לא רעיון חדש 7134
לא מזמן הצטרף לצוות הישראלי בקמפ דיוויד נציג של מרכז העוסק בבעיית ירושליים. האופציה לפיה ירושליים תהיה עיר בין לאומית או תחת ריבונות זרה ארטילאית זו או אחרת הועלתה, יחד עם האופציה לעירייה משותפת מוניציפלית ועם האופציה לחילופי שכונות.
לפי המדווח בעיתונים, הצד הישראלי דוחף לכיוון ההצעה האחרונה דווקא. ייתכן שמהצד האופציה שהועלתה במאמר נראית טובה, אך למעשה היא תהפוך את החיים בירושליים לבלתי אפשריים. כמו היום ביש"ע, על כל פרט קטנטן יהיו ויכוחים ושני הצדדים יגישו בלי הרף קובלנות על הפרות הסכם. כל בעיה קטנה בעיר תהפוך לעניין דיפלומטי. זה מצב לא נורמאלי, שלא יכול להימשך זמן רב. בצד הישראלי מבינים את זה, כנראה, ולכן לא ממהרים להציע את האופציה הזו, אשר יפה, אולי, על הנייר כפתרון יצירתי לבעיה, אך למעשה טומנת בחובה יותר בעיות מפתרונות.

אגב, מסגד אל אקצא נבנה הרבה מאוד זמן לאחר תקופת מוחמד. לפי המסורת נסע מוחמד ל"מסגד התיכון" (בערבית: "מסג'ד אל-אקצא). אולם לא מוזכר כי המסגד הזה נמצא בירושליים. השם הזה ניתן למסגד כאשר נבנה באופן שרירותי, ולא לפי הקוראן או החדית' (התושב"ע המוסלמית). לכן, יש ספק לגבי קדושתה של העיר למוסלמים, בניגוד לבטחון המלא כי ירושליים היא היא עיר דויד. (והארכיאולוגיה עימנו - הכותל המערבי, לדוגמא).
לא רעיון חדש 7143
יותר מזה, במשך שנים כשהמאבק המוסלמי היה בנוצרים ולא בנו, יוחס מקום ''אל אקצה'' למסגר שליד כנסיית הפגר. רק במאה שנה האחרונות, בעידודו של המופתי (הדוד של) התחילו המוסלמים לייחס משמעות למסגד עומר, שהיה די מוזנח עד כה.

אבל כל הדיון הזה לוקה בקטנוניות. הרי כל מי שמעט שכל בקודקודו ועוד פחות מזה מאור בעיניו, יודע שכל הדתות נטפלו לירושלים אך ורק אחרי, ומכיוון שהיהודים הקימו בה את בירת ממלכתם ואת מקדשם, וחיו בה. המושג הנבוב ''קדושה לשלוש הדתות'' הוא נסיון לטמינת הראש בקרקע במקום בו היא קשה במיוחד. מה שקדוש הוא כזה בלי כל קשר אם כל מיני דתות מפוקפקות נאחזות בו אם לאו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים