כשבקלטת היה חור 648750
למי שמחפש בקרה על נוסטלגיה לעומת איכות אמיתית: הנה כתבה ב"גלריה" על נוסטלגיה לקלטות.

ציטוט חביב משם (ציטוט של מוזיקאי תומך קלטות): "אם בתהליך מודרני, רוב העבודה מתבצעת במרווח הבינארי־דיגיטלי המת שבין האפס לאחת - סלילים מגנטיים על סוגיהם מכניסים מידה ראויה של כאוס, משהו שאיננו צפוי ומכיל בתוכו עיוות קל כמו גם 'עיגול' קצוות חדים של תדרים וקומפרסיה מגנטית/אנלוגית."
כשבקלטת היה חור 648755
מתוך עניין: אני מניח שהבאת את הציטוט כדוגמה לטיעון הוליסטי מופרך, ולפחות החלק הראשון שלו אכן כזה. באשר לחלק השני, אני יכול לחשוב על סיבות הגיוניות ו/או טכניות למה הוא לא לגמרי חסר משמעות.
כשבקלטת היה חור 648758
הדבר הנחמד הוא ההתייחסות הנוסטלגית לאיכות הנמוכה.
כשבקלטת היה חור 648776
למה איכות אנלוגית היא בהכרח נמוכה?
כשבקלטת היה חור 648779
תאורטית שחזור צליל אנלוגי משחזר את הצליל טוב יותר משחזור דיגיטלי שבעצם לוקח דגימות ולא משחזר את הצליל במלואו. קצת כמו ההבדל בין מיץ סחוט טרי למיץ משוחזר מתרכיז.
אלא שבפועל השחזור הדיגיטלי משיג לרוב תוצאות טובות יותר.
לקלטות השמע היו כמה מגבלות רציניות של שחזור צליל. גם אם היו באיכות מעולה עדיין הציגו רעשי רקע משני סוגים שונים‏1 וגם איבוד של הצלילים הגבוהים מאוד (האמת קרוב לגבול השמיעה האנושי, אבל כשחסרות ההרמוניות האלו מרגישים את זה בסאונד).
לתקליטי הויניל היתה יכולת שחזור צליל ממש מעולה, טובה יותר משל CD, אבל אחרי 100-200 השמעות הם נשחקו ואיבדו חלק מהסאונד, שלא לדבר על התחזוקה הסיזיפית שהיתה נדרשת כדי להשיג את אותה איכות שחזור מופלאה.

1 לאחד קראו hiss ואת שמו של השני שכחתי.
כשבקלטת היה חור 648784
שחזור דיגיטלי יכול להיות מדויק לא פחות משחזור אנלוגי, כל עוד האות שאתה דוגם אותו מוגבל לתחום תדרים מסוים (מה שנכון לגבי צלילים שהאוזן שלנו מסוגלת לשמוע) והדגימה מתבצעת בתדירות מינימלית מסוימת (כפליים מהתדר המרבי של האות, בהתאם למשפט נייקוויסט) וברזולוציה מספקת. הדגימה של CD היא בתדר 44 קה"צ, שאמור לתת מענה מלא לתחום התדרים שעד 22 קה"צ. האוזן שלנו מסוגלת לשמוע תדרים עד 20 קה"צ (הרבה פחות, אם אתה בגיל שיכול לזכור את התקליטים והקלטות כערוצים העיקריים להפצת מוסיקה) ולכן תאורטית הדגימה הזו אמורה לתת שחזור מלא.
כשבקלטת היה חור 648803
שתי הערות -

אם לדקדק, תדירות הדגימה של CD היא אפילו טיפה יותר טובה ממה שאמרת - 44.1 קילוהרץ. עניין שהרבה פעמים שוכחים הוא שבדיגיטציה של צליל יש שני סוגים של קוונטיזציה: הראשון הוא תדירות הדגימה, שמקטעת את רצף הזמן (ציר ה-x) לנקודות בדידות, והשני הוא "עומק הדגימה" - עד כמה מדויקת המדידה של עוצמת האות (ציר ה-y) בכל דגימה. בקומפקט דיסק משתמשים בעומק דגימה של 16 ביט, מה שאומר שיש בו "רק" 2 בחזקת 16 (בערך 65,000) עוצמות אפשריות.

כפי שציינת, עם הגיל, הסף העליון של תדירות השמיעה שלנו יורד מתחת ל-‏20,000 הרץ. אבל אפילו ירידה ל-‏10,000 הרץ היא בעצם לא משמעותית כמו שאולי נדמה: התפיסה שלנו את גובה הצליל (כתלות בתדירות שלו) היא לוגריתמית, ולא לינארית. בסקאלה לוגריתמית, הטווח של 20-20,000 הרץ הוא של כמעט 10 אוקטבות, והנמכת הגבול העליון שלו ל-‏10,000 הרץ גורעת ממנו רק אוקטבה אחת, כלומר כ-‏10%. בדקתי עכשיו בשני מקומות ביוטיוב את סף השמיעה העליון שלי, ובשניהם קיבלתי בערך 16,000 הרץ, כלומר איבדתי קצת פחות משליש אוקטבה. לא רע יחסית לגיל ולפז"מ שלי ליד מגברים ותופים רועמים.
כשבקלטת היה חור 648808
אה, ואריק: דיברנו פעם על הצפצוף הגבוה שמפיקות טלוויזיות. עכשיו אני קורא‏1 שהתדירות שלו היא 15,625 הרץ, כך שכנראה ממש בקרוב אפרד ממנו...
__________________
כשבקלטת היה חור 648849
מצבך טוב.
גם האזניים וגם הזכרון עובדים עדיין :)
כשבקלטת היה חור 648889
אם אתה עדיין מצליח לשמוע אותו זה השג מרשים - לא בגלל היכולת השמיעתית שלך אלא בגלל היכולת שלך למצוא מכשיר כזה שעדיין מתפקד. אצלי הצליל הזה כבר מזמן משויך לאותה מחלקה כמו זה של השעון הסופר את השניות עד לשעה תשע בערב ומהדורת מבט עם חיים יבין בשחור-לבן.
כשבקלטת היה חור 648903
אצלי זה קל, אני ניגש לחדר האורחים הביתי שלי.
כשבקלטת היה חור 648904
את זו שהיתה לנו (שממילא כבר לא ממש תפקדה) תרמנו לפועלים שבנו אצלנו את המרפסת לפני שנתיים וחצי. לא טרחנו להחליף אותה באחרת.
כשבקלטת היה חור 648913
גם אנחנו מסרנו לפני שלוש-ארבע שנים את הטלוויזיה המצפצפת שלנו, ככה שאולי בעצם כבר הפסקתי להיות מסוגל לשמוע את הצפצוף.

במיוחד בשבילך: השעון המיתולוגי פלוס הפתיח של "מבט", מינוס חיים יבין.
כשבקלטת היה חור 648927
השעון מופיע גם בהמתנה לאופרה לה מרמור מאת פרלש.
כשבקלטת היה חור 648983
אני לא מצליח לפענח מה מנגן שם את הצלילים הנמוכים (הגבוהים, אני מניח, זה משהו כמו tubular bells?). סתם פסנתר בשני הקלידים הכי נמוכים שלו?
כשבקלטת היה חור 649040
לדעתי קונטרבס (פיציקטו) בנמוכים, ויברפון בגבוהים, איזשהו אורגן/הרמוניום/אקורדיון באמצע בשביל האקורדים, ומטרונום בשביל הקליקים.
כשבקלטת היה חור 649042
ואפשר לשמוע את המנגינה טוב יותר כאן.
כשבקלטת היה חור 648979
יובל גנור משמיע לפעמים את השעון הזה בתוכנית האייטיז שלו במוצ''ש. נסה ואולי תהנה, כתלות במידת היכולת שלך לצלוח בדרך לשם את סינדי לאופר וקלצ'ר קלאב.
כשבקלטת היה חור 648980
(ברור שאפשר גם ביוטיוב, אבל איזה מין סיפוק זה שלא בא אחרי סבל?)
כשבקלטת היה חור 648985
"איזה מין סיפוק זה שלא בא אחרי סבל"? אני מבין שאם אתה במקרה אוכל ארוחה טובה במסעדה, אתה לא נוהג להזמין קינוח.
כשבקלטת היה חור 649041
בוודאי שכן. בחיים צריך להתפשר.
כשבקלטת היה חור 666158
כבר הרבה שנים שאני תוהה מי הלחין את המנגינה הקצרצרה שליוותה את השעון המתקתק בשחור-לבן מהטלוויזיה של ילדותי (תזכורת: המנגינה הזו). בינואר, בעקבות הפתיל הזה, שלחתי אימייל לכמה נפשות רלוונטיות ברשות השידור עם התהייה. רק ערן ליטוין חזר אלי, אבל גם הוא לא ידע, למרות שניסה לברר בקרב הקולגות שלו.

ובכן, נראה שהתעלומה נפתרה. בספר החדש "הג'ז בישראל", מאת יאיר דגן, כתוב בפרק על ישראל גיחון (עמ' 35): "גיחון הלחין לרשות השידור את המוזיקה לחצי הדקה לפני 'מבט לחדשות', בו נשמע צליל מטרונום מלווה ונוקש כל שנייה עם מחוג השניות בשעון".

דרך אגב, גם אתר האייל השתחל לספר הזה, ואפילו בזכותי (!). בפרק על אלונה טוראל (עמ' 179) מצוטטות כמה פסקאות מהראיון שערכתי איתה במסגרת המאמר "עוד חוזר הניגון". נחת.
כשבקלטת היה חור 666164
כבוד! ואיזו תגלית מעניינת.

אני זוכרת נעימת "חכו רגע" אחרת, ששודרה דווקא ברדיו (רשת א'), לפני החדשות. כבר לא זוכרת מדוע לא שידרו בדקה הזו פרומואים. זו היתה חזרה מורטת עצבים על אותו צלצול, שוב ושוב, עד שהגיעה המהדורה. אין לי כרגע כלים להעלות אותה על הצליל, אבל זה הלך כך: טם, ט-טם - טה-טה-טה-טם! ( X 10).
כשבקלטת היה חור 666223
אני זוכר היטב את המנגינה הנ״ל והיא היתה מופיעה שוב ושוב ללא מנוח גם בתחנות רדיו נוספות של קול ישראל לקראת תחילת השידורים אחרי שביתות (שהיו נפוצות למדי פעם).
אמא שלי היתה מוסיפה למנגינה המעצבנת את המילים ״סבלנות, תכף נתחיל״.
המקצב של המנגינה הוא: רבע מנוקד, שמינית, חצי, רבע, רבע, רבע, חצי.
התווים הם (עד כדי סולם): לה, דו (למעלה), סול, מי,רה, דו (למטה) סול.
כשבקלטת היה חור 666332
בדיוק, זו! תודה על המיפוי הטונאלי :-) השלב הבא: אני מנסה להבין איזה כלי או מכשיר השמיע את העינוי הסיני הזה.
כשבקלטת היה חור 666366
לי המנגינה לא נשמעת מוכרת, חבל. כנראה שאצלנו בבית הרדיו היה מכוון על תחנות אחרות.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שאנחנו מדקסקסים באייל מנגינות "פילר" ברדיו או בטלוויזיה. ככה בשלוף, אני זוכר את תגובה 183872, תגובה 183778, ותגובה 566782.
כשבקלטת היה חור 666397
היה פילר נוסף, קצת יותר ארוך, שגם כן היה חוזר על עצמו פעמים רבות עד לתחילת השידור. יש סיכוי שאתה מכיר? קטע
כשבקלטת היה חור 666403
הי לילי הי לו, לזלי קארון ומל פרר בסרט לילי.
כשבקלטת היה חור 666445
לא דומה בכלל.
כשבקלטת היה חור 666585
לצערי גם הקטע הזה לא מצלצל מוכר.

אבל תודה על שגילית לי את האפשרות ליצור דרך ויקיפדיה תווים + קובץ שמע של מנגינות. בטח יהיה לי שימושי מדי פעם.
כשבקלטת היה חור 666587
על לא דבר.
כשבקלטת היה חור 666446
היה פעם פתיח ליומן של שבע בערב ברדיו - עד היום, אם אשמע אותו אריח ביצה מקושקשת ואדמיין גבינה לבנה 9% באריזות הישנות השטוחות עם המכסה בגווני ירוק ולבן. הבעיה היחידה היא שכרגע אני לא מצליח להזכר איך הוא נשמע אף שברור לי שבעוד חודש, לאחר שהדיון הזה שוב יירד לאותה תהום-נשיה-זמנית שדיוני האייל תמיד יורדים אליה, פתאום יהיה לי רגע אאוריקה כשאזכר בו.
כשבקלטת היה חור 666588
אם תיזכר, אנא שתף אותנו. כפי שכתבתי פה כבר, לי פעם לקח כמה שנים טובות (יותר מעשר) להיזכר במנגינת הפתיחה של "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", ואז עוד כמה שנים טובות למצוא הקלטה.

גם אני זוכר את האריזות הישנות של הגבינה הלבנה. על חצי העיגול ה"תחתון" של המכסה הופיעו עיגולים קטנים עם האות ת' של "תנובה", כמו כאן. הצבע שלהם באריזה של גבינת ה-‏9% היה באמת ירוק, והיו כמדומני גם בצבע כחול ובצבע אדום, עבור 5% ו-‏1% (או 0%?), בהתאמה.
כשבקלטת היה חור 668017
אני מקשיב עכשיו לראיון עם הצ'רצ'ילים יחד עם רוב האקסלי. השמיעו את הקוראל של באך שהם הקליטו עם הפילהרמונית (מסתבר שהאקסלי לא השתתף בהקלטה הזו ואת הקולות הגבוהים ביצע זמר מלהקת האריות). בכל מקרה, אני זוכר שהקטע הזה שימש כרקע לתוכנית בטלויזיה, אולי מזג האוויר?

יכול להיות שזה כבר הוזכר פה.
כשבקלטת היה חור 668184
על "צ'רצ'יל סבסטיאן באך" באמת כבר דיברנו באייל, אבל לא זכור לי שהקטע היה מנגינה קבועה בטלוויזיה.
כשבקלטת היה חור 668186
תודה, אולי יום אחד אזכר.

ולמי שלא שם לב, כתבה על רוב הקסלי ולהקת "הצ'רצ'ילים", ועל נגנים זרים נוספים של להקות הקצב הישראליות.
כשבקלטת היה חור 668211
שמתי לב, והכרטיס להופעת האיחוד של הצ'רצ'ילים כבר בכיסי.
כשבקלטת היה חור 666463
ודאי צברתם הרבה יותר תוכן איכותי בתחנות האלה, בהשוואה אלינו, שהאזנו למעבירי הזמן האלה כמו שבוהים בצבע מתייבש.
כשבקלטת היה חור 648780
התכוונתי לאיכות האנלוגית של קלטת השמע הביתית.
כשבקלטת היה חור 648785
טוב, זה קצת כמו להשוות לmp3 מאיכות ירודה, לא?
כשבקלטת היה חור 648770
האמת היא שהנוסטלגיה לקלטות מעניינת דווקא בהקשר של המאמר המקורי כאן. הקלטות הרי היו הדרך הראשונה של המאזין לבחור לעצמו מתוך אוסף התקליטים (ואח''כ הדיסקים) שברשותו ולבנות לעצמו מקבץ מוסיקלי שמשקף את טעמו-שלו. אם המאמר כאן מתרפק על התקליט כיצירה מוסיקלית שלמה שהיא יחידה אחת שמחשבה רבה הוקדשה לתכנונה, ארגונה וחלוקתה, הקלטות פירקו את כל זה ואיפשרו לכל אחד לבנות יצירה חדשה מתוך הרכבת חלקי יצירות קיימות - סוג של אמירה תרבותית פוסט-מודרנית, אם ממש תרצו. חדי הזכרון יכולים אולי לזכור את השעות הרבות שבילו בחברת הטייפ הכפול במאמץ ליצור את הקלטת המושלמת - בפרט ובמיוחד כאשר זו נועדה לשבות את ליבה (או לפחות לקבל את תשומת ליבה) של מישהי (נדמה לי שהכיוון ההפוך היה הרבה פחות נפוץ). ועוד לא אמרתי כלום על האופן שבו הקלטת שיחררה את המאזינים מכבלי ההאזנה בחדר (שירדן כל-כך מתרפק עליה) ואיפשרה להם לפרוץ אל העולם - בין אם בדרך של הסתגרות מפניו (איש איש והווקמן שלו) ובין אם בדרך של שיתוף העולם במה שאתה מאזין לו (ע''ע שחורים בהארלם עם בום-בוקס ענקי על הכתף).
כשבקלטת היה חור 648777
בדיוק כך. הווקמן היה מכשיר פורץ דרך מבחינה חברתית. הרבה יותר מממשיכי דרכו הדיגיטליים.
לתאור המדויק שלך אוסיף רק את הווקמן המקליט שהפך כל אחד ליצרן בוטלגים. בטח עדיין יש לי באיזה מקום את הקלטת שהקלטתי בהופעה של ''קולות שלובים''.
כשבקלטת היה חור 648782
אתה מתעלם מהמהפכות של ממשיכי דרכו.
כשבקלטת היה חור 648787
אני לא התעלמתי. אני מכיר במהפכות שלהם ועדיין אומר שזו של הווקמן היתה גדולה בסדר גודל שלם.
ללכת ברחוב עם אזניות קטנות על האזניים ולשמוע מוסיקה (שאתה בחרת!) תוך שאתה אוטם עצמך לעולם?? מהפכה אדירה.
איכות השמע של הווקמן היתה מצוינת לדורו, וביחס של תמורה למחיר ממש סוף הדרך.
ה MP3 לא עשה שום דבר שונה, רק דיגיטלי.
האייטיונס עשה לנו חיים יותר קלים, אבל בתשלום.
כשבקלטת היה חור 648789
+1
כשבקלטת היה חור 648798
נפח המוזיקה הזמינה להשמעה גדול כל כך שמדובר על שינוי איכותי ולא סתם כמותי. מבחינתי, לדוגמה, התוכן הדיגיטלי מהאינטרנט הוא גם תחליף חלקי לרדיו. עם קלטות זה הרבה יותר מסובך עד בלתי אפשרי. לשם השוואה, בסוף שנות השבעים הפיצו את משנתו של חומייני לציבור האיראני בקלטות. כדי לעשות את זה נדרש ארגון מסובך. היום כל מי שרוצה יכול להקים ''תחנה'' ולפרסם את קשקושיו בנחת.
כשבקלטת היה חור 648853
הדוגמה שלך עם הקלטות של חומייני דווקא מדגימה לדעתי את גודל המהפכה. נכון שהיום הרבה יותר קל להפיץ את המסרים ומהפכת הזמינות היא אכן מהפכה רצינית, ומבשרה הבולט מבחינתי היא יוטיוב, עם הזנב הארוך ארוך מצד אחד, ומיליארד צפיות מצד שני.
אבל ההבדל בגודל המהפכה הוא שאלמלא קלטות השמע לא ניתן היה כלל להפיץ מסרים כאלה. חומייני לא היה יכול להפיץ את מסריו בתקליטים, ולא ברדיו. רק בכתב.
ההבדל בין אי אפשר לבין קשה הרבה יותר גדול מבחינתי מאשר בין קשה לבין קל.
כשבקלטת היה חור 648862
חומייני היה יכול להפיץ את מסריו בתקליטים. מישהו עם קצת פחות משאבים ממנו כבר לא היה יכול.
כשבקלטת היה חור 648863
לותר הפיץ את מסריו בעזרת הדפוס...
כשבקלטת היה חור 648984
ואכן, טענה מקובלת היא שהדפוס היה מהפכה גדולה (יותר אפילו מהווקמן).
כשלדפוס היה ריח של עופרת 649843
אולי הדפוס אנלוגי להמצאת של הקלטות, מהימים בהם השתמשו בגלילי שעווה. נראה לי שהווקמן, כמכשיר להפצה המונית וזולה של יכולת הקלטה אנלוגי בתחום המלה הכתובה למכונות לינוטייפ. המכונה, שהומצאה בסביבות 1870 ע"י אוטמר מרגנטאלר, אמריקאי ממוצא גרמני(על בסיס נסיונות קודמים לא מוצלחים), איפשרה את הפריצה הגדולה של העיתונות הכתובה, ספרים ודברי דפוס. היא היתה המנוע שאיפשר את מהפכת הדפוס הגדולה, עד לעידן האלקרוני בסביבות שנות ה- 1970. הסרט הדוקומנטרי Linotype מגולל את סיפור המכונה, שכמו הרבה מכונות ומכשירים, נשכחה והושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה האכזרית.
כשלדפוס היה ריח של עופרת 649848
לא נשכחה במשפחתנו. העבודה הראשונה של אבא שלי היתה סדר דפוס במכונת לינוטייפ.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים