 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות ספרו המצויין והמשעשע של דן אריאלי "האמת על באמת" הגעתי למאמר על הסבתות המתות. מתברר שישנה תופעה של פטירת סבתות וקיים אפילו מתאם בין שיעורי הפטירה של סבתות לבין הקירבה למועדי המבחן מצד אחד ורמת הציונים של הסטודנט מהצד השני... מעבר למאמר המשעשע למדי, המידע המעניין שם (הגרף בע"מ 5) הוא שעם השנים התופעה מתגברת והסבתות מתות להן בתדירות הולכת וגדלה. נקודה רצינית נוספת שברצוני לציין היא שמי שמעתיק עבודות כסטודנט, יעתיק עבודות במקום עבודתו ו/או ינקוט בקיצורי דרך אחרים. זו התופעה הבאמת מדאיגה, לטעמי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובחיים האמיתיים קיצורי דרך זה רע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בחיים האמיתיים אתה צריך להגיש מרפסת של בניין מגורים חדש, אז כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא בטוח. הסכוי שתטעה בחישוב סטטי של מרפסת, גדול הרבה יותר כאשר אתה מבצע את החישוב מאפס, מאשר אם אתה לוקח תכנון קיים ומשנה בו את הפרמטרים הרלוונטים. ____ דיסקליימר: המגיב אינו מהנדס אזרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כדי להעתיק בצורה נאותה לבעיה דומה (לשנות את מה שמותר לשנות ולא לשנות את מה שאסור) צריך להכיר את החומר. מצד שני, על המרפסת עברה העתקה לא נאותה בגלל חוסר הכרות עם החומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שצריך להכיר את החומר. לכן נותנים למהנדס להעתיק, ולא מטילים את המשימה על הפקידה1. נכון שקל להתפס לאנקדוטות, אבל לרוב גלגלים מועתקים עובדים היטב. נסיונות להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש2 מועדים הרבה יותר לפורענות. ___ 1 אני מקוה. 2 מי שמדבר. אם אפשר היה לרשום פטנט על המצאת הגלגל כבר מזמן הייתי מליונר. המצאתי עשרות3 גלגלים במשך חיי. 3 אם לא יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא התכוונתי לקבלן הביצוע ולא למהנדס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שרוב קבלני הבצוע לא העתיקו עבודות במהלך לימודיהם האקדמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי לעבודות אקדמיות אלא עניתי ישירות לשאלתו של קונשטוק: תגובה 626445 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא בודק את האלגוריתם או החישוב שלו, ולא משנה אם לקח תכנון קיים ושינה אותו או חישב מהתחלה, כדאי שיעסוק במקצוע אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שלשיטתך אין מקום לחברה כמו מיקרוסופט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נגזים. אני בטוח שה-QA שלהם עושה עבודה יותר טובה מרוב החברות שאנחנו מכירים1. 1 חוץ מויסטה, המוצר הגרוע ביותר שנתקלתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, בגירסאות המסחריות שלהם, יש טעויות רבות ובכלל זה פרצות אבטחה. טעויות הן חלק מהעשיה. על חלקן1 עולים בשלב התכנון, חלקן מתגלות רק כאשר המוצר כבר הופץ ללקוח. אם מדובר במוצר תכנה, מפיצים Service pack, אם זאת מכונית מכריזים על Recall, אם זה גשר או מרפסת אז shit happens. ___ 1 רובן, לפחות בגופים המכבדים את עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברות פיתוח מקובל גם לעיתים מודל המרחיב את ה-QA ללקוחות (לא ביטא, ממש לקוחות). בחישוב סיכונים הן כנראה משערות שעדיף להתמודד במקרים מסוימים עם תלונות מאשר להשקיע ב QA פנימי, או להקדים את המתחרים או כל שיקול אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזכיר שמדובר פה בתקלות בטיחות (תקרות נופלות) ולא באיזה תכנה שמקסימום תתקע לך את הקנדי קראש ברמה 31. הקריטריונים לבדיקות של דברים שקשורים בבטיחות, כולל תוכנות, הם קצת אחרים. 1 אין לי מושג מה זה אומר, אבל שמעתי שמדברים על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן, פרצות אבטחה1 הן משהו שבא Built in בכל פעם שמיקרוסופט מוציאה לשוק דפדפן או מערכת הפעלה חדשה, בעוד מרפסת (או גשר) קורסים פעם בעשור. ____ 1 ופרצות אבטחה הן קצת פחות סימפטיות מהתקעות הקנדי קראש ברמה 32 2 גם לי אין לי מושג מה זה אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 32 = 9 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וינדוז ויסטה הייתה מוצר מוצלח יחסית לוינדוס ME (ובגרסתו העברית עוד יותר). אנקדוטה על XP, בזמן שיצא וינדוס XP, עבדתי בתמיכה טכנית ביחידה מסויימת בצבא, שהחליטה להעביר את מחשביה לXP (מוינדוס 95...), בעקבות המעבר, קרסו מחשבים0 בצורה אקראית, שלא הצלחנו למצוא את הגורם לה, ובלתי ניתנת לשחזור1 ביחידה2, המצב נמשך כמה חודשים, ולא מעט עצבים, אחרי שהגיע SP1, הבעיה נפתרה. 0 וינדוס לא עלה כלל, ונדרש תיקון מסובך שלא נלאה אתכם בפרטיו, או התקנה מחדש 1 כלומר, לאחר התקנה מחדש הבעיה לא קרתה בהכרח שוב. 2 אבל זה קרה בתדירות נמוכה מספיק ולא מיד אחרי התקנת המחשב, כך שחלק ניכר מהיחידה עבר כבר ל-XP, לפני שזיהינו את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המרפסת עברו פועלים עצלנים וקבלן שניסה לחסוך בחומר. וסבורתני שלאיש מהם אין תואר אקדמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור להיות פיקוח על הבניה. אמור להיות מהנדס שישים לב לניסיונות החיסכון ויגיד איפה אסור לחסוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא. כלומר, צריך שיהיה מתכנן, שהוא קונסטרוקטור מורשה שאומר מה צריך לעשות, איפה וכמה. אבל הבחירה למנות מפקח על הביצוע, שישים לב לניסיונות החיסכון, ויתעקש על בניה בהתאם לתכניות ולנהלים - זוהי בחירה וולונטרית לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ראיון עם קבלן על על הכשל במרפסת [ולמה אצלו זה לא יכול לקרות]: ש: איך אתה מסביר את העובדה שהחוק לא מחייב פיקוח? ת: אולי יש בעיה בחוק, אבל הבנקים המלווים וחברות הביטוח דורשים פיקוח, והיום אין לנו שום פרויקט בלי פיקוח. (מהו הניקוד של המילה "מלווים"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקים היום מלווים לווי פיננסי פרויקטים של נדל"ן - נותנים לקונה ערבות על כספו ומציבים דרישות ליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפועלים המתבטלים במרפסות הזכירו לי שעוד לא מצאתי את השיר מתגובה 588252 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שאתה אמור ללמוד הוא מתי בדיוק קיצורי דרך מותרים (או בז'רגון הפיזיקלי: "זניח"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או מה שיותר חשוב: מתי קיצורי דרך אסורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שמי שמרמה כסטודנט ירמה גם בהמשך נשמעת לי די סבירה. אבל האם יש לה ביסוס מחקרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דבר אפשר לחקור, אבל לפי האוניברסיטה של החיים רמאי נשאר רמאי (רמאות היא תכונת אופי מושרשת שבאה לביטוי כאשר כאשר יש אפשרות להרוויח ממנה בלי להתפס). תמיד ימצאו התירוצים להצדיק אותה, גם התירוצים הללו הם סוג של רמאות, רמאות עצמית. עכשיו יש לי דילמה. הזמנתי מסין ספל חשמלי להקצפת קפה בחלב ובטעות קיבלתי שני ספלים כאילו. עכשיו אני מחפש תירוץ למה לא לשלם עבור הספל השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה, האם אתה1 מוריד קבצי סרטים/ספרים/סדרות מבלי לשלם עליהם כחוק? 1 לא אתה, חבר שלך כמובן, ולעיתים מאד רחוקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי חשבון גס הורדתי לפני שנה וחצי כ- 30 סרטים מאתר שיתוף קבצים שהייתי מנוי בו לשבוע לצורך כלשהו. מתוכם צפיתי עד היום בחצי מהם. לפני כן קניתי כ- 30 סרטים צרובים, מתוכם צפיתי גם כן בערך בחצי. עכשיו אני מוריד באופן קבוע עשרות סרטים מלאים ביוטיוב באדיבות אתר שיתוף המידע reddit , מדור fullmoviesinyoutube , מתוכם צפיתי בפחות מרבע הסרטים. יש לי מינוי מלפני 3 שנים על 33 סרטים בספריית ווידאו , מתוכם השאלתי 6 בלבד וצפיתי רק ב- 3 (כל ה- 6 על הדיסקים הקשיחים שלי). כך שאני מוריד ומשאיל הרבה יותר ממה שאני צופה בפועל, כי קל יותר להוריד מאשר לצפות (לוקח זמן לצפות כי אם כבר אני צופה, אז צופה מספר פעמים כדי לקלוט את כל הפרטים). לגבי ספרים הורדתי עשרות אבל כמעט לא קורא מה שהורדתי, רק מעיין, כי אם כבר לקרוא אני מעדיף לקרוא ספר מודפס. סדרות לא מוריד ולא צופה, דורש יותר מדי זמן עבור מה שנראה לי לא הכי מעניין. אני מניח שכוונתך הייתה לשאול האם יש לי נקיפות מצפון על הורדת תכנים מוגנים , לא אין לי; לא נראה לי בעיה אתית כמו רמאות במבחנים, רמאות בהתנהגות, או בעשיית עבודה חפיף. לא ניתחתי למה זה נראה לי דבר אחר , גם לא אנתח עכשיו, כללית נראה לי שרמאות גורמת הרבה יותר נזק לציבור מאשר צפיה בתכנים מוגנים ללא תשלום . ועכשיו אעמיד אותך בדילמה מצורף למעלה לינק לסרט מלא ביוטיוב. הסרט נקרא the grave of the fireflies או שם דומה. זה סרט איכותי ביותר, יצירת מופת, על אח ואחות יתומים ביפן במלחמת העולם השניה. הסרט מוגן כנראה מבחינת זכויות יוצרים , מה שיכול להטריד אותך. הברירה עכשיו בידך: להוריד את הסרט מייד ולצפות בו, או להשיג אותו בדיוידי מארצות הברית (לא יודע אם ניתן לצפיה ישירה דרך האינטרנט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט רציתי לראות אם אתה עומד מאחורי התיזה שלך לפיה ''רמאות היא תכונת אופי מושרשת שבאה לביטוי כאשר כאשר יש אפשרות להרוויח ממנה בלי להיתפס'', כאשר נחליף 'רמאות' ב'גנבות' (אם כי בעצם זה סוג של רמאות ממילא.) אז גם אם אתה כנראה מורידן די צנוע, עדיין אתה לא עומד מאחורי התיזה הנ''ל, ולא טרחת לנתח למה זה שונה מלפרוץ לחנות ספרים ולגנוב כמה ספרים, פלוס איזו רציונליזציה על הנזק הציבורי. לדעתי חלק ניכר מהאנשים יטען שיש גם הבדל בין העתקת עבודה בהיסטוריה של המאה התשע עשרה לבין מכירת דירה שאינה שלך, למשל. כולל איזו רציונליזציה על הצדק הציבורי. לכן נראה לי שהתיזה הנ''ל היתה קצת גורפת מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שדווקא דוגמא מהסוג הזה עלתה בדעתך, מאחר שזה רלוונטי לנושא האקדמיה. במדעי הרוח לכתיבה עצמאית יש יותר משקל, והדעת סובלת פחות העתקות בעבודות ומבחנים. לעומת זאת הנורמה היא שניתן לשעתק חומרים בלי לבוא במשא ומתן עם בעלי הזכויות: מקראות שנמכרות בדרך קבע; מאמרים שמוצבים בPDF לרשות תלמידים באתרי הקורסים; סרטים וקטעי סרטים מועתקים ומוצגים בדרך קבע - בכל ספריה אקדמים עם סרטים תוכל למצוא כמה עותקים מפרי זכויות - לרוב זה החלק המרכזי באוסף. ואני יכולה למנות לכך מספר רציונלים, כשהעניין תמיד נקשר בזכות אקדמית כלשהי. אבל אולי הטיעון המשכנע ביותר שאני שמעתי לכך, היא שבמקרה אחד (בגרמניה) בו ניסו באופן פתוח לבוא עם בעלי הזכויות בדין ודברים ולהסדיר את העניין, הדבר הוביל לכך שבמשך כמה שנים לא היה ניתן לעשות הקרנות סרטים אקדמיות בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שיש כאן בעיה, אבל את מציינת בעיה ברמת המוסד (האקדמי) ולא ברמת הסטודנט היחיד. קשה לי לבוא בטענות לסטודנט שמוריד מאמר שמופיע באתר הקורס - אין לו שום סיבה להניח שזה חומר לא חוקי וכו'. ודרך אגב, בתור מי שנהנה כחובב מדפי הרצאות (Lecture notes) שמצאתי באתרים אוניברסיטאיים כאלה ואחרים, לא חשבתי שיש בעייה אם זה - בשביל זה המרצים שמו אותם שם, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שלא הבהרתי את כוונתי בצורה מספקת. גם בעיני הדילמה היא לא בתחומו של הסטודנט (אם כי אין סיבה שסטונדט לא יקלוט שמדובר בהפרה די ברורה של מה שקרוי זכויות יוצרים, היות שהוא יודע לקרוא, וברגע שהוא פותח ספר, הוא יכול למצוא את זכויות היוצרים המופיעות בראשיתו - ''אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם... וכו'''). כל מה שהתכוונתי לאמר, זה שפרקטיקות פיראטיות משולבות בהתנהלות היומיומית במוסדות האקדמיים. וההבדל בעיני הוא לא גדול, אם הצוות האקדמי מעמיד מקראות ועותקים לרשותם של הסטודנטים, או שולח אותם לאתר אותם בעצמו בספריה, היכן שמספרן של מכונות הצילום עולה על מספר העותקים המקוריים של המקורות המבוקשים. מי שנלחם בתופעות הללו אגב, לא יהיו בדרך כלל היוצרים, אלא בעלי זכויות היוצרים - הוצאות לאור וחברות הפצה. אודה ואתוודה, אני לא יודעת מה זה בדיוק מדפי הרצאות. אם מדובר בעותקים של טקסטים שפורסמו בספרים וכתבי עט, אז אכן מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן לא עניין של פיראטיות ולא הפרה של החוק. חוק זכויות יוצרים מסייג במפורש, ומתיר מטעמים אקדמיים להעתיק1. 1 "...כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסייג הוא לצורך מחקר של היצירה. לאו דווקא שימוש ביצירה לצורכי מחקר אקדמי באופן כללי. אבל מדבריך עולה רעיון שבוודאי אינו מקורי במיוחד: בואו ונפתח חוג לקולנוע שידון במגוון יצירות. את היצירות יותר למשתמשים להוריד לשם לימוד עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן. זו גם התשובה המוכנה בפי לכל מקרה שלא יהיה. רק שאם זה היה כל כך פשוט, נדמה לי שהאוניברסיטה העברית לא היתה נדרשת להליך גישור ומשלמת 300,000 שקל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהם היו זוכים במשפט, אבל העדיפו להתפשר (ובעיקר לקבל גושפנקא להמשיך להנגיש מאמרים ועד 20% מכל ספר עד 2017). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל סמך מה אתה מניח שהם היו זוכים במשפט? כי אם זה המצב, האוניברסיטה העברית חילקה לתובעות כמה מתנות ייקרות ערך: גם כסף, גם החלטה תקדימית שמכירה בצדקתן הבסיסית וגם את הזכות להתמקח שנית בעוד ארבע שנים. אם "אין כאן לא עניין של פיראטיות ולא הפרה של החוק", מה פתאום הם צריכים לקבל גושפנקא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך החוק (והעדר תקדימים המחייבים את האוניברסיטה לשלם תגמולים על העתקה למקראות). אין בפשרה הזו שום החלטה תקדימית, האוניברסיטה טוענת ל''כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוריד סדרתי. אני מוריד סרטים שלא הספקתי לראות בקולנוע (וגם כאלה שכן ראיתי בקולנוע ואהבתי), אני מוריד סדרות טלויזיה (הטלויזיה בביתי לא מחובר לכבלים/YES - אלא רק למחשב), ואני מוריד ספרים מוקראים Audio books ושומע אותם במכונית. בעבר הייתי מוריד משחקי מחשב, כיום אני קונה אותם ב-Humble bundle, Steam, ו-GoG (אתרים/פלטפורמות שמאפשרים לקנות את המשחקים בזול, ולהוריד דיגיטלית). מבחינתי יש הבדל עצום בין גניבה של מוצר פיזי, לבין גניבה/צריכה של מוצר וירטואלי. לספר יש דפים ודיו - קרי בשביל לייצר עוד ממנו, צריך להשקיע עוד משאבים (לכרות עוד עצים, להפיק עוד דיו, להדפיס, לכרוך, וכל המסביב), וכך גם כל מוצר פיזי אחר. מוצר דיגיטלי מייצרים פעם אחת - אם רוצים לייצר עוד ממנו לא משקיעים משאבים - במקסימום אפשר להתווכח שהעלויות הן עלות החשמל, מקום פיזי בשרת/מחשב, וכוח עיבוד, שלושתם עלויות זניחות מאד. כלומר בפועל - אם אני גונב מוצר פיזי, בעליו של המוצר הפסיד בפועל, הוא השקיע בייצור של הפריט, וכך הוא איבד את הכסף של הייצור וגם (בתאוריה) את הכסף שהוא יכל לקבל עבורו אם אני גונב מוצר דיגיטלי - העלות לייצור הפריט היא אפסית, ונשארה רק העלות התאורטית של "מה שהוא יכל לקבל עבורו" כאן אנחנו חוזרים לכתיבת/העתקת עבודות. אישית אני חושב שזטת איננה הבעייה, אלא פתרון שאנשים מצאו לבעייה (לא פתרון טוב, ולא פתרון אתי - אבל פתרון). אפשר לנסות לחסום את הפתרון הזה (ואת הפתרון הבא אחריו, וכו') או לנסות להבין את מקור הבעייה ולפתור את הבעייה. האם מדובר בחוסר זמן? האם לא מלווים את הסטודנט מספיק? אולי חסרה הכנה מתאימה לסטודנטים? האם מדובר במאמץ גדול מדי (היחס בין העלות הנתפסת של כתיבת העבודה בעצמך לעומת הרווח שתפיק מזה)? ואז כשיפתרו את הבעייה, אנשים כבר לא יטרחו לשלם בשביל כתיבת עבודות. מצד שני - למה לחשוב ולפתור את הבעייה מהשורש? יותר קל להתלונן ולנסות לחסום את הפתרון הזה (ואולי בדרך לייצר עוד כמה מקומות עבודה פיקטיביים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הבדל בין מוצר שאדם משיג במרמה כדי ליהנות ממנו בצפייה או האזנה, לבין משהו שאדם משיג במרמה כדי להוכיח שהוא ראוי למעמד כלשהו (תואר אקדמי במקרה הזה). לא שהמקרה הראשון ראוי, אבל המקרה השני חמור יותר כי הוא כורך גם השגה במרמה, גם התהדרות בנוצות של אחרים וגם הגעה למעמד האמור שלא ביושר. חוץ מזה, האפשרות הטכנולוגית היא רק פלטפורמה שמאפשרת לסטודנטים להיות יותר ''מפונקים'' (ע''ע התלונות על בחינות הבגרות בגלל קוצו של יו''ד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם ברקת ומוסיף: אני חושב שהטיעון של "העבריין איננו הבעיה, ועדיף לפתור את הבעיה מהשורש ולא להאשים אותו" הוא טיעון שלא מחזיק מים. לדוגמא: " אני חושב שהעלמת מס איננה הבעייה, אלא פתרון שאנשים מצאו לבעייה (לא פתרון טוב, ולא פתרון אתי - אבל פתרון). אפשר לנסות לחסום את הפתרון הזה1, או לנסות להבין את מקור הבעייה ולפתור את הבעייה.". איך זה נשמע לך? ודרך אגב, מקורותי אכן מאששים את האמירה שהסטודנטים היום מאד מפונקים, והקטע הזה שצריך להתאמץ כדי לפתור תרגילים/להבין את החומר/להצליח במבחן אכן בא להם די בהפתעה. 1 ז"א למצוא מעלימי מס, לשפוט אותם ולהעניש אותם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע לי כמו התחכמות, והתחמקות. אני מסכים שזה טיעון בעייתי (להאשים את השיטה ולא את העבריין), אבל במקרה של כתיבת עבודות/תארים אני חושב שהאוניברסיטאות, הסטודנטים, והמעסיקים העתידיים של אותם סטודנטים מזמן איבדו את הדרך, בדרך אל המטרה. ממה שאני נחשף אליו בשוקק העבודה, וחברים/משפחה מסביב 1 - אנשים עושים תואר בשביל שיוכלו להתקבל לעבודה. מהצד של האוניברסיטאות - תפקידו של התואר הוא לתת ידע וכלים לסטודנט. וכשעונים על השאלה "איזה ידע", מתברר הפער שמוביל לרכישת עבודות (ורכישת תעודות תואר מאוניברסיטאות בחו"ל "בהתכתבות") ברור לי שהסטודנטים מפונקים, למה שהם לא יהיו? הם רוצים לעבוד. למה הם צריכים ללמוד מגוון קורסים מסביב למקצוע שלהם? איך כתיבת עבודה בקורס כלשהוא (לצורך הדוגמא נניח שלא מדובר בנושא ליבה שמתקשר ישירות למקצוע), תעזור לסטודנט בעבודה הבאה שלו? 1 כמובן שיש יוצאת מן הכלל, שבדיוק סיימה את התזה שלה, ומתחילה את הפוסט דוקטורט - היא מתכננת קריירה בתור חוקרת באקדמיה, ולכן רוב2 הקורסים רלוונטיים לגביה 2 וכמובן שגם פה יש יוצאים מן הכלל, אבל זה יחסית מעט קורסים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מיישם את זה גם על מה שלומדים בתיכון על מנת להוציא תעודת בגרות? הרבה ממה שלמדנו שם לא משמש טכנאי מכונות בחיי היום יום. לפי ההגיון הזה לא צריך לבוא לתלמידים בטענות כשהם גונבים עותק של מבחן בגרות ובאים עם תשובות מוכנות מהבית, אלא להתחשבן עם המערכת שהעיזה לדרוש מהם בכלל משהו. בתואר ראשון באוניברסיטה רוכשים ידע בסיסי בדיציפלינה מסויימת. מה שנדרש מעבר לכך (במדעי הרוח) הוא חיפוש מקורות, הבנתם והתמודדות רטורית איתם, יצירת תזה בסיסית, ניסוחה וכתיבתה על פי חוקי הדיציפלינה. מדובר בסך הכל בתרגול מאוד התחלתי בחשיבה וכתיבה. ועל כך מקבלים תואר. וכן, זה כרוך בעומס מסויים ולחץ. לי נראה שתרגול אינטלקטואלי ועמידה בתנאי לחץ רלוונטים לרוב המקצועות שדורשים תואר אקדמי. לעומת זאת רכישת עבודות והגשתם כאילו היו שלך - יכולים להיות רלוונטיים להרבה פחות מקצועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה ששמעתי מאנשי אקדמיה בכירים, תלונות של הסטודנטים וחוסר מוכנות לאתגרים לימודיים קיימים גם במקצועות ריאליים ואפילו ריאליים מאוד כמו מדעי המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שברור לך שהעלות הפיזית של ייצור ספר היא זניחה היום, לא? אבל אני לא הולך להתווכח כאן על ההבדל בין גניבה פיזית לוירטואלית, מאחר ו- א. כבר חרשתי פתילים שלמים על זה כאן באתר לפני כשנה, לא זוכר באיזה דיון, מן הסתם משהו על חוק הסופרים. ב. בתגובה שהגבת אליה הבאתי את שתי הגניבות האלה כדוגמה להבדלים שקיימים בין רמאות א' לרמאות ב', ככה שלפחות לצורכי הדיון כאן אני שותף לדעתך שיש הבדל כלשהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השווית בין דברים שונים זה מזה שדומים זה לזה באופן שטחי ומזה קפצת למסקנות לא נכונות. זה כמו מישהו שאומר: תפוח עץ דומה לתפוח אדמה ותפוח אדמה הוא מוצר שמיוצר מאדמה, לכן מחיר כל מוצר שמיוצר מאדמה צריך להיות שווה למחירי תפוחי עץ. לא ניתחתי מה ההבדל, אבל אני משוכנע שרמאות היא "עבירה" ברובד עמוק הרבה יותר מעבירת "גניבה" , קל וחומר מעבירת "גניבה לייט" , קל וחומר ממה שניתן לחלוק עליו אם הוא בכלל "גניבה לייט" או "שימוש במוצר שהבעלות עליו אובסולטית". שימוש פירטי במוצרי אומנות, דומה בעיני בחומרתו לעבירות תנועה ולא יותר. כלומר — יש מצבים בהם החלת זכויות יוצרים היא מעבר לסביר, גזירה שאי אפשר לעמוד בה, לכן איני מכבד אותן. אני עדיין ממליץ בחום לצפות בסרט grave of fireflies שאת הלינק אליו נתתי בתגובה הקודמת, פירטיות או לא פירטיות, מי שלא צפה בסרט מפסיד. אני מתפלא אם בזמן לימודיך, או בזמן עבודתך השוטפת אתה לא מצלם קטעים מתוך ספרים ומאמרים בלי שקיבלת רשות לצלם. זו גם עבירה על זכויות יוצרים, אלא שרוב החוטאים בה עושים זאת מתוך הרגשה שזכויות היוצרים במקרה זה הן אובסולטיות. להערכתי — הסיבה לפירטיות בהפצת אומנות וחומרים דומים היא ששימוש בתשלום הוא יקר ומגביל בצורה לא ניסבלת. מכיוון שפתרון לאובסולטיות זו לא יבוא מרצון חופשי של היוצרים/המפיצים הדרך היעילה היחידה היא להעמידם בפני עובדה (אם תמשיכו למכור יקר יגנבו מכם את הסחורה). בפירוט שלי בתגובתי הקודמת ציינתי בכוונה את האחוזים הגבוהים של אי שימוש בחומרים שהורדתי, עשיתי זאת כדי להצביע על ייקור המוצר מעבר למה שנדמה במבט שטחי; הייקור הוא לא רק בגלל שרשרת התיווך אלא בגלל ששיטת המכירה הנובעת מזכויות יוצרים היא שיטה כושלת (כושלת במובן זה שחלק גדול מהקניה הוא ביזבוז כסף על מוצר שלא יעשה בו שימוש ראוי). אין לענין הביזבוז הזה פתרון נאות במסגרת שיטת המכירה הנוכחית. ועכשיו לעניין טענתי בדבר הליקוי השורשי בעבירת "מרמה" בעניין עבודות סמינר. "מירמה" לא דומה כלל לעבירת "גניבה" (למרות שאיכשהו טענת שזה "אותו הדבר"). לדעתי עבירת מירמה היא ברובד עמוק יותר של האישיות. עבירת מירמה יש אצל מי שאצלו הגבול בין "אמת" ל"שקר" מטושטשים. לדעתי, מי שמרמה (בעניין משמעותי) לוקה "בשיפוט המציאות" באופן רוחבי: הוא לא מרמה רק בעניין אחד הוא ירמה בכל עניין שבו הפיקוח עליו לא הדוק, הוא גם יטה לרמות את עצמו. במילים אחרות — ברוב המקרים מי שמרמה בעניין משמעותי לא מבדיל היטב בין אמת לשקר או חושב שההבדל הזה כפוף למניפולציות. לעומתו "גנב" ובמיוחד "גנב לייט" יש לו שיפוט נכון של המציאות, לכן הוא מסוגל מבחינת התפיסה לתחום בין מה שלגיטימי לגנוב ( לדעתו) ובין מה שלא לגיטימי לגנוב. כל זאת אינו נוגע ל"שקר לבן". שקר לבן זו שיטה לעקיפת אי נעימות במצבים בהם אמירת האמת מעוררת קונפליקטים לא נעימים, במצבים אילו אמירת אמת לא מועילה לאף אחד. טוב. אמרתי שאיני רוצה לנתח מה ההבדל בין מרמה לבין גניבה לייט בתוכן פירטי ובכל זאת עשיתי כאן ניתוח חלקי (היה אצלי ברקע כאשר הגבתי). לא רוצה להמשיך בניתוח מעבר למה שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסוגלת לצפות בסרט הזה מאז הפכתי לאם. _______________ צפיתי בו בעבר. סרט נהדר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |