 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת מאמר נהדר, ירדן, אלא שהוא לוקה בכמה טעויות ששומה עלי לקרוא חמס למקראן. תנינים _כן_ היו בארץ (תמסחים אולי לא). ומה עוד? גם תאו היה בארץ, בעמק החולה, דוגמא מפוחלצת של תאו ניתן למצוא במוזיאון בית אוסישקין שבקיבוץ דן, אם אינני טועה. בעיקר הטעות עם התאו חורה לי, בתור תושב עמק החולה. בהחלט חורה. מילא. ובקשר לדביבון - אני משער שהוא תורגם מכיוון שהוא מופיע רבות בתרבות האמריקאית כחיית רחוב קלאסית. הדביבונים גונבים אוכל וכל מה שקשור בזה. עם גל הפלאגיאט התרבותי שאנחנו מבצעים מארה"ב - תרגמנו גם את חיות הרחוב שלהם - הסנאי והדביבון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תנינים היו בארץ, תמסחים לא, ואכן התמסח, ולא התנין, היה ברשימה השחורה שלי... באשר לתאו - אתה צודק, כמובן, ואני בוש ונכלם, וגם מודה לך. התנצלותי הכנה בפני התאו, ובפני תושבי עמק החולה (הולכי על שניים כבעלי קרניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תאו" נזכר בתורה ברשימת החיות הכשרות, אך לא כל הפרשנים מזהים אותו עם התאו של ימינו (ג'מוס). רס"ג סבור שהתאו המקראי הוא חיה מדברית, כרוב החיות המותרות באכילה. מאי נפקא מינה? אם הג'מוס הוא התאו הנזכר ברשימת החיות, הרי שלאחר שחיטתו יש לכסות את דמו. אם הוא סתם בהמה, לא צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? מה העניין עם כיסוי הדם, ומה זה "סתם בהמה"? ואיך הבאפלו האמריקאי מתקשר לכל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר שוחטים חיות ועופות, יש לכסות את דמן לאחר השחיטה. כאשר שוחטים בהמות, לא צריך. ''חיות'' הן חיות בר, הנזכרות בספר דברים ''אייל וצבי ויחמור, ואקו ודישון ותאו וזמר'', וזיהוי חלק מהן איננו ברור כלל. לו היה התאו מעמק החולה (המכונה ''ג'מוס'' בפי העם) אותו התאו הנזכר בספר דברים, היה נחשב לחיה, והיה על השוחטו לכסות את דמו. אך לו לבהמה יחשב, ישפך דמו על הארץ כמים. עלי להזכיר שוב שגם נפקא מינה זו מקורה אך ורק במוחי הקודח. אם ממש מתחשק לך לשחוט ג'מוס, לך לשאול מישהו אחר מה לעשות בדם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |