 |
|
 |
||
|
||||
 |
עושה רושם, שצה"ל לא רק מדמה קולות ירי בשטחים, אלא מדמה גם שמירה על מחסום, אבטחה על ישובים מעבר לקו הירוק ומיגון של טנקים. אם עצם ההצבה של חיילים חמושים (שאמורים להיות מיומנים בשימוש בנשק) במחסומים או בישובים מהווה רק הדמיה של בטחון ולא עוצרת את הפלסטינים, איך מצפים מהדמיה של קולות ירי לעשות את העבודה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה איננה בייצור בטחון מדומה. הבעייה הנה בשחיקה בלתי פוסקת של הכוחות. במקום, לקום ולמחוץ את האוייב הפלשתינאי, מניחים לחיילי צה"ל לפעול ללא תכלית. החיילים, ואני אומר את זה, כעת, עוד לפני שפורסם מי הם, הם ללא ספק חיילים קרביים. אז מה קרה? מה שקרה הוא שחיקה. חייל צעיר, כמה שלא תסביר לו, הוא בכל זאת ילד בסוף. הוא עייף, הןא מעדיף קרוואן על הקור בחוץ, הוא נכנס לקרוואן. את זה הוא עושה עוד יום ועוד יום ועוד יום. כל העת, ואת זה מסבירים לילדים-אחים שלנו, כל הבסיס תחת מעקב, רועי עיזים, ילדות בית ספר, נערות ונשים, ילדים קטנים עם קרטונים עם דמויות וכלי רכב מצויירים כך שימלאו אותם ויעבירו הלאה ועוד, כולם כולם אוייב. השגרה נקלטת ומתוייקת אצל האוייב, עד שמכים. הילדים בפנים מתהוללים, ישנים, מעשנים, אין שמירה היקפית, כולם בפנים, הנשק זרוק רחוק לא דרוך. האסון הוא בלתי נמנע. להרוג את החלאות הנאציות-פלשתינאיות, לטרנספר אוכלוסיות שלמות, למחוץ את בג"צ על ידי חוקים קושרי בג"צ והקמת בית משפט לחוקה. להילחם על מנת להרוג. להרוג על מנת לנצח. לא לשחוק את הכוחות הילדים. הילדים בסוף ילדים. סגרייה וקפה בפנים הקראוואן נראים להם רגע מסויים עדיפים על שני שומרים בחוץ, ונשק דרוך ביד אחת. לא למלחמת שחיקה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |