ומה עם הדוב ? 797
חשוב לציין שגם הדוב היה כאן בימי התנ''ך, וכנראה גם הברדלס. הדוב אף נזכר בתנך מספר פעמים. סביר להניח שהשמות המתוארים בתנ''ך אינם זהים לשמות בימינו (כך הוחלף התן בשועל, למשל).

דודי
ומה עם הדוב ? 798
"ותצאנה שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" (מלכים ב' ב', כ"ד).

הדוב התנ"כי הוא כנראה הדוב המודרני. כמובן שאין זה תמיד המקרה: היען, למשל, כמעט בוודאות אינה היען התנ"כית.

תוצאת אגב של השימוש השגוי בשם: הצמדת השם "יען" לעוף המוכר בשם זה כיום סימן את העוף כלא-כשר, שכן היען התנ"כי נזכר ברשימת העופות הטרפים... וסביר מאד שהיען המודרני הוא בעצם כשר.

למי שהעניינים הללו מטרידים אותו, כמובן.
אח, יעניםםםם... 820
אינני יודע אם אמנם כשר הוא היען, אך הנני לידעך כי בשרו טעים להפליא, אם כי ספוגי מעט. מעדן של ממש.
ואם כבר באוכל עסקינן - נראה לי כי מאמר המשך בנושא שמותיהם העבריים של מני תרגימא יתקבל בברכה.
אח, יעניםםםם... 824
צר לי לאכזב אותך, אבל לא יען הוא לא הכי כשר שבעולם. למען האמת הוא לא היה עובר אף מבחן כשרות שהוא. אם אני זוכר נכון אז ההגדרה בתנ"ך לבשר כשר היא "מעלה גרה (גרה=גירע או איך שלא ניסחו זאת במקור) ומפריס פרסה ועד שליען יהיו פרסות ואת מזונו יחליט לעכל בשנית, אז שומרי הכשרות יאלצו להסתפק בבקר בטעם יען או תחליף כלשהו אחר.
היען כמשל. 829
אני אישית לא בקי במיוחד בדיני כשרות, אבל אני די משוכנע שהתניית הכשרות בהפרסת פרסה והעלאת גירה לא חלה על עופות, אלא רק על חיות השדה. היום שיגישו לי תרנגולת שסועת-פרסה יהיה יום רע. (ולמי שדברים גרועים מזה לא מפריעים לו, מוזמן לראות את הסרט eXistenZ, של דיוויד קרוננברג, שם תרנגולת עם פרסות תהיה בין הדברים הנורמליים יותר).
אח, יעניםםםם... 830
התנאי ''מעלה גרה ומפריס פרסה ושוסע שסע'' מתייחס לבהמות בלבד. לגבי עופות, הכשרות הוכתבה, למיטב זכרוני, כרשימה ארביטרית.

היען (המודרני), בפעם האחרונה שבדקתי, אינו בהמה אלא עוף.
אח, יעניםםםם... 78619
(באיחור של יותר משנתיים וחצי?)

אח, יעניםםםם... 79772
מעניין מאד !
ענית לי פה על שאלת כשרות העופות שהתעופפה לי בראש (משחק מילים עגום) זמן רב.

האם הרשימה הזו אומרת שכל עוף שלא נאסר עליו במפורש, הרי הוא כשר?
(בהנחה ש"לו כרעיים מעל לרגליו לנתר בהן על הארץ"ויקרא יא' 21)

מה עניין ה"שרץ עוף אשר לו ארבע רגליים"?!
(חשבתי שזו המצאה חדשה של מקדונלדס בשביל יותר פולקע)

מעניינת גם העובדה שמנו את העטלף בנשימה אחת עם העופות ("ואת החסידה, האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף, כול שרץ העוף" ויקרא יא' 19-20).
(כנראה שג'ארלד דארל לא היה בין המחברים)
אח, יעניםםםם... 79778
כפי שהסברתי בכמה מקומות בדיון זה, לעופות נתנו חכמינו ז"ל סימני כשרות, אך הם אינם מספיקים ונדרשת "מסורת" על אכילתם. לפיכך, על אף שהיען אינו בת היענה ‏1, וייתכן שיש לו סימני כשרות (כפי שכתב טל), שומרי כשרות אינם יכולים לאוכלו.
לא הבנתי מה הבעיה עם העטלף. למיטב ידיעתי, העטלף אמנם יונק, אך הוא בהחלט מסוגל לעוף. לפיכך הוא "עוף".
=====================
1תגובה 79630
אח, יעניםםםם... 79791
העטלף בהחלט מסוגל לעוף, וכך גם הזבוב,
לפיכך הוא גם ''עוף''.
אח, יעניםםםם... 79809
הזבוב הוא ''שרץ העוף''.
לפיכך התחמס הוא סוג של עןף 232078
שמות עבריים של מיני תרגימא 833
דומה כי בתחום זה, עיקר כוחה של העברית המדוברת המודרנית הוא בשיבושים מסמרי שיער. רבים כבר מחו על ה"קוראסון" וה"סלומון" (תהייה קטנונית: המלך סלומון, שלמה בשבילנו, ידע לדבר בשפות כל החיות, כך אומרים. האם הוא ידע לדבר גם עם דג הסלמון?)
אנשים הסתכלו עלי בתמהון כשניסיתי להדהים אותם עם עלון של פיצריה שהציע כתוספת "שנקין". תמהון על זה שרק עכשיו גיליתי את מה שכבר פשה מזמן בכל מקום.
והאחרון ברשימה, בינתיים, ככל הידוע לי: ה"ג'בטה" על משקל "הלנה (מטרויה)". לפני כמה ימים הזמנתי במזנון כריך כלשהו, והמוכר שאל "באגט או ג'בטה", במשקל האמור (כמו בפרסומת הרדיו של זוגלובק). ידעתי מה הולך לקרות, אבל לא יכולתי לתת ידי למעל, ועניתי בחשש "ג'באטה", על משקל "בלאטה", שהוא הפשרה הסבירה עם השם האיטלקי הנכון, "צ'באטה" באותו משקל (פירושו, אגב, נעל בית). כמובן שנאלצתי לחזור על זה 3 פעמים ועדיין כמעט קיבלתי באגט. והרי כשהלחם רק הגיע לארצנו, לא כל כך מזמן, לתקופה קצרה אמרו את השם נכון. ופתאום, נשטפה הארץ בשיבוש, וזה כנראה די בלתי הפיך. כשניסיתי לשתף מישהו בתהייה מאיפה זה בא, עלה בדעתו מייד, כמו בדעתי קודם, סבא ג'פטו. אולי אם לחמניה היא קשה כמו קרש אפשר לקרוא לה לחמניית ג'פטו.

יותר משעשע, בכל זאת, הוא השנקין. תמהני אם השיבוש נובע איכשהו מהקשר האסוציאטיבי המתבקש בין שינקן (הוא נקניק החזיר) לשיינקין (דמות היסטורית מן הסתם, אבל בימינו מתקשר בעיקר עם הרחוב בתל אביב שהיה למושג): שניהם סמלי חילוניות בוטה.

שנאמר, זה היה יכול להיות עצוב אם זה לא היה כל כך מצחיק.
שמות עבריים של מיני תרגימא 79774
ובאותו עניין של לחמים איטלקיים,
צחקתי למראה פיצה פניני (Pizza Panini) בירושלים.
פאניני אולי נשמא נורא איטלקי, אבל לאיטלקי זה לא יראה טוב כי המשמעות היא "פיצה לחמניה".
צירוף מקרים קיצוני? 318694
חלפו להן שש שנים, וב"הארץ" התפרסם טור של יורם מלצר באותו נושא, ומשתמש באותן דוגמאות (אך מפרט יותר)

שאלה מוסרית, במיוחד עבור ירדן (ויורם): האם זה פלגיאט?
צירוף מקרים קיצוני? 318939
טוב, הוא התייחס רק לשלוש דוגמאות מתוך הארבע. אבל אני חושב שבהחלט מגיע לו להנות מהספק: לא מדובר בדוגמאות אקראיות מתוך הרבה אחרות, אלא באלה שאמורות להיות הטובות ביותר, אם לא היחידות. כך שסביר שכל מי שהסוגיה מושכת את תשומת ליבו יתייחס אליהן.
ריבה ומני תרגימא-אגדה שהייתה 855
מדוע לריבה קוראים ריבה?
שאלה גדולה וחשובה.ובכן כאשר אליעזר בן יהודה חיפש שם עברי למאכל המתוק והדביק הואנתקבל בגמרא במסכת פסחים בפרק ערבי פסחים(איפה שהוא באזור דף צט:אם אינני טועה) שם אומרת הגמרא " מאי ריבה? מיני מתיקה"
כוונת הגמרא היא מה בא הפסוק לרבות באיזו הגדרה שניתנה שם ועונה- שיוצאים ידי חובה גם במיני מתיקה. בן יהודה הסיק בטעות שריבה הוא שם תנכ"י למיני מתיקה.
וכך פגשנו את הריבה.
ייתכן והסיפור אינו אלא בלוף חביב על חשבון בן יהודה,או סתם מיתוס שהשתרש לו בנחת. אולם דבר אחד בטוח- הרב לפני שהריבה היייתה ריבה כתבה הגמרא " מאי ריבה? מיני מתיקה"
זה בדוק , באחריות.
ריבה ומני תרגימא-אגדה שהייתה 1052
כפי שאני זוכר את זה - די במעומעם - מהערת שוליים בגירסה מבוארת של אחד מסיפורי ש''י עגנון (זה עם יעקב רכניץ, נו), הפסוק היה ''רבי אמר תופיני ריבה'', ובן-יהודה חידש על פי כך ''ריבה - דבר העשוי בשמן או בצוקר''.
ריבה ומני תרגימא-אגדה שהייתה 1054
''שבועת אמונים''.
ריבה ומני תרגימא-אגדה שהייתה 472308
זה בדוק ? באחריות ?
אין ביטוי כזה "מאי ריבה ? מיני מתיקה" בכל התלמוד !
ואגב, למה מיני מתיקה זה ריבה ? למה זה לא סוכריה, למשל ?
לש. פוגל הפתרונים.
ריבה ומני תרגימא-אגדה שהייתה או הומצאה 615905
אבל מה נעשה, ואין גמרא כזאת.
מצטער שאין לי מקור, כי באמת אין מקור...

אבל, בן יהודה כתב ב"הצבי" את מקורו

שם הגמרא מסבירה את המילה "תופיני".
רבי אמר: תופיני, ריבה.
ואמנם רש"י מבאר מלשון ריבוי, אופה וחוזר ואופה, שהמנחה נאפית פעמיים.
ובן יהודה 'חולק' ומבאר שיש כאן מילה חדשה שפירושה טיגון או בישול בסוכר או בדבש.
ושכוונת הגמרא שהמנחה צריכה טיגון בנוסף לאפייה.
וכנראה שהיו רבנים שביקרו אותו על כך שהוא חולק על רש"י, ובפרט בעניין שנוגע להלכה בבית המקדש.
והשומעים את הביקורת, סיפרו לאחרים, שבן יהודה פירש את הגמרא מלשון מיני מתיקה, למרות שהפירוש הוא מלשון ריבוי.
ומכאן ואילך, צמחה לה השמועה והאגדה, והגדילה כנפיים, כביכול יש גמרא שכתוב מאי ריבה ריבה מיני מרקחת.

אבל הבעיה היותר חמורה בדברי בן יהודה, שבאותה גמרא אין זכר למתיקות, אלא לכל היותר לטיגון,
ומהיכן החליט שפירוש המילה ריבה היא טיגון או בישול בדבש ??

בברכה,
חרדי לא מצוי.
אח, יעניםםםם... 79998
האם טעמת מביציו?

אח, יעניםםםם... 86686
מסתבר שטעמך אנין מטעמו של הציבור הישראלי. הביקוש לבשר יענים ירד, ואפילו מודעתנו ענת רפואה עדיין לא הצליחה להבטיח את חיי היענים:


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים