חבל שעַם ישראל מאמין לשטויות ולשקרים של "פרשנים" ורבנים 700939
שלום רב! חבל שחילוניים מאמינים יחד עם הדתיים לשטויות ולסילופים זדוניים של "הפרשנים"! חבל שחילוניים לומדים מרבנים שקרים לגבי המהות והמסרים של התלמוד!

אני מבקש מכם לא להתרגז על הדברים שאכתוב בשורות הבאות - ואשמח אם הטיעונים המעטים שאביא, יזכו לעיון חסר פחד ועשיר בסובלנות. בתודה מראש על ניסיונכם להתגבר על ההרגלים – איליה (barkamtza2007@gmail.com)

הניסיון של בדיקות רבות מוכיח: לא רק הדתיים אלא גם החילוניים מאמינים לרבנים. כל מה שחילוניים יודעים על התלמוד הם למדו - בצוותא עם הדתיים! - מהרבנים. והרבנים עצמם למדו את מה שהם יודעים על התלמוד ממש לא מהתלמוד עצמו אלא מן הפרשנים - ובגלל שהפרשנים לא רק שלא מבינים את התלמוד אלא מתייחסים רק להזיות של הפרשנים שקדמו להם, אז רוב הדברים שנאמרו ונכתבו על הדברים החשובים ומהותיים של התלמוד, הם עיוות, סילוף ואף שקר זדוני ומחושב של מה שניסו להגיש לנו מחבריו של התלמוד. דוגמא של עיוות אחד שידוע כמעט לכל ילד בישראל אני אביא עוד מעט ועכשיו אגיד את הדבר שהוא המרכזי במה שהוסתר מהאומה שלנו - מהחילוניים ומהדתיים גם יחד.

הנה: תלמוד נכתב במטרה לבקר את המוסר האכזרי של היישוב הארץ-ישראלי של אז (וחשוב לא לשכוח שהוא נכתב רחוק משם, בעיראק, בבבל). התלמוד נכתב בשביל למנוע את ההישנויות של השואה שנגרמה בגלל החורבן של המוסר של האומה - ואנשי בבל לעגו לאומה ההיא בתלמוד שכתבו לנו, בשבילנו. אבל המסר והאזהרות שלהם לא הגיעו אלינו: כבר 1000 שנה המשמעות של הטקסטים הברורים והפשוטים של התלמוד הוחלפה בטקסטים של "הפרשנים". הנה הדוגמא שידוע לכל ילד ואפילו לכל ילדה (גם אם לה כביכול אסור ללמוד את התלמוד): "בגלל קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים, בגלל שני יהודים הללו - ובמיוחד בגלל הבוגד בשם בר קמצא נחרבה ירושלים". זה מה שידוע לנו - והנה המאת: רש"י שבמודע ובזדון שיקר לנו "קמצא ובר קמצא - זה שמות של שני יהודים" סָתַם גולל על קברו של התלמוד: מאז "הפירוש" שלו לא היה ניתן להבין את הנמשל של המשל על קמצא ובר קמצא. כאן תוכלו לראות את קוצו של היו"ד אחת מכל הדברים שקשורים לשקר מסויים הזה של רש"י: "קמצא ובר קמצא - מי הם באמת?!" .

הנה דוגמא יותר פשוטה להבנה, למרות שהיא דורשת הכירות עם הטקסט של התלמוד: כתוב בתלמוד שבר קמצא אומר לקיסר: "שלח להם קורבן ותסתכל, האם הם מקריבים לוֹ" אבל היום כל אחד יכול לבדוק בכל מקום בעולם: אנשי ישיבות קוראים את הטקסט הזה אחרת - במקום המילה "לוֹ" הם קוראים מילה "אותו" ובטוחים שזה ממש לא עיוות: "שלח ליהודים קורבן ותסתכל, האם הם מקריבים לאותו".

אני מצאתי את הפוסט הזה על קמצא ובר קמצא וההיסטוריה בגלל שלפני יום ט' באב חיפשתי ברשת מילים "קמצא ובר קמצא"... השקרים של "הפרשנים" חסמו לחלוטין את ההזהרות והמסרים של מחבריו של התלמוד - וחילוניים יחד עם הדתיים לומדים את התלמוד לא ממנו עצמו אלא מהשקרים של "הפרשנים". התוצאות של הסתרה של האזהרות ידועות: הרבה אסונות ושואות הביאה אל עצמה (ועל עצמה) האומה שבמשך 1000 שנה לפחות (מאז רש"י הקדוש) מתייחסת לביקורת ולדברי גנאי של התלמוד כאל ההלכות וכאל דברי שבח. הנה שני מאמרים שמספרים על כמה מהשקרים על מה שנכתב לנו במשל על הסיבות של החורבן של יום ט' באב (גם המאמר הראשון קשור ליום ט' באב) - שם המאמר הראשון "אסור אבל רוצה = מותר", שם המאמר השני "חמישה קטעים על המילה בריון". (גוגל בודק לווירוסים את כל הקבצים לפני כל הורדתם למחשב).

נ.ב. למען הסרת כל ספק: אנו - גם החילוניים וגם הדתיים - לא מכירים את התלמוד האמיתי - אלו מפאת הלימוד של השיטות "הנכונות" של ההתייחסות אל הפשט שלו כבר מגיל 3 מאבא וממלמד בתלמוד תורה, ואלו לומדים את אותם דברים כבר מגן חובה של העיריה... אף אחד מעמנו לא יודע שבתלמוד כתוב "... האם מקריבים לוֹ?" ובגלל אי-ידיע של העובדה הפשוטה הזאת ממש לא נזהרים מהמעשים שלנו כבר במשך של לפחות 1000 שנה האחרונות - וכל השואות שהווינו (כולל האחרונה מהן) הן מה שרש"י ושוטופיו גרמו לנו - הם יחד עם האמונה בהזיות שלהם: אף אחד לא קורא את התלמוד אלא את מה שהפרשנים "מסבירים" ומספרים על המשמעות של הטקסט שלו. הנה שתי דוגמאות של הלעג של התלמוד עצמו כלפי טיפשות של אלה שמאמינים למומחים ביהדות: שני מאמרים מאותו האתר (goo.gl/2SxSUy) - "שני עמודים על 5 מפרקים בלסת של אדם" ו-"מאיפה בא האיסור להניח תפילין בשבת?".
חבל שעַם ישראל מאמין לשטויות ולשקרים של "פרשנים" ורבנים 700941
כתבתי בהערה שלי <תגיבה 700940 לדברי ירדן ניר> את הדברים שראוי להוסיף למה שכתבתי לפני כן. הנה:

אני מבקש להוסיף שרוב הדמויות של התלמוד הן דמויות ספרותיות בלבד - וגם ריב"ז זאת דמות סיפרותית, וגם היישוב בשם "יבנה" זאת לא יותר ממשל (לא היה קיים ישוב בשם כזה עליה האדמות לפני עידן הציונות).

ההלכות (למשל, לגבי ההיבדלות) הן פרי של הפרשנים ושל הדורות שמאחרי ריב"ז - ולא זה מקרה שאין (אין!) בתלמוד שום הלכה שנאמרה מפיו של ריב"ז. (ואם כבר: הביטוי המוזר "מביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" מטרתה לא יותר מלהדגיש את העובדה נשכחת: דמותו של רבי עקיבא אף פעם לא מביא את המקור לדבריה שלה של הדמות הסיפרותית בשם רבי עקיבא - וזה עוד יותר חשוב כאשר שמים את הלב לכך שריב"ז היא דמות האחרונה שקשורה בשרשרת מסירה, שמצוירת במסכת אבות של משנה - אבל המשמעות הזאת של הנתק בין התורה של משה לבין החכמים שכביכול כתבו את התלמוד - המשמעות של הנתק הזה בין שתי התורות האלה אין אפשרות להעתיק לכאן מסֵפֶר מקור (ספר "Bar Kamtza. 2007"). לא רק המשל על קמצא ובר קמצא הוא משל ולא סיפור היסטורי, אלא גם שמות של הדמויות הסיפרותיות של התלמוד הן בעצמן משלים... ודמותו של רבן יוחנן בן זכאי ממש לא יוצאת מהכלל הזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים