 |
|
 |
||
|
||||
 |
היעדרה של חשיבה סיבתית, היעדר הבחנות, וערפול סינקרטי (הממזג לאחדות אחת דברים שאינם קשורים) עשויים להביא לחוסר סובלנות גובר, תוך טעויות מחשבתיות קשות. אחת מהם הינה הזיהוי המוטעה, פרי אסוסיאציות הנראות בחלקן מבולבלות, בין דת, וימניות. איש השמאל, לגווניו השונים, מציב לרוב לפניו אוטופיה חברתית כלשהי (סוציאליזם, שלום קבוע ושריר) אליו מתכנסים אופקיו, מעבר לתכנים השונים. מצב סופי זה end-state הינו נייח, וכרוך בהרפיית מאמץ נמשכת ועלייה ברת קיימה במפלס האושר, מבלי שיהיו עוד איומים וצורך במאמצים נוספים. לשם אכיפת מצב עתידי זה מוכן לרוב איש השמאל להשקיע מאמצי אכיפה רבים בהווה. איש הימין, לעומתו, לרוב אינו מציב אוטופיות נייחות. ראייתו את המציאות הינה הובסיאנית יותר (כפי שהתמסדה על ידי הפרקטיקה האנגלו-אמריקנית הפרגרמטית), וברור לו שהמציאות הינה דינמית, משתנה, מחייבת תכופות למאמצים וחישול, ואף דבר אינו בר קיימא לאורך זמן. שכן מגמות הפראות, העצלות, העירפול, הקנאות הכפייתית והרגרסיה האנושית הינן תכופות בפתחנו. הישג אנושי מחייב מאמץ גם לשמרו ולהעפיל דרגה נוספת בסולם ההתקדמות האנושית. האופק הינו תהליך מתמיד והרה מאמץ הדורש את המיטב שבנו, ולא מצב נייח של רביצה באוטופייה גן- עדנית, על צורותיה השונות. כמובן, הקנאות המובנית תכופות באיש השמאל, אף המתון לכאורה, מונעת ממנו לראות באופן לא מעורפל ובלתי אסוסיאטיבי מדוע דתיים רבים נוטים לימין ולא לשמאל. סיבת הדבר היא שאיש הימין אינו מנסה - לרוב באמצעות המדינה - לאכוף את השקפותיו על איש הדת ולפגוע בחירויותיו. שכן מטבע הדברים שאיש הדת מקבל מרות אלוהית וצו מצפון דתי הרבה יותר ממרות חברתית וצו השליט. זהו קונפליקט עתיק, בין מרות האדם, לבין מרות עקרון האוטונומיה הפנימית, ומופיע למשל במלוא בהירותו ב"אנטיגונה" של סופוקלס. ואילו בתנ"ך נמצאת אחת המופלאות שבאלגוריות העוסקות בנושא, בדמות "משל יותם". במשל זה מובלטת אפסותה של הכוחניות הפוליטית/חברתית, בהשוואה לכוח היוצר ולאוטונומיה האישית. איש השמאל, הוויתו פוליטית/כפייתית בתשתיתה ללא כל קשר אם מדובר בסטליניסט, בטרוצקיסט, או בסוציאל דמוקראט (הגם שהדרך השלישית של טוני בלייר יוצאת דופן במדה רבה בפרגמטיותה המשלבת את הובס עם אדם סמית ועם ברנשטיין, בהקשר זה). כך, איש הימין הדתי, חפץ במדה רבה להיות חופשי מחטטנות וכפייתיות בשם הקולקטיב הפוליטי, ולפעול בשם עקרון וולנטריסטי ובכפוף לשכל הישר ולאינטואיציות הטבעיות הנובעות מפנימיותו. מסיבה זאת, חוגים דתיים נרחבים בישראל סולדים מהותית מאיש השמאל המנסה לשכנעם בצדקתנות "מהי דת" ואיך להיות דתי טוב, וכיצד ראוי, ולמה. מסיבה זאת, יצחק שמיר, זולל שרימפס וחזיר בפומבי זכה לתמיכת רוב החוגים הדתיים, בעוד אנשי שמאל פוליטיים המצהירים השכם והערב על שמירת הדת, שבת, כשרות וכיוצא בזה, זוכים לבוז מחוייך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"איש הימין, לעומתו, לרוב אינו מציב אוטופיות נייחות" - נראה לי שבפועל, השמאל הליברלי מציג "פחות אוטופיה" ויותר "כללי התנהגות מנחים" מאשר איש הימין הקלאסי, שאם הוא דתי, בהחלט נוטה להיות אוטופי, קרי: משיחי. "סיבת הדבר היא שאיש הימין אינו מנסה - לרוב באמצעות המדינה - לאכוף את השקפותיו על איש הדת ולפגוע בחירויותיו" - עוד לא ראיתי מקרה אחד בו השמאל ניסה לפגוע בחירויותיו של איש הדת! אולי ניסה לפגוע במה שהדתי רואה כחירותו לפגוע בזכויות האדם של החילוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההתתיחסות הזאת לשמאל/ימין כאל מושגים קבועים ומוחלטים היא קצת לא במקום. אפילו במציאות המקוטבת יחסית של ישראל של שנות השמונים והתשעים לא היתה משמעות רבה לטענה כי קיימים שני גופים נפרדים וקוהרנטיים של תפיסות פוליטיות וערכייות. קראתי בזמנו מאמר משכנע למדי מתחילת או אמצע שנות התשעים שבדק עמדות של ישראלים לגבי סוגיות פוליטיות שונות ומצא מתאם נמוך למדי בין עמדות כלפי שש (נדמה לי שזה המספר) סוגיות שונות הנחשבות באופן קלאסי כחלק מאותו עימות שמאל/ימין. נראה לי אפילו פחות סביר שמציאות זאת קיימת היום (וראה את המאמר המצוין על בודריארד שפורסם היום לגבי הדרך בה תפיסות מעין אלו נוצרות). זוהי חלוקה נוחה בעלת שורשים היסטוריים עמוקים, אולם אין זה הופך אותה לנכונה. ולעצם הדברים שנכתבו על השמאל, יש להבדיל (לפחות) בין שמאל אוטופיסטי (מרקסיסטי או אנרכיסטי), פרגמטי (סוציאל דמוקרטי) ופוסט מודרני (תרבותי או רב תרבותי, אנטי אוטופי וכדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hi All,
We enjoy the site very much, and , rumor has it that there is an English version, that was the inspiration for this one...apologies if we're mistaken, but, could anyone recommend a site as cool (or nearly as cool)as this one , but in English? Regards, Menashe |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |