 |
אורי התייחס ללא מעט מהטענות. אבל גם לי יש מה להוסיף.
ראשית, התיאור הקלאסי של כסף כנובע מסחר חליפין הוא טעות משעשעת, וכמעט בלתי נמנעת. הרושם של חוקרים מודרניים הוא כי סחר חליפין הוא תוצר של המצאת הכסף, ולא להפך. שווקים פרימיטיביים לא קדמו להמצאת הכסף. הם תוצר שלו. קריאה מומלצת:
וראיון קצר יותר:
כנראה שכסף הוא קודם כל אמצעי להסדרת חובות. אחר כך, הוא פתאום הפך את ה"שוק" לאפשרי ופשוט יותר. אם יש לך אמצעי לתמחור חובות, אתה יכול לתמחר באמצעותו גם מוצרים, ויש לך פתאום כלכלת שוק. חברות "פרימיטיביות" יותר מסתדרות לא עם סחר חליפין של סחורות, אלא בשיטות קומוניסטיות (מועצת זקנות השבט מחליטה מי יקבל את הפרה) או בהחלפת מתנות (השכן שלך נותן לך פרה, כי אתה צריך. עכשיו אתה חייב לו).
מה זה אומר? אנחנו מדברים בעיקרון על הנסיון להפוך את הכלכלה לכלכלת "פלוס" ולחסל את הרעיון של חוב. אני בספק רב מאוד אם זה יתכן. היו נסיונות הסטוריים כאלה, והם לא צלחו. מה שכן, היכולת של השלטון המרכזי להכריח את בעלי החוב לשמוט חובות (מדי פעם, לא באופן קבוע) היתה כנראה חשובה לשרידותן של חברות היסטוריות. אני מכיר רק את ההסטוריה הביזנטית, בהקשר הזה. הקיסרים היו צריכים להתערב פעם בכמה עשרות שנים ולכפות שמיטה ככלית כדי להציל את המדינה מפשיטת רגל. האיכרים הזעירים היו עמוד התווך הצבאי של האמפריה, והם גם היו המקור העיקרי להכנסות ממיסים. אבל היתה להם נטיה להעלם ולהפוך לאריסים. המדינה היתה צריכה להתערב מדי פעם כדי לשחרר אותם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש