 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לומר הרבה דברים רעים על הארץ והמדינה הזאת, ואני לא מתכוון להתחיל למנות אותם!. גם לי יש בטן מלאה ובעצם כבר הגעתי למצב של חוסר אכפתיות כללי לגבי הרבה דברים שקורים פה. אני חי את חיי, משתדל שיהיו יפים ומהנים, ובוחר לא לקחת חלק בהרבה דברים ונוהגים של המדינה הזאת. הרבה שנים קיטרתי, זה מאוד כיף וגם משחרר אבל לא אפקטיבי. לכן עשיתי גם מעשים כמו הוצאת דרכון זר וסידור תושבות קבע לא בהכרח במחשבה "לקראת יום סגריר" (כמה סגריר, או לחילופין חום-לוהט-וצורב עוד יכול להיות כאן?) אלא שבטווח הארוך לא נראה לי שזה יהיה מקום טוב או כדאי להשאר בו או לבנות את חיי כבוגר. כרגע אני פה בגלל האינרציה, פה נולדתי אני מכיר די טוב את הסביבה, וכרגע די נוח לי [המאגרים הכספיים (ע"ע ירושה) הם כרגע לא במצב נזיל]. השורה התחתונה היא שעם דרכון זר בכיס החיים פה נראים לא כל כך נוראים. דווקא בשבועות שלפני נסיעתי (שהיתה אמורה להיות חד כיוונית) כמעט הכל בארץ הזאת נראה לי מקסים ונהדר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא יחשבו כאן, שזה שוב אני, הנה הפניה למה שאני מרגיש בנושא, שבאופן מוזר די דומה למה שנאמר כאן. תגובה 66911 (זאת התגובה שחשפה את זהותי האחרת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הנקודות המשמעותיות יותר שניסיתי להעביר בטור הנ"ל היתה זו שמראה שלצעירים בישראל של ימינו קשה מאוד להגיע להישגים משמעותיים בעבודה קשה והגונה, בעיקר בשל העובדה שתגמול הבכירים רב יותר מאשר זה שלו זוכים הצעירים. בדיון כזה, קשה להתעלם מהתיאוריה של הפונקציונליסט רוברט מרטון. מרטון תיאר את המציאות החברתית כנבואה שמגשימה את עצמה. הפצת שמועות שונות או עובדות שאינן נכונות בהכרח, סופן להתממש בשל ההשפעה הרבה שיש להן על האדם הפרטי. הדוגמא שמביא מרטון כדי להסביר את המושג "אנומיה" (חוסר נורמות חברתיות) דנה בסתירה שבין המטרות התרבותיות והדרכים החברתיות להגשמת המטרות. סתירה זו, הודגמה ע"י מרטון באמצעות שימוש באחד מערכי היסוד של התרבות האמריקנית – על כל חבר בחברה לשאוף להצלחה שמוצאת את ביטויה בצבירת רכוש ובאפשרות לחיות חיי רווחה. הואיל והאידיאולוגיה האמריקנית מאמינה בשוויון ומזלזלת בחשיבות ההבדלים המעמדיים, כל אמריקני המקבל את ערכי החברה סבור כי הדרך להצלחה חומרית סלולה בפניו אם רק יעשה את המאמץ הדרוש. במציאות, המבנה החברתי, אינו מבטיח סיכויי הצלחה שווים, אפילו בגין מאמצים עילאיים. יש אמנם כאלה שזוכים להצלחה חומרית בדרכים לגיטימיות וממוסדות, בעסקים או בקריירה כלשהי אך רבים אחרים, בעיקר מקרב המעמד הנמוך ופרטים מקבוצות אתניות מקופחות הם חסרי כל אפשרות לרכוש מקצוע המבטיח הכנסה גבוהה, בשל חינוך, העדר אמצעים או חוסר בקשרים חברתיים מתאימים. למרות זאת, רבים מבני המעמדות הנמוכים אינם מתקוממים כנגד המצב אלא שואפים להצלחה חומרית ובו זמנית משלימים עם חוסר הסיכוי להשיג את המטרה בדרכים המותרות ע"פ הנורמות המקובלות. מרטון שרטט מודל המציג ארבע אפשרויות תיאורטיות לסטייה ומדגים את המתח שבין האמצעים למטרות: 1. החדשנים - עבריינים המשלימים עם מטרות החברה, אך כיוון שאינם מסוגלים להשיגן בדרכים מקובלות, נוקטים אמצעים בלתי לגיטימיים להשגתן. הם קונפורמיים ככל בני החברה לערך שטוען כי הצלחה חומרית היא המטרה המרכזית אליה יש לשאוף אך בניגוד לאחרים הם נכונים לסטות מהנורמות המקובלות ואינם בוחלים באמצעים לא חוקיים כדוגמת גניבות או זיופים. 2. הריטואליסטים - ממלאים בקפידה אחר הכללים המכתיבים את האמצעים אך זונחים את המטרה. התנהגות זו אופיינית לבני המעמד הבינוני-נמוך שהתנהגותם מלווה בחרדות וחוסר בטחון ולא יעזו להפר אף נורמה שהיא. דוגמא מובהקת לכך הם פקידים זוטרים במבנים ביורוקרטים המקפידים על כל התקנות ואפילו אם יגרום הדבר להכשלת המטרה שלשמה הותקנו. לעיתים גובלת התנהגותם בקונפורמיות יתר. 3. הנסגנים - סוטים המסתייגים מהמטרה החברתית הכללית ומהאמצעים להשיגה. התנהגותם היא א-סוציאלית ונפוצה למשל בקרב נרקומנים או אלכוהוליסטים שהם נטולי כל רצון שהוא להתמודד עם מצבם אך מבקשים למצוא פתרונות זמניים או לא מציאותיים לעניין. תגובתם על כישלון בהשגת מטרות באמצעים לגיטימיים היא ויתור על המטרות ועל האמצעים גם יחד. 4. המרדנים - סוטים שאינם מקבלים את המטרות החברתיות ואת הדרכים להשגתן אלא שואפים לכונן חברה חדשה בעלת מטרות ונורמות חדשות. הם היחידים שמבקשים לערער על הלגיטימיות של המבנה החברתי. התיאוריה של מרטון יכולה למעשה להתאים לכל חברה מערבית בת זמננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה קשור לדברי? את רומזת על שייכותי לאחת מהקבוצות הנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני מחזקת את דבריך ומראה שכל אחד בחברה יכול למצוא עצמו באחת הקבוצות, בעיקר הצעירים שרוצים להתבגר בכבוד ובנחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על ההטרדה, אבל אני לא מצליח להבין באיזה אופן את מחזקת את דברי וליתר דיוק איך בכלל הדברים קשורים. לפי התאור שלך אני שייך לריטואליסטים באופן מובהק ואני לא מוצא בשום דבר מדברי איזו נטיה או הסכמה עם אחת משלושת הדרכים האחרות שציינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אני אתוודה ואומר שהגבתי דווקא אליך כי אתה היחיד כמעט שהתייחס לנקודה הזנוחה הזו שהיתה מאוד מהותית בעיני. אתה לא צריך להסכים עם כל הדרכים. אם תבדוק תגלה שישראל היא מיני אמריקה ולכן החלום האמריקאי מגולם כאן בזעיר אנפין. כך, כל אחד יכול למצוא את עצמו או את הקרובים לו בקבוצה אחת או בכלל לא במידה ונקודת המוצא שלו היא שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה יותר משישראל היא אמריקה היא היתה רוצה להיות אמריקה. (אחת המדינות, שבמיוחד לא הייתי רוצה לחיות בה היא ארה''ב) החלום האמריקאי, כמו הגישה האמריקאית לחיים, אומר, שהחיים של כל אדם נתונים בידיו ואדם הוא אדון לגורלו. ירצה - יצליח בגדול, לא ירצה - יגמור חסר בית. במצב כזה ניתן לצות לגיוון יותר גדול בדרכים, שאנשים יבחרו לחיות את חייהם. לעומת זה, הנטייה להאשים את כולם (הממשלה, הלבנים, העשירים, השמאלנים) במצב האישי, שאינ מקובלת בארה''ב, נפוצה מאוד בישראל. כאן האנשים נוטים יותר להכנע ל''גורלם'' ולקבל את מצבם תוך האשמת גורמים, שאינם בשליטתם. לי נראה, שכאן יש פחות אנשים, שנוטים לשבוא את הקונפורמיות ואלו שכן, עושים זאת בחו''ל. כאמור, אני רואה את עצמי כריטואליסט קונפורמי, אבל שומר לעצמי את הזכות להסתלק מכאן במקום לקטר על הממשלה ועל המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן לא ניסחתי את עצמי כראוי. ישראל היא לא אמריקה קטנה. ישראל רוצה להיות אמריקאית. אבל הישראלים הם עדיין ישראלים ולעולם יהיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרטון לא הציג גם את הקונפורמיסטים (או שפשוט לא הצגת אותם כי הם לא דוגמא לסטיה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריטואליסטים הם קונפורמיסטים. הכל תלוי באיזה חוג למדת את התיאוריות (בסוציולגיה מפרידים לחמישה סוגים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי בקרימינולוגיה, ואצלנו הריטואילסטים והקונפורמיסטים היו נפרדים. טוב, אני אבדוק את הנושא, באמת הגיע הזמן לחזור על החומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובחזרה על החומר תראי שהם בעצם אומרים את אותו הדבר. ההבדל היחיד הוא שהריטואליסטים מתייחסים לאורח חייהם בטקסיות מסוימת וקובעה והקונפורמיסטים פשוט זורמים עם מה שיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה לא אותו דבר, זה הבדל. נדמה לי שגם בספר עצמו הם מצויינים כחמש קבוצות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ולא המצאתי את התיאוריה, אני מציינת שבספר שלי הן מופיעות כארבע קבוצות. הואיל והמטרות והאמצעים של שתי הקבוצות זהים, ניתן לחבר אותן. אין לי בעיה להפריד את הקבוצות אבל לדיון הספציפי הזה זה לא יתרום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אוקי, רק רציתי להבין. לילה טוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |