קרל מאי נגד קרל מרקס 79938
בשבועון "מקור ראשון פורסם במסגרת מוסף "דיוקן " שלהם של ה-‏19.7 מאמר גדול של הסופר והעיתונאי אמנון לורד בשם "קרל מאי נגד קרל מרקס" .במסגרת מאמר זה הוא ראיין את כותב שורות אלה וכתב כמה דברים מעניינים וחשובים מאוד משלו על נושא הספרות הקלה בישראל .
לורד מעיר שההשקפה שלפיה סופרים כמו שרגא גפני ולצורך העניין גם כל הכותבים בשמות בדויים של חוברות המערבונים והטרזנים בשמות בדויים עיצבו את תמונת העולם של רבים מבני הדור שגדל בשנות החמישים והשישים היא ככל הנראה נכונה. "אבל מה הנגזרת הפוליטית של תמונת העולם הזו כשהילדים הפכו למבוגרים ,בכלל לא ברור. זה קיים ,אבל לא ברמה של הטלת פתק בבחירות."
מצד שני " מעציב לראות כמה תמונת העולם הקוטבית ,של טובים נגד רעים ששלטה בספרות הפופולרית הישראלית הייתה קרובה למציאות יותר מתמונת העולם "המורכבת " כביכול של האינטלקטואלים.".
לורד מוסיף את ההערה המעניינת שבסדרת "עוז יעוז" על עלילות סוכן חשאי ישראלי שפועל מטעם גוף דמוי המוסד ( ר.נ.ר. 9) יש כמה פרטים שמעידים על הידע הפנימי של כותב הסדרה "עידו סתר " (חזי לופבן ) שהיה איש מודיעין בעצמו . כך סמל היחידה שלו ( סכין תקועה בנחש ארסי) מזכיר לדברי לורד סמלים של כמה יחידות מודיעין אמיתיות . חברתו של עוז יעוז נקראת רקפת ,בתקופה שנכתבה הסדרה כשקיומה של סיירת המטכ"ל היה סודי ,היה לה את הכינוי "רקפת ".
(אני עצמי לא ידעתי את הפרטים האלה ,אבל זה לא מפתיע , אחרי הכל המאייר של סדרת "עוז יעוז " מ. אריה" הוא גם מעצב הסמלים של חיל הים ,ויצר יותר סמלים צבאיים מכל אחד אחר , כולל הסמל של טנק "מרכבה". אני לא אופתע כלל אם יתברר שהוא גם זה שעיצב את הסמלים של אותן יחידות מודיעין שאליהן כיוון לורד) .
לורד מציין שאפשר לראות בספרות הקלה הזאת "תרבות נגד בנוסח המקומי. קשה שלא לראות את הניגוד הזועק בין הספרות הקאנונית הישראלית , זו המכובדת שמרכיבה את "ארון הספרים " העברי באותה התקופה לבין "הספרות הזולה " דומה שאין מחלוקת על כך שהספרות העברית של שנות החמישים והשישים ,זו שנכתבו עליה כל כך הרבה מחקרים ,הייתה קודם כל משמימה ,דלה בדמויות ,בנפש ובעלילה. מנגד הציעו חוברות טרזן ,ביל קרטר ,ספרי קרל מאי והסדרות של יגאל מוסינזון ואבנר כרמלי עלילות פעולה ודמויות צבעוניות וססגוניות כל מה שלא היה בספרות המדף. אם הציור הישראלי הסטנדרטי ,שעליו נשפכים אשדי מילים הוא בעיקרו דל ( "דלות החומר") ..הרי הציורים של מ.אריה וחבריו מספקים את הדמיון : אלה הם ציורים של ריאליזם אספרסיוניסטי רווי אקשין ,ציורים שמזכירים במקצת את הפוסטרים הישנים של סרטים הוליוודיים .ידיו המסוקסות ,שערה הגולש והשופע . ..זו הייתה תרבות אלתרנטיבית ,טאפילו חתרנית במידה ידועה ,ולא פלא שיצרניה היו קבוצה קטנה להפתיע ,שמוצאם מהגורמים הדחויים החוץ ממסדיים בישוב".
לורד מכנה את הקבוצה הזאת "הוליווד הכנענית ".
האם היו הסיפורים על טרזן שנוצרו בידי חברי קבוצה זאת שכפול פופולארי של פסל ודמות "נמרוד" של דנצינגר , יצירת אמנות שהייתה מושא פולחן אצל הכנענים? תמה לורד.
לורד מסיים :"ספרות הפאלפ פיקשין הישראלית היא מאגר מידע בלתי נדלה על עולם הפנטסיה של ילידי הארץ בתקופה מסויימת .מקומה הטבעי הוא בארונות מאובקים ובבוידמים .במרתפים הנידחים עוד היו לחוברותה ישנות חיים משלהן. עכשיו כשהן נכנסות לארון הזכוכית של המחקר האקדמי ,זו תהיה קבורתן הסופית ".
ואולי דווקא שם יהיו להם חיים חדשים ?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים