 |
אבירם,
אכן בהחלט ניתן לראות בוויקו אב קדום של רעיונות המיוחסים כיום לפוסטמודרניזם, והסיבה היא זאת: הפוסטמודרניזם מנסה לעמוד על כמה ממגבלותיה של התיאוריה המודרניסטית הרציונליסטית (ואחת האירוניות היא שהפוסטמודרניזם מאמץ את שיטת הביקורת הקנטיאנית,"הבירור המתקן", ומשתמש בה כנגד האופטימיות היחסית של קאנט ורצונו להניח יסודות מוצקים למבנה של התבונה).
פוסטמודרניזם הוא במידה רבה ביקורת המודרניזם, הוא אינו מנסה להעמיד שיטה שלמה משלו (שכן בדיוק את הגישה הזו הוא מבקר), כי אם מנהל מעין "מלחמת גרילה פילוסופית" כנגד המודרניזם ששורשיו הפילוסופיים בנאורות.
היות שוויקו היה מראשוני הכופרים בפילוסופיית הנאורות יש מכנים משותפים רבים בין ויקו לפוסטמודרניזם. לפני זמן מה סיפרתי על כמה מרעיונותיו של ויקו לאחד מידידי, מורה ללוגיקה ופילוסופיה, והוא קרא בהשתאות, "הרי זה ממש מה שרורטי טוען, מדהים" (ריצ'רד רורטי הוא הפילוסוף הפוסטמודרני המוביל בארה"ב). הקרבה בין רורטי לוויקו נוגעת לטענה ש*עבור בני האדם, המציאות היא התרבות* (ולפיכך, גם פילוסופים הם "תוצרים חברתיים" והפרשנויות שלהם לעולם אינן אלא פרשנויות המתווכות על ידי השפה).
מושג "האחר" (the other) במשמעותו הפוסטמודרנית נראה כלקוח ישירות מוויקו.
למעשה תוכל למצוא הדים לרבות מתפיסותיו של ויקו אצל הוגים שחרגו מהזרם של הנאורות. הזכיר כאן אחד המגיבים את הרדר (הרומנטיקה הגרמנית בכללותה כוללת יסודות של ביקורת הנאורות), ואולי השם הבולט ביותר בהקשר זה הוא ניטשה, ממבקריה הגדולים של הנאורות; גם אצלו תמצא הרבה רעיונות ויקויאניים (ניטשה עצמו נחשב להוגה שהשפיע בצורה מכרעת על הפוסטמודרניזם).
הערה מתודית: למרות האמור לעיל, יש להיזהר מלכנות את ויקו פוסטמודרניסט שכן אז נחטא באנאכרוניזם. ויקו היה הראשון שעמד על חשיבותו של המושג הזה, כאשר טען שכל תרבות היא בת זמנה ובעלת חזון משלה, ואי אפשר להחיל בבלי דעת מושגים מתרבות אחת על תרבות אחרת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש