 |
הכרתי את ירדן כאן, באייל הקורא, כשהתחלתי להגיב ואחרי זה הצטרפתי לצוות העורכים שהיה חלק ממנו. איכשהו יצא שב-25 השנים האחרונות היינו כל הזמן "בסביבה" אחד של השני: הטכניון, אוניברסיטת חיפה, IBM, ובסוף גוגל - אפילו באותה מחלקה. בזמנו חלקתי איתו את העניין בפילוסופיה. רק שאצלו זה היה באמת רציני – תואר שני עם תזה, בפילוסופיה של השפה כמובן, כמו גם תרגום GEB יחד עם טל. אני? סתם קשקשתי משהו מ"הזמנה לפילוסופיה" (של שר אוצר לשעבר, כן?).
גם בדיונים הכתובים וגם בשיחות בעבודה הוא תמיד היה מקשיב בסבלנות אין-סופית, אף פעם לא מתעצבן. או לפחות, אף פעם לא מראה את זה. היית רואה אותו עוצר, חושב, ורק אז אומר משהו חכם ושקול או מגיב תגובה שגורמת לי לחשוב "אוף, למה אני לא חשבתי על זה". אני זוכר שהוא אמר לי פעם שאת התגובות הארוכות שלו לאייל הוא היה כותב ב-Word. ורק כשהן היו מלוטשות, הוא היה מעתיק-מדביק ושולח. אני מקנא, בין השאר, ביכולת שלו לנתח מוזיקה ולכתוב עליה במאמרים מבריקים. הכל מופיע בדף הכותב שלו: מ"איך קרה שפיספסנו את השמחות" ועד "אודי אריאל, והמופע המתגלגל...". אני משוכנע שירדן, בצניעותו האינסופית, ובקולו המחוספס-אך-שקט, היה מושך בכתפיו ואומר: "נו טוב, כן, כתבתי כמה דברים." - איש שעליו אפשר לומר בשקט "מים שקטים חודרים עמוק".
אני שולח תנחומים לתמי ומעיין. נזכור אותו תמיד.
ומי שרוצים לשמוע את ירדן, מספר בקולו על האייל הקורא, מוזמנים להקשיב כאן: https://www.youtube.com/watch?v=5xMaIiRE5GM&t=206...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות