 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהספר שאני זוכר כרגע מהשנה האחרונה הוא ה three body problem. למרות שקראתי אותו יחסית לאחרונה, ויש לי הטייה. בכל מקרה, ספר מצוין, אני ממליץ מאוד לכל מי שאוהב מד"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מנאז' א-טרואה לפיזיקאים, הם יודעים שזה תמיד רק מביא צרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל את ההזדמנות, כי באמת רציתי לקשר לידיעה ב"הארץ" ולשאול את הפיזיקאים כאן אם זה באמת הישג מרשים ומגניב כמו שנדמה. תקציר הפרקים הקודמים: בעיית שלושת הגופים היא בעיה מפתיעה (להדיוטות) בפיזיקה (שלדעתי יש לה גם חשיבות-מה בפילוסופיה, בין השאר כפרספקטיבה כשדנים בחלק מההשלכות הפילוסופיות של תורת הקוונטים). אם מניחים שיש ביקום שני גופים, ויודעים את מיקומם ומהירותם, אז במכניקה הקלאסית אפשר לכתוב משוואות שיתארו את המשך תנועתם בכל עתיד שהוא, ולפתור אותם במדויק. עכשיו מוסיפים גוף שלישי. עדיין אפשר לכתוב את המשוואות, אבל כבר אי אפשר לפתור אותן, במדויק. אפשר לעשות רק קירובים (נומריים, פירוט מה זה אומר אפשר למצוא בכתבה ב"הארץ"), וקשה לעשות אותם טובים.1 התגלית החדשה היא שיטה לניבוי הסתברותי של התנהגות שלושת הגופים. ניבוי הסתברותי דומה במובנים מסוימים לקירובים הנומריים שהיו קודם, אבל גם די שונה, ועד כמה שאני יכול להבין - נותן יותר כוח. 1 הפרספקטיבה שזה נותן על תורת הקוונטים, לדעתי, היא זו: אוהבים לומר שתורת הקוונטים הכניסה אי-ודאות לפיזיקה: הפיזיקה הקלאסית היתה דטרמיניסטית והקוונטית לא. זה נכון, אבל תראו, כבר בפיזיקה הקלאסית הדטרמיניזם לא עוזר לנו לדעת לחשב התנהגות של מערכת שיש בה שלושה חלקיקים - וכידוע במערכות שמעניינות אותנו יש יותר. לכן, במבט על יכולתנו לחשב בפועל את המערכת, האי-דטרמיניזם הקוונטי לא שינה הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי פעם פרופסור לפיזיקה שטען שבעוד במכניקה קלאסית אי אפשר לפתור את בעיית שלושת הגופים, במכניקת קוונטים1 אי אפשר לפתור את בעיית שני הגופים, וביחסות כללית1 כבר אי אפשר לפתור בדיוק אפילו את בעיית הגוף היחיד. ואולי - או שזה תוספת של הזכרון שלי - בנסיון לשלב יחסות כללית ושדות קוונטיים אפילו את בעיית אפס הגופים (הוואקום) כבר אי אפשר לפתור. 1 ואולי זה היה תורת השדות הקוונטיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מוזר. כבר בתואר ראשון בפיזיקה מחשבים את רמות האנרגיה של האלקטרונים באטום הליום באמצעות שיטת הרטרי-פוק [ויקיפדיה], שלא לדבר על רמות האנרגיה של האלקטרון באטום מימן שזה לומדים במבוא לפיזיקה קוונטית. בשני המקרים התוצאות החישוביות תואמות את המדידות בצורה מרשימה מאוד. אני התרשמתי שדווקא בפיזיקה קוונטית בעיות מרובות גופים נפתרות יותר בקלות מאשר במכניקה קלאסית באמצעות שימוש בכלים סטטיסטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרטרי-פוק: אפילו רק לפי הקישור שהבאת, נראה שהוא דוקא נוטה להיות קירוב נומרי - וכאלה יש גם לבעיית שלושת הגופים המקורית. ב. אטום מימן - נדמה לי ששם הקירוב בעיקרי הוא להשתמש בכך שהגרעין הרבה יותר כבד מהאלקטרון, ובעיקרון להניח שמסתו עצומה ויש לנו רק אלקטרון שסובב פוטנציאל מרכזי 'יציב' ושלא מושפע חזרה הדדית מהאלקטרון. לא ברור שזה תקף למערכת של פוזיטרון-אלקטרון למשל. ג. אם תדחוק אותי לפינה, אפנה אותך להערת הרגל1 שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גורר אותי להיסטוריה, אבל אני די בטוח שלמדנו על הספקטרום של פוזיטרוניום ושהוא מחושב אנליטית בדיוק מאוד מרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Positronium [Wikipedia] דוקא נותנת את הרושם שהפתרון דמוי המימן הוא רק קירוב, ובשביל דיוק צריכים להשתמש ב-QED לצורותיו, וגם זה כדי לקבל קירובים לפי כמה איברים לוקחים, וזה כבר בתחום הערת הרגל שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |