 |
|
 |
||
|
||||
 |
באדיבות משה רדמן אחסוך לכם לצפות בשקרן-שחקן משקר באולפן החדש של ערוץ ההסתה והשיסוי, ראיון של 50 דקות שמוכיח, למי שעוד היה צריך הוכחה, שהערוץ הזה הוא תעמולה פוליטית מתחילתו ועד סופו. להלן עיקרי השקרים: 1. ניצחנו את המלחמה, כולם הושמדו, הכל מדהים. ד״א לצופה בצלאל, הוא אמר מפורשות שהמלחמה הסתיימה והפעם זה אפילו לא באנגלית… 2. השמדנו את האיום האיראני, אבל לא באמת כי הוא יכול לחזור כל רגע, משמע - חזרנו לנקודת ההתחלה. 3. התקיפה הכושלת והאסונית בקטאר הייתה בעצם הצלחה מטורפת, כי היא יצרה לחץ שהוביל לעסקה (הוא רק שכח לספר שהלחץ הוא עלינו!). 4. היינו במלחמה בשמונה חזיתות, אזרחי ישראל שדאגו לחטופים וללוחמים זו החזית השמינית. 5. את התקיפה של נסראללה הוא לא רצה לשתף עם האמריקאים כי, ואני מצטט, ״זה כמו להגיד לנסראללה״ 6. אישתו מדהימה ולביאה ומושלמת. 7. הוא מתכוון לרוץ בבחירות הבאות. עד כאן ליקוקי התחת, מה לא שאלו אותו: 1. למה הוא הפקיר את החטופים ואיך הוא חי עם זה ש-42 מהם נרצחו בשבי!? 2. למה נרצחו ונפלו למעלה מ-2,000 אזרחים ולוחמים מאז שבעה באוקטובר והוא עדיין לא לקח אחריות, לא ביקש סליחה ולא שם את המפתחות? 3. איך הוא הוביל את ישראל למצב כל כך קשה בדעת הקהל העולמית? 4. מה עם מגורי השוטרים בעזה ועם הבוננזה של סמוטריץ? 5. איך הוא חי עם זה שאנשיו הקרובים ביותר עבדו אצל האויב בזמן מלחמה ולמה הוא מחבק אותם, מה הקטארים מחזיקים עליו? 6. למה לפני הטבח הוא וממשלתו התעלמו לחלוטין מכל ההתרעות למלחמה ולא כינסו את ועדת חוץ וביטחון, לא את הקבינט ולא שום פורום אחר ברצינות ותדירות הנדרשת, אלא טיילו בארץ ובחו״ל עם משקפיים ורודים וסרטונים מגוחכים? יש לי עוד, אבל אעצור כאן. תחסכו מעצמכם את הראיון הזה, באמת שפל חסר תקדים של ״עיתונות״ שלא הייתה מביישת את צפון קוריאה ורוסיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ישראל היום. ביקורת הראיון של נתניהו. """ בממלכת הפטריוטים נורא התרגשו הערב (שבת), כי "המלך", בכבודו ובעצמו, הגיע לחנוך את האולפן החדש. העיצוב הכחול הנוצץ קורע את העין והכוכב המוזהב, שמוטבע על שם התוכנית, יותר ממרמז על השואו שמתכוונים לתת לנו. כפיים. המנחה ינון מגל נכנס בליווי כרוז ומחיאות כפיים, הוא חבש כיפה כחולה ובירך ״שהגיענו לזמן הזה״. כן, זהו הזמן. מסיבת הניצחון של המלחמה הכי ארוכה וארורה בתולדות המדינה נערכה תחת ההגדרה ״ערב מלכים״, כדברי מגל, מכיוון שבתפריט היו הופעת אורח של רה״מ נתניהו, ביקור של צביקה מור (שבנו שוחרר מעזה) ושיר של מלך המזרחית, עופר לוי. כשנתניהו צעד לכסאו - כולם נעמדו, הריעו והקהל הנלהב פתח בשירת ״ביבי מלך ישראל חי חי וקיים״. ככה החל ראיון של שעה, שאפשר היה לנחש מראש כיצד יתנהל ומה יאמר. עוד לא התחילו ומגל כבר הוציא לשון ואמר: ״אני מנצל את ההזדמנות כדי להגיד לך ׳אדוני ראש הממשלה תודה׳״. מחיאות הכפיים שברו דציבלים. היחיד שהעז לקטוע את המלך היה צפצוף מתכתי מסתורי. ״כנראה מישהו עישן בבניין, ובגלל זה יש אזעקה״, הרגיע מגל את החרדה, והקהל מחא כפיים. במשך כשעה כולם מחאו כפיים. כפיים לעסקה, כפיים לניצחון, כפיים לרעייתו שרה, שישבה בצד, וכפיים לשאלות של מגל. אתה חושב שמישהו עם פחות מ-18 שנה בתפקיד יכול לעמוד באתגר הזה? זה אתגר שהוא מעל הטבע״, התעניין מגל, ובסוף גם חגג לביבי יום ההולדת. ״אמרו לי להכין שאלות למלך, וחשבתי שהתכוונתם לעופר לוי", התבדח יותם זמרי, אבל זאת לא היתה בדיחה. זה היה ״דה ביבי שואו״. ״אתה מרגיש נוח עם הכיסא?״, שאל בשלב מסוים מגל את ביבי, שנע בחוסר נוחות.״הייתי מעדיף כיסא אחר״, השיב ביבי בקריצה. נו באמת, שביבי יוותר על הכיסא שלו? האירוניה, שצפתה בתוכנית מהספה בבית, התאבדה באותו הרגע. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כיסא הנשיא? כותב דרור רפאל ביקורת במעריב (עיתון די אוהד לנתניהו בדרך כלל): "ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע אמש (שבת) לתוכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14 בתום מלחמה ובתזמון בעייתי. המרכז-שמאל תוקף את הממשלה שזו עסקה שהיה אפשר להשיג אותה לפני שנה, עם יותר חטופים חיים ופחות חיילים הרוגים. ומנגד, טענת הימין שמימין לליכוד, היא שהממשלה היא בעצם קבלנית ביצוע של השמאל, שהיא נכנעה, שהחזירה חטופים במחיר אי-כיבוש עזה, בלי פירוק חמאס וללא פירוז הרצועה. נשארנו עם חצי עזה ביד ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום, בלי אישור נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בנוסף, הוא צריך להסביר איך איפשר את דריסת הרגל של טורקיה וקטאר שגם קיבלה הסכם הגנה וגם התנצלות טלפונית מבישה. כמובן שעל כל הדברים האלה הוא כלל לא נשאל, וודאי לא ענה. זה לא היה ראיון, אלא יותר שיחה. אפילו בסטנדרטים הנמוכים של "ראיונות" של נתניהו עם "מראיינים" נוחים, זה היה הגרוע ואולי המיותר שבהם. נתניהו נראה עייף, עיניו מתרוצצות, ראשו שמוט. ינון מגל היה משעמם ונטה לגמגם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״...ביקורת במעריב - עיתון די אוהד לנתניהו בדרך כלל״ > עד כמה שאני קורא בעיון כתבות/דעות בעיתוני היום בעיתונות המיינסטרים ושלוחותיו הכלכליות (ידיעות, מעריב, ישראל היום, מקור ראשון, הארץ) לתחושתי, אין לנתניהו אהדה בעיתונות ולרוב הם עוינים/ביקורתיים כלפיו. הדברים יפים גם לערוצי הטלויזיה (למעט ערוץ 14). לעומת התקשורת המסורתית (עיתונות, טלויזיה) הרי שברשתות החברתיות, יש לו אהדה יחסית גבוהה על פני מתחריו הפוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית לאחרים, במעריב יש כמה וכמה ביביסטים מושבעים, וגם כתבי ה''פרווה'' מאד סלחנים כלפיו בדרך כלל. וככלל הוא קצת צהובון, העיתון הזה. ודאי שהוא לא מוביל קו נגד הקואליציה כמו הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבדיקה של הרכב הנבחרת העיתונאית של מעריב, הרי שמתוך חמשת הנבחרים : קלמן ליבסקינד, בן כספית, אבי אשכנזי, אנה ברסקי, רון קופמן, הרי שרק כלפי אחד מהם יש חשש כבד שהוא ׳ביביסט׳ במידה מסויימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבדיקה חוזרת יתכן ותגובתי לעיל לא מדויקת/נכונה. יש עוד הרבה עיתונאים בנבחרת שטרם נבדקה ברצינות מידת ביבייותם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |