''אתיקה'' שיעור שניסיון החיים מלמד 87157
ההצעה, שיש ללמד מוסר בבתי-הספר הממלכתיים שלנו, נדונה בעוצמה במיוחד מאז שמתפרסמות ידיעות על האלימות במדינה --אלימות בבית, אלימות בבית-הספר, בבחברה ובסביבה. לצערנו, סוגיות מורכבות אחדות מתבלבלות בוויכוח זה.

1. ראשית כל, חשוב להבין שבתי-הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה. למעשה, רבות נכתב בימים אלה על הנושא, לרוב בצורה ביקורתית.

למשל, בתי-ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי-הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

אני יכול לשמוע את מקהלת ההתנגדויות של מחנכים ממערכת החינוך הממלכתית, אשר זועקים שאין לי מושג מה באמת קורה, וכו', וכו'. אולם קוראי קטע זה, ילדים ומבוגרים, יודעים שמה שאני אומר הוא נכון, ואם אני חוטא במשהו, הוא בכך שאני נוקט בלשון המעטה. וזה מה שהיה לומר לאחד מנציגי החינוך הציבורי הטובים ביותר בארצות הברית, ג'ון גטו (John Gatto), מורה-השנה של ניו-יורק בשנת 1991, בנאום חשוב שהוא נשא בפני קהל: "האמת היא שבתי-הספר אינם מלמדים למעשה דבר מלבד כיצד לציית להוראות".

2. כמובן, מה שהמבקרים ממליצים למעשה היא הוראת ערכת ערכים שונה, שהיא יותר לטעמם. מזכירים כדוגמאות, את הוראת המסורת היהודית או הוראת המוסר של קוהלברג; למבקרים אחרים, יש עדיפויות אחרות. קשה למתוח ביקורת על כל אחת מהבחירות הללו, אולם הנקודה העיקרית היא שעצם הרעיון "להורות" לילדים בבית-הספר, על פי ערכת ערכים כלשהי, הוא נטול-בסיס. האנשים אינם לומדים ערכים על ידי הוראה בכיתות. במקרה הטוב, הילדים רואים הוראה כזו כמשעממת וכבלתי שייכת; במקרה הגרוע, הם מתייחסים אליה כאל הטפה מעוררת דחייה.

שיטת החינוך של היפאנים למשל, היא הוכחה לכך. נכון ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפאני, עם זאת, אנחנו תמהים על יעילותם. אכן, התנהגותם של היפאנים במחצית הראשונה של המאה הזאת, במשך כל מלחמת העולם השניה, לא הייתה מביאה איש להצביע עליהם כדגמים להתנהגות מוסרית. גם היום אינני כל כך בטוח שהייתי עושה זאת. אגב, המדינה השניה אשר זכורה כמצטיינת במשך זמן רב, מעל מאה שנה, בהוראת הפילוסופיה והאתיקה הייתה גרמניה. ואין צורך להרחיב את הדיבור.

3. דבר המביא אותי לנקודה השלישית והעיקרית: אנתרופולוגים ופילוסופים הבחינו זה זמן מה שהאופן בו מועברים ערכי מוסר לילדים הוא דרך הפעילות היומיומית, על ידי דגמים בעלי תפקיד של מבוגר ועל ידי הילדים. זו הסיבה מדוע המשפחה היא מוקד החינוך המוסרי: ילדים חשופים בקביעות להתנהגות של הוריהם ושל אחיהם ואחיותיהם, וקולטים, על ידי חיקוי ועל ידי התהליך של בנית מושגים, את המסגרת המוסרית שביסוד המעשים של "מוריהם". ובמסגרת הבית, ילדים מעורבים בקביעות במעשים אשר הם ומשפחותיהם מעריכים במונחים מוסריים.

החינוך המוסרי שייך לבית. כמובן שהוא שייך לשם, אולם האם זה מוציא אותו מרשות בית-הספר?

זה בוודאי אינו מוציא את החינוך המוסרי מרשות בית-הספר!!

הדרך היחידה שבה בתי-הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים-אמיתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי-הספר הממלכתייחם כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית-הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית-הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים מוסר, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

בתי-הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת המוסר כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים יינתן ייפוי-כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר יינתן ייפוי-כוח כזה, הערכים שבתי-ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.
מדינה מוסרית? 87171
ברשותך, אתייחס רק לחקל קטן מסעיף 2. הוא פשוט עניין אותי יותר מהשאר (שהיו קצת נדושים).

אכן, איש לא היה מצביע על היפנים כדגם להתנהגות מוסרית. מצד שני, אני מנסה עכשיו לחשוב על מדינה שאזרחיה כן יכולים להוות דגם להתנהגות מוסרית, ואני לא ממש מצליחה. בייחוד לא אם אני מרשה לעצמי לחזור אחורה לתחילת המאה. יש לך דוגמאות למדינות שאזרחיהן מהווים דוגמא מוסרית? האם אתה יכול להסביר כיצד מערכת החינוך שלהם תרמה לכך?

נקודה נוספת, אתה מציין ששיעורי מוסר הם חלק בלתי נפרד מהחינוך היפני, אך שכחת לציין שעבור יפני, ציות מוחלט הוא חלק מרכזי מהמוסר היפני. אי ציות הוא לא מוסרי. כלומר נראה ששיעורי המוסר שלהם הצליחו לחנך את היפנים למערכת המוסרית שלהם, שהיא פשוט שונה מזו שלך.
מדינה מוסרית? 87187
מדינות שאזרחיהם מהווים דוגמה מוסרית יכולות להיות אולי מדינות צפון אירופה שהסתירו יהודים. דנמרק, נורווגיה. ככל הידוע לי מדובר בפעילות של העם ממש ולא באיזו יזמה שלטונית.
מדינה מוסרית? 87202
האתנוצנטריות שלך זה משהו.

בכל מקרה - חסידי אומות העולם היו מעטים בכל מדינה, ובכל מקרה אין מדובר על עמים שלמים שהגנו על הנרדפים.
אם איזשהו עם הפגין התנגדות בולטת לאנטישמיות הגרמנית, הרי שמדובר דווקא באיטלקים.
ערכים מוסריים=בתי-ספר דמוקרטיים 87213
אל תתאמצי. אין מדינות – עד כמה שידוע לי – שאזרחיהן כולם, מהווים דוגמה מוסרית. מדובר בערכים, שאיפות, אוטופיות.
מדובר ב"חינוך לערכים" – שהוא הנושא לדיון – ועל יעילותם של שיעורי מוסר. אני, מדבר על מוסר רציונאלי, בו חיי אדם הם ערך עליון.
מן הסתם, אין אף מדינה שהיא "טלית שכולה תכלת", וגם אין אף מדינה עם מערכת חינוך ובה בתי-ספר כמתואר על ידי. ובכל זאת, כמדומני בתי-ספר דמוקרטיים יכולים לתרום לשיפור המצב.
מוסר יפני 87232
אני רק רוצה לנצל את התגובה שלך כדי להזכיר שהיפנים במלחה"ע 2 היו למעשה הדגם של אי מוסריות.

אלו עובדות שנוטים לשכוח בקשר לWWII אבל לקראת סוף המלחמה היפנים הרגו עשרות אלפי סינים בהפצצות של נשק ביולוגי, וביצעו ניסויים בנשק כזה על שבויי מלחמה ואזרחי אויב עוד מ37'.
ערכים מוסריים=בתי-ספר דמוקרטיים 87353
בנוגע לסעיפים ה"נדושים", לצערי, הם ימשיכו להיות נדושים עד שיֶיַשמו אותם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים