ברוכים הבאים לסטאלג 13 (חלק ב') 430
המשך מאמרו של אלי אשד על הז'אנר הספרותי הייחודי, ה''סטאלגים''.

(חלק א' של מאמר זה פורסם אמש).

כלבתו של שולץ

"עד מהרה השתלהבו הנערות במידה כזאת מאישה של המדורה ומאישה של גיהנום עד כי הסירו את חולצותיהן וחזיותיהן ונשארו לקרקר סביב הגבר הפצוע כשהן ערומות ממותניהן ומעלה. עתה קיבלה החינגה אופי של מעשה קדמוני אשר נשאב ממערות האופל של האדם הניאדרטאלי: נשים ערומות מרקדות, משתוללות ומענות עד מוות את הגבר הכבול."
("סטאלאג 217" מאת "ויקטור בולדר")

ההצלחה של ה"סטאלאגים" בשנת 1962 הייתה כה גדולה עד שמוציאים לאור מתחרים החלו לחקות את נרקיס ולהוציא סטאלאגים משלהם, וכפי שקורה בדרך כלל - הפעם בגירסאות אף קיצוניות יותר של סיפור העלילה הסטאלאגי הבסיסי. המפורסם שבכל החיקויים האלה הוא הספר הנודע ביותר לשימצה שיצא מעולם בישראל, ולו רק בזכות שמו הבלתי־נשכח: "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ", מאת "מוניק קורדו". הספר יצא בהוצאת "עשת" ב-‏1962. ספר זה, שתואר בידי עיתונאי מאותה תקופה כ"ספר הנורא והמזוויע ביותר שיצא אי־פעם בשפה העברית", תיאר את סיפור התעללותו של קצין נאצי בצרפת הכבושה בצרפתייה צעירה שהעזה לסטור על פניו. הוא הוחרם מיד בידי הצנזורה כאשר הופיע, והיום הוא פריט יקר ערך לאספנים. העיתונאי דב קליגר טוען שהספר הזה זכה לתגובות סוערות, דווקא משום שהיה דומה מדי לסדר הנכון של הדברים ולמה שקרה במציאות. על זהות מחברו של ספר זה נפוצו שמועות רבות, והיו אף שטענו שנכתב בידי מרצה באוניברסיטת בר אילן ובידי שתי סטודנטיות שלו. זוהר שביט (פרופ' ללימודי תרבות באוניברסיטת תל־אביב) טוענת שהוא נכתב בידי פרופסור לספרות, ואלי קידר קובע שהוא נכתב בידי עיתונאי.



השם הרע שיצא לספר שיכנע את נרקיס לספק תשובה מהירה למתחרים, והוא מיהר לפרסם ספר (שנכתב בידי מירון אוריאל) בשם "כלבתו של שולץ" מאת "מוניק דה לה טור". אבל בניגוד לקודמו, ספר זה היה ספר מלחמה כמעט נטול סצינות סקס וסדיזם, והכלבה היחידה המוזכרת בו היא כלבה ההולכת על ארבע...

ההסלמה המילולית בתיאורי הפורנוגרפיה שב"סטלאגים" גרמה לקולות זעקה משומרי מוסר שונים. המשטרה החלה להכביד עליהם את ידה, וניסתה לאסור הפצת ספרים ולהחרים עותקים קיימים. המוציא לאור נרקיס זומן לחקירה בעקבות תלונה שהגיש נגדו אב נזעם, שמצא את בנו קורא את "סטאלג 13". אבל כל זה היה לשווא: הפופולאריות של הספרים רק גדלה, ואיתה קיצוניותם. לשיאם הגיעה הפופולאריות בשנת 1963, כאשר כמה הוצאות הוציאו כמעט מידי שבוע סטאלאג חדש לשוק, פרי עתם של מחברים אלמוניים שונים (רובם סטודנטים צעירים, ובינהם היה כנראה המחזאי הידוע לעתיד יוסף מונדי, שטען כי כתב ספרים תחת השם "מייק באדן").

הסטאלאגים זכו להצלחה עצומה. דומה שהכל קראו אותם, כולל קוראים חרדיים רבים שעשו זאת בהחבא. עדות לפופולאריות הזאת ניתן למצוא בכתבה נזעמת מאת העיתונאי ח. ספרא, שהופיעה בעיתון החרדי "המודיע" בתאריך 9.4.65 (לאחר שפופולאריות הסטאלאגים כבר החלה לדעוך). תוך כדי תלונה על כך שבתצוגה הישראלית ביריד הספרים הבינלאומי לא נכללים ספרי קודש, כתב ספרא: "גם הסטאלאגים הממלאים את הדוכנים של מוכרי הספרים לא יופיעו - כי המשטרה לא תרשה את הופעתם - אולם הם התופסים את המקום החשוב ביותר ב"ליטראטורה" העברית של השנים האחרונות, אלה עם השערים הצבעוניים, המגרים, המפוצצים, המגרשים את היצר הרע ממקומו ותופסים את מקומו ביתר שטות".



הראשון שבספרי הסטלגים, "סטאלג 13", הפך כמעט למטבע לשון, עד שהמוציא לאור מיהר לפרסם לו מעין המשך: "חזרה לסטלאג 13" מאת "רלף בוצ'ר" (אוריאל) ו-"סטאלג 13 א" מאת הסופר המקורי "מייק באדן" קידר, שעסק במחנה שבויים קומוניסטי דווקא.

כעת עסקו הסטאלאגים לא רק במחנות שבויים גרמניים, אלא גם במחנות שבויים יפניים, קומוניסטיים, צפון קוריאניים, ואפילו קובנים ושל מורדים אלג'יראים. הנוסחה הבסיסית של המחנה המנוהל בידי יפיפיות סדיסטיות נשמרה בעיקרה, אבל התיאורים היו פרועים יותר ויותר. כעת הסופרים האלמוניים השונים, בניסיון לזעזע את הקהל, נתנו דרור מוחלט לדמיונם והספרים נעשו ליותר ויותר סקסיים ואלימים וכללו סצינות קשות ביותר של סקס וסדיזם שכמוהם אי אפשר למצוא בסטאלגים הראשונים של נרקיס, קידר ואוריאל. כתוצאה מכך, כמה מהספרים האלה נראים כחומר קריאה חובה לכל "מלכת" SM המכבדת את עצמה.

""מדוע אינך שותה אמריקנר?" שאלה.
"אינני רגיל לשתות לבדי" ענה ומיד בטרם תפס את המתרחש חטף הצלפה על פרצופו מהמגלב שבידה.
הבלונדינית היפיפיה כשעיניה יורות אש של שינאה סיננה בין שיניה:
"להבא אל תשכח להוסיף את התואר אוברשרפירר כשאתה מדבר אלי קפטין אדמס, מובן?"
"מובן אוברשפירר" ענה."
("סטאלאג בנות השטן" מאת "רוי אדמס")

הספרים הבוטים ביותר מסוג זה פורסמו בהוצאת רמדור/התאומים. וכך, בספר "סטאלאג העלוקות" מאת "ארל דרקינס", המתרחש במחנה שבויים יפני שעליו שומרות גיישות, יש תיאורים מפורטים של הורדת שבויים לבורות מלאים בעלוקות ונמלים. בספר "סטאלאג העינויים" מאת "א. ב. רוג" (חוברת דקה בת 68 עמוד בלבד) אנו מוצאים במסגרת העלילה הסטנדרטית של מחנה נשלט בידי אשת המפקד היפיפיה הנימפומנית והסדיסטית סצינות מזוויעות במיוחד: כמו תיאור מפורט של כריתת רגל של שבוי בידי מכשיר של רופאה סדיסטית, אונס של הגיבור בידי המפקדת לאחר שהצליפה עליו ורכבה עליו כמו על סוס במשך שעות, והעברת עור של כלב והשתלתו בפני אחד השבויים. הספור מסתיים בתיאור האונס ההמוני שאותו מבצעים השבויים בשומרות לאחר שיחרורם בידי כצבא ארה"ב שבשיאו הם משתילים בפני המפקדת היפיפייה עור של אחד משומרי המחנה המכוערים ביותר וכך, כשהיא עומדת למשפט, היא נאלצת ללבוש מסכה כתוצאה מהמראה המפלצתי. בספרים אלה כבר לא היה את המידע ההיסטורי הרב שניתן למצוא בספרים המוקדמים של אוריאל. הם אף לא נועדו לגרות אלא רק לזעזע את הקוראים עד כמה שיותר.

למה?

"כיצד יתכן שהנאציזם, שנציגיו היו אנשים עלובים, מעוררי רחמים, פוריטנים, יכול היה להפוך בימינו, בכל מקום, בצרפת, גרמניה, ארה"ב, בכל הספרות הפורנוגראפית של העולם כולו, להתייחסות האבסולוטית אל הארוטיזם? כל הדמיון האירוטי, ברמתו הזולה ביותר, מוצב עתה בסימן הנאציזם. זה הדבר המעלה בחריפות את בעיית אהבת העוצמה."
(מישל פוקו)

מה גרם להצלחת הסטאלגים בישראל בתקופה זאת? מן הסתם היו לכך כמה גורמים: הסטאלאגים היו שוברי הטאבו האולטימטיבי, הטאבו על השואה, כאשר תיארו עלילות ארוטיות ופורנוגרפיות שמתרחשות על רקע מלחמת העולם השניה ובמחנות ריכוז, ועל כן שום דבר לא יכול היה לגרות (ולזעזע) יותר מהם. מאידך, הם נמנעו מלחצות את הקו האדום בנושא זה, בכך שלא הזכירו כמעט את היהודים.

ברוב הסטאלגים, הגרמנים (ובעיקר הגרמניות) מוצגים כמפלצות אדם, וסיפקו בכך מעין לגיטימציה לקריאה בהם. בסופם מתבצע לרוב לינץ' או אונס אכזרי בשומרות, מעין קטרטזיס לקוראים הישראלים שוחרי הנקמה בנאצים. אך היו גם יוצאי־דופן, כמו סיפרו של אוריאל (תחת השם "קים רוקמן") "סטאלאג הנקמה", המתרחש בבסיס הטילים בפנמונדה ובו הוא מתאר בצורה סימפטית דמויות של חיילים גרמניים. ספק אם תיאור סימפטי כזה ניתן למצוא בספרים עבריים רבים אחרים של התקופה.

במידה רבה, הסטאלגים מראים על שנאת נשים ופחד מהן, כפי שאולי ניתן להבין מתיאורי הנשים הדומיננטיות והסקסיות הללו, המתעללות בגברים החלשים יותר שברשותן. מצד שני, ניתן לטעון שבסטאלגים יש בעצם שחרור של דמות האישה, שבספרות העברית הפופולארית עד אז הופיעה כיצור חלוש שתפקידו היה לצרוח לעזרת הגבר הגיבור או לדאוג לשלומו. כאן לראשונה הוצגו טיפוסי נשים מסוג שונה, נשים חזקות, תקיפות, דומיננטיות, פרועות וחסרות עכבות; אולי ביטוי לביקורת חברתית נגד מי שמנסות לחרוג מחלוקת התפקידים המסורתית בבית. מאידך, יתכן שניתן לראות כאן צעד בכיוון הצגה שיויונית יותר של דמויות הגבר והאישה בספרות, אם כי כלל לא ברור אם היה זה צעד חיובי.

בני הנוער של התקופה קראו את הספרים בשקיקה, בחוברות שהועברו מיד ליד ונקראו הרחק מעיני המבוגרים. הם נזכרו בשיחה רק לעיתים רחוקות, אך בה בעת הספרים הללו שימשו מקור לריגושים אסורים והנאה מהולה בבושה. ניתן לראות זאת למשל בסצינה מסרטו של בועז דוידזון, "אסקימו לימון", על הנוער בתקופה זו - סצינה בה יפתח קצור יושב באמבטיה כשהוא קורא את הספר "כלבתו של שולץ". הריגושים שעוררו סיפורים אלה בבני הנוער נבעו הן מן המפגש הראשוני דרכם בארוטיקה, שאופיה הפוריטני של החברה הישראלית בתקופה זו עוד לא נתן לה ביטוי פומבי, והן כאמור כתוצאה משבירה של טאבו, שיצרה לשואה ולמלחמת העולם השניה דימוי פורנוגרפי דוחה, מגרה, ומרתק בו־זמנית. השילוב, המהמם בעצמתו, של מלחמה איומה מחד, ונשיות גרמנית־נאצית אלימה ותוקפנית (ועם זה מינית, מתפרצת ופראית) מאידך, יצר בספרים אווירה מנטאלית קיצונית, חד־פעמית בחריגותה ובזרותה לאנושיות המתורבתת, מופרעת לחלוטין בהשפעתה, מחרידה ומזעזעת ועם זאת מגרה ומושכת באופן יוצא מגדר הרגיל. כל אלה עקרו את הקוראים שחיו בישראל הקרתנית והפרובינציאלית, המסודרת, התרבותית והפוריטנית כל־כך של שנות השישים אל עולם הזוי ומטורף עם חוקים משלו, שונים לגמרי מהחיים הנורמאליים; עולם שהילך קסם על הקוראים.

סך הכל יצאו כ-‏75 ספרים שונים בז'אנר זה, ואפשר להגדיל את המספר אם נחשיב גם ספרים שעוסקים ב"סקס וסאדיזם" באופן כללי במלחמת העולם השניה.

פורנוגרפיה כנגד הפשיזם

"סטאלאג 13", אותו מחנה שבויים מיתי, הפך לשם דבר בישראל. יצאו ספרים כמו "בחזרה לסטלאג 13", מאת "רלף בוצ'ר" (אוריאל), שסיפק אגב העלילה מידע רב על תוכנית בניית ההליקופטרים של סיקורסקי, ו"סטאלאג 13 א" מאת המחבר המקורי "מייק באדן" על מחנה סובייטי דווקא.

ולא רק בישראל הקטנה: ב-‏1965 החלה הטלוויזיה האמריקאית להקרין סידרה קומית דרמטית בשם "הגיבורים של הוגאן" (Hogan's Heroes). הסדרה עסקה בעלילותיהם של חבורת שבויים אמריקאים הרואים במחנה שבויים נאצי ששמו היה... "סטאלאג 13". מסתבר שמפיקי הסדרה היהודים, בעת ביקור בישראל, שמעו על ההצלחת הספר, ולקחו את שמו עבור הסדרה החדשה אותה תיכננו. "סטאלאג 13" האמריקאי היה שונה מאוד מ"סטאלאג 13" הישראלי של קידר. במקום נשות האס.אס. היפיפיות והסדיסטיות, היו שם שומרים גרמניים מטופשים בגיל העמידה, שעליהם הערימו השבויים האמריקאים הערמומיים פעם אחרי פעם. את מקום הסקס והסדיזם תפס הומור לגלגני וטוב־לב על טיפשותם של הנאצים. בכל אופן זכתה הסדרה להצלחה עצומה בארה"ב ורצה במשך כמה שנים, עם יותר ממאה פרקים. המונח "סטאלאג 13" מוכר כיום למרבית האמריקאים כמחנה השבויים מ"הגיבורים של הוגאן", והוא הפך עבור מרביתם לסמל מיתי עבור כלל מחנות השבויים הגרמניים. ניתן לטעון כי מונח זה הוא התרומה המשפיעה ביותר מהתרבות הפופולארית הישראלית לתרבות הפופולארית האמריקאית.

ה"סטאלגים" גוועו באמצע שנות ה-‏60. הם הגיעו לשיא הפופולאריות שלהם ב-‏1963, ולאחר מכן נעלמו. את מקומם תפסו סדרות על סוכנים חשאיים שהושפעו מסרטי ג'יימס בונד, ובראשם הסדרה על איש הקראטה פטריק קים בהוצאת רמדור. היה זה גיבור שעומס הסקס והסדיזם בסיפוריו הראה שכותביו הישראליים, פנחס דנציגר וגלעד מורג, למדו משהו מהסטאלגים שאותם פירסמה ההוצאה, ולאמיתו של דבר אף כתבו כמה מהם.

בארצות אחרת לעומת זאת, ובעיקר באיטליה ובארה"ב, פרחו בשנות ה-‏70 סרטים שהזכירו מאוד את הסטאלגים הישראליים בשילוב של סקס וסדיזם על רקע מחנות הריכוז של מלחמת העולם השניה. סרטים כמו "אילזה זאבת האס.אס." (1974), שנחשב עד היום לסרט פולחן לחובבי הסרטים הרעים. הסרט מתאר את עלילותיה המיניות והסדיסטיות של מפקדת מחנה נאצי, הנחושה בדעתה להוכיח שיכולת הנשים לסבול כאבים היא גדולה מזו של הגברים. במהלך הסרט היא מבצעת ניסויים שונים על השבויים, גברים כנשים, ומשתמשת בהם לסיפוק צרכיה המיניים, עד כשלבסוף הם אינם מסוגלים יותר לספק אותה - ואז היא מסרסת אותם במו ידיה. בסופו של דבר השבויים מתמרדים ומשתלטים על המחנה, ואלזה נידרסת בידי טנקים. אבל הסרט הצליח כל־כך עד שהמפיקים הקימו את הדמות לתחיה בשלושה סרטי המשך, שבהם שימשה בין השאר כשומרת בגולאג רוסי ובארמון עבדים של שייחים סעודיים.


אילזה זאבת האס.אס - הופיע גם בגרסת DVD



איטליה במיוחד הרבתה להפיק סרטי "סטאלאגים" פורנוגרפיים־סדיסטיים מסוג זה, סרטים כמו "מחנה הניסויים של האס.אס.", "סטאלאג 27", ואחרים, שנודעו לשימצה בגודש הסקס הפרוורטי והסדיזם שבהם; סרטים שלמעשה היו פורנוגרפיה לשמה שבה שולבו "הסברים היסטוריים" יחד עם "מסרים כנגד הפשיזם" כדי לתת להם "הצדקה". הסיטואציה שבהם תמיד חזרה על עצמה, בוריאציות שונות: במחנה ריכוז נבחרות שבויות כדי לספק שירותים מיניים עבור החיילים הנאציים. ומכאן נמשך הדבר עם הרבה סאדו־מזוכיזם, שומרות לסביות סדיסטיות, עינויים, וכו'. בסרט המזויע ביותר מסוג זה, "האורגיה האחרונה של הרייך" בבימוי של קיסר קאנוארי, מרצה המנהיג הנאצי גבלס בקטע מקברי במיוחד בפני קציני אס.אס. על כך שהדרך הטובה ביותר להיפטר מהיהודים היא על ידי אכילתם(!). אלה מבצעים זאת מיד: תופסים נערה יהודיה, מבשלים אותה, ואוכלים אותה. אין זה פלא שעם סרטים שכאלה יצא לקולנוע האיטלקי שם רע כל־כך ברחבי העולם.

אלמנטים פורנוגרפיים סדיסטיים מסוג זה חדרו גם לסרטים ידועים בשנות ה-‏70, כמו "שומר הלילה" (1974) של ליליאנה קאוואני, שבו כיכבה השחקנית הידועה שארלוט ראמפלינג בסיפור על מערכת היחסים המעוותת בין ניצולת מחנות ריכוז ובין המענה הנאצי שלה מהעבר. חוקרת הקולנוע הישראלית מיכל פרידמן הגדירה סרט זה כ"הוצאת פאר של הסטאלאגים".

בישראל, לעומת זאת, הסטאלגים נעלמו. התרחבות הליברליות בחברה הישראלית החל משנות השישים המאוחרות חשפה את הציבור לייצוג בוטה יותר ויותר של מין ואלימות בספרים ובכלי התקשורת. עתה כבר לא היה צורך לחפש גירויים מיניים בחוברות הסטאלגים. את מקומם תפסו סרטי קולנוע ווידאו פורנוגרפיים כסוג חדש של בידור אסור, אם כי ניתן לטעון שבכל אלה לא הייתה לאמיתו של דבר את שבירת הטאבו הרדיקלי שנמצאת בסטאלגים.

הסטאלגים לא היו דבר שהחברה הישראלית רצתה לזכור, אם כי פה ושם עדיין ישנם אנשים שאוספים אותם באדיקות, והם מבוקשים מאוד בשוק המציאות. הסופר דן בן־אמוץ, חובב פרוורסיות ידוע, היה אספן גדול מאוד של סטאלגים - וניתן לתמוה אם היה לכך איזשהו קשר לענין העמוק שגילה בנשים גרמניות בספרים כמו "לזכור ולשכוח". בכל אופן ניתן למצוא את השפעת הסטאלגים בספר המדע הבדיוני "אבימלך עולה בסערה השמימה" מאת עמי דביר (1993), המספק מבט פוסט־מודרני נוסטאלגי לאימי השואה. מסופר בו על ישראלי שהושפע מהסטאלגים שקרא בנעוריו, ומקים בבגרותו, כשהוא מתעשר, מעין "פארק סטאלג" מלאכותי בפולין, בו יכול אדם לחוות על בשרו את הווי המחנות הסאדו- מזוכיסטי.

ספר זה אינו יחיד, ודומה שהיום בעידן ה"רטרו" והפוסט־מודרניזם, כאשר הענין בתקופה הנאצית מצדדים שונים הגיע כמעט למימדים של אובססיה, יש אנשים שמסתכלים על עידן "הנאציזם כסמל לסקס פרוורטי" כמעט בנוסטלגיה.

ניתן גם לתמוה אם ספר המחקר המצליח ביותר בתקופתינו על נושא השואה, ספר המחקר "תליינים מרצון בשירות היטלר" מאת דניאל גולדהאגן, לא זכה במידה רבה להצלחתו הודות לתיאור המפורט (וחסר התקדים כמעט בספרים מסוגו) של מעשי הזוועות של הנאצים. כידוע, יש קהל גדול לפנטזיות ולתיאורים אקטואליים של מעשי זוועה (כפי שמראה ההצלחה של סרטי האימה בתקופתנו), וייתכן שחלק מקהל זה נמשך לספרים כמו אלה של גולדנהגן ושל צטניק, ושל הסטאלגים - לא רק מתוך הרצון ללמוד על אימי השואה אלא גם מתוך ההנאה שבזוועה.
קישורים
חלק א' של מאמר זה
הגיבורים של הוגאן - אתר מעריצים
הגיבורים של הוגאן - אתר נוסף
אילזה זאבת האס.אס. - אתר על הסרט
אילזה זאבת האס.אס. - אתר נוסף
אילזה זאבת האס.אס. - "הסיפור האמיתי?"
סרטי המשך ל"אילזה"
סרטי המשך ל"אילזה" - אתר נוסף
סקירה כללית של סרטי ה"סטאלגים"
תליינים מרצון בשירות היטלר - ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

סטאלאגים של פאזוליני 16391
כל הכבוד! מאמר מרתק ומשכיל, ואני אכן מתכוון לחפש חלק מאותם סרטי סטאלאג. תמהני, אם מחזיקים אותם בספריות הוידאו הישראליות (אולי באוזן).

ואם כבר בסרטי סטאלאגים עסקננו, נדמה שכנראה הדוגמה הכי גבוהה לסרט שהושפע מהסטאלאגים הוא '120 ימים של סדום' של פייר פאזוליני (שהוא הסרט המזעזע ביותר שראיתי בימי חיי, אם כי גם סרט נפלא) שעוסק בחבורת פאשיסטים איטלקים בסוף מלחמת השניה, המקימים הרמון של נערים ונערות אותם הם מענים ומנצלים מינית להנאם הפרטית.
יש לציין כי הסרט הוא עיבוד לספרו זהה הכותרת של המרקיז דה סאד.

ודרך אגב, מי שתהה לאן עבר הקולנוע האיטלקי כשסיים את תיאור הזוועות של מלחמת העולם השניה בגרמניה nazi sexploitation יכול למצוא את מבוקשו בזוועות הבאות שהופקו באיטליה. ז'אנר סרטי הקאניבלים שניפק יצירות זוועה כגון canibal Ferox ו- Canibal Halocaust.

בברכה,

עידו הרטוגזון
סטאלאגים של פאזוליני 16602
סאלו מכיל גם אלמנטים של דאנטה, לא רק טקסט של דה סאד ומעניין מאד כיצד נעשה בהפצתו שימוש בפריטקסט אנטי פאשיסטי ("מעשיה על זוועות הפאשיזם") כדי לנסות להעבירו דרך הצנזורים הקשוחים של אירופה - נסיון שהצליח באופן חלקי בלבד ושעד היום יש המצטערים גם על הצלחה זו (למשל הצנזור האוסטרלי שאסר ב 98 על הקרנתו, אחרי שהתיר אותה ב 75).
הייתי החתול של כלבתו של שולץ 16399
אין ספק כי הוגה רעיון כתיבת ז'אנר הסטאלג הצליח לקלוע אל נפשו המודחקת והמסוכסכת-משהו של הצבר המתבגר בשנות ה-‏60 במדינת ישראל, נפש המשחקת תמידית משחק כפול בערכי המושג 'תליין' ו'קורבן', והדנה וחולמת באפשרויות היפוך תפקידים פוטנציאלי.

שאלה מעניינת והיפוטתית תהיה לדוגמא - האם ניתן היה למצוא בתרמיליהם של מתגייסי מחזורי 62 עד 68 (גם) עותקי ספרים שכאלו? או אולי (רק) בתרמיליהם של מבצעי פעולות התגמול?

כך או כך - לא נותר אלא לחכות למו"ל זריז בעל ערוץ וקשרים אל השפה הערבית, על מנת לפרסם רעיון דומה ממתקני כליאה ישראליים, המאויישים בפקידות-חיילות ציוניות, המסתובבות ברחבי המחנה כששוט ביד ימינן, ורצועת כלב המחוברת לרוטוויילר ביד שמאלן.

מו"ל זה יהפך בזמן הקצר ביותר לאדם בעל נכסים מרובים, בהתחשב בפוריטניות החברה הערבית משני עברי הקו הירוק.

צריך רק למצוא שם טוב למקבילת הסטאלג בעברית, הנשמע גם טוב בערבית.

יש למישהו רעיון?

בברכה

א. מאן
אנאצר 16441
אנסאר? 16458
אנסאר 3 16489
הסטאלגים והערבים 19608
מר מאן אולי צוחק בתגובתו זאת אבל מסתבר שהוא צדק יותר ממה ששיער. עיון בחוברות של "העולם הזה" משנת 1962 ( מגזין שעם כל העניין שלו בסקס ובפוליטיקה ובשואה הקדיש תשומת לב רבה וכנראה יחידה במינה לתופעת הסטאלגים בעת הוצאתם לאור ) מגלה שני מאמרים מפורטים מאוד שנכתבו על הסטאלגים בידי מחבר אנונימי שלפי סגנונו אפשר לזהות אותו בקלות כעורך המגזין אורי אבנרי. אבנרי חיבר ספר בשם "צלב הקרס " על המפלגה הנאצית שהיעה גדוש בדיונים על סקס והמנהיגים הנאציים ( שם ניתן למצוא את הסיפור שלני ריפנשטאל ניסתה בראשית שנות ה-‏30 לפתות את היטלר לקיים איתה יחסי מין , אך כפי שסיפרה אחר כך לחבריה , הפיהרר לעתיד , העדיף רק לשכב ולאונןוהרושם הוא שריפנשטאל הדומיננטית הרסה לו באותה היזדמנות את כוח הגברא) ספר שהופיע בהוצאה של ספרי כיס אירוטיים וכך אין זה מפתיע שהוא גילה בתופעה עניין מיוחד ( מה עוד שבעולם הזה הופיעו מודעות פירסומת לסטלאגים !).
בין השאר מציין אבנרי במאמר בין שני חלקים שפורסם בעולם הזה ש" אף נעשו נסיונות להחדיר את הסטאלגים לשוק הערבי בארץ . מישהו הביא מחוץ לארץ טפסים של ספרים מעין אלה שהודפסו בערבית בארצות ערב . בארץ נעשו מהם העתקים פוטוסטיים והם מופצים בהצלחה ברחוב הערבי ".
ובחוברות אחרות שהופיעו בעולם הזה באותה התקופה ב-‏1961 יש כתבות על מאמרי מגזינים איטלקיים ששם הובאו איורים של חילות ישראליות כאמזונות תוקפניות וחשופות חזה בדיוק כמו הנאציות בסטאלגים ... ה"עולם הזה אעף הביא דוגמאות של איורים אלה וחבל שגיליתי אותם מאוחר מידי מכדי לכלול אותם במאמר כאן . אולי בגירסה אחרת שלו ....
אבנרי מעיר נכונה במאמר שלו שבארצות חו"ל יש משיכה גדולה לדמות החיילת הישראלית המזויינת וכי שחקניות ישראליות לרוב זכו בהצלחה בחו"ל באמצעות תמונות בהן הן מזוינות בכלי נשק וסיפור על שירות בצה"ל.
אבנרי הסביר זאת כמשיכה לסיפוק הנגרם למראה שילוב של מין עם תוקפנות ואני מסכים עם הסברו .
אילזה של סטלאג 13 16403
נקודה מעניינת לגבי הסרט "אילזה זאבת האס אס " היא שהסרט הוסרט במקום שבו הוסרטה במקור סדרת "הגיבורים של הוגאן " דהיינו ב"סטלאג 13" . מעבר לרצון לחסוך בכסף על ידי השימוש בבמות ובצריפי המחנה הישנים שכבר היו קיימים, נראה שלפחות בפירסומת לסרט היה רצון להראות על המשכיות כלשהיא, כביכול הרפתקאותיה של אילזה מתרחשים באותו סטלאג 13 הישן. .
אילזה עצמה , אגב הוצגה בכמה מהפירסומים כמבוססת על דמותה של אילזה קוך , אשת מפקד מחנה בוכנוואלד שתחביבה היה להכין אהילים מעור של בני אדם.
אילזה של סטלאג 13 451627
דווקא תחביב נחמד , מה ציפיתה שיעשו שם מקרמה , קרמיקה?
מאמר מרתק! 16404
ברכות לאלי אשד, אשר גם בחלק ב' של המאמר הצליח לעניין ולרתק. תודות גם לדובי אשר לא עיכב את הפרסום.. :)

מעניין לקרוא במיוחד על הצנזורה ועל התגובה הציבורית, תגובות נזעמות כמו החרמות של הצנזורה וחקירות משטרה שהיום שמורות בעיקר לתופעות מזוויעות באמת כמו פדופיליה.
כשבוחנים את 'ההיסטוריה' הזו, אפשר לראות איך 'הקו המוסרי' בישראל ובעולם כולו זז כל הזמן. פעם תמונה של בחורה ערומה היתה שבירת טאבו (שלא נדבר על תיאורי המין בסטאלג, שאני בטוח שניתן למצוא מזעזעים מהם גם ב'ראש 1') היום זה לא יציק לאיש. אפילו סאדו-מאזו הפך לפעילות מינית מקובלת.
מעניין מה יגידו צאצאינו עלינו, האם יופתעו שפדופיליה או סרטי סנאף נחשבו אצלנו כטאבו חמור וילגלגו על הפוריטניות שלנו?
יש לקוות 16411
שצאצאינו יזדעזעו מכך שהיה מישהו שסבר שצאצאינו לא יזדעזעו מפדופיליה וסרטי סנאף
כשהתקווה מתה.. 16436
כיום נודע לי שבשנה הבאה תצא סדרת טלוויזיה בסגנון 'השרדות' בטלוויזיה האמריקאית. בסדרה יהיה ניצוד אחד וחבורה של ציידים שאמורים לצוד אותו ולקבל תמורת כך כסף, המשחק ייערך בג'ונגל.
האם זה לא מזכיר סרט סנאף? האם זה לא מראה משהו על התזוזה של הנורמות?

וערוץ האופנה שמראה בדרך כלל דוגמניות קטינות? ואלפי ערוצי ההפצה של הפדופילים המלמדים על הכרה יותר ויותר נרחבת ו'סובלנות' של הציבור לתופעה זו?

גם אני מקווה שצאצאי ימשיכו להזדעזע מתופעות כגון פדופיליה וסנאף, אבל לצערי הרב המציאות מוכיחה אחרת.
התופעה הזאת כבר נחזתה 16455
בסיפורי מד"ב שונים. רוברט שקלי כתב עוד בשנות ה-‏50 על "משחקי צייד " שנערכים לעיני הטלוויזיה וכלל הציבור כשדינו של הנכשל הוא מוות .הסיפור הנ"ל שלו מתגשם עכשיו שלב אחר שלב בדיקנות .
סטיפן קינג כתב על אותו נושא ספר מד"ב בשנות ה-‏70 , וארנולד שוונצארגר כיכב בסרט לפיו "הנמלט" . הסרט הוא לא מי יודע מה , אבל בדיאבד יש לי את הרושם שהוא עומד להתגשם בשלמותו כבר בשנים הבאות . תחילה במשחקי צייד של של ה"המאפיה " ואירגוני פשע שונים , ומאוחר יותר במשחקי טלוויזיה עבור הקהל הרחב שבו המפסיד אולי לא יוצא להורג כמו בסרט אבל ייתכן שיאלץ "לתרום " איברים מגופו . אבל תמיד ימצאו אנשים שלא יהיה להם דבר להפסיד ( חוץ מאת אבריהם ) ויסכימו להשתתף תמורת הצ'אנס לתהילה .
הרעיון הוא כמובן עתיק מאוד , זהו הרעיון של משחקי הגלדיאטורים ברומא העתיקה , והקהל היה אותו סוג קהל של היום , אנשים שכבר ראו הכל ורק המתח שבראיית דם נשפך עוד יכול לעורר אותם.
כשהתקווה מתה.. 16478
בטוחני כי ריצ'ארד האטץ' מוצא עצמו מנוצל למדי עם פרסומו החדש ומיליון הדולר בכיסו.
אני מבין כי מעולם לא ראית סרט סנאף למשל, אם אתה משווה קטינות בערוץ האופנה לסרט זה.
מלבד זאת, גם אם ישנה הידרדרות מוסרית מסוימת לאורך השנים, ישנה גם עלייה בדרגות אחרות. הרי פעם יכל המלך לקחת לעצמו איזו אישה שתרצה ולרצוח איזה נתין שיחפוץ במותו, ופעם יכל גבר להרביץ לאישתו ללא כל תגובה שתטיל דופי במעשה והיה זה מעשה מקובל, וכו' וכו' וכו'...

אלפי ערוצי הזוועה הפדופילית מלמדים כי דרכי התקשורת השתפרו פלאים מאז נכנס האינטרנט לשימוש... ותו לא.
אני מאמין כי הריגוש הראשוני אצל רבים ייעלם עם הזמן. ואולי לא.
כשהתקווה מתה.. 16485
מה שאתה מפספס הוא שנוצר לנו מלך חדש. נכון, נשיא ארה"ב אינו מחזיק בכוח שבו החזיק כל מלך מדרג שלישי בימי הביניים, מבחינת פגיעה בזכויות האדם. אבל יש מלך חדש - הללויה - הטלוויזיה. הטלוויזיה ממיתה ומחייה, היא מחליטה מי לחיים ומי למוות, היא קובעת מי טוב ומי רע, היא השופט, המושבעים והתליין.
הבעיה מגולמת בדיוק במה שאתה אמרת בעצמך - הנה, מר האץ' זכה בפרסום (בטלוויזיה!) ובמליון דולר. מה עוד בן-אדם יכול לבקש לעצמו? אתה, בדבריך, מהווה את התגלמות החלום הרטוב של תאגידי התקשורת - צרכן מושלם, כנוע לחלוטין לתכתיבים של התקשורת.

כשהתוכניות בטלוויזיה ישסו נמרים באנשים, והמנצח יזכה במיליון דולר - גם אז תצדיק אותן.
כל יחיד הוא מלך 16491
"הטלוויזיה" בפעם האחרונה שבדקתי, היתה קופסא מתוצרת ספרד (עם לוגו יפני) שמונחת אצלי בבית. אני משער, אבל, שהתכוונת לתעשיית הטלוויזיה, ושמשום מה אתה רואה אותה כיישות מונוליטית אחת, בעלת כח אבסולוטי.

ולא היא. אני עושה לך הנחה, ולא מדבר על האינטרנט, ועדיין: האם ניתן להשוות בין העוצמה וההשפעה התרבותית של שלוש הרשתות לפני שלושים-ארבעים שנים לבין מה שנשאר ממנה היום? האם ניתן להשוות בין הטלוויזיה הישראלית של שנות השמונים לבין ערוץ 1 של היום? נכון, יש מכנים משותפים רחבים לכמעט כל מאה הערוצים בקופסא שלך: הם רוצים שייצפו בהם, כי רובם משכירים את תכולת המח שלך (וכך הם מקווים, גם את הארנק שלך, את הפתק שלך בקלפי, וכו') למפרסמים. יש תחנות שמתיישרות לפי המיינסטרים. מתיישרות לפיו, לא קובעות אותו: לידה בשידור חי כחלק מתכנית הבוקר? כן, בארה"ב של 2001, אחרי קלינטון-לווינסקי, כשמרבית ההורים כבר לא נבוכים לספר לילדיהם מאין באו לעולם - לידה בשידור חי היא ה-cup of coffee של האמריקאים (לא צפיתי בשידור, אבל אני בטוח שמינון הדם על המסך היה נמוך ממה שתראה בכל home video של לידה). לעומת זאת - אם אתה מתעקש לומר fuck בטלוויזיה, תיאלץ להדיר רגליך מהרשתות (כן, אפילו מ"פוקס", כמדומני), ולעבור לכבלים. מדוע? כי זה מה שדעת-הקהל רוצה, וזה מה שהיא מקבלת.

לעניין תכניות כמו "Temptation Island", "הישרדות", "Who Wants to Marry a Millionaire" - ההצלחה של חלקן - וחוסר-ההצלחה של חלקן - הם בסך הכל סימנים לכך שאנשים לא מצדיקים ולא יצדיקו אוטומטית כל מה שישימו להם בקופסא. מותר לרשתות לבדוק את הגבולות, והן עושות זאת, אבל הן לא קובעות אותם.

איכשהו, דובי, לא ציפיתי שאתה ישר תרוץ להאשים את התקשורת :-)
כל יחיד הוא מלך 16494
לא, לא גוף מונוליטי, אבל בהחלט מדובר במספר תאגידי תקשורת בעלי אינטרסים משותפים מסויימים (ואינטרסים מנוגדים אחרים).

למעשה, אני לא ממש מסכים עם הביקורת הנאו-מרקסיסטית (זה בערך מה שכתבתי למעלה) על התקשורת. אבל הזחיחות של מר מעוז פשוט עלתה לי על העצבים.
ברור שההשפעה בין התקשורת לקהל אינה חד-כיוונית, אך האם אי אפשר להגיד שחלק גדול מהשינוי בפתיחות של הציבור (או שמא עליית סף הגירוי שלו?) הוא דווקא בגלל התקשורת? הטלוויזיה של היום שונה מהטלוויזיה של שנות ה-‏80 בעיקר משום שהטלוויזיה של שנות ה-‏80 הקהתה את חושינו, ולאט לאט הקצינה את עצמה, עד שהגיעה למצב הנוכחי.
ברור שהטלוויזיה חייבת להתאים את עצמה לקהל - אף אחד לא יצפה בתוכנית שמראש לא מעניינת אותו. החוכמה היא לקחת את המגמה הזו של הקהל, ולאט, בצעדים קטנים, להסיט אותה לכיוון שנוח יותר לבעלי אמצעי התקשורת - התאגידים. אתה יכול לעשות תוכנית על המעמד הנמוך, אבל אז הם יראו מגוחכים או עלובים (ואז התאגידים יאמרו שהם משקפים את המציאות, כשלמעשה הם עושים נאטורליזציה לסטריאוטיפים גסים).
אתה לא תגיד לאנשים להשתמש במשחת השיניים שלך כי היא טובה. אתה תנחיל להם במשך שנים את ההכרה שצחצוח שיניים הוא דבר טוב, ואז, תוך הסתמכות על הבסיס הזה, תגיד להם שאם כבר - אז עדיף את משחת השיניים שלך.
"יותר טוב ג'ל, הכי טוב אדג"' - נכון?
כל יחיד הוא מלך 16625
זחיחות היא לא מה שרציתי להעביר, ולא דימיתי בנפשי כי יאמרו עלי את שאומרים על אהוד ברק, אבל באמת קשה להתווכח עם דעה כזו.

אני באופן כמעט טוטאלי מתעב את התוכניות החדשות מסוגן של "הישרדות" וכו'. התקשורת אכן מקהה רגשות ומעלה את סף הגירוי לרמות בהן עלול הקהל לבלוע דברים שמנוגדים למוסר הראוי. אתה לא תמצא אצלי שמחה בלב מההידרדרות של הדברים אותם אנחנו מוכנים לקבל על מסך המחשב, הטלויזיה ועוד.
אני רק טוען שיש להתסתכל על התמונה באופן רחב יותר. זה הכל. הרי הגלדיאטורים שאותם הזכיר אלי היו קיימים זמן רב לפני הטלוויזיה, והם הרי לא בדיוק שיא המוסר האנושי לדורותיו. דווקא התקשורת, אם תסכים להתסכל על זה כך, היא זו שמונעת לעתים דברים לא מוסריים וחושפת אותם. לדוגמא, מוסד למפגרים, בחווה מרוחקת בארה"ב, שם הרגו(!) מפגרים חסרי אונים במשך 20 שנה- משנות החמישים עד שנות השבעים- לא יכול היה היום להתקיים, כיוון שסיכוי רב שהיה נחשף.
במקרים כאלו התקשורת כן עוזרת על שמירת המוסר. עם זאת נכון שפעימם רבות היא דוחפת את האדם למקומות הפחות נעימים שלו, מקומות אותם הכיר בעבר, לפני הטלוויזיה. ולכך אני תמנגד.
מאמר מרתק! 16499
אהם... כן... טוב, תודה לטל שאפשר את אי-עיכובו של המאמר. מת עליך, טל!
דב קליגר או נח קליגר 16412
העיתונאי שהוזכר הוא דב קליגר. האם לא היה זה איש ידיעות, נח קליגר ?
יכול להיות , ייתכן שטעיתי כאן. 16417
תמיהה נוקדנית 16421
האם שגיאות הדקדוק בציטוטים המובאים מהספרים נמצאות במקור?

שתיים אליהן שמתי לב: "כששדיה חשופות", "לקרקר סביב הגבר".
השגיאות בהחלט מופיעות בספרים... 16429
16446
ספרים שאני קורא הם בדר"כ ספרים מדעיים, פסיכולוגים, היסטוריים, פוליטים. אם הצלחת לעניין *אותי* בז'אנר הזה כך שקראתי את שני החלקים בשלמותם (לא שאני הולך לחפש עכשיו איזה שטלאג לקריאה בסופ"ש), באמת כל הכבוד.
המיתולוגיה הגרמנית 16522
ראשית, תודה רבה על סקירה מקיפה שכזו. השכלת אותי בנושא חדש לגמרי עבורי.

שנית, לא הבנתי את התשובה שאתה עונה לשאלתו של פוקו. אשמח אם תבהיר לי מדוע נוצר זיהוי בין נאצים לאירוטיקה.

שלישית וכהמשך, האם במיתולוגיה הגרמנית - סקנדינבית שהאלים שלה ומלחמותיהם שימשו בתרבות הנאצית, יש התייחסות לארוטיקה ? (מה שיכול לענות לשאלתו של פוקו)
המיתולוגיה הגרמנית 16542
למעשה לא עניתי במפורש לשאלה הישירה של פוקו , התשובה שלי הייתה חבויה בתוך הטקסט של המאמר והינחתי שהקוראים יבינו אותה מעצמם
. ובכן:הסיבה שנוצר זיהוי כזה בין הנאצים והאירוטיקה בטקסטים הספציפיים שבהם דנתי , הייתה לא בגלל הנאצים, אלא בגלל הנאציות.
הנאציזם והמהוגנות הבורגנית 16609
הנאצים היו פוריטנים כפי שמציין פוקו. מתחילת המאה ה-‏19, הן באנגליה והן בגרמניה, תמכו המהוגנות הבורגנית והלאומיות זו בזו, אולם בעוד שבאנגליה התמתן התהליך הרי שבגרמניה הוא הגיע לשיאו עם הנאציזם שתבע את טיהור העם הגרמני מהיסודות שמזהמים את מוסריותו. הנאצים זכו לתמיכה רבה מחוגים שהביעו סלידה מהמתירנות המינית שאפיינה את רפובליקת ויימר. היטלר עלה לשלטון ב-‏30 בינואר 1933, ופחות מחודש אחרי כן, ב-‏23 בפברואר, הוציא צו להחרמת כל הספרות הפורנוגרפית ולהחרמת כל ארגון התומך בהומוסקסואלים.

בטרם פנו הנאצים לטהר את העולם מיהודים, צוענים סלבים וכו', הם שקדו על טיהור גרמניה מכל מרכיב שנראה להם כמטמא את המהוגנות של העם הגרמני. כשהקימו ב-‏34 יחידה מיוחדת למלחמה בהומוסקסואלים ניתן לה תפקיד נוסף, מלחמה בהפלות. האישה הגרמניה היתה אמורה להיות אם בורגנית ברוכת ילדים למופת (אף חילקו פרסי הצטיינות לאימהות ולדניות במיוחד). עם עליית הנאצים לשלטון הוחזרו הנשים לתפקידן המסורתי כעקרות בית והוצאו ממקומות העבודה. מבחינת הופעתן היה עליהן להיראות טבעיות, בלי איפור כבד ובלי אופנות חושפניות, כלומר, היה עליהן בין השאר לרכוס את כל הכפתורים בחולצה בניגוד גמור להצגתן של הנשים הנאציות באיורים על כריכות הסטלגים לעיל.

באשר לסמלים עתיקים, כגון הגילומים הנשיים של האומה (דמותה של 'גרמניה', למשל) הם היו נטולים אירוטיות וייצגו כוחות נצחיים. הן הביטו אחורה בשיריונותיהן העתיקים ובגדיהן מימי הביניים כניגוד לחברה המודרנית והעיר הגדולה (שזוהו עם המתירנות והשחתת המידות).
האמנות הראשונה במעלה ברייך הגרמני היתה הפיסול. הנאצים התירו עירום אם הגוף היה "פסל חי" ולא אדם חי, אם הוא היה ארי-גרמני ותאם את האידיאל טיפוס של "צעיר יווני" קלאסי. גם העירום הזה הועלה למדרגת נצחיות; חוזק וגבריות הוצגו תוך איפוק והיעדר תשוקה.

ובכן, הדוקטרינה הנאצית דגלה במהוגנות עד לקיצוניות. ולכן זיהוי הנאציזם הרישמי עם פריצות מינית הוא תמוה כפי שמעיר פוקו. אמנם לא חסרות עדויות לכך שבמחנות הריכוז היו התעללויות מיניות, אבל אלה, למיטב הבנתי תוצאה של התנאים בתת-העולם המיוחד הזה ולא תוצר של המדיניות הנאצית הרישמית.
הנאצים ינקו הרבה מהרומאים 462934
בתורה ובתנ"ך כתוב ש"מלכות אדום" תשלוט על עם ישראל והעולם במשך למעלה מ-‏2,000 שנה, ובניגוד למה שנהוג לחשוב, היא כוללת את כל המלכויות החזקות שהיו באירופה במשך זמן זה(ועד ימינו), היא כוללת את הדת הנוצרית, האימפריה היוונית והרומאית, גרמניה, איטליה, צרפת וספרד(בגירוש ספרד). תחילתה של "מלכות אדום" הוא עשיו שיצחק אבינו ברך אותו-"על חרבך תחיה" אוהב "דם" ודבר זה רמוז גם בנזיד העדשים "האדום האדום הזה". ובשיא מלכות זו-עמלק שעליו נאמר "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" שהוא האנטי-תזה של עם ישראל בעולם. זה או אנחנו, או הוא ולכן רצה הוא להשמיד אותנו.
הנאצים ינקו הרבה מהרומאים 463010
"בתורה ובתנ"ך כתוב... "
איפה בדיוק? בעיקר איפה כתוב 2000 שנה?
הנאצים ינקו הרבה מהרומאים 463017
התשובה היא כמובן: בשום מקום.
קריאה בסטאלגים רק בפיקוח הרבנות 16538
אלי, ברכותי על המאמר הייחודי.
קראתי פעם שבמוזיאון הבריטי מצויים מספר טקסטים של המרקיז דה סאד מזעזעים עד כדי כך שהם אסורים לקריאה לקהל הרחב. חוקרים המעוניינים לעיין בהם יכולים לעשות זאת אך ורק בנוכחות ארכיבישוף. אולי כדאי לאמץ את הגישה הבריטית ולהתיר קריאה ב''הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ'' רק בנוכחות שני הרבנים הראשיים.
צפייה ב''טברנה'' רק בהשגחת פסכיאטר 16543
זו נשמעת כמו מעשייה יפה מאד 16598
ובסוף, אחרי שאתה מקבל אישור מהארכיבישוף של קנטרברי, אתה פותח את הספק וכתוב בו ''אין אלוהים, הכל בלוף'' או משהו מעין זה.
דה-סאד ואלוהים 16670
אכן, דה-סאד כתב יצירה מענינת הנקראת "דיאלוג בין כומר לאדם גוסס". הוא מביע בה את האתאיזם שלו, עמדה שעדיין היתה חריגה ואמיצה בעת שכתב את הדברים.

ניתן למצוא אותו בדפוס וברשת, למשל כאן:

דיאלוג מצויין, אני חותם עליו 16696
כפי שהוא ומדהים כמה הוא רלוונטי בישראל של שנת 2001.

אנקדוטה קשורה - לאחרונה הופק סרט על דה-סאד בשם Quills - המפיקים לא הצליחו להשיג את הזכויות לשימוש בתרגום לאנגלית של יצירותיו ולכן קטעים לכאורה מכתביו המובאים בסרט הם רק "בסגנון המרקיז דה סאד".

חוצמזה, סרט בינוני מאד, הוליוודי למדי ומייקל קיין מנסה לגלם בו משהו שונה מדמות מייקל קיין הקבועה - בהצלחה מועטה.
דרך אגב, 16561
אישה יכולה לאנוס גבר? היא יכולה לתפעל את איברו בניגוד לרצונו?

אם היו נשים בפורום הזה, בודאי היתה אחת שאומרת שזה אפשרי מכיוון שגבר ואיברו הן שתי ישויות נפרדות, ולכן אם האיבר רוצה לא משנה מה רצונו האמיתי של בעליו.
ולהיפך? 16573
גבר יכול לאנוס אישה?
אישה עם חצאית מופשלת לעולם תרוץ מהר יותר מגבר עם מכנסיים משולשלים.
דרך אגב, 16577
היה מקרה כזה באיטליה לפני כמה שנים. שלוש בחורות תפסו מישהו, קשרו אותו ואנסו אותו בעליצות עד אור הבוקר. המסכן אושפז כשהוא סובל מאיבוד קיצוני של נוזלים...
בכלל לא דרך אגב 16581
הטרדה מינית ותקיפה מינית הם פשעים היכולים להתבצע - ומתבצעים בפועל (ואפילו לא רק באיטליה!) - ע"י גברים וע"י נשים, ובין קרבנותיהם יש נשים וגברים בני כל הגילאים. השאלה אם לעניין ההגדרה הטכנית בחוק העונשין הישראלי יכולה אישה להיות מואשמת בעבירה של אינוס היא שאלה טכנית-משפטית, ולא מהותית.

בדרך כלל, אגב, הפגיעה העיקרית והקשה ממנה סובלים נפגעי תקיפה מינית איננה "איבוד קיצוני של נוזלים שלוש נקודות" (מהיכן המידע? מכפולת-האמצע של עתון הצהריים?). בין היתר, הם/ן חווים/ות לעתים תחושת אשמה מאד קשה ביחס לתגובות הפיזיולוגיות שלהם/ן בשעת המעשה, תחושה המתעצמת כאשר נוספת האשמה או רמיזה ע"י הזולת ש"הוא/היא בעצם רצה/רצתה את זה".
Extra, extra, read all about it 16584
יש עיתון צהריים בארץ ולא סיפרו לי?
Extra, extra, read all about it 16594
אני מקדם בברכה את התחרות בקטגוריית "התגובה הקנטרנית".

ולעצם החשש שלך כי שוב מסתירים ממך מידע חיוני - הסר דאגה מעל לבך, הנה אני מסביר: העיתון בארץ; הצהריים בטוקיו.
צודק. אשמתי, חטאתי. 16587
ובכל זאת, אני לא יכול שלא לחוש שעשוע קל למשמע הסיפור. פרימיטיבי, קמאי, מאד לא קורקטי (פוליטית ואחרת), ובכל זאת...
בכלל לא דרך אגב 16595
אבל יש הבדל בין נשים לגברים בעניין הזה.
גבר יכל בהחלט לאנוס אשה גם אם אברי המין שלה לא מתפקדים פיסית כמו בזמן קיום יחסי אישות מרצון.
לעומת זאת, אשה לא יכולה לאנוס גבר אם איברו לא מתפקד מבחינה פיסית.

האם אתה טוען בכל זאת, שאשה יכולה לאנוס גבר על ידי כך שתגרום לאיברו לתפקד באיזו שהיא צורה, גם אם הוא באמת באמת ממש לא רוצה, והוא חש פחד, השפלה וחוסר אונים אמיתי מפני המעשה?
בכלל לא דרך אגב 16596
ה-technicalities שאתה שואל לגביהם אינם ממן העניין, לדידי, בדיוק כמו ההגדרות הטכניות-משפטיות של אינוס, בעילה, מעשה מגונה, מעשה סדום, וכיו"ב.

חשוב לי להדגיש שוב שתהא התשובה לשאלתך אשר תהא - גברים יכולים להיות קרבנות תקיפה מינית, והתוקף עשוי להיות גבר או אשה.
הארנב הנוקדן 16593
בלעז: "ז'אנר" ובעברית: "סוגה".
העורך העצבן 16599
כן, אבל רצינו שיבינו.
הייתי כלבתו של קולונל שולץ 16645
נכתב ככל הנראה ע''י אבי הבר, כיום מורה לספרות ומכעלי רשת ''אנקורי''.
הייתי כלבתו של קולונל שולץ 16647
מאיפה אתה יודע את זה?
הייתי כלבתו של קולונל שולץ 16650
אשתו של אבי הבר היא המנכ''לית והבעלים.
אבי הוא רק בעל של. ומורה כאמור.
הוא גם אחראי על משהו לוגיסטי שם.
הייתי כלבתו של קולונל שולץ-פתרון 16781
תודה לפידרוס . המידע שלו התגלה כחשוב ביותר . לאבי הבר הנ"ל אכן יש קשר מסויים ל"הייתי כלבתו הפרטית ...." אך יותר כעוזר וכמפיץ של הספר ולא ככותב ממש( אגב פידרוס האם אתה תלמיד של הבר ? הוא מציין שהוא העיר משהו בנושא באחת הכיתות) .
הכותב האמיתי של הספר הזה המושמץ והמוחרם ביותר בתולדות הספרות הישראלית איננו פרופסור לספרות , וגם איננו עיתונאי. הכותב הייתה כותבת , בחורה צעירה בשם צפרירה לוין שהייתה מקורבת לחוגי המשוררים הבוהמיניים של מקסים גילו וגבריאל מוקד. היא חיברה את הספר אם כי לא סיפקה לו את השם זה ניתן בידי הוצאת "עשת".
בבדיקה חוזרת הדבר אינו מפתיע כל כך. "הייתי כלבתו.." מספר בגוף ראשון את סיפורה של צרפתיה צעירה שנאנסת ומעונה בידי נאצי מרושע , קולונל שולץ , ואת סיפור נקמתה באותו קולונל שכוללת בין השאר חיתוך סלקטיבי של כמה וכמה איברים בגופו של הקולונל הנ"ל עם מכשירים חדים במיוחד.
זהו אחד ה"סטלאגים" הבודדים שמסופרים מנקודת מבט נשית ( והיחיד למעשה שמסופר בגוף ראשון נשי ) .
ניתן אם כך לראות בצפרירה לוין הנ"ל כפורצת דרך בספרות הנשים העברית ואת מפלסת הדרך לסופרות כמו עירית לינור ובראש ובראשונה לימור נחמיאס ( שגם אצלה ניתן למצוא קטעים דומים ) בדרך שבה היא מתארת גיבורות נשיות שמתמודדות עם העולם הגברי האכזרי ויכולות לו בדרכן שלהן.
כלבתו של שולץ -הפיתרון הסופי! 19609
כתבה קצרה שהופיעה במגזין "העולם הזה" ב-‏1962 מיד לאחר הוצאתו של "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " לאור מספקת את הפיתרון הסופי לתעלומה : מי באמת כתב את אותו ספר מושמץ , והפיתרון הוא מורכב ומסובך יותר ממה שחשבתי בתחילה.
כתבו אותו למעשה שלושה אנשים : אחד מהם היה בעל הרעיון לספר, יוסי ספרא, שהרעיון צץ בו לדבריו בכתבה כאשר היה בפאריז ושם פגש באישה "שקולונל גרמני חשק בה ולקח אותה לביתו על מנת שתשמש לצרכיו הביתיים והאישיים . ומאחר שסירבה לעשות זאת עשה הכל כדי להשפיעל אותה ולהביא אותה ליאוש".
ספרא רצה לכתוב אתה סיפור בתחילה כספר "רציני " בכריכה קשה אך לבסוף ויתר וניסה לכתוב אותו בכריכה רכה , אך גילה שגם זה לא הולך לו , ו"אחר כך מצאתי סטודנט וסטודנטית והם כתבו לי את כל הספר פרט להקדמה ולסיום ". שמו של הסטודנט אינו מופיע בכתבה אבל אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהיה זה אבי הבר, היום מורה . הבר בכל אופן טוען כאמור שהוא היה לא יותר מ"עוזר " לסיגלית לוין . ועל תרומתה המרכזית לספר המאמר בעולם הזה מפרט מאוד.
לוין הייתה סטודנטית צעירה לפילוסופיה וספרות וגם מדריכת נוער ודמות מוכרת בחוגי הבוהמה התל אביבית של התקופה ( המאמר מביא תמונה שלה כשהיא רוקדת במסיבה )
לוין אישרה בכתבה שהיא אכן כתבה את הספר אבל היתלוננה שהוא עבר שינויים וכי התוכן נעשה סדיסטי בגירסה הסופית אפילו יותר ממה שכתבה בעצמה. היא הכחישה כל קשר לקטעים בסיפור כמו קשירת צווארה של הגיבורה בשלשלת בידי הנאצי ואילוצה לנבוח שלוש פעמים ביום .. לדבריה הדמיון שלה לא הספיק עד כדי כך . עם זאת לוין הודתה שכל השאר כולל תיאור נקמתה האכזרית והסדיסטית של הגיבורה בקולונל ( כולל סירוסו ) אכן בא מימנה .כשנשאלה כיצד עלו כל אותם רעיונות סדיסטיים ופורנוגרפיים בדעתה ענתה : אני יודעת ? הם התרוצצו לי בראש וכתבתי !
ללא ספק יש לראות את צפרירה לוין כמבשרת של לימור נחמיאס כיוצרת הז'אנר האירוטי הסדיסטי בספרות הנשים העברית .
כלבתו של שולץ -הפיתרון הסופי! 20965
יוסף ספרא יוזם הרעיוןן של ''הייתי כלבתו...'' (והוא חיבר כנראה גם סיפורי טרזן שונים בעברית) הוא כיום המנהיג של כת מיסטית מוזרה שחיה בנגב , ושמועות מדברות על כך שהוא חי עם כמה נשים בו זמנית. שמעתי גם שמועה על אדם שהיה חבר בכת והתאבד כתוצאה.
מיסתבר שכותב הסטאלאג חיי חיים שלא היו מביישים את גיבורי ''הייתי כלבתו הפרטיח של קולונל שולץ''.
יוסף ספרא 148050
ב-‏16 לחמישי לפני כמה ימים נפטר יוסף ספרה המייסד והגורו של קיבוץ "נאות סמדר" בערבה.
יוסף ספרא היה בעברו איש בוהמה ידוע כותב ( הוא פירסם בין השאר במגזין הספרות "עכשיו " בעריכת גבריאל מוקד ) מחזאי , וכתב לפחות חוברת טרזן אחת בהוצאת "הקרנף " ( טרזן והנמר הירוק ")
הוא היה גם היזם ( אם כי לא הכותב ) של הספר "הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ " בהוצאת "עשת " ב-‏1962 .ספר זה הוחרם בידי הצנזורה והיה מרכז למשפט יוצא דופן בתולדות מדינת ישראל שדן בשאלה האם יש כאן ספרות תועבה פורנוגרפית , אם לא . הספר זכה בכבוד הגדול להיות מושווה בידי הסניגור לספרי מופת ספרותיים כמו "פאני היל " וספריהם של נאבוקוב והנרי מילר.השופט בכל אופן לא התרשם מהיחוס הגדול והורה על החרמת כל עותקי הספר והשמדתם .
הספר זכה אף לכבוד הגדול עוד יותר בכך שהמשטרה טרחה וניהלה חקירה לבירור זהות כותבו האמיתי כשהתברר שאפילו ספרא עצמו אינו יודע מיהו . הם לא היצליחו בחקירותיהם והתעלומה פוענחה בידי כותב שורות אלה רק לאחרונה.
כתוצאה מכל הפרשיה ספרה שינה כיוון הפך למדריך רוחני על פי תורות גורדייף ואוספנסקי והקים את קיבוץ "נאות סמדר" בערבה .
בשנים האחרונות היה הקיבוץ מקושר עם פרשיות מוזרות של התאבדויות של אנשים שהיו תלמידיו של ספרא, וכיום באופן כללי אנשיו אינם אוהבים זרים ואינם מעוניינים לדבר עם זרים.
יוסף ספרא 377220
צפרירה לוין היא כנראה צפרירה נור-לוין . סופרת המתגוררת בירושלים כיום . אשד- לבדיקתך .
יוסף ספרא 614275
יוסף ספרא, הוא, ככל הנראה אחד האנשים החשובים והמשמעותיים ביותר בהיסטוריה של הקבוצות והרעיונות בארץ ישראל. קיבוץ נאות סמדר הוא המקום הנהדר והמקסים ביותר שיש כאן בארץ. אכן, ישנם כמה אנשים שאבדה עליהם דעתם כתוצאה מהלימוד שהנחה ספרא, אבל כאלה יש בכל מקום, ובכל מקרה, חוויה של התקרבות ל"עצמי" אינה נפוצה במחוזותינו.ישנם הרבה הרבה אנשים שהיו חלק מנאות סמדר, ועשו שינויים חיובים באורחות חייהם ובתשומת הלב למשמעות האמיתית של חייהם. אגב, האם אפשר להשיג את הספר?
נשים סדיסטיות 16652
בדיוק עכשיו חזרתי מטיפול אצל רופאת שיניים
need I say more? :-)

בכל אופן,אלי
כל הכבוד על עוד מאמר מרתק
ושאלה ­ האם סדרת האימים יצאה במקביל לסטאלגים
או אחרי? כמה יש בסדרת האימים?

(לאחרונה קניתי שלושה מסדרת האימים ­ כך שסהכ יש לי
32 ספרים )
נשים סדיסטיות 16660
גל חסרים לך לפחות 76 ספרים נוספים !!!
למיטב ידיעתי סדרת האימים יצאה לאורך שנות ה 70 אבל כרגיל רק לאלי הפרטים המדויקים
מאמר על סדרת האימים 16667
יש ב: http://sf-f.org.il/story.php3?id=36
וגרסה אחרת יש ב:http://users.surfree.net.il/saar23/eli/katavot-horor...
שם יש גם את הרשימה המלאה של כל 114 הספרים.
מאמר על סדרת האימים 16681
תודה
בכלל שכחתי שכתבת על הסדרה באתר של האגודה
16656
נו, אלי כרגיל אתה מצליח לקשור ליריעה אחת
שלל פרטים קטנים ועלומים שדומה שאיש לא מתעניין בהם, אך החריצות שבאיסוף והאבחון
הכמו - אקדמי בהחלט תורמים לשימור ההסטורי.
יש לשער שאתה יוצר דטאבייס נדיר למען הדורות הבאים. ואם לא אתה אז מי ?
סטאלג 13 - החנות 16714
כל מי שמתעניין בספרים בנושאי צבא ומלחמה , מומלץ לו לפנות לחנות הספרים הוירטואלית של אמאזון , "סטאלג 13"
ומומלץ לו שימצא את כל מבוקשו בנושאים מבלי שיפשטו את עורו בדרך.
סטאלג 13 - החנות 16772
אלי, על פי ההתרשמות שלי מהאתר הוא איננו מספק שום תוכן ייחודי, אלא מהווה רק כסות לקישורים עמוקים לתוך אמאזון (עם ציון שם המפנה, מה שמעניק לו תמלוגים במקרה שמישהו קונה) - אמנם הוא מאגד מספר מצומצם של נושאים ומציג אותם בקטגוריות נוחות, אבל נראה לי שאם מישהו רוצה להזמין מאמאזון כדאי שיילך ישירות לאתר שלהם ולא יעשה זאת דרך מסגרת חיצונית - שאת אמינותה קשה לברר.

אלא אם כן כמובן יש לך מידע אחר או ניסיון חיובי - כל הכתוב למעלה הוא תוצאה של התבוננות באתר ובסוג הקישורים שהוא מספק.
סטאלג 13 - החנות 16778
גם האייל מספק לינקים עמוקים לאמאזון לעיתים. אמאזון מפעילה ''חנויות וירטואליות וירטואליות'' שכאלה, המתופעלות על-ידי בעלי עניין שונים, הנעזרים במאגר האדיר של אמאזון כדי לאפשר להם ליצור ''חנות ספרים'' שתעסוק בנושא הקרוב לליבם. בכל מקרה - מכיוון שאת הקנייה עצמה אתה עושה דרך אמאזון, אין טעם לשאול לגבי אמינות האתר שמקבץ את הנושא.
סטאלג 13 - החנות 16783
באמת שאינני יודע את המדיניות של אמאזון בנושא, אבל מה שהפריע לי בעיקר זה לא הקישורים העמוקים אלא העובדה שהם נפתחים בתוך המסגרת של האתר המקשר (בתוך FRAME, היה עדיף אם זה היה נפתח בחלון נפרד) כך שבאופן עקרוני יכול יוצר האתר לנטר את הפעולות שנעשות בתת-החלון של אמאזון.

אני די בטוח שזה לא מה שנעשה שם, אבל כדאי לשים לב לדברים מסוג זה בכל אופן.
סרטי הסטלגים ממשיכים 62620
גם היום כפי שחושפת הכתבה הזאת בוואלה על ניסיון לצלם סרט ארוטי במחנה ריכוז :
סרטי הסטלגים ממשיכים 63285
אלי שלום, הכתבה מרתקת. אני זקוקה נואשות לכמה תמונות שער של סטאלגים, כחלק מפרוייקט, (לא כדי לשלב אותן כפי שהן, אלא כהשראה לציורים), סרוקים באיכות שעולה על 72 dpi
אם תוכל לשלוח אותם לאי-מייל שלי אהיה אסירת תודה (אהממ...זה רעיון לא רע לשם של איזה סטאלג - "סטאלג 78 - הייתי אסירת תודה בבוכנוואלד"...) אני אשמח לשלוח לך הרחבה לגבי הפרוייקט, אם תרצה, בתמורה לתמונות...
סטלגים-העבודה הסמינריונית 146405
סטודנט באוניברסיטת חיפה שלח לי הודעה שהוא שוקל לעשות במסגרת קורס בספרות על נראטיבים ,עבודה סמינריונית על סטלגים במקום "נושא בנאלי משעמם ורגיל ".
הסטודנט ביקש הפניה למקורות על הנושא בעברית ובאנגלית .
ובכן לאמיתו של דבר אין הרבה חומר על הנושא הספציפי הזה בשפה כלשהיא מעבר למה שכותב שורות אלה כתב ואסף אבל הנה ביבליוגרפיה מסכמת למדי לתועלת כל מי שיתעניין בנושא בעתיד :
מקורות לקריאה על ה"סטלאגים" ועל הייצוג של מלחמת העולם השנייה בתרבות הפופולארית

. אנונימי ( המחבר הוא ככל הנראה אורי אבנרי ) "תשוקה לסטלאגים " העולם הזה מס' 1289 23,-5, 1962 , ע' 12-14.
אנונימי ( ככל הנראה המחבר הוא אורי אבנרי ) " בכל אחד חבוי סאדיסט " העולם הזה מס' 1290 30-5. 1962 . ע' 18-21.
ניצה אראל יצוג יחסי התליין הנאצי וקרבנו בקולנוע המערבי מ-‏1969 עד 1985 עבודה לתואר מוסמך ,אוניברסיטת תל –אביב , 1998.
אלי אשד מטרזן ועד זבנג : הסיפור של הספרות הפופולארית העברית הוצאת בבל , 2002. .
אלי אשד ברוכים הבאים לסטלג 13 : לתולדות ז'אנר ספרות על סקס סדיזם ושואה 2002 .
חוברת שקיימת רק בכמה עותקים בודדים שכוללת רשימה הקדמה מפורטת על הז'אנר , רשימה ביבליוגרפית של כל הספרים בז'אנר ומגוון של עטיפות צבעוניות לדוגמא . קיימת בספריות אוניברסיטת תל אביב ובית אריאלה.
עומר ברטוב " קיטש וסדיזם בפלנטה של ק. צטניק : נוער ישראלי מדמיין את השואה " אלפיים חוברת מספר 17 1999 ע' 148-175.

שאול פרידלנדר קיטש ומוות : על השתקפות הנאציזם כתר , 1985. במיוחד עמודים 66-71.
מיכל פרידמן "היהודי ועולם מחנות הריכוז בקולנוע "הרטרו " קולנוע : קיץ 1981 ע' 55-61.
JEAN –PIERRE GEUENS “PORNOGRAPHY AND THE HOLOCAUST : THE LAST TRANGRESION “ FILM CRITICISM NOVEMBER 1995 , PP 114-130 .

ביבליוגרפיה כללית על "הספרות הזולה " בישראל

אלי אשד טרזן בארץ הקודש : גילגוליו של מלך הקופים בשפה העברית הוצאת טרזן ושות' גבעת שמואל , 2000 . סקירה על חוברות טרזו העבריות.
גבריאל מ. רוזנבאום "הרומן הזעיר": ספרות פופולארית הונגרית מבודפשט לתל אביב " קשר מס' 26 נובמבר 1999 , ע' 88-107.
זהר שביט " התפתחות הספרות הלא קאנונית " בתוך תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה :בנייתה של תרבות עברית בארץ ישראל –חלק ראשון הוצאת מוסד ביאליק , ירושלים , תשנ"ט . ע' 467-493 .סקירה על הספרות הפופולארית הבלשית בישוב שלפני קום המדינה.
יעקב וזהר שביט ( עורכים ) הבלש העברי חוזר : מבחר הסיפור הבלשי מפלשתינה ( א"י) מוניטין , 1983.

הסטודנט שאל איפה הוא יכול להשיג את הספרים עצמם התשובה בחנויות לספרים משומשים בתל אביב שלוקחות עבורם מחירים מפולפלים למדי או בספריה הלאומית בירושלים.
''סטלגים'' הסרט הדוקומנטרי 154800
במאי הסרטים הדוקומנטריים ארי ליבסקר מכין בימים אלה סרט דוקומנטרי העוקב אחר תופעת חוברות הזימה הידועות בשמן 'סטאלגים' שפורסמו בארץ בשנות ה - 50-60.
בין השאר מחפש צוות ההפקה לראיין לסרט אנשים שקראו ספרי סטלגים בשנות השישים /או היום ומוכנים לדבר על כך למצלמה.
כל מי שמעוניין/ת להיחשף מוזמן ליצור קשר עימי באי מייל שלי ואני אקשר אותו/ה עם צוות ההפקה.
עוד על הפרוייקט יש כאן :
גם בארה''ב היתה ספרות כזו. 160222
סטלגים אמריקניים 163938
הספר המוזכר של רוברט פארפרי "זהו עולם של גברים" הוא ככל הנראה המקבילה אמריקנית של הספר שלי "מטרזן ועד זבנג" ועוסק בתרבות "הפאלפ" האמריקנית של שנות החמישים ושהודות למחקר שלי התברר שהייתה לה השפעה נרחבת יותר על ישראל ממה שנהוג היה לחשוב. גם בסטלגים וגם בז'אנרים אחרים .
ביקורות נוספות על הספר שהוא ככל הנראה ראשון מסוגו גם באנגלית ( ויצא לאור רק לפני מספר חודשים) יש כאן :
וכאן :
ופה
ודוגמאות של תמונות ( כן, כן המקורות של התמונות הישראליות )
אדם פארפרי העורך הוא כנראה דמות צבעונית ביותר בפני עצמה חוקר של קונספירציות ותיאוריות אפוקליפטיות שונות ועסק גם ב"חקר" רצח רבין , מין בארי חמיש אמריקני כזה, כנראה שאנשים דומים עוסקים בדברים דומים :
הוא מספר שהוא היגיע לרעיון של הספר בעקבות ה-‏11 בספטמבר שאז נוצר מחדש העניין בנבלים בנוסח אלה של המגזינים משנות החמישים . ראו:
סטלגים אמריקניים 186654
עמיתי חוקר הסטאלאגים ו"תרבות האפוקליפסה " האמריקנית והעולמית אדם פרפרי הוא אחת הדמויות היותר בולטות כיום בסצינת התרבות האלתרנטיבית בארה"ב . הוא הוגדר כשילוב של "הפילוסוף הגל " תסריטאי הטלבוויזיה ( יוצתר סדרת האימה הידועה "תחום הדימדומים ") ואיש הקרקס בארנום". הוא עוסק הן בחקר תרבות פופולארית אמריקנית והן בחקר תופעות המאיימות על שלום העולם כמו המיליציות בארה"ב ( שהוא הראשון שדן בהן בפירוט בתקשורת האמריקנית ) והסכנה של הפאונדמנטליזם המוסלמי ומטורפי הר הבית למיניהם.
ראיון עם פרפרי שבו הוא מספר על חייו :
ועל ספרו החדש
סרטי סטלגים 173128
כמה מהקישורים שצורפו למאמר הפסיקו לפעול . אני ממליץ למערכת למחוק אותם.
במקומם הנה כמה סקירות על ז'אנר סרטי הסטלגים הידוע לשימצה שפרח בארה"ב בצרפת ובאיטליה בשנות השבעים. מדוע ולמה זה עניין לסוציולוגים ולפסיכולוגים .
סקירה על הנושא יש כאן :
וכאן

סרטי סטלגים 173129
ועוד סקירה מקיפה והפעם מחקרית יותר יש כאן :
מאמר מעניין 215754
לא כל כך בגלל תוכנו שהוא רובו ככולו שאוב ממקורות שונים ( ובראש ובראשונה ממני אבל לפחות הוא נותן קרדיט ) ובמסקנות אין חידוש אמיתי , כמו בגלל המקום שבו הוא פורסם ברשת .

תופעת ייצוג הפטישיזם הנאצי בז'אנר הסרטים הפורנוגרפי
מאמר מעניין 215755
והנה הקישור שוב
לימור נחמיאס 240237
סופרת המותחנים הידועה פנתה לכיוון הסטלגים ברב המכר האחרון שלה שמבוסס במקצת על אחד מהם ושהגיבור הסדיסטי שלו הוא חובב סטלגים מטורף .
ראו :
סטלג נחמיאס
ויכוח הסטלגים בקהילת הסאדו מאזו 249760
במגזין סוכות של "ידיעות אחרונות " פורסמה כתבה מעניינת של בועז ארד בשם "עבד ליום אחד " שעוסקת בקהילת הסאדו-מאזו בישראל מתרכזת סביב מועדון "דנגוןן " ביפו . מסתבר על פי הכתבה שקהילה זאת הולכת וצומחת למימדים מפתיעים באתר "הכלוב " ברשת אחד האתצרים הראשיים של הקהילה רשומים לא פחות מ-‏8000 איש (!).

לכאורה על פי הכתבה אפשר להבין שבקהילה זאת הכל מותר והכל הולך כל זמן שהמדובר במבוגרים.

אבל למעשה יש תחום אחד ויחיד שמעורר ויכוחים סוערים ונזעמים בקהילה זאת ויכוחים שיכולים להגיע עד כדי אלימות ( ולא של הסאדו-מאזו ) דווקא. זהו נושא הסטלגים וליתר דיוק קיום " ערב משחק תפקידים בסגנון הסטלגים " ( וכן זה בדיוק מה שאתם חושבים ) ואם אפשר לדבר על "הטאבו האחרון " שקיים בקהילה זאת הרי זהו הטאבו. אבל יש כבר רמזים מקרב פעילים ידועים בקהילה זאת שטאבואים קיימים על מנת לשבור אותם.

ראו :

ויכוח על משחק תפקידים בנושא הסטלגים

עוד דיון סוער בנושא
ערב מלחמת המינים 387009
מאז התקופה הפרהיסטורית וימי אנשי המערות מתנהל מאבק סמוי יותר ופחות בין המינים הגברים והנשים בשאלה שנשארה עד עצם היום הזה מיהו החזק יותר,מי החכם יותר ומי צריך לשלוט . המאבק התנהל גם במסווה דתי ( אם האלה הנקבה היא השולטת או האל הזכר ) וגם בכיסוי תרבותי עד שהיגיע לשיאו בעשורים האחרונים עם התנועה הפמיניסטית שבהחלט שינתה את מעמד הנשים.

וכעת בראשית המאה העשרים ואחת נשמעות טענות שהנשים הן אלו ששולטות והגברים הם המדוכאים .
אז מי באמת צריך לשלוט אם בכלל ? ואולי שני הצדדים הניצים צריכים למצוא דרך לשתף פעולה בינם ?
ערב מלחמת המינים היום ב-‏24 במאי יום רביעי ,בשעה 8 וחצי בערב במועדון "בלקוני " ברחוב נחלת בנימין 5 בתל אביב יביא אנשים שונים שיעסקו בזוויות של המאבק מצדדים שונים ולעיתים מנוגדים של המתרס בהרצאות ,בהקראת קטעי ספרות ,בזמרה ובסטנד אפ .
ובין המשתתפים ( בסדר אלף ביתי ):
הזמרת והיוצרת הרב תחומית יסמין אבן בקטעי זימרה .

השחקנית המוכשרת שלי גוראל ,בקטע משחק .
ד"ר משה גרנות חוקר ומבקר ספרות ומחבר הספר "שיחת גברים על נשים " שיעסוק ביחס המשפיל לגברים בספרות ובהגות הנשים הישראלית המודרנית .
עו"ד אייל ליאני סופר ומנכ"ל הוצאת "ליאני ביתן " שידון בנושא שיעבוד הגברים והנשים בקהיליית הסאדו מאזו הישראלית ויקרא קטעים מספרו החדש והרלבנטי "מכתמים .
השחקנית המוכשרת שרית סאבו בקטע סטנד אפ .
הגבירה " ליידי רד 24" שתדון על הבעיות העומדות על הפרק לפני בעלת עבדים מודרנית עם הדגמות.
העיתונאי גיל רונן איש התנועה לזכויות הגבר שיעסוק בדיכוי הגברים בידי הנשים בחברה ובתקשורת הישראלית המודרנית.
המשוררת והמבקרת דפנה שחורי שתקריא שירים על יחסי גברים ונשים של המשורר המפורסם דוד אבידן
בערב יוקראו קטעים מספרה של ההוגה ולארי סולאנס "מניפסט החלאה " שמציע פיתרון סופי לבעיית הזכרים.
ובבכורה עולמית הקראה בידי נתן סלור של קטעי המחזמר החדש של דן אלמגור "מנחת יהודה שונא נשים " המבוסס על ספרות שנאת הנשים ( ושנאת הגברים ) של משוררי ימי הביניים .
כל אלו וגם דברים נוספים בערב "מלחמת המינים " היום ב-‏24 במאי יום רביעי ,בשעה 8 וחצי בערב במועדון "בלקוני " ברחוב נחלת בנימין 5 בתל אביב.
הכניסה חינם לכל .
בואו בהמוניכם לערב תרבות שלא ישכח במהרה .
לא תודה 387043
לא נראה לי לבלות ערב תרבותי עם גיל רונן
לא תודה 387044
ביטאת גם את הרגשתי!
לא תודה 387053
*אי אפשר* לבלות ערב *תרבותי* עם גיל רונן.
לא תודה 387064
נפלה שגיאה בהזמנה - לא מדובר בערב תרבות אלא בערב התרבות, ואל תגידי שלא נאה לך להתרבות עם גיל רונן.
סטלגים ומגדר בתרבות הישראלית 417292
האם יש קשר בין הדרך שבה עוצבו הנשים בספרי הסטלגים ובדרך שבה הוצגו הנשים בתרבות הישראלית הכללית ובמיוחד בצבא ?
ראו :
סטלגים וזהות נשית בתרבות הישראלית
תחיה 430355
מעניין במיוחד: "לטענתו (של ליבסקר‏1, י"ה), אצל רבים מקוראי ה"סטלאגים", העובדות האמיתיות והשקריות התערבבו אלה באלה. "אף על פי שהסיפורים האלה פיקטיוויים, ה'סטלאגים' נטמעו אצל בני אותו דור כחלק מזיכרון השואה הקולקטיווי", הוא אומר."

1 - מי שלפי הכתבה בהארץ גם הביא את הנושא לתשומת ליבו של אלי אשד מלכתחילה.
תחיה 430480
1 איפה זה כתוב?

"ההתעניינות בנושא הובילה את ליבסקר לאלי אשד, חוקר תרבות וספרות פופולרית שעסק בתופעת ה"סטלאגים". במאמר שפירסם אשד ב-‏2001 בכתב העת המקוון "האייל הקורא", הוא ציין שעשרות ספרים בז'אנר זה יצאו בישראל בשנים 1961-1964."
תחיה 430485
סליחה, תקלה בהבנת הנקרא.
תחיה 435522
הבהרה :מי שהביא את הנושא וההצעה לסרט לתשומת ליבו של ליבסקר היה אלי אשד. יש לקוות שהסרט יושלם סוף סוף בחודשים הקרובים לאחר עבודה של שנים .
תחיה 435527
אֲנִי (כינוי נפרד): צורת היחיד של גוף ראשון, כינוי גוף פרוד המציין 'מדבר'.
תודה על המידע החשוב 435654
סטלגים הסרט הדוקומנטרי 451353
אני שמח לבשר שבשעה טובה עומד לעלות על המסכים הסרט התיעודי "סטלגים שואה ופורנוגרפיה בישראל
בבימויו של ארי ליבסקר המבוסס על ספרי "מטרזן ועד זבנג" , ועל רעיון שלי .ובו אני מופיע בעצמי.
הקוראים מוזמנים להקרנות הבכורה של הסרט בפסטיבל ירושלים ב13 לשביעי בשעה 2 ושוב להקרנה החגיגית בסינמטק תל אביב ב20 לחודש בשעה 4 אחרי הצהריים .
לאחר מכן יוקרן הסרט בערוץ הסרטים הדוקומנטריים של "יס".
היום היום 11.7 יוקרן ב-‏11 בלילה במסגרת התוכנית "מהיום למחר " של אורן נהרי המוכשר בערוץ 1 ראיון גדול עם עבדכם על הסרט התיעודי "סטלגים " .

ראו עוד :
סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל
ארי ליבסקר על הסרט :"סטלגים "
מתי זה יהיה בביטורנט? 451356
סטלגים הסרט הדוקומנטרי 451609
למרבית הצער הההקרנות בסינמטקים השונים מפוצצות כולם ואין מקום לצופים שלא הוזמנו .
קוראים יקרים על תבואו להקרנה בסינמטק .חכו להקרנה הטלוויזיונית .
ברוכה הבאה לקולונל שולץ 452805
לרגל הקרנת הסרט "סטלגים:שואה ופורנוגרפיה בישראל " של ארי ליבסקר בסינמטק תל אביב ביום שישי ה-‏19 ביולי בשעה 4 לאחר הצהריים :

להלן סיפורו המסובך ומפותל של הספר הנורא והמזוויע המושמץ והמוחרם ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית :
הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ
מאת "מוניק קורנו " "
"עברית י. שורק"
" בהוצאת "עשת", ינואר 1962.

ראו :ברוכה הבאה לקולונל שולץ
הספר הנורא והמזוויע המושמץ והמוחרם ביותר שיצא אי פעם בשפה העברית 452810
מה?
סטלגים הסרט הדוקומנטרי 452999
ביקורת על הסרט הדוקומנטרי של ליבסקר מאת יסמין אבן
סטלגים הדילמה המוסרית
הסטלגים ב''ניו יורק טיימס'' 456937
העיתון החשוב ביותר בעולם "הניו יורק טיימס " פירסם לפני כמה ימים כתבה על הסרט "סטלגים " של ארי ליבסקר על פי הרעיון והתחקיר שלי . ומן הסתם זאת אינדיקציה לעניין הרב שהסרט מעורר בחו"ל

נעיר לגבי הכתבה שיש בה שגיאה עובדתית נוספת מלבד זאת שמתוקנת שם בסוף . "הסטלגים " בניגוד למה שנטען שם בהחלט לא היו "החומר הפורנוגרפי היחיד" שפורסם בישראל בראשית שנות השישים .

ספרי ארוטיקה יש בישראל כבר מאמצע שנות החמישים החל בתרגומים של ספרי קזנובה . והיו עשרות מהם מלבד הסטלגים .

נכון הוא שהסטלגים הם הבולטים ומעוררי העניין ביותר.

להערכתי העניין בסטלגים רק ילך ויגבר בעתיד והם יהפכו לחלק בולט בדיון על השואה והשלכותיה בעתיד . .

ראו :הסטלגים בניו יורק טיימס
תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 456866
להלן דיון ביני ובין תיארטוקן קונספירציה בשם אייל שהתקיים בפורום אימאגו . אייל מאמין שהסטלגים הם מקור לעדוןיות ניצולי ששואה ,טענה שבעיני ניראית מגוחכת .
אני מביא את הדיון בשלמותו מאחר שסביר להניח שהוא יתקיים עוד פעמים לא מעטות לאחר הקרנתו הפצתו של הסרט על הסטלגים .יש לקוות שבכל פעם שהטענה הזאת תועלה בעתיד ברשת מי שיחפש ליותר פרטים במילה "סטלגים " בגוגל " יגיע לדיון הזה כאן ויבין עד כמה המדובר בטענה חסרת שחר .
אייל :
בעוד מספר שבועות, יוקרן ביס-דוקו, סרט דוקומנטרי חדש,
ושם תיווכח שספרי "סטאלאג 17", שהיו ה "להיט" בארץ בשנות ה-‏60´, השפיעו
עמוקות על עדויות שואה של ניצולים, שפשוט "הציבו" את עצמם באותם
אירועים שתוארו בספרים אלה.

והשינוי היחידי היה, שאת נשות הס"ס האכזריות,החליפו בדימיונם אנשי ס"ס,
ושאת השבויים האנגלים והאמריקנים, הם החליפו בדמיונם, ליהודים ויהודיות.

כמו כן, אתה תיווכח, שהתיאורים של ק´צטניק,(יחיאל דינור),בספריו, על
ההתעללות המינית שנעשתה בנשים יהודיות, והעסקתן בכפייה כ "זונות שדה",
הם שקר וכזב, ושנבעו ממוחו הקודח בסטיות מיניות משונות.
לפני שאתה מקלל, או תוקף אותי, אנא המתן להקרנת אותו סרט, בבקשה.
וזכור נא, שדורות שלמים של ישראלים, "גדלו" על ספריו אלה,
שזכו להצלחה רבה, בגלל התיאורים הפורנוגרפיים החולניים שכתובים שם.

חשוב לציין: איני טוען שלא היתה התעללות, אלא שאני ממש מתנגד לכך,שנשמעות עדויות מפוברקות על כך.

א.א. יש לך נטייה להסיק דברים שגויים לחלוטין כשאתה מעמיד פנים שאתה יודע על
מה אתה מדבר .ועכשיו זה גורם לי להטיל ספק בכל מה שאתה אומר .
לגבי אותו סרט על הסטלגים שהזכרת ברור ש לא ראית אותו אבל אתה מעמיד פנים שזהו מידע שידוע לך היטב .
שכן אם ראית אותו היית יודע שאני עצמי מופיע בו ולתשומת ליבך הסרט הזה הוא בכלל מבוסס על רעיון שלי ועל מחקר שלי.
והטענה שלך " שהסטלגים השפיעו
עמוקות על עדויות שואה של ניצולים, שפשוט "הציבו" את עצמם באותם אירועים שתוארו בספרים אלה.
והשינוי היחידי היה, שאת נשות הס"ס האכזריות,החליפו בדימיונם אנשי ס"ס,
ושאת השבויים האנגלים והאמריקנים, הם החליפו בדמיונם, ליהודים ויהודיות.
"
שום דבר כזה לא נאמר בסרט .
מאיפה אתה יודע את זה?
אתה השווית בין עדויות של ניצולי י שואה וספרי סטלגים ?

אתה שמעת עדויות של פליטי שואה שאמרו שהם קראו סטלגים ?
לידיעתך בספרי הסטלגים ברובם המוחלט המילה "יהודי " אפילו לא
מוזכרת ,ובכל מקרה תיאורי הסקס הסדיסטיים ששם אינם מזכירים כלל את אלה של ניצולי השואה .
אבל אתה פשוט לקחת משהו עכשווי שקשור לשואה ולתקשורת ההמונים בתקווה
שזה יעזור לך כעוד הוכחה לטענותיך שכעת נראות לי כמוזרות יורת ויותר.
בקצרה הטענה שלך שמעת קישקוש גמור .בבירור אינך מקפיד על הפרטים שכן
לפחות היית טורח ללכת לראות את הסרט לפני שכתבת את מה שכתבת עכשיו.
אני מניח שאתה קראת מאמר וראיון עם הבמאי ב"הארץ" ומזה הסקת את מה
שהסקת לפני שבכלל ראית את הסרט . כי הוא לא אמר שום דבר כזה .
אם אתה טעית דבר כזה בסיסי מה עוד אתה טועה ?
בכל מקרה זה לא רלבנטי לקמבודיה
עצתי לך אם אי פעם תכתוב מאמר על טענותיך הקפד יותר על הפרטים משעשית עכשיו .
זהו מן הסתם דבר שמכחישי השואה ברחבי העולם יעשו גם הם בדיוק כמו שאייל שלנו עשה כאן . אני מניח
שהוא רק בגדר סנונית ראשונה .
שספרי הסטלגים השפיעו על עדויות נמיתולי השואה .
וזאת מבלי לראות את הסרט ומבלי להכיר בכלל את הסטלגים הוא טוען משהו לגביו שהוא שגוי לחלוטין
אבל בגלל שהסרט קיים הוא משמיע את הקשקושים שלו לגביו.
אני מניח שעכשיו הוא יטען שזאת הייתה רק "ספקולציה " שלו ,אבל שימו לב שכשהוא כתב את זה כאן
הוא כתב את זה לא בתור ספקולציה אלא כאילו זאת הייתה עובדה מוכחת בסרט שאותו לא ראה כלל . .
ואם הוא אז מן הסתם גם אחרים ואחרי שכבר יראו את הסרט שבו שום דבר כזה לא נאמר אבל זה לא
באמת משנה.
עכשיו אין כאן קשר לשאלה כמה יהודיםן מתו בשואה אלא לנושא אחר האם יהודים עונו בשואה זה כבר
דבר אחר לגמרי והטענה כאן היא שעדיותיהם הם פרי המצאות דמיון שעוות בידי המדיה זה כבר משהו
אחר לגמרי..וההשלכה היא שהיהודים שיקרו עלגבי" חוויותיהם" בשואה .אייל קרא כנראה את רסיניה .

הצרה של אייל ושות´ היא שאין הרבה ספרים וסרטים כאלה , שהרי רוב מה שנעשה על השואה עד שנות
השבעים היה תיעודי.
אבל הנה יש את הסטלגים ,עזרה מהשמיים .ספרי סקס פורנוגרפי על מלחמת העולם השנייה.
היהודים האלו המושחתים גוזלי הכסף מהגרמנים בוודאי שקראו אותם בהמוניהם .
אייל כמובן אינו יודע שום דבר על הסטלגים אחרת לא היה טועה בשגיאה האלמנטרית של "סטלג 17
" ..אבל זה לא משנה .
יש ספרי סטלגים ? עשו עליהם סרט ?
מסקנה :ניצולי שואה קראו אותם והם השפיעו מכאן ואילך על עדויותהם.
אגב אני מניח שעכשיו אחרי השטיפה הזאת הוא יחפש כל מה שאפשר על הסטלגים ( רובו המוחלט שלי )
כדי לא להופיע כבור הגמור שהוא הופיע עכשיו .אבל זה עדיין לא משנה את העבודה שהטענה שלו היא
קשקוש גמור.
אבל אנחנו עוד נשמע אותה הרבה תהיו סמוכים ובטוחים זאת טענה יותר מידי טובה ומושכת יותר
מידי "סקסית "שביל לוותר עליה בגלל בגלל כמה עובדות .
.מן הסתם אחרי שהוא יקרא את כל החומר בנושא הוא כבר יכין תזה שלמה ומשכנעת עם פרטים כביכול וכו´ .ומכיון שלא יהיו אף ניצולי שואה בסביבה שיאשרו או ייכחישו שהם אי פעם שמעו על ספרי הסטלגים
איש לא יוכל להכחיש כאשר זה יוצג כעובדות .
כפי שאמרתי אייל הוא נציג של רוח הזמן ,וככל שיחלוף הזמן והמדיה מתפתחת כן נשמע יותר טענות שרק
ילכו והתחזקו עם התחזקות המדיה שהשואה הייתה פיברוק גדול של המדיה
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 456868
המשך הדיון :
אייל : יפה לדעת על הסטאלגים את שאתה יודע, ואני מכיר בסמכותך האינטלקטואלית בנושא,
אבל, האם אתה גם מתמצא בהשפעה הפסיכולוגית של אותה ספרות?
מהיכן היא נובעת?
מה המקור לפנטזיות האלה?
וכיצד אירועים היסטוריים נופלים קורבן לאותן סטיות ממש?
וכיצד, המקור הנפשי שממציא ספרות שכזו, ממציא גם סיפורים כאלה על פלטפורמות היסטוריות משמעותיות?
א.א.
לגבי ההשפעה הפסיכולוגית ,לא אינני מתמצא , זה דורש מחקר ( אולי אתה
תשב ותעשה אותו? ) אבל אעיר זאת :לטעון שהסטלגים השפיעו על עדויות ניצולי שואה זאת טענה מגוחכת לאחר שמישהו קרא את הסטלגים ולאחר מכן עדויות שואה.
אבל מאידך לך תדע אולי תמצא ניצולי שואה שעדויותיהם זהות לאלה של
הסטלגים והשמיעו אותם לאחר שהסטלגים פורסמו ? כאלו שטענו שנאנסו ועונו בידי נשות אס אס בלונדיניות סקסיות ויפהפיות ?
צא וחפש תמצא עדויות כאלה ופרסם אותם כאן .אני בהחלט אתעניין לקרוא כאלה .
אייל :
בעניין עדויות "סטאלגיות":
ישנם הרבה עדויות זהות,אלא שרק בשינוי אחד,
שנשות הס"ס הפכו לאנשי ס"ס,
והשבויים הבריטים הפכו ליהודיות.

אותו הסיפור,רק בשינוי מין ומוצא אתני.

אבל,איני טוען שלא היו אירועים שכאלה,כי אירועים שכאלה יכולים בהחלט
להתקיים, ובטוחני שקרו,אלא שאיני בטוח שכל המספרים אותם,עברו זאת על
בשרם/ן,תמיד.

ישנו סוג אחר של עדויות,שעליהן אני מוחה בתוקף,
ואלה העדויות שנוגדות את חוקי הטבע הבסיסיים,
ושאינם אפשריים בעליל, מכל בחינה שהיא.

א.א. :
לא מדוייק בכלל ואני ממליץ לך לקרוא כמה סטלגים ולהשוות אותם לעדויות של יהודים בשואה
כדי לראות עד כמה אין דמיון בין שני הדברים .
בכל אופן אם תמצא קטע בסטלג שהוא זהה לעדות של ניצול שואה ( חוץ
מהחלפת מין וכו´ ) שפורסם לאחר שפורסמו הסטלגים .אתה מוזמן להעלות אותו כאן .אני אתעניין לקרוא בו .
אבל שים לב אתה שוב מעלה משהו כעובדה לא כשאלה :
"בעניין עדויות "סטאלגיות":
ישנם הרבה עדויות זהות,אלא שרק בשינוי אחד,
שנשות הס"ס הפכו לאנשי ס"ס,
והשבויים הבריטים הפכו ליהודיות.
אותו הסיפור,רק בשינוי מין ומוצא אתני."
אולי יסביר לי כבודו מאיפה אתה יודע את העובדה הזאת ?
אייל :
ראה למשל,את סיפורי קצטניק,(יחיאל דינור),על האלימות המינית במחנות
כנגד נשים יהודיות.

עניין זה נבדק,ספציפית,והוחלט שמדובר בפנטזיה של הכותב,ושאין לזה כל ביסוס היסטורי.
אנא,אל תבין מדבריי שלא נעשו מעשים כאלה כנגד בחורות שלנו אז,
אבל,מר יחיאל דינור בדה בדיות מראשו,(לפי דבריו של ירון לונדון,בדיון
על נושא זה שנערך לפני כחודש בתוכנית שלו ושל קירשנבאום).

עניין זה אמור להיות מוצג בסרט שנעשה בנושא,ביס-דוקו,בקרוב.

אז, זו דוגמא/תשובה אחת לשאלתך.

כאן לא המקום לדון בעניין זה, הרי אני יכול להביא בפניך עשרות רבות של
עדויות באותו "סדר גודל".

אז אולי באמת נדון בכך בהזדמנות אחרת,או אם תרצה,באמצעות המייל שלנו.

א.א. אין שום קשר בין צטניק והסטלגים
נכון שאני עשיתי את ההשוואה המקורית בינהם אבל המדובר בדברים שונים עם מטרות שונות ואיסטרטגיות שונות .
לא ענית על השאלה :מאיפה אתה יודע ומציג כעובדה מוכחת שהסטלגים שימשו כבסיס לעדויות ניצולי שואה ?

( אין תשובה לשאלה זאת מאייל)
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 456869
המשך הדיון
א.א. ברור שאין לך שום פרטים בנושא ,והכל הוא ספקולציה עלובה שלך שמבוססת על כמה משפטים שקראת בעיתון .ובכל זאת אתה ממשיך להעמיד פנים כאילו אתה יודע משהו שאנחנו הקוראים לא יודעים .
נו טוב בזה אינך שונה מתיאורטיקני הקונספירציה האחרים ברשת הללו שטוענים שמאחורי כל צרות העולם עומדים אירגונים חשאיים כמו האילומניטי
והבונים החופשיים והפרנקיסטים והשבתאים והישועים והיהודים והקתולים
והפרוטסטנטים ומי לא. ובסוף כשחוקרים את הטענות שלהם לגבי אירועים
היסטוריים שונים כמעט תמיד מתברר שמתבססים כולם על שברי מידע שמישהו (
לרוב חוקר קונספירציה אחר ) היציג כספקולציה והם כבר בשלב השני מציגים את זה כמידע מוכח . ומי יטרח ללכת אל המקור?

לקוראים שימו לב לשיטה ותלמדו להבא איך לזהות אותה :
לוקחים משהו שהוצג בעיתון לכל היותר כספקולציה ( נניח במקרה הזה
שהסטלגים הישפיעו כביכול על ניצולי שואה (.
בשלב הבא תיאורטיקן הקונספירציה כבר יציג את זה כעובדה מוכחת ,כאשר ישאלו אותו מאיפה "העובדה המוכחת הזאת " הוא יסביר שזזה נכתב בעיתון
ואולי בספר זה או אחר ( למרות שהוא יזהיר בכל הזדמנות אחרת מפני הסתמכות כל שהיא על המדיה השקרנית ) .
כאשר ילחצו עליו על הוכחות ראשיות ,מחקרים ציטוטים מספרי סטלגים ומעדויות של ניצולי שואה הוא יתחמק מתשובה ברורה ,ינסה להסיט את הנושא וימשיך לדבר באופן כללי ויסביר שהוא רק היציג שאלות ( למרות
שהיציג את הדברים בתחילה כמוכחים ) .שהרי אין לו מקורות אמיתיים מחקריים להסתמך עליהם.
משהו כמו השיטות של המסיונר שמנסה לשכנע מישהו להאמין בדת כשלהיא
ומקפיד להסיט את השיחה לנושא אחר כאשר הוא נתקל בשאלה או בטיעון שאין לו תשובה ברורה ומשכנעת עליהם .
קראו שוב את הדיון כאן וראו אך זה הולך בדיוק לפי
הקווים האלו .
גם אין זה משנה אם הטיעונים שלו הוצגו כעורבא פרח לעתיד תיאורטיקן הקונספירציה ימשיך לטעון את אותם הטענות עצמן רק מוקצנות יותר כפי
שהוא עשה כאן .וזאת בתקווה שהאנשים הבאים שהוא מציג לפניהם את הטענות
הללו לא יהיו מודעים לדיון כאן .
ולא משנה כנה הוכחות נגדיות יביאו לו שהרי הטענה היא יותר מידי טובה
יותר מידי "סקסית "מכדי לוותר עליה ,היא יותר מידי מתאימה להשקפת עולמו הבסיסית של תיארטיקן הקונספירציה ,כך שלא משנה בכלל איזה הוכחות חותכות יביאו כנגדה.
קחו זאת לתשומת לבכם ודעו לזהות את תיאורטיקן הקונספירציה בכל פעם שתתקלו באחד כזה .
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 456870
לגבי הסטלגים סביר להניח שאייל ידידנו ימשיך להשמיע את טענותיך אלו בפורומים אחריםבזמנים אחרים . וכמקובל ברשת הדברים האלו יתפסו תאוצה , ולכן חשוב
שתיהיה הפרכה מוכנה של דברי ההבל האלה עבור כל מי שיחפש בגוגל לפי
המילה כאשר יתקל בטענות האלו שלו( שמן הסתם גם יועברו לתומכי
לתיאורטיקני קונספירציה ומכחישי שואה שונים במקובל בחוגי חובביהקונספירציה ) ביחד עם ההפרכה שלי . ולכן שתלתי את הויכוח הזה
במאמרים השונים על הסטלגים ברשת .
דהיינו כל פעם שמישהו ישמיע את הטענות האלו בעתיד כל מי שיטרח לחפש ימצא מיד את ההפרכה ויבין אם יש רק שכל בקדקדו שאלו דברים חסרי שחר.
ולגבי אלו שאין שכל בקודקודם ...
נו לגבי אלו אין מה לעשות מכלתחילה .
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 457507
בתגובה לקטעים מתוך ספרי יחיאל דינור, על האלימות המינית נגד נשים יהודיות.
קראתי את כל ספרי דינור, וגם את הספר"מדריך ; למורה ,למנחה ,לתלמיד בנושא: " השואה ותקומת-ישראל בספרי ק. צטניק ". בספר יש כמה קטעים המוקדשים לספר "בית הבובות", בו מתאר דינור את סוף חייה של אחותו דניאלה כזונת שדה באושויץ.
לדניאלה היתה ידידה בשם פלה, לה מסרה את יומנה, ואותה פלה ניצלה מהתופת, ומסרה , בבואה לארץ, את יומנה של דניאלה.
לחיזוק הטיעון, בספר" המדריך למורה.."מופיעה תמונתה של פלה, עם הכתובת החקוקה בבשרה, בגרמנית," feld uher". כלומר זונת שדה, בתרגום מגרמנית.
האם המידע המובא בספר, שהוצא ע"י משרד החינוך, ותמונתה של אותה פלה, מפוברקים? האם משרד החינוך שיתף פעולה עם דינור, בזיוף עובדות נוראות כל כך?
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 529022
הספרים של ק.צטניק אינם ''ספרי סטאלאגים'' ושונים מהם משום שהם עוסקים בעם היהודי בלבד, לפני השואה, אחר-כך בגטו, במחנה הריכוז, בדרך הבריחה של הניצולים מאירופה, ואחר-כך בתקומה בארץ-ישראל. גם הספר ''בית-הבובות'' מאת ק.צטניק שונה מספרי הסטאלאגים משום שגיבוריו אינם שבויים רוסיים כרוב גיבורי ספרי הסטאלאגים, אלא אסירים יהודיים ורובו עוסק בחיים בגטו, בניסויים רפואיים שעשו לאסירות יהודיות במחנות הנשים, ובעדות הנוראה על כך שחלק מהאסירות הבודדות שניצלו מהעיקור שעברו (רובן מתו מהטיפול הנורא) ושהיו בעלות מראה ארי, גם הובלו לבית בושת לשמש קצינים נאציים ואסירים יהודיים שקיבלו טובות הנאה כדי לשרת את הנאצים, ובזכות זה נאמר להן שהן תשתחררנה מהמחנה כעבור זמן מה.
''בית בובות'' כזה היה קיים לא רק באושוויץ. גם נשים פיליפיניות וקוריאניות נאסרו והובלו לשמש את היפנים בזמן מלחמת העולם השנייה ואפילו קיבלו על-כך פיצויים.
בספר ''רופאים מהגיהנום'' הוצאת ''ספריית מעריב''(מאנגלית דפנה לוי)מביא ויויאן ספיץ עדות של נשים שעברו עיקור ואחר-כך נשלחו לבית-בושת במחנה רייבנסברוק.מעטות ניצלו. אולם במשפטי נירנברג עשרות רופאים הועמדו לדין ונשפטו למוות בתלייה או לעשרות שנים בכלא.תמונה של הרופאה ממחנה רייבנסברוק ד''ר הרטה אוברהויזר שנשפטה לעשרים שנה נמצאת בספר. בספר מסופר שאחד התפקידים שנתנו לנשים בבית הבושת היה לשמש כמחממות של גוף אסירים שעברו ניסוי בהקפאה מטעם חיל האוויר הגרמני.
העדות של יחיאל דינור ק.צטניק היא מהימנה. היא נשענת לא רק על מה שראה ושמע במחנות הריכוז בהם שהה, אלא גם על עדויות של נשים שבאו למירפאה של חמו פרופ' יוסף אשרמן שהיה מבכירי הגניקולוגים בישראל ואליו באו נשים לאחר השואה לקבל טיפולי פוריות שיאפשרו להן ללדת למרות הניסויים של העיקור.גם על העדויות של פרופ' דבורזצקי ופרופ' הירש מבית-חולים אסף הרופא שהיו עמיתיו של אשרמן ונוכחו אחר-כך במישפט אייכמן.
כאשר ק.צטניק כותב על אחותו אין זה חייב להיות אחות ביולוגית. יחיאל דינור טשטש במכוון את הביוגרפיה שלו. אחות יכולה להיות גם בת המישפחה המורחבת או אהובה. בספר ''העימות'' הוא מכנה את האישה שפגש לאחר אושוויץ ''אחותי''.
התמונה של פלה ב''מדריך למורה למנחה לתלמיד בספרי ק.צטניק'' אינה מפוברקת.רוב הנשים בישראל מחקו את הקעקועים על גופן או זרוען ורבות מהן בכלל לא רוצות שידעו שהיו במחנות. בת-דודתי סלי לסר(וינרב) ז''ל שניצלה מאושוויץ, היתה באה לישראל כל שנה ביאכטה שזופה כמו כושי מהדרך, כדי לשכוח כמה היתה לבנה באושוויץ. כך אמרה. אמה אחיה דודתה ושלושת ילדיהן נספו במוחנה הנשים באושוויץ. מה שיחיאל דינור סיפר בספריו זאת עדות מזעזעת, אך עדויות של ניצולים או של הנאצים שהעידו במשפטי נירנברג, מזעזעים יותר. הגרמנים הנאצים גם שמו קולר של כלב עם מיספר, על חזה על נשים בגטו וילנה.
העיקר זה ללמוד את הלקח מספרי ק.צטניק ומספרי ניצולים אחרים.
חשוב שאנחנו במדינת ישראל נשמור על המוסר והצדק החברתי, גם כלפי שכנינו וגם אחד לשני.

דרך אגב אני ברוך השם בריאה. מי ששם סרט על דורית שחולה במחלת ניוון שרירים בין הפרסומים המדעיים והספרותיים שלי הוא אדם מעוות ושטני.אני מאחלת לאותה שחקנית הרבה בריאות.
אני עוסקת בנושא השואה כי אני דור שני לשואה וגם אלמנתו של ניצול שואה. בעלי ז''ל דוד שריר (שרייער) היה תינוק יתום יליד גרמניה שהביאו בספינת מעפילים לבית-יתומים בירושלים .אבי יליד שטוטגרט גרמניה איבד את מרבית משפחתו וחבריו בשואה, אימי איבדה את שתי אחיותיה וילדיהם, דודי בעלה של אחות אבי, איבד את כל משפחתו בפראג.אחותו של בעלי היא ניצולת שואה.
אינני עוסקת בשואה בלבד, חיי רובם בתקומה האישית והלאומית. נכדי המתוקים מזכירים לי יום יום שהחיים נהדרים ומה שהיה לא יקרה עוד פעם.
דורית שריר
הסטלגים מקור לעדויות ניצולי שואה 529111
רק לגבי בתי בושת של נשים יהודיות, בכתבה של דליה קרפל "אכן תמונות קשות" היא כותבת:

נעמה שיק, דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב חקרה את ניצולן המיני של נשים יהודיות באושוויץ-בירקנאו וכתבה על כך מאמר שעתיד להתפרסם בארצות הברית. שיק, המתראיינת בסרט, הדגישה השבוע כי "בגלל תורת הגזע לא היו, באופן חד-משמעי, נשים יהודיות ששימשו כזונות בבלוק 24 באושוויץ, או בבתי הזונות האחרים שהיו במחנות אחרים. בבתי זונות אלה נאלצו לשמש נשים גרמניות ופולניות. גם לא היו מה שמכונה לכאורה 'זונות חזית' יהודיות. התצלום המוכר של פאול גולדמן (שדומה לו הופיע גם על עטיפת "בית הבובות" של ק. צטניק בעברית) הנו צילום מבוים – המספר על חזה האשה הוא לכאורה מספר מאושוויץ, אבל זהו מספר סידורי שלא היה קיים. לבקשתי, גם במוזיאון אושוויץ בדקו את התמונה ואישרו שזהו אכן זיוף". שיק אומרת, כי בגלל תורת הגזע והאיסור על יחסי מין עם יהודים כמעט לא היו מקרי אונס של נשים יהודיות על ידי גרמנים. "אני טוענת במאמרי שהיו מקרי אונס של יהודיות, אולם לא על ידי גרמנים, אלא על ידי משתפי הפעולה שלהם. היו גם מקרים של ניצול מיני, כגון נגיעות באיברים אינטימיים ו'בדיקות גינקולוגיות"'. בסרט היא מספרת כיצד דבק בניצולים החשד שעשו מעשים שלא ייעשו כדי להינצל. לגבר היו בדרך כלל מציגים את השאלה "היית קאפו?" ולאשה – "היית זונה?" "יש לי מכרה שחושבת שאמא שלה קיימה יחסי מין עם אחד מהמפקדים של המחנה בשביל להציל את אחותה", אומרת שיק. "היא הייתה אשה מאוד מושכת והאנשים גדלו על זה". אבל ככל שבדקה עדויות, אוטוביוגרפיות ומסמכים, והשוותה למסמכים של הנאצים ולמקורות אחרים, לא מצאה ראיה לכך: "אין זונות יהודיות בשואה. אין מה שמכונה 'זונת חזית"'.

סטלג ליבסקר 460105
ראיון מקיף עם במאי הסרט "סטלגים -שואה ופורנוגרפיה בישראל"
יש כאן :
סטלג ליבסקר
סטלג ליבסקר 461442
ה-‏30 באוקטובר בערוץ הסרטים הדוקומנטריים בשעה 10 בלילה .
ביקורת של רותה קופפר על הסרט בשם "ללכת שבי " יש כאן
הסטלגים והאישה הגרמניה 461443
ראיון מיוחד עם אלי אשד בשם "סטלגים והאישה הגרמניה " שבוצע בידי עיתונאית אוסטרית
יש כאן
כנס הסטלגים 468522
אני שמח לבשר שלראשונה מתקיים בישראל ,מטעם באוניברסיטת באר שבע כנס אקדמאי שלם שבין השאר נוטל את השראתו ממחקרי .

והנה הפרטים :

יום העיון, בארגון המחלקה להסטוריה של עם ישראל בשיתוף קולנוע נגטיב, ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, המסלול ללימודי מדינת ישראל, יעסוק במחקרי ז'אנר הסטלגים של חוקר התרבות אלי אשד בספרו "מטרזן ועד זבנג -הסיפור של הספרות הפופולארית העברית " ובסרט התיעודי המבוסס עליהם 'סטאלגים: פורנוגרפיה ושואה בישראל'. וביצירתו המעוררת מחלוקת עד היום של סופר השואה ק.צטניק .

מארגנת הכנס היא חוקרת השואה הידועה חנה יבלונקה
בתוכנית

11:45 התכנסות

12:00-13:45 מושב ראשון
12:00-12:10 ברכות
12:10-13:45 הקרנת הסרט: "סטאלגים-שואה ופורנוגרפיה בישראל"
שיחה עם במאי הסרט מר ארי ליבסקר

14:00-15:45 מושב שני: ספרות הסטאלגים בישראל
מר אלי אשד - בלש תרבות ישראלית - הספר המושמץ ביותר בתולדות הספרות העברית החדשה: " הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".
פרופ' ניסים קלדרון, אוניברסיטת בן-גוריון: סטאלגים בשביל ישראלים.
ד"ר גליה גלזנר-חלד, אוניברסיטת בן-גוריון: את מי מייצג ק. צטניק?

16:00-17:30 מושב שלישי: בראי ההיסטוריה
ד"ר נעמי שיק, יד ושם ואוניברסיטת תל-אביב: ניצול מיני של נשים יהודיות בשואה-מיתוס ומציאות.
גב' רות בונדי-סופרת, עיתונאית, שורדת שואה.

האירוע יתקיים בתאריך 21/01/2008 משעה 12:00 עד שעה 18:00

באוניברסטית באר שבע אולם כנסים א', בניין קרייטמן - 26

הציבור המשכיל מוזמן לכנס מרתק ומרחיב אופקים .
כנס הסטלגים 505414
שלום,
אני כותבת עבודת מחקר על האיורים בספרוני הסטאלאגים.
האם מישהו יכול להפנות אותי לביבליוגרפיה מתאימה.
מי אייר? מהו הסגנון וההשפעות וכו'.
אשמח לכל הפנייה,
מור.
כנס הסטלגים 661208
האם ידוע אם לכינוס הזה יצאו הרצאות בכתב או פרוטוקול או איזה תיעוד של התכנים שלו? זה מאוד רלוונטי למחקר שלי. אותי לכל הכוונה. תודות.
כנס הסטלגים 661224
ניסית לפנות למארגנת הכנס, פרופ' חנה יבלונקה? yablonkahanna אשר נמצאת ב- gmail.com ?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים