 |
דברים שאמרתי הערב כהספד לירדן, ערוכים קלות:
לפני כמעט בדיוק שלושים שנה, בסוף שנת 1995, התחלנו, ירדן ואני, את הלימודים בטכניון. נדמה לי ששנינו לא היינו חיות חברתיות, ואולי דווקא בגלל זה נוצר ביננו קשר חברי. הקשר המקרי הזה הפך לחלק משמעותי כל-כך בחיי, כשגיליתי איזה אדם מופלא זכיתי להכיר. ירדן היה אדם משכיל אבל צנוע, מבריק אבל נחבא אל הכלים, רחב-אופקים אבל ממעיט בערך עצמו.
זמן קצר אחר-כך התחלתי, כתחביב וכאתגר, לתרגם ספר. את הטיוטות הראשונות של הפרקים הראשונים הדפסתי, על מדפסת סיכות כי זו עדיין היתה המאה העשרים, וחילקתי עותקים לשניים-שלושה חברים ומכרים כדי לשמוע את דעתם. ירדן החזיר לי, באופן עקבי, דפים מכוסים בהערות בכתב-יד זעיר ומוקפד. כל הערה היתה מדויקת ובמקום, אבל יותר מזה, כל הערה הבהירה לי עד כמה קטונתי. אני לא מדבר כאן על תיקון לטעויות כתיב, למרות שגם את זה הוא עשה. אני מדבר על כך שיותר מפעם אחת, מבלי לקרוא את המקור, הוא הבין מה תרגמתי, זיהה שפספסתי לחלוטין את המשמעות הנכונה של הביטוי, אבל במקום לכתוב לי, למשל, "טמבל, זה לא part במובן "חלק", זה part במובן תפקיד במחזה, או קול ביצירה מוזיקלית", הוא כתב הסבר מנומס ומדויק שהראה, מבלי להתנשא ומבלי להשתחצן לרגע, בדיוק עד כמה קטונתי. יש לי כאן שני עמודים מודפסים מפברואר 1997, עם כל ההערות בכתב ידו. בשני עמודים הוא איתר שגיאות כתיב, הציע תיקוני ניסוח, הסביר בפירוט מדוע נדרש כל תיקון, זיהה מקומות שבהם לא הבנתי בעצמי את המקור - וכל זה, שוב, בלי שהוא עצמו קרא את המקור, והציע שיפורים שכוללים ביטויים משירתה של תרצה אתר, עם דיון על מקור הביטוי ועל התאמתו. ואם כל זה לא מספיק, הוא סיים בסוף עם המשפט, ואני מצטט: "אל תיתן למליון ההערות שלי לטעת בך רושם לא נכון: תרגומך משובח, וברור שאינו קל". מסוג ההערות האמפטיות שלי נדרשו שנים להבין עד כמה הן חשובות ביחסי אנוש. היכולות הרגשיות האינטואיטיביות והטבעיות של ירדן היו פשוט מדהימות, כמו שוודאי הבין כל מי שזכה להכיר אותו.
די מהר הבנתי שאין לי סיכוי להוציא מוצר ראוי תחת ידי ללא מעורבות עמוקה של ירדן, והתרגום הפך לפרויקט משותף. המשכנו בתחביב הזה במשך חמש-עשרה שנים בערך. באותם הימים טרם ניתן היה להחליף הערות על-גבי מסמך אלקטרוני, ולכן נפגשנו, פיזית, כמעט כל שבוע, לפעמים יותר מפעם בשבוע. וזו תמיד היתה זכות, וזו תמיד היתה חוויה מחכימה. ירדן היה שותף ליצירה שמעטים יש כמותו.
הרבה אחרים הכירו את ירדן כמשתתף בדיונים באתר "האייל הקורא". גם שם קל היה לזהות עד כמה מדובר באדם מיוחד במינו. דיון עם ירדן תמיד היה מכבד ומרחיב-אופקים, תמיד עם סבלנות אין-קץ, היקף ידע מדהים, דיוק משולב ברגישות. במשרד היינו בצוותים שונים, אבל אין לי שום ספק שגם מי שזכה לעבוד איתו שם הכיר אדם משכמו ומעלה.
בסוף ספטמבר שאלתי משהו את ירדן, דרך דואר אלקטרוני כי לא הייתי במשרד. להפתעתי קיבלתי תשובה מתמי, שסיפרה לי על מצבו הרפואי, מצב שבסופו של דבר הכריע אותו. זו אבדה שעדיין לא הפנמתי באמת. אני אתגעגע, ירדן. אני תמיד אתגעגע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות