 |
אי שם בתחילת שנות השמונים, יעקב כהן, אלמן ירושלמי כבן 47 ובעל בית דפוס ואב יחידני, קיבל החלטה ברגע אחד של אדם שנמאס לו – שבאמת נמאס לו – והחליט לשנות. הכל החל כאשר בתו היתומה גורשה מסמינר חרדי-אשכנזי בירושלים בניהול משפחת מוזס (פורוש). הנימוק הרשמי היה ׳אי-התאמה כללית׳, אך המסר היה ברור: מוצאה המזרחי הוא המכשול. ההשפלה האישית הפכה לזעם המבקש נקמה. כאשר איים יעקב ש׳הם עוד ישמעו ממנו׳, הוא שילם על כך מחיר כלכלי כבד; משפחת מוזס ביטלה מייד את הדפסת הפליירים והפשקווילים לבחירות לעיריית ירושלים, ובעקבותיהם גם המוסדות הפוליטיים האשכנזיים (אגודת ישראל) ביטלו את הזמנות הדפוס שלהם. יעקב לא נכנע. הוא הצהיר בפני גיסו שבכוונתו להקים רשימה עצמאית לבחירות לעירייה, וזאת כדי להילחם במשפחת מוזס. הוא אמנם לא היה פנתר שחור׳ חרדי, אך היו לו את כל הכלים הפוליטיים הנדרשים כדי להצליח: כריזמה ובית דפוס המסוגל להפיק 20,000 עותקים ביום. הוא החיה את הסלוגן ׳להחזיר עטרה ליושנה׳ וטבע את שמה של מפלגתו החדשה, שתנקום את השפלת שומר המצוות הספרדי: ש"ס – התאחדות הספרדים שומרי תורה. הוא פעל בנחישות: הוא העלים את הדיו מבית הדפוס של אגודת ישראל, הוריד את שלטיהם ברחובות מאה שערים, קיצר הליכים פרוצדורליים בעירייה. כדי לקבל המלצה רבנית, הוא סיפר למר"ן סיפור ילדות נשכח: הוא תיאר כיצד אמו המנוחה קנתה לו חולצה לבנה עם פרחים אדומים לכבוד יומו הראשון בישיבת ׳קול תורה׳ האשכנזית והמבוקשת. במרירות מיוסרת תיאר את הלעג ואת הבכי שאותה תפירה אדומה עוללה לו, וסיכם בקולו הרועם: ׳אני רוצה להקים מפלגה שלא מפלה בין צבעים!׳. "אני איתך", פסק מר"ן על המקום. את הרב גרליץ (הרב שך) היה קשה יותר לשכנע; אותו הרגש פחות עניין. למרות שבתחילה ניסה לשדל אותם לשתף פעולה עם ה׳מוזסים׳, אבל גם הוא הבין לבסוף את הפוטנציאל האלקטורלי האדיר של בני עדות המזרח. הוא הסכים לנטוש את מוזס ושלח בדקה ה-90 בפקסימיליה המלצה וציווי לכולם להצביע למפלגתו של כהן. ביום הבחירות, מאות אלפי פליירים עם הוראותיהם של המר"ן הירושלמי והרב הבני-ברקי הציפו את רחובות ירושלים והכריעו את הכף: 14,000 קולות. 4 מושבים במועצת העיר. תפקיד סגן ראש העיר. ריצה בבחירות הארציות.
יעקב כהן לא היה פוליטיקאי; הוא היה בסך הכל אדם נחמד שאהב להדפיס ולמכור ספרי קודש. כדי לרוץ בזירה הפוליטית הארצית הוא חיפש את השועלים הפוליטיים שיסייעו לו, והם גרשו אותו בחזרה לבית הדפוס מבוזה - נרדף וכעוס. הוא נפטר ממחלה קשה בסוף שנת 2018. חודש ימים לאחר מכן עלו מנהיגי ש"ס על קברו כדי לבקש ממנו סליחה. אריה דרעי אמר ׳מעולם לא שמענו איזה שהוא התראיינות או התלוננות, לקחו לי, אני עשיתי אני הקמתי׳ ; ׳לא כיבדנו אותו מספיק בחייו׳.
--------
הבלתי רשמיים [ויקיפדיה] ; יעקב כהן (ש"ס) [ויקיפדיה].
> חלק מהתיאורים והדמויות אינם מהווים תיעוד היסטורי מוחלט ומבוססים על הסרט - ׳הבלתי רשמיים׳.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות