אמא, שכחתי כיצד בועטים!

טל	יום ב', 24/6/2002, 0:15

בין כל הדברים שמאחדים אותנו סביב מדורת השבט נדמה כי השמצת אלבומו האחרון של חמי רודנר הוא החביב שבהם.
כולם מדברים על ההדרדרות שלו מאז ימי "איפה ילד",
כדאי שתבינו שאין מה לעשות, איפה הילד מתה.
לפחות עד למופע האיחוד הבא.
ונראה לי שדווקא תוצר הלוואי שלה
מביא בשורה חדשה.
אכן, "גאולה" היה אלבום מאלף, אבל ההטפלות הזו ל"מלנכוליה" פשוט מגוכחת, אדם לא חייב להיות תמיד מלא פרובוקציות או מחאות לסוגיהן השונים, חמי רודנר מציג כאן תהליך שעבר, סוג של התבגרות ושירי האהבה שבדיסק לא מזכירים לי ולו כהוא זה שירי אהבה דביקים, אלא דווקא שירים נוגעים ללב, עם טעם וניחוח קצת שונים מזה שהורגלנו להם עד עתה.
ואתם יודעים מה?
זה אפילו די טוב.

חזרה לעמוד הראשי

המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
RSS מאמרים \| כתבו למערכת \| אודות האתר \| טרם התעדכנת \| ארכיון \| חיפוש \| עזרה \| תנאי שימוש	© כל הזכויות שמורות