 |
"האומה "שמנהיגה את העולם הדמוקרטי" בחרה באדם המחזיק בערכים של העולם הלא דמוקרטי, שאותו ריסקה רק לפני 70 שנה. איש זה ומפלגתו עומדים כיום קרוב הרבה יותר לאומה שהיסטורית היתה האויבת הכי גדולה של ארצות הברית מאשר לאזרחי ארצות הברית הדמוקרטים. האף־בי־איי עצמו, בבת עינו של הכוח האמריקאי, שיתף פעולה עם רוסיה (איני יודעת אם באופן פסיבי או אקטיבי) ועזר לבחירה של דונלד טראמפ. נדמה, כי שתי רוחות רפאים השתלטו על נשמת ארצות הברית: אירופה הפשיסטית של שנות ה–30 ורוסיה של המלחמה הקרה.
אולם ה"מאיימות" ביותר הן הבריתות החדשות המתחוללות בעולם היהודי. בסוף 2016 אפשר לראות ברית חדשה בין ממשלת ישראל, חלק נכבד מהעולם היהודי האורתודוקסי ותומכי טראמפ. אותם תומכים, שקרצו בשובבות לניאו־נאצים, לקו קלוקס קלאן ולמעריצי היטלר שונים ומגוונים. בעבור הדור שגדלתי בו, המאבק נגד אנטישמיות היה חלק מרכזי בזהות הפוליטית, המוסרית והדתית שלנו. מאבק זה גיבש את הסולידריות בתוך הקהילות היהודיות, התגבר על מחלוקות בין זרמים שונים ביהדות, והפך את ישראל למרכז הטבעי של החיים היהודיים.
אלא שכעת, בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית, היהדות הדתית והמאורגנת מצדדת בקבוצה פוליטית, שנודף ממנה הסירחון המוכר של האנטישמיות. אריה דרעי, מנהיג ש"ס החרדית, הכריז, שבחירת טראמפ מסמנת את בואו הקרוב של המשיח: "אם יקרה כזה נס, זה כי כבר הגיעו ימות המשיח. לכן אנחנו באמת בתקופה של חבלי משיח, שהכל התהפך לטובת עם ישראל". אם דרעי ויהודים חרדים רבים (או עסקנים יהודים "מקצוענים"), אמריקאים וישראלים כאחד, מסוגלים לסתום את האף ואפילו להפוך את הסירחון לריח ורדים ולחגוג את ניצחון טראמפ ותומכיו כבואו המתקרב של המשיח, הנה כי כן התחוללה רעידת אדמה בעולם היהודי ונפער בו שבר עמוק.
זהו שינוי בעל ממדים עצומים ומשמעויות רבות: ישראל וחלקים גדולים מהיהדות הדתית המאורגנת רוצים להעניק לגיטימציה לאנטישמים ולשתף פעולה עמם משום שאלה מקדמים את האינטרסים הפוליטיים של אלה. בנימין נתניהו רוצה שארה"ב לא תהווה מכשול, ואפילו תלבין את המיזמים הפוליטיים הלא דמוקרטיים שלו. המתנחלים והמפלגות שלהם רוצים סיפוח וקידום אג'נדה של מדינה אחת. והממסד והמפלגות האורתודוקסיות רוצים למחוק מהמפה את היהדות הקונסרווטיבית והרפורמית.
הדורות הבאים יזכרו זאת: החרדים והלאומנים סחרו בזיכרון ההיסטורי שלהם ובמחויבות שלהם לעם היהודי בשוק פומבי של אינטרסים פוליטיים וטריטוריאליים. ויש לזה עוד משמעות: האזכור המתמיד של האנטישמיות בפי הימין בישראל, שנועד להעניק לגיטימציה למדיניות החוץ והפנים שלו, מתברר כהעמדת פנים מתמשכת. כיום רק היהודים הליברלים במדינת ישראל וברחבי העולם רשאים לראות את עצמם כלוחמים הלגיטימיים באנטישמיות.
ולבסוף, גם זה פירושו של השינוי: העם היהודי נקלע לקרע, שאולי לא יתאושש ממנו. יש תקדימים היסטוריים לכך. דתות ועמים התפלגו בשל סוגיות מהותיות פחות. הרפורמציה הפרוטסטנטית התחוללה מפני שהכנסייה הקתולית כללה תערובת של דת, פוליטיקה ואינטרסים כלכליים. איני יודעת אם אנחנו קרובים לרפורמציה יהודית, אבל אני משוכנעת שחלק משמעותי של העולם היהודי כיום דומה לכנסייה הקתולית לפני שלותר קרא תיגר עליה. חלק גדול מהיהדות נעשה לתערובת בלתי קדושה של פונדמנטליזם, פוליטיקה וכסף. היהודים המחויבים לזכויות אדם, למאבק באנטישמיות ולזיכרון ההיסטוריה היהודית מוכרחים לצעוק כמו לותר: "כאן אני עומד, איני יכול אחרת!"
אווה אילוז על ברית הימין והדתיים עם הגזענים והאנטישמים בארה"ב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש