 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב. לאחר שקלוני בכך שיבחוש כמוני העז לומר דברים לא מחמיאים על ליבוביץ הגדול מבלי שבכלל הלך לספריה לקרוא משהו ממה שכתב, נתגלה, ולאחר שנחשפתי לעוד כמה "פנינים" של ליבוביץ וגם לדבריהם של עוד פרשני ליבוביץ, ולאחר ששכחו הגלים, ברצוני לחזור שוב ולהסביר מדוע לדעתי שיטת ליבוביץ ריקה מתוכן, ואפילו אוסיף שיש בה מידה לא קטנה של הטעייה. ואם שוב יתעוררו גלים, שיתעוררו. ובכן מה זאת אמונה דתית יהודית לפי ליבוביץ ? אני חוזר להגדרה שבצטוט שבסעיף שלוש: החלטת היהודי לקחת על עצמו עול תורה ומצוות היא לפי ליבוביץ האמונה הדתית היהודית. זה משפט שלם וברור שאינו מצריך שום פרשנות וחיפוש בסיפריות. ליבוביץ בעצמו לא שולח אותנו לספריה כדי להבין את המשפט הזה, ולו היה עושה זאת זה היה חסר טעם ומגוחך. עכשיו השאלה המתבקשת מאליה היא למה שהיהודי יהיה מאמין דתי במשמעות הזאת ? וכאן יש בעייה. מכתב "עוגת הקצפת" שמצוטט בסעיף 4 אינו תשובה הולמת. זה פשוט לא מתקבל על הדעת, ועמדתי על כך במאמר. אבל במשפט אחר מאד משמעותי בשיטת ליבוביץ שחוזר אצלו בורסיות שונות שוב ושוב, יש כאילו תשובה יותר אמיתית: "היהודי בקחתו עליו עול מצוות יוצר קשר חד צדדי עם אלוהים, וזו הדרך היחידה שבה הוא יכול ליצור את הקשר הזה". גם המשפט הזה הוא שלם ואינו מצריך ריצה לסיפריה כדי להבינו, למעט המילה "אלוהים" שמופיעה בו, שכפי שאסביר להלן הופכת את המשפט הזה לבעייתי. לכאורה ההסבר הזה מסבר את האוזן ונשמע מתקבל על הדעת. אבל כאן מגיעה הבעייה היותר גדולה. כי בן אדם מן הישוב כשהוא שומע משפט כזה שבו המילה "אלוהים" משחקת תפקיד מרכזי, הוא מבין את המשפט בגלל שיש לו איזה ידע מוקדם על אלוהים. לו ליבוביץ היה משתמש במקום במילה "אלוהים" באיזו מילה אחרת, למשל "יהוכיחפץ", מיד הייתה נשאלת השאלה מי זה או מה זה היהוכיחפץ הזה שפלוני יהודי כל כך תאב לציור עמו קשר עד שהוא מוכן לשנות את כל דרך חייו לשם כך. ושיטת ליבוביץ שוללת כל ניסיון לומר משהו על אלוהים, דבר שמוציא את התוכן מהמשפט הזה. אדרבה. לו היה בליבויביץ יושר אינטלקטואלי1 הוא היה צריך לומר את המשפט מבלי להשתמש במילה אלוהים אלא במילה אחרת, למשל כמו שהצעתי "יהוכיחפץ", ולחכות לשאלה המתבקשת מי הוא היהוכיחפץ הזה. אבל הוא משטה בנו. הוא משתמש במילה אלוהים ומנצל את העובדה שאנו כבר יודעים מי זה אלוהים, ואלוהים שאנו יודעים מיהו הוא אלוהים כזה שליבוביץ שולל אותו, ורק בגלל המשקעים שיש בנו שספגנו מאז שספרו לנו בגן על אלוהים השונה מאלוהי ליבוביץ המשפט מקבל תוכן ומשמעות, ואז פוטר את עצמו מהבעיה שהוא לא יודע לפתור, וטוען שבכלל אסור לנסות לפתור: להגדיר את יהוכיחפץ. לדעתי, הנקודה הזאת היא זו שהפריעה לאסא כשר. ואסא כשר אומר: עזוב את אלוהים. הבה נשבור את כל האלילים מבלי להעמיס על עצמנו בעיה שאין אנו יכולים לפתור. 1 אולי היה לליבויץ יושר אינטלקטואלי רב יותר משל רבים אחרים. אבל אני מתכוון ליושרו האינטלקטואלי אך ורק בהקשר לנקודה הזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משהו אישי כלפי יבחוש כמוך אלא כלפי כל יבחוש באשר הוא. שנית, זה לא בגלל שביקרת את ליבוביץ דווקא, אלא כלפי כל הוגה דעות שברצונך לבקר. תנוח דעתך, ספר שלם יצא בשנת 1983 המכיל מאמרים כנגד הגותו של ליבוביץ, ואין בביקורת כל פסול. מעניין שדווקא השם של הספר מתאים לתוכן של מאמרך - שלילה לשמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר ספרתי על הרצאה ששמעתי בצעירותי מפי ליבוביץ. זו ההרצאה היחידה מפיו שהייתי נוכח בה, ובה בעצם נחשפתי לראשונה גם לאיש וגם לדרכו הדתית שאותה הציג בהרצאה. הוא ביקש מהקהל שישאל שאלות. וכאשר מישהו פתח את שאלתו בנוסח: האם כבוד המרצה חושב.. . וכו' הוא מיד הפסיק אותו ואמר לו: עזוב את כבודי. הוא במקומו. שאל: "האם אתה. . ." וכו'. הייתה בו הקשבה עניינית לתוכן והוא ניסה לענות על השאלה לגופה. ייתכן שהזכיר ספרים שלו או של אחרים בהרצאה, איני זוכר. אבל בשום תשובה הוא לא ביטל את השאלה ושלח את השואל לספריה, אלא הקשיב לה וענה עליה. ותכונתו זו נכרה גם בראיונות שראיתי ושמעתי מפיו מאוחר יותר באמצעי התקשורת. אני מנסה לדמיין איך היה מגיב לו היה חי היום והיה קורא את המאמר. אני חושב שלו היה נעלב או כועס, הוא היה מסתיר זאת, והוא היה מנסה לענות על הטענות לגופן, ואולי הוא היה מפתיע באיזו תשובה משכנעת שלא חשבתי עליה. אבל בשום פנים איני יכול לתאר אותו לא מתייחס לשום פרט במאמר ושולח אותי לספריה. אני חושב שבנקודה הזאת אתה ועוד קומץ מגיבים שהגיבו כאן הייתם יכולים ללמוד ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא היתה לו שום בעיה להעליב. אני עצמי זכיתי להקרא על ידו אדיוט. אבל, כן, הוא היה ענייני, ואפשר היה להתווכח איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה של ממש בין מה שספרת ובין התרשמותי, אם כי אני חייב להניח שעשית כנראה מאמץ לא מבוטל כדי לזכות בתואר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הוא משתמש במילה אלוהים ומנצל את העובדה שאנו כבר יודעים מי זה אלוהים, ואלוהים שאנו יודעים מיהו הוא אלוהים כזה שליבוביץ שולל אותו, ורק בגלל המשקעים שיש בנו שספגנו מאז שספרו לנו בגן על אלוהים השונה מאלוהי ליבוביץ המשפט מקבל תוכן ומשמעות'' ליבוביץ דאג להסביר לעתים יותר תכופות את השאלה איזה אלוהים הוא שולל מאשר לדבר על הקשר החד-צדדי הזה. ככלל, נראה לי שתפיסתו הדתית של אלוהים מתמצית היטב במאמר ''מצוות מעשיות (משמעותה של ההלכה)'', למרות שיש לומר ששם הוא מדבר יותר על הדת ופחות על האמונה. ביחס לטענתך השנייה כי ליבוביץ אינו צריך להיחשב כדמות משמעותית במחקר של מחשבת ישראל - קטונתי מלומר לבדי מי יותר חשוב ומי פחות חשוב בתחום שלא למדתי באופן יסודי, אבל נראה שכמה חוקרים מרכזיים במחשבת ישראל (לפחות בממסד האקדמי והישיבתי) חולקים עליך. לדעתי רביצקי צדק כשתיאר את ליבוביץ כדמות סוקרטית - דמות שעוררה את הקבוצה סביבה לחשוב, ואת הוגי מחשבת ישראל לנסח את עמדותיהם למול עמדתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אלוהים הוא שולל כולנו יודעים, אבל אם יש ב"מצוות מעשיות" תאור של אלוהים שהוא "מחייב", אתה מוזמן להביאו. אני לא קראתי את "מצוות מעשיות" וכל מה שאני יודע על ליבוביץ אני יודע מתוך הרצאותיו והופעותיו בתקשורת. ועוד משהו. אם תמצא בספר הזה איזה רמז לפיו ליבוביץ חושב שהעולם הוא בריאת אלוהים ושהוא מנהיג את העולם, אני מאד מעוניין שתצטט את הדברים האלה ממנו. על כך היו לי חילופי דברים עם שניים מהמשתתפים, כי מהרצאותיו והופעותיו לא התרשמתי שהוא חושב כך. ברור גם שלא שמעתי דברים נחרצים הפוכים מפיו: "אלוהים לא ברא את העולם." ו - "אלוהים לא מנהיג את העולם" ומדובר בהשערה בלבד. מאד מסקרן אותי לדעת אם יש בספר התייחסויות ישירות לנושאים האלה. כשדברתי על "חוקר" לא כתבתי "מחקר של מחשבת ישראל", אלא כתבתי: מה האמונה היהודית "הנכונה", והתכוונתי יותר לחוקר שעוסק בשאלה במה מאמינים היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר אתה טועה. לייבוביץ מסכם את המעשה הדתי שלו ב: "לעבוד את האלהים". האלהים לגביו הוא איובי. הוא לדעתו בלתי ניתן להגדרה ולכן הוא אינו מנסה להגדיר אותו.לתפיסתו גם אין שכר ועונש כי שכר ועונש הוא מעשה אנושי ואלוהים איננו שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר אתה זורק משהו מנותק בכל קשר לנאמר בתגובה עליה אתה מגיב, כאילו לא קראת אותה כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילה חשבתי משום מה ש"מצוות מעשיות" הוא ספר (לא שמתי לב שאמרת: מאמר). כשניסיתי לחפש חומר על הספר הזה הסתבר לי שמדובר במאמר שכולו מופיע באינטרנט http://www.tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?... ולכן פשוט קראתי אותו. המאמר הזה עיקרו המרכזיות של המצוות המעשיות ביהדות. מבחינת הנושא שלנו "ליבוביץ ואלוהים" אין בו שום דבר חדש. לעניין שסקרן אותי: האם לפי תפישתו של ליבוביץ אלוהים ברא את העולם ומנהיג אותו, כפי שטענו שניים מהמשתתפים, אין שום רמז. המילה "בריאה" אמנם מופיעה, אך משמעותה היא "העולם" או "הטבע" שבתוכם חי האדם ונתון לחוקיו ככל חיה אחרת. מאד דומה לדברים בציטוט השני במאמר. דבר מעניין שמצאתי שעלה כאן בחילופי הדברים הוא עניין המוסר. בתגובה 613982 אמרתי שממה ששמעתי וראיתי בדבריו של ליבוביץ הוא מעולם לא הכניס את עניין המוסר לשיטתו הדתית. במאמר הזה הוא כותב על כך בפרוש וזה עוד הרבה יותר חזק ממה שאני טענתי: לפיכך לא הפיקה היהדות תורת-מידות ספציפית ומעולם לא התגלמה במוסר ולא התגדרה במוסר ולא דגלה בו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכדו של לייבוביץ הפרופיסור יורם יובל פרסם היום מאמר שעיקרו: "הדת היהודית האמיתית היא בעיקרה מוסר" אני תוהה אם היה מפרסם את המאמר הזה לו הכיר את הציטוט שהבאתי בסוף תגובתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא כותב במאמר הזה אין לו שום קשר ליהדות האורתודוקסית ובסופו של דבר אפשר להחיל אותו על כל דבר. הדוגמה שהוא נותן היא תפילה, נוסח התפילה היום (לא כולל קריאת שמע) התחיל רק מהכנסת הגדולה וחלקו הגדול מנהג כך שיש דרך הלכתית לשנותו וכמו כן יש נוסחים שונים כך שלכאורה רק אחד מהם אמיתי. חוץ מזה יש פסוק שאומר ''עת לעשות לה' הפרו תורתך'' שאומר שלפעמים יש לסטות מההלכה למען דברים חשובים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |