"What’s the survival value of obsessing on a sunset?" 691977
מאמר מעורר מחשבה, תודה. אני מביא ציטוט של פיטר וואטס, מלך הדטרמיניזם הנוירולוגי, מספרו המומלץ "blindsight" , הוא נוטה כאן לצדד ב"עוגת הגבינה":

Evolution has no foresight. Complex machinery develops its own agendas. Brains—cheat. Feedback loops evolve to promote stable heartbeats and then stumble upon the temptation of rhythm and music. The rush evoked by fractal imagery, the algorithms used for habitat selection, metastasize into art. Thrills that once had to be earned in increments of fitness can now be had from pointless introspection. Aesthetics rise unbidden from a trillion dopamine receptors, and the system moves beyond modeling the organism. It begins to model the very process of modeling. It consumes ever-more computational resources, bogs itself down with endless recursion and irrelevant simulations. Like the parasitic DNA that accretes in every natural genome, it persists and proliferates and produces nothing but itself. Metaprocesses bloom like cancer, and awaken, and call themselves I.
"What’s the survival value of obsessing on a sunset?" 691994
ניסוח פיוטי ויפה. תודה לך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים