71549
בשבוע שעבר התקיים ב"ground zero" טקס לציון סיום פינוי ההריסות ושרידי הנפגעים מהאתר (שהגיע מהר מכפי שצפו). יותר ממאה מיליון טונות של הריסות פונו מהאתר, ומשני המגדלים שעמדו בו נותר רק הבור העמוק שהכיל את מרתפיהם.

למרות שאני לא חושב שזה יקרה, בנייתם מחדש של המגדלים כפי-שהיו באתר היא האפשרות שהכי מוצאת חן בעיניי.

בשבועות האחרונים התקשורת האמריקאית והבינלאומית מטפלת (יש שיגידו: סוף סוף) בשאלות הקשות של המחדלים שאפשרו את ארועי 9-11 והאחריות להם. מן הסתם, יש בדיון הזה הרבה מהחוכמה שלאחר מעשה, אולם גם זו חוכמה חשובה – מי שלא לומד מנסיונם של אחרים, טוב לפחות אם הוא לומד מנסיונו שלו.
מחדלים ותקשורת 71552
לאחר הפיגוע, רבים בתקשורת הישראלית מיהרו להשוות את הטיפול האמריקאי לזה הישראלי במקרה של פיגוע. שני הבדלים בולטים ששוו וצוינו היו: האמריקאים לא הראו גופות, אמבולנסים, דם וכו'; ובמישור אחר, האמריקאים לא חיפשו את מי להאשים בתוך המערכת, והאשימו רק את הטרוריסטים עצמם. כלומר, אף עיתון לא יצא בכותרת "מחדל".

ובכן, לקח לתקשורת האמריקאית זמן להתאושש, אבל בסופו של דבר, אין שום הבדל בין הטיפול שלהם בפרשה לטיפול ישראלי בפיגוע ממוצע. הדבר נכון גם לגבי צילומי נפגעים - בימים הראשונים לאחר הפיגוע הם פשוט לא יכלו להראות דבר, משום שכוחות הביטחון מנעו גישה למקום. את הפיגוע עצמו הם הקרינו, כמובן, שוב ושוב; וכשכן התאפשרה גישה, זכורים לי בבירור צילומים "עם דם על המסך" מהסוג המוכר לנו כל-כך בארץ.
מחדלים ותקשורת 71560
דווקא בפיגועים אצלנו אני לא רואה נטיה להאשים מישהו חוץ מהמחבלים. כלומר, הימין מאשים את השמאל והשמאל את הימין, אבל אלו האשמות כלליות על מדיניות שגויה (מדיניות רשלנית, רשלנות פושעת, בגידה). זאת לעומת אסונות אחרים, בהם בהחלט כן ממהרים לחפש אשמים.
נוסטלגיה? 71561
אני לא יכול להסביר, אבל גם אני הייתי רוצה לראות שוב את מרכז הסחר העולמי כפי שהיה.
אולי זה נוסטלגיה, אולי זה קו הרקיע המפורסם בעולם, אולי זה סתם תחושת עוול, אבל בביקור האחרון שלי בארה''ב, אפילו שלא ביקרתי בניו-יורק ורק החלפתי טיסה בניו-ארק, השינוי בקו הרקיע של מנהטן כאב לי באיזשהו מקום.
רוצה ולא יהיה 79135
אתמול נחשפו 5 הצעות לבנייה מחדש באתר. המשותף לכולן הוא הקמת מספר מגדלים, שם מסוג "....-הזכרון", והקצאת שטח "עקבות"יהם של שני המגדלים, שנחשב כנראה לאדמה קדושה, לאנדרטת-זכרון.
רוצה ולא יהיה 79149
כן, ראיתי ב''הארץ'' היום. אף אחת לא ממש מצאה חן בעיני. טוב, נשארו התמונות...
71566
יותר מעניינת מכל היא הטענה שבוש לא היה יכול לעשות דבר עד שהתבצע הפיגוע - שהרי באמריקה החופשית לא יעלה על הדעת שהממשל יאשים סתם כך קבוצה של מהגרים בתכנון פיגוע כל-כך אבסורדי - להשמיד את מגדלי התאומים בעזרת סכין יפנית. זה כל-כך מופרך, שכל ארגוני זכויות האדם היו דורשים לשחרר את האסירים תכף ומיד.
יירוט ממוקד 71592
נדמה לי שהיה זה אורי אורבך ששאל: מה היה קורה אם גנרל אמריקאי היה נותן פקודה ליירט את המטוסים, בטרם התנגשו בתאומים?

הוא היה מציל אלפי בני אדם. אבל אף אחד לא היה מאמין לו שהציל אלפי בני אדם: היו רואים בו רוצחם של מאות בני אדם, ותו לא. הוא היה מוקע ציבורית – במקום להיות מסומן כגיבור האומה.

אורבך (?), אגב, השווה זאת לאנשי המשטרה שירו על-מנת להרוג במהלך מהומות אוקטובר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים