פתרון רענן ומקורי 696210
דני גוטווין מציע להלאים את טבע. שתיים מן הסיבות:
"בעולם שבו הלאמתן של גוגל, פייסבוק ואמזון נידונה כצעד חיוני להבטחת האינטרס הציבורי, הלאמה הופכת למכשיר חיוני ולגיטימי בארגז הכלים הכלכלי של ממשלות."
"המימוש העליון של האחריות החברתית הוא בהבטחת התעסוקה של עובדי טבע בידי המדינה."

מה שמזכיר לי שבזמן האחרון אני נתקל יותר ויותר בידיעות ומאמרים מן הסוג שמתחרה באלו של "The Onion" (מן הימים האחרונים: זה וזה) שאחראים להם אנשים רציניים לחלוטין, מה שמביא אותי לתהות: אנא אנו באים?
פתרון רענן ומקורי 696211
בקריאת המשפטים שציטטת אני מבין שהמציאות בה אתה ואני חיים נפרדת לחלוטין מזאת של אנשים כמו דני גוטווין. אני יכול ללעוג לו עד מחר, אבל רוב הסיכויים שגם הוא לועג לאנשים כמונו בדרך שלו (כמו אותו מורה אלמוני שהאשים אותי כאן במדידת חינוך בכלי הכלכלה או משהו דומה - אני בטוח שבמציאות שלו זהו טיעון הגיוני להפליא ואולי אף עלבון כבד).

האם יש דרך לקבוע מי מאיתנו חי בשקר?
פתרון רענן ומקורי 696212
ובכן, כן.
אפשר לבחון אמפירית את כל המדינות בהיסטוריה המודרנית שהלאימו מפעלים כשיטה (ברה''מ, ונצואלה, סין, צפון קוריאה, קובה וכו...) ולבחון האם מדובר במדינות שנחשבות מוצלחות או לא.
אפשר להגדיר מדינה מוצלחת (או לפחות כמבוקשת) כמדינה שמאזן ההגירה אליה הוא חיובי לאורך זמן.
פתרון רענן ומקורי 696214
מבחן שכזה עובד יופי ביקום של אפופידס, אבל האם זה ישכנע מישהו שחושב ש"המימוש העליון של האחריות החברתית הוא בהבטחת התעסוקה של עובדי טבע בידי המדינה"?
אני כותב את התגובה הזאת בבוסטון שבה גם האנשים הפשוטים וה"עניים" עשירים ושבעים בלי תקדים בהיסטוריה, וזה לא מפריע להמון תושבים מקומיים לטעון שהקפיטליזם הוא כישלון וצריך להחליפו בסוציאליזם. בעולם המציאות ההוא, כל הדוגמאות שנתת מחליקות מהם כמו טפלון בלי להותיר אף שריטה אידיאולוגית.
פתרון רענן ומקורי 696215
טיעונים מהסוג שאני הבאתי לא ישכנעו אידיאולוגים (מה כן?), אבל יעבדו די טוב על מי שטרם בחר צד או לא עסק בנושא בעבר וזה מובא לו כידע חדש.

המבחן יעבוד או לא יעבוד כתלות במי שמכריע לגבי הציון:
אם מדובר באידיאולוגים עצמם, סביר שלא יצליח כי תמיד יישלף הטיעון ש"זה לא סוציאליזם אמיתי" או משהו בסגנון של no true Scotsman.
אבל אם מדובר בשופט חיצוני ולא משוחד או הקהל הרחב בבוסטון - לדעתי, סביר שיצליח.
פתרון רענן ומקורי 696213
זו שאלה חשובה מכדי שאשיב עליה בחופזה, במיוחד מאחר ופעמים לא מעטות נאלצתי להתמודד עמה.
אסתפק כרגע בשתי נקודות:
האחת היא שאם פרופ' גוטווין או מישהו אחר היה טוען כאן את הדברים, לא הייתי מגיב כפי שהגבתי.
השניה היא שאם כוונתך לאופן הכרעה מוסכם כדי להבין מי חי בעולם האמיתי (נניח שרק אחד הצדדים חי בכזה) - אזי התשובה הקצרה היא לא, ואני כולל בזה גם אנשים הגונים, אינטיליגנטיים, ומשכילים ובעלי יכולות לוגיות גבוהות.
מה בכל זאת? משהו מזה מופיע בנקודה הראשונה. מעבר לכך, בתגובה אחרת.
לחיות בשקר 696317
לאחר שכבר התחלתי לכתוב את התשובה הבנתי שהיא אולי רחבה מזו שאליה אולי כיוונת, אלא שהייתי בשוונג ולכן אסיים.

לא פעם, במיוחד בשנותיי כסטודנט ולאחר מכן במסגרת האייל הקורא, נתקלתי באנשים אינטיליגנטיים ובעלי השכלה רחבה שההיסטוריה שהם זוכרים וההווה שהם מתארים כאילו לקוחים מתוך מציאות אלטרנטיבית לזו שלי. ניסיונות בירור מצידי או מצד אחרים חשפו אותי לטיעונים שהתבססו על עקרונות מתחלפים, לוגיקה מעגלית, אנקדוטות כתשובה לסטטיסטיקות, חילופי סיבה ותוצאה וכן מיני קונספירציות שמורכבות פי כמה מן הדבר שאותו הן מבקשות להסביר. הרקע העשיר בפילוסופיה ו/או מדעים מדוייקים של חלקם עזר לי להפנים (שוב) או את מוגבלותה של התקשורת האנושית, ובפרט של האפשרות להגדיר באופן מוסכם שיטה שתכריע "מי חי בעולם האמיתי‏1".

עדיין תהיתי עבור עצמי, הרי חלק מבעלי היצירתיות הלוגית, שאר הרוח העובדתי והגמישות המוסרית נבונים והגונים לפחות כמוני. אילו אינדיקציות אם כן יכולות להיות לי לכך שדווקא תפיסתי המוצקה והצודקת בנושא מסויים אינה גם כן תוצר של דמיון יתר, זיכרון מסולף והטיות רגשיות?

רק בשנים האחרונות גיבשתי לי איזושהי גישה לעניין. חלק ממנה קשור לזיהוי סימנים שעל סמך נסיוני הפרטי, הצטברותם העידה על דחיית העובדות וההיגיון לטובת האלטרנטיבות.

השאלה שאני שואל את עצמי היא: האם ברוב המקרים בהם אני דן עם עם מגוון אנשים‏2 שעמדתם שונה משלי בסוגיה נתונה, אני מקיים חלק ניכר מן התנאים הללו:
מתרגז
משתמש בלעג/סרקאזם
מתייחס למניעי הטוען (כביכול) או למה שאליו הוא חותר או למה שהוא מייצג או סתם משתמש ב"אתם"
נעזר באסוציאציות כטיעון ("תנוחה מיסיונרית פסולה כי היא מזכירה את הקולוניאליזם")
פוסל מקורות מידע ("נו באמת, אתה מצטט לי מהארץ/ישראל היום?") ו/או נתונים חדשים מבלי שבדקתי, או פשוט ממשיך הלאה (שמעון: "דווקא המחקרים מראים שמספר הנפגעים מ-'X גדול לפחות פי 10 מאלו שנפגעים מ-X". ראובן: "נו טוב")
חש ש"לא זה הנושא" ומחליף אותו למה שרלוונטי

כולם כמובן קבילים לשיחה אנושית, העניין הוא ההצטברות ומגוון האנשים וסוגיה ספציפית.
ולהיפך: אם כמעט כל הטוענים בניגוד לעמדתי נוקטים בשיטות כאלו, אזי לא בטוח, אבל יתכן שלא הם שמאכלסים את העולם האמיתי.

על תנאים אלו ניתן כמובן להוסיף מכאן ואולי גם לתבל ברעיונות מתגובה 537016 אלא שאולי עדיף שלא.
סיבה אחת היא שרוב התוספות הפוטנציאליות דורשות שיקול דעת ספציפי מדי לסוגיה, או שמורכבותו דורשת שימוש בסוג שיקול הדעת שעומד בסימן שאלה. השניה היא סוג של "התאמת יתר": ככל שמתרבים הקריטריונים לפסילה, כך עולה הסיכוי לפסילה שגויה (false positive).

זהו, עכשיו אתה כשיר לגמרי להבין באילו מחוזות דמיון נפלאים או מסוייטים בילית עד כה (:

----------------------
1 תזכורת: יש רק אחד
2 לאו דווקא החלק העילג, הבור, הקיצוני או התוקפני הדוגל בעמדה מסויימת
פתרון רענן ומקורי 696250
ועם זה שרעיון ההלאמה מגוחך (כמו גם הרעיון שהממשלה שוקלת, לתת לטבע עוד מענק תמורת מניעה זמנית של חלק מהפיטורים), צריך להכיר בכך שהמודל הנוכחי מקולקל לחלוטין, לפחות בחלק של תגמול מנהלים בכירים.
פתרון רענן ומקורי 696262
הצעת חוק, לצורך הדיון בלבד: בכל מקרה של פיטורין לצרכי התייעלות (להבדיל מפיטורין בשל ביצועים גרועים של עובד, וכו'), כל מנהל בשרשרת הניהול חוטף קיצוץ בשכר באופן פרופורציוני לאחוז העובדים תחתיו שפוטרו. אתה מנהל מחלקה, כל העובדים במחלקה שלך פוטרו ואתה לא? איבדת 100% מהשכר (טוב, נו, עברת לשכר מינימום). המנהלת שלך, סגנית נשיא בחברה, "איבדה" בשל הפיטורים האלה שליש ממצבת כוח האדם שלה? אז היא איבדה גם שליש מהשכר. עבור המנכ"ל של טבע, שמפטר (כולל הסבב של לפני 3 חודשים) סך של כ-‏2,000 עובדים מתוך 57,000, מדובר בקיצוץ של כ-‏3.5% מהשכר.

אולי זה לא הרבה, אז בואו נוסיף לזה קצת שיניים: הקיצוץ מוגדר כקביעת תקרה לסך עלויות השכר של כל אחד מהמנהלים (כולל בונוסים, חלוקת מניות, וכל הטבה אחרת), הוא מחושב ביחס לעלות השכר בחמש השנים האחרונות, והוא בתוקף לחמש שנים.

אולי זה יגרום לתאגידים לחשוב אחרת על "התייעלויות" מסוג זה?

אם המנכ"ל *באמת* חושב שמהלך כזה יקפיץ את מחיר המניה, הוא עדיין משתלם לו, בהנחה שיש לו חבילת מניות קיימת. כך שנוצר כאן איזון (מאזן אימה?) בין טובת בעלי המניות לטובת העובדים. המנכ"ל גם ינסה להבחין בין ויתור על פעילות לוויתור על עובדים: אולי כדאי לסגור את אחד המפעלים, אבל ננסה מאוד למצוא עבודה לחלק גדול מהעובדים במפעלים האחרים (הגדלת התפוקה במפעלים שהחלטנו לשמור).
פתרון רענן ומקורי 696267
אידיאולגית - אם יש לי חברה פרטית, למה שהמחוקק יחליט עבורי מה השכר שאני בוחר להעניק למנהלים?
פרקטית - מי ימנע ממני לתת למנהל העלאת שכר או בונוס או חבילת מניות בשווי סכום הקיצוץ?
פתרון רענן ומקורי 696272
אידיאולוגית, ניתן למשל לקשר זאת להטבות המס המפליגות שקיבלה טבע (כלומר להתנות את הטבות המס בקבלת התנאים).

מעשית, כמו שאמרתי, הכלל קובע תקרת עלות שכר, כולל מניות וכו', כך שמתן העלאת שכר או בונוס וכו' יהיו בניגוד לחוק.
פתרון רענן ומקורי 696288
אידיאולוגית, אתה צודק כמובן. מרגע שחברה קיבלה הטבות מס או סובסידיה אחרת היא לא יכולה לטעון לשו"ח‏1.

מעשית, יש כל כך הרבה דרכים לתגמל עובד, שהכלל הזה לא אכיף‏2.

__
1. להבנתי, הסיפור של טבע זה דוגמה לחוסר התוחלת של התערבות ממשלתית באמצעות הטבות לחברה ספציפית (וחוק עידוד השקעות הון בפרט). אבל מספיק מילים נשפכו כאן בנושא.
2. עבדתי פעם בחברה שמשיקולים שונים נתנה הטבה בצורת העסקה קרובה לפיקטיבית של נשות רילוקיישi בשכר מלא (זה נשמע שוביניסטי, אבל אם הייתי כותב בני/ות זוג הייתי חוטא לאמת). שאלה שצפה במסדרונות לעיתים היתה "באיזה מחלקה אשתך לא עובדת"?
פתרון רענן ומקורי 696289
כן, נו, אם זה מחוץ לעלות השכר של המנהל אבל מגיע לכיסו, נניח דרך העסקה פיקטיבית של הבן שלו (בתפקיד ''מומחה לאיים יווניים'', למשל), זה כבר בגדר פלילי. אם הוא מוכן להסתכן בכך (כולל באפשרות שמישהו מהמפוטרים -- היום או בעתיד -- יחליט לספר על זה)...
פתרון רענן ומקורי 696304
לגמרי במקרה זה עמד לא מכבר על הפרק בטבע. וככה זה נגמר, גם כי לא מצאתי אם יש קשר.
פתרון רענן ומקורי 696297
המחוקק כבר מתערב בכל מיני דרכים בשכר שבעל החברה משלם לעובדיו, ובעוד היבטים של מערכת היחסים שלהם.
נתקלתי לאחרונה בגישה, אמנם לא דומיננטית (עדיין?), שאומרת שיש לחברה מחויבות לא רק לבעליה ולא רק לבעלי המניות, אלא גם לעובדים, לחברה כולה, ולסביבה. אפשר לא להסכים אידאולוגית, אבל יש לך נימוק אידאולוגי שיפיל את הכיוון הזה?
פתרון רענן ומקורי 696306
בהחלט אשמח למחוייבות של חברה לעובדים, לחברה, ולסביבה (למרות שאפשר לטעון שהמחוייבות הזאת מתבטאת בתשלום מיסים וציות לחוקים) אבל במקרה הזה המחוקק נדרש להציב רף עליון למשכורת שכירים בחברה שאינה ממשלתית‏1. נניח שאתה כוכב בתחומך ומסוגל להביא לחברה שלי ערך מוסף גבוה, האם באמת נראה לך שהממשלה צריכה למנוע ממני לחלוק איתך את הערך המוסף הזה? האם היא צריכה למנוע מחברה אחרת להתחרות עליך‏2?

__
1. וטל כבר העמיד אותי במקום כשהזכיר לי את שלל הסובסידיות שקיבלה טבע.
2. כבדרך אגב - החברות עצמם ישמחו מאוד לחקיקה שתגביל את התחרות על העובדים. זה סוג של anti-poaching agreement.
פתרון רענן ומקורי 696311
לפני שאענה לשאלה על הגבלת המשכורת, תסביר לי מאיפה נכנס לדיון עניין הגבלת התחרות?
פתרון רענן ומקורי 696313
טל הציע ''קביעת תקרה לסך עלויות השכר של כל אחד מהמנהלים'', קפצתי קצת קדימה והנחתי שכדי לעשות זאת כמו שצריך תקרת השכר תישמר גם בתחלופת מנהלים, ושכדי
למנוע הגדלת שכר פיקטיבית כפיצוי מראש לפני סבב פיטורים המחוקק יצטרך לפקח גם על השכר השוטף והבונוסים השנתיים. ומכאן הגבלת התחרות על העובדים בתפקידי ניהול.
פתרון רענן ומקורי 696347
אני רוצה לעזוב את הדיון בהצעה של טל ובעניין הגבלת המעבר, כי יש שם הרבה פרטים שצריך להשלים (בפרט, כפי שאמרת, במה שנוגע למנהל שנכנס זמן קצר לפני הפיטורים או עוזב זמן קצר אחריהם) - טל מוזמן אם הוא רוצה.

קודם כל, הבחנה חשובה: כשמדברים על הצדקה למשכורת גבוהה, צריך להבחין בין הצדקה ברמת הפירמה לבין הצדקה ברמת הציבור ‏1.

אתה עונה ברמת הפירמה - אתה מדבר על "כוכב בתחומך ומסוגל להביא לחברה שלי ערך מוסף גבוה" (בנוגע למנהל). אני חושד שזה מיתוס. האם יש עובדות שתומכות בטענה שאחוז ניכר מהמנהלים שמקבלים משכורות מאוד גבוהות הם כאלה?

אבל ההצעה של טל היא בכלל מתחום טובת הציבור, ואפילו אם מנהלים ככלל היו מצדיקים עבור הפירמה שלהם משכורות עתק, עדיין ייתכן שזה בעיה ברמת הציבור. לדעתי, וזה במידה רבה עניין ערכי, אכן כך: קיטוב גדול במשכורות הוא בעיה, ובפרט כשהוא כרוך בניעות חברתית נמוכה. זה לא אומר שאין סיכוי להצדיק את זה. יהיה אולי מי שיטען שמנהלים מעולים יוצרים פירמות מעולות ואלו טובות לציבור. אבל לטעון את זה נראית לי מטלה קשה. אני מקבל שהשוק הפרטי חיוני לציבור, ושהתחרות שמתקיימת בו חיונית לציבור, ומכאן שככלל פירמות טובות הן טובות לציבור. אבל אני חושד שפערי הרווחיות בין פירמות נובעים רק במידה מעטה מפערי תועלת לציבור, ובמידה הרבה יותר גדולה מנגיסות שלהן זו בזו באופן שלא משפיע כלל על הציבור.

או, אם לסכם ברמת הסיסמה: אני חושב שאפשר לרדת הרבה במשכורות המנהלים מבלי להגיע לכלכלה נוסח הגוש הקומוניסטי. גם לא נראה לי מסוכן לנסות, בהדרגה.

1 רציתי לכתוב "רמת החברה לעומת רמת החברה" אבל זה יצא קצת מבלבל.
פתרון רענן ומקורי 697056
נשמע לי כמו הצעה לא רעה.
בימי משבר הנאסד"ק, אגב, החברה שעבדתי בה ביצעה קיצוץ כולל של 10 אחוז מהמשכורות, כולל הבכירים עד כמה שהבנתי.
בסבבים אחרים היו גם פיטורים, עם זאת.
פתרון רענן ומקורי 696337
זה מאוד צורם, אבל אני לא יודע אם זה מקולקל יותר ממרכיבים אחרים של הקיום האנושי. אולי האלטרנטיבות גרועות יותר.
כאן כותב הלל גרשוני נגד הגבלת שכר הבכירים. לא לגמרי השתכנעתי וגם ויש לי תחושה (לא מבוססת) של קטיף דובדבנים‏1. מצד שני, לא מצאתי בתגובות המתנגדות נתונים אחרים.

1 קטיף_דובדבנים_(כשל_לוגי) [ויקיפדיה]
פתרון רענן ומקורי 696344
לא השתכנעתי בכלל מגרשוני. נכון וידוע שהרעיון של פרסום שכר הבכירים היה נראה מבטיח מראש ואילו בפועל הבדיחה היתה על חשבוננו. איך זה קשור להגבלת שכר? או להגדלת מיסוי על שכר גבוה? אני מסכים איתו שלכל צעד יש תוצאות לא צפויות, ולכן בעד זהירות, אבל זה לא סיבה לא לעשות כלום.

מעבר לזה, הטענות בהתחלה על כך ש"אם חברה פרטית משלמת להם כל כך הרבה אז כנראה הם שווים את זה" מוכרות מאוד, ואני חושב שמזמן לא משכנעות.
פתרון רענן ומקורי 696346
אני מסכים.
אני תוהה מה עם הטיעון, שניתן לא פעם באשר למענקים/מס מופחת שחברות זרות מקבלות, שאם לא כאן אז הם ילכו למקומות אחרים. לכאורה זה לא יהיה ממש אפקטיבי עבור מנהלים ישראלים, אך אם נגביל את זה רק לאזרחי ישראל הם עשויים לוותר לזמן מה על אזרחותם כך שגם עבורם זה לא אפקטיבי (או פשוט לרשום את החברה רק בחו"ל? אני לא מבין בזה).

אבל הסיבה האמיתי בשלה אני מאוד מהסס בעניין זה (ולא רק זה) הוא שגם אם התערבות חקיקתית/תקנתית ראויה ותצליח כאן, היא יוצרת אוירה ולגיטימציה ציבורית גוברת לראות בחברות מצליחות גם פרות חולבות כלכלית וגם מי שכל "לוחם צדק" חברתי יכול להתקלס בם וכל מחוקק לנסות להתערב באופן בו הם מנהלים את העסק.
פתרון רענן ומקורי 696348
אני חושב שמועיל להפריד את הדיון במשכורות מנהלים מהדיון בהטבות מס לחברות. בנוגע להטבות מס, האיום שהם ילכו למקום אחר שריר וקיים (אפשר להבחין עכשיו בניצני יוזמות לשיתוף פעולה בין מדינות כדי ליצור ''קרטל מיסוי'' לטובת כולם. נחיה ונראה, אבל בינתיים נראה לי שכל מדינה צריכה לתמרן בין טרייד-אופים לא קלים).

בנוגע להגבלת משכורות מנהלים, אני לא נבהל מהאיום שהם ילכו למקום אחר. ראשית, כמו שכתבתי ליוסי, אני קצת מפקפק במושג ''המנהל העילוי'' (כלומר, אני מנחש שיש כאלה, אבל שבפועל אין קורלציה מאוד חזקה בין זה לבין המשכורות). שנית, עד כמה שאני יכול לנחש מה הופך מנהל לעילוי, אני חושב שהרבה מזה ילך לאיבוד במעבר לארץ אחרת. אני אפילו מפקפק עד כמה קל להעביר את זה מחברה אחת לאחרת בתוך אותה ארץ.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים