ב- 9/7 פורסמה ב"אייל" ידיעה אודות אם לבנה שילדה זוג תינוקות שחורים כתוצאה מטעות במרפאה שביצעה את ההפריה. במהלך הדיון שהתעורר, הוזכר הוויכוח הפסיכולוגי העתיק בנוגע להשפעות תורשה מול סביבה בעיצוב היכולת המנטלית של הצאצא. הוויכוח תורשה/סביבה שולט בשיח הפסיכולוגיה החברתית בארה"ב מזה למעלה משלושים שנה, ונובע מהבדלים מובהקים סטטיסטית בציוני IQ בין קבוצות אתניות בארה"ב. בעוד אסיאתים־אמריקאים ממוקמים בראש הסקאלה, הרי שהשחורים ממוקמים בתחתיתה. הדיון המרכזי נסוב סביב המקור להבדלים - סביבה מול תורשה. לפני שנמשיך, כדאי להבהיר נקודה אחת: "אינטליגנציה" מוגדרת כלוגיקה אבסטרקטית, היכולת לרכוש מידע, והיכולת לפתרון בעיות. IQ (מנת משכל) הוא המדד המספרי המקובל לאינטליגנציה.
ההבדלים בציוני מנת המשכל של קבוצות שונות מקושרים סטטיסטית להבדלי מעמדות חברתיים, וכיוון שקבוצות אתניות לא־לבנות מאכלסות בעיקר את המעמדות הנמוכים בחברה האמריקאית, רבים הצביעו על ההבדלים כנובעים בהכרח מגורמים סביבתיים. עם זאת, גם לאחר שהבדלי מעמד נוטרלו באופן סטטיסטי, עדיין נותר פער מובהק בין קבוצות אתניות שונות.
המאמר המרכזי שניסה להוכיח כי ההבדלים נובעים מתורשה הוא מאמרו של ארתור ג'נסן מ- 1969,"How much can we boost IQ and scholastic achievement?". עם פרסום המאמר ספג ג'נסן ביקורות קשות, ואף כונה "גזען" על־ידי הארגון האמריקאי לאנתרופולוגיה. ג'נסן תמך בעמדתו בהסתמכות על מספר ממצאים. באופן סטטיסטי, מנת המשכל של ההורים הביולוגיים מסבירה 50 אחוז ממנת המשכל של הילדים, בין אם הילדים גודלו על־ידי הוריהם הביולוגיים ובין אם על־ידי הורים מאמצים (קורלציה כזו נחשבת בסטטיסטיקה לתוצאה גבוהה במיוחד). לעומת זאת, מנת המשכל של ההורים המאמצים מסבירה רק בין 0 ל- 20 אחוזים מזו של הילדים המאומצים. בנוסף, הסתמך ג'נסן על מחקר שנערך על־ידי סיביל ברט, ובו נמצא כי מנת המשכל של תאומים זהים (מונוזיגוטים) שגדלו בבתים שונים זהה ברמה של 75 אחוזים, דהיינו - הסביבה יכולה להשפיע רק עד לרמה של 25 אחוז.
ג'נסן אף ערך ניסויי מעבדה בעכברים, כאשר האינטליגנטים ביותר (המהירים ביותר לעבור דרך מבוך) זווגו בינם לבין עצמם, הדור הבא של עכברים היה יותר אינטליגנטי מדור ההורים, ולהיפך. ג'נסן הסיק מכך כי כיוון שאנשים נוטים להתחתן עם הדומים להם (אותה קבוצה אתנית, אותה רמת השכלה, אותו מעמד), מתרחש תהליך דומה אצל בני־אדם.
כולנו רואים כיצד הילדים משמרים את תכונותיהם הפיזיולוגיות של ההורים (צבע עיניים, שיער וכיו"ב), ולכך הוסיף ג'נסן יכולת מנטלית. הוא הניח כי כפי שגזעים אנושיים נבדלים בתכונותיהם הפיזיולוגיות, אין סיבה לכך שלא ייבדלו גם בתכונותיהם המנטליות. הוא טען כי לכל קבוצה אתנית יש התפלגות משכל ספציפית, לפי הקוד הגנטי של הקבוצה. השוליים הם זהים (פרטים מכל קבוצה יכולים ליפול בין הגבול הנמוך לגבוה של מנת המשכל) אך הממוצע ממוקם אחרת בכל קבוצה אתנית.
בשנות השבעים נערכו ניסויים נוספים בתחום, אשר טבעו את הבסיס לגישה התורשתית של ימינו: תורשה מסבירה 60%, סביבה 30%, ו-10% נוספים משתנים באופן בלתי משוייך. בניגוד לדטרמיניזם של ג'נסן, הגישה התורשתית הרווחת כיום מניחה כי סביבה ותורשה פועלות באינטראקציה, ומנת המשכל של כולנו היא תוצאה של השתיים ביחד: פוטנציאל גנטי זקוק לגירויים סביבתיים כדי להגיע לידי מימוש, וגורמי סביבה לא יהיו אפקטיביים בלי פוטנציאל גנטי מסויים.
במהלך שנות השמונים, דנו חוקרים שונים בקושי החברתי בהתמודדות עם המידע על הבדלי אינטליגנציה בין גזעים. חונכנו להאמין בשוויון מלא בין בני האדם ("All men are created equal") והנה הפסיכולוגיה מספרת לנו שלא כך הוא. למעשה, טענו אותם חוקרים, עלינו להאמין כי כל בני האדם זכאים ליחס שווה, אך האם הם אמנם שווים? אנו מאמינים במריטוקרטיה מצד אחד (דהיינו, אנשים נבדלים בכישורים שלהם), ובשוויון מן הצד השני (כל בני האדם נוצרו שווים). התנגשות ערכית זו, יחד עם אירועים מההיסטוריה אשר המחישו כי אמונה בהבדלים בין קבוצות שימשה כאידיאולוגיה למעשי זוועה (השואה, העבדות, גזילת אדמות האינדיאנים), הם המקשים עלינו לקבל את קיומם של הבדלים מנטליים בין קבוצות. כיוון שאידיאולוגיות העבר הוכחו כשגויות פעם אחר פעם, אנו מעדיפים להימנע מלחזור על אותן הטעויות.
זה כבר 30 שנה שהאסכולה התורשתית מותקפת באופן קשה. חלק ממצדדיה טוענים היום לצביעות אינטלקטואלית הנובעת מכך שהגישה איננה "פוליטיקלי קורקט". פסיכולוגים יעדיפו להתעלם מההוכחות התומכות בגישה, ולתת לדעותיהם האישיות לגבור על יושרם המדעי, עד למצב בו מחקר ההבדלים בין גזעים נחשב ללא מוסרי כשלעצמו. טענות אף הועלו בנוגע לליסנקואיזם - המאמץ להוציא תחום מחקר שלם אל מחוץ לחוק כשאינו מתיישב עם הדוגמה הפוליטית השלטת.
מן העבר השני, אלו התומכים בהשפעה של גורמים סביבתיים, מספקים שלל הוכחות לעמדה ה"סביבתית". השימוש במילה "סביבה" נובע מחוסר בהירות בנוגע לגורמים הסביבתיים המשפיעים על האינטליגנציה: כיוון שתורשה מסבירה עד 60% מהאינטליגנציה, הרי ש"סביבה" מסבירה את השאר, אך לא ברור בדיוק מה ואיך. הטענה אותה אימצו מרבית הפסיכולוגים כיום היא כי גזעים שונים נולדים עם מטען גנטי זהה, דהיינו - בעוד פרטים נבדלים ביניהם בפוטנציאל הגנטי, הרי שקבוצות אינן נבדלות ביניהן. מכאן נובע כי הגורם היחיד להבדלים בין קבוצות הוא היחשפות לגירויים סביבתיים שונים.
אחד הספרים המרכזיים שעיצבו את הגישה הוא ספרו של סטיבן ג'. גולד מ- 1981, "אין מידה לאדם", בו טען הזואולוג המנוח כי מדדי אינטליגנציה הם דוגמא למקרה בו המדע משרת אידיאולוגיה גזענית. מדדי אינטליגנציה שנחשבו למדעיים במאה ה- 19 הוכחו כשגויים על־ידי פסיכולוגים בני המאה ה- 20 (מדדים כגון מדידת היקף הגולגולת, גובה המצח, משקל המוח וכיו"ב). המדדים המוטעים הללו הוכיחו בזמנו כי נשים, יהודים ושחורים הם פחות אינטליגנטים בהשוואה לגבר הלבן. מכאן הציע גולד כי כאשר הפסיכולוגים של ימינו טוענים כי הצליחו להוכיח עליונות גזעית על־ידי מבחני אינטליגנציה, הם משרתים את אותה אידיאולוגיה גזענית מלפני 100 שנה, והמדדים הנוכחיים יכולים בה במידה להיות מופרכים בעוד 10 או 50 שנים, כפי שאנו הפרכנו בימינו מדדים שבעבר נחשבו למדעיים.
בנוסף, עירער גולד על מהימנות המבחן עצמו. מבחן ה-IQ נוצר על־ידי בינה (Binet) בשנת 1908 כדי לבחון ולסייע לילדים עם קשיי למידה קשים, ומעולם לא התיימר לבחון את האוכלוסיה הנורמלית. כשהמבחן נכנס לשימוש בארה"ב, הוא נוצל כדי להוכיח את הנחיתות המנטלית של מהגרים בתחילת המאה ה- 20, ובכך שירת את התנועה למניעת נישואי תערובת וסייע ברציונליזציה של הגבלת מכסות ההגירה. מכאן היתה הדרך קצרה - המבחן נכנס לשימוש בכלל האוכלוסיה במהירות, תוך התעלמות מן המטרות אשר לשמן נוצר. גולד טען כי פסיכולוגים בתחילת המאה ה- 20 שמחו לאמץ כל הוכחה להבדלים תורשתיים בין גזעים, במסגרת הגזענות הכללית בחברה דאז. רק בשנות ה- 30 של המאה הקודמת החלו פסיכולוגים להודות בקיומן של השפעות סביבתיות. גולד וחוקרים אחרים אף ערערו על מהימנותו של מחקר התאומים הזהים: היו שטענו שהמחקר כולו מפוברק, ואחרים טענו כי בשל המספר הנמוך של משתתפים במחקר, הוא אינו מהימן סטטיסטית.
לטיעוניו של גולד מצטרפים חוקרים נוספים, הטוענים כי למוטיבציה משקל גדול בהתפתחות מנטלית תקינה. ילדים מקבוצות אתניות שונות נבדלים במוטיבציה שלהם כתוצאה ממחסור במודלים לחיקוי וכתוצאה מתרבות קהילתית סגורה אשר במקרים מסויימים אינה מעודדת הישגים מנטליים. חוקרים אחרים טוענים להטיה תרבותית של המבחנים, או מצביעים על הנוחות שבהסברים גנטיים - אם תכונות שונות הן מעבר לשליטתנו, הרי שאיננו אחראים להתנהגותנו.
הקשר הסטטיסטי החזק בין מעמד חברתי ומנת המשכל נתפס על־ידי תומכי ההשפעה הסביבתית כהוכחה להשפעות הסביבה. בתגובה, טוענים תומכי הגישה התורשתית כי מנת המשכל משפיעה על מעמד, ולא להיפך: הטפשים־יותר ינועו למעמדות הנמוכים, והחכמים - למעמדות הגבוהים. מכאן והלאה הקשר ברור: ילד שנולד להורים ממעמד נמוך נולד למעשה להורים פחות־חכמים, בעוד שילד להורים ממעמד גבוה נולד להורים חכמים. לביסוס הטענה, מצביעים תומכי הגישה הגנטית על תוצאות מחקרים שונים שהראו כי בעוד מנת המשכל של שחורים נמוכה מזו של לבנים ב-15 נקודות בממוצע, הרי שכאשר הבדלי המעמד מנוטרלים סטטיסטית, יורד הפער ב-4 נקודות בלבד, ל-11 נקודות. גם מבחני משכל חופשיים מהטיות תרבותיות לא הצליחו להוריד יותר מ-4 נקודות מהפער. בנוסף, אינדיאנים בממוצע הם בעלי מנת משכל גבוהה יותר משחורים, למרות שהסביבה בה הם גדלים היא פחות תומכת ומטפחת (פחות חומר קריאה בבית, מצב כלכלי גרוע יותר, הורים בעלי הישגים חינוכיים נמוכים יותר, הורים בעלי שאיפות נמוכות יותר בנוגע לעתיד ילדיהם). ג'נסן טען כי לכולנו פוטנציאל מנטלי גנטי, אשר מגביל את יכולתנו למקסימום מסויים בלי קשר לגורמי סביבה.
טיעונים אלה מופרכים על־ידי תומכי ההסבר הסביבתי כמתעלמים מגורמי סיכון במהלך ההריון, הנפוצים בעיקר בקרב קבוצות ממעמדות נמוכים ומשפיעים על תפקודי המוח של הצאצא (הריון בגיל צעיר, הריונות תכופים, צריכת סמים ואלכוהול במהלך ההריון ותת־תזונה של האם), וכמתעלמים מכך ששליטה בשפה משפיעה על יכולת ההצלחה במבחנים של קבוצות הדוברות אנגלית כשפה שניה או הדוברות דיאלקטים ולא אנגלית סטנדרטית (כמו השחורים בארה"ב הדוברים אבוניקס). בנוסף, מחקרים הראו כי ילדים למשפחות עניות השיגו עד 25 נקודות משכל נוספות כשנבחנו בשנית לאחר התערבות חינוכית.
מקרים כמו מקרה האם הלבנה שילדה זוג תינוקות שחורים מזכירים לנו עד כמה חשוב להורים־לעתיד הקשר הגנטי לצאצאים. האם ההורים מייחסים חשיבות לדמיון הגנטי בגלל מראה חיצוני, תכונות אופי, או פוטנציאל מנטלי? או שמא אנו פועלים מתוך אינסטינקטים של שימור־עצמי ושימור גנטי, כמו אלו בהם דן דארווין במאה ה- 19, ולמעשה הרצון לקשר גנטי לצאצאים נובע מדחף ביולוגי מולד?
ב- 1996 פרסם הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה הצהרה לפיה הארגון אינו מסוגל עדיין להסביר את הבדלי המשכל בין קבוצות אתניות, וכך נותר הוויכוח בעינו. השאלה הנשאלת היא, האם זה באמת משנה? גם לו השתייך המין האנושי כולו לאותה קבוצה גזעית ולאותו מעמד חברתי, 80 אחוזים מההבדלים במנת המשכל בין פרטים עדיין היו מתקיימים. לאור זאת, האם יש בכלל טעם בהמשך הויכוח? לפסיכולוגים פתרונים.
|
קישורים
"הבדלים של יום ולילה" - מאמרו של שחר נתניהו
אין מידה לאדם - לרכישת הספר בחנות Ibooks
The Mismeasure of Man - אותו ספר, רק באנגלית, ובאמאזון
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות