ברוכים הבאים לסטאלג 13 (חלק א') 423
בראשית שנות השישים בין השנים 1961-64 יצאו בישראל עשרות ספרים בז'אנר הספרותי המוזר, המושמץ, ויש שיאמרו המתועב ביותר שהופיע אי פעם בספרות העברית - ה"סטאלגים". אלי אשד מציג סקירה של הז'אנר וכותביו.

(גרסה מקוצרת של מאמר זה הופיעה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", בתאריך 05.01.2001, תחת השם "סקס שקרים ומחנות ריכוז").



שמחון: תראי בבקשה את הספר. איזה ציור. געוואלד! "סטאלג 340"! (קורא בספר): "היא עמדה מולו עם הפרגול כששדיה חשופות" – אני רוצה לדעת מי נתן לך את הספר הזה?

נאווה: אבל אבא, כולם קוראים את זה!

(מתוך התסכית "מכת הסטאלגים" בסדרת הרדיו "משפחת שמחון").



הסטאלגים היו בעיקרם סיפורי מלחמה, מלחמת העולם השניה, אבל עם הבדל. הם עסקו במחנות שבויים נאציים ("סטאלגים", כפי שאלה נקראו בגרמנית), אלא שמחנות ריכוז אלה נישלטו בידי נשים; שומרות יפיפיות, סקסיות, ולרוב בלונדיניות אריות טהורות, ובתוספת סדיסטיות מטורפות. הסיפורים תיארו את התנסויותיהם של שבויי מלחמה אמריקניים ואנגלים במחנות שבויים אלה.



העלילה של כל ספר כזה הייתה לכאורה פשוטה: שבוי מערבי מגיע לסטאלג גרמני (תמיד עם מספר אחר: 3, 13, 217, 1000 וכו') ומהר מאוד מגלה שסטאלג זה אינו ככל הסטאלגים שעליהם שמע. במחנה זה שולטות מסיבות שונות (כמו עזיבת כל הגברים כדי להילחם) נשים, נשות אס.אס. ושומרות.

אך אם מקווה השבוי שמחנה המנוהל בידי נשים יהיה קל יותר עבורו הוא מגלה מהר מאוד עד כמה מרה טעותו. הנשים מתגלות כשילוב של נימפומאניות וסדיסטיות. מכאן עובר הסיפור להתנסויות של השבוי שעובר סדרת השפלות מיניות ומעונה בצורות שונות ומשונות בידי השומרת הראשית או נאנס בידיה (פשוטו כמשמעו) ולעתים נאנס לפני עינויים או לאחריהם. הסיפור הסתיים לרוב בנקמתם האיומה של השבויים, שגם היא היתה לפעמים שילוב של אונס ועינויים.

מדובר בספרים מוזרים מאוד, במיוחד לאור העובדה שהתחוללו על רקע מלחמת העולם השניה - תקופת השואה - נושא שהיה כמעט טאבו בתקופה שבה יצאו לאור (ראשית שנות ה-‏60). ובכל זאת, ספרים אלה שברו טאבו זה, למרות כי (עם יוצא דופן בודד) כמעט שלא הופיעו בהם יהודים. זו כבר הייתה שבירה קיצונית מידי של הטאבו.

מסטאלג 13 ועד סטאלג 1000

"אותן נקבות־השדים סיננו לתוך המחנות משטר של גיהנום פרוע ואווירה מתוחה של להיטות יצרים שהתפקעה כדינמיט מתוך ההתנגשות הטיבעית של מין במין, זכר ונקבה".
("סטאלג 13" מאת "מייק באדן")

הסטאלגים החלו להופיע, ולא במקרה, בשנת 1961, בצל משפט אייכמן בירושלים. העדויות הקשות והמתוקשרות פתחו בקרב הציבור הישראלי שיח חדש על השואה. בקרב ציבור זה נפרץ, כתוצאה מהמשפט והעדויות שבו, מעין מחסום שהיה קיים עד כה לגבי מלחמת העולם השניה, שפצעיה היו כה טריים עדיין, והחל להופיע גל עצום של ספרים שעסקו במלחמה זו; ספרים כמו ספרו של העיתונאי אורי אבנרי "צלב הקרס" (שהופיע דווקא בהוצאת ספרי כיס שהרבתה להוציא ספרי ארוטיקה שונים). ספרים אלה עסקו לא כל־כך בשואת היהודים כמו בגרמניה הנאצית עצמה ובאנשים שעמדו בראשה, אנשים כמו היטלר ואייכמן, שלגביהם גילה הציבור הישראלי סקרנות עצומה.

הסקרנות הזו מצאה את ביטויה בגל אדיר של סיפורי מלחמה על רקע מלחמת העולם השניה, שהחלו להופיע אז כספרי כיס. ספרי הכיס היו פורמט שלמרות שהיה קיים כבר מזה שנים, רק עכשיו החל להתפתח באמת, עם עטיפות צבעוניות וצעקניות במיוחד שתרמו לפופולאריות. עד כה נשלט שוק זה לחלוטין בידי סיפורי בלשים ומערבונים, וחוברות על גיבורים כמו טרזן. אולם המוציאים לאור, שחשו את העניין החדש של הציבור בכל מה שקשור למלחמת העולם השניה, החלו במהרה להוציא ספרי מלחמה בהמוניהם, ואלה אכן זכו להצלחה רבה.

בתחילה תורגמו רוב ספרי המלחמה האלה משפות זרות, ותיארו חוויות אותנטיות של לוחמים שונים. בין הספרים הללו זכו להצלחה גדולה במיוחד שני ספרים שיצאו בהוצאת מ. מזרחי בראשית 1961, "הסיסמה היא גבורה" מאת ג'והן קסטל וצ'ארלס קוארד, ו"חומות קולדיץ" מאת פטריק ריד. שני ספרים אלה, שזכו להצלחה עצומה בחו"ל ואף הוסרטו, תיארו את התנסויותיהם האמיתיות של מחבריהם כשבויים במחנות שבויים גרמניים ואת ניסיונות הבריחה שלהם משם. ספרים אלה, עם ההרפתקאות המרתקות שבהם, היו יצירות אותנטיות ולא הסתירו את העובדה כי למרות הכל, מחנות השבויים של הנאצים לא היו מקום גרוע כל כך, וכי השומרים אף היו מדי פעם אנשים הגונים והוגנים למדי - מסר שלא יכול היה לזכות לאהדה רבה מדי בקרב ציבור הקוראים הישראלי של התקופה.

בין המתחרים החשובים ביותר של מזרחי היה עזרא נרקיס מהוצאת "הפיל", מוציא לאור של חוברות וספרי כיס שפעל כבר מאמצע שנות החמישים ובהצלחה מרובה. בין השאר, הוציא נרקיס לאור בשנות החמישים סדרות מערבונים כגון "בוק ג'ונס" (סדרה שהייתה כה פופולארית עד שהופיעו לא פחות משש סדרות מתחרות, באותו מספר של הוצאות, על דמויות בעלות אותו השם), וחוברות "טרזן". סדרות אלה הצטיינו באיכות היחסית של כתיבתם לעומת מתחריהם. כתבו אותם סופרים ישראליים צעירים, אך לרוב הם הוצגו כיצירות מתורגמות של סופרים זרים כמו "ארצ'י ברמן" ואחרים, ששמותיהם הומצאו כולם בידי נרקיס כדי להסוות את מוצאם הישראלי של הסיפורים.

בראשית שנות ה-‏60 החלו הן נרקיס והן מתחריו להוציא ספרי כיס שהצטיינו ביתר "חופש מיני" ממה שהיה מקובל בשנות ה-‏50, כאשר העיסוק במין היה טאבו מוחלט בספרות הישראלית. הפריצה הגדולה בתחום זה בוצעה בידי נרקיס בספר שיצא ב-‏1961 בשם "סטאלג 13" בהוצאת "ינשוף" (אחד משמות ההוצאה הרבים של נרקיס). הספר נכתב בידי "מייק באדן", שם בדוי של אלי קדר, סופר מנוסה שכתב עבור נרקיס מערבונים ובלשים מסוגים שונים. קדר כבר כתב בעבר ספר על מחנה אסירים ושומריו הסדיסטיים, בשם "רוץ עד הסוף". "סטאלג 13" יצר את פורמאט ז'אנר הסטאלגים, ושמו נלקח כנראה מסרט המלחמה המפורסם של בילי וילדר משנת 1953, "סטאלג 17", דרמה קומית על שבויים במחנה נאצי. כאן המחבר כביכול היה גיבור הספר "מייק באדן", טייס קרב שמוצא את עצמו במחנה שבויים נאצי (השם הספרותי של קדר, "מייק באדן", הפך מעתה ואילך ל"סמל", וסיפורי הרפתקאות ומלחמה אכזריים שהופיעו גם בהוצאות אחרות מידי מחברים אחרים, "גנבו" את השם מפורסם הזה כשם ה"מחבר").



"סטאלג 13" הכניס את האלמנטים של מחנה הריכוז על שומריו הסדיסטיים הנשלט בידי קצינות אס.אס. ושומרות, שהיו נימפומניות וסדיסטיות בו זמנית. כן התווסף אלמנט של סקס פרברטי ושל יחסי מין לסביים שאותם מקיימות השומרות בינן לבין עצמן כאשר אינן עוסקות בקיום יחסי מין עם השבויים (מרצון או בכפייה), או בעינויים.

בקריאה היום, הספר נראה "תמים" למדי וקטעי הסקס שבו הם כאלה שאפילו ילד בן 12 לא יניד לעומתם עפעף. אך בישראל של שנת 1961, הספר נחת כפצצה על הציבור הישראלי, שלא היה מורגל לספרים מעין אלה, על נשים סקסיות, סדיסטיות, ונימפומניות. העובדה שהכל מתחולל על רקע מלחמת העולם השניה ומחנות שבויים עוד הוסיפה לספר קסם של שבירת טאבו, שכן, במיוחד עכשיו, מלחמת העולם השנייה הייתה מזוהה בראש ובראשונה עם שואת היהודים. והנה מופיע ספר שהראה שהיו במלחמה דברים נוספים, לא פחות מזוויעים בדרכם שלהם אבל בו בזמן הרבה יותר מגרים... הספר זכה להצלחה אדירה. יצאו ממנו 7 מהדורות בזו אחר זו, ובסך הכל נמכרו ממנו כ-‏25 אלף עותקים - רב־מכר גם במונחים של היום. הוא נקרא בשקיקה בידי כל - אשכנזים וספרדים, ילדים ומבוגרים, חילונים וחרדים.

קדר, שראה כי טוב, נסע עם הספר לגרמניה וניסע לשכנע שם את המוציאים לאור לתרגם אותו ולפרסמו בגרמנית. אך לתדהמתו, המו"לים בגרמניה לא גילו, משום מה, עניין רב בספר על נערות גרמניות סדיסטיות והשבויים המסכנים שנפלו לידיהן...

בישראל, לעומת זאת, ה"סטאלגים" (כפי שכונו ספרים אלה מעתה ואילך) זכו להצלחה גדולה. נרקיס מיהר להוציא ספר נוסף, "סטאלג 217", הפעם מאת מחבר שונה - "ויקטור בולדר" (שגם הוא הופיע כגיבור הספר). המחבר היה שונה גם במציאות: היה זה מירון אוריאל, מהפוריים והמוכשרים שבמחברים שעבדו עבור נרקיס. אוריאל כתב מערבונים בסדרות "בוק ג'ונס" ו"מרשל שיפינג" תחת השם "ארצ'י ברמן" (שהוצג בפרסומים של נרקיס כ"גדול סופרי המאה ה-‏20"), כמו גם סיפורי טרזן מרובים לילדים. העלילה בספר זה נשארה כמעט זהה למה שהייתה בספר הקודם: שוב המדובר בחייל, ויקטור בולדר, שמגיע למחנה שבויים שכולו מאויש בידי חילות גרמניות סקסיות ואכזריות, ומעונה בו קשות. הפעם, מינון הסקס והאלימות היה גבוה הרבה יותר, ובסוף הספר הגיבור נוקם את נקמתו האכזרית במענה הראשית, בחורה צעירה ויפהפייה. ההצלחה היתה גדולה מאוד גם הפעם. הספר הופיע ב-‏3 מהדורות שונות ונמכר בכ-‏20 אלף עותקים. להצלחה דומה זכה גם הסטאלג הבא, "סטאלג השדים", גם הוא מאת אוריאל (הפעם תחת השם "קים רוקמן").

מעתה ואילך החלו הסטאלגים לצאת באופן קבוע, והפכו לשם דבר בתרבות הפופולארית של התקופה, כשהם מופיעים תחת שמות של סופרים כמו "מייק לונגשוט", "רלף בוצ'ר", "אריך לינדשטרום"(!), ושמות אחרים, שלרוב כיסו את קדר או את אוריאל, ובמקרים בודדים גם סופרים אחרים. הספרים היו לרוב בעלי שמות סידוריים: סטאלג 3, סטאלג 33, סטאלג 1000, וכו', אם כי אחר־כך החלו לגוון את השמות לספרים כמו "סטאלג המוות" ו"סטאלג הזאבות". על העטיפה הז'אנרית של כל אחד מהם היתה יפהפייה חשופת שדיים במדי אס.אס. מלקה או חובטת בשבוי מסכן. האיורים נלקחו לרוב ממגזינים זרים שהתמחו בסיפורים מסוג זה. בכמה מהספרים הוכנסו גם איורים פנימיים, בשחור לבן, של ארוטיקה סאדו־מזוכיסטית בין נשים, להמחשת המסר.



והיה הרבה מסר. הספרים של אוריאל, שהיה אדם בעל ידע היסטורי ניכר, התיימרו לספק מידע מעבר לריגוש המיני. וכך בספר "סטאלג 3" (פורסם בשנת 1962), שעסק בעלילותיה של לוחמת מחתרת צרפתית בסטאלג נאצי ובבית החרושת של משפחת קרופ, הכניס אחרית דבר ארוכה ואינפורמטיבית מאוד על תולדות משפחת קרופ, יצרני הנשק הראשיים של גרמניה הנאצית. ספרים אחרים של אוריאל, כמו "סטאלג 190", "סטאלג הנקמה", ו"אהבת נשים" מאת "מדלין רושמון" (סיפור ריגול לא "סטאלגי" שהתמקד סביב סיפור אהבה לסבית בין מרגלת אנגליה ואשת קצין נאצי, והוא מפליא בגישתו הסובלנית והכמעט אוהדת לתופעת הלסביות) הכילו גם הם מסר. הספרים סיפקו מידע רב, שהיה שזור בעלילה, על תוכנית הרקטות הגרמנית בפנמונדה. המידע התבסס על המחקר שעשה אוריאל בתקופה זו עבור ספרו "כיבוש החלל", שהוא הספר הטוב והמקיף ביותר שנכתב בעברית בשנות השישים על חקר החלל ותולדותיו.

הידע הרב של אוריאל על מלחמת העולם השניה בולט במיוחד במעולה שבסטאלגים, "הייתי מפקד סטאלג" (1963) מאת "קולונל מרטין רוזנברג" (הלא הוא אוריאל). הספר הוא כביכול ספר זכרונותיו של מפקד סטאלג סדיסט ושונא נשים, הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר, ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים. הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים, ולא להפך - כפי שהיה בדרך כלל - אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב: אדם המתאר באדישות את העינויים שהוא מבצע בקורבנותיו, ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס.אס. במחנהו. קורא הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו הקצינים הנאציים האמיתיים. דומה שהדמות התבססה ישירות על זו של אייכמן, ממש כמו הדמויות של מפקדי המחנות בסטאלגים אחרים, שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם היתה מבוססת על דמותו של אייכמן כפי שהבין אותה הציבור הישראלי של התקופה.



מקור ההשראה

"גרטה הטילה את העור הקלוף לכלי עם תמיסה מיוחדת. אחר כך פרשה את עורו של הכלב על חזהו של תומסון ואיחתה את שני העורות השונים בתפרים גסים. "הנה לך העור בשביל האהיל" אמרה אל הרטה שעקבה אחרי הניתוח. "אני אעבד אותו ותקבלי אותו בעוד כמה ימים"."
(סטאלג העינויים" מאת "א.ב. רודג"')

אוריאל וקידר לא בדו הרבה מדמיונם כשכתבו את הסטאלגים הראשונים. דמויותן של הנאציות שאבו השראה מדמויות אמיתיות, כמו אלזה קוך (אשת מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד, שהחזיקה בחדרה אהילים מעור אדם), ואירמה גרזה ("הכלבה מאושוויץ", שומרת ידועה לשימצה במחנות אושוויץ וברגן־בלזן). גרזה הייתה צעירה יפהפייה, בעלת פני מלאך, ונודעה בסדיזם שלה כלפי היהודים. היא היתה ככל הנראה המאהבת של ד"ר מנגלה ושל מפקד ברגן־בלזן יוזף קרמר, ובנוסף הייתה גם בי־סקסואלית נימפומאנית. היא נודעה כמי שהיתה לוקחת מאהבים מבין הלא־יהודים שבמחנות בהם שירתה, והיתה מלקה אותם במגלב כשלא סיפקו את רצונה. היא הוצאה להורג לאחר המלחמה בגיל 22. דמות השומרת הראשית ב"סטאלג 13" ובסטאלגים אחרים מבוססות במידה רבה על זאת של גרזה.


אירמה גרזה



"פראולין לנישטאל הייתה לבושה בשחור, מכנסי רכיבה שחורים, הצמודים היטב לגופה ומבליטים את חמוקי ירכיה, וסוודר שחור שהדגיש את שדיה החטובים. היא זקפה את ראשה בגאווה כמי שמכיר בערך עצמו. במשך רגעים ארוכים התבוננה בגבר הערום הכבול למרגלותיה"
("המפלצת מסטאלג הזוועות" מאת "מאן ג. לודר")

עוד דמות אמיתית, שניתן למצאה (בכיסוי קלוש זה או אחר) בכמה מהסטאלגים היא זו של במאית הקולנוע המפורסמת לני ריפנשטאל. ריפנשטאל יצרה כמה מסרטי התעמולה הנאציים המפורסמים ביותר, ויצאה עליה שמועה כי היא המאהבת של היטלר. את ריפנשטאל, יפהפייה בלונדינית דומיננטית, ניתן למצוא בסטאלגים כמו "המפלצת מסטאלג הזוועות" (1964). ריפנשטאל, שהייתה ידועה בחיבתה לגברים אריים מסוקסים, הוצגה כמפקדת סטאלג, ספורטאית, שחקנית, ובמאית קולנוע שהייתה (ולפעמים עודנה) המאהבת של היטלר ושל גבלס. במהלך הסיפור, דמותה של ריפנשטאל, המתוארת כ"זוללת גברים" קיצונית באופן מיוחד, מתעללת בשבויים שאינם מצליחים לעמוד בדרישותיה המיניות המופרזות וב"ניסויים" המיניים האכזריים שלה, שהם תוצר של חיפושיה העקשניים אחר "הגבר המושלם". בשנות השישים החלה ריפנשטאל במסעותיה האנתרופולוגיים לאפריקה בחיפוש אחר גזעים "עליונים" מבחינה גופנית, עמים שאותם מצאה בקרב שבטי הכושים באפריקה ושעליהם יצרה סרטים תיעודיים מעריצים. כותבי הסטאלגים האנונימיים ודאי הפנימו את הידיעה הזו וסידרו לה מוות נורא בידי קורבנותיה בסוף הסיפור. במציאות, העולה על כל דמיון, ריפנשטאל חיה עד עצם היום הזה, ואף משמשת כיועצת לסרט על חייה השנויים במחלוקת בכיכובה של ג'ודי פוסטר, שמעורר מחלוקת עזה בהוליווד.


לני ריפנשטאל (תצלום משנת 1931-2)



ריפנשטאל השאירה את חותמה בספרות העברית לא רק על הסטאלגים: בשנת 1940 הופיע סיפור בעברית שתיאר אותה בצורה שונה מאוד מהדרך שבה היא מתוארת בסטאלגים (ראו מאמר באתר האגודה הישראלית למד"ב).

העיסוק בדמויות מוכרות לא הפך את הספרים האלה לבעלי ערך תעודי כלשהו. זאת, למרות שחזרו והתחייבו בעטיפותיהם הצעקניות לתיאורים "ריאליסטיים". עלילות הספרים התרחשו במחנות שבויים של חיילי בעלות הברית, אלא שבמציאות זכו השבוים המערבים ליחס סביר (פרט לכמה מקרים יוצאי דופן). גילויים של סאדיזם ואלימות קשה כמו אלו המתוארים ב"סטאלגים" היו רק במחנות הריכוז וההשמדה ליהודים. אבל ב"סטאלגים" השונים לא מופיעים כלל יהודים או תיאורי שואה; הכנסתם של יהודים לסיפורים אלה הייתה כנראה שבירה חזקה מידי של הטאבו, ועלולה היתה לקומם את הקוראים מחד, או לפגוע בעולם המרתיע/מגרה שאותו ניסו הסטאלגים ליצור מאידך. לכן נמנעו הסופרים מלעסוק בנושא רגיש זה. לכלל הזה היה רק יוצא דופן אחד: "סטאלג בנות השטן" מאת "רוי אדמס" (אלי קידר), בו העלילה השיגרתית של שבויי המלחמה כנגד השומרות היפהפייות/סדיסטיות/נימפומניות מתרחשת במחנה השמדה ליהודים. הקשר בין הדמות של גרזה ובין דמות השומרת הראשית בספר זה הוא חזק במיוחד, אולם ספר זה היה יוצא דופן, ובכל מקרה ההתעללות ביהודים תופסת בו מקום משני בלבד.

מבחינה זו, כותבי ה"סטאלגים" הרחיקו לכת פחות מסופר השואה הידוע ק' צטניק (יחיאל דינור), שלא היסס לתאר בספריו (שהיו ועודם חומר קריאה בבתי ספר) פעילויות מיניות חריגות כמו בתי בושת, קניבליזם, סקס במחנות וסטיות מיניות וחברתיות. אבל ק' צטניק לא התכוון לעורר יצרים, אלא לתעד מציאות, בעוד שהסטאלגים ביקשו גם לגרות וגם לזעזע.
קישורים
בוק ג'ונס - סדרת הספרים של נרקיס - מאמרו של אלי אשד
לני ריפנשטאל - אתר על חייה
אתר האגודה הישראלית למד"ב מאמר על סיפור אחר בכיכובה של ריפנשטאל
אירמה גרזה - אתר על חייה
אירמה גרזה - עדויות ממשפט בלזן
חלק ב' של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מאמר מרתק 16336
תמיד נעים לקרוא את מאמריו של אלי אשד. כתיבתו המרתקת והנושאים המענינים מספקים פסק זמן מבורך מן הפוליטיקה. אני מחכה לחלק ב' בלהיטות.. :)

אך באמת מתמיהה העובדה של שימוש בשמות בדויים, איך אף אחד לא 'עלה' על זה? עיתונים לא עשו תחקירים אז? מדוע לא השתמשו בשמות ישראלים?
מאמר מרתק 16340
הסיבה לשימוש בשמות הבדויים , הייתה מסחרית גרידה , קל היה יותר למכור ספרים כאלה אם נראה היה שהם כביכול ממקור זר. אבל זה לא היטעה אף אחד גם בלי תחקירים חלק גדול מהקוראים חשדו שהמדובר בתוצרת מקומית.
מרתק 16339
כמו תמיד, אנחנו מגלים בעזרתו של אלי אשד כי העבר לא היה כל כך משעמם כפי שנהוג היה לחשוב.
מעניין מה המקבילה של היום, אולי אתרים מוזרים באינטרנט?
ראה בחלק הבא 16341
של המאמר
אתמול והיום 16384
"סטאלג" ו"טרזן" אתמול, והיום "רמבו" "כוח המחץ" ודומיהם. אתמול ספר מצ'וקמק בכרכת נייר שרמתו מינוס 0 והיום סרט, מלא אלימות אקשן וטימטום שגם הוא ברמה מינוס 0.
כמה עצוב, אלה גם אלה ממלאים צורך באקשן, בסדיזם אצל חתך רחב באוכלוסיה.
אתמול והיום 16400
אדוני כנראה נמצא במסע בזמן ,זוהי שנת 2001 עכשיו. רמבו וכוח המחץ היו פופולאריים בשנות ה-‏80 לפני יותר מ-‏15 שנה!
אשד של מילים 16344
אכן מדהים ומרתק.

הג'ינגל הזה של גלגל''צ, שבו הם מנגנים הפוך ויוצא ''סטאלג-לג-לג-לג'', כבר לא יישמע אותו הדבר...
אשד של מילים 16346
איך מבטאים סטאלג, אגב?
STALG? STELG? STALEG?
STALAG 16351
רגע של גרמנית 16396
השם STALAG מקורו למעשה בקיצור המונח הגרמני
Stammlager, קיצור הנובע מהאותיות
STAmmLAGer. פירוש המילה הינו מחנה (ריכוז) ראשי, מרכזי, ראשוני, (במקור 'מוצא', 'שבט', 'גזע-עץ'), אשר ממנו יכולים להתפצל מחנות ריכוז משניים, כפי שהיה הדבר לדוגמא באושוויץ.

הפקידות הגרמנית נהגה לקצר לעיתים שמות ארוכים אלו, ובתכתובת פרטית הופיע הקיצור בצורה Sta. Lag.(אינני מצליח להביא את הנקודה לסוף המילה Lag א. מ.), כפי שלדוגמא צבא ההגנה לישראל מקצר שמו לצה"ל, או האירגון לשחרור פלסטין (בעברית) לאש"פ.

לכן יכולים המדקדקין בהחלט ניתן לרשום סטל"ג או סטאל"ג.

בברכה

א. מאן
רגע של גרמנית וגלגלצ 16533
למי שחפץ לדעת כיצד יש לבטא את המילה סטאלאג - http://www.bartleby.com/61/wavs/80/S0698000.wav

אטימיולוגיה ואופן הגהה ניתן למצוא ב -
בנוסף, מעניין לציין בהקשר זה את המנהג הצבאי המעצבן למדי של שימוש נרחב יתר על המידה בקיצורים ובראשי-תיבות שונים (בגרמנית זה עוד מובן, בהתחשב במספר האותיות הגדול שלרוב יש לשמות העצמים וביכולת לחברם לכדי מילה בודדת, אך בעברית זה ממש מוגזם), לדוגמא - גלגלצ, קיצור (או חיבור שתי מילים למילה בודדת) של ראשי תיבות של ראשי תיבות של ראשי תיבות.
סטלג, סטאלג, ,סטלאג, או סטאלאג? 54335
בספרים השונים יש איותים שונים של המילה STALAG לא פחות מארבעה כאלה והאיות יכול להשתנות בין דפי הספר עצמו!
ובכן ידידי הלשונאי ואספן ספרי הכיס חיים נקר נכנס לעובי הקורה וקבע שיש להשתמש מעתה ואילך רק באיות הזה "סטלג" מאחר שהאלפים למיניהם הם מיותרים.
כך שמאתה ואילך המדובר רק ב"סטלג".
האם אפשר לראות ספרים כאלה היום? 16352
1. יש מקום שבו אפשר לראות ספרים אלה היום?
2. מישהו יודע האם קיים בעולם זרם ספרותי שדומה לסטאלגים האלה?
האם אפשר לראות ספרים כאלה היום? 16355
ספרי הסטלגים הם נדירים מאוד כיום . אתה יכול למצוא אותם פה ושם בחנויות לספרים משומשים , וידוע לי על שלושה ארבעה אנשים שאוספים אותם . פרט לכך אתה יכול למצוא אותם רק בספריה הלאומית .
באשר לשאלה השניה שלך , ראה חלק ב' של המאמר.
האם אפשר לראות ספרים כאלה היום? 16413
הייתי מופתעת מעט לגלות, שגם אבא שלי, כשהיה בצבא (במחנה של חיילי גולני חרמנים) קרא גם הוא (כן כן) סטאלגים... :-\
ובנוסף לכך, בספריה אצלנו קיימים גם כמה סטאלגים!

דמוסתנס.
האם את יכולה לשלוח לי את שמותיהם 16419
האם אפשר לראות ספרים כאלה היום? 16486
לטענת אימי גם לאבא שלי היה אחד כזה, אבל חיפוש בספרייה שלנו העלה אבק. יש לציין כי יש סיכוי סביר שהאבק הזה הוא הספר.
מזעזע ומרתק! 16353
שיעורי היסטוריה (י"א-הנושא העיקרי הוא השואה) לא יראו אותו דבר עוד...
במיוחד לא הסמינר שאני יוצאת אליו בעוד שבוע...

מחכה לחלק השני בקוצר רוח!

דמוסתנס.
תופעה מעניינת... 16358
מאז פורסם "המשחק של אנדר", לא מעט אנשים מסתובבים עם הכינויים Locke ו-Demosthenes.

היות ובספר השניים "גולמו" ע"י אח ואחות, בהתאמה, הרי שבנים דובקים בכינוי Locke, ובנות בכינוי Demosthenes. אולם דמוסתנס ההיסטורי (הגנרל והפוליטיקאי היווני), שעל-שמו כינתה את עצמה ולנטין, היה גבר, ולא אישה. ולפיכך, ולנטין (בכתיבתה כדמוסתנס) גם הציגה את עצמה כגבר.

מה שלא מפריע לרגע לכל אותן בנות המשתמשות בכינוי זה לדבר על עצמן בלשון נקבה.
תופעה מעניינת... 16361
מאחר ואני חשה בנימה קלה של ליגלוג, אני חשה צורך להסביר...
זמן מה לאחר שקראתי את המשחק של אנדר התחלתי להתחבר לאינטרנט באופן קבוע, וחיפשתי לעצמי כינוי. לוק ודמוסתנס היו אפשרויות שקפצו מיד למחשבתי, מכיוון שהם היו הדמויות האהובות עלי בספר. באותה עת חשתי גם הזדהות עם העובדה שהם צעירים שמתחזים למבוגרים ברשת, מכיוון שמה לעשות, גם אני הייתי צעירה (לא רחוק ממצבי כיום) ורציתי שיתייחסו אלי כבוגרת (וזה גם ביטא את השאיפה שלי ליכולת כתיבה מעולה). האפשרות דמוסתנס נבחרה ב*ידיעה* שהדמוסתנס המקורי היה זכר, וגם בכך שהיה דמגוג כבד-פה ושאר עובדות מרתקות של יוון העתיקה...
עד כאן עובדות והסברים :-)
חוץ מזה, אני אוהבת את השם ונהנית שאנשים קוראים לי דמו...

דמוסתנס.
תופעה מעניינת... 16370
רק כדי להבהיר - לא היתה כאן נימת זלזול, סתם אבחנה משעשעת. אם נדמה לך שזלזתי לרגע - אני מתנצל.
בהחלט!!! 16354
קראתי את המאמר בידיעות כאשר פורסם וגם עכשיו נהנתי ממנו מאוד.
ממתין לחלק ב

ומי אמר שיש רק פוליטיקה באייל?
סטאלג בפריים טיים 16387
שאלה מענינת הקשורה לענייני היום היא אם ה "חשיפה" האחרונה של ראפיק חלבי במבט הינה תוצאה של חינוך א לה סטאלג 13?

אלא שהיום נראה שלמפיצי היופי הזה ישנה כסות פסאודו פוסט מודרניסטית - הכל מותר וכביכול גם נחוץ
סטאלג בפריים טיים 16405
איזה חשיפה?
לא כולנו רואים ערוץ 1...
סטאלג בפריים טיים 16457
קלטת של מעשה אונס והתעללות

כתבות מיום שישי

הארץ
מעריב
סטאלג בפריים טיים 16482
גם צופי ערוץ 2 לא מקופחים. המהדורה של חברת החדשות הישראלית הובילה ברייטינג (גם) בערב בו נפתחה בתיעוד הוצאותו להורג ע"י כיתת יורים של עלאן בני עודה, פלסטינאי שהורשע בשיתוף פעולה עם ישראל.
דיון 397
ערוץ 1 בסך הכל ביצע ביום חמישי פעולת-תגמול במלחמת-הרייטינג.

היום ב"ערב חדש" בחינוכית, ניסתה ח"כ תמר גוז'נסקי (חד"ש) להסביר מדוע היה ראוי לשדר את הדברים (גם היא סייגה זאת ב"עריכה שונה", כפי שאומרת היום רשות השידור). ממש כמו עירית לינור שישבה לצידה, גם אני התקשיתי להשתכנע.

התייחסות פורום החדשות של רשות השידור:
סטאלג בפריים טיים 16566
אל נא תשכח את שידורי מוחמד א-דורה, הפגזת רמאללה וכמובן - הלינץ'.
16389
אפילו שאתם אתר של חנונים הבאתם אותה באחלה קטע אפילו שיכולתם לדבר פחות ולהראות יותר תמונות. יש הרבה וידיואים בקטע של סטלגים ובתי סוהר עם כוסיות ולמי שזה בראש שלו שיראה
עוד חומר על לני ריפנשטאל 16401
נמצא במאמרי ביקורת על הסרט שנעשה על חייה
"החיים המדהימים הנוראים והמופלאים של לני ריפנשטאל " בבמאמר בשם "מה בעצם ראתה לני ריפנשטאל " :http://www.english.upenn.edu/~afilreis/Holocaust/mas...

ובמאמר ביקורת נוסף
בימים אלה נעשה על חייה סרט בהוליווד בכיכובה של ג'ודי פוסטר. מן הסתם נשמע עליה הרבה יותר כשהסרט יצא למסכים.
עוד חומר על לני ריפנשטאל 16406
ראיון איתה בעיברית שהופיע במעריב תקציר שלו נמצא ב:
והגרסה המלאה נמצאת ב:

סטלאג ריפנשטאל 19730
בספר של אורי אבנרי "צלב הקרס " ( שניכתב בתקופה בה הופיעו הסטלאגים הראשונים וכמוהם הופיע בהוצאה של ספרים אירוטיים , אם כי היה זה ספר היסטורי תיעודי) מביא את הסיפור המעניין הנ"ל על היחסים בין ריפנשטאל ובין אדולף היטלר.
ריפנשטאל היכחישה תמיד שהיו בינה ובין היטלר יחסים אינטימיים אם כי לא הכחישה שהוא רצה בכך, למעשה הסיפור האמיתי היה מסובך הרבה יותר . לדברי הספר של אבנרי ( שמבוסס על ספר שאותו כתב מקורבו של היטלר הנאצי שטראסר ) ריפנשטאל רצתה לקיים יחסים אינטימיים עם הפיהרר שאותו העריצה. לבסוף זכתה להזמנה לבילוי לילה עם הפיהרר וסיפרה על כך לכל חבריה לתיאטרון שבו עבדה והיבטיחה לתת להם את הפרטים המלאים על מה שהתרחש למחרת...
סיפר אחד מאותם חברים לשטראסר : "למחרת בבוקר מיהרנו כולנו לדירתה של לני , מתוך תקווה שסוף סוף יתגלה לנו משהו על החיים הפרטיים של הפיהרר .ץ אולם לני הייתה מאוכזבת נורא , הפירר התגלה לה כאונאניסט ( דהיינו בלשון זמננו האיש הסתפק באוננות לפניה )יותר מכן לא רצתה לגלות ".
ריפנשטאל לא רצתה לגלות , אולם אנו יכולים לנחש מה שקרה שם. ריפנשטאל הייתה מעוניינת לקיים יחסי מין וכך גם היטלר, אולם ככל הניראה בנוכחותה של אותה אישה דומיננטית היטלר לא היה מסוגל להגיע לזיקפה ...
אין זה מקרה שאהובותיו של היטלר כמו אחיינתו ואווה בראון היו נשים פסיביות שקיבלו את הדומיננטיות המוחלטת שלו. בנוכחותה של אישה מסוג שונה לחלוטין , ריפנשטאל, היטלר לא היה מסוגל לתפקד מינית לתיסכולה הרב.
סטאלג -שטרנהאל 54332
נראה שגם העיתונאי רון מייברג מבקר מדי פעם בדפים אלה או לכל הפחות בכתבה הספציפית הזאת , כפי שמראה הקטע הזה על הזיותיו המיניות לגבי מגישת החדשות יעל שטרנהל כמפקדת סטלג עם בגדי עור שחורים ושוט בידה.
לכל הפחות הכותר אינו נראה כחסר קשר לכתבה זאת .
מייברג התייחס אגב גם לכתבה על הסטלגים בגירסתה המקורית כפי שהופיעה ב"שבע ימים" כאן :
ככל הנראה יש לו עניין אישי מסוים בנושא.
עוד חומר על לני ריפנשטאל 100733
לני ריפנשטאל זוכתה בימים אלה מהאשמה ששיקרה לגבי גורלם של הצוענים במלחמה . הגברת היגיעה גם לגיל 100 ,וכמדומני זה עושה אותה לסלבריטאית הזקנה ביותר בעולם כיום \ובוודאי לאישיות החשובה היחידה ששרדה מגרמניה הנאצית .
עוד על כך:
הסכת ושמע 16492
עוד צמד מאמרים נפלא מבית יוצר של אלי אשד. ישר כוח!
הציטוט מ"משפחת שמחון" הזכיר לי את הציטוטים שאבי נוהג להביא לפרקים מתקופת תסכיתי הרדיו. יש סיכוי שתכבד אותנו גם בכתבה על אותה אופנה של שנות החמישים והשישים? "נאווה בבית?"
הסכת ושמע 16500
בגליון הבא של מגזין האגודה הישראלית למדע בדיוני "המימד העשירי " ( שאני מקווה שכבר יצא סוף סוף בחודש הבא , דותן לתשומת לבך !) יש מאמר על תסכיתי הרדיו . כל מי שמתעניין מוזמן לפנות לדותן דימנט בעניין .
למתענינים 16586
שמו דותן דימט, וכתובת הדואל שלו היא:

dotan@corky.net
תסכיתי רדיו 16716
דותן מודיע לי שהחוברת הבאה של ''המימד העשירי'' תצא ''בקרוב מאוד מאוד''. בה ניתן יהיה למצוא כאמור מאמר מקיף על תסיכיתי רדיו , ברדיו האמריקני , הבריטי ובעיקר הישראלי.
כל מי שמתעניין מוזמן לפנות לדותן או לאגודה הישראלית למד''ב כדי להשיג חוברת .
תסכיתי רדיו 17528
הבשורה האחרונה שקיבלתי מדותן בעניין הייתה שהמאמר לא יופיע אחרי הכל בגיליון הבא של המימד העשירי מסיבות שונות של עימוד וכו' שקטונתי מלהבינם.
ובכן מכיוון שאני שונא לבזבז מאמרים , זה אומר שהמאמר יופיע בשבועות הקרובים באינטרנט.
נוסטלגיה = כאב השיבה 16570
ואם כבר, לא ישכח פול טמפל הבלש האלמותי שלתסכיתיו היו הילדים
נוהגים להקשיב בלילה בהחבא, וגם את מנגינת הנושא בביצוע
הצלליות
נוסטלגיה = כאב השיבה 182767
אני מחפש את שם השיר של הצלליות שפתח את הסדרה.
נוסטלגיה = כאב השיבה 182827
The frightened city כמדומני.
נוסטלגיה = כאב השיבה 183214
המון המון תודה.
הסכת ושמע 182775
ואכן, יש מאמר על "משפחת שמחון": http://www.notes.co.il/eshed/2427.asp
קראתי בשקיקה 16600
אבל אלי - "פני מלאך"???
קראתי בשקיקה 16612
אל תוטעי מהתמונה , היא ככל הנראה צולמה כשגרזה הייתה בבית הסוהר ובהחלט לא נראתה במיטבה. עדויות שונות וגם של אנשים שסבלו מידיה מגדירים אותה כיפיפיה מדהימה מה שלטענתם הפכו את העינויים מידיה לנוראיים עוד יותר.
אירמה גרזה 65134
האישה ששימשה כמודל לכותבי הסטלגים בארץ הייתה צעירה יפה שנהגה להתעלל מינית באסירים ובאסירות שתחת פיקוחה ואף אהבה לבצע עליהם ניסויים רפואיים שונים. היא הייתה בין השאר גם עוזרת של רופא מסוגו של מנגלה שביצע ניסויים ביהודים שלא לדבר על כך שהיא הייתה המאהבת של מנגלה עצמו , עד שזה נטש אותה כנראה משום שגילה שהיא בי סקסואלית).
עוד על גרזה :
ע-נ-ק 16604
לא טרחתי לקרוא את הכתבה בעיתון כשהבחנתי בה
אך כאשר פגשתי בה שוב כאן הורדתי אותה בעבודה והדפסתי אותה
מעניין-מרתק-מזוויע
אני שמח שיש כבר חלק שני
עוד שנייה אני מוריד וקורא
חושבים שזה יוכל להוות חומר לקריאה לפני השינה?
תודה שוב, אלי
סטאלאג 17 63330
בילי ווילדר שביים את הסרט, נפטר היום בגיל 95.

''מטרזן ועד זבנג'' 71728
אני שמח לבשר שספרי "מטרזן ועד זבנג : הספור של הספרות הפופולארית בישראל " יוצא לאור בימים אלה בהוצאת בבל. "מטרזן ועד זבנג" עוסק בתולדות הספרות הפופולארית בישראל מראשיתה ועד היום וכולל פרקים על סופרים ידועים כמו שרגא גפני והסדרות השונות שלו ( דנידין הימאים\ הספורטאים הצעירים ועוד ) ,סדרת חסמבה של יגאל מוסינזון , סדרות קופיקו וצ'יפופו של תמר בורנשטיין לזר , סדרות "תוכידס " ועוז יעוז של עידו סתר , סדרות מערבונים "רינגו " ו"ביל קרטר " בהוצאת רמדור , סדרות קומיקס כמו "זבנג " של אורי פינק ו"יואב בן חלב" ועדד רבות רבות אחרות . וכן יש שם גם גירסה שונה ומשופרת של מאמר זה.
ספר זה הוא הסקירה השלמה והמקיפה ביותר עד כה של תחום שנזנח עד כה בחקר הספרות העברית .
ספרות פופולארית בישראל 72352
במשך שנים רבות הייתה הספרות הפופולארית בעברית , סופרים כמו יגאל מוסינזון ושרגא פני סדרות כמו חסמבה ודנידין הילד הרואה ואינו נראה , ספרי מדע בדיוני שונים על מלחמות עתידניות וספרי כיס שונים שנקראו "מתחת לשולחן" ה"ילד הדחוי" של התרבות העברית . הכל ידעו על קיומה והרוב קראו אותה והרבה יותר בשקיקה מאשר את הספרות הנחשבת של עגנון הזז יזהר ושות' .והיום חלק לא קטן של הציבור נוסטלגי לספרות זאת הרבה יותר מאשר הוא נוסטלגי לעגנון למשל ,ואפשר להוכיח שההשפעה שלה על החברה הישראלית הייתה לכל הפחות שווה ואולי אף יותר מכך מזו של הספרות "התקנית ". למרות זאת עד היום האקדמיה התעלמה כמעט לחלוטין מספרות זאת להוציא כמה מאמרים בודדים וכמה איזכורים פה ושם . האקדמאים למאותיהם מעדיפים תמיד להתרכז לחלוטין במספר מצומצם מאוד של כמה סופרים תקניים "נחשבים " כמו עגנון וחנוך לוין ,ולהתעלם מכל השאר. ובכך הביאו "להסתרה " של חלק חשוב מאוד של ההיסטוריה של התרבות העברית .
ביום רביעי זה ב-‏7 בערב אתן הרצאה על נושא זה של הספרות הפופולארית העברית והשפעותיה על החברה הישראלית בחנות הספרים טאואר רקורדס במגדל האופרה בתל אביב.
חוקר השואה תום שגב 103540
כתב ביקורת מעניינת על ניצול השואה לצרכים שונים ומזכיר בבהקשר זה גם את הסטלגים ,כאן
ובהקשר זה קוריוז מעניין : כאשר שלחתי את המאמר הנ"ל לפירסום בכתב העת המכובד "זמנים" אמרה לי העורכת( נעמה שפי חוקרת השפעות התרבות הגרמנית על התרבות הישראלית ) שהיא מעוניינת מאוד שהוא יתפרסם בין דפיו . אולם כמקובל בכתב עת מדעי הוא נשלח לבדיקתם של לקטורים שיראו אם הוא מתאים מבחינה מדעית וכו' .
חלפו חודשים וחלפה שנה וכאשר ביררתי מה קורא עם המאמר אמרו לי שעדיין לא היגיעו לכלל החלטה . הבעתי את תמיהתי על כמה זמן לוקח ללקטורים לקרוא מאמר אחד מסכן כדי להגיע להחלטה. ועז ענתה לי העורכת תשובה שהדהימה אותי :" אף אחד מהחוקרים שפנינו אליהם כדי להיות לקטור לא היה מוכן לקרוא את המאמר ". דהיינו ברגע שנודע להם הנושא המאמר הפך להיות פסול מראש ללא קריאתו .
המאמר פורסם מאז כידוע במקומות שונים וזכה בתגובות חיוביות אפילו מאקדמאים ,אולם הייתי שמח אם אחד מאותם לקטורים אלמוניים (שכמובן אינני יודע מי הם ) היה מסביר מדוע מאמר הוא פסול מראש לפני שקראו ממנו אפילו שורה אחת.
חוקר השואה תום שגב 103543
העורכת כבר ענתה לך על שאלתך: המאמר לא נפסל בשל רמתו, אלא בגלל הנושא שלו. בשביל זה לא צריך לקרוא כלום מלבד את הכותרת.

זה עדיין קצת מוזר, ניתן היה לצפות שבכ"ז הוא ייקרא ולו רק כדי להיווכח שאין בו איכויות שמצדיקות פרסום *למרות* הנושא (לדעתם של הלקטורים), ואם יותר לי ניחוש פראי הם כן קראו אותו, לפחות ברפרוף.
חוקר השואה תום שגב 165021
''זמנים'' זה כתב עת מתסכל נורא. תמיד מופיעה על כריכתו תמונה מלהיבה, שנותנת תחושה שהגליון עומד להכניס אותך לעולם של הרפתקאות היסטוריות מציתות דמיון. גם הנושא שמופיע באותיות גדולות על הכריכה נשמע מרתק. אבל בסוף אתה מגלה שחלק קטן מהמאמרים מעניין, ורובם יבשושיים, עמוסים בפרטים שאין להם כל חשיבות ומשעממים במידה עוצרת נשימה.
צנזורה אצל חובבי הסאדו מאזו 108605
בפורום "חוויות כואבות " שנמצא ב: http://www.heberotic.co.il/FD

שעוסק בענייני סאדו מאזו,גבירות , עבדים וכולל סיפורים ותמונות בטעם רע במיוחד שלפעמים דורשים קיבה של ברזל אם לשפוט על פי סקירה קצרה ומנוהל בידי "המכשפה " גבירה קיצונית במיוחד בטעמה אם לשפוט לפי תוכן ההודעות שלה,התקבלה לאחרונה בעניין רב הכתבה הזאת על דמות הקומיקס אשת חיל :
מתוך הנחה שאם הם מתעניינים באשת חיל אז בודאי הם יתעניינו בסטלגים נשלחו אליהם קישורים לצמד המאמרים הנ"ל .
התגובה לכך הייתה זאת :

"הלינקים לסיפורי סטלג שצורפו להודעה זו נמחקו. לאחרונה עלו מספר דיונים בנושא זה כאן בפורום אולם לאור הבקשות הרבות והפגיעה הקשה בחלק מהמשתתפים, בעיקר בהיבט הנאצי, התקבלה החלטה לא לעלות נושא זה לדיון נוסף.

בברכה,
המכשפה

נ.ב
לטעמי האישי, חלק מהסטלאגים היו די נחמדים (ואפילו מחרמנים), אולם לפעמים צריך גם לכבד את דעת רוב המשתתפים כאן. בשם חופש הגלישה והפתיחות בפני סטיות שונות ולטובת המעונינים לגלוש בזמנם הפרטי הלינקים נלקחו מהאתר הבא:
תגובות על הנושא הזה ימחקו לאלתר."
כתבה על הספרות האירוטית בישראל 203153
פורסמה בידי הכתבת רז יובן במעריב .
ראו :
במדינת החרמנים
ק' צטניק לא התכוון לעורר יצרים, אלא לתעד מציאות 377566
ההבדל בין פורנוגרפיה פשוטה (ויעילה) לבין ספרות שיש בה גם תאורים פורנוגרפיים היא בדיוק ההבדל בין הסטאלגים לבין
הספרים (האוטוביוגרפיים) של ק. צטניק.

השאלה, כשבוחנים פורנו, היא תמיד - האם יש בזה ערך מוסף, מעבר לרצון לעורר ולגרות את הצופה?

וק. צטניק, עד היום, עדיין, מצליח לזעזע אותי מאוד. לא לגרות.
ק' צטניק לא התכוון לעורר יצרים, אלא לתעד מציאות 377567
לא הבנתי איך הלינק (המעניין כשלעצמו, תודה) מתקשר לנושא.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים