 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם המתנחלים יחליטו להצטרף כולם לשינוי, אותו חלק של העם שישמח "להפקיר" אותם בשטחים לא יעבור פתאום לצידם. גם ככה אף אחד לא חושב על המתנחלים במושגים של כפיה דתית. הבעיה האמיתית עם המתנחלים היא פשוטה: הם מיעוט שמכריח את הרוב לשלוח את בניו למות עבור מטרה שלא מקובלת עליו: שליטה לנצח על עם אחר. לכן הסיסמא הדמגוגית על "הפקרת אחים" היא שטויות. קודם כל אל תכריחו את האחים שלכם להילחם על מטרות שהם לא מאמינים בהן, ואחר כך תבואו אליהם בטענות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בואו לא נהיה כל כך בטוחים. האם באמת הציבור החילוני לא מזהה את הדתיים-לאומיים (והכוונה היא לא למתנחלים!) עם הציבור כופה התורה? האם לא פונים לציבור הזה בעגת היום יום כאל ציבור "דתי" ולא "חרדי"? אני חושש שהמודעות כולה בציבור החילוני אינה גבוהה מספיק והבורות בנוגע לנתח שלם בחברה שלנו - הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי - עצומה. לא פעם אנו לא מפרידים בין חרדים לחובשי כיפה סרוגה כשאנו מתייחסים לכפייה או לנטרול המהלכים הקואליציוניים, ובכך גורמים עוול לחובשי הכיפה הסרוגה, לפי דעתי. בנוסף, אנו דואגים להשריש את החיבור בין מתנחלים לבין אותו ציבור דתי, ובכך לגרום להתרחקות מהם, רק בגלל שאמונתם היא בעד שמירת שטחים בבעלותנו ונגד מסירת שטחים בצורה כמעט חד-צדדית ללא שום התחייבות מהצד השני. הם הם אלו ששומרים לנו על מדינתנו ויש להודות להם על כך! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |