אך על גג מתפללים החתולים, וליבי כמו עולל בחיתולים 541086
היכנשהו בשנות ה-‏80 ידעתי כבר שאני וצבא השמיים לא נוכל עוד להלל יחדיו, גם אם נמשיך ונתפקד בסגנון עדות "הכל פ'סדר". הספרים הלא-אמוניים הראשונים שאני נזכרת בהם כרגע היו משל סארטר ומרגרט מיד, משום מה. כלתה אמונה מליבו של הבנאדם אך עוד מזדחלת בעורקיו הפוביה הנושנה, שמא יביאו חיפושיו מארה וקללה עליו ועל יקיריו. הוא חסר בטחון כתינוק בצעדיו הראשונים וגם בודד כקשיש שנעזב לגורלו בשלג. לאט, הבנאדם אומר לעצמו, לאט, פשוט נזוז לאט והשאר כבר יבוא על מקומו. עובד הבנאדם ולו עיסוקים מעיסוקים שונים, ובבית ילדים קטנים, כולמו רעבים, וההרגל לשרוץ בספריות ללא סוף - מגיע אל סופו. במצבים כאלה לא נוח לרכוש חופשי-חופשי את ספרי הכופרים. אפילו לא דיברנו עוד על הקריאה ומחשבות יצר הרע שהיא מעוררת, ועל הבירורים הנדרשים בעקבותיה והבירורים שבעקבות הבירורים - הרכישה, עצם הרכישה - יש בה כבר הצהרת כוונות.

והימים ימי פרוץ האינטרנט.

מתישהו בשלהי 2002 חיפשתי כותרות ומקורות שיספרו לי משהו על סטיבן ג'יי גולד ועל משנתו, מבלי לצאת מהבית. מהר מאוד הגעתי לדיון 1001, והשאר היסטוריה, ההיסטוריה שלי.

האייל הנגיש לפתחי את הויכוח מדע-אמונה וגם סייע לי לרכוש מעט בטחון בכך שאכן בחרתי בדרך שהיא הנכונה עבורי. נדמה לי שמבין שלל התודות - זו שלי היא מן הממוקדות יותר. זה לא סתם "למדתי המון", אלא למדתי המון על הדבר הנכון.

תודה על הכל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים