בראשית הייתה פלסטין 344
על תפישת העבר הפלסטינאית, ועל המיתוסים עליהם קמה המדינה הפלסטינאית שבדרך.

הו ענת
אל תתעכבי יותר בעולם התחתון...

שובי אם כן והשיבי את אדמת האמת והמשל
אדמת כנען הבראשית
אדמת שדייך ההפקד...
עד שישובו הניסים
ליריחו.

(מחמוד דרוויש, "ארחותיה של ענת", מתוך "למה עזבת את הסוס לבדו")


ההנהגה הפלסטינאית נמצאת כיום בשלב קריטי בגיבושה של הזהות הלאומית הפלסטינאית, זהות לאומית שתהיה נבדלת מהזהות הכלל ערבית, המוסלמית, או "הסורית הגדולה". ההנהגה הפלסטינאית הגיעה זה מכבר למסקנה כי לא ניתן לסמוך על "האחים הערביים" וכי על הפלסטינאים לפתח את הייחודיות הלאומית ואת ה"היסטוריה" שלהם בעצמם, כך שתראה שגם להם יש עבר מפואר לא פחות ואף יותר מאשר למדינות הערביות באזור, ומאשר למתחרים היהודים ממדינת ישראל.

חלק ממדיניות זו היא הפתיחה היזומה של המאבק הנוכחי עם ישראל, שמטרתו ליצור עצמאות שהושגה ב"דם, יזע ודמעות", כמו גם מספר לא קטן של קדושים לאומיים. כל זאת, כדי לפתח באומה הפלסטינאית הצעירה את תחושת הגאווה הלאומית לאחר השגת הניצחון והעצמאות במלחמה קשה עם ישראל.

חלק אחר של מדיניות זו, שהרשות הפלסטינאית שוקדת עליו מזה שנים, היא "יצירתו" של עבר קדום ומפואר עבור הפלסטינאים, עבר שיתחרה בפארו ובעתיקותו עם העבר לו טוענים הישראלים על סמך התנ"ך, עבר שמטבע הדברים יחזק את הטענות הפלסטינאיות לבעלות על הארץ כולה.

יצירה זו של עבר לאומי קדום אינה דבר חדש כלל וכלל - היא דווקא דבר מקובל במאות האחרונות. לרוב קמים במיעוטים לאומיים שונים אינטלקטואלים ומנהיגים ש"יוצרים" עבר לאומי מפואר עבור אותה קבוצה, וכך תורמים תרומה מכרעת לחיזוק אחדות הקבוצה, מעבר לנאמנויות מקומיות ושבטיות. כך הם יוצרים בה גאווה לאומית המבוססת על השגי העבר (הדמיוניים לרוב) שאפשר יהיה להשיגם מחדש, אם רק האומה תתלכד מחדש כפי שעשתה בעבר. תופעה דומה אנו מוצאים בקרב עמי המזרח התיכון - מצרים, עיראק, סוריה ולבנון, שקבוצות של אינטלקטואלים בתוכן העלו על נס את העבר הטרום־מוסלמי המפואר של ארצותיהם על סמך הממצאים הארכיאולוגיים המדהימים באמת שהתגלו בידי ארכיאולוגים מערביים.

מגמות דומות מאוד אנו מוצאים גם בקרב העם היהודי, בקרב המתיישבים הציוניים בארץ ישראל, שראו עצמם כממשיכי העברים של תקופת התנ"ך וימי בית שני: התנ"ך הוא ששימש את הבסיס והצידוק להתיישבות מכל המקומות בארץ ישראל. התנ"ך שימש כבסיס שהתקבל גם על דעת גויים שונים כאשר הועלתה השאלה איזו זכות יש ליהודים להתיישב בארץ שבה חי עם אחר, הערבים, מזה דורות רבים. תשובת הציונות הייתה שהם היו עוד קודם לכן, כפי שמראה התנ"ך, ועל טענה ספציפית זאת לא ערערו בתחילה גם נציגי ערביי הארץ.

בין היהודים צמחה בשנות ה-‏40 התנועה של "העברים הצעירים" או "הכנענים". קבוצה שהתבססה על תמונת העבר של עם קדמון - "העברים" - שהעיר אוגרית השתייכה לחוג תרבותו, שחי בארץ ישראל לפני שנים, ותרבותו הייתה תרבותה. לדעת הכנענים, היהודים של היום, כמו גם המארונים ומיעוטים לאומים אחרים בקרב "הערבאים" (כולל ערביי ישראל), הם כולם צאצאי העברים שעליהם להתאחד ולהתמזג מחדש. הכנענים היו חילוניים במוצהר, וראו בדת היהודית עיוות מימי בית שני של האופי ה"עברי" הקדום. במידה רבה "הכנענים" ראו את עצמם כממשיכי דרכם של התושבים הפגאניים הקדומים, הקדם־יהודיים, של הארץ. מנהיגם, רטוש, כתב שירים שונים שהתבססו על המיתולוגיה הכנענית הקדומה.

אמנם ל"כנענים" הייתה השפעה רבה על חיי התרבות של הישוב ושל המדינה הצעירה, וסופרים חשובים רבים כמו אהרון אמיר, בנימין תמוז, עמוס קינן ושרגא גפני יצאו מבין שורותיהם, אך השפעתם על התפישה ההיסטורית הייתה מצומצמת וקצרת ימים.

ובכל זאת, עד כמה שנראה הדבר מוזר, מעין דמות מראה לתפישת ההיסטוריה שלהם קמה דווקא בקרב יריבי היהודים במאבק על השלטון בארץ ישראל - אצל הערבים הפלסטינאים, שגם בקירבם נוצרה תפישת היסטוריה "כנענית" כנסיון ליצור מיתוס שיתחרה בזה של היהודים. תפישת עבר זהה כמעט בדיוק לזו של "הכנענים" היהודיים קיימת כיום אצל הפלסטינאים בעידודה הנמרץ של הנהגתם.



תפישת העבר הפלסטינית היא תופעה חדשה מאוד, יחסית, וכל כולה מלאכותית (אך בכך, כפי שראינו, אין כל חדש). האוכלוסיה הערבית של ארץ ישראל נהגה בעבר לראות את ראשיתה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-‏7 לספירה. יתכן מאוד כי הפלסטינאים בימינו הם לפחות בחלקם צאצאים של אוכלוסיית הארץ הקדומה, ששינתה את דתה ואת אופייה הלאומי עם כל גל חדש של כובשים. אך התפישה הלאומית הפלסטינית כיום היא שהם המשך ישיר תרבותית וחברתית של תושבי הארץ הקדם־ישראליים, הכנעניים, ולפיכך, זכותם לארץ קודמת לזאת של היהודים, גם אם נקבל את המסופר בתנ"ך (וזאת גם אם נתעלם מהטענות שדוברי הפלסטינאים מעלים כאילו היהודים של היום אינם כלל צאצאי היהודים של העבר, אלא צאצאי עמים אחרים כמו הכוזרים, שקיבלו עליהם את היהדות). במידה מסוימת, תפישה זו של הפלסטינים כצאצאי הכנענים מקבילה במידה מוזרה (ואולי גם במכוון?) לטענות התנועה "הכנענית" היהודית. תפישה זו, כפי שהיא קיימת כיום, מספקת לתביעות הפלסטינאיות עומק היסטורי, ובו בזמן גם סיפור של סבל מתמשך מידי היהודים החל מימי יהושע שטבח בכנענים אבות הפלסטינאים, וכלה בסיבלם מידי הישראלים היום. כמו כן היא משמשת גם ככלי חזק ליצירת ליכוד.

בכל אופן, לערביי ארץ ישראל לא הייתה תודעה לאומית נפרדת כלשהי עד לתקופה מאוחרת ביותר. הם תמיד ראו את עצמם כחלק בלתי נפרד של האימפריה העותמאנית או של סוריה או של האומה הערבית הגדולה, ולא כלאום נפרד בעל היסטוריה משלו. מכיוון שהיו מוסלמים אדוקים, לעבר הטרום־איסלאמי של הארץ לא היה כל ערך בעיניהם, ובתחילה לא הכחישו את הטענות היהודיות על קדמוניותם בארץ.

טענותיהם של הערבים כנגד הציונות, כפי שנוסחו למשל במכתב מ-‏1899 לאבי התנועה הציונית, ד"ר הרצל, בידי הפוליטיקאי הירושלמי החשוב יוסף אל חלאדי, היו שהערבים הם כבר רוב בארץ, והיהודים לעולם לא יוכלו לשנות מצב זה ללא קשר לזכויותיהם המוסריות הצודקות. אבל חלאדי לא הטיל ספק בכך שליהודים יש זכות קדומה יותר על הארץ. כך, למשל, עוד ב-‏1946, בעדותו של איש הועד הערבי העליון ג'מאל חוסייני בפני ועדת החקירה האנגלית־אמריקנית לענייני ארץ ישראל, אמר חוסייני "זהו ביתנו. כ-‏1300 שנים אנו יושבים בו. הוא שלנו אף שהיה שלהם לפני כן."

הערבים נטו להסכים עם היהודים וליחס את ראשית ישיבתם בארץ לכיבוש המוסלמי בשנת 634. הם הדגישו שמאז ואילך הם שלטו בארץ, למעט בתקופה הצלבנית והעותמאנית, ישבו בה ברציפות, והשליטו בה את שפתם ותרבותם ללא זכר לתרבויות אחרות. רציפות היסטורית זו, מאז שנת 634, הייתה, לדעת הערבים, העובדה הקובעת בזכותם על הארץ. בשלבים הראשונים למאבקם ביהודים המתיישבים בארץ הדגישו הערבים את היותם חלק מהאומה הערבית הגדולה, ולא עם נפרד שזכותו לארץ קודמת לזו של היהודים.

אבל ביניהם נשמעו, כבר אז, גם דעות שונות. דעות אלה, שלא במפתיע הושמעו לראשונה על־ידי נוסעים אירופאים שונים לארץ במאה ה-‏19, זיהו את הפלחים הערביים כתושבי הארץ הכנעניים של ימי קדם, וראו בהם את צאצאיהם. מאידך, היו גם יהודים רבים, כמו דוד בן־גוריון ויצחק בן־צבי, שראו בערביי הארץ צאצאים של העברים הקדומים שישבו בה, ונשמעו טענות של יהודים כמו ר. בנימין שעל היהודים והערבים להתמזג "מחדש".

תפישה זו החלה לחדור גם אל בין האינטלקטואלים הערביים. ב-‏1905 הופיע אחד הספרים הראשונים שקראו לתנועה לאומית ערבית. מחברו, לבנוני נוצרי בשם נגיב עזורי, ניבא כי "שתי תנועות חשובות בעלות טבע אחד, ובכל זאת מתנגדות זו לזו, שאיש עוד לא שם לב אליהן, מתפתחות עתה: תחיית הלאום הערבי וההתאמצות האיטית של היהודים הרוצים לכונן מחדש ובמדינה גדולה את המונרכיה הישראלית העתיקה. גורלן של שתי התנועות האלו הוא להלחם תמיד זו בזו עד שתגבר אחת מהן. ובתוצאות האחרונות של מלחמה זו בין שתי עמים, יהיה תלוי גורלו של העולם כולו".

עזורי הוכיח את עצמו כאן כנביא. בספרו הנ"ל הופיעו גם ניצני הטענות הכנעניות בהן ישתמשו הפלסטינאים לעתיד. הוא הראה בספרו כי העם היהודי מעולם לא היה אדון יחיד בפלסטינה - תמיד ישבו שבטי ישראל בין שבטים זרים: אדומים, חיווים, מדינים וכו', ובני ישראל לא יכלו להכניעם ולא ליהדם, דבר שהוכיח, לדעת עזורי, כי כל השבטים ההם היו בעלי תרבות שווה לזו של ישראל. "אפשר," קובע עזורי, "שאילו היו היהודים יכולים לבלוע ולהטמיע את כל הגזע הכנעני ולהרחיב את גבולותיהם עד הר החרמון ובקעת הלבנון, ואלמלא פרצו בחייהם הפנימיים הפירוד והשחתת המידות ויחסיהם לשכניהם מצפון ודרום היו יותר ישרים ונימוסיים - כי אז הייתה ממלכת היהודים מתקיימת עד היום הזה בתור ממלכה העומדת ברשות עצמה, והם היהודים היו מפריעים גם בעד צמיחת הנצרות". דעותיו ה"כנעניות" של עזורי מצאו הד בקרב אנשים מסוימים בציבור הערבי בארץ ישראל שזכרו אותם והשתמשו בהם בעת הויכוח עם היהודים. כך, במאמר בעיתון "אל קדס אל שריף" משנת 1929, נטען כלפי היהודים כי "אבותינו הכנענים שכנו בארץ הזאת לפני אבותיכם (היהודיים) - האם תכחישו זאת?"

בעת ביקורו של המנהיג הבריטי צ'רצ'יל במארס 1921, פנה אליו כותב מאמר ערבי וטען "הראשונים שהתיישבו בפלסטין מקדמת דנה אינם אלא הערבים והעמלקים אבותינו הקדומים. אברהם עליו השלום, אבי ישראל (וגם אביו של ישמעל אבי כל הערבים, עובדה שהכותב הקפיד שלא לציין אותה) לא עקר אליה מארץ בבל אלא שנים רבות לאחר מכן." בשנת 1922 טענו דוברים ערביים כי האוכלוסייה ערבית בארץ מורכבת מ"צאצאי האנשים היושבים בה משחר ימי ההיסטוריה בתוספת האלמנטים האמורי, החיתי, הפיניקי, הפלישתי ואחרים." נציגים ערביים, בדיונים עם הבריטים, המשיכו וטענו כי "לפלשטינה (א"י) הייתה אוכלוסייה מקומית עוד לפני שהלכו היהודים אליה ואוכלוסיה זאת נשמרה במשך כל הדורות ומעולם לא התבוללה בשבטים היהודיים שתמיד היו עם לבדד ישכון. מצד שני הערבים חיים בארץ יותר מ-‏1500 שנה והם עתה בעליה."

למעשה, נראה שהיו אלה ערבים נוצרים שטענו זאת, ובכך המשיכו מגמה של הנוצרים, שהייתה קיימת בארצות ערביות אחרות, לראות עצמם כממשיכי האוכלוסיה הקדומה הטרום־מוסלמית.
אולי כתוצאה מכך בתקופה זו היו טענות אלה יוצאות דופן ונדירות במכלול הטיעונים של הערבים המוסלמיים כנגד הציונים. אבל בכל זמן שבו נשארה דומיננטית האידיאולוגיה הפאן־ערבית או הפאן־מוסלמית, נגזר עליהם להישאר בשוליים.

היה זה כאשר החלה האידיאולוגיה הפאן־ערבית להחלש בקרב הפלסטינאים (בשלב מאוחר יותר מאשר אצל שאר האומות הערביות כמו המצרים והסורים), גם בגלל מה שראו כבגידת האומות הערביות בהם בעת מאבקם בישראל והתפתחות שכבות אינטלקטואליות חדשות באוניברסיטאות ובעיתונים, שהחלו להופיע בקירבם גם אידיאולוגיות המדגישות את השורשיות והקדמוניות הפלסטינאית, ואת זיקתם לארץ ואת זהותם הלאומית והדתית הייחודית.

הפלסטינאים עוסקים בעשורים האחרונים בבניית אידיאולוגיה חדשה שתדגיש את הזיקה של החברה שלהם לטריטוריה, אידיאולוגיה שבו בזמן לא תדגיש יתר על המידה סמלים איסלאמיים או פאן־ערביים, אך גם לא תדחה אותם על הסף. הדעות ה"כנעניות" שנוסחו לראשונה בידי עזורי והושמעו מידי פעם בשנות ה-‏20, הפכו כעת למרכזיות. הפלסטינאים היו זקוקים למיתוס מוצא חזק שיוכלו להעמיד אותו כנגד הטענות התנ"כיות היהודיות.

כך, היסטוריונים ערביים כמו דרוזה ונשאשיבי החלו לטעון עוד בראשית שנות ה-‏60 כי העברים הקדמונים כבשו את הארץ מידי ערבים, וכי שבטים ערביים שכנו בה מאז התקופה הפרה־היסטורית. הכנענים שנזכרו בתנ"ך היו לפי מחברים אלה ערבים. בכתיבה הפלסטינאית מהתקופה הזאת נכרה אהדה והזדהות עם גורל הכנענים הקדומים, שהובסו ושועבדו גם הם על ידי היהודים.

לאחר ייסוד אש"ף באמצע שנות ה-‏60, החלה יצירה אקדמאית פלסטינאית שנועדה ליצור אידיאולוגיה לאומית, ובמסגרת זו החל גיבוש רעיון המוצא הכנעני של הפלסטינאים. רעיון זה, שעד 1967 היה בשולי המחשבה הלאומית הפלסטינאית, שנשלטה לחלוטין בידי רעיון הפאן־ערביות, התחזק מאז מאוד, עובד לכלל מיתוס מפורט, והפך לטקסט לאומי שמדגיש את השורשיות של החברה הפלסטינית ומהווה תגובה לטיעון הציוני לבעלות היסטורית דתית על הארץ.

המיתוס הכנעני הפלסטינאי הוא בעיקרון כזה: מתוך חצי האי ערב חדרו לאזור הסהר הפורה לפני 4500 שנה גלים של פרוטו כנענים (יש מקורות פלסטינאים המרחיקים את כניסתם לתקופה הכלכוליתית הפרה־היסטורית). קבוצות אוכלוסיה אלו נקראו האמוריים. הם היו דוברי שפה פרוטו ערבית, ויצרו את חוג התרבות הכנענית שהשתרעה עד הסהר הפורה בשטחי ישראל, ירדן, לבנון, סוריה ואף צפון עיראק. השפה האוגריתית הקדומה היא בעצם ניב קדום של השפה הערבית של ימינו (בעוד שהכנענים של רטוש טענו שהיא ניב קדום של העברית של ימינו...). השבטים העבריים, על פי מיתוס זה, שביחד עם הפלישתים קטעו את התפתחותה של תרבות זו, לא היו פרוטו ערביים במוצאם, אלא באו מחוגי התרבות המצרית.

חורבן בית ראשון ביטא את סוף הנוכחות העברית־ישראלית בארץ. אחרי כן, נתפשת ההיסטוריה כגלי כיבוש שונים, אשר תחת שלטונם ממשיך להתקיים עם הארץ המקורי ברצף מהתקופה הכנענית. לנוכחות היהודית, לעומת זאת, יש רק אופי משנה בפסיפס הזהויות בארץ. הכיבוש הערבי לפני 1400 שנה מוסיף זהות ערבית־איסלאמית לזהות המקורית הכנענית־פלסטינית, שהשלימה אותה באופן הרמוני.

מיתוס זה, שהולך ומתחזק בקרב החברה הפלסטינית, תורם תרומה חשובה ביותר לעיצוב זהותה הלאומית הנפרדת, והוא מספק תשובה לצרכים ולמצוקות של ההווה, כמו גם עבר מפואר שאפשר להסתכל עליו בגאווה. הוא מראה שהפלסטינאים היו ערבים עוד מקדמת דנה, וכי יש להם היסטוריה קדומה יותר משאר עמי האזור (למעט מצרים ועיראק). הוא יוצר הזדהות עם הכנענים הקדומים, ומספק שדה מערכה סמלי עם הציונות בשאלה למי יש שורשים קדומים יותר בארץ.

המיתוס החדש גם חדר לשיח ולתודעה הפלסטינאית ונידון במספר גדול מאוד של ספרים ומאמרים, והופיע בשירים של סופרים ידועים, כמו גדול הסופרים הפלסטינאים, מחמוד דרוויש, בשירו "ארחותיה של ענת", שמזכיר את שיריו של המשורר ה"כנעני" הישראלי רטוש בשימוש שהוא עושה במיתוסים כנעניים לשם מטרות פוליטיות עכשוויות. רעיונות כנעניים ניתן למצוא גם במחזות פלסטינאים כמו המחזה של הסופר הפלסטינאי מועין בסיסו, "שמשון ודלילה", שבו שמשון המקראי מזוהה עם כובש הישראלי האכזר ודלילה הפלישתית עם תנועת ההתנגדות הפלסטינאית.

רעיונות כנעניים מגיעים לקיצוניות שיוצריה לא התכוונו אליה (אך מזכירים את הכנעניים הישראליים) ביצירת המשורר הערבי־ישראלי אחמד חסין, שקורא לכנעניזציה של הערבים, וטוען "אנחנו צאצאי הכנענים, זהותנו היא כנענית, והכיבוש הערבי הביא עלינו את האסון." אולי גם בגלל דעות כאלו מתייחסים החוגים המוסלמיים בחברה הפלסטינאית למיתוס בהסתייגות, אך אינם תוקפים אותו בפה מלא.

תפישה זאת עדיין נפוצה, בעיקר בקרב האליטות והמשכילים, ולא בקרב ההמונים המוסלמיים, אך כוחה הולך וגובר, והוא מספק את ההיסטוריוגרפיה הלאומית הפלסטינאית. דוגמאות של הסברה מסוג זה, שמטרתה להנציח את הגירסה הפלסטינאית של ההיסטוריה, ניתן למצוא באתרי האינטרנט של הרשות המיועדים להסברה ולתיירות, ומציגות את ההיסטוריה של אתרים חשובים רבים כפי שהפלסטינאים מבינים אותה. ההיסטוריה שם בנויה כולה על סמך התפישה הפלסטינאית ה"כנענית". כך, למשל, במאמר על תולדות ירושלים שמוצג ברשת, ירושלים מוצגת בעיר כנענית (דהיינו פלסטינאית) חשובה, שהנוכחות היהודית בה הייתה קצרת ימים ולא חשובה. המקורות היהודיים מואשמים בזיוף והסתרת העובדה שהעיר הייתה תמיד יותר כנענית מיהודית. הפלסטינאים טוענים שהזהות הכנענית, לפחות של החלק המזרחי של העיר, נותנת להם זכויות מיוחדות עליו, וכי העיר מעולם לא הייתה מאוחדת. על כן הפלסטינאים מסכימים שהחלק המערבי הוא חלק ישראלי, בעוד שהחלק המזרחי שייך למרבית הדתות.

חוקרים פלסטינאים שונים מדגישים את הטענות של חוקרים שונים המטילים ספק באמינותו ההיסטורית של התנ"ך ובעצם קיומה של מלכות דוד ושלמה, אם כי דבר זה פוגע גם באמינות המסורות הדתיות שלהם עצמם המופיעות בקוראן. יש לציין כי טענות אלו תופסים תאוצה גם בקרב חוקרים לא פלסטינאים. כך, חוקר התנ"ך קיט ויטלאם פרסם ספר בו טען שכלל ההיסטוריה התנ"כית היא פיקציה מודרנית של התנועה הציונית, שמטרתה הייתה להשכיח את העם הפלסטינאי הקדמון ואת זכויותיו בארץ בשם התפישה היהודית הציונית של ההיסטוריה. הטענות של ספר זה תאמו במידה רבה את הטענות של הכנענים הפלסטינאים, ונותנות להם אמינות רבה.

מובן שההיסטוריה של ירושלים בתקופות מאוחרות, כפי שמציגים אותה הפלסטינאים, משקפת את טענותיהם שהיהודים פלשו לארץ במירמה, הרסו אזורים גדולים וגירשו את תושביהם המקוריים (אבות הפלסטינאים של היום) בכח הזרוע.

מדיניות הסברה זאת מלווה גם בטקסים סמליים שמיועדים יותר לצורכי חוץ מאשר לצרכי פנים. כך, למשל, אחת מפעולותיו הראשונות של משרד התרבות של הרשות ב-‏1996 הייתה להפיק פסטיבל לכבוד האל הכנעני הבעל. החגיגה נערכה בכיכר הכפר סבסטיה שבשומרון, ובמהלכה, צעירים לובשי גלימות שעליהן דמויות כנעניות עתיקות נופפו בלפידים בעודם מחוללים בכיכר העיר. צעירים נוספים דהרו במקביל במרכבות רתומות לסוסים שנבנו על פי ציורים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות בתל מגידו. על בימת האבן שבכיכר העיר הוצג חזיון דרמתי שבו הבעל, אל השמיים והפוריות בפנתיאון הכנעני העתיק, נאבק בגבורה במות אל השאול. לבסוף, בעזרת אחותו האלה ענת (עליה כתב המשורר הלאומי הפלסטינאי מוחמד דרוויש שיר מפורסם), יצא הבעל כמנצח, והדבר סיפק לקריין המקומי הזדמנות להעתיר שבחים על העמים הפלישתיים, הכנעניים, האמוריים, הגרגשים, היבוסים והפריזים שלחמו לצד הבעל במערכה כנגד הפולשים העבריים שבאו מעבר הירדן.

ספק אם טקס זה היה מיועד כל כך לצרכי פנים (הוא רק היה מעורר את חמתם של גורמים מוסלמיים חזקים שהתייחסו בחשדנות לכל הגילויים הפגאניים האלה) כמו לגורמי חוץ, כדי להדגיש את השורשים הכנעניים של הפלסטינאים, ואולי גם כדרך למשוך תיירים נוספים על מנת לצפות בטקסים מעין אלה.

יש שיאמרו שטקסים ותפיסות היסטוריות מסוג זה בראשית המאה ה-‏21 הטכנולוגית הן מגוחכות. לא, הן אינן מגוחכות כלל וכלל. ההנהגה הפלסטינאית מבינה את מה שהיהודים ידעו פעם ושכחו - שרק על ידי יצירת תודעה לאומית משותפת, תודעה המבוססת על מיתוסים, אפשר ליצור עם. המיתוסים הם שקריים, כמובן. אז מה? ממתי זה שינה משהו? התוצאות הן מה שחשוב.

כדאי להציב את הדוגמה הנגדית, זו של העמים השונים היושבים בישראל, שעד השנים האחרונות מה שאיחד ביניהם היו המיתוסים שהתבססו על התנ"ך, וכעת משמיתוסים אלו התמוטטו, שוב אין דבר שיאחד אותם, ואת התוצאות העגומות אנו רואים מידי יום ביומו. זה מעציב , אבל התודעה האנושית והלאומית זקוקה למיתוסים, ואת זה ערפאת מבין הרבה יותר טוב מההנהגה הישראלית הנוכחית.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הסילוף פשוט גדול מידי 11393
מיתוסים זה טוב ליצירת תודעה לאומית וכמובן שזה עזר מאוד לציונות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן:
רוב הארץ הייתה בעבר שייכת ליהודים ביחוד בתקופת החשמוניים שבה אסור היה להחזיק לא יהודים בארץ(ואכן הם החריבו הרבה מאוד ערים וישובים).
ישנה הערה חשובה שצריך להתיחס אליה: בארץ ישבו עמים כנענים ולא "עם" כנעני, הכנענים התלקו לקבוצות רבות ולא היו בעלי עבר משותף והסטוריה משותפת והיגרו מכל מיני מקומות שונים(מהירדן, מצרים,צידון וכ'ו) כך שהנימוק של ההסטוריה הפסלטינית הוא פשוט מאוד לא אמין.
וישנו גם השם עצמו(פלסטין) שניתן לארץ רק לאחר הרס בית שני והגירוש הרומי ואז סיפחו הרומאים את א"י לסוריה וקראו לשטח סוריה-פלסטינה.
וישנו כמובן גם העיניין הארכיאולוגי שמראה בבירור את השורשים היהודים(או העיבריים) בארץ ואין מה שמראה שום זכר ל"תרבות" פלסטינית.

אני לא מעוניין להתייחס אפילו לכל הקשקוש על כך שמעולם לא הייתה ממלכת דוד ושלמה כי זה פשוט כבר יותר מידי בשבילי.
אבל המסקנה מדבריך היא שאתה אכן צודק, אין העובדות משנות לאף אחד כי יש פשוט יותר מידי ולהרבה אנשים פשוט לא אכפת.
הסילוף פשוט גדול מידי 11394
אסור היה להחזיק לא יהודים בארץ? בתור חיות מחמד?

אני חושש שהוויכוח (והעניין) הארכאולוגי בעניין אמינות ההיסטוריה היהודית כפי שהיא מתוארת בתנ"ך עדיין לא נדם מאז אותה כתבה העיתון "הארץ" וכנראה שגם לפניה. העניין נידון חלקית במאמר שלא נח לרגע - "התנ"ך - מציאות או דמיון" ובמאמר נוסף אחד לפחות באייל.

אבל אתה צודק, בדרך כלל אנשים לא נותנים לעובדות להפריע להם כאשר הם דנים במיתוסים. נכון?
קשקוש? האמנם? 11396
לפני שאתה כותב "קשקוש" כדאי שתבדוק את עצמך: השם פלסטין לא ניתן לארץ על-ידי הרומאים: הוא מופיע בתקופה הרבה יותר מוקדמת אצל הרודוטוס היווני, שחי בערך בימי "בית ראשון". באשר לממלכת דוד ושלמה - באמת אין שום הוכחה עניינית לקיומה, והשם דוד הוא ככל הנראה בכלל תואר שניתן לקצינים אצל עמים שונים במזרח הקדום - אבל זה באמת ויכוח אחר.

באשר לכתבה עצמה - מה שכן נכון הוא שיום אחד יגלו שני העמים האלה, או שתי הקהילות שחיות בפיסת הארץ הזאת, את שורשיהן המשותפים, הכנעניים. מהבחינה הזאת הפלסטינאים הרבה יותר מפותחים מהישראלים - שהרי אצל הישראלים התפיסה הזאת נחשבת כמעט מוקצית מחמת מיאוס. ואז, בבוא היום, אפשר יהיה סוף סוף להקים מדינה אחת יציבה על כל המרחב שבין הים לירדן, ואולי מעבר לו.
אם תרצו אין זו אגדה. מה שמונע מהרעיון הזה להתממש הוא רק כמה אמונות טפלות שמכונות בפי העם "יהדות" ו-"איסלם".
קשקוש? האמנם? 11434
הרודוטוס כתב (או לפחות הקריא) את ההסטוריה שלו בסביבות שנת 450 לפנה"ס, עמוק בתוך ההסטוריה של בית שני (שתחילת בנייתו בשנת 516 לערך).

הבעיה הן של הכנענים העברים והן של הכנענים הפלסטינים היא הנסיון לדלג על 2,000 ויותר שנות הסטוריה. עד כמה שזה מפתה - מי לא היה רוצה לוותר על היהדות הרבנית או על האיסלאם? - זה לא אפשרי.
הכנענים והדתיים 11440
מבחינות מסויימות יש יותר קירבה בין ה''כנענים '' בין שני העמים , אלה שמקבוצתו של רטוש ואלה הערביים ( לפחות הקיצוניים שבהם ) ובינהם ובין הדתיים של עמם .
שתי הקבוצות רואות בדתות היהדות או האיסלאם עיוות שגרם לנזק לתרבות הכנענית המקורית
והם מוכנים להתמזג עם בני העם האחר .
אין זה מקרה שכמה מהכנענים הישראליים כמו עמוס קינן תמכו תמיד בדו קיום בשלום עם הערבים. מאידך אנשי הצד הימני של התנועה הכנענית כמו הסופר שרגא גפני דיברו תמיד לצד הצורך בארץ ישראל שלמה על הצורך ששני העמים היהודים והערבים יתמזגו ביחד כדי לחזור אל האומה העברית ( או הכנענית ) המפוארת . גפני אפילו מביא דעות מסוג זה בספרי הילדים שכתב בסדרות ''דנידין '' ו''הספורטאים הצעירים '' .
נראה לי שלישראלים החילוניים שונאי הדתיים ( כמו רבים מקוראי האייל הקורא ) שלרבים מהם יש יותר משמץ של סימפטיה לתפיסות הפגאניות הקדומות כמו שמראה הפופולאריות הנוכחית של רעיונות ''העידן החדש , יהיה קל יותר לתקשר עם ערבים ''כנעניים ''
בעלי דעות דומות ( וכן יש כמה כאלה ) מאשר עם יהודים חרדיים .
מאידך כמובן ליהודים דתיים קל יותר לתקשר עם מוסלמים דתיים מאשר ערבים ''כנעניים '' מאחר שיש בינהם הרבה יותר מהמשותף.
הכנענים והדתיים 11443
כמו שיודע מי מהקוראים שנתקל פעם במשחק הלוח "אילומינטי" (Illuminati), ההפך מפנאטיות הוא פנאטיות. דתיים, גם בישראל וגם ברוב מדינות ערב (כקבוצה, לא פרטים בודדים ממנה), נוהגים מאז ומתמיד לייצג ולבטא דיעות קיצוניות יחסית. חיבור של הקיצוניים שלנו עם הקיצוניים שלהם רק משום ששתי הקבוצות דתיות ולכן יש להם כביכול מכנה משותף להידברות, הוא מתכון בטוח לפיצוץ ולא לפיוס.
קשקוש? האמנם? 258452
לא ברור לי : הרי האיסלם החל במאה ה7 ואיך מדברים כאילו
היו קיימים בתקופת בית המקדש . היו ערבים אך לא מוסלמים
קשקוש? האמנם? 472778
לפני שאתה מתקשקש על ממלכת דוד ושלמה, הייתי מציע לך אדון צבעון לבדוק טוב טוב, הרי ספר תהילים וקהלת, מדברים בעד עצמם ובאמת שלא צריך הרבה הוכחות עינייניות לקיום הממלכה מאחר והסרים היקרים והחשובים מספיקים.
הסילוף פשוט גדול מידי 11398
אם הבנתי אותך נכון אתה טוען שבתקופת החשמונאים אסור היה ללא יהודים לגור בתחומי הארץ . לא ידוע לי על כל איסור כזה אם כי נכון הוא שהלא יהודים חיו באזורים שלהם והיהודים מצידם חיו באיזורים שלהם וכאשר שני הצדדים חיו זה לצד זה כמו במקומות כמו קיסריה , כי אז היה תמיד פוטנציאל גדול לחיכוך (כמו היום ביפו).
ואשר לעובדה שהכנענים היו מקבוצות שונוח , אין זה ברור כל כך אם כך אכן היה אבל גם התנ"ך מציג את עם ישראל כמורכב מ-‏12 ( או 13 , או 14 ,תלוי איך אתה סופר ) שבטים שונים זה מזה באופיים .
שלא לדבר על כך שבימי החשמונאים כבר היו שתי קבוצ ות מונותואיסטיות מסוכסכות , היהודים והשומרונים אשר טענו למוצא זהה אבל הכחישו כל אחת את הטענות של הקבוצה השניה לגבי אותו המוצא.
כך שהעניין אינו פשוט כל כך גם מבחינת היהודים .
הסילוף פשוט גדול מידי 11435
ישוב יווני התקיים בפלסטינה (שם נוח הכולל את יהודה והגליל) ברציפות מאז אלכסנדר מקדון ועד - הכיבוש הפרסי והמוסלמי, בעצם. רוב תושבי הממלכה החשמונאית (בגבולות אלכסנדר ינאי והורדוס) היו יוונים, ורוב מוחלט מקרב אנשי הצבא היה יווני (אם כי הקצונה הייתה יהודית-צדוקית).

אם אתה טוען שהארכיאולוגיה לא מראה שרידים לתרבות פלישתית בארץ, אתה מדבר שטויות. אשר למלכות דוד ושלמה, אני עדיין מחכה בעניין לממצא הארכיאולוגי הראשון שיוכיח את קיומה. עד כה, אין כאלה.
בראשית היו הפלישתים 11481
בראשית היו פה הפלישתים - אנשים יורדי ים שהגיעו לארץ ישראל יש הטוענים מאיי כפתור שאין לי מושג איפה זה... ההיסטוריונים והארכיאולוגים הוקסמו מהם, הפלישתים התיישבו בחבל לכיש ושלטו במישור החוף - הם הקימו את הערים אשדוד, אשקלון וגת, הם נלחמו בישראל על השליטה באיזורים אלה, בתנ"ך מסופר על שימשון שהתאהב בדלילה הפלישתית שהובילה אותו לאבדונו...
גם דויד המלך נלחם בפלישתים, אבל אחר כך הם נעלמו, אולי בגלל האופן שבו נהגו לעבוד את אליליהם... הפלישתים היו עובדי אלילים - בעל ודגון נזכרים בתנ"ך, אבל היתה להם עוד אלה אכזרית במיוחד - שמה היה ענת וכדי לעבוד אותה הם היו צריכים הפלישתים להקריב לה קורבנות אדם ובעיקר תינוקות - ואולי זה מה שגרם להכחדותם...
לאחר העלמות הפלישתים היו בארץ ישראל מספר ממלכות יהודיות או יותר נכון עבריות - היתה ממלכת יהודה וממלכת ישראל ואחר כך (כמה מאות שנים אחר כך) היתה ממלכת הגליל וממלכת יהודה - שהיו נפרדות עד כדי כך שלכל ממלכה היתה סהנדרין משלה.
אחרי ממלכת החשמונאים לאחר שילטונו של הורדוס וכיבוש ארץ ישראל על ידי הרומים נקראה ישראל פלסטין על שם אותם פלישתים שלא היו שם עוד... אבל אולי הרומים היו צאצאיהם (זאת אחת הסברות שהפלישתים מקורם בדרום איטליה).
במשך כמה אלפי שנים ארץ ישראל נקראה סתם ארץ הקודש - הצלבנים שהגיעו לכאן במסעי הצלב קראו לחבל הארץ שאליו הם שאפו להגיע "ארץ הקודש" - THE HOLY LAND.
הממלוכים שלטו פה והערבים אחריהם, התורכים גם ואם בודקים טוב לארץ ישראל לא היה ממש שם... היא היתה חלק מסוריה הגדולה, היא היתה החלק המערבי של הירדן, היא היתה הרבה דברים ותחת הרבה שמות... הבריטים שכבשו את ארץ ישראל מידי התורכים שבו להשתמש בשם פלסטין, הסיבה לכך - שרבים מהם היו חובבי ארכיאולוגיה שהוקסמו מעברה של הארץ. בזמן שילטון התורכים הגיעו לארץ ישראל בריטים רבים חובבי ארכיאולוגיה לחפור בחיפוש אחרי עתיקות וגם קצת לרגל אחרי התורכים... כי הבריטים חמדו לעצמם את הארץ.
כשהבריטים כבשו את ישראל היו בה קומץ של פקידים תורכים, כפריים מוסלמים ללא שום תודעה לאומית או פוליטית, עירוניים מוסלמים ונוצרים שהיו קצת יותר מתקדמים מאחיהם הכפריים וקומץ של יהודים חלקם דתים ומסורתיים שחיו פה מאז ומתמיד וגם קבוצה של יהודים עם תודעה לאומית שרצו להקים פה מדינה.... כולם קראו לחבל ארץ זה פלסטינה ועבור כולם זאת היתה המולדת....
מי היה פה קודם? מי שהיה פה כבר מזמן איננו עוד!
בראשית היו הפלישתים 11508
אבל זה בדיוק העניין , מי שהיה כאן בעבר , עדיין נמצא פה בתודעה של אנשים שנמצאים כאן עכשיו.
והתחושה הזאת הולכת ומתחזקת באמצעים שונים .
כדאי לקרוא את הספר של משה דיין "לחיות עם התנ"ך " כדי לראות את הקשר העמוק והאמיתי שהוא חש עם דמויות תנכיות שונות (וזאת הייתה אחת הסיבות שבגללן הוא היה שודד עתיקות, הן נתנו לו אפשרות להיות קרוב יותר לעבר ).
אפשר לראות זאת ברומנים ההיסטוריים של שנות ה-‏30 עד החמישים של סופרים עבריים שמנסים ליצור קשר בין הקוראים ובין דמויות העבר " הם זה אנחנו ואנחנו זה הם ".
וזה בדיוק מה שהפלסטינאים מנסים ליצור כעת דרך מדיניות החינוך שלהם , תחושת הזדהות עמוקה בין עמם ובין עברו "הכנעני "
. תחושת הזדהות ומאידך נרדפות בידי העם היהודי שהחל לטענתם את מאבקו בפלסטינאים הקדומים עם אותה פרשה לא נעימה בין בניו של יעקב אבינו ואנשי העיר שכם שנטבחו בידי שמעון ולוי
דרך מעשי הגנוסיד של יהושע וכלה במה שקורה היום . הפלסטינאים מציגים ויציגו את כל אלה כחלקים של מסכת יסורים בלתי פוסקת.
ואחרי הכל היה להם ממי ללמוד איך עושים את זה ..
שתי גדות 11399
מעניין אותי לדעת מה היחס של התאוריה שהצגת לעבר הירדן המזרחי וליושביו, ואיך הוא משתלב בפוליטיקה הפלסטינאית הנוכחית.
שתי גדות 11402
אני לא חשוב שבשלב זה זה יש התיחסויות ספציפיות לעבר הירדן המזרחי , הפלסטינאים אינם רוצים להסתכסך הבשלב זה עם מלך ירדן . אבל אני מאמין שלטווח הארוך הם בהחלט רואים את ירדן כחלק מ''פלסטין הגדולה''.
שתי גדות 11447
אני חושב שהנקודה המעניינת ביותר היא דווקא כיצד הפלסטינים מעבר הירדן המזרחי רואים את עצמם, מבחינת שייכות ולאום. כידוע, הפלסטינים פליטי 48' ו- 67' מהווים מעל ל- 60% מאוכלוסית ירדן,ובמקרה שבו ירצו ליצור קונפדרציה עם המדינה הפלסטינית מעברו המערבי של הירדן, הם יוכלו ליצור איום משמעותי על השושלת ההאשמית-בדואית של עבדאללה.

להשקפתך, מהן עמדותיהם של הפלסטינים הירדנים בסוגיה זו?
שתי גדות 11449
קודם כל את השקפותיהם האמיתיות בנושא הפלסטינאים הירדניים לא יכולים לבטא אם אלה מנוגדות לדעת המשטר הירדני
כפי שציינת המשטר מייצג למעשה מיעוט בדואי שמרד של הרוב הפלסטינאי עלול להביא לחורבנו, ולכן השמעה פומבית של דעות על אחדות פלסטינאית איננה אפשרית בירדן . הם עדיין זוכרים היטב את ספטמבר השחור של 1970 כאשר הפלסטינאים בראשות עאראפאת ניסו להפיל את המשטר הירדני. .
דעתי היא שהפלסטינאים הירדנים הם בראש ובראשונה פרגמטיים , כל זמן שהמשטר הוא יעיל כי אז הם לא יחפשו באופן מיוחד אחדות עם האחים שמעבר לירדן. אם המשטר יחלש והכלכלה תיפגע קשות , כי אז רעיון האחדות הפלסטינאית יראה קורץ עבורם יותר מתמיד ואז מלך ירדן יצטרך להיזהר מאוד.
אגב יש לזכור שהפלסטינאיםן הירדנים הם אליבא התיאוריה הכנענית הפלסטינאית צאצאי המואבים והעמונים שכולם היו ערבים ולכן "כנענים " .
האומה היחידה במזרח התיכון שאיננה ערבית במקור לפי הפלסטינאית הם היהודים , וזה כולל את אלה של תקופת התנ"ך...
11482
בתקופה העתיקה לאחר כיבושה של ממלכה היה מקובל להגלות את אזרחיה וליישב במקומם אזרחים של ממלכה אחרת שגם היא נכבשה על ידי אותה מעצמה... זוכרים את הגלות הראשונה של עשרת השבטים... במקומם הובאו לארץ כל מיני עמים - חלקם בטח חזרו לביתם לאחר מספר שנים , אבל חלק נשארו - כמו שרבים מבני עשרת השבטים לא חזרו לכאן.
במשך הרבה זמן זה היה הפיתרון לשימרה על ציות של עמים נכבשים - הגליה.
היתה לנו גלות ראשונה ושניה ושלישית - שארכה אלפיים שנה.
הטענה של הערבים שהם צאצאי המואבים והעמונים או כל עם אחר שישב פה אינם יכולים להיות מוכחים, אלא רק מופרחים על ידי תיאורית הגלות - סביר יותר להניח שאם הם אכן יושבים כאן יותר מאלפים שנה אז מקורם רחוק בצד השני של ממלכת בבל לשעבר היום עירק או של ממלכת אשור ואפילו היוונים והרומים השתמשו בהגליית אנשים כפתרון לבעית השליטה בנכבשים.
כל הכבוד! 11480
מאמר מרתק.
האל החדש של פלשתין 40017
הוא שם מאמר מערכת של יורם חזוני שהופיע בזמנו בכתב העת המצויין של מכון שלם "תכלת" ותיאר את הניסון הפלשתינאי ליצור לעצמם מיתוסים כנעניים.

חזוני השווה את הניסיון לניסיונותיו המקבילים של הרצל ליצור מיתוסים עבור מדינת היהודים שלו ומגיע למסקנה (הנכונה בעיני) שכנראה הפלסתינאים הולכים בדרך הנכונה...

האל החדש של פלשתין:
האל החדש של פלשתין 40085
אם אינני טועה, בנבנישתי כתב כבר לפני הרבה שנים על זה. הוא כתב על האופן בו אידאולוגיות
מיצרות ומנכסות לעצמן היסטוריה, ארכאולוגיה ומיתולוגיה.
''הכנענים'' צדקו כל הזמן 48426
בטענותיהם שהפלסטינאים הם למעשה צאצאים של הישראלים הקדמונים ( כמו גם של כל שאר עמי הארץ הקדומים ) מה שאומר שהם אחים בדם ליהודים המודרנים. מחקר חדש מצא שאין כל הבדל גנטי בין שני העמים ההבדלים הם דתיים ותרבותיים בלבד .
אך המחקר הזה גם גרם לשערוריה חסרת תקדים שמפלגת כעת את העולם המדעי כפי שמראה המאמר הזה :
''הכנענים'' צדקו כל הזמן 48474
זה מחזק טענה ישנה שגורסת שהיהודים התאסלמו עם כל המרחב במאה השביעית עם הכיבוש המוסלמי.
כך נעלם גם הרצף היהודי של ישוב הארץ.
הכנעני הגדול 59278
ידיעות בעיתונות מוסרות שעראפאת היכריז על עצמו כמה פעמים בשבועות האחרונים בתור ה''כנעני הגדול''. דהיינו הוא שם כעת דגש על חיזוק הקשר המיתי שתואר במאמר זה בין הפלסטינאים המודרנים והכנענים הקדומים.
עראפאת ודלילה 59905
עראפאת הזכיר בנאום לנשים פלסטינאיות היום את סיפור שמשון ודלילה ואמר שלא היה זה מקרה שדלילה העזתית הכריעה לבסוף את שמשון הישראלי.
דלילה נחשבת למרשעת גם במסורת המוסלמית אבל נראה שלפלסטינאים שרואים את עצמם כיורשי הפלישתים והכנענים זה לא משנה. העיקר שגם היא הייתה אוייבת של הישראלים.
משעשע מאד. 60261
במיוחד בהתחשב בכך ששמשון הוא אחד מן המחבלים המתאבדים הראשונים בהיסטוריה.
עראפת ובית המקדש 70589
נציג אמריקני סיפר שלפני כמה ימים בעת שיחה עם עראפת זה טען לפניו שבית המקדש לא היה בירושלים כמו שנהוג לחשוב ,אלא ליד שכם.
ובכן עראפת לא טעה כל כך.
היה בית מקדש ליד שכם ,זה של השומרונים שהתקיים זמן קצר לפני שהושמד בידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס .
מצד שני הוא עושה שיכתוב של ההיסטוריה וטוען לאי קיומו של בית המקדש בירושלים .
אני אגב מסכים איתו.כדי למנוע אפוקליפסה עתידית יש להמשיך באותו קו המחשבה ולהכחיש כל קשר בין בית המקדש של ההעבר והעתיד ובין מה שנקרא היום "הר הבית " בירושלים.
ליתר פרטים ראו
הר הבית הוירטואלי

סתם תוספת 121572
סתם לרענן את זכרוני תגידו לי אם אני טועה אלה לא היו הערבים שויתרו על ארץ ישראל בהסכם וייצמן פייסל בשנת 1919 זה לא הם שאמרו שאין לארץ ישראל שום קשר אם סוריה ושהיא לא מדינה ערבית לא רק תזכירו לי
אז מה הם עושים פה היום מנשים ליצור עבר מהולל של שיכות למדינה אז הינה השיכות למדינה תקראו קצת על ההסכם ותבינו
dark angel
הנה עוד סתם תוספות: 121585
,,??,...,?!
לפלסטינאים ולערבים בכלל 142980
יש שורה של מיתוסים לגבי תולדות היהודים והציונות שכל קשר בינם ובין המציאות הוא מקרי בהחלט . אולם לאחרונה נשמעו גם בינהם קולות להבנה אובייקטיבית יותר של נושאים אלה. ראו :
מחפשת מידע על דת המארונים!!!!! 236610
אשמח לקבל כל מידע שיעזור לנו ליצור קשר עם
הקהילה בארץ וביפו במיוחד.

תודה מראש על כל עזרה
שגיא
שגיא זה שם של בת?! 236676
http://www.google.co.il הקלד את המילה "מארונים" (או "המארונים"), ומצא את מבוקשך.
יאסר ערפאת מת 261041
אבל המיתוס שיצר בדקדקנות ובמכווון ישאר מן הסתם עוד זמן רב אחריו .ערפאת הוא כנראה אחד המנהיגים הבודדים בזמננו שטרחו כל חייהם ליצור סביבם מיתוס , אולי רק פידל קסטרו מקובה הוא דוגמה בודדת נוספת של מנהיג ששוקד ליצור סביבו מיתוס ועוד דוגמה היא של המנהיג הטרוריסט אוסאמה בן לאדן.
עוד על כך ראו :
המיתוס של ערפאת

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים