כל אחד רוצה להיות זמר... 12
כמה הרהורים נוגים בעניין הרוק הישראלי.

"כל אחד רוצה להיות זמר," שרים אריק איינשטיין ושלום חנוך באלבומם האחרון, ובצדק. מצב המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות הנו בכי רע, ואחד הגורמים העיקריים לכך, לטעמי, הוא חוסר האיכפתיות של אמנים, מפיקים וחברות תקליטים לנושא השירה.
ברוב ההרכבים הישראליים המושמעים כיום ברדיו מהווה הזמר את עיקר העניין - הוא כותב את השירים, לעיתים גם מלחין ומעבד אותם, והוא מעביר המסר העיקרי. המאזינים שמוסיקה אינה מקצועם יקשיבו בדרך כלל בעיקר לזמר. עם זאת, באופן מוזר במקצת, רוב השירים הישראליים המושמעים ברדיו מתאפיינים בנגינה מצויינת, הפקה נעימה עד טובה מאד, ושירה איומה.
דוגמאות? החל באביב גפן (מלחין נהדר, זמר איום), המשך בבן ארצי, ירמי קפלן ועברי לידר, וכלה בשיא השיאים - להקת קרח 9, שסולנה, נועם רותם, פשוט אינו מסוגל לשיר צליל שאינו מזויף.
במקרים של הופעות חיות עוד ניתן להיות סלחניים משהו - הופעה בארץ הנה בדרך כלל בתנאים־לא־תנאים (אלא אם כן אתה ריטה) - אבל להקה המקליטה אלבום באולפן חייבת להוציא תוצר מקצועי! אף בסיסט, מתופף או גיטריסט לא היו שורדים בלהקה רצינית אם היו מפגינים רמת נגינה דומה לרמת השירה של כמה מהשמות המופיעים מעלה.

עיקר הבעיה כאן היא בהיותה מעין מעגל קסמים. האמנים שרים רע, הקהל מתרגל לשמוע שירה רעה, ומאבד את יכולת השיפוט בנושא. כך נגרמות שתי רעות. האחת: האמנים, האמרגנים, המפיקים וחברות התקליטים אינם טורחים לייחס חשיבות לשירה, אלא רק לפקטורים מסחריים טהורים (האם הזמר חתיך? או שמא הליצן העצוב?) השנייה: דור העתיד של האמנים גדל על ברכי מוסיקה חסרה.

בעייה אחרת הנה, כמובן, חרב העורכים האכזרית של תחנות הרדיו, וביחוד גלגל"צ. במקום להרחיב את אופקינו המוסיקליים, מעדיפים העורכים להצמד למוסיקה מוכרת, אם בסיגנונה, אם באנשים המבצעים. מאזיני הרדיו לא שמעו כל חדש ממשי בתחום המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות, למעט אלו המכירים את "קול הדרך לעסקים" - FM88 - תחנה המשדרת הרבה ג'אז ודברים מוזרים אחרים. אי לכך - מוסיקאי המבצע מוסיקה "לא שגרתית" ימצא עצמו, בדרך כלל, נטול קהל. אף אחד לא ישמע עליו, אף אחד לא ישדר אותו, אנשי חברות התקליטים ידעו מראש מה יהיה יחס תחנות הרדיו אליו, ובכך יסתם הגולל.

הבעיה השלישית היא אנשי חברות התקליטים הגדולות עצמם. אלו לא מוכנים להסתכן בהוצאת אלבום שלא יהיה "הצלחה בטוחה", ובכך שומטים את הקרקע מתחת לרגליהן של להקות רבות, שכל חטאן הוא שאינן עוסקות במוסיקה של שלושה אקורדים או בטקסטים פוליטיים/שירי אהבה.

התקווה היחידה למוסיקה הישראלית, ככל הנראה, היא כל אותן חברות תקליטים קטנות ומורעבות הצצות ונעלמות כאן בתדירות גוברת. כל אחת מהן לוקחת סיכונים מוסיקליים כדבר שבשיגרה. יום אחד, כך אני מקווה, יניב אחד הסיכונים הללו פרי, ואולי אז נזכה למוסיקה ישראלית מעניינת, לשם שינוי.



ניר יניב הוא בוגר ביה"ס למוזיקה "רימון", והינו חבר בלהקת "קלונימוס" ובלהקת "פלוטוניום".
קישורים
אתר מיוזיק־נט
קלונימוס האתר האינפורמטיבי למחצה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ומה עם גידי גוב? 72
אם כבר מדברים על זמרים ששרים רע,
אז גידי גוב הוא דוגמה ומופת של הז'אנר.
תודה לגלגל"צ ששכנעו אותי בכך סופית, על ידי טחינה אינסופית של תקליט הדואטים מלילה גוב. הדואט שלו עם ריטה
ערב לאוזן כמו שקויאר משובח על במבה עבשה ערב לחיך, כמו ליטוף לסרוגין בסטאן ובנייר זכוכית.
טוב, מספיק עם הדימויים הצולעים.
אני מאשים את גוב כאבי כל חטא הזמרים המחורבנים.
(רגע, גם איינשטיין וחנוך הם לא בדיוק ציפורי שיר, לא?)
ומה עם גידי גוב? 75
צריך להבדיל בין קול מחוספס לבין זיופים. שונה לגמרי.
ומה עם גידי גוב? 77
לגידי גוב יש הסטוריה מוסיקלית מכובדת ביותר (ע"ע כוורת, גזוז, דודה), טרם כניסת הקול המחוספס לתמונה - דבר שקרה מאוחר יחסית. הקשבה
לכוורת תדגים מה פירוש להקה השמה דגש על נושא השירה, ולדעתי יש לכך קשר הדוק לפופולריות העצומה שלה.
כמו כן, הבעיה לטעמי מתבטאת ומוקצנת בדור החדש יותר של זמרים/להקות. אינני מצפה מגידי גוב (כזמר) לעניין או לחדש, אבל הצעירים, מה איתם?
אפילו הביקורת כבר התרגלה, ואני זוכר כי בצאתו של אלבום הבכורה של אביתר בנאי כתב אחד המבקרים בחיבה "הוא מצליח להמנע מזיופים, בדרך
כלל." לו היתה זו אמת!
ומה עם גידי גוב? 1974
לפי דעתי גידי גוב הוא זמר מוכשר בהחלט ואני חושבת שאולי פעם אחת האנשים יתנו קרדיט כי זמר כמו גידי גוב לא מוצאים כל יום
גידי גוב הוא אדם מקסים וכל פעולותיו ותקליטיו מקסימים בדיוק כמוהו לעומת זמרים סנובים.
ומה עם גידי גוב? 73086
רואים כמה הכותב מבין במוסיקה, מה יותר טוב דנה ברגר שמזייפת כל פעם שהיא עולה על הבמה או אביב גפן שאולי כותב נהדר אבל הקול שלו נשמע כמו חריטת ציפורניים על לוח..
אין לנו הרבה זמרים טובים בארץ - אבל אם כבר יש אז הם אותם זמרי קלאסיקות שלעולם לא ימאס לשמוע אותם!!!
ומה עם גידי גוב? 388740
מה שנכון נכוןץ.כן ירבו אותם זמרים קלסיקאים שלנו . הם לא צריכים את צביקה הדר שיחזיר את ההנאה הרבה שיש משירה ישראלית טובה. כאשר המוזיקה היא ישראלית פרופר, ולא מסווגת לקהילת או עדות, היא הופכת לנכסי צאן ברזל.
והכותב הוא... 74
זמר הרעב להפקת דיסק או לשידור שיריו ברדיו. עובדה זו מאירה את המאמר כולו באור חדש, לא?
והכותב הוא... 76
באם מעוניין אלמונימי לדעת הרי:
א. זמר רעב זה כבר זכה להופיע בפסטיבל אילת, ולשידור חי ברדיו וצילום לערוץ 2 עקב כך.
ב. זמר רעב זה הנו חבר בהרכב היוצא לרדיו בחסותה של חברת תקליטים בעוד שבועות מספר.
יואיל אלמונימי להגיב לעניין. תודה.
והכותב הוא... 78
אז זכית בפרסומת חינם.
כיף לך.
לא רק בישראל 79
לדעתי, צריך להסתכל על הדברים בזווית כללית יותר - גם בספרות יש נטייה למעין עלגות מסויימת, שלכאורה פוגמת ביצירות. האמת היא שזה די מכוון. כשאביתר בנאי שר בקול שבור, הקול שלו משתלב היטב עם הליריקה הפשוטה מצד אחד, אך גסה ומחוספסת מצד שני. לא שאני טוען שאביתר יכול לשיר טוב אם ירצה, אבל לדעתי, אין טעם לפגם באיך שהוא שר בהקשר של *מה* שהוא שר.
ירמי קפלן, אגב, נראה לי כדוגמא תמוהה למדי. אומנם אינני מבין גדול במוזיקה, אך שירתו נשמעת לי דווקא די טובה.
כדאי לציין, מעבר לכך, שאין כאן טרנד נכון לישראל בלבד. בילי קורגן, סולן ה"סמאשינג פאמפקינז", לדוגמא, ידוע בקולו החורק, וגם אלאניס מוריסט, לטעמי, כמו גם כל הזמרות שהלכו בדרכה, אינה מן המשובחות שבזמרות.
אם רוצים להאשים מישהו, האשימו את הפוסט-מודרניזם, אם כי זהו תחום אחד שבו התוצרים שלו הם דווקא כן מוצלחים. ויסלח לי ניר יניב.
עוונות וכפרות, רק בישראל... 80
ברוח יום הכיפורים הממשמש ובא נתונה לך סליחתי, דובי, ואף אבקש את סליחתך על פגיעתי בפרות הקדושות לך...
ולעניין: יש להבדיל בין קול חורקני/מחוספס/רועד ושאר הבעות, לבין רמת ההקפדה הטכנית גרידא על מניעת זיופים. אין זאת שעמיתינו בחו"ל נקיים
לחלוטין מחטאים שכאלה, אולם הרמה המקומית נמוכה בהרבה. עד כדי כך, למעשה, שכאשר אני מחפש בזכרוני שיר ישראלי, מהשנים האחרונות,
המבוצע ע"י להקה/זמר/ת חדשים והמושר טוב, אינני מצליח להעלות דבר.
כמו כן - כל קשר לפוסט מודרניזם או לטרנד מקרי ביותר, לדעתי. הקשר הישיר הוא לחסכון בשעות אולפן, ולחוסר ידע/איכפתיות של כל המעורבים
בנושא.
עוונות וכפרות, רק בישראל... 49888
(גם התגובה הזו מוקדשת לטל)

ברוח ימי בין המיצרים והחסד השרויים עלינו (טוב, עראפת לא זכה) אני רוצה להביע התנגדות לדרישה שלך על הקפדה טכנית והמנעות מזיופים.

אם להיתלות באילנות גבוהים, [הפסנתרן] ארתור רובינשטיין כתב באוטוביוגרפיה שלו שאם היה מונח דלי מתחת לפסנתרו הוא היה מתמלא בתווים שפוספסו או הוחמצו.

ובנושא איכות הקול ודיוק השירה, אין דוגמא טובה יותר מיוסי בנאי. איפה הוא ואיכות הקול, או הדיוק הטכני. אבל מי ישווה לו באיכות ההגשה, בנוכחות האומנותית ולא זו הארטיזנית. אם להמשיך בכיוון הזה, השנסוניירים הצרפתיים לא בדיוק הצטיינו באיכות קולם הערב והצלול, ז'אק ברל למשל. שחקני קולנוע צרפתיים שהוציאו אלבומים מענגים לא ניחנו אפילו ביכולת שירה, דוגמת בורביל או גאבן.

אבל מה שחשוב זה הכנות שנובעת מהמיכלול השלם, של המוסיקה, המילים, הקול, ההבעה, ההגייה ומעל לכל, צורת ההגשה והעמידה של האמן מול קהל השומעים. הילת ה"אני" שמגדילה את האמן בעיני עצמו יוצרת עיוות וזיוף שלאורך זמן מדלדלים ומרעילים את הסביבה האמנותית.
!? 50569
(אני מתייחס למשפט הראשון, כמובן).
!? 50585
''דיונים מתמשכים'' שאני כל כך נהנה ממנו.
תועבות ושמחות - רק בישראל 50598
במקרים מסוימים מחפה איכות ההגשה על האיכות הטכנית, אבל כך או כך - מדובר באמנים המקפידים על מה שיוצא להם מהפה. גם כאשר שון קונרי מדקלם את In My Life הוא לא שר - אבל הדיבור שלו מוקפד עד הסוף. הוא יודע בדיוק, אבל *בדיוק* מה הוא עושה. הוא יודע שהוא לא יכול ממש "לשיר" - אז הוא מדבר. לא זה המקרה האמור במאמרי ובתגובותי.

כנות כשלעצמה, מבודדת מתכונות כגון כשרון ויכולת, נטולת השקעה, אינה שווה מאומה. האמן יכול להיות פצצת כנות מתקתקת, אבל אם הוא לא יודע לעשות את העבודה שלו - שילך הביתה להתאמן. אין כל סיבה לסבול אמן המזלזל בקהל המאזינים שלו - ואי ההקפדה המדוברת הנה זלזול - מהסוג הגרוע ביותר.
תועבות ושמחות לא רק בישראל 50603
מסכים בעניין הזלזול, שהוא ההופכי של כנות אמנותית _כוללת_. שים לב שמסחריות לא אומרת זלזול.

אשר לשון קונרי, פה יש מידה מסוימת של זיוף דווקא מצידו של מפיק האלבום, ג'ורג' מרטין. זיוף מכיוון שלטעמי בדיסק הזה מרטין היה "מלא בעצמו" יותר מהראוי.

אבל, אם אתה רוצה לשמוע דקלום של הביטלס שמלא הבעה אומנותית, תקשיב לפיטר סלרס Help או הגירסא שלו ל She loves you המשלבת בין וואגנר ודר' סטריינג'לאב.
היכן אני מוצא את זה?... 50610
אולי כאן 50615
קניתי אותו בלונדון, והלינק המצורף הוא לא לאותו דיסק ,אבל יש בו את השירים של הביטלס.

אזהרה, הקשבה לדיסק הזה מסוכנת לבריאות בגלל רמת הצחוק הכלולה בו.

(טעיתי בשיר הראשון, צ"ל A Hard Day's Night)
מה זאת שנה ביני ובינך 93638
ועל כך שרה חוה אלברשטיין כבר לפני 30 שנה:
"ואם שמעת את יוסי בנאי שר
תביני למה הוא שחקן"
אני לא מבינה 8678
מה רע אתם מוצאים באלאניס מוריסט ובירמי קפלן וחברים.
אוקיי - אביב גפן - הקול חורקני וחסר חן במקצת, אבל.. נשמה יש בשירים שלו, וב*שירה * שלו!! וזה מה שחשוב, לא?

ואגב, גם גידי גוב שר טוב. אין לי בעיה עם הקול שלו.
הקול והאיכול 83
קול הנו כלי ככל כלי. שימוש לקוי או פורה בו מקדם להקה או זמר בכיוונים מסוימים. יש להקות שהשימוש שלהן בתופים משעמם, ויש כאלה שעושות בהם קסמים: הכל תלוי בלהקה.
אני מסכים עם ניר שיש מחסור בשימוש נאה בווקאליזה בארץ, אבל לא מסכים עם ההקשר שהוא עושה בין מוזיקה טובה ומקורית לבין שימוש טוב בקול. יכול להיות יוצר מעניין עם קול מזעזע, אז מה? מה הקשר לעובדה שחברות התקליטים מסרבות לקחת סיכונים? חברות התקליטים נופלות מרוב רצון להוציא דיסקים של אמה שפלן, שבאמת שרה נפלא - ולא בגלל שהמזויקה שלה מקורית, תאמינו לי.
הקול הוא לא הכל. מוזיקה נמדדת בהרבה יותר מאשר שימוש באחד הכלים.
כלי כלי... 91
עם כל הרצון הטוב להגדיר את הקול ככלי, דבר הנכון בעיקר בתחום הג'אז דוקא, הרי שבתחום הרוק והמוסיקה הפופולארית אין הדבר כך. דוגמא פשוטה תבהיר את המצב: בחר לך שיר פופולארי אותו שמעת ברדיו לאחרונה. נסה לשיר/לזמזם את המנגינה. הצלחת? עכשיו נסה לשיר את תפקיד הבאס. הצלחת?... מן הסתם לא. דוגמא 2: בקש ממישהו ברחוב להזכר בשיר. מה הוא יזכור? הנקודה - בתחום הרוק יש חשיבות רבה מאד לשירה מעבר להיותה כלי.
באשר לאיכות הקול - גם זמר שקולו אינו ערב במיוחד יכול להוציא מוצר מוקפד ומוגמר. אין הטענה כנגד זמרים שקולם אינו "יפה", אלא כנגד כאלו שאינם מקפידים בנושא ומזייפים על כל צעד ושעל. ההבדל גדול. אם להביא דוגמא מנושא התופים שהזכרת - לא לכל להקה יש מתופף גדול, אבל לשם כך הלהקה תשתמש במטרונום במהלך הקלטת התופים, על מנת לוודא כי הקצב נכון ויציב, וחייו של המתופף אינם חיים עד שגמר להקליט ערוץ תופים מושלם. לא כך הזמר, שבמקרים רבים פשוט שר לו את השיר פעם או פעמיים וסוגר עניין. מה נורא.
העיקר הכוונה 93
לא ירדת לסוף דעתי, ניר.
אני מסכים שחשיבות הקול גדולה - אם כי אם תשאל כל אחד ברחוב, שים לב שגם לא יהיה אכפת לו מהאיכות -, אני פשוט טוען שאין שום קשר בין טענתך לגבי דיכוי יוצרים חדשים ומניעת מוזיקה מקורית, לבין איכות הקול. חברות התקליטים מונעות מוזיקה מקורית כי זה לא משתלם להן להמר, אני מניח, אבל מה הקשר לאיכות הירודה של השירה בישראל? תסכים איתי שזמר מצוין יכול לשיר מוזיקה בנאלית, וזמר איום לשיר מוזיקה מקורית ומזהירה. פשוט אין קשר.
ולסיכום, רציתי לציין שלפי דעתי אין התדרדרות בתחום השירה בישראל - הוא אף פעם לא היה במרכז העניינים, זה הכל.
הקול והאיכול 27152
אני חושבת שאם מישהי הופכת זמרת אז הקול הוא זה שאמור לייצג אותה. יוצרת מוזיקה טובה ושרה גרוע? שתתעסק במשהו אחר במוזיקה ולא תנסה נואשות לעלות מסולם הצלילים של שתי אוקטבות ולהתכחש לעובדה שהיא נשמעת כמו צפרדע דרוסה. אם אדם קליין, יהיה מי שיהיה, חושב מה שהוא חושב מותר לו. אני רק הבעתי דעה. תודה מראש, שני נגלר
50573
אבל יש הרבה זמרים וזמרות שלא שרים משהו, ולקהל לא איכפת בכלל. זה הכל שאלה של סגנון.
לקהל לא אכפת 50602
כי גלגל"ץ ו-MTV דפקו לו את המוח. לקהל לא אכפת כי הרגילו אותו לזמרים שמזייפים, לטקסטים אויליים, לזמרות שנראות טוב ותו לא (במקרה הטוב), לזמרים זייפנים ונטולי אמירה, ללהקות של מתייפייפים ולמוסיקה מונוטונית ומשמימה.
ובאמת - אמנים לא מוכרים היום מוסיקה - הם מוכרים מוצר. וכך זה גם נראה ונשמע.
התקדמות טכנולוגית ונסיגה איכותית 102
בעבר הלא רחוק, שלושים או ארבעים שנה אחורה, איכות ההקלטות היתה איומה בהשוואה להיום.
לפיכך על הזמר היתה מוטלת החובה לשיר ברור וחזק, מה שיצר דור של זמרים שקולם ערב, וסינן החוצה בעלי קול שאינו עומד בקריטריונים הטכניים שהציבה רמת ההקלטה של אז.

כמו כן, לא היה נפוץ אז הרכב מלווה.
אם תקחו לדוגמה תקליטים של להקות צבאיות מפעם - בתקליטים ישנים יותר מלווה אקורדיון ולעיתים רחוקות פסנתר ("12 טון" הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל). מאוחר יותר נכנסה לאופנה גם הגיטרה, עם השתפרות איכות ההקלטה.
ורק מאוחר אף יותר - הצטרפו כלי הקשה, באס, נוצר מה שמכונה רית'ם סקשן של באס תופים וההרכב המלווה התרחב יחד עם תחכום העיבודים.

ההרכב המופיע של פעם, כאמור, לא כלל גיוון יתר של כלים, ולכן הושם דגש רב על עיבודים קוליים.
כך נוצרה מסורת ענפה למדי של עיבודים קוליים בלהקות הצבאיות (שנתנו את הטון אי אז) וכפי שניתן לראות המגמה הזו גם הכתיבה במידה רבה את דרכה המוסיקלית של כוורת ושל לפחות שניים מיוצריה (דני סנדרסון ויוני רכטר שהם "פריקים" של עיבודים קוליים).

כוורת, עם זאת, הוסיפו את התחכום של העיבוד לכלי הנגינה שהיא שיא של אסתטיקה מוסיקלית ותחכום במונחים של ראשית שנות השבעים.

זה, עם קצת עירפולים, לפי דעתי - ההסבר לירידה באיכות הזמרים לאורך שלושים השנה האחרונות.
הטכנולוגיה עלתה - התמסמסו הקריטריונים שנכפו על הזמרים בדרכם לתהילה, וכל יוצר פופולארי שאינו מזייף בשירה (ונועם רותם, ידידיי, למרות שהוא שר מאד לא יפה - איננו מזייף) יכול למצוא את דרכו אל המיקרופון.

בוא נגיד את זה אחרת - לו יוני רכטר היה מתחיל את דרכו המוסיקלית היום - במקום לתפוס את עמדת המעבד-מלחין, הוא היה מתפרסם בתור זמר.

מוזר? אולי, הגיוני - בטוח.
התקדמות טכנולוגים ונסיגה איכותית 105
יש אמנם קשר מסוים בין עליית איכות ההקלטה לבין שירה (ונגינה), אולם הוא א. מעט עתיק יותר מהמוזכר מעלה, ו- ב. נטול כמעט כל נגיעה למה שהתרחש בארץ. כניסת כלי נגינה להקלטות בארץ לא נבעה מאילוצי טכנולוגיה (ראה מה עשו נערי החוף והחיפושיות באמצעות ארבעה ערוצים בלבד - ולכוורת לא היה הרבה יותר מזה, מן הסתם), אלא בעיקר מהשפעות מחו"ל. הבעייה, כפי שציינתי, הנה בהקפדה. מעבדים טובים (ווקליים ואחרים) לא חסרים גם היום, גם נגנים מצויינים לא - אבל הזמרים או שאינם מקפידים על מוצא פיהם, או שאין להם יכולת שירה אלמנטרית (ע"ע נועם רותם, המזייף בעליצות - כותב שורות אלו מזמין את כל החולק עליו בנושא זה להקשבה משותפת בעזרת מד תדר ופיצה). הירידה באיכות השירה בארץ מורגשת, לדעתי, בעיקר בשנות התשעים, לאו דווקא כתהליך הדרגתי בשלושים השנים האחרונות.
ולנושא העצוב מכולם: לו היה יוני רכטר מתחיל את דרכו המוסיקלית היום, סביר להניח שלא היה מתפרסם כלל. הוא יוצר מוסיקה איכותית מדי.
התנשאות בטח לא מקדמת 113
קצת הגזמנו?

יוני רכטר יוצר מוסיקה שהיא הן נעימה לאוזן והן מתוחכמת מבחינה מוסיקלית, לדעתי בעיקר ברובד ההרמוני.
אני חש שאתה מחזיק עצמך מורם מעם בצורה קיצונית, אנחנו האליטות כותבים לנו פה ב"האייל הקורא" ומגרדים בביצים.
נו באמת - מוסיקה טובה מצליחה.
שווארמה טובה - נמכרת.

פשוט
הגיון פשוט 114
אינני מחזיק מעצמי מורם מעם, אולם יש לי נסיון אישי במגעים עם חברות תקליטים ואנשיהן. יכול הדבר להרגיז ולזעזע, אולם הוא האמת: חברות
התקליטים מחפשות מוסיקה פופולארית נקודה. אין לאיכותה של המוסיקה כל קשר ולו הקלוש ביותר לכך. אנשי חברות התקליטים מדברים היום
במונחים של "איך אני יכול למכור את זה?" - ותו לא. לא מזמן נכחתי בשיחה בין שני אנשי חברת תקליטים מסוימת, שדנו בפרוייקט זה או אחר שהוגש להם להאזנה ולחווי דעה. מסקנתם היתה מיידית ונחרצת: "זה טוב מדי, זה לא ילך ברדיו."
בכך גם מסתיימת האשלייה הנעימה של "מוסיקה טובה מצליחה." עורה קומה, ידידי, הדלק הרדיו והאזין. ספר לי עד שיר חדש אחד עם "רובד הרמוני" (הרמוניה, בשפתם של פשוטי עם כמוני) דומה במורכבותו לכמה מיצירותיו של רכטר. או, לחילופין, ספר לי מתי שמעת בפעם האחרונה רכטר בגלגל"ץ.
העובדות פשוטות, המסקנות עצובות, ואם אין ההגיון ממציא לך תשובה ראויה - סכור פיך.
שני צדדים 119
מחד - אני לא מכחיש שבחברות התקליטים ישנם שיקולים כאלה.
אך לעומת זאת - לפעמים הציבור מוכיח אחרת.
והמוסיקה האחרונה שהיתה מתוחכמת (לאו דווקא במובן ההרמוני, אלא מבחינות אחרות) היתה, אממ... דיסקו מנאייק, האחרון של טיפקס. (לא השיר, האלבום).

עוד שאלות?
ואגב, היום בצהריים ישבתי לי במשרד משמים בקיבוצי הקטן ושמעתי (לא בטוח אם ברדיו אזורי או בגלגל"צ) את "שירים פשוטים" של גרוניך ואת "נגיעה אחת רכה" במרווח זמן של עשרים דקות.

אגב, "סכור פיך" זו הדרך העדינה שלך להגיד - "אין לך מושג על מה אתה מדבר אז סתום את הפה?". אני יודע הרבה על יהירות, ואני גם יודע לזהות אותה כשאני פוגש אותה אצל מישהו אחר.
אז הנה, זיהיתי.
שני צדדים 265
דיסקו מנאייק הוא, אכן, אחלה דיסק. אבל הוא אינו דוגמה טובה לנאורות חברות התקליטים בארץ.

הוא הופק כולו באולפן הפרטי של טיפקס, כנראה ללא התערבות, פיננסית או אומנותית, מחברת התקליטים המפיצה (הד-ארצי) שקבלה מוצר מוגמר.

בנוסף, טיפקס איננה להקה חדשה.
הכל אופנות ממילא 276
למרות שאני בהחלט מסכים עם ניר באבחנתו המקורית, לדעתי אין חוסר ההשקעה המוסיקלית בשירה ענין של חולשה ישראלית, אלא פשוט, כמו תמיד, פיגור אחרי האופנות העולמיות. הרי בתחילת העשור, מאז שנירוונה פרצה את הדרך-לא-דרך הזו, עולם המוסיקה הוצף במוסיקאים חסרי ידע ויכולת, עד שלבסוף האופנה דעכה והלכה לה.
כמעט עשר שנים לאחר מכן, ישראל מדביקה את הפער בעזרתה האדיבה של קרח תשע. אביב גפן נכנס בקטגוריה שונה לפי דעתי, של אמן בעל כישרון שרצה לקבל, בנוסף להערכה מקצועית על כתיבתו המצוינת, גם מכתבי אהבה מילדות בנות שתיים עשרה. נו טוב.
ובנוגע לסוגית הסאונד המביך של המוסיקה הישראלית - בעתיד עוד נראה את שגשוג הסאונדמנים הוירטואוזים שיוציאו יצירות סאונד מופתיות דוגמת ''ארה'', כפי שהאופנה הזו משתלטת על העולם שבחוץ.
ואגב, ניר, עד כמה שאני ראיתי בזמן האחרון (ובלי שום כוונה להכליל), גם בקטגורית הנגינה המוסיקה הישראלית הצעירה לא חזקה במיוחד, מלבד כמובן האמנים אשר כספם בידם להעסיק את סינגולדה וחבריו. למרות שאני אשמח, כמובן, לשמוע שאני טועה בנושא זה.
התקדמות טכנולוגים ונסיגה איכותית 49765
מהאזנה לנועם רותם המוזכר יש לציין עובדה בולטת בשירתו-
בולט מאד שהוא שר בהנאה עצומה,מהבטן והלב,ועם נשמה חופשית באמת-ואם דיוקים טונאלים מפריעים למישהו אז שלא
יאזין.-הרי אחד הדברים שחסרים בארץ הוא רוק משוחרר ללא עכבות.
בברכה
אריאל
אבל בולט מאד גם, למרבה הצער, 50595
כי הוא פשוט *לא יודע לשיר*. בכלל. אפילו לא קצת.
זו לא "שירה חפשית נטולת עכבות". שירה חפשית נטולת עכבות זה פרדי מרקורי, זצ"ל. מדובר כאן בצרחות ובעלגות סתם, ולמרבה הצער, הקהל המקומי התרגל אליהן. תועבה.
אפשר, אגב, ליצור רוק ללא עכבות שהנו גם נטול זיופים. איני יודע מדוע החלטת כי השניים קשורים האחד בשני.
מוזיקה זה לא פופ 295
אני חושב שיש כאן איזושהיא בעיה חמורה בהגדרה.
פופ, להלן מוזיקה קלה, אינו מוזיקה באופן כללי, אלא רק מקרה פרטי, ומה ששומעים ברדיו ברוב המקרים עונה לקטגוריה השניה.
פופ, הינו זרם אומנותי אשר כמו רוב הזרמים האומנותיים החדשים (ואם תרצו הפוסט-מודרניים) הינו תלוי תרבות, ותלוי צרכנות (או פופלאריות, ומכאן שמו).
אנשים המבצעים פופ, פופיסטיים (או במונח היותר מקובל רוקרים), אינם מוזיקאים במלוא מובן המילה (חלקם עונים לתואר זה, וחלקם לא), כמו שלמשל נגני ג'ז או קלאסי.
כל מי שיכול לפרוט שלושה אקורדים, ולא לצאת יותר מדי מהקצב, יכול להקרא גיטריסט, ולהוציא תקליטים (radiohead -anyone can play guitar), ואינו נדרש ליכולות טכניות או מוזיקליות אשר נדרשות מנגני ג'ז או קלאסי (עדיף לו שידע, אבל אין זה כורח המציאות).
בקשר לכצעקתה, אני חושב שלו ריד הנו יוצר מחונן, ומבצע מדהים, אם כי אפשר אולי להגיד שמבחינה ווקאלית הוא יותר מזייף וחסר מנעד מאביב גפן או גידי גוב (ולהגיד שגידי גוב ניגן בלהקות כמו כוורת וגזוז ולכן מותר לו, זאת הגדרה מעגלית וקצת אידיוטית, אם יורשה לי לשפוט).
דבר נוסף: 601
עוד בעייה עם הרדיו היא שכל התחנות פרט לאחת משדרות בדיוק את אותם שירים משעממים מהאמ.טי.וי, בעוד אמנים משובחים כמו פט מתיני, מייק סטרן, אל ינקוביק, בן פולדס פייב ועוד רבים וטובים לא מושמעים בכלל, רק בגלל שהם לא מוכרים בארץ. הסיבה שהם לא מוכרים בארץ היא שלא משמיעים אותם ברדיו. פרדוקס? אהא.
דבר נוסף: 631
חגי חביבי, חלק מהדוגמאות שהיצגת כאן אינן דוגמאות מיצגות של שום סגנון מוסיקלי. פאט מתיני נחשב למהפכן בשדה הג'אז, ורבים (ובינהם גם עבדך הנאמן) מסתפקים בהערכה מקצועית לגיטריסט מצוין ולא יותר מזה. אל ינקוביץ' הוא אמנם מצחיק ומקסים, אך להחשיב אותו כמוסיקאי ברמה גבוהה זו כבר הגזמה... בנוסף לכך, ההומור שלו הוא מאד אמריקאי, וחלק ניכר מהבדיחות מוחמצות ע''י הקהל הישראלי.

בנוגע לדוגמאות האחרות, הן מה שאני אוהב לכנות ''מוסיקה למוסיקאים''. יצירות מעניינות מבחינה מסיקלית, אינסטרומנטליות בבסיסן, ורובן ככולן אינם מיועדות לריקודים. מוסיקה טובה לא חסרה, אך לצפות מההמונים ההדיוטים להאזין בהנאה ליצירות מורכבות ומשעממות כמו אלו,כמוהו כלצפות מילד בן שש שיעריך סרטים של אינגמר ברגמן. מוסיקאי מכר שלי אמר פעם בנוגע לדיסק שהוציא, ''יכלתי לעשות את זה יותר טוב, אבל רציתי שזה יצליח.'' - משפט גאוני שאני נהנה לצטט בכל הזדמנות שיוצאת לי.

מבחינת הקהל - קיטש מוכר, שיר קליט חייב להיות בעל מלודיה פשוטה וחוזרת על עצמה, ומקצב שמתאים לריקודים חייב להיות פשוט מבחינה ריתמית.
קרח תשע 1232
לזמר של קרח9 יש קול מדהים, זה דבר ראשון וחוץ מזה הם הלהקה שעושה כיום את המוזיקה הכי טובה בארץ, אתם פשוט לא מעריכים את זה ובכלל, שמעת את הדיסקים שלהם לפני שכתבת את זה????
קרח תשע 25068
לכתב התותח שכתב את הכתבה הזאת, הלהקה שלך, מה שמה? קלונימוס?
הלהקה הזאת ממש מצליחה, מה זה, האמ טי וי בטח הזמין אותכם לאולפן....
לפני שאתה מבקר את קרח תשע שלדעתי הם להקה מעולה ולנועם רותם יש קול יפה, תבדוק איפה אתה נמצא, ואני מתערב איתך שקרח תשע מוכרים בערך פי 60 יותר דיסקים ממה שהלהקה שלך תמכור בכל הקריירה....
חולצה מספר תשע? 25070
למגיב התותח שהגיב את התגובה הזאת, מה שמו, עפר שלח? הוא מאמן כדורסל מצליח? כן, מה זה, מכבי תל-אביב בטח הזמינה אותו להחליף את פיני גרשון...

לפני שעפר שלח מבקר את מכבי תל-אביב שלדעתי הם קבוצה מעולה ולפיני גרשון יש הברקות טקטיות, כדאי שעפר שלח יבדוק איפה הוא נמצא, ואני מתערב איתך (ועם עופר שלח) שמכבי תל-אביב מוכרים בערך פי 60 יותר כרטיסים לכל משחק ממה שעופר שלך היה מוכר בכל הקרירה...

ואם לא הבנת עד עכשיו, טיעון כמו "אבל זה מוכר יותר" הוא טיעון די חלש בבואך להעביר ביקורת. טיעוני "של נעליך!" גם הם לא משהו, האם מותר למאיר שניצר להעביר ביקורת על סרטים למרות שכנראה לא ביים סרט מימיו?
אין ברירה, מוסיקה טובה נשמע בבית 248202
88FM גורמת לכל כך הרבה אנשים הנאה. במיוחד אנשים שכל הזבל התעשייתי והמיין סטרימי לא מדבר אליהם.עד שיש משהו איכותי באמת פועלים לקלקל אותו.
חבל!
כתבה נכונה 482125
אני מסכים עם השורה התחתונה של המאמר. המוזיקה בארצנו הולכת אחורה בשנים האחרונות. אין כבר אמנים כמו אריק אינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי, יורם גאון. הסיבה העיקרית לכך לטעמי היא כוכב נולד, אבל זה כבר נושא אחר. בכל מקרה, נתת דוגמות לזמרים שלדעתך הם איומים, אני לא מסכים עם שם אחד - אביב גפן. אתה בעצמך אמרת, אביב מלחין נהדר, כותב נהדר ויוצר מדהים, אחד הגדולים שקמו בארץ (לטעמי בטופ ביחד עם שלום חנוך). כן, הוא מזייף לא פעם. אבל אני מעדיף לשמוע אותו מזייף שירים מדהימים תוך כדי הופעה מדהימה (אחד הפרורמרים הטובים שהיו פה) מאשר מישהו עם קול יפה ושיר ממש לא יפה.
הוספה 482129
שכחתי לציין בהודעה הקודמת שלי שיש כל-כך הרבה אמנים נפלאים עם קול לא משהו. שלום חנוך זמר גדול? לא, אין לא קול יפה ממש ואני משוכנע שהוא לא היה עובר שלב או שניים בכוכב נולד. אבל אפשר להשוות בינו לבין בועז מעודה לדוגמה? אני מקווה שהנקודה הובהרה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים