ואני יותר מסויג. 518030
סיימתי לקרוא את הספר עכשיו, והוא בהחלט ראוי למחמאות, אבל בד בבד הוא התיש אותי מהר מדי.

עד האמצע, הספר מעניין וזורם. הוא מתאר יפה את היחסים בין הדמויות ואת המאורעות. העניין הוא שאי שם באמצע כמות המאורעות יורדת דרמטית, והמאורעות העיקריים הם בתוך נפש המספר. דנקנר גולש לתאורים ארוכים מדי שבבד בבד עם התשת הקורא הם גם מנסים לחפות על חוסר מאורעות, אבל עושים זאת בצורה לא מוצלחת.

הדמות של דודה אווה אמינה (ספרותית אם לא ריאלית) עד שהיא מתעמתת עם המספר. מאותו רגע, הדמות מתחילה להשתולל ומאבדת אמינות עד היעלמותה (נסיון הכפרה בדמות הוידוי בסוף לא מחזירה את האמינות הספרותית שאבדה).

ובקיצור, כתוב לא רע, אבל עם הסתייגויות.
ואני יותר מסויג. 520087
עולה בקנה אחד פחות אן יותר עם הכתוב במאמר

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים