חסרה לי ענבל פרלמוטר 673410
אותך לקוטנר...
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673427
לא הצלחתי מעולם להבין מה מוצאים בענבל פרלמוטר. המוזיקה שלה אמורה להיות רווייה מסתורין וסקס, נכון? מה שאני מכיר מהרדיו - "הלילות הקסומים", "עד העונג הבא" - נורא מנסה, אבל אני לא שומע שם לא סקס ולא מסתורין, סתם מוזיקה משעממת. השיר "המכשפות" לא רע: קצת מצליח להביא מסתורין וסקס, והמוזיקה שלו (לחן, נגינה) יפה ולא דומה לאף אחד.

מאוד יכול להיות שהשירים שלה שאני לא מכיר מהרדיו הם פיצוץ. מאוד יכול להיות גם שמה שנערץ אצלה הוא הפרסונה מעבר למוזיקה נטו, וכבר היו דברים מעולם [אחר, ומתו לפני חודש ויום]. אבל על דעה אחת אני מוכן להתעקש: הקול שלה הוא נקודת תורפה בכל שלושת השירים האלה.

אני רוצה לגלות שאני טועה. כשאתה אומר אותי לקוטנר, תבקש שימליץ על שיר שלה שיש לו סיכוי להאיר את עיניי? אם לא בנוגע לקול שלה, אז בנוגע לאיכויות אחרות?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673429
כן, הפרסונה.
אני חושב שגם ביטלת מהר מדי את קורין אלאל.
הנה שתיהן מבצעות יחד את אחד משירי הרוק הגדולים בעברית
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673494
שיר יפהפה, אבל שיר רוק גדול? ביצוע ווקאלי טוב? נדמה לי שאני יכול בקלות לקושש עשרה זמרים וזמרות שישירו אותו יותר יפה מיוצרותיו, ורובם בכלל לא זמרי רוק - ואמנם, המילים והלחן רכים ועגולים כישבן של תינוק, ומבקשים זמרים כמו גלי עטרי או דני רובס, שלא לומר חווה אלברשטיין או בני אמדורסקי, אפילו יפה ירקוני היתה מרגישה בנוח. תגיד לי לפחות על חצי הדקה החל מ-‏2:00, אתה חושב שזו שירה טובה? שעושה שירות טוב לשיר?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673507
מסכים לגמרי שבין זה לבין רוק יש מרחק גדול מאד.
באשר לשירה יפה - לפחות לגבי שיריה של קורין אלאל, ייתכן מאד שיש שישירו אותם יפה ממנה, אבל נראה לי שאז הם יאבדו חלק מהקסם שלהם. השירה הקורין אלאלית הייחודית מעניקה להם נופך שייעלם בשירה נקייה יותר (זה, אגב, דוקא אחד ממאפייני הרוק - הישענות על הביצוע של הזמר הספציפי‏1).

1 כידוע, אלפים יכולים לשיר בוב דילן יותר יפה ממנו. זה לא יהפוך את רוב שיריו לטובים יותר, בדרך כלל להיפך‏2.
2 טוב, גם לזה יש יוצא מהכלל.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673511
מעולה. גם אביב גפן אמר פעם "יש לי קול חרא ואני גאה בזה. אף אחד לא יכול לשיר את השירים שלי יותר טוב ממני. מכרתי עשרות אלפי עותקים עם הקול החרא שלי..."

אתה מחזיר אותי לסמינר שכתבתי פעם בדיוק על הנושא הזה... בוב דילן הוא זה שיותר מכולם לימד את עולם המוסיקה הפופולרית שאם יש לך מה להגיד - אתה לא צריך לדעת לשיר "יפה". הוא הגיע לניו יורק כדי למצוא מוסיקה שאין בה חנפנות, שאין בה פלסטיק, מוסיקה שלא תהיה עטופה בצלופן ורוד כמו זו של פרנק סינטרה וביל קרוסבי... שם הוא נתקל בתקליטים של ענקי בלוז כרוברט ג'ונסון ובליינד ווילי מקטל ומצא בדיוק את שחיפש. זו אחת המהפכות הגדולות במוסיקה הפופולרית - המעבר בין שירה במסורת ה"בל קנטו" (באיטלקית: השירה היפה) לשירה המחוספסת והצרודה שמאפיינת את הרוק, שאולי איננה "יפה" אבל היא הבעתית יותר, שמה דגש רב יותר על אישיותו של הזמר המבצע, ומעבירה באפקטיביות רגשות של כאב וצער - כפי שמבקר בשם טוני סקוט ניסח את זה, "כשאלה פיצג'רלד שרה שהגבר שלה עזב אותה, אתה חושב שהוא יצא לקנות חלב ותכף יחזור... אבל כשג'ניס ז'ופלין שרה שהגבר שלה עזב אותה אתה יודע שהוא לעולם לא חוזר, זה נגמר. לנצח"...

דווקא בשירה ה"יפה" יש משהו מלוקק, מתחנף, שמעדיף את היופי על פני האמת. זה היה אחד המאפיינים שגרמו לבייבי בומרס לחוש שהערכים הפוריטניים שמכרו להם הוריהם - יסודם בזיוף, והם ברחו בהמוניהם אל עבר במות הרוק'נרול.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673512
יפה אמרת. הזכרת לי את הפתיל המתחיל בתגובה 547145 .
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673513
בול. ''היא'' מייצגת גישה אירופאית מאד להערכה של שירה (קול מצוחצח, מנעד רחב, וירטואוזיות).
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673514
יש לי הוכחה (אמנם פלייבק) שקורין אלאל יודעת לשיר גם "יפה"

אישית מעולם לא התחברתי כל כך לדילן. אבל איך ידעתי שזה יהיה הקישור שתבחר :)
חודרת אל עורקי, אל נשמתי 673552
מסכים. פתאום אחרי התגובה הקודמת שלי הבנתי שיחד עם מה שכתבתי על אלאל במאמר, יוצא שאני לא אוהב אותה כזמרת. ואין דבר רחוק יותר מהאמת. יש לה קול מופלא. אני רק חושב ש(א) האיכויות שלה הן לא כזמרת רוק, (ב) הן לא מתבטאות הכי טוב ב"כשזה עמוק". אף אחד אחר לא יכול לשיר יפה כמוה את רוב שיריה מ"אנטארקטיקה" ואילך, ואם אני צריך לבחור את האחד שאני הכי אוהב, אז אני בוחר שניים: מעיין וארוחת הבוקר1. ואם בנוגע ל"כשזה עמוק" טענתי שגלי עטרי היתה יכולה לשיר אותו יותר טוב, הרי שבשיר שבאמת שתיהן שרו, ומצוטט בכותרת, הביצוע השבור של אלאל הרבה יותר קולע מזה ה"יפה" של עטרי.

1 תודה ליהודית רביץ, אאז"נ, על ההפקה של האחרון.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 694067
סליחה על האיחור הלא אופנתי, כנראה נעלמה לי התגובה, אבל תרשה לי להגן:
המלים והלחן של "כשזה עמוק" הם עגולים לא כמו תחת של תינוק אלא כמו אורגזמה של אשה. השירה בכלל לא מהוקצעת, אבל אותנטית. בשירה של פרלמוטר יש משהו קוסם, כמו איזה חיוך נסתר, שמופיע בעיקר בהברות הפתוחות כמו כאן בעליה הכפולה במלה "יודעת".

השורה החביבה עלי היא "כשזה עמוק, שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים" (ואחר כך בפזמון שוב שלג יורד).
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673434
(אתה כרגע זלזלת באיכות המוזיקלית נטו של דייויד בואי?)
המכשפות היתה תופעה מרעננת וחדשנית בדרכה בתקופתן, כמה להקות רוק על טהרת המין הנשי אתה יכול לספור עד אז? לא להקת מופת גם לדעתי, אבל צורת ההגשה והפרסונה היו תמיד חלק ממה שמאפיין רוק, לא פחות מהמורכבות המוזיקלית או היעדרה. בכל מקרה, אני לא חושב שהאיכות הווקלית גרידא של פרלמוטר היא העניין העיקרי אצלה.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673441
מסכים מאד עם הפונז. לא להקה גדולה, לא קולות גדולים, לא לחנים פורצי דרך, אבל טונות של האטיטיוד הנכון. כמובן שכשמגזימים עם האטיטיוד הזה, זה עלול להתפרש כפוזה.
לדעתי רוק הוא לא רק ההדגשה של פעימות 2 ו-‏4 ולא רק גיטרות, דיסטורשן, צרידות, צעקות וכו' אלא בעיקר הבעה של אי שביעות רצון מהחיים (I can get no satisfaction) ומחאה על הסדר החברתי הקיים.
הנה כך.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673445
המרדנות והרצון לשנות את הסדר הקיים הן מיסודות דמות הרוקר אבל אינן יסודות הסוגה המוזיקלית.
יש חפיפה בין רוק (תרבות) לבין רוק (סוגה מוזיקלית) אבל היא אינה מלאה.

דמותו של אריק איינשטיין, למשל, מעולם לא היתה דמות בועטת בסדר הקיים, המילים שלו כמעט תמיד משלימות עמו בצער. הוא רואה אותה בדרך לגימנסיה ומשלים בצער עם זה שבשבילו היא אבודה. הדוגמה הכי בולטת מבחינתי היא "שביר" שהוא בעליל שיר רוק, אבל דמות הזמר ששר אותו רחוקה מלהיות רוקר. יוצא הדופן כמובן הוא "אני ואתה"
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673447
לכן, אגב, אריק איינשטיין איננו זמר רוק, ומכלול היצירה שלו רחוק מלהיות רוקי. היו לו נגיעות רוקיות בתקופות מאד מסוימות, אבל ככלל זה כנראה לא היה הז'אנר החביב עליו.
ראה לדוגמה, אפילו בתקופה היותר חתרנית שלו בשבלול, את חלוקת התפקידים בינו לבין שלום חנוך ב''למה לי לקחת ללב''.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673448
מה גם שעיקר ההשפעה הרוקית עליו היתה הביטלס, שמלבד תקופת הרוק'נ'רול המוקדמת שלה היתה בעיקרה להקת פופ או לכל היותר פופ-רוק. על השפעות כמו הרולינג סטונס או בוב דילן הס מלדבר.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673449
די מסכים לגבי הביטלס, הייתי מוסיף שדווקא בשלהי יצירתם יש כמה רגעי רוק לא רעים בכלל (כשגיטרתי מייבבת חרישית, האושר הוא אקדח טעון ועוד). עדיין, יחסית לזירת המוסיקה המקורית, איינטיין היה חדשני ו"נועז" לזמנו‏1.

1 כידוע הביטלס עצמם היו "מופרעים מדי" מכדי לקבל אישור לקלקל את הנוער הישראלי בהופעה בארץ.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673451
ידוע לך לא נכון. הביטלס נפסלו מכיוון שהם יוצגו ע''י אמרגן (יעקב אורי) שלא היה מקורב למפא''י בכלל ולאבא של יוסי שריד בפרט. ''לקלקל את הנוער'' היה רק תירוץ.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673453
לא יאומן‏1.

________
1 כמה רחוק אתה יכול לדחוף את האג'נדה ימין שמאל שלך
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673454
לא יאומן ‏1
____
1 כמה אתה מוכן לטמון את ראשך בחול כאשר האמת לא מתאימה להשקפת עולמך
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673455
אשאל את זה ככה, רפי-
כמה רחוק צריך להגיע בדיונים כדי שלא תרדוף אחרינו עם סיפורי קיפוח הימין, יהיו אמת ככל שיהיו?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673459
איפה ראית שכתבתי משהו על "קיפוח הימין"?! אין לי מושג אם יעקב אורי או גיורא גודיק שרו "שתי גדות לירדן" או "שיר לשלום" בגרון ניחר. אתה רואה צל הרים כהרים.
סה"כ תיקנתי טעות נפוצה שלפיה האיסור על הופעת "חיפושיות הקצב" נבע מ"השפעתם הרעה על הנוער", בעוד בפועל הוא נבע מסכסוך מסחרי רגיל של האמרגנים, שאחד מהם ניצל את קשריו לממסד כדי לחבל בפעילותו של השני.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673460
א. אולי. יכול להיות שזה היה שילוב של שני הדברים.
ב. סימוכין?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673467
הסיפור קצת יותר מורכב, וכנראה שלאבא של שריד אין ממש קשר (מקור).
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673532
הסימוכין הוא הסרט התיעודי "מחכים לגודיק" על גיורא גודיק. לדעתי הוא לא ברשת (במלואו) אבל אתה יכול לחפש. הסיפור בגדול: גודיק התעצבן על זה שאמרגן מתחרה (יעקב אורי) מביא אותם לארץ, והשתמש בקשריו עם חברי הכנסת של מפא"י (היום היו קוראים לזה "לובינג") כדי לשכנע אותם שלביטלס יש השפעה חינוכית רעה על הנוער ושאסור לאשר להם לבוא לארץ. סה טו.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673534
רצוי שתקרא את הקישור שהביא האלמוני. ראשית כל, יעקב שריד [ויקיפדיה] (הוא החליף את שם המשפחה לאחר השואה ולא נקרא כבר שניידר) היה מנכ"ל משרד החינוך בשנים 1967-1970.

הכתבה עוסקת בפרוטוקולי הוועדה הבינמשרדית לאישור הבאת אמנים מחו"ל (כן, זה לא היה מנכ"ל משרד החינוך) ובשאר הנסיבות. אז לא, זה לא היה סתם ריב אמרגנים (או אימפרסרים, כמו שקראו להם אז).
בכלל לא חסרה לי ענבל פרלמוטר 673536
אם, כדבריך בתגובה זאת, גודיק הצליח "לשכנע אותם [פוליטרוקים של מפאי, שכ"ג] שלביטלס יש השפעה חינוכית רעה על הנוער ושאסור לאשר להם לבוא לארץ, הרי שב-תגובה 673451 שיקרת, כהרגלך, אבל מה לא עושים כדי ללכלך עוד קצת על האבא של ועל המפא"יניקים הוותיקים ההם? גם אם עבור גודיק זה היה רק תירוץ, מדבריך שלך עולה שהש"צים ההם היו אולי טיפשים אבל לא נוכלים, כך שללא ספק היו עדיפים על פני מחליפיהם המודרניים שכאנשי אשכולות אמיתיים הם מתהדרים בשתי התכונות האלה יחד. כפיים!

מה שנכון, באותם ימים הרעיון שועדה ציבורית קובעת אם יש או אין ערך אומנותי ללהקה או זמר היה רעיון שהתקבל על דעת הציבור. מאחר והקצבת מט"ח לאומנים מחו"ל היתה מוגבלת, לא היה מנוס מהפעלת שיקולים מהסוג הזה, וכמובן שהפוליטיקאים לא חשבו שיש צורך להתייעץ באנשי מקצוע לפני שפסקו את מה שפסקו (אין ללהקה כל ערך אומנותי והיא עלולה לקלקל את הנוער. סוקרטס בטח חייך שם, למעלה). לזכותם אפשר רק להגיד שבאותם ימים הביטלס באמת לא היו מאד מפורסמים בארץ וההחלטה עברה בלי לעורר הרבה גלים מלבד בסביבתו הקרובה של גודיק, אני משער. אם היו מנסים לבטל הופעה של קליף ריצ'רד או אלביס פרסלי באותם ימים, זה היה מתקבל בהרבה פחות הבנה. סה ט'רי.
____________
אני לא אומר שתרבות "אנשי שלומנו" לא היתה קימת באותם ימים, אני מסתמך רק על מה שאתה עצמך כתבת בשתי ההודעות. אלא שבניגוד להסדרים שלטוניים כמו זה המתואר כאן שהשתנו לטובה עד כדי כך שהיום הצעירים מתקשים להבין איך כל זה התרחש בלי מחאה ציבורית עזה, התרבות של מינויים פוליטיים ויד-רוחצת-יד ל"אנשי שלומנו" החדשים רק התדרדרה מאז למקומות גרועים עוד יותר. השאלה הרטורית המפורסמת "האם נבחרנו כדי לחלק ג'ובים"? שנענתה, כזכור, ב"כן!!!!!!!!!!!!1" רועם במרכז הליכוד מראה שאפשר לעשות הכל גם מראש המקפצה.
בכלל לא חסרה לי ענבל פרלמוטר 673547
הייתה מחאה ציבורית. במעריב, לדוגמה, התפלאו איך חברי הוועדה מעלים על דעתם לשקול שנית את הבקשה. לעומת זאת, לאחר דחיית הבקשה בשנית, כתב יו"ר ועדת האימפרסרים בישראל מכתב מחאה זועם (וגם ח"כ אורי אבנרי מחה).

מעבר לכך, קליף ריצ'רדס אמנם הופיע בארץ, אולם מסעו בארץ לווה בה"מאניה" וזו גרמה לכך שבקשתו של ג'וני האלידיי להופיע בארץ נדחתה. המאניה הזו לא הועילה גם לחיפושיות הקצב‏1. בכך בהחלט אפשר לטעון שגודיק הצליח לשכנע את הוועדה: הוא הרי הביא את קליף ריצ'רד.

1 בהחלטת הוועדה הראשונה שדחתה אותם קוראים להם לפחות "ביטלס".
בכלל לא חסרה לי ענבל פרלמוטר 673550
ממדיה של המחאה הציבורית היו מינוריים מאד (סטודנט לשעבר, ידע אישי).
ומי זה קליף ריצ'רדס?
לא אללוף לבדו 673559
קרוב של מארק ריצ'ארדס שפיתח אובססיה ללוף של ריכרד לוי?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673461
מצטער, כנראה הניימדרופינג הטעה אותי.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673497
1 לדעתי זה לא קשור בהכרח ל"מופרעותם" של הביטלס, כמו לפחד של הממסד הציוני מפני ההשפעה המוחצת של תרבות המערב. הרי ניסו לבנות כאן צבר עם תרבות אותנטית.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673479
העניין הזה של בעיטה בסדר החברתי חזק הרבה פחות ברוק הישראלי מאשר ברוק האמריקאי - בישראל דור המייסדים של הרוקרים בא מתוך הלהקות הצבאיות, וזה העניק לכל הרוק הישראלי נופך הרבה יותר "ממסדי". הרי הלהקות הצבאיות שלטו בשוק המוסיקה ישראלית עד סוף מלחמת יום כיפור. הרוק הישראלי בהכללה גם הרבה יותר מלודי מהמקור האמריקאי, הוא מכיל הרבה יותר בלדות "גבוהות" - עטור מצחך למשל נשמע יותר קרוב ללידר של שוברט מאשר לרוקנרול, ואפילו אביב גפן עם כל תדמית הילד הרע שבנה בשנות ה 90, עם כל האיפור והלבוש הרוקיסטי - שר בעיקר בלדות שקטות ונוגות. הדי אן איי המוסיקלי הישראלי יונק מהזמר העברי שבשעתו הושפע מאד מהשיר הסנטימנטלי הרוסי, וזה מסביר את חיבתם העמוקה של הישראלים למלודיות נוגות. זו לדעתי גם הסיבה שהבלוז מעולם לא תפס בישראל באמת*, בהיותו ז'אנר שהדגיש את הקצבי ע"פ המלודי, ושאבות הרוק בישראל העדיפו את הרוק הבריטי המלודי יחסית, ואת הרוק המתקדם, על פני הרוק האמריקאי.

*ניטפוקון - נסו למצוא לי שיר ישראלי (בעברית) אחד שהמבנה שלו הוא של בלוז 12 תיבות. מזהיר מראש - זו משימה קשה.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673483
בראבו.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673496
דאנקה
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673486
מסכים, מסכים ומסכים.
''עטור מצחך'' בעיני אפילו לא דומה לרוק.
ושוב מסכים, ומחזק שזמר ה''מחאה'' שמודה שאבות המזון שלו זה פינק פלויד הוא צמחוני מאוד.

תשובה לניטפוקון - ''תפסתי ראש על הבר'' כמובן.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673495
אה? התכוונתי למבנה 12 תיבות פרופר, בלי כל מיני תחליפים. אבל אפילו בלי קשר לזה - תפסתי ראש בשום צורה לא כתוב כמו 12 באר, הנה האקורדים:

אם מזה אתה מצליח להרכיב 12 באר אז ניצחת (:
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673506
מספיק דומה, לאוזן שלי.
אבל הוכחת את הנקודה שלך ללא ספק.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673823
אתגר נאה הצבת בשורה האחרונה. למיקי שביב יש כמה, למשל "דוקטור אללי", אבל אין מה להגיד, זה רחוק מהמיינסטרים הישראלי. חוץ ממנו, אתה מכיר עוד שירי בלוז 12 תיבות ישראליים? אני לא מצליח להיזכר.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673852
משהו מיינסטרימי? לדעתי לא קיים. כבר הצבתי את האתגר הזה בכמה פלטפורמות אינטרנטיות ואף אחד לא מצא. "למאיה יש אקדח" היה לוקח אם הוא לא היה חוזר פעמיים על "מורידה שמלה מחנות יד שניה..." ויש את "אין לאן ללכת בלוז" של איתי פרל. אבל שוב, משהו ממש מיינסטרימי - לדעתי אין.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673856
יש לי! הבית של "פיקששתי" של סנדרסון הוא במבנה בלוז 12 תיבות קלאסי. אבל אז הפזמון מקלקל.

אתה מכיר משהו מתאים לא מיינסטרימי? כאמור, חוץ ממיקי שביב ו"פיקששתי" דנן, אפילו כזה אני לא מצליח למצוא.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673858
יפה מאד!
הייתי אומר שאם לא נהיה טהרנים מדי, זאת דוגמא מספיק עוברת.
מי אמר שבלוז זה רק 12 תיבות?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673859
אף אחד לא אמר, אבל "בלוז 12 תיבות" זה המבנה הקלאסי של הבלוז, ועליו נדב שאל.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673860
ועכשיו גם נזכרתי ב"בלוז בית הקפה" של גרי אקשטיין. בלוז 12 תיבות לעילא, אבל רחוק מהמיינסטרים.

איכשהו לא דיברנו על "אל תוותרי עלי" של אריק איינשטיין. בלוז מיינסטרימי, אבל לא 12 תיבות.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673865
תותח!

כן מכיר, כאמור זה:

אבל התכוונתי יותר לשיר ישראלי מן הרפרטואר, אם אתה מבין את הכוונה שלי. אכן "אל תוותרי עליי" - הייתי מגדיר כשיר בלוז, אבל כאמור לא 12 תיבות.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673872
תודה. אצל איתי פרל ההרמוניה בבתים היא אכן בול בלוז 12 תיבות, אבל הפזמון כבר לא (אותה בעיה כמו ב"פיקששתי"), והסגנון בכלל מושך לרוקבילי. את "בלוז בית הקפה" של גרי אקשטיין היכרת?

ואני תוהה - איזה שירים מפורסמים באנגלית במבנה בלוז 12 תיבות יש מהעשורים האחרונים?
חסרה לי ענבל פרלמוטר 674012
אוקי. נקודה טובה. מתי שמעת לאחורנה שיר מפורסם באנגלית שיש בו בלו נוט?
די כבר עם ענבל פרלמוטר 674017
אני לא מעודכן באופן מחפיר ב"שירים מפורסמים" מהשנים האחרונות. אם האלבום הראשון של נורה ג'ונס עדיין נחשב משהו מהזמן האחרון (הוא מ-‏2002), אז אפשר למצוא בו בלו נוטס, בקטנה, ב-"don't know why" המפורסם, ויותר בבירור כאן, למשל (האלבום הזה גם יצא בחברת "בלו נוט"!). באלבום האולפן האחרון של האיגלז, Long Road Out of Eden (מ-‏2007), יש בלו נוטס למשל כאן וכאן, אבל הם קאנטריים, ולא בלוזיים.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 692892
עוד "כמעט" זה "אוכל ת'ציפורניים" של כוורת - תשע התיבות הראשונות של כל בית הן בול התשע הראשונות של בלוז 12 תיבות, אבל אז סנדרסון מרח את השלוש הנותרות על פני חמש, וקיבלנו בלוז 14 תיבות.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673492
ברור שההגשה והפרסונה היו והינם חלק חשוב, ברוק ובחלקים אחרים של הפופ, אבל במאמר הזה רציתי להתרכז בהיבט הווקאלי. בקיצור, אנחנו מסכימים בנוגע למכשפות. אחרי שישנתי על זה נזכרתי שבזמן אמת התלהבתי משיר המכשפות הרבה יותר ממה שאפשר היה להבין מתגובתי הקודמת, ואהבתי במידת-מה את השירים שעכשיו כתבתי שהם משעממים. הזמן צינן את ההתלהבות שלי, אבל למרות שמבחן הזמן חשוב, מבחן הזמן-אמת חשוב גם הוא, במיוחד ברוק.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673493
אה, בנוגע לאיכות המוזיקלית נטו של דיוויד בואי, בוא נפתח את זה.

אני לא מרגיש מוסמך, כי כל מה שאני מכיר ממנו הוא את הלהיטים, ורק אלבום אחד שנחשב מופתי - Low. אם זה שווה משהו, אף אחד מהלהיטים לא טוב במיוחד בעיני, וגם החלק הראשון של האלבום לא, וגם החלק השני (באופן שונה לחלוטין) לא. על כולם אני יכול להאמין שהם היו פורצי דרך, אבל במבחן הזמן אני לא שומע בהם שום ייחוד, ושום איכות מוזיקלית גדולה. את חוסר הייחוד אפשר לתרץ באפקט שייקספיר (מחזאי גרוע, כידוע, כל מה שהוא כתב הוא קלישאות). אבל לא חסרים מוזיקאים פורצי דרך שניצבים גאים וייחודיים לצד, או מעל, כל המושפעים מהם.

(הערת שוליים על Low: הסיבה שקניתי את הדיסק היתה ששמעתי פעם שפיליפ גלאס, שאני אוהב עד עמקי נשמתי חלק מיצירתו, כתב את "סימפוניה נמוכה" לפי נושאים מהאלבום הזה. סיקרן אותי מאוד, אז קניתי את שני הדיסקים. חרשתי את של בואי, כאמור נשארתי שווה נפש, ואז שמתי את גלאס. שוד ושבר. יצירה מגעילה, מחפירה ובזויה.)

רק לשם השוואה, לא מזמן נתקלתי, בזכות בן שלו (איך לא), בשיר שהרבה יותר מבואי (עד כמה שהוא מוכר לי) נשמע לי כמו מוזיקה מכוכב אחר. לפי שלו, בזמן אמת - 1974 - השיר הזה טיגן למאזיניו את המוח. ארבעים שנה אחרי, הוא מטגן גם לי. לחידה היא לי למה ברדיו הישראלי הוא לא להיט נצח. כוונתי להעיר הזו אינה גדולה דיה לשנינו.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673500
דרך בן שלו היית צריך להכיר כשהוא היה לך כאן באתר? שים לב למקום 257 בתגובה 530291 .
כמה שנכנס בשמונה אצבעות 673553
תודה, אבל סלח לחולשתי, ב-‏256 נשברתי.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673508
טוב, בהנחה שאתה מדבר על הלהיטים משנות השמונים, אתה מצוי בדגימת חסר משמעותית.
קח פעם 45 דקות ותקשיב לאלבום "זיגי סטארדסט". כאלבום, לא כאסופת שירים. ואל תצפה למוזיקה מעולם אחר. אבל בהחלט למוזיקת רוק :-)
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673554
לא הייתי מעז לדבר על סמך שנות השמונים בלבד. אני מדבר גם על הלהיטים משנות השבעים - ספייס אודיטי, סטאר מן, פראית היא הרוח (לגמרי לא בנאלי, אבל לא יכול להגיד שמפיל), וגם זיגי ניגן בגיטרה. בסדר, אשתדל להקשיב לאלבום מתישהו.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673573
ספייס אודיטי רשמית יצא בשנות השישים, אבל זה ניטפוק. אשמח לשמוע את דעתך על האלבום כולו (והרי אם יש עשור שמבקש שיפוט של מוזיקת רוק על פי אלבומים שלמים ולא על פי להיטים, אלה שנות השבעים).
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673510
מה שהפונז אמר. מעולם לא התלהבתי מאלבומי ברלין המוערכים אמנותית של בואי.
זיגי סטארדסט הוא אלבום המופת שלו (טוב, לא רק בעיני), ואחריו לטעמי Scary Monsters. בנוסף עומדים בפני עצמם השירים life on mars? ו Time
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673515
והביצוע שלו לWild is the wind צריך להיכנס לשיפוטו הווקאלי של ירדן גם כן.
(ירדן - אם במקרה קלוש ובהסתברות נמוכה לא שמעת את הביצוע הזה - זה הזמן).
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673516
גם בועז כהן כתב עליו.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673519
אני שמח לקלוע לדעתם של גדולים.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673518
אני מנחש שלא נכנסת לקישור ששמתי ל Time, אחרת כבר היה לך מה להגיד...
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673520
קליעה נאה. הסביבה היומיומית שלי מאותגרת סאונד, אולי מתישהו בשעות הערב אשלים את החסר.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 674138
נכנסתי, הקישור שבור.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 674140
באסה, כל כך מהר.
אלו היו טייק 1 ו 3 של אותה מצלמה מההופעה הזו
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673569
תודה ענקית על הקישור. כל כך אהבתי את השיר הזה ולא היה לי מושג מה שמו ומי המבצע.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673589
נישמע כגירסת כיסוי של אבבא לשיר של קורט וייל
חסרה לי ענבל פרלמוטר 674220
אמרת "איכות המוזיקלית נטו" וכבר סגרת את הדלת על דייויד בואי.
ברור שרבים יחלקו עליך כאן (למשל מבקר בריטי הפותח וסוגר את רשימת מאה השירים הגדולים שלו עם דייויד בואי http://www.telegraph.co.uk/culture/music/11621427/be... ).
אחד מאיפיוניו העיקריים של בואי הוא במילה stagecraft. בואי התעניין בעיצוב, באופנה, בתיאטרון, בריקוד, בדימויים, בתלבושות וכל מה שאנו כוללים במושג אומנות הבמה של הזמרים הגדולים ושאינו מוזיקה נטו. כאשר בואי התחיל, האמנים הפרועים של הפופ והרוק (החיפושיות, האבנים המתגלגלות ואלביס פרסלי האב המייסד) התפרעו על הבמה בשער ארוך או בתנועות אגן יבוא משחורי ארה"ב, אבל בעיקרון כולם לבשו חליפות שני חלקים. ואז בא בואי עם התלבושות המטורפות שלו, עם הדימויים והפרסונות המתחלפים והאנדרוגניים ועם משחק המסכות הבלתי פוסק ושינה לתמיד את מה שאנו מצפים לקבל מאמני הבמה של הפופ והרוק. לא לחינם מקשרים את שמו עם הז'אנרים ארט רוק וגלאם רוק. הוא די התחיל אותם.
מעבר לכך, הוא הצטיין במגוון אדיר של יכולות וסגנונות אמנותיים שיצרו רושם חזק מאוד של עושר ומגוון חיצוני הבא לפצות על יכולת קולית ומוזיקלית בינונית ועל אישיות די מרוחקת ומנותקת. מילות השירים שלו באמת נשמעים כקלישאות שאין להן בסיס אמיתי ותואמות את ההרגשה שלפנינו אדם המתקשה בקשרים בינ-אנושיים בכלל ועל אחת כמה וכמה ביצירת קשר אנושי עם הקהל שלו.
וכעת בא הרגע שבו צריך להציץ מתחת לכל המעטה האקסנטרי והמרהיב של אמן הפופ-רוק המרוחק ביותר שאפשר מן הקהל שלו, ואז מבחינים שהשירים שלו, על אף השונות והמגוון האדירים, כולם בעצם יפים ופשוטים. בואי לא היה נגן גאון, אבל נגינתו בגיטרה ובסקסופון ויכולתו הקולית שירתו היטב ובלי להחסיר את השירים שלו. גם המילים שבמבט ראשון נראות סתמיות וקלישאיות, בעצם מדברות על דברים די עמוקים ויסודיים של כל אדם בחברת ההמונים הצרכנית והטכנולוגית שלנו.
אתה חייב לזקוף לזכותו את העובדה שללא שיאים של המונים מעריצים ולהיטים שוברי קופות, בואי צבר לעצמו רשימה די יפה של שירים שכולנו זוכרים:
Space Oddity, Starman, Life on Mars? Ziggy Stardust, Alabama Song, Ashes to Ashes, Wild Is the Wind, Changes, Let's Dance.
וכאשר באים לסכם את האמן הזה, חייבים לומר לזכותו שלא כל שיריו הם יצירות בלתי נשכחות,אבל קשה מאד למצוא שיר של בואי שהוא פשוט ממש רע.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 693669
פתאום זכיתי לשמוע שוב עוד דבר שפוצץ את המוח והיה די קרוב ברוחו ל"העיר הזו"
אני מדבר על sat in your lap של קייט בוש הענקית
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673463
חשבתי כמוך.
הייתי בהופעה משותפת של שתיהן ומהרגע שענבל הצטרפה לשירה (התחבאה מאחור עם שיער שמוט וניגנה בגיטרה) ההופעה הפכה לקסומה ועוצמתית בהרבה. לא הבחנתי במסתורין או סקס אפיל והייתי מספיק מבושם. נסגור על קסם מתקתק.
חסרה לי ענבל פרלמוטר 673475
אולי אתה (וגם ירדן ואנוכי) לא בדיוק קהל היעד של הסקס אפיל הזה?
היתה לי בלורית- דאו! 673482
הנוכחות שלה על הבמה תרמה לא מעט להופעה. בכל זאת, הופעת רוק (בחצר של ''מועדון'' בערב קיצי עם בירה מחבית).
נזכרתי שבשירה שלה היתה איכות עצלה ומשונה, ספק מכוונת ספק טבעית.
ענבל איחרה בשבריר שניה את הביט הנכון וזה הוסיף דריכות וקשב לקול והמילים. קורין בכל מקרה, התמוגגה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים