חסרה קטגוריה 696176
חסרה הקטגוריה היחידה שיכלה להתאים לי.
הואשמתי האשמת שוא בהטרדה מינית. זה היה בשירות הצבאי לפני עשרות שנים. נגעתי באקראי לחיילת-עמיתה במה שחשבתי שהוא בית השחי שלה והיא סברה אחרת. למזלי, הדבר לא התפתח הלאה.
אני קצת מתבייש, אבל זו הנגיעה האישית היחידה שהיתה לי לעניין. היא בודאי מסבירה מדוע יש לי הרגשת חמיצות אינסטינקטיבית בנוגע לקמפיין ה"גם אני" וכו'.
בגדול, אני מבין שמדובר במהלך חיובי. בפרספקטיבה של עשרות שנים, אני מניח שתוצאה אחת של הקמפיין עשוייה להיות שכל הגברים ידעו שאם אין סיבה טובה מאד לגעת באשה (ולא חשוב איפה), כדאי להמנע מכך.
על אף זאת, אני כן רוצה להעלות נקודה אחת, של אובדן פרופורציות ופרספקטיבה. נראה לי שבישראל במיוחד, המסע הזה מעמיק את ההתפרקות לקהילות שהן כל כך מקוטבות בערכיהן שלא תתכן בכלל אינטראקציה ביניהן.
מצד אחד, חברה ליברלית ופמיניסטית/שיוויונית כל כך שבה ההקפדה על המרחב הפיזי והנפשי של הנשים היא מלאה ומקפידת על קלה כחמורה. מצד שני חברות שמרניות המסתירות מעשי אונס אלים וברוטאלי מתחת לשטיח.
באוירה התקשורתית-סלבית של הקמפיין נראה שאבד לחלוטין הגבול שבין מעשה אינוס לבין נגיעות ואמירות שלא במקום. הסביבה הציבורית שנוצרה היום, היא כזאת שמצד אחד אפשרי מסע נגד נאשמים, עד כדי אבדן מעמד מקצועי וכלכלי בגלל בסה"כ התנהגות לא הולמת לפני שנים רבות. מצד שני, כאשר חיילת (לא סלבית) נאנסת בברוטאליות ע"י חיילים, מגיעה לבית המשפט היא מותקפת בגסות ובאלימות מילולית ע"י בני המשפחות של החשודים (מן הסוג המאופיין בתקשורת שלנו בלשון הסגי נהור שלה כ"אנשים נורמאטיביים") וע"י הסניגורית על דוכן העדים וגרוע מכך מחוץ לו. אני מדבר על מקרה שראיתי בטלביזיה ממש לפני שבוע-שבועיים, וגרם לי להבין את המשמעות של "אונס שני". במקום שהשופטים יתערבו מייד, ירסנו את הסניגורית וירחיקו את הקהל, הם מתעלמים וגורמים לי לחשוב שזהו המצב הנורמטיבי בבתי המשפט (הצבאי במקרה זה אאל"ט).
החשש שלי, הוא שהתרכזות המאבק בהטרדות קלות ביחס בין דמויות תקשורתיות, מסיטה את הזרקור מן הנושא ההרבה פחות אטרקטיבי ו"מנצח" של אונס ורצח בקהילות השוליים (שהן במקרים רבים רוב מניינה ובניינה של החברה הכללית).
חסרה קטגוריה 696181
נ.ב.
דומה שהמקרה הפרטי שלי מרמז שהטענה של רבים כי ''משנים את הכללים'', אינה מדוייקת. כבר אז, לפני עשרות שנים, מי שרצה לדעת ידע שאסור להטריד,לגעת וכו'.
חסרה קטגוריה 696391
אכן. נדמה לי ששלושה דברים עלו: החומרה החברתית שמיוחסת למעשים, החומרה המשפטית (שלגבי רוב המקרים היתה אז אפס) והמודעות של נשים לכך שיחס זה אינו מחוייב המציאות, מה שאגב לפי התרשמותי הפך בחלק מן המקרים גם לפגיעות יתר למה שקודם לכן נענה על ידן באמירה מושחזת, מבט רושף או התעלמות.
חסרה קטגוריה 696874
צר לי לשמוע על האשמת השווא שטפלו לך. עם זאת, אני חייבת לציין שהמונח "הטרדות קלות" מקומם אותי.
אני עובדת במועדוני לילה באזור פלורנטין כבר שנים רבות. בסופי שבוע, המשמרת מסתיימת בסביבות שלוש-ארבע לפנות בוקר - ואני חוזרת הביתה ברגל. לפעמים גם אחרי איזה משקה קטן. כמות הטרדות הרחוב ("הטרדות קלות"?) שספגתי בדרכי הביתה בשעות האלה, היתה בלתי נסבלת. המנעד היה רחב. ממחמאות והזמנות תמימות לכאורה לקפוץ לדירה של הבחור הזר לעשן משהו, דרך נגיעות (פעם אחת מישהו על סגוויי אפילו נישק אותי!) ועד לאיומים באלימות (כן כן!). זה דבר אחד.
הדבר השני הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה לקוחות במועדונים ופאבים מרשים לעצמם לגעת בי. לפעמים זה כדי להסב את תשומת לבי למשהו (כאילו אי אפשר לפנות אלי ב-"סליחה?"), ולפעמים זה כדי לבקש ממני משהו חסר סיכוי (וגם בנות עושות את זה. אני זוכרת שבתקופה שהנחיתי ערבי במה פתוחה למוסיקאים - בנות היו מלטפות בעדינות את זרועי ושואלות אם יש מצב להקדים את זמן עלייתן לבמה). זה דבר שני.
דוגמה שלישית היא דיבור נגוע של לקוחות. למשל, פעם בכניסה להופעה - ביקשתי מחבורה של מבוגרים (בני 60 פלוס) להציג תעודות זהות. הכניסה למועדון היא מגיל 18 (יש גם שלט כזה מעל העמדה שלי) ולפעמים אני מבקשת מסבתות תעודת זהות בשביל הצחוקים. מבוגר האלפא של החבורה ההיא ענה לי על כך ב"תיכף הוא יוציא את ה______ שלו ותראי בדיוק בן כמה הוא". על כך עניתי שזו הטרדה מינית, ושלא ידבר ככה לא אלי ולא אל המלצריות בתוך המועדון. בסוף המשמרת הבוס שלי עשה לי שיחה שהתחילה במשפט "מה זה הטרדה מינית? זאת הרי אף פעם לא הטרדה אם הוא חתיך" ונגמרה בזה שהוא ביקש ממני לא לדבר עם לקוחות על "מרחב אישי" כי זה מתנשא.
אז כן. אין ספק שאונס, רצח, גילוי עריות, פדופיליה וכיוב' הם פשעים איומים. אבל בחווייה שלי, "ההטרדות הקלות" הגיעו אצלי כבר למסה קריטית ובלתי נסבלת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים