עוד ''טקסט'' שלא זכה להתיחסות דובי 72206
אני מוכרח להודות, שבתשובת דובי הפעם, היתה חבוייה חלק מהאמת, והאמת לפעמים צורמת. הוא אמר לי משהו מעין: אל לך לצפות להתייחסות מכובדת אם אין אתה מעניק את הכבוד הראוי למכותביך. אולי הוא הטיב לנסח את זאת ממני, הינה נוסח דבריו :
If it makes you happy, you may view me as an unprofessional. I'm not even going
to look at your article. If you can't even feign respect for the people you're
writing to, don't expect to receive any respect in return.

Sincerely,
Dubi Kanengisser
Chief Editor, Haayal Hakore

אין לי אלא להסכים לדבריך דובי, מה עוד- ואני אוסיף להודאתי: נכון ויציב, לא רק אי-כבוד היתה (הפעם) בפנייתי, אלא אף פרובוקציה, ומכוונת . לא אביא את נוסח דברי, מפאת כבודו של המכותב וגם מפאת כבודי אני . ועם זאת, יורשה לי להוסיף משהו לאמת שלך : כבוד, וכמוהו כהצלחה : הוא נלקח לא ניתן . זה החלק השני והחשוב אודות האמת הזו. אתה איבדת כל "סיכוי" לכבוד, מיקצועי ואישי כאחד, מאז "פגישתינו" הראשונה.. לא התנהגת כאדם, גם לא כעורך ראשי . תיעוד הפגישה הזו, נמצא במרחק אצבע אחת מכאן , תחת אותו האשכול הזה, והוא פתוח לעייונו וניתוחו של כל גולש .

על כל פנים, הינה "הטקסט" האחרון במספר, שדובי "דחה" אותו, מסיבה מוצדקת- בחלקה :

כותרת : אתם יודעים מה היא הבעיה הישראלית-ערבית?

תשובה: תמיד דוחים את הפיתרון שלה. התשובה הזאת נהייה לה תוקף ומעמד של תשובה בפני עצמה. כלומר, אחד מהפיתרונות , לדידנו, הוא דחיית הפיתרון למועד אחר, בוטחים בזמן שייעשה את שלו ומפקידים יותר מדי ביטחון "בזמן" וכאילו מדובר ביישות אינטלגנטית על-אנושית שביכולתה לעשות ולהצליח איפה שהאדם כשל. אם אני קורא נכון את "שרון" כאסקולה מדינית, הרי הוא נמנה על האסקולה הזו, ורואה בפיתרון הזה, כפיתרון העדיף על כל פיתרון בר יישום אחר בן זמנינו : תן לזמן לעשות את שלו .

עכשיו, כפי שראו אי-אלו (כולל אותנו ברגע זה) "בזמן" כמקור פיתרון עצמאי לבעיה, ובטעות לדעתי, כך אני מצביע על עצם הפיתרון הזה כבעיה וכמיכשול שעומד כגולם בפני הפיתרון האמיתי ומפריע לו. אני חושב שאינני ממציא שום דבר מהראש ומצביע-מזהה בעיה אמיתית ואינני עושה בזאת מעשה תמהוני: לא אני המצאתי את הבעיה, היא נוצרה לפני.

אם היינו הולכים לפי תוכנית מסויימת, שיכול להיות לה קשר כלשהו ולו הקלוש שבקשרים, "לזמן", אזי היה טעם והגיון, לבטחונינו זה "בזמן" כיישות מוגדרת שביכולתה להציע לנו ביום מן הימים פיתרון שמתקבל עלינו, ויכול להבטיח את קייומינו.
תוכנית כזו יכולה להיות בצורת "תוכנית להגדלת הילודה" או "תוכנית להבאת עולים" או "תוכנית להתחמשות עתידית מכרעת" ולא הייתי רוצה לחיות בתקופת ביצוע התוכנית האחרונה, אולם, אני לא מבקש ממישהו שיבטיח לי יעילות תוכנייות כאלו, אני מבקש לדעת אם הן קיימות, אם יש מישהו מאחורהן שמפעיל אותן שעוקב אחריהן, אני מבקש לדעת אם ישנן.

באין יישות רשמית שאוכל לפנות אליה ע"מ לקבל ממנה תשובה מוגדרת לשאלתי האחרונה, ולכן, סביר שעלי להסתמך על עצמי גם במקרה זה, ולבקש מיישותי מעצמי תשובה הוגנת והגיונית : אין תוכנית מתאם כזו או אחרת לעתיד. אין לנו תוכנית מוגדרת לעתיד, ולצערי אנו שמים את ביטחונינו בעתיד, כבחור בשמינית שלא בראש שלו לעשות את השיעורים בבית, ומקווה שמחר ייהייה גשום, ותהיה תאונת דרכים ע"י הרחוב המוביל לבית הספר שלו, ושהרחוב ייסגר, ושייהייה בלגן, ושביה"ס ייסגר, ומה טוב אם המורה המסויים לשיעור, ייהייה בעצמו מעורב בתאונה.. זה יפתור עוד כמה בעיות בסיסייות בדרך..

בוא נעבור כברת דרך ארוכה ביותר, ונניח שהבעיה הזו, "הזמן", היא מאחורינו, וכבר עברנו את השלב הפסיכולוגי הבעייתי הזה בשלום, וינגשנו לפתור את הבעיה, מהו הפיתרון? ( תשובה: אין פיתרון! צריך לתת לזמן לעשות את שלו! בדיחה ישנה.. ואפילו כבר לא מצחיקה!)

קודם כל, אני חייב להניח הנחה אחת, שתשמש אותי בעתיד הדייון הזה : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו. כלומר, כשאני תופס אבן ומתיר את אחיזתי בה, האבן תיפול לכיוון הריצפה, ולא רק מכוח הגראביזציה, אלא , וזה לא הסבר מדעי אלא הסבר חברתי שיכול לחיות בשלום ע"י אחיו המדעי, אני האדם התרגלתי לראות את התוצאה הזאת: האבן תמיד תיפול על הריצפה ותישאף אל מקומה הטבעי, וזה הוא זה : הטבע. הטבע האנושי שהתרגלנו אליו, עוזר לנו בהרבה מקרים לצמצם הסתברוייות ולראות את "התשובה" הקרובה ביותר: הטובה ביותר: הטבעית ביותר.

מאז כיתה ו' אם זכרוני לא מטעיני, משכה את תשומת ליבי שיטת פיתרון מסויימת, לבעיות מתמטייות נתונות, ושיטה זו יוצאת ממצב נתון מושלם ורצוי,כהנחה, שאליה פיתרונינו שואף ומייחל.. כלומר אינני צריך להוכיח את 360 מעלות לזווית שלמה של עיגול למשל, אלא לצאת מנקודת הנחה מראש שזווית שלמה היא : 360 מעלות, כי פשוט כך היא נראת לעין האנושית שלי, כי זוהי כנראה התשובה הנכונה, כי זוהי כנראה התשובה הטבעית שלה, ומהנקודה הזו אני מזנק ומתחיל, לאמת את התשובה, כי הרי זוהי התשובה הטבעית ביותר, וזו לטעמי השיטה הקלה והטובה ביותר, להגיע באמצעותה לפיתרון הדרוש, כי אני נדרש לאמת או להפריך מצב נתון, ולא להמציא אותו.

אנסה ליישם את השיטה המתמטית לעיל על בעיות העולם בכלל ובעייתינו הגדולה בפרט, ובואו נראה מה ייצא לנו- מה נפסיד? מדברים מתמטיקה לא יותר :
המצב הטוב ביותר באזור הוא, חיים זה לצד זה, בשלווה בנחת וכמובן גם בשלום , ולא לטעות: "השלום" הוא תוצאה לשלווה ולנחת ולא מטרה בפני עצמה. טעות כזו יכולה לעלות לנו , פשוטו כמשמעו, במחיר של אי-זיהוי מטרה, וכגודל הטעות בזיהוי, כך גודל המחיר שעלינו לשלם אם נטעה. במקביל, נוכל להנות מפרי חוכמת הזיהוי הנכון, אם נשכיל ונדע לזהות נכון.

ערבי ישראל, והמצב הטוב ביותר עבורם ועבור מדינת ישראל הוא, שייחייו בשלווה בתוך המדינה ובהרמוניה עם חוקי המדינה, וגם כאן לא לטעות: לא המיזוג בתוך החברה הוא המטרה, מכיוון שמטרה כזו איננה בת המציאות.

הגיע הזמן בנקודה הזו, לחזור אל ההנחה שפתחתי בה, שאומרת : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו.
נניח כאן, שאנו נמצאים במצב נתון שקראתי לו במצב הטוב ביותר, בו שכינינו הפילסטינים חיים בנחת ובשלווה לצידינו עם הפנים לשיגשוג, וגם ערבי ישראל חיים בשלווה בתוך המדינה . האם לא נכון הוא הדבר, שבתנאים נתונים כאלה, השייוך החברתי הטבעי של האדם, ישאף גם למקומו הטבעי ?
השייוך החברתי של האדם תמיד קיים בתוך האדם ותמיד , ככל תכונה טבעית ששואפת למקומה הטבעי, תמיד הוא מושך את האדם לכיוונו הטבעי אך לא תמיד האדם נענה לו, ומסיבות שונות ומשונות, אחת היידועות מתוכן היא, רמת החיים. למשל, אני יכול לראות הרבה אנגולים שחיים בארה"ב כי רמת החיים בארה"ב היא מעל ומעבר של זו באנגולה, אולם, אם נניח שביום מן הימים אנגולה תתקדם קצת לשיגשוג כלכלי, וייהייה אפשרי לחיות בה ברמת חיים סבירה ומקובלת, אזי ניתן להניח שבמצב נתון כזה, התכונה של השייוך החברתי הטבעי תפעל ספונטנית כי זה הזמן והמקום המתאימים לה לפעול, וכן ניתן לצפות שהאנגולי הממוצע, לא יתנגד לתכונה הטבעית המופעלת עליו ספונטנית. מה עוד אם אנגולה היתה במרחק של כמה קילומטרים מארה"ב..

ספרד הינה המדינה הכי ענייה (הנחה גסה..) בגוש המדינות המערבי, ומטבע הדברים ניתן להתקל בהרבה ספרדים שחיים בצרפת או באנגליה מתוך הרצון לשאוף לרמת חיים עדיפה על זו שלהם בארץ מוצאם. אומנם, התכונה הזו לשאוף לטוב יותר אינה גורמת לספרד להתרוקן מתושביה, ולא בגלל האמביציה השונה מאחד לשני, אלא בגלל אותה תכונה טבעית שדיברתי עליה לעיל : מקומו הטבעי של הספרדי בספרד, ושל הצרפתי בצרפת, ולכן תמיד ובד"כ הספרדי יימצא במדינתו הטבעית ספרד: זוהי התכונה החברתית החזקה ביותר שפועלת על החברה האנושית, אולם יש לה בעיה : היא, התכונה הזאת, יכולה לפעול אך ורק בתנאי שטח מוגדרים מראש : ייציבות מינימלית . אזורית כלכלית מדינית ואפילו פוליטית פנימית. בלעדי התנאי הזה היא לא יכולה לפעול, וגם האדם לא ייענה לה, אם כי היא תישאר חבוייה בתוך האדם ותשמור על מלוא הכוח הטבעי שלה, גם בהעדר התנאים שיאפשרו לה לפעול, וכך תישאר חייה במחתרת עד אשר תימצא את ההזדמנות הראשונה לפרוץ ולפעול.

כן אני מניח, שבתנאי ייציבות מוגדרים ואמיתיים, התכונה הזו תפעל גם על ערבי ישראל, כפי שאמורה לפעול על ישראלי העולם, בבוא היום. אין סיבה לשלול את ההנחה הזו, כי אין סיבה להתעלם מקייום שייוך חברתי מוגדר לערבי ישראל.

טוב חברים, הגענו לנחלה ולמנוחה (על הנייר) ויש לנו כבר את "המצב הטוב ביותר" על כל תכונותיו ומאפייניו. איך מגיעים אליו?
תשובה : קשה ולא ניתן לעשות מאומה, יש לתת לזמן לעשות את שלו ! וההבדל הייחיד בין הבדיחה הזו לבין אחותה לעיל, הוא שני הסוגריים החסרים כאן, וגם כי ביקשתי להצחיק אותכם קצת יותר בבדיחה הזו, ולכן העלמתי את הסוגריים.. ואם לא צחקתם, סימן שהעניין רציני וכבר לא מצחיק .

ובכן מגיעים לשלב היישום, ואני מוכן ומזומן לפתור את הכל, מהיכן מתחילים : קודם כל, הייתי תופס חתיכת נייר, ורושם עליה את הנוסחה שהיגעתי אליה לעיל: "המצב הטוב ביותר". זוהי, יש להדגיש שוב, הנוסחה היחידה שבנמצא- לא רק הטובה ביותר, ומכן יש לרשום אותה כפי שעושים לגבי כל נוסחה קבועה וחשובה בביה"ס , ותנאי בל יעבור להצלחתה הוא, לא לסטות מקווי המתאר שלה ימינה או שמאלה, אפילו לא בסנטימטר אחד.

עכשיו, יש לי עשרה שקלים חדשים בכיס, ורק עכשיו סיימתי לרשום את הנוסחה ועלי להתחיל בשלב היישום, איך אשקיע את 10 הש.ח ? תשובה: ולפי הגיון גס אך נכון וכן, אקנה בשקל אחד לחם לאכול, ואשקיע את התשעה שקלים הנותרים ביישום המעשי לנוסחה. זה לא אומר שאת התשעה שקלים האלה עלי להעבירם היום לשכניי הפלסטינים בשביל לפתוח מפעלים ולשגשג, יתכן שבתשעה שקלים האלו ייהייה עלי לקנות תחמושת ולהלחם ע"מ להוציא את העשבים הרעים אצל השכן, כשלב מקדים וחייוני להתקדם בנוסחה שלי, ורק אז כאשר השטח אצל השכן נקי מעשב שוטה ורע, יתאפשר השלב של ההשקעה היישירה בשטח, ותמיד זה יישאר נכון : ככל שהשלב של ההשקעה היישירה יקדים ויבוא, ככל שההתקדמות לעבר הנוסחה המושלמת יתקרב, והרי זוהי מטרתי שאני הולך לעברה.

אך לפני זה או זה, לפני שאשקיע במלחמה או במפעלים, אודיע לעולם על פרטי תוכניתי, ואגלה לעיני כל את כל סודות הנוסחה שהגעתי אליה ושאני הולך עליה הלכה למעשה . וזאת מתוך שתי סיבות עיקרייות :

א' - כדאי לי שהמשחק יהיה על השולחן, ושהקלפים , כמו שאומרים, יהייו פתוחים. זאת כי מותר לי להניח שישנם גופים בעלי אינטרס מנוגד לתכלית מטרתי, ואופי המשחק הפתוח שהיצעתי, יקשה עליהם להתנגד לי, גם יקל עלי להלחם בהם.
מותר לי להניח, שהמשטר הסורי למשל, ניזון דווקא מאי- היציבות האיזורית, ולעומת זאת ייציבות עלולה לסכן את קייום משטרו. מותר לי להניח ישירות ובלי להתחשב בכללי הנימוס המקובלים, שהסיכסוך הערבי הישראלי הוא אחד העמודים הבסיסיים שנשען עליו שליט דיקטטורי עם משטר דיקטטורי, שאין לו אינטרס ישיר להסיט את תשומת לב אזרחיו "השלווים" לבעיות פנימייות חמורות, ולוותר על שקט תעשייתי מרצון, ואפילו במחיר של יציבות ושיגשוג מפה אזורית קטנה שתופסים את שיטחה הישראלים והפילסטינים.
מותר לי גם להניח הימצאות אותם האינטרסים הלא תמימים, במתכונת זו או אחרת, כפי שבאו לידי ביטוי "בדוגמה" של המשטר הסורי, אך הפעם עלולים להמצא בצד הפילסטיני !
מותר לי כאמור להניח כל הנחה שעולה על רוחי, ולהתגונן מפניה כאילו והייתה ממשית, וכזכור, ההתגוננות הטובה ביותר היא שהמשחק הזה והפעם ייהייה פתוח , על השולחן, לעיני כל העולם, ולעיני שני העמים השותפים מטבעם למשחק.

ב' - כמו בייחסים האישיים, גם בחברה, גם בעולם, וגם בכל מקום, להצלחה הרבה אבות והכישלון יתום. הנטייה הזו "למשוך" הרבה אבות לאימוץ ההצלחה, יכולה להייות גם נטייתם של מדינות שונות ומשונות. מה עוד וכן ישנם אינטרסים ברורים של מספר מדינות בעולם שייהייה באזור הקטן הזה יציבות. ואם כן מדוע לא לעודד אותם להיות צדיקים, ומה זה משנה לנו אם נטייתם, לאימוץ ההצלחה, הינה נטייה מסולפת ולמראית העין שמהולה באינטרסים מוגדרים, או כמו שאומרים, היישנה אם מקור הדבר הוא שינאת המן או אהבת מרדכי?

חבר'ה, התקופה האחרונה הוכיחה לנו מספר נקודות, שכדאי לנו להתעכב עליהן, לבחון אותן, ולא לעבור עליהן בדרך המלך :
אסד, וברגע האחרון, דחה את היד שהושיטו לו, ותסכימו איתי, שישנה מוזרות מה בעצם הפעולה, שחורגת מהכמה עשרות מטרים שהפרידו אז בין ההסכם לבין הזכות לשכשך את הרגליים בנקודה מסויימת בכינרת ! טעות היא לחשוב, שפעולת הדחייה הזו, מצביעה בלבד על עקשנות גרידא במשא ומתן.. פעולת הדחייה הזו, סותרת בבירור תכונה אנושית של כל בן אנוש שחוזר אליו דבר יקר ומחבק אותו ומלטף אותו ואפילו עם שינויים מסויימים..

ניתן וניתן ליישם את ליקחי "הסתירה" הזאת גם על ערפאת ורשותו, ואף לשאול בקול ברור וכן : מדוע הסתירה? מה הוא מקורה? מי הם הנהנים ישירות ממנה? ועל כל פנים, מדוע עלינו לשאול שאלות כאלו לעצמינו, ולא לשתף בהן את כל העולם ?

התקופה האחרונה גם מלמדת אותנו, ומעבר לאינטרסים לא מוגדרים ונסתרים כאלו או אחרים, על בעיה של הגדרת מטרה אצל שכינינו, וברמה הבסיסית ביותר: מהו בידייוק מבוקשכם? תגדירו אותו ! הרי גם הם יודעים, שזכות השיבה היא לא מוגדרת ומעומעמת, ולו כי הם ואנחנו שותפים לדיעה, שהדבר יגרום לזריקת הישראלים לים, ובזה אינם מודים בפה מלא, כשם שחלק לא מבוטל מאצלינו, איננו מודה בפה מלא בגירוש הערבים מעריהם, ואף גינדי הי"ד לא התכוון לרוקן את עזה ולהתיישב במקומם.. כלומר, תכלית המשחק הוא לא ברורה גם כלי המשחק אינם ברורים, וכדאי לנו ולהם, באמת ובתמים, שכל מהלכי המשחק ייתנהלו מעל השולחן עם קלפים פתוחים לכל מי שברצונו לראות אותם. למה לנו להציץ אחד בקלפי השני, לנחש-לטעות-או לאמת? למה שלא נסתכל האחד בעיני השני ומאותו גובה? מאותו גובה אנושי, מאותה ציפייה אנושית, מאותה שאיפה אנושית.. הרי יש לנו הרבה והרבה מאוד במשותף : אנו בני אדם והאמן לי שזה חידוש, אם נעכל את ההתפתחוייות האחרונות.. אנו גם שכנים. יש מי שאומר שאנו גם בני דודים.

ולסיכום ראשוני גולמי : חכמים ממני הציעו את הנוסחה לעיל, ואף זכתה, הנוסחה , לתמיכה מסויימת ואירופאית במייוחד, ואפילו התחילו בביצועה המעשי, בצורת הסייוע הכלכלי שהועבר לידי הרשות עם משמר כבוד.. אולם, התוכנית הזו על הסייוע הכספי שהושקע בה נחלה כישלון צורם, כי היתה חובבנית למדי, ולא עמד מאחוריה קו מיתאר מדיני מוגדר עם מעקב ועוקב רציני.. ואולי השימוש "האחר" שנעשה בכספי הסייוע לצורכי חימוש למשל, או לצורכי עוד סוג של חימוש שמופעל בד"כ על כיסם האישי של אנשים, תרם את תרומתו לכישלון ולביזבוז כספי הסייוע. אינני בעד סייוע לאוייב היום, בכל צורה שהיא, כן אני בעד התווית תוכנית אמיתית שהבסיס שלה ולא אחר "הנוסחה" שתיארתי לעיל, שהאוייב שלי לא ייהנה ממנה, אבל השכן שלי כן ייהנה ממנה. כן עלי ליידעו בתוכניתי. כן עלי להסביר לו ולהעביר לו, לשכן הפילסטיני, את המסר באופן כן וברור, שלא משתמע לשני מובנים :
אני רוצה לחיות על ידך בשלום. אני יודע שלשם כך עליך לחייות בשקט ובשלווה ואדם רעב לא יכול להיות שלב ושקט. אדם בלי תיקווה לעתיד כלכלי יציב, אין לו איך לשגשג, ותיקוותו לשיגשוג תיקבר במהירות. לא רק שאני יודע את כל זה, אלא אני מצביע על נכונות אמיתית לעזור לך בלעלות על אם הדרך. ככל שיידי תשיג.
ייחד עם זאת, אינני עיוור. יודע אני שישנו מי שיתנגד לתוכניתי ומסיבותיו שלו.. אני יודע שייהייה מי שיכשיל אותה. אני בטוח שייהייה מי שיישתמש בה בצורה הצינית והאירונית ביותר. וכנגדם, כנגד כל אלו המתנגדים והמכשילים, אלחם. זוהי מלחמתי בנתיים ואני הולך להלחם נגדם, עד אשר אשיג את השכן שיילחם לידי יד ביד כנגדם. ואז רק אז נתחיל בשלב השני של השלמת הנוסחה. כאשר אהייה בטוח בשני דברים עיקריים שאין בכוונתי להתעלם מהם, ולבטח לא לוותר עליהם :

1- אימון מצידך בכנותי .
2- וויתור אמיתי ומרצון, על כל שימוש ציני בתוכניתי.

אלברט שבות
די כבר, נמאס 72209
הבנו שאתה לא מסתדר עם דובי. קורה.
אבל למה להלאות אותנו שוב ושוב בטקסטים ארוכים ובלתי קריאים, ושוב ושוב במתקפה על דובי? הנקודה שלך הובנה. מספיק ודי.

באמת לא הייתי רוצה שכל אחד שנדחה לו מאמר באייל, יפרסם אותו בתגובות. זה מעיק. (וכן, גם אני שלחתי פעם מאמר שנדחה. אז מה?)

אם אתה כל כך רוצה לפרסם את המאמרים שלך ברשת, אתה מוזמן לפתוח אתר מאמרים משלך (כמו שיש גם לכמה מכותבי האייל, אגב) ולפרסם שם את מאמרייך ללא הפרעה.

מה שאתה עושה עכשיו פשוט מציק, ודי מעורר (אצלי לפחות) אנטגוניזם נגדך.
To : Xslf 72215
הפרש השעון בין שעת פירסום הודעתי לבין זו שלך (לפי השעון של האייל) מסביר עובדה מאוד מעניינת- ואני אחזור על דבריך להבנת עובדה זו : " למה להלאות אותנו שוב ושוב בטקסטים ארוכים ובלתי קריאים.."

באמת די כבר! גם אם Xslf אינו דובי או אחד מאנשי שלומו! נודף מזה כבר ריח רע..
עוד ''טקסט'' שלא זכה להתיחסות דובי 72220
אלברט,

כדאי אולי, למען ההגינות, להציג את הפתיח של דבריך אל דובי. הרי פשוט התחננת שלא יפרסם את המאמר. אתה שואב הנרה מוזרה ומטופשת משליחת מאמרים, מתוך כוונה שיידחו, כדי שתוכל לפרסם אותם כאן אחר-כך תוך תלונה על חוסר אובייקטיביות מצד העורך. יבושם לך.

הנה פתיחת מכתבך לדובי:

"לדובדוב החכם היפיוף והשקול באדם, שלום לך ,

להלן (עוד) מאמר שאבקש ברשותכם לשקול לפרסמו באתרכם המכובד! הבה נראה עד היכן מגיע השיקול העיתונאי והמקצועי של המערכת ( שמורכבת כמובן מאיש יקר אחד), ועד היכן, במקביל, מגיע מד השינאה ושמירת הטינה אצל המערכת המכובדת . אני עורך בזאת, ברשותכם, תחרות לכל דבר, בין הגורמים האלו (אצל המערכת המכובדת) : השינאה, השיטנה, המקצוענות, העיתונאות, הבורות, הנקמנות, והמחשבה הבריאה, גם המחשבה הדמוקרטית תיכנס, ברשותכם, לתחרות זו. הבה נראה מה משפיע הכי הרבה על המערכת (המכובדת) !!!"

דובי טרח לענות לך בצורה מנומסת ומנומקת. אינני בטוח שאני אישית הייתי טורח לעשות אפילו את זה.

בפעם הבאה שתפרסם כאן מאמר שנדחה על-ידינו, הוא ימחק לאלתר, ללא הסבר או התנצלות.
תמימות ,טפשות או רשעות 72260
דווקא כשכן היה לך משהו לאמר, נשארת אותו דבר

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים