ניר הזועם בדרכים 132
ניר יניב מגיש - חורף מרוח על הכביש.

את תשדיר הזהירות בדרכים בכיכובו של דני רופ, שמעתי לראשונה מעט לפני הפנייה לתוך איילון, בשעת בין־ערביים פסטורלית על כביש 5. היתה מוסיקה לא רעה ברדיו לפני כן, והמכונית שייטה לה בעליצות בתשעים קמ"ש, כל מנועה אומר שירה. פתיחת התשדיר - פעמון נמל תעופה (שאחריו אתה מצפה לשמוע "כל הנוסעים לפרנקפורט מתבקשים לשער 2") בליווי מוסיקת מעליות והמילים האלמותיות "דני רופ מגיש - חורף בטוח על הכביש" - פתיחה זו לא עוררה בי כל חשד. כפי הנראה נתון הייתי עדיין תחת השפעת המוסיקה מלפני כן, ומצב רוחי היה שפיר. אידיליה זו נופצה באכזריות משפלש קולו של אותו הרופ לחלל הרכב, והזהיר אותי בתקיפות אך בעדינות ובקורטוב של הומור (אוי!) מפני מפגעי החורף השונים האורבים לי בכביש. לאחר שניה או שתיים של זעזוע, נכנסו האינסטינקטים המשומנים שלי לפעולה. רגל שמאל ליטפה את הקלאץ' (מצמד, נכון. תודה.), ויד ימין, בתנועת קרטה יחידה ומיומנת העבירה להילוך חמישי והחליפה תחנה ברדיו.

אינני זוכר איזו תחנה זו היתה, אבל מה ששמעתי כמעט והכניס אותי להלם - היה זה עוד תשדיר זהירות בדרכים.

מכירים את הסצנה, בחיקויי ג'יימס בונד, בה הנבל המתכנן לשלוט בעולם משתלט על כל ערוצי הטלוויזיה, כך שגם אם תחליף ערוץ ההודעה שלו תשאר בשלה? כך הרגשתי באותו רגע. אפילו איומים וכופר היו שם (שיפוט מהיר, שלילת רשיון, קנסות), בטון שאינו מבייש את הסדיסטיים שבנבלים המופיעים בסרטי פעולה זולים אלה.

כל זה עבר לי בראש במהירות הבזק, בעוד רפלקסים שונים נכנסים לפעולה. כיוון שלא נשארו עוד הילוכים לעלות אליהם, רמסה רגלי הימנית באכזריות את הדוושה, בעוד ידי השמאלית מעבירה לאורות גבוהים. בשלב זה כבר הייתי בתחילת העיקול האימתני המוביל לתוך איילון - סיבוב של מאתיים ושבעים מעלות המתוכנן למהירות של בין שבעים לשמונים קמ"ש - וכל זאת כשמד המהירות שלי מקפץ לו אי שם מעל המאה ועשרים, ולפני מבחר נעים של מכוניות הנוסעות במהירות המומלצת. אינני יודע איך בדיוק עברתי את הסיבוב - אני זוכר ערפל אדום של חימה מול העיניים, חריקת צמיגים, הבזקים של סלאלום נמרץ בין מכוניות ושאר מכשולים, וסיום בקרשצ'נדו - שאגת מנוע פראית לקראת הישורת בלווי צפירות נזעמות ממשאית עופות עקופה ונעלבת.

בסופו של דבר מצאתי בעיי החורבות שבתוך המכונית קלטת עם מוסיקה ראויה לשמה ונרגעתי. מרחוק ראיתי את אחת מניידות המשטרה הפוקדות תדיר את נתיבי איילון, והאטתי בחזרה לתשעים, תוך שאני מחייך את הטוב שבחיוכי - זה עם השיניים. אם יצלמו אותי, לפחות שאראה יפה.



מדוע עלינו לסבול את תשדירי הזהירות בדרכים? מדוע אנו מבלים את זמננו בהאזנה לתחנות רדיו הבוגדות באמון שנותן בהן המאזין, ומשדרות הודעות ממשלתיות? הודעות אלו, אגב, הנן שוד וגזל יחדיו - לא רק שאנו משחתים את זמננו היקר בהאזנה להן, אלא שהמימון להקלטתן בא מכיסנו - כיסו של משלם המיסים. דני רופ, המספר לי מה עלי לעשות כשאכנס לשלולית ללא כוונה שלילית (אלוהים היקר - למה?!) ממומן מכספי!

אני יודע בוודאות כי חיי יהיו בטוחים ונעימים בהרבה ללא אותם תשדירים, המציפים ללא הרף כל חלקה רדיופונית טובה. אני מאמין כי כך הוא הדבר גם לגבי חלק ניכר מהקוראים. הרי אנו, ברובנו, אנשים מבוגרים ובעלי שיקול דעת זה או אחר. תשדיר רדיו המסביר לנו מה נכון ומה לא, והמשתמש בניסוחים של גנון ובדמגוגיה זולה, אינו מועיל אלא להרגיזנו.

יאמרו חלק מכם - אבל מה על הזהירות בדרכים? והתאונות? והקטל? ובכן, את החינוך לזהירות בדרכים יש לבצע באותו גיל בו מלמדים לקרוא, לכתוב, או (למהדרין) איך לא לעשות במכנסיים. אני בטוח כי "דובי דוברמן," למשל, הציל יותר חיי־אדם מאשר כל תשדירי הרדיו מאז הקמת גלגל"צ ועד סוף העולם. ילדים קולטים דברים מסוג זה הרבה יותר טוב ובהרבה יותר נכונות מאשר האוכלוסיה הבוגרת (אם כי לו היו לי ילדים לא הייתי חושף אותם לתשדיריו של רופ, מחשש שמא לא יעמוד מוחם הרך בנסיון).

לחילופין, נתן לשפר את תשדירי הזהירות בדרכים למבוגרים, ולהפוך אותם לברי האזנה לכל אלה מאיתנו שעדיין לא עברו לובוטומיה. הביאו את עינב גלילי ומיכל ניב ("היפות והאמיצות"), הביאו את אבי גרייניק ועידן אלתרמן ("ילדים סורגים לאלוהים"), הביאו את ארז טל ואורנה בנאי ("רק בישראל") - ובואו נעביר את הזהירות בדרכים בכיף, ובלי להזקק לטיפול פסיכיאטרי (למעט, אולי, במקרה של בנאי, וטוב שכך). הבה נחרים את תשדירי הרדיו האיומים הבאים עלינו לכלותינו, ונתחיל עידן חדש. ואם, במקרה, יעלה בדעת מישהו להוריד גם את מחיר הדלק, יהיו חיינו מושלמים.

יכול אדם לחלום...

קישורים
גלגל"צ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ובגוון אישי 1874
רק לציין שבחוגים בהם אני מסתובב, סדרת התשדירים הזו כבר הפכה מזמן לקאלט היסטרי.
''על תבונה ורגישות'' 1888
הנהג שפגע בי לפני מספר שבועות (ובכך גרם להעדרותי הממשוכת מהאייל, למתעניינים), לא בדיוק זכר את דובי דובי דוברמן. נכון, תשדירי השירות של דני רופ גם הם לא עזרו, אך לו היה הנהג החביב חושש מן המשטרה ונוסע במהירות המותרת, הייתי מסוגל ללכת עכשיו בלי הברך השבורה שלי, לא הייתי נזקק לתפרים על פני, והחבטה בראשי, שמראש לא הייתה מתקיימת, לא הייתה גורמת לאובדן זיכרון, לא הייתי ''נהנה'' מהזיות מסוייטות בעודי מחוסר הכרה, ואת התקפי הסחרחורת והטשטוש שאני חווה מדי פעם באקראי, לא הייתי מפרש כנזק מוחי עד שאקבל תשובה מניורולוג. הגורם לתאונה, אגב, לאלה מבינכם שתוהים, היה מהירות מופרזת בלבד.

לא, אם כן, אין לי אישית שום בעיה עם תשדירי השירות המאיימים של דני רופ. אם הם יפחידו ולו נהג אחד, אשר בלעדיהם היה פוגע במישהו אולי בצורה רצינית יותר מהתאונה שלי וגורם לו לנזק תמידי או למוות, הם שווים את העצבים שלך.

אני כן, לעומת זאת, מסכים איתך בנוגע לחוסר יעילותם של תשדירי השירות האלה באופן כללי. הדבר היחיד שיחסל את מלחמת ההשרדות בכבישים יהיה נוכחות משטרתית, ולא דני רופ או ארז טל.
"תבונה?" "רגישות?!" 1916
עם כל הכבוד והצער, הרי שיש מספר נקודות מחלוקת בינינו:
א. לא טענתי כי "דובי דוברמן" ודומיו הם המרפא היחיד לבעיות (אי) הזהירות בדרכים - לעומת זאת הדגשתי את נושא החינוך לדבר מגיל רך.
ב. למרות היגון והכאב, הרי שלתאונה שקרתה לך אין כל קשר לנושא הכתבה. הצורך בזהירות בדרכים ידוע וקבוע. השאלה היא רק - איך?
ג. נהג המרגיש מאוים כתוצאה מתשדיריו של רופ או דומיו, ראוי, לדעתי, לשמרו במוזיאון. אין הרבה כאלה. נהג כזה חושש גם, מן הסתם, מהמכונית שלו עצמו, ומעדיף תחבורה ציבורית...
ד. נוכחות משטרתית מוגברת לא תשיג דבר, לדעתי. הפתרונות (אם יהיו) חייבים להגיע מכוונים אחרים - טכנולוגיה (למניעת תאונות, לא רק לצמצום הנזק), תשתית טובה יותר, חינוך, שיפור התחבורה הציבורית על מנת להפחית ממספר כלי הרכב בכבישים, ועוד.
"תבונה?" "רגישות?!" 1918
הכותרת לתגובה שלי היתה צינית במתכוון, ואין הרבה מה להתעמק בה. לעניננו:
א. דובי הדוברמן החביב עזר לשעשע רבים מבני דורנו, ולא הרבה יותר מזה. חינוך לזהירות בדרכים נעשה, ברמה המקבילה לפולחן אישיות סטאליניסטי, מגיל אפס, ואינו מועיל בהרבה. הילד לומד שכמושג, זהירות בדרכים זה דבר חיובי, ושמכונית זה דבר מסוכן. לא ניתן ללמד ילד בן 4 כיצד להתנהג בעוד 14 שנה, כשהוא יקבל את רשיון הנהיגה שלו וינהג בעצמו באחת כזו. הפחד נעלם, ותאוות כוח שרובנו חווינו גורמת לנו לרצות להגיע למהירויות גבוהות ככל האפשר.
ב. את תגובתי הקודמת כתבתי בתגובה למאמר ההומוריסטי שלך אשר בו תיארת את עצמך עובר את המהירות המותרת במקום מסוכן, "דווקא". הבנתי את ההומור, אבל כאדם בעל נסיון אישי, אשר שינה את השקפתי על הנושא. מיותר להגיד שמעתה ואילך אשתדל הרבה יותר לשמור על אותן הגבלות מציקות כאשר אני, או מישהו אחר, יושב מאחורי ההגה.
ג. נכון. אין נהגים בעלי פוביות מדני רופ. לפחות לא כאלה שאני יודע עליהם. אך הפרסום היחיד שיועיל במקרה זה יהיה פרסום מרתיע, שיאיים בקנסות, עונשי מאסר, שלילות רשיון והלקאות פומביות לעוברים על חוקי התנועה. האימפוטנטיות של חברות הפרסום הישראליות היא לא נושא הדיון כאן, ואני חושב שניתן להגיע להסכמה פה אחד בנושא.
ד. נוכחות משטרתית תהיה הדבר היחיד, מאחר שאין לנו עדיין (עיין ערך בכתבה בנושא זה באייל) תבונה מלאכותית ראויה לשמה שתשגיח עלינו, בניגוד לנבואות. התשתית עצמה נמצאת במצב טוב בארץ באופן יחסי לארצות אחרות בעולם, ונכון לכרגע, התחבורה הציבורית לא מהווה פיתרון מיידי לבעיה.
ד. דוברמן ומלחמתו בתחנות האוטובו 1928
אני עדיין חולק עליך...
א. לדעתי נתן לא רק ללמד ילד בן 4, אלא גם לחנכו. חינוך זה צריך, לדעתי, להתבצע בדרכים חיוביות ולא בדרכי שלילה ופחד שכן, כפי שטענת, הפחד נעלם. דרכי התנהגות שהוטמעו מגיל רך, לעומת זאת, לא יעלמו כל כך מהר. אינני פדגוג, אך בטוחני שניתן לעשות הרבה בתחום.
ב. סתם לשם העניין - המהירות המותרת באותו מקום (אותו אני מכנה בחיבה "קיר המוות") גבוהה מהמהירות הבטוחה בו. לעומת זאת, ברוב הכבישים המהירים שלנו, וביחוד החדשים שבהם, המהירות המותרת נמוכה מהמהירות הבטוחה באופן ניכר - דבר היוצר תסכול אצל נהגים רבים, ובהם אנכי. (המושג "מהירות בטוחה" מבטא את דעתי האישית בלבד, אם כי אני בטוח שיהיו שותפים רבים לדעתי זו)
ג. אני חושש כי ההרתעה אינה משפיעה דיה - ואתה עצמך הינה עדות לכך. העונשים המוגברים על עבירות תנועה, אין בהם אלא כדי להרגיז את האוכלוסיה. אני מבין את רצונך לנקום בכל הנהגים ה-"עבריינים" (המרכאות מכוונות), אולם "עבירות" כנהיגה במהירות מופרזת *אינן* עבירות לטעמי (כלומר - הייתי מצביע בעד שינוי תקנות המהירות). מהירות מופרזת כשלעצמה אינה (לדעתי) הגורם לתאונות (ע"ע גרמניה, בה המירות הנסיעה המקובלת גבוהה בהרבה), אלא יכולה להיות אחד מבין כמה גורמים - איבוד שליטה במהירות גבוהה, תקלה טכנית במהירות גבוהה, מעבר נתיב במהירות גבוהה וכו'.
חברות הפרסום הישראליות אינן קשורות במאומה לתשדירים - אם היו קשורות ודאי היינו מקבלים משהו איכותי יותר.
ד. דוקא בתחום הנהיגה רשמה התבונה המלאכותית מספר הצלחות. באוניברסיטה זו או אחרת בנו מכונית מונחה רשת-נוירונים שהצליחה לנהוג לבדה ברחובות העיר, לעצור באדום ולא לדרוס אף אחד (ראיתי אתר באינטרנט - יש למישהו את הכתובת?)
פרט לכך, ישנם אמצעים טכנולוגיים שאינם דורשים תבונה מלאכותית. מד-מרחק רדארי, למשל, שיצפצף בצליל צורם כשאינך שומר מרחק (גורם תאונות משמעותי בהרבה מאשר מהירות מופרזת סתם), מערכות ABS בכל רכב כסטנדרט, שימוש בחמרים מרוכבים או פולימרים חזקים בבניית הרכב על מנת להעניק הגנה מוגברת, היגוי בשיטת טוס-על-חוט (או טוס-על-אור) - כאשר מערכת המחשב במכונית מתקנת אוטומטית תמרונים שהרכב לא יעמוד בהם, ועוד ועוד. (במאמר אחר אנסה ליצור דגם של מכונית עתידית - אם מישהו בעל ידע מוכן לעזור, אשמח).
ה. הנני לאחל לך החלמה מלאה, כתיבה פורייה, וחיים נטולי דני רופ...
ד. דוברמן ומלחמתו בתחנות האוטובו 1938
או. הנה הגענו לנקודה הסופית בויכוח שלנו, מאחר והגענו למספר אקסיומות אשר עליהן איננו מסכימים, ואף אחד מאיתנו לא יהיה נכון לוותר עליהן, בנוסף שכאן הוא לא המקום. בכל זאת, אנסח את הסתיגויותי, בידיעה ברורה שלא יהיה בהם כדי לשנות את דעתך -
א. בניגוד לרבים וגדולים ממני, אני מאמין כי אי אפשר לפנות אל הטוב באדם בכל המקרים, וכי יש מקרים שבהם רק חינוך באמצעות הרתעה פועל. כמו שכבר ציינתי בתגובה למאמר אחר, אני לא מאמין שמותר האדם מן הבהמה בשום דרך, ועל כן, שיטת המקל והגזר על ניגזרותיה היא היחידה שפועלת, גם על החיה האנושית.
ב. בנושא זה, אני נאלץ להסכים איתך לגבי חלק מן המקומות. למרות שבמקומות רבים המהירות המותרת נדמית נמוכה למרות שהיא בעצם לא עקב סכנות שונות שאינן בולטות לעין (כמו למשל בית ספר או שכונת מגורים בקרבת מקום, חוסר שדה ראיה מכיוון אקראי וכו'), במקומות רבים אחרים אכן הגבלת המהירות לא מתאימה למקום, ועל כך ניתן להאשים אך ורק את הגורם האנושי במשרד התחבורה. אך מקומות אלה הם מעטים יחסית, ורבים מהם המקומות בהם הסכנה אינה ברורה לעין.
ג. ההרתעה אינה מספיקה, נכון. אנשים יודעים שאין סיכוי סביר ששוטר יעבור בטווח ראיה מהם, ולכן מרגישים בטוחים לסכן את עצמם ואחרים. לו היו יותר שוטרי תנועה, או שוטרים בכלל אם כבר מזכירים את זה, מצבנו היה הרבה יותר טוב, כאזרחים שומרי חוק בכפיה.
ד. כל אחד מהחידושים שהזכרת יועילו לטייסי הכביש המהיר, אך לא בתוך העיר. להזכירך שגם הולכי רגל (כמו עבדך הנאמן למשל בתאונה שלו) מעורבים בנושא, וחלק ניכר מחוקי התעבורה נועדו לשמור עליהם, מאחר והם לא נושאים עליהם כריות אוויר להגן עליהם מטעויות של אחרים.
ה. תודה.
הערה מהירה לגבי המהירות 2004
אני חייב להודות שאין לי מקורות סודיים במשטרת התנועה, אבל מנהיגה בכבישי ארצנו, ומכל מיני קמפיינים שמתחילים כל שני וחמישי, אפשר בהחלט לראות שהרוב המוחלט של האכיפה מתמקד במה שנקרא "מהירות מופרזת", אז הנה כמה הערות:
א. מי יכול לנחש כמה מהתאונות נגרמות מממהירות מופרזת (וכאן אני מדבר על מהירות מופרזת יחסית לחוק, ולא על מה שנקרא "מהירות מופזרת בהתאם לתנאי הדרך)? למעשה גם אני לא זוכר את המספר המדויק שמופיע בדוחות של המשטרה, אבל אני כן זוכר שהוא שוכב לו עמוק מתחת ל-‏10 אחוזים. כן כן..
ב. למרות שאין לי השכלה רשמית בנושא, אני חייב לומר שהרבה מאוד פעמים אני נתקל בהגבלת מהירות שאין לה שום הגיון, כשניתן (בתנאים מסוימים כמובן) לנסוע יותרמהר בלי להוות שום סיכון (ויעידו על כך כל הנהגים שעוקפים אותי בנתיבי איילון)
ג. אחרון אך לא חביב: מכמונות המהירות.
לפעמים נראה לי שהמשטרה בוחרת דווקא קטעי כביש בטוחים יותר(שבהם כמובן ניתן, הגיונית אך לא חוקית, לנסוע מהר יותר) כדי להציב בהם את המכמונות, ולא את קטעי הכביש המסוכנים.
רוצים דוגמא? בבקשה: מכל הרחובות ברעננה מציבה המשטרה מכמונות (זה נמשך כבר כמה שנים) דווקא בקטע מרחוב וייצמן, שהוא דו מסלולי ולמרות שיש בצידו האחד גדר, ובצידו השני שדות, המהירות המקסימלית בו היא 50 קמ"ש. למה?
(לנהגי האזור המודאגים - מדובר בקטע הנמשך מרחוב הנשיאים עד הכניסה לאזור התעשיה)
הערה מהירה לגבי המהירות 2196
אחוז התאונות שנגרמות עקב מהירות הוא 17%. נכון ללפני שה.
מה שלא ידוע לי הוא האחוז מהתאונות הקטלניות. דומני שהוא גבוה בהרבה
הערה מהירה לגבי המהירות 4843
אתר לממהרים והממהרות:
מכיל רשימת מכמונות,
איך לא לחטוף דו"ח...
פורומים, לוח מודעות לגלאים
ועוד....

מיועד לכל מי שלא רוצה לשלם דוחות מהירות מיותרים
קנה צנגר עם 10 סידים 1891
ותתנתק לגמרי מהרדיו זה מה שאני עושה כבר שנים
ותאמין לי אני מה זה רגוע :-)
תשדירי אי-שירות 1917
נכון, זה באמת כיף לקטול את תשדירי השירות האלה. אבל הם כן עוזרים. והרבה.
הרשו לי להזכיר לכם שהתשדירים לא היו מאיימים כל כך בהתחלה. הם היו נעימים יותר, ולאט לאט הפכו לקיצוניים ומחמירים. גם בטלויזיה הופיעו יותר תשדירים מזעזעים בנושא, כולל התשדיר ששודר לא מזמן, בו נראתה גופה לאחר תאונה, עם קצת עמעום, כדי להקל על המכה.
לא סתם חלה החמרה. ההחמרה חלה כי זה לא הזיז לנהגים. ואמנם, לא לכולם זה מזיז. אבל כשאתה נוסע לך ב-‏140 קמ"ש ופתאום שומע שישללו לך את הרשיון ויעמידו אותך למשפט, אתה מרפה קצת מדוושת הגז.. כשטוחנים לך את המוח בנוגע לשלילת רשיון, אתה חושב פעמיים.
וזה לא שהנהג הישראלי איכפתי ומתעניין בנושא בטיחות הנהגים והולכי הרגל. הוא פשוט לא רוצה שישללו לו את הרשיון..
זהו. אני מקווה שהבהרתי כמה זה חשוב שהתשדירים האלה כן ירוצו. וגם תשדירי ה"דני-רופ" האלה, כי גם הם תורמים. במיוחד לנהגים החדשים. מנסיון.
הפתרון הפשוט 1998
א. חמש עבירות תנועה (לא כולל חניה) - שלילת רשיון לכל החיים, ללא אפשרות ביטול. אפילו הנשיא לא יכול לתת חנינה.

ב. נהיגה ללא רשיון - מינימום שנתיים מאסר.

תאמינו לי בתוך שבועיים מספר התאונות יורד לרבע.
הפתרון הפשוט 2000
ותוך חודש התל''ג יורד לשליש, בגלל שלחצי מהאנשים אין רשיון והם לא יכולים להגיע לעבודה...
הפתרון הפשוט 2006
מה קרה, נגמרה התחבורה הציבורית?

להיפך, תוך חודש חצי מהמדינה עוברים לתחבורה ציבורית, פחות פקקים, פחות זיהום והתל"ג עולה...

שלילה לכל החיים זו אולי הסחפות, אבל בגדול אני חושב שאלמונימי צודק. צריך להניף את חרב השלילה ביתר עוז. נהגים מסוכנים צריך פשוט להוריד מהכביש. אולי שלילה ראשונה (אחרי נגיד 3 עבירות) תהיה לשנה, השניה לשנתיים, השלישית לשלוש...

אישית, תמיד טענתי שעל עבירות מסוימות, המעידות על חוסר אחריות מסוכן (בעיקר נהיגה תחת השפעת אלכוהול) יש לשלול את הרשיון מיד, ובמקרים כאלה *כן* לכל החיים.
הפתרון הפשוט 2012
בתור מי שנסע במשך שלוש שנים בכמות בלתי נתפסת של אוטובוסים, למדתי להכיר מקרוב את חוסר היעילות, חוסר האמינות, וחוסר ההגינות בקביעת המחיר, של אגד.
לפני שמפעילים את הגליוטינה של שלילת רשיון מאסיבית, צריך לדאוג לשני דברים - אלטרנטיבה סבירה בדמות תחבורה ציבורית אמינה; וחוקים סבירים שמתאימים לתנאי הכביש האמיתיים.
הפתרון הפשוט 2076
לדעתי שניכם צודקים ואין הרבה מה לעשות בקשר לזה.אבל מה שכן אפשר לעשות זה להתחשב בשני הצדדים במריבה זו.
כמובן שפשרה היא תהליך מסובך, אבל אם מקשיבים לשני ולא כל הזמן חושבים "אני צודק אני צודק" יכול לצאת מזה משהו טוב.
אפשר להוריד את רמת התאונות בשלילת רישיון אבל אז הצפיפות בתחבורה הציבורית תעלה וכך גם העצבנות בקרב האנשים.
אפשר להתקיים רק אם תקשיבו אחד לשני ותנסו לחשוב על הבעיה ביחד:על יתרונותיה ועל חסרונותיה ובסוף גם על פתרון הוגן.
הפתרון הפשוט 2013
התחבורה הציבורית לא מספיקה ולא מספקת. אני גם לא בטוח בעניין השוני הניכר בנושא זיהום האויר. מצב היפוטתי בו רוב האוכלוסיה משתמשת בתחבורה ציבורית ידרוש הכפלה או השלשה של מספר האוטובוסים הקיים כיום. נסה לעמוד ליד אוטובוס פעם ותבין מיד את הכיף. רכבות? רכבת תחתית? אני לא בטוח בכמויות הזיהום שהן מיצרות (בכלל זה יצור חשמל). אני בטוח גם בטוח כי לא נראה רכבת תחתית כהלכתה בארץ בשנים הקרובות. ומה נעשה עד אז?
באשר לחרב השלילה - זוהי התעמרות פשוטה באוכלוסיה. ביחוד נכון הדבר לגבי עבירות מהירות מחוץ לעיר, מקום שם קוצרת המשטרה יבול נאה של נהגים. נהג הנוסע בכביש דו/תלת נתיבי באמצע הלילה, ללא כל רכב אחר לידו, במהירות של מאה ועשרים קמ"ש במכונית המתוכננת לנוע במאה וחמישים קמ"ש - אין כל סיבה להציק לו. לדעתי צריך *לצמצם* את מספר סוגי עבירות התנועה שעונשן יכול להגיע לידי שלילת רשיון, ולמקד את האכיפה בנושאים החשובים באמת: מעבר באור אדום, אי-עצירה בעצור, אי שמירת מרחק, נהיגה תחת השפעת אלכוהול/סמים. לא מהירות - לפחות לא מחוץ לעיר.
הפתרון הפשוט 2038
למה לפשפש בכיסי כשאני נוסע מהר? מה הקשר? שלילה לזמן קצוב על כל עבירה הרבה יותר יעלה וצודקת! קחו לי את הרישיון !!!
מה עושים אם לוקחים לך את הרשיון על חללית? 116589
וגם אתה נחטף מהחלל החיצון — לירוחם!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים