9097
"לכל אחד מאיתנו יש טעם משלו, העדפות משלו ותשוקות משלו."
מתוך מודעת פרסומת של חברת "יס" על השער האחורי של מוסף "מעריב". אותו זקן חרמן המביט בפרחה המענטזת הוא אינו אלא אותו זקן מסכן וערירי מ"הפרסומת לזקנים בודדים" של אברהם בורג, הלא הוא מנהל הקרקס הגדול בארץ. ההבדל הוא שאותו קשיש התחבר לטלוויזיה בלווין שסיפקה את טעמו ותשוקותיו, במקרה זה, ערוץ הפלייבוי. כלומר, כמו מפרסמים ואנשי מדיה רבים בימינו חברת יס יורדת אל המכנה המשותף הנמוך ביותר.

חברת אזורים, לעומת זאת, התקשתה כנראה למצוא יתרונות לבתים שהיא בונה לעומת בתיהן של חברות אחרות, ולכן, מחוסר עובדות הפועלות לטובתה, פנתה חברת אזורים אל הצד הרגשי שבנו, ובו היא מספרת לנו שהדירות שהיא מוכרת לנו הן בטוחות למגורי אנוש, כלומר- אינן ממוקמות קרוב מדי לשער פטמה או לישוב היהודי בחברון ואינן עשויות מאותם חומרי גלם מהם היה עשוי גשר המכביה.

סנפרוסט, יצאה בהנחה שקהל היעד שלה (להלן, נשים בעלות משפחה) יזהה אותה כיצרנית אוכל צמחוני. הפרסומת המקורית ממוקמת באמירים, שהוא ישוב צמחוני-טבעוני, ולכן האב נחרד (תוך כדי הפגנת משחק גרוע במיוחד של כל בני הבית) כאשר בנו יוצא מהארון (או מהמקרר) בהכרזה על אהבתו לבשר.

ובאשר ל"הפיתוי": כנראה ההבדל המהותי היחיד בין שעשועון זה לבין מתחריו המשובחים הוא אותו שקל בודד. טלעד הסתכלה בטבלת הרייטינג, עשתה 2+2 (או מיליון ועוד מיליון) והביאה חיקוי חדש.
לא אתפלא אם בקרוב יגיע גם "השורדים" לארץ הקודש (אם כי בגירסא משופרת- תיירים ישראלים צריכים לגנוב כמה שיותר מגבות וברזים).

וגליה אלבין? כבר ציינת במאמרך שהסרט היה לא יותר מקמפיין פרסום (או שמא בחירות?) לגברת אלבין. הסרט מקביל בתוכנו וברמת העניין שלו לציבור להצעת הנישואין של אותו בחור על מסך הקולנוע.

האם פתרתי נכונה?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים