בואו ננסה 79118
הערת אגב לפני הכל: יש לי תחושה חזקה שחשיפת רשימת הספרים האחרונים שאדם קרא היא הרבה יותר משמעותית משמו, מינו, או העיר בה היא גר. האיילים הקנאים לאנונימיותם - היזהרו! (מישהו אחר חולק בתחושתי זו?)

הבעיה העיקרית שלי זה שאני לא זוכר בבירור מה היה ב- 2002 ומה קצת קודם, אבל בכל-זאת, הנה רשימה מ'הזמן האחרון':
'הדלתא של ונוס' - אנאיס נין. ארוטיקה מפתיעה בחדותה ומרתקת, גם אם תופסים את הפואנטה די מהר. כרגע יש לי גם על המדף עותק מיומניה של הגברת, באנגלית.
"סיפור העין" - זורז' בטאיי. אותה קטיגוריה או שמא לא? גם אירוטי, גם צרפתי, אבל גם סוריאליסטי, מוזר, דוחה ומושך באותו זמן. לא לכל בטן.
"אזור מלחמה" - אלכסנדר סטויארט. *לא* לשפוט את הספר לפי הסרט שבוסס עליו. בוצע כאן רצח רציני של הסיפור המ-צו-ין. לכו על זה.
"פרא" - גבי ניצן. לא מומלץ למי שניו-אייג' עושה לו רע, כי הספר עמוס בזה, אבל בסך-הכל הוא קולח, מעניין לעתים ומצחיק לעתים רבות. לחובבי 'באדולינה'.
ההמשכים של אנדר - את הספר המקורי קראתי עוד ב- 2000, אבל השנה גמעתי את שלושת ההמשכים בסדרה המקורית וגם את סדרת הצל. 'הצל של ההגמון' אכן חלש מהשאר.
"כרוניקה של מוות ידוע מראש" - ג. ג. מארקס. סוף סוף הגעתי לקלאסיקה הזאת, והיא שווה את זה.
"האדם המושמד" - אלפרד בסטר. מי שאוהב את בסטר לא צריך את ההמלצה שלי, ומי שלא אוהב - שייתבייש!
"חלל וכו' - מבחר מרחבים" - ז'ורז' פרק. תרגילים תיאורטיים באריטקטורה, כמה נחמדים, כמה פחות.
והספרים שאני נמצא במהלך קריאתם כרגע (יש שלושה כאלה):
"זיעה מתוקה" - ז'וסטין פרנק ורועי רוזן - אחלה אמירה פוסטמודרניסטית שבטח כבר דנו בה פה עד לזרא, אבל הספר עצמו כבד וקשה לקריאה, הנחתי אותו בצד עד שיהיה לי זמן.
"דג הפוט" - גינטר גראס. מעניין, משונה, מוזר, מעייף, ואני קורא אותו כבר שלושה חודשים וקורא כל מיני אחרים בהפסקות.
"פיקניק בשולי הדרך" - שני רוסים עם שם מסובך. להיט המד"ב החדש, צללתי לתוכו אתמול ואני עוד לא בטוח מה דעתי עליו (אבל הוא כרגע מס' 1 במצעד)
בואו ננסה 79125
"שני רוסים עם שם מסובך" - האחים סטרוגצקי (בוריס וארקדי).

לגבי "באדולינה" וניו-אייג': קשה לקרוא לי "חובב ניו אייג"'. די להיפך - אני רואה בתופעה רעה חולה. אבל לאורך כל "באדולינה", לא הייתי בטוח (ואני עדיין לא בטוח...) אם מדובר בנסיון ליצור גרסה ישראלית ל"יונתן ליווינגסטון השחף" (ואם כן, מדובר בהצלחה לא קטנה‏1) או לחלופין פרודיה אירונית על כל הז'אנר (ואם כן, אזי מדובר בהצלחה מסחררת). מן הדף הראשון ועד לפרק הסיום, לא יכולתי להתנתק מהמחשבה על החיוך האירוני הדק המרוח על פניו של המספר.

הספר סווג אצלי כ"פרודיה נהדרת", אבל עם ספר סביר: יתכן שמדובר בפרודיה עצמית שהמחבר אפילו לא מודע לה.

-----
1 ראו, למשל, את חוות הדעת של הקוראים על הספר באתרים כמו "מיתוס" - דברים בסגנון "הספר שינה את חיי", וכו'. פאתטי ממש.
באדולינה 79191
לא מדובר בפארודיה, מקסימום בפארודיה עצמית. על סמך 'פרא' אין לי ספק שגבי ניצן מאמין במה שהוא כותב - אבל גם מוכן להומור עדין על חשבון עצמו. לדעתי, ההומור העצמי הזה אפילו יותר מודגש ב'פרא', מה שמאפשר לו להיות ספר מורכב יותר ומעניין יותר מ'באדולינה'.
רוח גביית 79236
לא קראתי את "פרא" ואף לא את "באדולינה", אבל קראתי בשקיקה את רשימותיו של גבי ניצן ב"העיר". זה מתאים למה ששניכם כותבים על הספרים. את הדילמה של טל (עד כמה ניצן מאמין ברבדים המיסטיים) חשתי גם אני, ואני מסכים איתך: נראה לי שהוא מאמין, אבל עם שמץ של אירוניה עצמית. אלא שהאירוניה הזו מלמדת שהאמונה שלו היא לא עד הסוף, ולא תמימה: הוא נותן לעצמו "לזרום עם זה", אבל יודע גם להסתכל מבחוץ.

כעמדה פילוסופית, אולי זה לא עמוק במיוחד מצידו; אבל זה גורם לכתיבה שלו (בעיתון, כאמור) להיות סוחפת מאוד. מצאתי את עצמי מפעיל בשמחה Suspension of Disbelief, ונותן גם לעצמי "לזרום עם זה".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים