הכדאיות הנזילה של החקלאות 101
ישראל נמצאת כיום במשבר מים - כולם מכירים בכך. בזמן שנציב המים מוריד את הקו האדום בעוד מטר, אנחנו צריכים לחשוב קדימה, על הקיץ שאחרי החורף השחון הזה, ועל החורף השחון הבא.
חברה וכלכלה • טל לינזן • יום א', 12/12/1999, 23:05
(צילום אילוסטרציה: לאון ברוקס)
אפילו נציב המים כבר מודה שיש משבר אמיתי במשק המים, ומתגייס לקידום רעיון ההתפלה. נראה שיש שתי אופציות עיקריות למימון מפעלי ההתפלה היקרים (למיטב ידיעתי, מפעל קטן עולה כ-‏150 מיליון דולר): מימון ישיר על ידי המדינה, כמובן על חשבון השקעה נחוצה בתשתית תחבורתית; או הסתמכות על קבלנים פרטיים, שיבנו את המפעל על חשבונם ואחר כך ימכרו את המים המותפלים לחברת מקורות - במחירים גבוהים פי כמה ממחיר המים הלא־מותפלים, כמובן. בכל אופן, ההתפלה היא עסק מפוקפק מאוד מבחינת כדאיותו הכלכלית, ויש להתייחס אליו, כמו גם אל פתרונות אחרים כגון ייבוא מים מטורקיה במיכליות, כפתרונות לקויים (בלשון המעטה) שאין להיזקק להם אלא בשעת חירום.

מה עושים?

הפתרון הנכון לבעיה, לדעתי, הוא פשוט בתכלית. בכל שטח מדינת ישראל פזורים מאות ואלפי מתקנים, המשתמשים בכשני שליש מהספק המים הכללי, ותרומתם לתוצר הלאומי מוטלת בספק. ניחשתם נכון - ענף החקלאות. מדי שנה מופקים בארץ 2188 מיליון מ"ק מים; 571 מיליון מתוכם, קצת יותר מרבע, מופנים לצריכה ביתית, 136 לתעשייה, ולא פחות מ-‏1252 מיליון מ"ק מים בשנה מופנים לחקלאות. אם נוותר על החקלאות בישראל, הכינרת תעלה על גדותיה וכולנו נוכל להתקלח ח"י פעמים ביום בלי להרגיש אשמים.

אבל החקלאות היא ענף כלכלי מרכזי

טעות. התרומה של ענף החקלאות לתל"ג של מדינת ישראל מסתכמת ב-‏1.6% (5230 מיליון ש"ח מתוך 329,526 מיליון ש"ח). בחקלאות מועסקים 48,900 אזרחים ישראליים, שמהווים כ-‏2.4% מכוח העבודה, ובנוסף להם עוד כ-‏21,000 פועלים זרים (פלסטינים, תאילנדים, סינים). פיטורים גורפים של כל העובדים בחקלאות יגרמו לכאורה לעליית האבטלה ל-‏11.4% בערך, אך זו אשליה אופטית בלבד, מאחר ורבים מהמפוטרים הם בעלי כישורים וייקלטו בענפים אחרים, וממילא מהחיסכון התקציבי - תקציב משרד החקלאות הוא 1.4 מיליארד ש"ח, לא כולל תמיכות במחירי הירקות והפירות או תמיכות מיוחדות לאסונות טבע - אפשר יהיה ליצור מקומות עבודה חלופיים רבים.

אז מה נאכל?

לא סוד הוא שכבר כיום רוב מזוננו מיובא מחו"ל. החקלאות הישראלית, על כל כמויות המים והסובסידיות המושקעות בה, אינה מסוגלת לספק את מוצרי המזון הבסיסיים (חיטה ושותפיה) ומתמקדת דווקא בפירות וירקות עתירי מים. מצד שני, קנדה וארצות הברית, העשירות במים, מתפקעות מרוב דגנים ומוצרים חקלאיים אחרים. למה לייצר בעצמנו, בהשקעה כספית גדולה ובנזק ארוך טווח למאגרי המים שלנו, מה שאחרים מייצרים בקלות ובעלות נמוכה יותר?

בן־גוריון היה מתהפך בקברו

עם הנימוק הציוני, כמו כל נימוק ערכי־רגשי, קשה הרבה יותר להתמודד. האתוס הציוני של החקלאי צרוב השמש עם טורייה בידו וכובע טמבל על ראשו, עדיין מתקיים, לפחות בתיאוריה. אבל האם עלינו להתעלל במאגרי המים שלנו עד כדי גרימת נזק בלתי הפיך, והאם עלינו לחסוך מים מעצמנו, רק בשביל נוסטלגיה מתוקה לימי העלייה השנייה? הרי חלקים מהותיים הרבה יותר מהחזון הציוני כבר התמוססו, וגם בחקלאות התאילנדים והסינים הולכים ותופסים את מקומם של הקיבוצניקים המחוספסים, ששמו לב בינתיים שסחר בקרקעות יכול להיות הרבה יותר רווחי מעבודת האדמה.

ומה עם השטחים הירוקים?

אין פשוט מזה. על כל שטח קרקע שמתפנה מעונשה של החקלאות תוקם שמורה, לתפארת מדינת ישראל, ולהנאת המטיילים.

לסיכום, החקלאות היא חלום נחמד, שלא עומד במבחן המציאות של אוכלוסיה שתופחת במהירות, משני צידי הקו הירוק, ושל מדינה שכבר איננה מדינה במצור, ומצויה במרכז השוק הגלובלי. צמצום החקלאות (או ביטולה המוחלט) יהיה צעד נכון הן מבחינה כלכלית - והן מבחינת שמירה על מאגרי המים המדולדלים שלנו, בהם תלוי עצם קיומנו כאן.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

1371
רועי יום ב', 13/12/1999, 1:03
אני לא בדיוק יודע איך להגיב אבל ארץ כמו שלנו אינה יכולה לחיות על חקלאות אחרת.
ארץ ישראל חייבת חקלאות וחקלאות נכונה.

נכון אולי חיטה מייבאים מחו"ל אבל מתי בפעם האחרונה ראית בהיפר אנשים שלא יוצאים אם פירות בכמויות.

או שאולי אתה רוצה כמו בארופה שאדם יקנה שני תפוזים ועגבניה.

מי שאומר שאין מים משקר יש כמות אדירה של מים ויצור והתפלת המים כלל לא יעלה יקר כל כך.

האם אתה יודע שכבר כיום משלמים בבתים מחיר שעולה על מחיר התפלת המים ברווח ?
כל שנה מבזבזים כמות אדירה של מים שיכולים להיות מנוצלים ואין סיבה שלא יהיו מנוצלים.

האם אתה חושב שאיזו שהיא מדינה יכולה לחיות לחלוטין ללא חקלאות?
והאם אתה יכול להשוות אותנו ליפן.?

נכון גם לדעתי יש צורך בקיצוץ של מטעים לא נחוצים כמו תפוזים אבל יש עדיין כמה דברים שכן ניתן לגדל ללא כמות גדולה של מים.

ראה את החקלאות בנגב ואני בטוח שתתפלא לגלות שהיום היא כמעט ולא לוקחת מים מאזור המרכז או מהמוביל.

ראה את עומר שהקימו מתקן מדהים שמשקה את כל המועצה.

יש מים ותמיד היו מים אבל מעולם הנציב או האנשים שהיו אחראים על הנושא לא פעלו כמו שצריך.

ואלי במקום להרוג את החקלאות תנסה לטפל בבעיה האמיתית...
1377
אלון לוי יום ב', 13/12/1999, 15:34
אינני מכיר את הנתונים טוב כמוך.

יכול להיות, על פי מה שהצגת, שאכן זאת תהיה פעולה ''לוגית נכונה'' לבטל את המגזר החקלאי בארץ, ולחיות מיבוא בלבד.

אבל, בסוגיה הזאת מתעוררות מספר בעיות.

הראשונה, והקלה שבניהם, היא שעדיין, כשרגל אחת נמצאת מעבר לאלף הבא. מדינה שאינה מייצרת מזון לעצמה, ואין בה ייצור חקלאי, היא מדינה תלותית שמאבדת את ''חופש הקיום'' שלה. אמת שעל מנת לשמור על רמת החיים הנוכחית שלנו, אנחנו מייבאים חיטה מארה''ב, מקבלים זרעים מאירופה, ועגבניות מהשטחים. אבל במצב קטסטרופה אפשרי, תוכל ישראל להתקיים, בצניעות, מהמזון שהיא בעצמה מייצרת. דבר זה הוא אחד מהעקרונות החשובים ביותר בכלכלתה של מדינה - עצמאות קיומית בסיסית.

הדבר השני, שהוא טיפה פחות פרקטי וטיפה יותר ערטילאי, היא העובדה שחקלאות תורמת לא רק בתוצר הסופי. אלא כדרך חיים. כל עוד קיימת בארץ חקלאות, קיים בנו חלק, אפילו אם הוא זניח וקטן, המלא כבוד לאדמה, ומבין את נפלאות הטבע, וכיצד זרע הופך לפרי (לא בצורה מדעית של ''ידע'', אלא בתודעת הבנה מסויימת).

עם ''התקדמות'' החברה המודרנית (התקדמות במחראות, כי גם קיימת נסיגה) האדם הלך והתרחק מהמקורות שמאפשרים לו לחיות. אינך רואה את האגם שממנו אתה לוגם את המים, אינך צופה בגדילת הצמחים הזרוקים לך במקרר, ואינך רואה את עטיניה של הפרה שאת חלבה אתה שותה.
דבר זה הוא בעייתי בפני עצמו, ומוביל לסוג של אטימות וחוסר הבנה והכרה במציאות. אדם שאינו מכיר ומעריך את אדמתו, סופו שלא יעריך דבר יותר.

כל עוד קיים בנו מגזר חקלאי, שמעבד את האדמה ואוהב אותה, קיים בנו חלק, באומה, שמעריך ומבין את החסד שנותנת לנו האדמה. אם אלא יחדלו מלהתקיים, הקיום שלנו יהפוך וירטואלי, מדומה. נשען על רוחות רפאים.
איני מיני מייני מוו 1381
טל לינזן • בתשובה לאלון לוי יום ב', 13/12/1999, 20:38
בקשר לנתונים, כל אחד יכול להכיר אותם טוב כמוני, ואולי חבל ששכחתי לציין זאת במאמר:
התפלגות צריכת המים בארץ (אוף, הסתברות נכנס לי לראש)
המועסקים בחקלאות

עוד כל מיני נתונים מעניינים אפשר למצוא בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
תקציב המדינה
ובקשר לתגובתך – עם כל הכבוד שאני רוחש לנימוקים סנטימנטליים כמו שהעלית, אני בטוח לגמרי שהם אינם מצדיקים בזבוז (כלכלי) של שני שליש מהמים בארץ. אל תבין אותי לא נכון, אני לא מטריאליסט גמור שמתעלם מכל שיקול רוחני, פשוט כאן הפער בין העלות לתועלת גדול מאוד, וקשה להצדיק שיקול כזה.
איני מיני מייני מוו 1382
אלון לוי • בתשובה לטל לינזן יום ב', 13/12/1999, 21:01
ראשית, לא התייחסת לנימוק הראשון שלי, שהוא רציונאלי מאין-כמוהו. יש בארץ שאינה מספקת לפחות משהו ממזונה עצמה, משהו נחשל ומסוכן.

שנית, אני לא חושב שהגישה שלי סנטימנטלית. אולי "הוליסטית" והחישוב הוא אכן של רווח ותועלת כנגד עלות. אבל הרווח והתועלת אינם יכולים להמדד אך ורק בתוצרת החקלאית, ישנן השפעות נוספות , הסמויות מן העין, שגם להם יש קיום כלכלי, או רציונאלי.

אני אישית יכול מכיר מספר משפחות שיש לרשותן מטעים ושדות, וגדלים על ערכי החקלאות לא רק כבחירה כלכלית, אלא כתפיסת עולם. הקבוצה הזאת תורמת, אם תרצה ואם לא, במשהו למרקם החברתי בישראל, ולאו דווקא החברתי.

אם כבר אתה מדבר על החקלאות, מה עם גידולי החי ? הרפתות, שמבזבזות כמויות אדירות של מים (ומזהמות כמות אדירה נוספת) ? האספסט שמיועד להאכלתן ?

הקשר בין האדם לאדמה חשוב מידי, ויש לו השלכות רבות מידי, כאלה שאני, וגם אתה, לא יכולים בוודאי להעלות בדעתנו. למרות הכל, מחשבה קרה על הפסקת עיבוד האדמה ויצירת "ריאות ירוקות" ליופי בלבד, דומים במידת מה לרעיון של חיסול הג'ונגל ושימור כל סוגי בעלי החיים, בגני חיות מאובזרים היטב. זה לא זה, זה פשוט לא זה.
האיכר יצמיח לנו לחם, או שלא 1412
ירדן ניר • בתשובה לאלון לוי יום ד', 15/12/1999, 0:19
הזדמן לי להיות בקורס גרמנית בינלאומי. איתי בכיתה היו סטודנט טורקי וסטודנט סורי. ביום האחרון התפתח דיון (בגרמנית רצוצה) באשר למחסור המים במזה"ת. (אל נא תחמיצו את העובדה שסוריה וטורקיה הן שתי מדינות ביניהן שוררת מתיחות, בין השאר על רקע מים. אין צורך לציין שכנ"ל בין סוריה לישראל). הדיון החל בכך שהמורה ציטט את הקלישאה שהמלחמה הבאה במזה"ת תהיה על מים. הטורקי והסורי הדגישו את היות המדינות שלהם אוטרקיות - מייצרות בעצמן את כל המזון שלהם, ועד כמה זה חשוב.

באיחור מסוים חשבתי, כמה זה מטופש. למה זה משנה שמדינה מייצרת בעצמה מזון? תאמרו, זה חשוב במצב מלחמה, אם מוטל עלינו (נעבור כעת אלינו) מצור. אבל נניח שאנחנו במלחמה, ואכן מוטל מצור. שמחה וששון, יש לנו חקלאות ושפע מזון. אלא שתוך מספר ימים אנחנו זקוקים נואשות לעוד מטוסים, עוד טנקים, עוד רובים. אנחנו יודעים לייצר בעצמנו טנקים ורובים? יופי, אבל אחרי עוד כמה ימים אנחנו כבר צריכים פלדה בשביל ייצור הטנקים.
לעומת זאת, בהיעדר ייצור מזון, אין בעיה מיוחדת (כך נדמה לי) לאגור בעיתות שלום מספיק מזון לשבועות לפחות - לא זה מה שישבור אותנו במצור.

מה אני רוצה להגיד בתסריט בלהות כזה? למדינה כמו ישראל, וגם טורקיה וסוריה, אין משמעות להיות אוטרקיה. רק אולי מדינה כמו ארה"ב, אולי-אולי רוסיה, אולי-אולי-אולי גרמניה, יכולות להיות באמת אוטרקיה.

אגב, תרומתי באותו דיון היתה הטענה שמים זה רק עניין של כסף, כי אפשר להתפיל; והכסף שמדובר בו הוא שבריר מההוצאות המקובלות באזורנו על כלי נשק. כך שמלחמה על מים תהיה עניין מטופש ומצער במיוחד, אפילו בשביל מלחמה. בעצם אני טוען שעניין המים כנכס אסטרטגי הוא (עוד אחד מ-) התירוצים של פוליטיקאים למכור לציבור מדיניות שמטרותיה האמיתיות שונות לחלוטין. "אוטרקיה" נשמע טוב ומשכנע - בסוריה ובטורקיה, כך מסתבר, עוד יותר מאצלנו.
אולי-אולי רוסיה 747275
קורא עתיק • בתשובה לירדן ניר יום ב', 14/3/2022, 10:51
הדיון קפץ לי במקרה בעמוד הראשי. ירדן כתב כאן, לפני מעל 20 שנה: "רק אולי מדינה כמו ארה"ב, אולי-אולי רוסיה, אולי-אולי-אולי גרמניה, יכולות להיות באמת אוטרקיה."

נו, לגבי אולי-אולי רוסיה, תיכף בודקים. נעדכן.
החקלאות גם הורסת את המים 1379
דובי קננגיסר יום ב', 13/12/1999, 19:17
הנה עוד עובדה מעניינת (מתוך מאמר שהופיע בגליון האחרון של "גלילאו"):

המים בכנרת מלוחים יותר מאשר המים באקוויפר החוף. המים הללו שמגיעים לצריכה פרטית - מועברים לביוב, ומשם מועברים כמי קולחין אל השדות. המים הללו, הנספגים באדמה, ממליחים את מי התהום של ישראל, ופוגעים במאגרי המים העתידיים שלנו בצורה קשה.
ים הדגן מתנועע, שיר העמק מצלצל 1385
הנצחן יום ב', 13/12/1999, 22:58
הקורא הממוצע בקוראו את ההצעה חש מבוכה קלה. למה מבוכה? כי הרעיון עומד בסתירה לסמלים עליהם גדלנו.
הרבה תהליכים הסטורים כרוכים בעבודה חקלאית כל שיבת ציון בעת החדשה רווית הערך החקלאי: הישוב החדש בניגוד לישוב הישן, כיבוש בעבודה, המושבות, חומה ומגדל וכו' וכו' אך מעבר טענות סנטימנטליות שאותם אפשר, אם כי לא ראוי, לדחות בחצי חיוך מבטל ראוי לנסות להתרומם טיפה למעלה משיקולים תועלתניים ולבדוק האם אכן לחקלאות יש ערך.
מכיוון שקטונתי לגבש משנה סדורה בנושא או לפחות קשה לעשות זאת בשלף נשאיר זאת לקוראים האינטלגנטים.

לגבי עצם העניין אין בו כל חידוש תמיד כשחסר מים מקצצים במקצות לחקלאים והמשמעות הישירה של קיצוץ כזה הוא פחות חקלאות.
אין הגיון כלכלי או אחר להכריז על ביטול החקלאות לגמרי מה גם שחלק גדול מהמיים לחקלאות כלל לא מיועדים לשתיה.

ולהערתו של דובי - קשה למצוא תחום שלא פוגע באקולוגיה איך שהוא וגם אם המים לחקלאות מזהמים את מימי האקוויפרים אני מנחש שהם לא היחידים וגם לתעשיה יש חלק בזה השאלה היא עד כמה זה חשוב.
סוף סוף מישהו פותח את הפה! 1397
אייל שטרנברג יום ג', 14/12/1999, 1:57
צודק הכותב המלומד באבחנתו כי החלקאות היא מעמסה יותר מאשר תועלת.
חוזקה ועוצמתה המדינית של ישראל לא יבואו מקיום משק אוטרקי (משק המצליח לקיים את עצמו בזכות עצמו בלבד), אלא בזכות ניצול היתרון היחסי של מדינת ישראל כגן הירק של אירופה. לא כדאי לגדל בישראל דגנים וכותנה הצורכים מים יקרים, אך כדאי גם כדאי לגדל פרות וירקות המשתמשים ביתרון היחסי של ישראל, בעיקר בחורף והוא האקלים הנוח.

הפסקת החקלאות הבזבזנית תתקל בהתנגדות של החקלאים ובמטר עגבניות, אשר המיים לגידולן מסובסדים (מי מסבסד מוצר במחסור???) אבל ההיגיון הכלכלי והתועלת למדינה צריכים לגבור על פעולתן של קבוצות לחץ צרות.

הבה ניפרד מחזון כיבוש האדמה ובאותה הזדמנות גם מהסיני והתאילנדי שמעבדים אותה,
יחזרו הגויים לארצותיהם כפי שבאו מהן! בשנת 2000 כאשר ישראל כבר בת יותר מ 50 שנה אל לנו לחבק את רגבי האדמה ולשיר: "אדמה אדמתי". הקשר לאדמה הוא קשר מזיק ואולי אפילו פרימיטיבי. באותה ההזדמנות של ויתור על הקשר לאדמה אפשר להתחיל במסעות פרידה מרמת הגולן...

לעניין התפלת המיים, אולי יקר, אבל עם גידול האוכלוסיה והאפשרות (שימו לב טוב !!!) למכור מיים לשכנותינו הצמאות, אפשר לנצל עוד משאב שלא יאזל אף פעם, הים התיכון. אם סעודיה יכולה להטפיל את מימי המפרץ הפרסי אין סיבה שמדינת ישראל לא תטפיל את מי הים התיכון.

ולסיכום חקלאות-כדאי לצמצם. מיים כדאי להטפיל.

ובבניין ציון ננוחם. לילה טוב מגבעתיים.
סוף סוף 1416
החקלאי יום ד', 15/12/1999, 10:38
הרשו לי להביע תמיכה עקרונית בעמדת הכותב
"ולהצביע" בעד ביטול משמעותי של המגזר החקלאי בארץ.אינני שולט בנתונים כמו קודמי אבל להבדיל אני חקלאי מן המניין (קיבוץ בעמק יזרעאל) ובאופן ברור נראה לי שאנו נותנים לעצמנו להסחף עם זרם שהחל לפני 50 שנה ומאז לא טרח לבדוק אם הוא תקף גם לימינו.אז נכון שחקלאות היא תחום רחב ביותר ויש חלקים שאפילו בראיה כלכלית נטו כדאי לשמור עליהם אבל בשורה התחתונה הגיע הזמן לרפורמה משמעותית במשק החקלאי ובגדול ביטול של רב המגזר הנ"ל.
נ.ב.
אם אינני טועה אז החקלאות היא עדיין (כמו תמיד) אחד משלושת המקצועות המפסידים ביותר.
בכל זאת - חקלאות 1463
חקלאי בדימוס שבת, 18/12/1999, 10:03
אין מדינה בעולם, כולל מדינות מתקדמות מאיתנו כמו מדינות אירופה וארה"ב שלא תומכות בצורה מאסיבית בחקלאות.
בשנים האחרונות צומצמה מכסת המים החלקאות מספר פעמים. רק בשנתיים האחרונות צומצמה המכסה ביותר מ 70 אחוז !!! באותו זמן לא נעשה שום נסיון לצמצם את הצריכה הפרטית והתעשיתית. משקים חלקאיים משקיעים מליוני שקלים כדי לעבור לשימוש במים מטוהרים. למעשה כל ליטר של מים מטוהרים מנוצל כבר היום. הבעיה שהמדינה לא מטהרת מספיק מי שופכין.
בענין הפיכת השטחים החקלאיים לשמורות טבע, זה פשוט לא רציני. כל שטח חקלאי שמתפנה היום הופך מידית לשטח בנוי. סכומי הכסף שמתגלגלים בנדלן יתגברו על שוחרי הטבע בקלות.
במקום שדות נקבל מגרשי חניה.
עוד בענין המחיר הכלכלי 1465
האייל האלמוני שבת, 18/12/1999, 10:33
הכותב הנכבד עשה חישוב כלכלי מוגבל בלבד.
צימצום החקלאות יגרום נזק לרבים בארץ, לא כולם חקלאים. בארץ תעשית מזון ענפה המתבססת על חקלאות: מפעלי אריזה, שימורים, מיצים ועוד. ועוד לא דיברנו על מפעלי ההשקייה, מהמובילים בעולם בנושא חיסכון במים.
ניתן לעבור לחקלאות חכמה וחסכונית יותר, אסור למהר ולקבור את הענף.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות