מדהים! 5172
המצב בארץ היום פשוט מדהים

מדהים כיצד החליט סוף סוף מישהו לקבל את ההחלטה הגורלית כל כך, על כל מה שמשתמע ממנה, לצאת מלבנון.
מדהים איך התקשורת כולה מתגייסת לצידה של הממשלה ועוזרת לה להעביר את הנושא טוב יותר בדעת הקהל
מדהים כמה טעויות עשו הממשלה והדרג הביטחוני הבכיר במהלך הנסיגה הזה. טעויות שנובעות מחלמאות גרידא ושמאוד לא אופייניות לממשלה כה ''ביטחוניסטית''
מדהים כיצד אף אחד לא העלה בראשו את האפשרות שחיילי צד''ל יברחו למראה גדודי החיזבאללה צמאי הדם
מדהים מדוע אף אחד לא חשב להתעניין אצל האו''ם מה הם חושבים על הנסיגה לפני שמבצעים אותה.יכול להיות שאם ברק היה שומע שאסור לו להטיס מטוסים בשטח לבנון הוא היה חושב אחרת בנוגע לנסיגה.
אבל הכי מדהים זה לדעת שאין יותר אף חייל ישראלי בלבנון...
עכשיו נצטרך לשבת ולראות מה החיזבאללה חושב על כל הדברים הללו...
מדהים כמה שאנשים לא חושבים! 5197
באמת מדהים.
באמת מדהים אותי לחשוב שרבים מוכנים לקבל את ה-"איוולת" כגורם פוליטי. מדוע אתה חושב שמה שברור לך לא ברור גם לאהוד ברק. איני יודע מה אתה עושה בחיי היום-יום שלך אבל אצלך פוליטיקה היא עיסוק צדדי בשיחות סלון, ותגובות ב"אייל". אתה לא פוליטיקאי שמקצועך פוליטיקה (יתכן כמובן שאני טועה והשם "חנן" הוא שם כיסוי לשמך האמיתי - למשל חנן פורת...) וזה מה שאתה עושה כל היום. אם אתה מסוגל להגיע להבנות מסויימות *אדרבא ואדרבא* שפוליטיקאים, שזהו מקצועם, מסוגלים להגיע לאותם אבחנות ואף יותר ממך.
נניח למשל שמכשיר הטלוויזיה שלי התקלקל והזמנתי טכנאי, הטכנאי (שהוא טכנאי טלוויזיות) מקובל עלי כמומחה לנושא וודאי שלא אפנה אליו תוך כדי עבודתו ואומר "אל תלחים שם - זו תהיה בכייה לדורות!"
אני, בניגוד לך ולכותב המאמר. חושב שההחלטות של אהוד ברק היו שקולות ואחראיות בהתאם למצב שהוא ואחרים (מכל הצדדים) יצרו. אני גם חושב שהאינטרסים שעל פיהם פעלו הם אינטרסים *אסטרטגיים* ארוכי טווח ולא אינטרסים טקטיים/אידאולוגיים המאפיינים את השיח הציבורי הלא-פוליטי-באמת.
עוד נקודה שהייתי רוצה להוסיף (בשביל שיהיה לנו יותר על מה לא להסכים אולי) היא פעילות חיזבאללה בתגובה לפינוי.
אירגון החיזבאללה בחר לחזור לדרום לבנון עם פליטי הכפרים. אני מניח שאתה, כאדם רציונלי, לא היית רוצה לגור במקום שבו יש סכנה לחייך. אני מניח שגם תושבי הכפרים הישנים/חדשים הם כאלה ולכן הירידה אל הכפרים עם האנשים, ולא רק עם נשק (במיוחד שים לב שלא ראינו למשל מצעד משגרי קטיושות תוך הבטחה לפגוע בישובי הגליל) מרמזת לדעתי על ניסיון להרגיע את הגבול כחלק ממהלך שלום כולל סורי-לבנוני. הרי אף אחד מתושבי הכפרים לא ירצה לגור באיזור מלחמה, מזה בדיוק הם ברחו לפני 20 שנה.
אני לא טוען שלא יהיה *שום* ניסיון לפגוע בצד הישראלי כיוון שגם החיזבאללה אינו ארגון של איש אחד (פאנטיים דתיים לכאורה) אבל אם הקו של נאסרללה יוביל אזי אני חוזה (וכאן אני נחשד כשוטה) שהמצב בגבול לאורך זמן ירגע.
אתה צודק, כמו שאומרים "רק ימים יגידו" ניפגש בעוד שנתיים...
הפוליטיקה כמקצוע 5223
ישנן דעות עתיקות של הפילוסופים של יוון העתיקה לפיהן הפוליטיקה היא מקצוע ככל המקצועות.
אני נוטה יותר לקבל דעה אחרת שמסוכמת במשפט הסיום של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", לקח העלילה שמובא מפי הגיבור הסנדלר באלה המילים:

"סנדלר הגון יוכל למלוך בשעת הדחק, אבל מלכים פסולים מראש לסנדלרות".

אתה טוען כנגד הכותב שאצלו הפוליטיקה היא רק תחביב, אבל אצל ברק זה ממש מקצוע, טענה שגורמת לי להעלות חיוך מסוים. אחר כך אתה מתחיל להסביר מדוע פעולותיו של ברק נכונות. מניין לך ? הרי גם אתה לא מקצוען. ..

כדי להבין מה מנחה את "המקצוען" שלפנינו כדאי להיזכר בכמה עובדות. עד לפני כשנה ומחצה הייתה דעתו של ברק שלילית ביותר בקשר לנסיגה חד צדדית מלבנון. הוא טען בפרוש שאסור לעשות את הצעד הזה, ואם תרצה אוכל להתאמץ ולהביא ציטוטים שלו שיוכיחו זאת מעל לכל ספק. אני זוכר זאת היטב, משום שאז דעתי הייתה הפוכה, וחשבתי שיש לבצע נסיגה חד צדדית (אם כי מעולם דעתי לא הייתה נחרצת בעניין הזה ותמיד היססתי.)
המפנה הראשון בדעתו, חל לפני הבחירות. אז הוא הבטיח שתוך שנה הוא "יוציא את צה"ל מלבנון בהסכם".
לנוכח האווירה ששררה אז (בעצם, עד היום) בציבור, עולה חשד שהבטחתו זו לא נבעה מתוך הכרה בכך שזה המעשה הנכון, אלא שימשה לו מנוף לניצחון בבחירות. כמובן אין הוכחות לכך אבל כך אני משער. בכל מקרה אין לי ספק שאז הוא לא חשב כלל על נסיגה חד צדדית אלא על הסכם. הוא היה בטוח שאם יסכים לכך שהסורים "כמעט" יטבלו את רגלם בכינרת אבל לא ממש, אסד יקפוץ על המציאה, ואז יוכל להציג את היציאה מלבנון כאחד מהישגי "השלום".
כאשר ברק הבטיח את ההבטחה הזאת הוא הותקף בצדק ע"י רבים (וגם אני הקטן בפורום אקטואליה בוואללה), על כך שהוא מבטיח הסכם תוך זמן מוגדר, והסכם הוא דבר שתלוי גם בצד אחר. ביקורת זו, אני חושב, הוכחה כנכונה.
לאחר שאסד טרפד לו את תכניותיו עמד ברק בפני מצב שהוא לא צפה כלל. הוא היה צריך להחליט בין הישארות במצב הקיים ובין נסיגה חד צדדית. איני חושב שהייתה לו תכנית למקרה כזה. אני מסיק זאת מתוך מה שנאמר ע"י סגנו משה סנה שטען בפירוש קבל הציבור בטלוויזיה אחרי אירועים שונים בלבנון (עד לפני כחודשים) שמה שהובטח הוא נסיגה בהסכם, ובשום מקרה לא תהיה נסיגה חד צדדית. זמן קצר לאחר מכן כשברק עצמו נשאל מה יהיה אם לא יהיה אפשר להגיע להסכם הוא ענה: "אז נדע מה לעשות". הוא לא אמר בפרוש שתהיה נסיגה חד צדדית, אבל אני מניח שכאשר אמר זאת הסחף האחרון כבר נעשה ואז הוא החליט על נסיגה חד צדדית, והצגת הדברים כאילו קיים את הבטחתו בבחירות. אבל זו, כמובן, הצגה מוטעית. לפני הבחירות הוא הבטיח הסכם.
דבריי אלה אינם באים לתת תשובה לשאלה אם צעד הנסיגה יביא בסופו של דבר לתוצאה טובה. על כך כתבתי בתגובה נפרדת (למטה) וממש אין לי שום מושג. צריך לזכור שאחרי שרבין "הוציא אותנו מהבוץ" הייתה תקופה די ארוכה של שקט. האויב עומד בפני מצב חדש. הוא מעריך אותו ומתארגן. זה לוקח זמן ועכשיו קשה לצפות מה יקרה. האינטרסים, מכל מקום לא השתנו. את הסיפור על האינטרס "להפסיק את הכיבוש" איני קונה. אילו זה היה כך היה הסכם.
כאמור לא באתי כאן לתת תשובה על תוצאות הצעד, אלא להאיר במעט את מעשיו של ברק והמניעים שמאחוריהם, ולהטיל ספק בתיאוריית "המקצועיות הפוליטית".
הפוליטיקה כמקצוע 5237
תיקון: סגנו של ברק הוא כמובן אפרים סנה ולא אביו משה.
שאלה אליך 5248
סוגי הטיעונים שלך נשמעים לי מאוד מאוד מוכרים - פעם שמעתי אותם ממרצה לפילוסופיה מדינית בשם "בלבן", ונדמה לי שיש (או היה?) משהו בשם "חוג אורנים" בעל דרך חשיבה דומה. אתה קשור במקרה למשהו בסגנון?

ואם כך, הייתי מאוד רוצה לקבל את פרשנות ה"ריאל-פוליטיקה" לנושא הנסיגה מלבנון. אני מנסה להבין האם היה כאן משהו מעבר ללחץ מוצלח של הציבור הישראלי.
לכשעצמי, אם אני בוחן את השהיה (לא הנסיגה) בלבנון בצורה צינית וריאלית, אני לא מסוגל להימנע מהמחשבה שהסיבה היחידה שנשארנו שם היתה כדי לחזק את סוריה, משום שהממשלות שלנו פחדו מסוריה חלשה מדי (מה שעלול היה לערער את מאזן הכוחות, ואת היציבות?). הרי מבחינה צבאית ואסטרטגית, רצועת הביטחון היתה נכס לסורים ונטל עלינו. היא לא הגנה על שום דבר, היא -ייצרה- קטיושות (בתגובה לטעויות בלתי נמנעות אשר קרו מדי פעם תוך כדי הלחימה שלנו שם), והיא נתנה לסוריה ייתרון אסטרטגי עלינו, מעין שוט. סוריה השתמשה ברצועת הביטחון כאמצעי לחץ עלינו, והרקידה אותנו לפי חלילה. ברצותה (או ברצות אנשים מסוימים בסוריה, מן הסתם תוסיף) - הסלימה את המצב, וברצותה הרגיעה. אנחנו מעולם לא יזמנו, אלא רק נגררנו אחרי החלטותיה של סוריה. גם אם לפעמים התאוריות "שלכם" על הפוליטיקה נראות לי קצת מוגזמות, במקרה הזה אני מסרב להאמין שיש פוליטיקאי אחד עם שני תאי מוח אשר באמת לא הבין שרצועת הביטחון טובה לסוריה ורעה לנו. שאנחנו רוצים לצאת, וסוריה רוצה שנישאר. הדבר היחיד שיכול להסביר את ההישארות שם הוא הרצון של השילטון הישראלי לתת לסוריה קלף ייתרון עלינו, משום הפחד שהם ישארו עם מעט מדי קלפים, מה שיגרור בהכרח נסיון מצידם לשנות ולהגדיר מחדש את מאזן הכוחות שכה נוטה לרעתם. מחיר של 25 חיילים בשנה כנראה היה סביר תמורת חיזוקה של סוריה ושמירת היציבות.
השאלה היא, מה השתנה? איך זה מסתדר עם הכישלון להגיע להסכם שלום? הרי לפי אותו הגיון, דווקא ללא הסכם עלינו לשמור על היציבות, אלא אם כן ברצוננו לגרור את עצמנו ואת הסורים למלחמה! האם יש אנשים אצלנו שרוצים בכך, ולכן אנו יוצאים משם? האם אני פשוט מפספס איזה נתון עקרוני בניתוח הזה?

אשמח לקבל את תשובתך.
למה בארזים נפלה שלהבת 5251
אני מסכים בעקרון עם השיטה שמציג כאן ערן בילנסקי; ואני, אכן, בוגר קורס של עודד בלבן ומושפע קשות מדרך החשיבה על פוליטיקה שהוא מציע.
גם אני שברתי את ראשי על ניתוח הסוגיה, למה שהינו בלבנון, לאחר שהשתכנעתי כמוך שהסיבות האמיתיות אינן יכולות להיות הנימוקים וההסברים המקובלים, וברור לכל בר דעת ששהייתנו שם משרתת את מה שנראה כאינטרס הסורי. את הניחוש שלי שטחתי בזמנו לפני קוראי "האייל" במאמר נפרד, דיון 69 קיצורו של דבר: צה"ל היה שם כקלף במאבק דעת-קהל מול הציבור *הישראלי* - כאשר ייחתם (אין בעברית זמן דקדוקי מתאים - עתיד מוטל בספק של העבר) הסכם עם סוריה ויהיה צורך לשכנע את הציבור לתמוך בנסיגה מהגולן, יקבל הציבור, כסוכריה, נסיגה מסודרת, מוסכמת ומיוחלת מלבנון, וזה יעזור לו להצביע בעד ההסכם. במאמר ההוא ניסיתי גם לשער מדוע, אם כך, הבטיח ברק נסיגה חד-צדדית במועד מוגדר. תשובתי - לדחוק באסד לחתום על הסכם כל עוד הקלף הזה קיים (בהנחה, הסבירה לפי הניתוח הזה, ששהיית צה"ל בלבנון היא קלף בשירות ההסכם הפוטנציאלי, כלומר טוב גם לישראל וגם לסוריה).

וכעת אני שובר את הראש, מדוע החליט ברק אכן לסגת, לאחר שהשיחות עם סוריה נכשלו (זה שהוא הבטיח זו לא סיבה מספיקה. קל היה לו להמציא נסיבות שיצדיקו דחייה של הנסיגה). זה לא נותן חיזוק מוחץ לתאוריה לעיל, וגם לא סותר אותה. ייתכן שהוא פשוט התייאש מהסכם עם אסד, אבל זה לא ממש משכנע, דווקא לקראת חילופי שלטון ממשמשים ובאים בדמשק. אני ממשיך לשבור את הראש.
הנה באים אזובי הקיר 5264
אכן יצא המרצע מהשק, מדובר בפרופ' עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה המעביר בטכניון את הקורס "פוליטיקה ואידאולוגיה" בו הוא מנסה להציג שיטת מחקר מדעית לפוליטיקה. אפשר למלא מאמר שלם בניסיון להסביר את הכל אבל בינתיים עד שיהיה לי זמן אנסה לסכם בכמה נקודות עיקריות:

א. פוליטיקה ואידאולוגיה הם שני דברים נפרדים. אותה אידאולוגיה יכולה להוביל לפוליטיקות הפוכות ומאידאולוגיות הפוכות אפשר לגזור את אותה פוליטיקה ולכן כל החלוקה מפלגתית היא חלוקה מלאכותית והחלוקה האמיתית חוצה מפלגות ומדינות.

ב. הפוליטיקאי כאובייקט מחקר - Homo Politicus אינו טועה. שום תיאוריה מדעית לא יכולה להניח את ההנחה (האריסטוטלית משהו) שאובייקט המחקר שלה טועה כיון שאז לא ניתן לטעון שום טענה משמעותית כיון שכל תצפית ניתנת אזי לפרשנות של טעות והתיאוריה לא עומדת בעקרון ההפרכה של פופר. הפוליטיקאי גם לא "פועל נגד האינטרסים שלו" - הפוליטיקאי שלנו הוא יצור מקיאווליסטי ("הנסיך") שיש לו מטרות שלשמן הוא פועל. לצערנו, אין אנו תמיד יודעים מהן המטרות שלשמן הוא פועל (עוד על כך בסעיף ה')

ג. ה Homo - Politicus מוכשר ביכולת הרטוריקה עד מאד. הוא/היא משתמש בדיבור ובטיעון האידאולוגי כדי לשכנע את הציבור כפירסומאי המנסה למכור לקהל הרחב, כיוון שלציבור נוח לקבל טיעונים אידאולוגיים.
יתרון נוסף הוא שלציבור ולתקשורת יש זיכרון קצר (כאן בא ארכיון הארץ לעזרי למשל) ולכן פוליטיקאי יכול להביא היום טיעון אחד ומחר טיעון הפוך לגמרי ורוב מוחלט של הציבור והתקשורת לא ישים לב (בתשובה לדב אנשלוביץ')

ד.קיימת פוליטיקה וקיימים טיעונים שהם "לא לציבור". מדובר בדרך כלל בשיקולים ארוכי טווח (למשל ההחלטה על יציאה למלחמה יזומה - אני רוצה לראות את קורא/ת ה"אייל" שמוכן לקחת על עצמו ביודעין החלטה שברור שתוביל למותם של עשרות/מאות חיילים) פוליטיקה כזו לא יכולה לעבור בציבור - למשל הטענה שאמרה ש-"צה"ל יכול לסבול 25 הרוגים בשנה בלבנון" או "על ישראל להתפרק מנשקה הגרעיני כי בזאת היא מעודדת פיתוח מקביל במדינות ערב ומדרדרת את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני"

ה. כדי להסיק מסקנות על המטרות האופרטיביות של ה - Homo - Politicus עלינו להתייחס אך ורק למעשים ולתוצאותיהם מתוך ההנחה שאם אנו מבינים את תוצאותיו של מעשה כלשהו גם הפוליטיקאי מבין את תוצאות מעשיו ואפילו יותר כיוון שעומד לרשותו מידע שלא עומד לרשותנו וכיוון שהוא מנוסה יותר ובקי יותר בחומר. כאשר אין בידינו את כל הפרטים (וכאן לא לתפוס אותי על הניסוח) עלינו לבצע הסקת מסקנות זהירה שנובעת מניתוח רציונלי של המצב העומד בפנינו, כדי להבין להשגה של איזו מטרה אופרטיבית פועל הפוליטיקאי שלנו.

עכשיו, תנסו לחשוב על כל מה שאתם חושבים שאתם מבינים בפוליטיקה הישראלית והעולמית ואולי תצליחו לשנות תפיסה לגמרי.
מה שחשוב זה להסתכל על הכל מנקודת מבט אנתרופולוגית. לא כישראליים אלא כאיסלנדים או מנצ'ורים או מאורים - העיקר לא לדחוף את הרגשות האישיים שלנו לניתוח כמו שלא נזדהה עם תרכובת כימית שעומדת להיות מחוממת לטמפרטורה של 185.6 מעלות.

אשר למצב בלבנון, להבנתי המהלך עם סוריה לא נכשל אלא עבר לפסים אחרים שייקחו יותר זמן. אחת הסיבות היא שברק נמצא במיעוט בממשלה שלו - יש יותר שרים שמעדיפים להתקדם עם הפלשתינאים מאשר עם הסורים ולכן הם בפירוש הכשילו באופן מסויים (לוי וליפקין-שחק שהדליפו את מסמך ההבנות האעפס מביך לסוריה - דיון על הישובים? אנחנו? וזו התשובה לדב אנשלוביץ' - לא אסד הוא שהכשיל את המהלך אלא דוקא לוי וליפקין-שחק, ופרס וביילין) ומצד שני ברק באופן מכוון מעכב התקדמות במסלול הפלשתינאי (החזרת בן-עמי משטוקהולם, הצעת אבו-דיס כאשר ברור לו שאם עראפת יקבל את ההצעה תוחלש דרישתו לדריסת רגל במזרח ירושלים).

שימו לב גם לשינויים הדראמטיים בסוריה - הממשלה הוחלפה באשמת שחיתות וראש-הממשלה לשעבר זועבי "התאבד" ביריה. יש בבירור הכנה למצב חדש גם בסוריה כחלק מהעברת השלטון לבשאר אסד (צריך גם להיזהר מריפעת אסד שכמו הנסיך חסן בירדן מחכה בפינה).

אהוד ברק, שידע מי עומד בפניו הניח שיוכל להגיע להסכם תוך שנה עם לבנון וסוריה אולם כפי שהראתי הוא הוכשל מבפנים. במקרה כזה נשארה הברירה בין הרע והגרוע (וזו התשובה למר לדרמן) - הישארות בלבנון או נסיגה ללא הסכם. במקרה זה ברק העדיף נסיגה ללא הסכם וזכה לשיתוף פעולה מסויים מהשייך חסן נסראללה (מישהו חשב פעם למה אם חיסלו את עבאס מוסאווי לא מחסלים גם את נסראללה - עדיף להשאיר בשלטון מישהו שאתה יודע שמטרותיו דומות לשלך - כל זאת בכפוף להנחות ה- Homo Politicus הקודמות) ששואף כנראה להפוך את החיזבאללה מארגון צבאי למפלגה פוליטית - צעדים שננקטו כבר בבחירות האחרונות בלבנון. נסראללה, במקום להפוך את דרום לבנון למקור להתקפות על ישראל הביא את האזרחים לדרום לבנון מה שיקשה על החיזבאללה לתקוף את ישראל עקב התגובה הצפוייה מצד ישראל ועקב כך אובדן התמיכה העממית של הכפריים שחזרו לדרום לבנון בעצת חיזבאללה.

האם זה אומר *שלא* יהיו התנגשויות כלל בין כוחות ישראלים לאנשי חיזבאללה - כמובן שלא! הלוחם הפשוט לא מודע לשיקולים ארוכי-הטווח של מנהיגיו ועלול לנקוט יוזמות עצמאיות. כמו כן, גם החיזבאללה (כמו ממשלת ישראל וכל אירגון) אינו אירגון ששלטת בו דעה אחת. סגנו של נסראללה, השייך נעים קאסם, ינסה ודאי להכשיל את המהלך הנוכחי - הכל שאלה של מאבק על דרך זו או אחרת אבל לצערנו לא בזה עוסקת העיתונות. כותרות כמו "ההשפלה בלבנון" מוכרות יותר...
הנה באים אזובי הקיר 5265
ודרך אגב, פרופ' בלבן כתב מאמר בתגובה לספרה של ברברה טוכמן ''מצעד האיוולת'' ובו הוא מראה מדוע החלטותיהם של אותם פוליטיקאים לא היו ''איוולת'' אלא דווקא ההחלטה הנכונה לאור הנסיבות שהיו ידועות להם (המציאות) ומטרותיהם (ההנחות המוקדמות)
הנה באים אזובי הקיר 5294
מעניין. הפסקתי לקרוא את ספרה של טוכמן לאחר מחציתו בערך, קצת פחות, לאחר שהשתכנעתי שהיא לא רציונלית לחלוטין ולא מסוגלת לנתח את מעשיהם של העושים ללא hindsight על התוצאות, hindsight שלהם לא היה, כמובן.

וזה די הפוך ממה שטוען (לדבריך) בלבן, קרי, שהיא מתעלמת ממה ש*כן* היה ידוע להם...

חטאה אם כן כפול: היא מתעלמת ממה שכן היה ידוע להם, ולא מתעלמת ממה שידוע לה ולא היה ידוע להם.

היכן, אגב, ניתן למצוא את המאמר הנ"ל?
הנה באים אזובי הקיר 5305
טל,

אולי לא ניסחתי את זה טוב, בדרך כלל ברברה טוכמן קוראת "איוולת" בנקודה בה היא:
א. מפסיקה לחקור לעומק
ב. מתעלמת ממה שלא היה ידוע

לקרא "איוולת" זה בעצם לא להוסיף שום ידע לקיים. אני מניח שבני אדם ("האדם הסביר" הידוע לשמצה) ובמיוחד פוליטיקאים מקבלים החלטות באופן רציונלי. ברברה טוכמן עושה "הנחות" ומאפשרת לכאורה קבלת החלטות פוליטיות ללא מחשבה, מה שבעיני הוא אבסורד.
כמובן שבמחקר תיאורטי, כבכל תאוריה מדעית, יש "יצירי דימיון" (ראה דיונים שניהלתי על מושג החוק במדע עם ניר יניב במאמר המצוין של ירדן ניר "על מוסר והשכל חלק א"' דיון 216) וברור לי שהטענה לעיל היא אחת מהן כחלק מניסוחה של תיאוריה מדעית אבל לא ניתן לנסח שום תיאוריה מדעית רצינית על פוליטיקה מבלי להניח אותה (ודובי חולק עלי עמוקות בתגובה שמתחתי)
אשר לסתירת דעותיה של ברברה טוכמן - כתבתי עכשיו דואל לפרופ' בלבן כדי שיפנה אותי למאמר המדויק. בכל אופן, יש התיחסות לברברה טוכמן בספרו Politics and Ideology. דוגמא פשוטה היא הדיון על משבר הטילים בקובה ב-‏1962 (עמ' 223-227). יש שני עותקים בספריית המחלקה ללימודים כלליים ועותק אחד אצלי...
הנה באים אזובי הקיר 5307
מה להפנות אותך למאמר? תגיד לו שיבוא הנה! לא עדיף שיוכל לדבר בעצמו? מי יודע, אולי הוא אפילו יאהב את האתר ויתרום לו באופן קבוע.
תיקון 5312
סליחה ניר יניב. היה זה כמובן ה - "מודאג" שהפך בינתיים ל"אופציונלי" ועל ידי הסקת מסקנות פשוטה מהצהרתו כי שמו הפרטי דורון וה-e-mail שלו הגעתי למסקנה כי שמו דורון יערי.
ככה זה בתשקורת, לפעמים עושים לך "אאוטינג"
אבוי, עשו לי אאוטינג. 5315
וכעת כאשר כולם יודעים מי אני, תוכלו להציף אותי בדואלי שטנה ואפילו להלשין לממונים עלי שאני משוטט באינטרנט בשעות העבודה.

נ.ב לא אני לא קשור לאהוד וחוה.
אבוי, עשו לו אאוטינג. 5342
ופה מדובר באותו אדם שאמר (כתב) שכל אחד יכול להשיג אותו והוא לא חסוי, חלילה. (סליחה מראש, אני רגילה כבר להתנצל על ההומור הקלוקל שלי)
הנה באים אזובי הקיר 5296
שמעתי בעבר על התאוריה הזו של בלבן, ואני חייב לציין שפרט לעובדה שמדובר פה במכרה זהב לתורות קונספירציה, קשה לי לראות איך אפשר להתייחס לזה ברצינות.
ההנחה שאנשים לא יכולים לטעות (ולמה הם לא יכולים לטעות? כי אם הם היו יכולים לטעות, אי אפשר לחקור את מעשיהם. גאוני. אז בואו גם נגיד שעקרון אי הוודאות אינו קיים, כי ככה אי אפשר לחקור חלקיקים בודדים...) היא כל-כך אבסורדית שאני לא מבין איך אנשים מסכימים איתו.
צריך להודות בעובדות - מדע המדינה זה לא מדע, בדיוק כמו שפסיכולוגיה היא לא מדע. אנשים עושים שגיאות, אנשים מוטעים ופועלים נגד האינטרסים שלהם, ואנשים אפילו, לפעמים, כושלים בהשגת המטרות שלהם.
ההנחה שאתה מדבר עליה, שכל מעשה שנעשה על ידי פוליטיקאי אי פעם השיג, בעצם, את מטרתו, היא פשוט שגויה, צר לי. אומר זאת כך - קשה לי להאמין שהפוליטיקאים של רומא העתיקה התכוונו שהיא תכחד מעל האדמה. אוקיי? אז אנחנו מסכימים שמה שהם ניסו לעשות לא הצליח? שהם עשו טעויות? שהם פעלו נגד האינטרסים של עצמם? אז למה ה"הומו פוליטיקוס" שונה מכך?
עוד שאלה - עד לא מזמן, טומי לפיד היה "הומו ג'ורנליקוס". האם אז הוא היה יכול לעשות טעויות ולפעול נגד האינטרסים על עצמו? איזה שינוי מהותי עבר עליו מהרגע שהוא הפך ל"הומו פוליטיקוס"?
הבעיה עם התאוריה הזאת היא שהיא נבנית לאחור - קודם כל יש תוצאות, ואחר כך מניחים שהתוצאות הן מה שכיוון להן הפוליטיקאי, ומנסים לחשוב למה הוא עשה זאת.
למשל, באותו אופן, מסתבר ברפול רצה להוציא עצמו מהפוליטיקה הישראלית, ולכן במשך שנים הוא התנהג כמו אדיוט, עד שסוף סוף הוציאו אותו מהכנסת.
ומה עם יוסי שריד? על פי התורה שאתה דוגל בה, לא משנה מה יהיה - שלום, לא שלום, ש"ס, לא ש"ס - על כל תרחיש שיקרה, אתה תוכל להגיד שזה בדיוק מה ששריד רצה, ובגלל זה הוא עשה מה שעשה.
צר לי, זה לא עובד כך. יש הרבה אנשים בעולם, עם הרבה אינטרסים, חלקם חכמים יותר חלקם פחות, חלקם יכשלו, חלקם יצליחו. הטענה שכלל הפוליטיקאים משיגים מה שהם רוצים היא אמירה אחת לפחות שהאומר אותה פועל נגד האינטרסים של עצמו, על ידי הפחתת ערכו והטלת יהבו על מי שלא תמיד (בלשון המעטה) ראוי לכך.
רומא שלי רומא 5308
הייתי רוצה לעדן ולחדד כמה נקודות בתקווה שנוכל להגיע לעמק השווה.

הנחת "אי הטעות" היא הנחה חיונית למחקר מדעי. מוצא חן, לא מוצא חן, זו הנחת היסוד של המחקר. אני יכול לנסות לשכנע אותך בדוגמאות, לנפנף ידיים ולעשות הרבה רוח אבל אם לא תסכים אז אין כלל בסיס לדיון. איני רואה הבדל רב בין האמונה שקיימים חוקים בטבע (שהם יציר דימיוננו בלבד) לבין ההנחה האנטי-אריסטוטלית שסובייקט מחקר לא טועה, אבל כאן אני נגרר לויכוח על הנחות יסוד.
על "עקרון אי הוודאות" ענה ירדן ניר בפירוט במאמרו "בין מוסר להשכל חלק א"' דיון 216

לטעון שכל מעשה של כל פוליטיקאי השיג את מטרתו זה ודאי לא נכון ואיני טוען זאת. פוליטיקה קיימת כאשר יש קונפליקט. מישהו רוצה משהו אחד ומישהו אחר רוצה משהו אחר. תהא זו מדיניות חוץ או השאלה "מה לזרוע החורף?" כאשר יש קונפליקט, טבעי שקורה אחד מהשניים: או שצד אחד מנצח או שמגיעים לפשרה ולכן, במקרה של האימפריה הרומית, אני מאמין שהרומאים פשוט הפסידו. חוץ מזה, יש להבדיל בין נפוטיזם (שלטון העובר בירושה) שבו לא בהכרח הפוליטיקאים הטובים מגיעים לשילטון אלא יד המקרה והגנטיקה (עבור הסוציוביולוגים) היא שמביאה אנשים לשלטון. וסתם בשביל הנקודה, שמעתי על תיאוריה שהעופרת בצינורות המים של רומא היא שהובילה לפגיעות מוחיות קשות בתושבים וכשאתה באמת אידיוט...

אשר לטיעון הבניה לאחור. ראשית, כל תיאוריה מדעית "נבנית לאחור" - ניסויים מראים על התנהגות מסויימת, ואז אותה התנהגות מנוסחת כחוק שנבחן ע"י ניסויים נוספים. נדמה לי שכבר הזכרנו את תומס קון מספיק פעמים באייל. גם אני פתוח לביקורת ובודק כל הזמן את ה"חוקים" או מסקנות שלי בהתאם למה שקורה ומאמת או פוסל תיאוריות שהעלתי ואני מודה שיש לי בעיה למשל עם החלטתו של בגין להפציץ את הכור "אוסיראק" בעירק (אע"פ שלאחרונה, אני קורא את ספרו של יאיר עברון "הדילמה הגרעינית של ישראל" ויש לי רעיון מדוע בגין פעל כפי שפעל).

וחוץ מזה, עלינו להחריב את קרתגו.
רומא שלי רומא 5313
נשאלת השאלה - האם המחקר הוא מעל האמת? הבעיה כאן נידונה בהרחבה כבר באייל: האם יש למדע הנחות אפריוריות שאינם מוכחות, ועל כן פוגעות באמינות תוצואת המחקר? ההנחה שאתה מציג, כאילו כל פעולה של פוליטיקאי נעשית בכוונה תחילה ובחוכמה מרובה, היא טענה אפריורית. אתה אומר שבלי זה אי אפשר לעשות מחקר מדעי? אז שלא יהיה מחקר מדעי. איך אמרת - מוצא חן, לא מוצא חן - המטרה שלנו היא להגיע לאמת, לא עצם החקירה.
חוקי הטבע אינם "יצירי כפינו", אלא תולדה של תצפיות. אלו תצפיות ערכת כדי להחליט כי החלטותיהם של פוליטיקאים הן תמיד החכמות ביותר (אני אשמח לספק לך תצפיות נוגדות). בקביעת חוקי הטבע, ההנחה האפריורית היא שההתנהגות הינה קבועה, וכי התצפיות שלנו הן אמיתיות (כלומר - מה שאנחנו רואים הוא לא פרי דמיוננו). ההנחה האפריורית שלך ושל בלבן היא הרבה יותר פרועה, ולמעשה, ההנחה האפריורית היא ההוכחה של התאוריה...

בנוגע לבניה לאחור - אחזור שוב לדוגמא של שריד. שריד מאיים כיום בעזיבת הממשלה בשל המשבר עם ש"ס. קיימים מספר תרחישים לגבי מה שיקרה בנושא זה בעתיד (מרצ תעזוב ותהליך השלום יקרוס, נגיד, או שש"ס תעזוב, או שמרצ תעזוב וש"ס תתמוך בהסכמי השלום, או ששתיהן ישארו בממשלה). הבעיה שלי עם התאוריה שלך, היא שכל אחת ואחת מהאופציות הללו תוסבר על ידה בדיעבד. כאשר תאוריה אחת מסבירה אפשרויות עתידיות מנוגדות באותן הסיבות בדיוק, משהו פה לא בסדר. זו לא תאוריה מדעית - זו טאוטולוגיה.

עזוב קרתגו, בוא נלך לראות את הסוס החדש.
רומא שלי רומא 5316
אני נמצא איפשהו ב"תחום האפור" בין הסכמה עם בלבן לבין ביקורת חריפה על התיאוריה שלו.

למשל: לדבריך, עלינו להניח שהפוליטיקאי יודע לאן הוא חותר, והתוצאה היא מתוכננת. עלינו לנתח את מעשיו על-פי התוצאה ("עלינו להתייחס אך ורק למעשים ולתוצאותיהם", לדבריך).

אלא שפוליטיקאים לא פועלים בוואקום: הם פועלים בקרב פוליטיקאים אחרים (עוד יותר גרוע מוואקום). לכן, קשה להניח שהתוצאה היא מה ש*כל* הפוליטיקאים כיוונו אליו: לא כולם מנצחים. אם ניקח את המקרה הפשוט של שני רצונות מנוגדים, התוצאה היא מה שרק אחד מהם קיווה לקבל (מתוך הנחה שהתוצאה אינה פשרה בין רצונות!). הבעיה היא שבבואנו לנתח את מעשיהם על סמך התוצאה, איננו יודעים למי התוצאה "שייכת" - כלומר, מי ניצח. אפילו הקולות המוזרים שהם עושים (בתקשורת, למשל) לא תמיד מסגירים מי *באמת* ניצח. לכן הניתוח אינו פשוט, אם הוא בכלל אפשרי.

שים לב שביצענו שתי הפשטות משמעותיות (רק שני פוליטיקאים, והתוצאה אינה פשרה) והגענו לדרך ללא מוצא. המציאות, כמובן, מסובכת עוד יותר.

כמובן שלעיתים ישנה תוצאה ש"שייכת" במובהק לפעילותו של פוליטיקאי זה או אחר (הנסיגה מלבנון "שייכת" לברק במובן זה. הוא יכול היה, בקלות כפי שכבר נאמר, לוותר על הנסיגה – או כלל לא להצהיר עליה). במקרים אלה, כדאי (וחשוב) להפעיל את החשיבה הרציונלית שבלבן מציע.
לכשנמות יקברו אותנו ביקבי... 5554
עתיד מוטל בספק הנמצא בעבר? מה בענין "לכשהיה נחתם"?

עברית, אחלה דבר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים