טנק לכל ילד 509142
הנה תגובתי למאמר‏1 העוסק גם הוא בנושא, ומתפרסם היום ב"עכבר העיר" :

"אף שמסתמן כי החברה הישראלית נעשתה אינדיווידואליסטית יותר מבעבר" – רק מסתמן? ככה זה שנמנעים מן התקשורת ומיציאה לרחוב.
“...המסר הסמוי ולעתים גלוי הוא ש'הערבים הרעים' רצו לזרוק אותנו לים וכל צבאות שבע מדינות ערב פלשו לישראל אבל ניצחנו, וקמה המדינה". – מה פתאום? למה בכלל שמישהו יחשוב מן דבר שכזה על מה שקרה במלחמת העצמאות?
"האם החיילים באמת צריכים את הגרביים או הממתקים? היא שואלת. לדבריה, בפעולה זו אומרים לילדים "היום אתה שולח מתנה לחיילים, מחר ישלחו לך". – פשוט נורא, כל הקטע הזה של לתת ולקבל, ועוד לפרזיטים בזית שבמקום לעשות משהו מועיל עם עצמם הם יורים לנו על השכנים.
"יש כיום ביקורת על פולחן הצבא והצבאיות" – אבל רק באופן שאינו אינדיבידואליסטי.
"משפחות היו לוקחות את הילדים לטיולי מורשת בעקבות מבצעים צבאיים. ואילו כיום רוב הציבור מחנך את הילדים לרע במיעוטו: הצבא הוא חלק הכרחי מהשמירה על ביטחון המדינה. לא מושא להערצה. ילדים כבר כמעט שלא מתחפשים לחיילים ובמקביל גם הייצוג הגברי השתנה. יש יותר גברים שיכולים להתאים להגדרה של מטרוסקסואל." – העיקר שלא יסתמן שהחברה הישראלית דווקא הרבה פחות מיליטריסטית מאי-פעם, בניגוד מוחלט לשהיה קורה בכל חברה אחרת המותקפת מרגע היווסדה.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים