אריסון והמרגלים 1628
שרי אריסון החליטה לעזוב את הארץ כי העליבו אותה, פגעו בה, ירקו עליה. אבל גם אותנו מעליבים, גם בנו פוגעים וגם עלינו יורקים, ובכל זאת אנחנו נשארים כאן. מכתב פתוח לאישה שעזבה.

שרי אריסון עוזבת את ישראל ואיתה המיליארדים הרבים שהמשק הישראלי כל־כך זקוק להם כרגע. העזיבה הסודית והמתוקשרת גררה גל של חיפוש אשמים בטרגדיה של מרת אריסון: היש כאן מחדל של רני רהב, דוברה של הגברת אריסון? האם התקשורת התנפלה על אריסון בפזיזות יתר? מה מידת חלקה של שלי יחימוביץ באשמה? ואולי אלו בכלל המתלוננות נגד עופר גלזר על הטרדה מינית? אולי הן אשמות שהעזו לפתוח את הפה נגד אהוב ליבה של אריסון מבלי לחשוב על טובת המדינה?

אבל כישלון של מערכת יחסים הוא בחיים הרבה פעמים לא תוצאה של אשמה קונקרטית. נכון, ניתן למצוא 'אשמים', אפשר לשאול מה היה אילו... ואפשר גם להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת עלבונה של שרי אריסון. ובכל זאת, אולי כישלון מערכת היחסים הזו בין שרי אריסון למדינת ישראל ואזרחיה נוגע במשהו בסיסי הרבה יותר במהותם של שני הצדדים?

שרי אריסון הגיעה לארץ מארה"ב עם הרגשת שליחות שאין סיבה אמיתית לפקפק בה. עובדה! היא תרמה תרומות, יזמה התארגנויות והקימה את עמותת הניו־אייג' 'מהות החיים' שמטרתה לקדם את הרוחניות בקרב העם היושב בציון. המסר של העמותה הוא בקצרה שעל מנת שהמדינה והעם הישראלים ימצאו את השלום שלהם, צריך כל אדם להתחיל מהשלווה והשלום הפנימיים שלו.

מילים יפות, אבל החברה הישראלית היא כידוע אחד הצרכנים החשדנים יותר של אידאולוגיות חדשות, במיוחד כשהן מנוסחות בצורה נאיבית כל־כך. שרי אריסון רתמה משרד פרסום בהקצבה של מיליון דולר לטובת המשימה הגרנדיוזית שלקחה על עצמה, אבל לפני שהצליחה להשפיע על עם ישראל את השלווה המיוחלת הוציא אותה זה משלוותה היקרה שנקנתה ברוב עמל. מקורבים לאריסון אמרו בעיתונות בימים האחרונים שאריסון היא 'פד־אפ' מישראל, כלומר ישראל יצאה לה מכל החורים. עוד אריסון: 'זוהי ארץ אוכלת יושביה'.

ראוי להתעכב על המשפט הזה של אריסון כי נדמה שהוא מספר את הסיפור כולו בקצרה. הפסוק "ארץ אוכלת יושביה היא" מופיע בפסוק ל"ב של פרק י"ג בבמדבר. הדוברים במקרה זה הם המרגלים המוציאים דיבת הארץ רעה. כמו המרגלים בזמנם, כך אריסון היום ממהרת להתייאש מהארץ. האם המרגלים ניסו באמת לחיות בארץ לפני שהוציאו דיבתה? כך גם המיליארדרית אריסון שהגיעה לארץ מעולם השפע האמריקני. אריסון לא באמת ניסתה להיישיר פנים ולהבין את המקום שאליו הגיעה, את הדינמיקה שלו ואת חוקיו - להקשיב לדופק של המדינה. במקום זה היא הביאה איתה אידאולוגיות ניו־אייג' זרות שאיתן ביקשה לרפא את הנוירוזות הישראליות.

אבל הנוירוזות הישראליות עמוקות יותר מפילוסופיות האינסטנט שמגיעות לארץ מדי ערב ובוקר. כשהגברת האמידה נוכחה שהישראלים מסרבים להגיע לשקט הנפשי המיוחל, ויותר מכך אף מטיחים בה האשמות, זה הספיק לה והיא עזבה חזרה לביתה בארה"ב.

נכון, גברת אריסון. קשה לקבל אוזן קשבת במדינה הזאת. קשה לגרום לאנשים פה להרגע ולחשוב לשניה. נכון, המדינה הזאת מתנהגת כמו אידיוטית. ונכון, אנשים פה הרבה פעמים כפויי טובה. ומצד שני הם גם ראויים לכבוד, כי יש להם סיבה להתנהג ככה. וגם אם אין להם סיבה, מגיע להם כבוד כי הם סובלים כל־כך, וכי הם נושאים בנטל המצב.

כי גם אם יש לך הרבה כסף והרבה כוונות טובות, עדיין צריך לתת קצת כבוד לאנשים שחיים פה את החיים הקשים ושלא יכולים לקחת את הרגליים שלהם ולעוף כשמתחשק להם. וכשאת עשית את זה ברגע שהיה לך קצת קשה פה, ברגע שהמקום הזה נראה לך כמו ביצה, את פגעת במי שכן רצה לתת לך הזדמנות להוכיח את עצמך, כי הוכחת שהמקום הזה הוא אכן רק תחנת ביניים בשבילך.

מרת אריסון, את אמרת שאת ציונית וזה יפה מאוד. אבל להיות ציוני בחו"ל זה דבר אחד ולהיות ציוני בארץ דבר אחר קשה כפליים. קל לגייס תרומות למדינה ולדבר למענה - קשה לחיות בה, לעשות בשבילה, לחטוף יריקה בפנים כל יום ועדיין להמשיך. ובכל זאת הרבה אנשים קטנים עושים את זה פה במדינה הזאת, וזו ציונות אמיתית.

ויש עוד משהו. אולי זה נשמע מוזר לכתוב שאריסון לא באמת ניסתה להקשיב לדופק של המדינה. היא הרי השקיעה כל־כך הרבה במדינה הזו, ועל זאת איש לא יערער. אבל יש הבדל בין להשקיע במשהו כאילו זה פרוייקט חדש במרינה, לבין לפתוח את הנשמה לנשמה אחרת. והנשמה של ישראל היא מקום מוזר. היא מקום שיש בו מצד אחד הרבה כיעור, גסות ועצב. ומצד שני היא גם מקום של הרבה חברות, פתיחות, אהבה עזה לחיים וכן - אופטימיות - למרות כל הצרות הצרורות. הפזיזות של אריסון לראות בכמה כתבות עויינות את הסיבה לעזוב את המקום הזה גורמת לי לחשוב שהיא לא באמת ישבה על הדופק הישראלי, או אם תרצו - היא לא הייתה בראש הנכון. כי אם היא הייתה בראש הנכון, היא הייתה יודעת ש... נו... ככה פשוט הארץ שלנו, לטוב ולרע, וזה מה שהופך אותה למה שהיא. אולי לכמה אנשים זה נורא, אבל מבחינת מי שאוהב אותה יש בזה הרבה קסם שהוא לא יחליף במהירות.

ואולי אפשר להבין קצת יותר את הטרגדיה של אריסון במחשבה על יום ההולדת ה-‏80 של שמעון פרס השבוע. הרי גם פרס הוא מישהו שבחו"ל פורשים בפניו שטיחים אדומים ובארץ יורקים עליו בשוק ומכפישים את שמו. מי כמו פרס מכיר את ההתחככות בשועי עולם לטובת המדינה, וכפיות הטובה הנוראית שמצפה למחרת בחזרה לזירת הפוליטיקה המקומית.

גם פרס וגם אריסון ניסו למצוא לציבור הישראלי משהו חדש - תרופת פלא למצבו המתסכל. אחד ניסה למכור את המזרח התיכון החדש והשניה את הישראלי החדש של העידן החדש. אבל באופן יהודי כמעט מגלה העם הזה סלידה לגאולות אינסטנט. ניתן לומר לזכותו של פרס שלמרות ההשפלות הרבות שספג בקריירה שלו, לא הפסיק לפעול למען מה שהאמין בו ולמען ארצו. המהירות שבה החליטה שרי אריסון לחסל עסקיה בארץ ולהשאיר אותנו להרקב לנפשנו מוכיחה שהייתה מבחינתנו רק עוד משיח שקר נוסף.

ובכל זאת, שרי, אנחנו נחזיק מעמד. יש לנו מספיק צרות ומספיק שערוריות ואנחנו מבטיחים לך שתוך כמה שבועות אנשים כבר יישכחו שבכלל אי פעם היית פה. ככה זה פה - ארץ אוכלת יושביה.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אל יתהלל 172573
עידו, לפי מיטב חישובי ו-http://mann.journal.lab.co.il/story_18 אתה נמצא בארץ בערך חודש. הגב' אריסון בכל זאת החזיקה פה קצת יותר.
אל יתהלל 172578
ואני בארץ כבר שנה, אז מותר לי?
אל יתהלל 172580
ואני בארץ כבר בערך 18 שנה, on and off, אז מותר לי?
אל יתהלל 172583
ואני בארץ יותר מכולכם ביחד! נה!‏1

_______
1 עוד לא החלטתי אם זה "נה!" לי או "נה!" לכם.
אל יתהלל 172643
יופי, אם ON AND OFF אז אני בארץ כבר 27 שנה...
אל יתהלל 172646
אז את זאת שהיית הכי מבוגרת שם, במפגש?
אל יתהלל 173000
אוקיי, בהפסקה של פחות משנה וארבעה חודשים סה''כ, כולל שנת שבתון וסתם חופשות מזדמנות.
אל יתהלל 172601
עידו, למיטב ידיעתי, היה כאן רוב הזמן. לפני כחודש חזר לאחר נסיון קצר יחסית בחו''ל.
אני מקווה שהגברת אריסון תגיע לבסוף, סופית למסקנה שכאן מקומה, ותחזור.
תקוותי זו היא לא דווקא בגלל כספה.
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172584
ובהקשר לכך, אני מפנה לתגובה שבה ציטטתי כתבה של לוי מירב על הסיבה האמיתית לפיטורי 900 עובדים מבנק הפועלים (אמיתית לדעתו של הכותב כמובן, אין אפשרות לקרוא את מחשבותיה של גברת אריסון). תגובה 172163

אצל אנשי העסקים חובקי העולם אומנם רווחת אופנה "להפריד" בין התחום החברתי וההומני לבין "ביזנס". לפטר 900 עובדים בשביל הדיבידנדים זה עניין "עסקי", ואני מאמין ששרי אריסון לא עושה את הקישור בין הפעולה הזו לבין דמותה המוסרית, ואולי מאמינה באמת ובתמים שכולם מתנכלים לה על לא עוול בכפה, ושהיא בעצם אדם טוב ורוחני.
אולם לעניות דעתי, סוג מיוחד זה של מוסריות לא צריך להיות מקובל עלינו פשוטי העם. מי שמפטר 900 אנשים במשק מוכה האבטלה שלנו על מנת שלא ייאלץ להוציא לראשונה את כספו על הבנק אותו "רכש" הוא מנוול, ולא משנה אם איזה ניוון מוסרי מונע ממנו לראות את זה.
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172606
מדוע "רכש" במרכאות?
אולי הכוונה היא לזה 172610
"בעלי השליטה בבנק – משפחות דנקנר ואריסון ונספחיהן – לא רכשו בכספם את השליטה בבנק הגדול והריווחי בישראל. שתי קבוצות בנקאיות – האחת בראשות בנק לאומי והשנייה קונסורציום בנקאי בראשות הבנק הבינלאומי הראשון, העניקו למשפחות המכובדות אשראי בנקאי נדיב (ולא זול) לרכישת בנק הפועלים מידי המדינה באמצעות חברת "נכסים מ.י." (מ"י הם ראשי התיבות של מדינת ישראל למי שעדיין לא עיכל). מניות בנק הפועלים שימשו כבטוחות לבנקים שהעניקו את האשראי הנדיב ל"רוכשים", שאגב, לא השקיעו פרוטה אחת מכספם העצמי, בניגוד גמור לסיפורי הסבתא של רני רהב (דוברה של שרי אריסון) ושל כמה פרשנים מכובדים. את ההחזר לבנקים בגין האשראי שילמו משפחות דנקנר ואריסון באמצעות חלוקה של דיבידנד לבעלי המניות (כלומר: להן עצמן), בשיעור של מחצית מהרווח הנקי של בנק הפועלים באותן שנים...".

יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172801
אני לא רוצה להיכנס לוויכוח מיהו מנוול או האם המעשה היה מוסרי, אבל כל כל פעם שאני קורא תגובה כזו אני מתחיל לפקפק בהיותה של מדינת ישראל מדינה קפיטליסטית (המידה זו או אחרת) ברוחם של האזרחים בה.

הרבה אנשים כאן תמיד יעדיפו שיהיה מבחר, יעדיפו לקנות את המוצר הזול יותר, ויקבלו בברכה תחרות, אבל שוכחים אילו תהליכים מובילים לכל הדברים האלה. בגדול - ההמצאה היחידה, שגם עובדת, וגורמת לחברה להגדיל את עושרה היא הקפיטליזם (במינון זה או אחר). הרעיון הכללי הוא שאמנם בטווח הקצר אנשים יפגעו (=יפוטרו), אבל בטווח הארוך יותר הכלכלה תהיה יותר חזקה ותשגשג (=ואז יהיו מקומות עבודה רבים יותר מבעבר).

ודרך אגב, היום גם מאוד מקובל לפתח מודעות צרכנית רחבה יותר - לא אוהב שפיטרו 900 אנשים מבנק רווחי ? אני אעבור בנק (אבל נראה אחר כך אם אני לא ארצה לחזור לשם כי הוא יותר זול ויעיל...). לא חייבים להצטרף ל'עליהום' התקשורתי שהצהובונים כל כך אוהבים.
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172802
ראשית, אני לא רואה את עצמי כמייצג את "רוחם של אזרחי ישראל".

שאר ההודעה שלך היא לדעתי התבוננות שטחית למדי במציאות, כפי שכבר כתבתי בהרחבה במקום אחר. אפילו ה"מעגל הראשון" של החברה הצרכנית - מעמד הביניים הצרכני - מתעייף לא פעם מהמרוץ האינסופי שבסופו מובטח לו (אולם אף פעם לא מקויים. החברה הצרכנית מתבססת על טיפוח תשוקה אשר לא באה אף פעם על סיפוקה) לקנות חברים כבוד והערכה הדדית בצורת מכונית מנהלים או טלפון סלולארי. הם פשוט לא מכירים שום אלטרנטיבה, וזה יוצא החוצה בדרכים אשר לא מועילות לשינוי השיטה הקיימת. סדנאות "ניו-אייג"', מפוטרי היי-טק אשר יוצאים לחפש את עצמם בהודו, הוצאת הזעם על "פראזיטים", הצבעה ל"עלה ירוק" וזניחת הפוליטיקה כמשהו "מלוכלך" במדינה בה אין דבר חשוב יותר לאנשים כחברה. אנשי ה"מעגל הראשון" מרגישים הרבה פעמים שמשהו לא מתנהל כמו שהוא צריך וכמו שזה נראה בפרסומות, אבל הם ממשיכים הלאה בכל זאת, משום שאין כל אלטרנטיבה נראית לעין, ובמידה מסוימת מתוך שמרנות הטבועה בכל מי שמרגיש את עצמו כנמצא גבוה בסולם החברתי אשר ממסד הסדר הקיים.
המעגל השני (ויקי כנפו למשל) כבר מרוצה עוד פחות מהשיטה אולם כוחו הוא אפסי ויכולתו לגרום לשינוי כמעט ואיננה קיימת. המעגל השלישי (האנשים ה"מיותרים", אשר החברה הצרכנית איננה מוצאת בהם כל ערך) למזלנו כמעט ואיננו בנמצא בישראל, אולם הם הרבים ביותר בעולם וכוחם הוא המועט ביותר.
התודעה הצרכנית והחברתית בכלל בישראל הינה מפגרת בהרבה לעומת הארצות המפותחות בעולם. הירוקים אצלנו זו מפלגה קיקיונית והאסכולה המונטריסטית אשר מובילים נערי האוצר (בצורה קיצונית יותר מבכל מדינה מפותחת אחרת) איננה זוכה לשום ביקורת או אלטרנטיבה, בניגוד להגות האלטרנטיבית במדינות אחרות. נורווגיה למשל שלחה נציגים של ארגונים לא מפלגתיים לכינוס ארגון הסחר העולמי בקנקון, וארה"ב הוציאה תדריכים מסודרים לעיתונות. עמדות ישראל בשיחות היו והינן חשאיות, ורוב חברי (אנשי המעמד הבינוני העליון, עובדי היי-טק מוצלחים ואינטלגנטים, המעמד החושב והמשפיע לכאורה בחברה הישראלית) כלל לא ידעו על מה אני מדבר כשהזכרתי את קיום השיחות הללו.

לגבי הקפיטליזם כשיטה המגדילה את עושר ה"חברה" יש לי לא מעט השגות, אשר אני אמנע מלחזור עליהן כאן. אפשר למצוא את הדיון כולו אשר נערך ביני לבין כותב בשם איל ועוד כמה כותבים בעלי תרומה לא מבוטלת לעניין בדיון המתחיל בערך כאן תגובה 170618
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172815
או על אריסון וקאפיטליזים:
והיה והגברת פועלת מתוך שיקולים לא עניניים ולא רציונליסטים. הרי מן הסתם יבוא מהר משקיע אחר שינצל את ההזדמנות ויכנס לנעליה.שכן הוא ימצא במדינת ישראל כר נרחב להשקעות מוצלחות.ואז לא ברור על מה המהומה.

או שאריסון יודעת "מה שהוא" שאנחנו לא יודעים על המשק הישראלי,וכל הסיפור האישי הוא רק כיסוי למהלכים כלכליים,שמשמעם יציאה הדרגתית מתוך הביצה הישראלית,בלא לעורר משבר שהיה יוצר יציאה חד צדדית מתוקשרת.
כלומר היא לא נוטשת משום שישראל הפכה להשקעה מאוד לא אטרקטיבית,מה שהיה מערער את השווי של נכסיה הרבים כאן,אלא היא עוזבת בסיפור כיסוי של יחסים עכורים עם התקשורת.מה שיאפשר לה למכור את נכסיה במחירים סבירים.מי שיקנה יעשה את זה על אחריותו בלבד.
פרס 172589
זה לא בדיוק כך.
פורשים לרגליו שטיחים שם וממנים משם את פעולותיו כאן, משום שהוא מבצע *כאן* את מדיניות החוץ שלהם שם בנושאים של כאן.
בלעדינו, כאן, אלה שעל בשרם הוא מבצע את המדיניות הזאת, אין לו שום ערך שם.
לכן, כדי שיפרשו לרגליו השטיחים שם הוא בכל זאת חייב להיות שייך לכאן.
מאידך גיסא אם ילך לשם ויתחיל להזיז את העניינים באירלאנד למשל ע"י שיקח נכסים מצד אחד ויתן לצד השני ויפזר הבטחות שווא על אירלאנד חדשה אבל יעזוב אותנו, אני אפרוש שטיח לרגליו.
''יעזוב אותנו'' 172599
בקריאה נוספת של דבריי קצת נבהלתי.
לא התכוונתי כמובן, שיעזוב פיזית, אלא שיעזוב את הטיפול שלו בנו.
פרס ואריסון ואחרים.. 173552
יש הרבה מצליחנים פרובינציאליים שמקבלים הרבה כבוד בחו"ל ,ומפיקים הרבה תועלת מארצנו.
פרס לפחות לא יורק לבור ממנו הוא שותה.
הגב' הזו כן,והעמותה למען השלווה הפנימית ,היא בבחינת לעג לרש ,לאותן אמהות חד הוריות שיוצאות לעבוד בבית אריזה תמורת 2800 שקל.
קשה לעשות מדיטציה על בטן ריקה.
ציטוט 172611
''... מבחינה אחת זה היה הרצון הרגיל לחלוטין לעזוב את ישראל הלא בטוחה והשנואה''. את זה לא כתבה גב' אריסון, אלה דברים שאמר הכותב הנכבד.

ובכן, הגב' אריסון, שלא גדלה והתחנכה כאן מרגישה קצת כמו שכותב המאמר הרגיש לפני שנתיים וחצי. מבין שניהם אני מרגיש הרבה יותר סימפטיה כלפיה.
ציטוטים של שוטים 172622
באמת מגוחך ללכת אחרי בנאדם ולעשות לו BOOK ציטוטים כדי לתפוס אותו ולדרוש ממנו עקביות פשיסטית בהצהרותיו לאורך כל ימי חייו. מגוחך כי עשינו BOOK על הצהרותיך שלך האייל האלמוני ואתה אמרת כמה דברים שסתרו את עצמם מאוד בשנים האחרונות. פעם אתה ימני, פעם אתה שמלאני. מה אתה? אידיוט?

קטנות רוח היא משקה משכר לשוטי העיר הרפים בשכלם. בואו כולם נשתה, זה ממש כיף חיים! לחיים!

שלך,
איל אלמן בן 60 (יליד כפר סבא) אשר כמוך הוא גם ציוני נלהב שלא מחבב ערבים ואנשים שעוזבים את המולדת לטובת סטוצים עם ארצות זרות שבחלקן אינן ידידות ישראל כלל וכלל.
ציטוטים של בלונדיניות מהממות 172647
אנחנו לא אלמוני אחד.
אנחנו מסדר שלם.
אם תרצה נפרט לך על חוקי המסדר (אולי תרצה גם אתה להצטרף), מי הם אויבינו וכו'.
ציטוטים של שוטים 172650
אכן, אידיוט מתאר היטב את הקו הבולט באישיות שלי. כל הכבוד על האבחנה.

אני לא דורש עקביות, פשיסטית או אחרת, מאף אחד. אין לי שום דבר נגד מי שעוזב את המולדת, ואני לא ציוני נלהב. לעומת זאת הפרטים הביוגרפיים שלך אכן מלהיבים אותי: גם אלמן, גם בן 60, גם יליד כפר-סבא וגם מתקשה בהבנת הנקרא. צרוף נדיר.
ציטוטים של שוטים 172661
מילא שאין לך זהות, אבל גם אין לך טיעונים.
ציטוטים של שוטים 172663
טיעונים להקלה בעונש?

מה הזהות שלך? חומר ניקוי לחלונות?
ומה עוד? 172664
אני מניחה שניתחו את אריסון ופעולותיה כל כך הרבה, שכבר קשה לומר עליה משהו מקורי. אבל עד שהרטוגזון נדרש לכתוב על הנושא הזה, הייתי מצפה לשמוע איזה ניתוח מזווית קצת שונה. או לפחות תהייה על הרטוריקה סביב העניין.

למשל, אם שרי היא לא ישראלית אלא אמריקנית בתרבותה, ברור למה ניסתה למכור פה ספרים וסדנאות בנושאי רוחניות-אינסטנט. פחות ברור למה היא באה בטענות ל"ארץ הזאת", שכן זוהי הטענה הכי ישראלית שיש. לא שמעתי אמריקנים מתבכיינים ש"אמריקה אוכלת יושביה". דונלד טראמפ היה מדבר ככה?

ועוד פחות ברור למה התרגשה מהקרנבל סביב התלונות על בעלה - אם בתרבות אמריקאית עסקינן, היה מתבקש שעוד חודש-חודשיים מישהו ישלם לו כדי שיכתוב ספר על חייו (בהתחשב בסוב-יודיצה, היה יוצא ספר קצת דק, אולי חוברת, אבל בכל זאת).
וקשור ולא קשור 172665
נשלחו אלי היום עיקרי ה-Zen Judaism, המשלבים באופן מושלם את ההוליזם עם ההתבכיינות, ואלה הם (המוצלחים שבהם):

Take only what is given. Own nothing but your robes and an alms bowl.
Unless, of course, you have the closet space.

Let your mind be as a floating cloud. Let your stillness be as the wooded glen. And sit up straight. You'll never meet the Buddha with posture
like that.

There is no escaping karma. In a previous life, you never called, you never wrote, you never visited. And whose fault was that?

To practice Zen and the art of Jewish motorcycle maintenance, do the following: get rid of the motorcycle. What were you thinking?

Learn of the pine from the pine. Learn of the bamboo from the bamboo.
Learn of the kugel from the kugel.

Be aware of your body. Be aware of your perceptions. Keep in mind that not every physical sensation is a symptom of a terminal illness.

If there is no self, whose arthritis is this?

Those who know do not kibbitz. Those who kibbitz do not know.

Do not kvetch. Be a kvetch. Become one with your whining.

The Tao has no expectations. The Tao demands nothing of others. The Tao does not speak. The Tao does not blame. The Tao does not take sides.
The Tao is not Jewish.

The Buddha taught that one should practice loving kindness to all sentient beings. Still, would it kill you to find a nice sentient being
who happens to be Jewish?

In nature, there is no good or bad, better or worse. The wind may blow or not. The flowering branch grows long or short. Do not judge or prefer. Ask only, "Is it good for the Jews?"

To Find the Buddha, look within. Deep inside you are ten thousand

flowers. Each flower blossoms ten thousand times. Each blossom has ten thousand petals. You might want to see a specialist.

Be here now. Be someplace else later. Is that so complicated?

Zen is not easy. It takes effort to attain nothingness. And then what do you have? Bupkes

וקשור ולא קשור 172901
אידישקייט מזוייף מפלסטיק, א-מחייה!
כנראה שפספסתי... 172684
אני פשוט הנחתי שאריסון ברחה עם בעלה לחו"ל כדי להתחמק ממשפט אונס. כלומר מההשפלה הצפויה מהמשפט לשניהם.
מה, לא?
כנראה שפספסתי... 172690
אולי. למה לא הוציאו כנגדו צו אי יציאה מהארץ?
Stop whining 172736
"נכון, גברת אריסון. קשה לקבל אוזן קשבת במדינה הזאת. קשה לגרום לאנשים פה להרגע ולחשוב לשניה. נכון, המדינה הזאת מתנהגת כמו אידיוטית. ונכון, אנשים פה הרבה פעמים כפויי טובה. ומצד שני הם גם ראויים לכבוד, כי יש להם סיבה להתנהג ככה. וגם אם אין להם סיבה, מגיע להם כבוד כי הם סובלים כל-כך, וכי הם נושאים בנטל המצב."

To me this sound like "we’re stupid, so we make ourselves miserable. But you have to respect us for it and empathize with us, because we’re miserable."

I honestly can’t understand this romanticizing of the Israeli culture (or lack thereof) especially our endless suffering (which of course, is never of our own fault).
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172748
כמה אנחנו אוהבים לשנוא! כמה אהודה עלינו הצדקנות! כמה נעים ובטוח חיקו החמים של הקונצנזוס! לעזאזל עם העובדות- פעמים רבות הן הורסות לנו תילי תילים של תיאוריות שעמלנו עליהן כה רבות. מי צריך עמדה רעננה שונה ומקורית כשאפשר לקצור תשואות בטוחות מהקהל כשמביעים עמדה פופוליסטית?
חטאים רבים חוטאת החברה הישראלית כלפי השונה, החלש, הגר, האלמנה היתום והנכבש. דומה כי איש כבר אינו מתרגש מכך. מה לנו לצאת נגד הזרם ולהסתכן בסנקציות חברתיות ? (ע"ע מכתב הטייסים- מחט זהב נוצצת בערמת הקש והגבבה של מסדר הצדקנים) אך החברה הישראלית, זו שמר הרטוגזון מבטא בקול צלול את דעתה בסוגיית אריסון, אוהבת להטיח רפש גם באלו שהצליחו כלכלית (ע"ע הבית של ברק, הסכומים שגבה נתניהו עבור הרצאותיו בחו"ל, וכיו"ב) כאילו הצלחה זו נגזלה מפינו ממש... כמה קרתני! כמה צר אופקים!
פשרו של ה"עליהום" התקשורתי על גב' אריסון מצוי, כנראה, ברבדים עמוקים של פסיכולוגיית ההמון. הגב' הנ"ל, הפסידה 100 מליון ש"ח בעסקי הבנקאות. הגב' תרמה כ- 27 מליון דולר בשנה למטרות ראויות. במתחם איכילוב מצוי מגדל האשפוז ע"ש טד אריסון- היסרב מי מהמקטרגים נגד שרי אריסון להתאשפז בבית חולים זה אם יצטרך? היסגור מי מהמלעיזים נגד האריסונים את חשבונו בבנק הפועלים?
אני מאמין שתופעות כגון אלו לא תתרחשנה לעולם.
זכותו של כל אדם להתגורר היכן שהוא רוצה. ליבי על מי שנותר תקוע בתקופה בה כונו המהגרים מהארץ "נפולת של נמושות". הטיעונים הרדודים ומדיפי הניחוח הפופוליסטי זול נגד שרי אריסון, יותר משהם מעידים עליה, הם מעידים על עומקה של הקרתנות של החברה הישראלית, ועל צרות העין והקנאה המעוורים את עיניהם של אנשים הגיוניים בדרך כלל...
לו אני הייתי אריסון, לא הייתם רואים ממני גרוש. בחיים לא!
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172749
תגובה 172584
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172751
ראשית, הרשה לי להתלות באילן גבוה ממני ולצטט מדבריך:
"מי שמפטר 900 אנשים במשק מוכה האבטלה שלנו על מנת שלא ייאלץ להוציא לראשונה את כספו על הבנק אותו "רכש" הוא מנוול, ולא משנה אם איזה ניוון מוסרי מונע ממנו לראות את זה."
ועתה, הבה נעמוד על הטעויות, על האי דיוקים ועל הדמגוגיה:
"מי שמפטר 900 אנשים.."- פוטרו למעשה פחות מ-‏800 איש. וגם הם נלחמו על הזכות להיות מפוטרים בתנאים הנדיבים שהוצעו.
"על מנת שלא יאלץ להוציא *לראשונה* את כספו..."- ובכן, הגברת אריסון הוציאה כספים מיומה הראשון בבנק הפועלים. שוויו של הבנק כיום, נמוך בכ-‏100 מליון ש"ח משוויו ביום שנרכש ע"י משפחת אריסון. בנוסף, קרן אריסון תרמה מעל 27 מליון דולר בשנה- לא בדיוק קליפות שומים... ואחרי עשר שנים של מעבר כספים חד סיטרי מאריסון החוצה, אולי מן הראוי היה לא להשתמש במילה "לראשונה"
"רכש"- למה המרכאות? האין כאן רמז לא הוגן ולא נכון שהבנק לא נרכש כחוק?
"הוא מנוול"- אישית אני לא מתלהב מהמילה מנוול, אך אם חובה עלינו להשתמש דווקא במילה זו, הריני לשאול סדרת שאלות תם: ומי שמפטר 10 עובדים? הגם הוא מנוול? ומי שמפטר 50 עובדים על מנת להמנע מסגירת המפעל/העסק, הגם הוא במנוולים? ומי ששכר 3000 עובדים ופיטר 800 (כפי שעשתה שרי אריסון) הוא מנוול? למרות שסיפק 2200 מקומות עבודה?
ולסיכום הרשה לי לצטט מאילן נמוך ושפל צמרת, מעצמי:
" לעזאל עם העובדות. פעמים רבות הן הורסות לנו תילי תילים של תיאוריות שעמלנו עליהן כה רבות"
ושנה טובה !
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172756
א. אני לא גיל לדרמן או לוי מירב, כך שאינך מצטט מדברי.
ב. לוי מורב תגובה 172163 אכן טוען ששרי אריסון אכן לא הוציאה פרוטה מכיסה, אלא מכספי הלוואות של חברת "נכסים מ. י." (דהיינו - המדינה) ושכספי ההלוואה שולמו עד כה מרווחי הבנק (דרך דיווידנד לכיסה של משפחת אריסון). אפשר אולי להשוות את זה לכך שהמדינה תמכור לך דירה בכספי הלוואה שלקחת ממנה (המדינה), ותספק לך שוכרים באופן רציף.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172774
ב. אי אפשר להשוות את זה לכך שהמדינה תספק לך שוכרים באופן רציף. אם בנק הפועלים לא ירוויח, (או כמו שראינו, אפילו אם הוא כן מרויח) אז לא יהיה דיווידנד, ואריסון תאלץ להחזיר את ההלוואה בדרך אחרת.
בניגוד למקרה "חוצה ישראל", אני לא חושב שהמדינה סיפקה בשום דרך אחריות לרווחיות של בנק הפועלים. להפך, ע"מ לוודא שלבנק יש הון עצמי מספיק, המדינה אסרה על המשקיעים למשוך דיווידנד.

אם אתה רוצה, אפשר להשוות את זה למקרה שבו אתה רוכש דירה בעזרת משכנתא, ובשנתיים הראשונות יש לך מזל והצלחת להשכיר את הדירה ולשלם את המשכנתא מכספי שכר הדירה.

דרך אגב, האם ההלוואה שקיבלו האריסונים מ"נכסים מ.י." היתה בתנאים טובים במיוחד?
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172776
מסתבר כי ל''משפחות היקרות'' כפי שהוא מכנה אותן היה מזל כבר חמש שנים ברציפות, והשנה גדלו הרווחים של הבנקים כולם והפועלים בפרט עוד יותר.
אין לי נתונים מדויקים תחת ידי כאן, אבל אני חושד שבנק הפועלים הינו עסק רווחי ביותר כבר שנים ארוכות, וכנראה שהמזל ימשיך להאיר פנים לבעלי המניות של הבנק.
לפי הכתבה אותה קראתי וציטטתי, האשראי היה ''נדיב ולא זול'', וניתנה ע''י קבוצות בראשות בנק לאומי והבנק הבינלאומי.
פרטים חלקיים נוספים על האשראי המדובר 172872
מצאתי מספר פרטים חלקיים ביותר בספרם המשעשע והמופלא של ביכלר וניצן, בחלק המוקדש לעסקיה הפורחים של משפחת דנקנר (אשר יחד עם משפחת אריסון הינה בעלת גרעין השליטה ב'פועלים'). לא נראה לי שזה מופיע ברשת, אז ברשות העורכים אני אצטט למרות החשש מהפרת זכויות יוצרים:

"...הביאו את המשפחה לרכוש חלק מהבעלות על 'בנק הפועלים' יחד עם טד אריסון. האשראי שהמשפחה קיבלה מ'בנק לאומי' (שבבעלות הממשלה), היה חריג: 350 מליון דולר, תמורת בטחונות שערכם הרשום היה 25 מליון דולר בלבד."
ועל אישור העסקה הם מוסיפים: "משום-מה, שרי הממשלה ופקידיה אישרו את העיסקה שהדיפה ניחוח רע: אם הבנק היה כה רווחי, מדוע הממשלה אינה יכולה להמשיך לנהלו? ואם העסקה כה מסוכנת - מן הראוי כי הממשלה לא תאשר אשראי חריג, שהרי היא זאת שתאלץ להתערב אם יתמוטטו בעלי הבנק".

לגבי שאר האשראי שהועמד לקבוצה ע"י הבנקים האחרים לא קראתי מידע נוסף, אבל לדעתי המידע המלא חייב להיות מפורסם בדוחו"ת של הבנקים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172771
"פוטרו למעשה פחות מ-‏800 איש. וגם הם נלחמו על הזכות להיות מפוטרים בתנאים הנדיבים שהוצעו."

לא ברור אם המשפט הזה יותר מצחיק או יותר חצוף. מה שבטוח - הוא לא נכון עובדתית. תנאי הפיטורים לא היו רעים אבל אף אחד לא "נלחם כדי להיות מפוטר".

שנית, אם שווי הבנק ירד ב- 100 מליון ש"ח, הרי משפחת אריסון הפסידה 20 מיליון ש"ח בלבד מכיוון שהיא מחזיקה ב- 20% ממניות הבנק. לעומת זאת אם, כפי שפורסם, הבנק חילק מחצית מרווחיו כדיווידנד, הרי המשפחה הרוויחה סדר גודל של 50 מליון ש"ח בשנה (אם אינני טועה, בנק הפועלים מרוויח בשנה כ- 700 מיליון ש"ח).

בנק הפועלים שכר 3,000 עובדים? לא נשמע לי הגיוני. בבנק הפועלים יש בערך 10,000 עובדים ומספרם לא גדל ב- 20% מאז שהאריסונים נכנסו לעסק.

שאלה אחרונה: אתה רני רהב?
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172773
נו, מי אמר שלא נדמינו לדנקנרים ולפישמנים בעצמנו. במסגרת הבעלות הצולבת על הודעות והפניות חוזרות ומפותלות לתגובות של בעלי עניין, לא נותר לי אלא להפנותך חזרה להבהרתו של ערן, המתייחסת לכתבה המקורית שציטטתי מאת לוי מירב.
בהנחה שלוי מירב איננו משקר במצח נחושה (ואם זו טענתך, אני מוכן אישית לנסות ולברר עימו את הדברים - אני מכיר את העורכים של העיתון בו פורסמה כתבתו), הרי הטענה היא פשוטה מאוד ולא מצריכה את הררי המילים והפרשנויות שאתה מעמיס עליה. אנא התייחס לעובדות הבאות:
ירד או לא ירד ערכו, עד כה לא הוציאו משפחות אריסון ודנקנר ולו אגורה שחוקה אחת מכיסם הפרטי על מנת "לרכוש" (ואני בכוונה חוזר ומשתמש במרכאות) את בנק הפועלים. בתנאים הללו גם אני, אתה, או בובת "קרמיט" שהיתה לי בגיל חמש יכולים "לרכוש" את הבנק. לי אישית לא מפריע לקבל חינם אין כסף את בנק הפועלים גם אם יירד ערכו בעוד חצי מליארד שקל.
לגבי החוק, לא נותר לי אלא לציין את המובן מאליו. כל מוקד כוח ברוטלי אשר נעשה חזק במידה מספקת הוא לפי הגדרתו "חוקי". כבר נולד התובע במדינת ישראל אשר דרש לשלוח אדם למאסר לאחר שגנב מיץ וסנדוויץ' משום ש"הנאשם הוא אדם עני, ולכן ישנם סיכויים רבים שינסה לגנוב גם בעתיד". זה חוקי, וזה עובד. את פרשת איראן-גייט חקרה בישראל פרקליטת המדינה דורית בייניש (החקירה היתה כנגד שכיר החרב יאיר קליין כמובן, לא כנגד פרס, שמיר , רבין, ארנס או קמחי), אשר באותם ימים סיימה לבנות את הקוטג' שלה על מגרש בבעלות משותפת שלה עם גיסה, איזה אחד מיכאל הררי. זה גם חוקי. הכל לפי הספר. השאלה היא רק מי הסופר ומי המוציא לאור.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172797
אם היית רוצה, אז אתה ובובת הקרמיט שלך יכלתם לגשת למכרז ולהציע לקנות את בנק הפועלים, יכלת גם לבקש את ההלוואה מ''ישראל מ.י.''. אני לא יודע את פרטי ההלוואה, אבל נראה לי שאם ערכו של הבנק יירד בחצי מליארד ש''ח אז אריסון תצטרך להוציא לא מעט כסף מכיסה ע''מ לממן את האשראי ה''לא זול''. אולי בגלל זה הם העדיפו להלוות את הכסף לה ולא לבובת הקרמיט שלך.

החוקיות של הפיטורים היא לא קשורה במי כתב את החוק ומי במוקדי הכוח. עד כמה שידוע לי, בכל המדינות הדמוקרטיות אין חוק שאוסר על מפעל פרטי לפטר עובדים תוך כדי פיצויים נדיבים, גם אם זה ''רק'' בשביל לשפר רווחיות, ולא בשביל להציל את המפעל מהתמוטטות מיידית.

דרך אגב, סיפור ה''מיץ וסנדוויץ'' הוא מאוד יפה, אבל נדמה לי שמישהו כאן כבר סיפר עוד כמה פרטים על הסיפור שהופכים אותו לפחות יפה. (אני כבר לא זוכר בדיוק מה ואיפה, נדמה לי שהעני הזה הרביץ לגבאי בית הכנסת שהפריע לו לקחת את המיץ והסנדוויץ.)
סתם תהייה לא קשורה 172798
בחודש האחרון היית כל יום בשכונה, האם הכינוי אייל *מזדמן* עדיין מתאים?
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172799
מעט יותר משני שלישים מהאשראי במשק ניתנים למה שקרוי הלווים ה''גדולים'', שזה לא אני ואתה, ולא משקי הבית (שמהם דרך אגב מגיעה רוב -ההכנסה- של הבנקים). אלו הקבוצות הפיננסיות הגדולות במשק. זה כמובן נחמד וסימפטי להגיד שגם לגיל לדרמן יש סיכוי לקבל אשראי של שני מליארד שקל, אבל המציאות היא אחרת לחלוטין. וכפי שטרחתי להזכיר ברוב ההודעות שלי בנושא - אני נוטה לייחס חשיבות יתרה למציאות על פני ה''שורשים המוסריים'' או ה''תאוריה'' של התנהלות הדברים. בתאוריה הפרטת אל-על במחיר מצחיק טובה ל''ציבור''. במציאות היא טובה לבורוביץ'. הפרטת חיפה כימיקלים בזמנו גם היא טובה ל''ציבור'' לפי התאוריה הנאו-קלאסית, במציאות היא היתה טובה במיוחד לאריה גנגר.
במציאות בנק הפועלים זו חברה רווחית להפליא, היתה כזו במשך שנים ארוכות, בפרט בחמש השנים האחרונות, בפרט בשנת המיתון האחרונה בה סבלו מ''האטה'' הרוב המכריע של משקי הבית ושאר העסקים הקטנים בישראל, וכנראה שישאר רווחי ביותר בשנים הבאות עלינו לטובה. כך שכפי שניסח את זה כותב אחר באייל, מסתבר כי משפחות אריסון ודנקנר נהנו ממזל משובח במיוחד בשנים האחרונות, וכנראה שיהנו ממנו בהמשך.

בוודאי שהחוק המתיר פיטורי עובדים על מנת לחלק דיבידנדים לבעלי המניות (ולא סתם ''לשפר את הרווחיות'' כפי שציינת. כל הרווחיות שבעולם לא משנה לבעלי גרעין השליטה ב''פועלים'' אם הם אינם מורשים לחלק השנה דיבידנדים על מנת להחזיר את ההלוואה הנדיבה שקיבלו) הוא תולדה של כוח. כוח אשר מכתיב כי הבנק שייך (או לפחות גרעין השליטה) לשתי משפחות אשר קיבלו אשראי עצום מהבנקים (אשר נמצאים בשליטת המדינה וקבוצות אחזקה גדולות אחרות), ו''רכשו'' בו זכויות חזקות בהרבה על הבנק מאשר אנשים אשר השקיעו בו את שלושים השנים האחרונות מחייהם.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172913
הערה קטנה לגבי הדיבידנדים: עד כמה שזכור לי, בעלי המניות חילקו לעצמם דיבידנדים נאים עבור רווחי הבנק במהלך כל השנה, למרות שהם קנו את הבנק רק באוקטובר.
בדומה לרכישות מעוותות אחרות שנעשו במשק (כמו מפעל הכימיקלים בחיפה, שנקנה בסכום שהוא נמוך מסכום המזומנים שהיו בקופתו באותה עת!).
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172917
נדמה לי שחלוקת דיווידנדים בד''כ עובדת כך -- מחלקים דיווידנד למי שמחזיק (החזיק) במניות בתאריך נתון. אין כל דרישה להחזקת המניות לאורך כל התקופה עבורה מחולקים הדיווידנדים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173322
אני מסכים איתך ב100% אחוז שהדבר החשוב הוא העובדות ולא התאוריות. העובדות הן שכיום מדינת ישראל במצב כלכלי קשה, שאי אפשר לתלות אותו רק במצב הבטחוני. אם אני מבין נכון, לך יש שתי תאוריות שמסבירות את המצב הזה (בהקצנה מסוימת, למען האפקט הדרמטי):

או ש

א. האשמה היא ב20 המשפחות העשירות בארץ שחולבות את המדינה, אם רק כל המשפחות האלה היו מסתלקות כמו אריסון אז כולנו היינו שבעים ומאושרים.

או ש

ב. האשמה היא ב2 העשירונים העליונים שחוגגים על חשבון כל השאר עם ה10,000 ש"ח נטו למשק בית שלהם, הטיסות לחו"ל והקוויאר. הם מרוויחים יותר מדי, משלמים מעט מדי מסים, עושים פחות מדי מילואים, וחוץ מזה הם גם אשכנזים. אם רק היו מעלים להם את המס אז היה מצבנו משתפר פלאות.

לי יש הסבר אחר. לדעתי, חוץ מכמובן המצב הבטחוני, הבעיה הכלכלית העיקרית של ישראל נובעת מכך שאין מספיק אנשים שעובדים. יש מגזרים שלמים (גברים חרדים ונשים מוסלמיות) שכמעט לא עובדים בכלל, יש אחוז הולך ועולה של נתמכים מהמדינה, יש מקצועות שבהם אין כמעט אף ישראלי, יש כל מני פרדוקסים של מיסוי וקצבאות שגורמים לזה שהרבה פעמים לא משתלם לאדם לעבוד יותר או לעבוד בכלל, ובאופן כללי יש תרבות שבה להיות מסכן זה גאווה ולהצליח זה בושה.

אני לא אומר שיש לי דרך לתקן את המצב הזה ואני לא אומר שכל מה שביבי עושה זה נכון, אבל זו לדעתי אחת הבעיות המרכזיות של ישראל, ושר אוצר אמיץ צריך לנסות להתמודד איתה ולא לטאטא אותה מתחת לשטיח.

-----
*לאייל הקרתני: מזדמן זה ענין של מצב נפשי ולא של מצב עובדתי, גם אם באמת הזדמנתי די הרבה בחודש האחרון.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173550
ראשית, למה הכוונה בכך שה"מדינה" במצב כלכלי קשה? מצבם הכלכלי של חלק מאזרחי ישראל דווקא השתפר, ועסקיהם עשו חיל. הם הרחיבו את שליטתם בשוק, המשיכו לקנות חברות בעסקאות ממונפות, והמשיכו להרוויח (רווחי הבנקים אף עלו יחסית לשנה שעברה, כך דיווח לא מזמן YNET).

אני אינני מתעלם מכך שיש השלכות למצבה הבטחוני של ישראל ולמיתון הכלל-עולמי, אלא טוען שיש דווקא מי שמרוויח מזה. מיתון ואבטלה לא רעים "למדינה", אלא לחלקים מסוימים באוכלוסיה. מדיניות ממשלת ישראל כיום בהחלט -מעודדת- את האבטלה, כחלק ממה שקרוי "הגמשת שוק העבודה". האבטלה היא עוד כלי אשר פוגע בזכויות ובתנאי העובדים במשק.

אין ספק שהאבטלה פוגעת בתוצר הישראלי. אין אפשרות לאגור ימי עבודה, ויוצא שבכל יום מפסידה ישראל שלוש-מאות אלף ימי עבודה, אשר היו יכולים להיות מנוצלים לבניית תשתית תחבורתית מתקדמת יותר, הקמת בית-חולים כללי חדש סוף-סוף, או לאין ספור מטרות ראויות אחרות במשק הישראלי הסובל מחוסרים רבים. הסיבה שאיננו בונים בית-חולים חדש הוא לא מחסור בידע הטכני המתאים, ידיים עובדות או ברופאים ואחיות, אלא העובדה ש"אין כסף".
אני אינני חושב שצריך לשלם לאדם יותר כסף על מנת שישב בבית מאשר הוא מסוגל להרוויח בעבודה הגונה. מצד שני, אינני רואה את ההגיון בפיטורי עובדים במשק מוכה אבטלה, שליחתם "לעבוד" כאשר ברור לכולם כי אין משרות, תוך קיצוץ אכזרי באמצעי המחיה שלהם (אשר אינם מנופחים כפי שמציגים פקידי האוצר מפעם לפעם. משפחה בה האב מובטל או נכה מתקיימת בקושי רב בישראל של היום). לעשות את זאת בשנה בה מחלקים\\מחזירים או איך שלא תקרא לזה שני מליארד שקל לחלק המבוסס והעשיר בחברה, כאשר הבנקים מוחקים חובות עתק של שישה מליארד שקל, בחלקם הארי ללווים הגדולים במשק, קבוצות אחזקה עשירות ועתירות הון, תוך הפסד תקבולים למדינה של 2.7 מליארד שקל בשנת 2002, 2.25 בשנת 2001, וכנראה לא פחות מכך בשנה זו, זה כבר נראה לי לעג לרש.
להתנפלות הנוכחית על ה"פרזיטים" יש סיבות פרוזאיות הרבה יותר. שיטת "הפרד ומשול" תמיד עבדה לטובת השלטון, וכך זה גם היום. רוב העובדים אינם מבינים כי גורלם קשור קשר הדוק גם בגורל המובטלים, בתנאי השכר של העובדים הזרים, בתנאים הסוציאליים של עובדי חברות כוח אדם, ורחמנא ליצלן, בזכות ההתאגדות של עובדי המגזר הציבורי. פעמים מעטות עושים העובדים את הקישור המובן - עוד מובטלים זה לא רק עוד מסכנים "אחרים", אלא צבא המילואים של המעסיקים. הם מאפשרים להם להוריד את השכר לעובדים, ולהרע את תנאיהם. הפגיעה בעובדי חברות כוח האדם עושה אותם לעובדים זולים יותר, וכך משתלם עוד יותר לזרוק לרחוב עובדים עם וותק ותנאים ולשכור במקומם עובדי חברת כוח אדם או גרוע מכך - חברה קבלנית "מספקת שרותים" (כמו רוב המאבטחים במשק). שבירת זכות השביתה וההתאגדות של ארגוני עובדים עושה אותם לטרף קל יותר, "תאוריית החלחול" עובדת לא רע בכיוון ההפוך - הורדת שכר בדרגות המוכות מחלחלת כלפי מעלה. המוני עובדים זרים שומרים את השכר במקצועות מסויימים ברמה נמוכה אשר בקושי מאפשרת קיום בכבוד לעובד ישראלי. זו הסיבה שהמדינה רודפת אחרי עובדים "בלתי חוקיים" ומביאה במקביל עובדים "חוקיים". העובדים החוקיים עובדים לרוב בתנאים גרועים יותר - בסקר שנעשה בשנת 2000 הסתבר כי 73% מהעוברים ממעמד עובד חוקי ללא-חוקי דיווחו על -שיפור- הן בשכר והן ביחס מצד מעסיקים, שהרי הם אינם כבולים למעביד (הנתונים מתוך אתר "קו לעובד").

שר האוצר לא "אמיץ" ולא נעליים. הוא וקבוצות האינטרסים שהוא מייצג מנצלים אווירת משבר על מנת להרע עוד יותר את מצב העובדים בישראל, ובהצלחה מרובה.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173554
שלום גיל,

רק רציתי לומר שתענוג לקרוא את התגובות שלך, חבל שאין לנו אנשים כמוך במשרד האוצר.

בכבוד רב,
עידו הרטוגזון
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173557
הצרה היא שהיו אנשים כמוהו באוצר, ודי הרבה זמן למען האמת. בזכות ''האמת'' החברתית שלהם הגענו למצב החנק של היום. ההזרמה הבלתי פוסקת ל''שכבות החלשות'' שהחלישה אותן יותר ועודדה אותן להפסיק לעבוד ולתרום, חיזוק ועדי העובדים והמנגנון הציבורי, שאינם ''טרף קל'' כלל ועיקר, אלא המדינה היא הטרף הקל שלהם, ועוד ועוד. מר לדרמן יודע לשלוף כמה עובדות, ולהטמיע אותן בתוך סאגת ניצול העבדים החוזרת על עצמה שלו, תחת להציע מנגנונים שייחלצו את המשק מהבוץ. לא חוכמה להגיד ''צריך שכולם יהיו מאושרים'' - בעולם המעשי יש למצוא לכך מקורות תקציביים, ואלו לא יכולים לבוא מהרודנות העשירה של לדרמן, כי ברגע שהחבר'ה האלה, שיש להם ניידות גבוהה (כמו שהראתה שרי אריסון) יראו שהמדינה פה באמת אוכלת יושביה, הם פשוט לא יהיו כאן, או לפחות כספם לא יהיה כאן, וכולם יהנו משיוויון חברתי בזבל. אי אפשר להתעלם מכך שבעלי ההון הם בעלי ההשפעה והעמדה, וניתנים ל''חליבה'' עד גבול מסויים מאוד, שמעבר לו הכדאיות של ההשקעה במדינה נעלמת. אם רוצים לשפר את המצב הכלכלי במיתון עמוק, לעיתים קרובות יש גם לעבור דרך מצב ביניים של ''יהיה קצת יותר רע לפני שיהיה יותר טוב''. החוכמה היא להסתכל על המגמות, האינדיקטורים המשקיים הכלכליים, ולראות אם באופק יש אור אמיתי, או שזו רכבת שבאה לדרוס אותך. מר לדרמן בוחר גם להתעלם מזה, ובאופן פופוליסטי למדי מתרכז בטרנזיינט.
אתה בהחלט יכול לעודד אותו, אבל מן הראוי שתבין שבעידוד זה אתה פשוט מצטרף לדמגוגיה והתשלחות מיותרת ב''ההם שמה למעלה'', במקום להציע פתרונות מעשיים למצב.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173612
אני לא חושב שאנשים כדוגמת מר לדרמן היו במשרד האוצר אי פעם (אם אני מבין נכון את דעותיו).
עדין מפלגת העבודה (וההסתדרות החזקה), יותר משהן היו סוציאליסטיות, הן היו ריכוזיות. וזה לא אותו דבר.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173649
זה בדיוק העניין - סוציאליזם הינו בעצם ריכוז המשאבים בידי הממשלה (לא בהקצנה כמו בקומוניזם ובהלאמה כמו בדיקטטורות מסויימות, אבל בהחלט הרבה מעל אווירת השוק החופשי שמנסה ליצור הקפיטליזם).
הסוציאליזם דוגל בכך _משום_ שהוא חושב שהוא יודע, בדיוק כמו מר לדרמן, מה טוב למדינה יותר מאזרחיה, ולכן מעדיף שהממשלה תחלק חלק ניכר מהמשאבים, למה שהיא מוצאת לנכון (והתירוץ למה שנכון, הוא, בד"כ, פיתוח משאבים איסטרטגיים ורווחה). בשל סיבה זו נבנתה ההסתדרות כ"מדינה בתוך מדינה" - היא לא איגוד העל של העובדים, אלא פשוט המעסיק הריכוזי הגדול ביותר, שבכל שביתה מגן בעיקר על כוחו.
לדעתי, אתה מחליף בין "סוציאליזם" ל"רווחה": מדיניות רווחה יכולה לפעול בכל משטר, בין אם הוא ריכוזי ובין אם הוא מושתת שוק חופשי. טענתי היא, שרווחה הפועלת בתנאי שוק חופשי תהיה יעילה יותר. למשל: ראה את החברות הגדולות שיודעות שכחלק ממאמצי השיווק שלהן עליהן להשקיע בקהילה ולתת חסויות לאירועי התרמה למיניהם, ודוגמאות רבות כמו המקום בו אני גר כרגע, שמארגן התרמות מסיביות בכל הזדמנות לכל צורה של נזקקות. בני אדם רוצים לעזור, והם חיות חברתיות מטבען. אף אחד (כול האמריקאים) אינו רוצה לגור במקום בו קיימים הומלס ברחובות, ויש אנשים החיים בעוני. ההבדל הגדול בין השוק החופשי לריכוזי במישור הכלכלי, הוא בדיוק כמו ההבדל בין שלטון המתיר יותר חרויות פרט לכזה המגביל אותן: השאלה הנשאלת היא האם העם יודע למצוא לבד מה טוב לו, או שהוא "צריך הכוונה מגבוה של המפלגה השלטת" (שגם לוקחת לעצמה "מעשר" נכבד על הייעוץ וההכוונה וכל המנגנון המנופח שהם מייצרים). הבדל נוסף הוא, כמובן, שכתוצאה משיטת החלוקה של העושר, היכן יהנו יותר האזרחים מרווחה? כנראה במקום שמחלק אותו ביעילות רבה יותר, ומותיר בידי האזרח וה corporate את חופש הבחירה למי לתרום.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173673
אני אענה מאוחר יותר על שאר תגובותיך, אבל רק משהו קטן לגבי תאגידים ''מודעים חברתית'', ופילנטרופיה קפיטליסטית בכלל.
הבעיה היא כמובן שההתרמות אכן מופיעות כמאמצי שיווק. הרבה יותר זול לתרום שמיכות לנזקקים אצל דודו טופז מאשר להקנות לעובדיך בטחון תעסוקתי ולהעסיק אותם בתנאים הגונים. אני חושב שאדם יעדיף בהרבה לעבוד בתנאים סוציאליים מתאימים מאשר שהילד שלו יקבל מחשב כתרומה מהפירמה שעושקת אותו. כל התרומות לקהילה של אינטל לא שוות חלק קטן מהפטורים ממסים שהיא הוציאה מהממשלה. שתשלם מיסיה כחוק במקום לתרום את הפרוטות שלה תוך רווח תדמיתי והתבשמות עצמית.
בגדול, בעלי הון תמיד תמיד תרמו לקהילה. זה זול, שיווקי, ופטור ממס. אני מעדיף שהמדינה תחלק את מניות בנק ''הפועלים'' לאזרחי המדינה (סוף סוף, אזרחי המדינה נאלצו לקנות את המניות הללו על מנת להציל את הבנקים מקריסה בתום תקופת האינפלציה הדוהרת והרצת המניות הפלילית) מאשר שתתן אותן בתנאים מגוחכים לקבוצת אריסון-דנקנר ואלה בתורם יתרמו שמיכות וצעצועים.
גם בעיתונים הגדולים כותבים לא פעם ולא פעמיים על ההבדל בין צדק לצדקה, ומי מן השניים עדיף.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173773
גם התגובה הזו שלך ממחישה את מה שאני מדבר עליו: תאגידים תומכים בצורות הרבה יותר רחבות מאשר "שמיכות במופע של דודו", ונכון, גם אם המניע הוא השיווק , מה רע בכך?
אבל אתה תמשיך להניף את דגל "העשוק" מול "העשיר" העושק, ולעזאזל עם העובדות שמראות שהמצב אינו כזה. אני הבאתי את ה - 2 גרוש שלי לדיון, ומתנצל שהתייחסתי בדברי אליך, באופן שחייב אותך להגיב. אין טעם - הויכוח בינינו, למרות שנשען בחלקו על עובדות, הוא אידיאולוגי, ולכן לא ממש תסייע הוספת פתיל אינסופי נוסף, כמו שמתפתח פה מדי פעם, בין תומך שוק חופשי לריכוזי.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173801
מספרים. בשנת 1996 אינטל סובסדה ע"י הממשלה ב 900 מליון דולר, כ 300 אלף דולר לכל מקום עבודה (כ 1500 באינטל עצמה לפי הערכותיה, ועוד 1500 אצל ספקים וקבלנים). איזה אחוז מסכום זה תרמה אינטל לקהילה? לפי איזה מילון שאתה מכיר הדבר הזה יכול בכלל להיקרא "תרומה"?

בגדול יותר, אפשר לראות את הדבר בהקשר לוועידת ארגון הסחר העולמי שנכשלה, בקנקון. מדינות הצפון העשירות מסבסדות את החקלאות ב 320 מיליארדד דולר, יותר מפי שש מהעזרה שלהן למדינות הדרום העניות. רק ההפסד הישיר מיצוא (כלומר מבלי להביא בחשבון את נזקי הייבוא במכירי היצף אשר גורם לסגירת מפעלים ואיבוד אדמות, לעוני ולרעב אשר בתורם פוגעים בתוצר גם לטווח ארוך) של המדינות העניות עולה בהרבה על ה"עזרה". מעניין למשל לקרוא את דבריו של שטיגליז, זוכה פרס נובל לכלכלה ומי שהיה אחד ממנהליו הבכירים (סגן הנשיא כמדומני) של הבנק העולמי:

על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173803
לגבי דוגמת אינטל, אתה מנסה להציג את המצב כאילו אינטל הקימה את המפעל ואז הממשלה החליטה מסיבות עלומות לרשום להם צ'ק של 900 מיליון דולר.

למעשה המפעל הוקם בזכות הבטחת הממשלה לסיוע בצורה של הקלות במיסים וכדומה. הממשלה החליטה שתמורת הערך המוסף שהמפעל מספק כמעסיק מרכזי באזור הדרום, שווה לוותר על הכנסות היפותטיות ממיסים (שהרי לא היה תור של מפעלים שרצו לקום בקריית גת ולשלם מסי ענק אם אינטל היתה מוותרת) ולסייע למפעל לקום.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173804
אני אינני מתעלם מהערך המוסף, אלא מחשב אותו כשווה ערך ל300 אלף דולר לכל מקום עבודה. אני טוען בפשטות שיש להעמיד את ה"תרומה לקהילה" של אינטל בהקשר המתאים - ההקלות והמתנות המפליגות שהיא קיבלה מהמדינה. זה הכל.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173825
אתה שוב ושוב חוזר על אותו טיעון שגוי כאשר אתה מסתכל על מחיקת חובות ע"י הבנקים, או על הקלות מס ע"י הממשלה, כחלוקת כסף. זה מזכיר לי את הבדיחה הותיקה והלא PC הבאה:

ילד שואל את אבא שלו "אבא, מה ההבדל בין תאוריה למעשה?"

אבא: "בוא אני אדגים לך, לך תשאל את אחותך, אמא שלך, וסבתא שלך, אם הם יסכימו לשכב עם גבר זר תמורת מליון דולר".

הילד הולך ושואל את האחות, האמא והסבתא שלו וכל אחת מהן אומרת שבטח, תמורת מליון דולר, היא תסכים לשכב עם כל אחד.

הילד חוזר לאבא ומספר לו מה שהן אמרו, ואז אבא אומר לו "אתה רואה, זה ההבדל בין תאוריה למעשה. באופן תיאורטי, יש לנו 3 מליון דולר. באופן מעשי, כל מה שיש לנו זה 3 זונות."

באותה מידה, הכסף שהממשלה היתה מרוויחה אם היא לא היתה נותנת את ההקלה לאינטל, או אם הבנקים לא היו מוחקים חובות לחברות שפשטו את הרגל הוא תיאורטי לא פחות מהמליונים מהבדיחה הזו.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173832
לגבי בנקים, הטיעון שלך הוא כמובן שגוי באופן בולט. אם לאבא שלי שהוא בעל עסק עצמאי היו רווחים של 100 אלף שקל בשנה אבל במקביל הוא היה נותן לי הלוואה של 100 אלף שקלים ומדווח עליה בסוף השנה כ"חוב אבוד", המדינה היתה מפסידה את מס החברות (אם אבא שלי היה בנק אז מדובר ב 45 אלף שקלים), כסף ריאלי לכל דבר ועניין. רווחי הבנקים מגיעים ברובם ממשקי הבית. ממני וממך. האשראי, כמו גם החובות המסופקים והמופרשים בסיכומו של דבר, הולכים רובם ללווים הגדולים במשק. אם "נחתוך" דרך כל הבבל"ת הטכני, המשמעות היא מעבר של כספים ממשקי הבית לקבוצות הון אשר לוות מיליארדים ואז לפתע אינן מסוגלות לשלם (למרות שאם זה מדאיג אותך, שמעתי שלאריה גנגר, מבעלי "לומניס" אשר מרמזת על חוסר יכולת להחזיר את חובה, שלום. גם לבנו, אשר השתכר כחמישה מליון שקלים תוך כדי עבודתו כמנהל בחברה אשר צברה הפסדים), תוך הפסד מיסים למדינה בדרך. יש לזה המון סיבות טובות - מנהלי הבנקים "נסחפו", לא צפו את המיתון, קיבלו החלטות גרועות באופן משונה (אם כי הדבר לא פגע במשכורתם או בבונוסים שלהם יותר מדי, השבח לאל), ועוד סיבות והסברים כמוהם שמענו גם לגבי ההמלצות לקנות מניות מורצות ומנופחות לפני יותר מעשרים שנה.

לגבי אינטל, זהו שוב הטיעון שכל פעילות שעושה איזשהוא תאגיד היא רווח נטו, והמדינה והציבור צריכים להכיר תודה ולשתוק. כאילו הוצאת 900 מליון דולר על אינטל זה אפיק ההשקעה הטוב ביותר אשר יכולה המדינה למצוא, כאילו אינטל איננה מרוויחה יפה מאוד מהמפעל שלה בישראל גם ללא ההטבות והמנות מהציבור הישראלי (אינטל משיגה בישראל כ 33 אחוזי תשואה על ההון, לעומת הממוצע שלה בעולם העומד על 22 אחוז. לפני הטבה כלשהיא.)
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173833
1. אני מודה שאני לא מבין בזה יותר מדי, אבל אתה אומר שהבנקים סתם וויתרו על הלוואות שהם יכלו לגבות? זה נשמע לי משונה - למה אין בג"ץ, חקירה פלילית וכו'?. אני די משוכנע שאם תנסה לעשות את הטריק הזה עם אבא שלך אז לא המדינה תפסיד, אלא אתה ואבא שלך תסתבכו בפלילים.

2. לגבי אינטל, שוב אתה חוזר על אותו כשל, המדינה לא לקחה 900 מליון דולר והשקיעה אותם באינטל. מה שהמדינה עשתה זה נתנה הקלה במס ע"מ שאינטל תקים את המפעל בארץ. כאשר חנות מוכרת חולצה בהנחה ב80 ש"ח במקום ב100 ש"ח, היא לא "משקיעה" או "נותנת ללקוח" 20 ש"ח, החנות מקבלת 80 ש"ח בפועל במקום 100 ש"ח תאורטיים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173838
אינטל קיבלה מענק. עקרונית, המפעל יכול להפסיד ואז המדינה לא הייתה מרוויחה דבר ממסים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173842
לפי הכתבה בהחלט נראה שאינטל זה דבר טוב למדינה, עם יצוא של 2 מליארד דולר (400,000$ לעובד).

באמת כתוב שם שאינטל קיבלה מענקים (ולא הטבות במס) אבל הייתי שמח לפרטים יותר מדויקים על מה בדיוק היה ההסדר.
קיבלה מענק 173880
אבל השקיעה הרבה יותר, לא?
ושאלה לגיל, והייתי שמח לתשובה ישירה: מה היית עושה לו אתה שר האוצר, כשאינטל הודיעה שהיא מוכנה לשקול הקמת מפעל בישראל?
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173843
1. "חובות אבודים" הוא סעיף מוכר בדו"חות כספיים של חברות, שבזמנים קשים נעשה בו שימוש. הבנקים לא ממש יכולים לגבות - כשחברה אומרת "אין לי כסף", מגיעים איתה להסדר, לפריסת תשלומים או למחיקת חובות. התנאים בדרך כלל יהיו קלים יותר מאשר התנאים שהבנק יהיה מוכן לתת לך או לכל לקוח פרטי שצבר חוב של 20 אלף שקל, למשל.

הנה 2 דוגמאות מהעת האחרונה, מחיפוש "חובות אבודים" באתר גלובס ‏1:

הדוגמה השערורייתית ביותר היא קבוצת גבור ספורט: "במסגרת ההסדר, יאלצו הבנקים למחוק לגבור ספורט חובות בהיקף של כ-‏150 מיליון שקל ולפרוס לה הלוואות של מאות מיליוני שקלים נוספים, שספק רב עם יוחזרו בעתיד. החלק המדהים בכל הסיפור, הוא שגיל ואלדר (מנהלי הקבוצה), שיידרשו להביא במסגרת ההסדר "כסף מהבית" (לצד שותפים ותיקים וחדשים בקבוצה), ימשיכו לנהל את גבור ספורט לאחר אישור ההסדר. זאת, למרות אחריותם הישירה של השניים לסדרת השקעות כושלות, שהובילו את הקבוצה למצבה הנוכחי: גירעון של 81 מיליון שקל בהון העצמי וחובות של יותר מ-‏700 מיליון שקל לבנקים ולבעלי האג"ח".

ענף הבנייה - (כלכלני משרד השיכון חוזים) "הפרשות ענק לחובות מסופקים, ב-‏4-5 מיליארד שקל". ההפרשה תתבצע תוך פריסה ודחייה של פרעונות שוטפים והסדרי תשלומים חדשים, על מנת להימנע מהגדלת סעיף חובות אבודים במאזני הבנקים. לדעת הכלכלנים, הבעייתיות בענף נובעת מירידה של 12% בשיעור שנתי במכירת דירות חדשות בבנייה פרטית; מירידה חדה של 45% בדמי השכירות על מבנים ומשרדים, דבר שפגע בתזרים המזומנים של הלווים ובשווי הבטחונות של הבנקים, ומירידה של 7% בשווי הנכסים".

סיבה נוספת לצבירת חובות אבודים, מעבר לאלה שפורטו כאן (ירידה בביקוש, ניהול שגוי) היא עשיית עסקים עם גורמים במדינות לא-יציבות יחסית. לך תדרוש את הכסף מקבלן בברזיל שפשט רגל.

1 אני לא מביאה לינקים, כי חצי מהם כבר סגורים בארכיון בתשלום.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173918
לגבי אינטל הגבתי במקום אחר. לגבי הבנקים, אני רק אחזור על הטיעון הרגיל שלי. בדרגים הגבוהים מדובר על מאבקי כוחות, לא על ''חוקיות''. כוח חזק מספיק הוא ''חוקי'' על פי הגדרתו. אני ואבא שלי אולי נסתבך וניפול, זה שונה לגמרי לגבי חברי האוליגרכיה הישראלית.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173839
רק להדגיש נקודה אחת:
אכן כעיקרון פעילות עסקית שעושים תאגידים זה דבר מועיל למדינה.*

בהנחה (הפשטנית והאופטימית) שתפקיד הממשלה הוא לדאוג שיהיה טוב לאזרחים, גם אם אינטל לא תשלם אחוז אחד של מס ישיר לעולם, עצם זה שהמפעל נמצא איפה שהוא נמצא, מספק עבודות והכשרה וצורך שירותים זה דבר טוב למדינה.

זה לא אומר שלא צריך לגבות מאינטל מס. בהחלט יכול להיות שאם הממשלה גם תגבה מס ותשתמש בו למען האזרחים, אז היא תוכל להפוך את העובדה שהמפעל קיים לדבר עוד יותר טוב. אבל, עדיף מפעל קיים שלא משלם (או משלם מעט) מס מאשר מפעל שלא קיים שמשלם הרבה מס.

אני לא יודע מאיפה אתה מביא את המספרים שלך**, אבל אני בטוח שאי אפשר לתמצת את כל השיקולים שהיו לאינטל אם להקים או להקים מפעל בארץ למספר אחד שאם הוא גדול מ22 אז התשובה היא "כן" ואם הוא קטן מ22 אז התשובה היא "לא". נראה לי שאם אנשי האוצר היו משוכנעים ב100% כמוך שבכל מקרה משתלם לאינטל להקים את המפעל בקריית גת אז הם לא היו נותנים לה את ההטבה.

----
* בהנחה שאין בפעילות הזאת תוצאות לוואי שליליות של זיהום אוויר וכו'..

** מאיפה באמת הבאת את המספר הזה של 33%?
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173908
טוב, אני מתנצל מראש משום שאני מתכוון לענות לכל השאלות בקשר לאינטל בהודעה אחת, זה נראה לי הגיוני יותר מלכתוב שלושה שברי-תגובות.

הדיון החל לגבי "תרומות לקהילה" של תאגידים והטענה המוזרה כאילו תרומות של תאגידים זו דרך מוצלחת יותר לנהל את רווחת האוכלוסיה מתקציבי ממשלה, לא לגבי "השקעות חוץ במדינת ישראל - טוב או רע". אינני חושב ובשום מקום לא ציינתי כי השקעות חוץ הן דבר רע למדינת ישראל. הן בהחלט -יכולות- להיות דבר רע. השקעות החוץ במדינות העולם השלישי הרבה פעמים נוטות לכיוון גזל בוטה של משאבי המדינה והוצאתם במחיר אפסי למדינות הצפון העשירות, אולם כמו כל דבר פעולות אלו מוכתבות ע"י שיקולים של כוח, ולמזלנו כוחה של ישראל עולה בהרבה על זה של מוזמביק.

לגבי אינטל ספציפית, ביכלר וניצן מציינים מספר פרטים לגבי השקעותיה המוקדמות של אינטל בישראל (הן לא החלו עם המפעל בקרית גת וגם לא בתקופת עסקי השלום של המזרח התיכון החדש), ואפשר למצוא פרטים אחדים ברשת - רבים מהם לא תואמים בצורה מלאה אחד לשני, מה שבדר"כ מרמז על אינטרסים שונים ומשונים. מתוך ביכלר/ניצן, הנה הקטעים הרלוונטיים:
"...'אינטל' הקימה בשנות השמונים שני מפעלים, שהעסיקו כשמונה-מאות איש בייצור ובפיתוח מיקרו-פרוססורים...'אינטל' טענה כי היא השקיעה בישראל 123 מליון דולר (מאוחר יותר טענה כי סכום ההשקעה הוא 180 מליון דולר); אבל מבקר המדינה בדו"ח שלו משנת 1984, טען כי ממשלת ישראל מימנה, במישרין ובעקיפין, 108.5 מליון דולר מתוך ההשקעה. אין מה לדאוג: גם שארית ההשקעה בסך 14.5 מליון דולר, ש'אינטל' טענה שהשקיעה, היתה בציוד ישן שהועבר מפירמת-האם בקליפורניה, ושערכו היה לכל היותר 1.5 מליון דולר (מקור: כספים, 21.5.84).
עד כאן צד ההשקעות במאזן. החלק העסיסי הוא צד ההכנסות השוטפות: 'אינטל-ישראל' 'מוכרת' את כל תוצרתה לפירמת-האם שבקליפורניה; היא קונה רק ממנה את תשומות הגלם, שאליהן היא מחברת את כוח העבודה המקומי. ישראל, כמרבית המדינות שצברו חובות כבדים בשנות השמונים, נהגה להעניק סבסוד עמוק לייצוא. ומאחר שלא היה מי שיפקח על הרכב ה'ייצוא' של 'אינטל', חששו במשרד האוצר שמדובר בהטבות רווחיות ביותר. מצד שני, דרשה 'אינטל' להעביר את רווחיה לפירמת-האם במטבע-חוץ, ללא היטלים שהיו נהוגים באותה עת. מתוך 'חדשות', 12.2.88: "...בין שרי הממשלה העלו הצעה: 'אינטל' תמשיך ליצא לחו"ל, אבל הממשלה תעשה עצמה 'כאילו' לא היה ייצוא. אבל אם אין ייצוא, אין תמריצי ייצוא או כל הטבה אחרת הכרוכה בייצוא... מצד שני, תאפשר הממשלה ל'אינטל' להוציא מטבע-חוץ ללא היטל של 15% 'כאילו' לא היה היטל..." "

הנתון לגבי התשואה על ההון מחושב על פי הערכות, משום שאינטל איננה מפרסמת את רווחיה בישראל. ניתן להעריך זאת על פי שולי הרווח הממוצעים של אינטל בעולם והמכירות של 'אינטל-ישראל', אשר כן ידועות.

עוד קצת מידע (לא תואם במאת האחוזים. כנראה שיש להמתין לדו"ח המבקר בשנים הקרובות) שמצאתי לפני כמה ימים לגבי אינטל:

ובנוסף הפנה קורא אחר ללינק ב YNET.

לסיכום, אין לי דבר אישי כנגד 'אינטל', ואינני יודע אישית אם הייתי משלם כסף רב כל כך בשביל ש'אינטל' תקים את המפעל שלה כאן - פשוט אין לי את כל הנתונים. יכול מאוד להיות שכן. מה שברור הוא שפעמים רבות יותר משרוצה העגל לינוק, רוצה הפרה להיניק, וממשלת ישראל נוטה להרעיף הטבות ומתנות בטענה אשר בדרך כלל סותמת את הגולל על כל ביקורת - "חייבים" לתת מתנות כאלו, כי אחרת אף אחד לא יבוא לכאן והכלכלה תידרדר אל התהום. כמו לגבי כל אחת מטענות הממשלה ("חייבים" לקצץ בקיצבאות הילדים, "אי אפשר" להוריד את המע"מ השנה, אפשר רק להוריד את מס ההכנסה, "הפרטה היא לטובת המשק, אפילו אם המחיר נמוך מדי", "צריך" לקצץ אחוז אחד בהשתתפות המעסיקים בביטוח לאומי, ועוד ועוד), יש לקחת אותה בערבון מוגבל מאוד. לא מדובר מתורה מסיני, אלא בסיפוריהם של אותם אנשים ששנה קודם לכן עוד "עשו לביתם" באחת מקבוצות האחזקה הגדולות במשק, ועוד שנתיים יחזרו לעשות לביתם באותו המקום בדיוק (את הפרטים על עסקיהם הקודמים והעתידיים של פקידי האוצר אני משאיר לקוראי מוספי הכלכלה. הכל נכתב באופן גלוי, צריך רק לחבר את הקווים).

אני כמובן אינני מקבל את הטענה שכל שקל שמשלם תאגיד כמיסים זו מתנה שצריך להודות עליה בתופים ובמחולות. 'אינטל' מקבלת מישראל מהנדסים מעולים אשר סובסדו ע"י הממשלה, (לא זכור לי שכשתרגלתי מהנדסים לעתיד של אינטל במתמטיקה מישהו מבעלי המניות של החברה שילם לי תגמולים), זורקת כאן את הפסולת הסביבתית מייצור שבביה (שוב - 'אינטל' ספציפית לא בהכרח גרועה מאחרים, וכנראה שהיא אף טובה יותר. מדובר על העיקרון), ומקבלת את כל השרותים הרגילים אשר מקבל מפעל מהחברה הישראלית (תשתיות מים, חשמל, תחבורה, וכו'). אני מודע בהחלט לעובדה שגם ממשלת ישראל חייבת להשתתף במה שקרוי בעולם "המרוץ כלפי מטה" - הנסיון להוריד מיסים, להגמיש את שוק העבודה, לשבור התארגנויות עובדים, ובגדול לשלם ולהקריב על מנת ליצור סביבה ידידותית יותר לתאגידים. אני ריאלי ולכן אינני פוסל את זה. ישראל איננה יכולה לפרוש חד-צדדית מהמשחק הגלובלי מבלי ליפול על ברכיה. אני פשוט רואה את זה כמה שזה - סחטנות הנובעת ממאבקי כוחות, במסווה של "שוק חופשי". אינטל לא עושה לנו טובה, אלא סוחטת ככל שהיא יכולה. בוודאי שבהקשר הזה אני אינני מתפעל ונופל מהרגליים מעוצמת ההתרגשות האוחזת בי למשמע "תרומתה לקהילה" של אינטל. שתשלם מיסים ושתפסיק להעסיק את עובדי הנקיון שלה דרך חברות כוח אדם, ואז נדבר על "תרומות".
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173946
אני יכולה רק להוסיף ולהזכיר שיש הבדלים משמעותיים בין תרומות של תאגיד לקהילה ובין הטבות של ממשלה לאזרחיה:

1. תרומה באה על בסיס עיקרון של חסד (עזרה לנצרכים), הטבה ממשלתית נגזרת מעיקרון הזכות (זכותם של אזרחים לחיות בכבוד).

2. תרומה מתבצעת באופן פרטני ורנדומלי, לפי נטיית לבם של מנהלי התאגיד, לארגונים שקרובים לליבם (לא שיש בכך רע). הטבה ממשלתית נשענת על חוקים, ערכים ונורמות ממלכתיים (כמו קצבאות הילודה עד השנה האחרונה).
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 174232
אני מצטער, אבל אני לא מסכים איתך. בקרב החוקרים יש חילוקי דעות מתי בדיוק מפלגת העבודה הפסיקה להיות סוציאליסטית, אבל זה בטח לא התחיל עם בייגה שוחט...
כפי שציינת, גם דיקטטורות נוהגות להפעיל כלכלה ריכוזית, אך האם אתה יכול לכנות אותן "סוציאליסטיות"?
ועוד הערה קטנה בנוגע להסתדרות: קיים שוני מהותי בין ההסתדרות של היום (שהיא ארגון עובדים), לבין ההסתדרות של פעם, שהייתה יותר מעסיק מאשר ארגון עובדים. אם תבדוק את רוב סכסוכי העבודה בתקופה ההיא, תראה שההסתדרות הייתה בצד *שכנגד* הפועלים (היא ניסתה לעצור שביתות יותר מאשר להעלות שכר, למשל). היא אמנם ניסתה לשמור על כוחה בכל מאבק, אך עיקר המאבק שלה היה דווקא נגד העובדים...
בכל אופן, אם אני מנחש נכון את דעותיך, הרי שתסכים איתי שלא מדובר במשחק של כן/לא שחור/לבן, ובכל שלטון מתקיימים כמה דפוסים של שיטות שונות. השאלה היא איך מערבבים את הכל, לא?...

ב. בנוגע למדיניות הרווחה בשוק חופשי - אני מצטרף לדעתו של גיל. איני רואה שיטה שיכולה לבסס מערכת רווחה אמיתית המושתת על צורכי פירסום או צרכים כלכליים של התורמים בעלי ההון.

ג. בנוגע לשאלה אם העם יודע מה טוב לו - זו שאלה מאוד מסובכת ולא פשוטה כלל. האם כל האזרחים יכולים תמיד להתעניין מה חסר יותר - מיטות בבית חולים או מיטות במוסד לנשים מוכות? האם תוכניות "לא פופולריות" אבל חשובות לא יקבלו מימון (כמו שיקום אנסים, למשל..)? בנוסף על כך, יש מקומות שצריך לתת בסתר, ואי אפשר לשים את מצלמת המפרסם שתתעד. בקיצור - אני חושב שיש נושאים שהמדינה נקראת לטפל בהם, ולא גופים פרטיים או אנשים פרטיים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173686
אתה יכול לתת דוגמא לאנשים "כמוני" שהיו באוצר? הכוונה היא כמובן לא לממש כמוני (שהרי אינני כלכלן, ואני רק מתחיל לגשש את דרכי בנבכי פלאי הכלכלה הפוליטית של מדינת ישראל), אלא לסוציאליסטים פרועים או לכאלו שדרדרו את המדינה לתהום ע"י הטבות כבירות להמוני העם.

כמו כן, אני רוצה לציין (בעצבנות כלשהיא) ש"מקורות תקציביים" ראויים ציינתי כבר לפחות חמש פעמים שונות במהלך הדיון (עם כי לא אתך אישית), ואני עוד לא מהמבינים הגדולים בתקציב המדינה.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173774
אפשר גם היה להמשיך גם כאן עוד ועוד (מבן גוריון ואילך) - אבל ראה תגובה 173773.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173579
יש לי בעיה עם הבקורת שלך בעניין ה"חברה קבלנית מספקת שירותים".
נניח שאני בעל גנון. אני מבין בחינוך, תאונות ביתיות, תזונה ועוד אי אילו נושאים שקשורים ישירות לעבודתי כגנן ואין לי שום הבנה בהגנה מפני התקפות טרוריסטים. החלטתי להעמיד מאבטח בפתח הגן.
האם לא הגיוני יותר שאני אפנה לקבלן אבטחה שמבין בנושא הזה טוב ממני שיספק לי את השירות הזה?

אין לי מושג מה משמעות המושגים הצבאיים שמתארים הכשרה קרבית (ולכן אתקשה לראיין מועמדים), אין לי מושג איך משיגים נשק ואיך משיגים אישור לנשיאת נשק עבור המאבטח, אין לי גיבוי למקרה שהמאבטח יהיה חולה ליומיים (וכדי להחזיק גיבוי אני אצטרך להכפיל את הוצאות האבטחה שלי)?

דוקא במקרה הזה הגיוני יותר שחברת אבטחה מעסיקה מומחים לנושא תטפל בי. להם קל יותר לראיין ולמיין מועמדים ולבחור עבורי את המאבטחים בעלי ההכשרה המתאימה, להם קל יותר להשיג אישורים זמניים לנשיאת נשק עבור המאבטחים (כיוון שהם מכירים את הנוהלים, הם יכולים להחזיק ארסנל קבוע והם עושים את כל ההליך הבירוקרטי עבור כמה עשרות מאבוחים ביחד), הם יכולים להחזיק מספר מאבטחים כגיבוי למקרה שמאבטח זה או אחר לעדר מהעבודה (מפאת מחלה או שסתם יקח ימי חופשה כפי שמגיע לו על פי חוק) בלי שהדבר יהווה נטל משמעותי ויש להם ידע לגבי כמה מאבטחים עם איזו הכשרה צריך כדי להגן על הגנון שלי.
בגנון של פופק אפשר לקנות הכל? 173666
הגיוני מאוד להוציא את שירותי האבטחה למיקור-חוץ (מה שקוראים outsourcing). תנאי העבודה של המועסקים בחברות כוח אדם הם שורש הבעיה. ולעובדים האלה אין (וכמעט שלא יכולים להיות) איגודים מקצועיים.
בגנון של פופק אפשר לקנות הכל? 173691
מה מונע מאלפי העובדים בחברת כוח אדם להקים איגוד מקצועי?
בגנון של פופק אפשר לקנות הכל? 173700
מה שמנע מעובדי חיפה כימיכלים להצליח בכך, והם מונים הרבה פחות. מי שבכלל יצייץ על התארגנות יפוטר עוד לפני שיספיק לסגור את הפה. פעילים ב''קו לעובד'' מנסים זה זמן מה להשיג לא התארגנות, אלא סתם תלוש משכורת של איזשהוא מאבטח בחברת ''השמירה'', על מנת שיהיה תעוד רשמי של עושק העובדים שלה. אף אחד מעובדיה לא העיז עד כה לתת את התלוש על מנת שישמש כראיה, אפילו לאחר שהובטח להם כי שמם יימחק ו''קו לעובד'' יקפידו על אנונימיות מוחלטת.

אבל תאורטית הם אכן יכולים להקים ארגון עובדים, השבח לאל.
המפתח הוא פחד, טייק II 173704
לא נמצא *אף* עובד אמיץ מספיק כדי להראות בעילום שם תלוש משכורת? אפילו לא אם גזר את הפרטים המזהים?

סלח לי אם אני מפקפק באמיתות הסיפור הזה.
המפתח הוא פחד, טייק II 173706
לפני יומיים דיברתי עם האחראית על הסניף בחיפה ועם עוד אדם אשר עושה מאמצים ניכרים בנידון. אולי שניהם שיקרו, לא הבאתי את הפוליגרף שלי.
מספר "נסיבות מקילות" שאולי יעזרו לשכנע אותך:
- הכוונה היא לא סתם "להראות" אלא להרשות שימוש בו גם בכלי התקשורת.

- "קו לעובד" לא פרסמו מודעה בעיתון. זו מלאכה רגישה, ועובד לא ייתן את תלוש המשכורת שלו סתם כך לאדם אשר הוא איננו מכיר. המדובר הוא על מספר עשרות עובדים אליהם פנו באופן אישי.

- יש אשר נוקטים קו לוחמני יותר, ארגון אמי"ל למשל. הם אפילו הופכים את זה לעסק - ההנחה היא שניתן להרוויח מתביעות של מאבטחים כנגד מעסיקיהם. אולם כמובן, מדובר בעובדים אשר ממילא פוטרו או סיימו את עבודתם באופן יזום.
עובדים לשעבר 173881
בקיצור, לא צריכה להיות כל בעייה להשיג תלוש. אז מדוע אם כן אין העניין מתקדם?
המפתח הוא פחד, טייק II 242181
אננו מבינים מהיכן לקחתם את העובדה הזאת ?
כניראה שלא בדקתם את הדבר לעומק.
אנו לא: "מדובר בעובדים אשר ממילא פוטרו או סיימו את עבודתם באופן יזום."

להבא תחקרו לעומק, אנחנו טיפה יותר מזה.
יום ניפלא
אמי"ל
המפתח הוא פחד, טייק II 242182
גיל לדרמן הוא אדם אחד. אל מי אתם מדברים, בדיוק?
סליחה שאני מגיב 246215
להודעה ישנה כל כך אבל נזיכרתי בתקופה בה הייית מאוד נואש למצוא עבודה + חסר ידע עבור הצגה נכונה של קרות חיים וכגומה
הלכתי לחברת שמירה בה החוזה היה דרקוני למדי (על כל דבר בערך ) שעות נוספות בעלות מאוד קטנה למעסיק ושלל דברים נוספים , כשבאתי לקחת את החוזה. לא היו מוכנים לתת לי אותו כדי שאוכל לעיין , הייתי צריך להחליט במיידי , למזלי עמד לי שכלי להתעופף משם במהרה.
בגנון של פופק לא צריך מאבטח 173787
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 173679
כל מה שאמרת לגבי גנון בהחלט יכול להיות נכון, אם כי אין שום בעיה להעסיק מאבטחים שמגיעים מחברת השמה למאבטחים. בוודאי שהמקרה מקבל צביון אחר לגמרי כאשר מדובר במעסיק כמו אוניברסיטת תל-אביב אשר מעסיקה עשרות רבות של מאבטחים אשר עובדים שם באופן די קבוע והאחראי הישיר שלהם הוא הקב"ט אשר הינו עובד אוניברסיטה לכל דבר ועניין. חלק ממה שמקובל בחברה הוא זכויות עובדים - הזכות לביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות למיניהן, הזכות להתאגד על מנת לאזן במקצת את יחסי הכוחות מול המעסיק. כל אלו (או לפחות חלקם הלא מבוטל) נשללים מעובדי חברות כוח אדם, ועוד יותר מעובדי חברות אשר מספקות שרותים, למרות שהם עובדים שכם אל שכם עם עובדים אחרים באוניברסיטה, לא פעם למשך תקופות ארוכות מאוד.

את ההגיון הזה אפשר להמשיך הלאה. למה שמקדונלדס' תעסיק עובדים? שתזמין כמה "הופכי המבורגרים", ואחרים "מטגני צ'יפסים", ואולי גם "קופאים". תמיד אפשר לעקוף את חוקי התעסוקה בדרך מתוחכמת.
העיקרון המנחה צריך להיות (לדעתי) שאדם העובד במקום עבודה לתקופה ארוכה לא יכול להישאר כעלה נידף ברוח, "עובד קבלן" ללא כל זכויות במקום עבודתו.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172941
וגם בגלל החברות האישית של טד המנוח עם בנימין נתניהו וקשריה האישיים של גברת אריסון עם גליה מאור.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172786
עוד כמה הערות:

אם ממשיכים לקחת את דבריו של לוי מירב כנכונים, הרי שבנק הפועלים פיטר כ 200 עובדים בשנה במשך השנים האחרונות. זה אכן לא מדויק לומר כי פוטרו 900 (או 800) עובדים. חלקם (לא כולם) פשוט הוחלף - במקביל לפיטורים גם החל בנק הפועלים להעסיק באותם התפקידים בדיוק עובדי חברת כוח אדם.
עוד עולה מהכתבה שבנק הפועלים לא פיטר את אותם עובדים על מנת "להימנע מלסגור את העסק". הוא היה רווחי ונשאר רווחי, אולי אפילו העסק ה"רווחי ביותר במדינת ישראל" לפי הכותב. אם אתה נזקק להבהרה בעניין המוסריות של המעשה - אז לדעתי יש הבדל בין בעל עסק אשר מפטר עובדים על מנת שהעסק ישרוד (בעל עסק לא צריך להיכנס לחובות ולשעבד את עצמו ומשפחתו על מנת לפרנס את עובדיו, ומעולם לא רמזתי כי הדבר רצוי) לבין עסק אשר יכול להתמודד על תואר הרווחי ביותר במדינה אשר "נרכש" מהמדינה ותמורתו עדיין לא שולמה, המפטר עובדים על מנת שבעלי המניות שלו (שכאמור עוד לא הוציאו שקל אחד מכיסם) יוכלו לקבל מאות מליוני שקלים בדיבידנדים זו השנה השישית ברציפות.
ודייק 172805
מורב, מורב קוראים לו. לא מירב.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172908
שלום דודן רחוק..,
ראשית, פוטרו "רק" 800 לאחר שההסתדרות הצליחה למנוע פיטורים של השאר. לולא ההיסתדרות, 900 אנשים היו מפוטרים.
שנית, אתה כותב השאנשים פוטרו "בתנאים נדיבים". נו באמת. פיטורי פקיד בנק בן 45 מקריית שמונה שקולים להענקת מכת ממות לאיש, שהסיכויים שימצא עבודה חדשה במקצועו הם אפסיים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, קפון וקנפו 172752
כמה אנחנו אוהבים לשנוא! כמה אהודה עלינו הצדקנות! כמה נעים ובטוח חיקו החמים של הקונצנזוס! לעזאזל עם העובדות- פעמים רבות הן הורסות לנו תילי תילים של תיאוריות שעמלנו עליהן כה רבות. מי צריך עמדה רעננה שונה ומקורית כשאפשר לקצור תשואות בטוחות מהקהל כשמביעים עמדה פופוליסטית?
חטאים רבים חוטאת החברה השמאלנית כלפי השונה, החלש, הגר, האלמנה היתום והמקופח. דומה כי איש כבר אינו מתרגש מכך. מה לנו לצאת נגד הזרם ולהסתכן בסנקציות חברתיות ? (ע"ע סרבני פינוי המאחזים- מחט זהב נוצצת בערמת הקש והגבבה של מסדר הצדקנים) אך החברה השמאלנית, זו שמר קפון מבטא בקול צלול את דעתה בסוגיית קנפו, אוהבת להטיח רפש גם באלו שלא הצליחו כלכלית (ע"ע חסרי הבית של ככר הלחם, "הסכומים" שהוציאה קנפו על המראה החיצוני, וכיו"ב) כאילו אי-הצלחה זו נגזלה מפינו ממש... כמה קרתני! כמה צר אופקים!
זכותו של כל יהודי להתגורר בארץ ישראל היכן שהוא רוצה. ליבי על מי שנותר תקוע בתקופה בה כונו המהגרים לארץ "מוכי שיגעון המלכות". הטיעונים הרדודים ומדיפי הניחוח הפופוליסטי זול נגד ויקי קנפו, יותר משהם מעידים עליה, הם מעידים על עומקה של הקרתנות של החברה השמאלנית, ועל צרות העין והקנאה המעוורים את עיניהם של אנשים הגיוניים בדרך כלל...
לו אני הייתי קנפו, לא הייתם רואים ממני שמץ הזדהות. בחיים לא!
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, ארצי וקנפו 172763
אני מוריד בפניך את מצנפתי הבלוייה על העונג שהסבת לי כשהזכרת לי בתגובתך את אחד התכסיסים היותר בסיסיים, משהו בנוסח "מט סנדלרים" של תורת הויכוח.
אלא מאי, העובדה שאדם הוא פרו- שרי אריסון, אינה הופכת אותו באופן אוטומטי לאנטי-ויקי קנפו (או כנפו?)
ולא מעניין אותי על מה היא מוציאה את כספה ומה גובהו של תקציב הטיפוח שלה..
לאיזה מר קפון כבודו מתכוון? 172912
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172753
מר קפון שלום,

אני בטח לא אוהב לשנוא ואני בוודאי לא שונא את מרת אריסון. ענייני לא היה בתשואות בטוחות שכפי שאתה רואה כלל לא קיבלתי וגם לא קיוויתי לקבל.
עיני לא צרה בגברת אריסון. זכותה לעשות כל העולה על דעתה ובזכות זו לא כפרתי. היא לא חייבת שום דבר לא לי ולא לאף אחד אחר במדינת ישראל.
הכותרת המקורית של טור זה הייתה 'הטעות של אריסון'. אותי עניין בעיקר להראות את הטעות של אריסון בתפיסת המציאות הישראלית. לפי דעתי אריסון לא מבינה את ישראל בכלים הנכונים - היא לא מבינה את החברה הזו, שלעניות דעתי יש לה כמה מכניזמים ממלאי השראה.
אין לי כל טענה נגד אריסון ותשים לב שבוודאי לא הצקתי לה על ההחלטות השונות שלה, שבאופן אישי מעניינות אותי כקליפת השום, ובאופן פוליטי-ציבורי אני מסוגל למצוא טיעונים נגדן ובעדן.
חבל לי שמרת אריסון לא מבינה את מהות המאבק היהודי הסיזיפי המתרחש בארץ ישראל ואת גדולת המאבק הזה. מרת אריסון נראית מעוניינת יותר במאבקים סטייל המערב הפרוע עם 'טובים' 'רעים' ושוטים מחמיאים על הגיבור. בארץ הזו צריך באמת להיות גיבור כי אין פה 'טובים' אין פה 'רעים' ועל כולם יורקים לא משנה בכלל מי הם. ובכל זאת היא לטעמי אחד המקומות המופלאים בעולם, אם לא המופלא שבהם.
העובדה שאריסון לא הרגישה כך היא מבחינתי טעות קוסנפטואלית בהבנת הישראליות, טעות שאולי נבנית על תפיסה חיצונית לישראליות.

ברכה,
עידו הרטוגזון
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172758
עידו היקר,
(חלק מהישראליות זה לא לדקדק בגינונים, לפיכך אני מעדיף עידו על מר הרטוגזון)
ישראליות? יש דבר כזה? הניתן להגדירו? לחוש אותו? היש איזו ישראליות שכולנו נסכים עליה? אריסון היא מרכיב בישראליות. אתה, עידו יקירי, ואפילו אני, שנינו חלק מהישראליות.כמו העולה החדש מאתיופיה, המתנחל הדתי בעמנואל, אוכל החזיר מהר הכרמל, המילומניק בשיבטה, הפרופסור לספרות מת"א, השופט בבית הדין לתעבורה, הגנב הקטן, הרמאי הגדול, הסופר הנערץ והדוגמנית הבלונדינית- כולם חלק מהישראליות. בדיוק כמו גפילטע פיש וחריימה.
זה סוד יופיה של הישראליות: הרב גוניות, הרבדים, העומק, הפלורליזם, השונות. לפיכך, טענתך הבסיסית בדבר הכשל של מרת אריסון בתפיסת הישראליות, מוטעית.
הכשל האמיתי הוא שלנו. של החברה הישראלית המקיאה מתוכה כל מי שהצלחתו מאירה את דלותנו והברק שלו מדגיש את קהותנו.
אז אולי בכל זאת הצלחנו למצוא מאפיין "ישראליות" אחד לפחות...
בב"ח,
חיים קפון
? 172762
"החברה הישראלית מקיאה מתוכה את מי שהברק שלו מדגיש את קהותנו"?
דבר בשם עצמך בלבד, בבקשה.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172800
אהלן חיים,

אני מסכים איתך הישראליות היא רבת פנים ופלורליסטית. זה בדיוק מה שאני כל כך אוהב בה וזהו כפי שאמרת סוד יופיה. בדיוק את הפלורליסטיות הזו, שיוצרת דיסוננס למראית עין, או בוא נקרא לזה פוליפוניה שנשמעת לרבים כקקופוניה, בדיוק את הפוליפוניה הזו פיספסה לדעתי גברת אריסון.
לו הייתה מבינה את הצורה הזאת של הישראליות, לא היתה נפגעת דווקא ממה שנעשה לה, אלא מבינה שזהו חלק אחד במכלול שלם ומופלא של עימותים והתרחשויות מופלאות ומשונות פה באיזור.

עידו
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172765
מדהים איך שנתיים בגרמניה הופכות את ישראל ממדינה שנואה למקום המופלא בעולם. אולי כדאי לשלוח לשם את 27 הטייסים ולקלוט אותם חזרה עוד שנתיים.
על פופוליזם, קונצנזוס, קרתנות, הרטוגזון ואריסון 172794
אני מסכים איתך במאה אחוז (למרות שאני לא בטוח שדווקא הטייסים זקוקים לחינוך הזה) בכל מקרה העלית חיוך על פני.

עידו
מר עידו ואדון הרטוגזון 172793
---
THATCHER
I came to see you about this campaign of yours. The Inquirer's campaign against the Public Transit Company.

KANE
Mr. Thatcher, do you know anything we could use against them?

THATCHER
Still the college boy, aren't you?

KANE
Oh, no, Mr. Thatcher. I was expelled from college, a lot of colleges. You remember. I remember.

THATCHER
Charles. I think I should remind you of a fact that you seem to have forgotten.

KANE
Yes.

THATCHER
You are yourself one of the largest individual stockholders in Public Transit Company.

KANE
Mr. Thatcher, the trouble is you don't realize you're talking to two people. As Charles Foster Kane, who owns eighty-two thousand
three hundred and sixty-four shares of Public Transit prefer, you see, I do have a general idea of my holdings. I sympathize with
you. Charles Foster Kane is a scoundrel, his paper should be run out of town and a committee should be formed to boycott him. You
may, if you can form such a committee, put me down for a contribution of one thousand dollars.

THATCHER
My time is too valuable for me...

KANE
On the other hand, I am the publisher of the Inquirer. As such, it is my duty, I'll let you in on a little secret, it is also my
pleasure – to see to it that decent, hard-working people of this community aren't robbed blind by a pack of money-mad pirates just
because they haven't anybody to look after their interests! I'll let you in on another little secret, Mr. Thatcher. I think I'm
the man to do it. You see I have money and property. If I don't look after the interests of the underprivileged, maybe somebody
else will, maybe somebody without any money or property and that would be too bad.
---

מתוך "האזרח קיין" לאורסון וולס, מוקדש לברקת.
מר עידו ואדון הרטוגזון 172807
הו, תודה. אגב, בשבוע שעבר שודר בערוץ הסרטים (וכנראה לא בפעם האחרונה) הסרט RKO 281 , שמביא את הסיפור שמאחורי עשיית הסרט, ואיך הוא כמעט נגנז בגלל הלחץ של רנדולף הרסט (= קיין).

מר עידו ואדון הרטוגזון 172823
אה, הכוונה מאחורי ההקדשה הייתה שונה, דווקא.

ראיתי את הסרט לפני יומיים לראשונה, בקולנוע, וההודעה שלך מלפני כמה ימים די הרסה לי את המתח.

זה הכל.
אה. 172860
אה. 173069
שירה טהורה.
172814
אני חושב שמאמר זה ממש לא משקף את המציאות
הייתי מאושר לו היתה נשארת בקרבנו וממשיכה ליתרום
אולם רצונה כבודה
וכול המוסיף גורע
''השלום מתחיל בתוכי'' - אם אתה יוגי הודי 172819
אריסון מתנהגת כמו כל איש עסקים עשיר אחר- פותחת עסקים וסוגרת, קונה ומוכרת, שוכרת ומפטרת, לפי תכתיבי האינטרסים העסקיים שלה, כפי שיועציה מבינים אותם.
כלומר היא לא רעה מאנשי עסקים עשירים אחרים. עסקים, מה לעשות, לא הולכים טוב עם מצפון חברתי מפותח מדי. אני לא אומרת שאי אפשר בשום אופן להיות איש עסקים מצליח ומצפוני. אבל זה מאוד לא קל.

וכאשר איש עסקים מהסוג הנפוץ, הלא-מצפוני מדי, מתחיל להטיף להמוני בית ישראל שהשלום מתחיל מבפנים, זה מעצבן אותי. לא כי המסר הזה מוטעה. הוא נכון, אבל כשהוא בא מפי אישיות כמו אריסון, התגובה הטבעית היא: נו בטח, לך קל לדבר.

האושר הוא אכן מצב פנימי, אבל לאדם ממוצע יהיה קשה להתמקד על "עבודה פנימית" אם הוא רעב, או חולה. אנשים צריכים תנאי קיום בסיסיים, כפי שאלה מוגדרים בסביבתם הטבעית, כדי להתחיל לומר לעצמם: אוקיי, יש לי אוכל, יש לי גג מעל הראש, ויש לי אפילו כמה אקסטרות מעבר לזה. עכשיו מה אני רוצה? ואז, אם יש לו נטיות רוחניות, הוא יתחיל לחפש את האושר הפנימי. רק מעטים, נדירים, יכולים ליישם חיפושים כאלה כשאין להם תנאי קיום פיזיים מינימליים. כמו שאמרו כבר חזלינו: אם אין קמח, אין תורה.

אז כשמליונרית שלא ידעה מחסור מימיה מתחילה לפזם לי "השלום מתחיל בתוכי", אני אתייחס לזה אחרת מאשר אילו זה בא מפי רבי זושא בעל היסורים (שצוטט ע"י מישהו במקום אחר באייל, בהקשר דומה). או אילו זה בא מפי אדם שנטש את כל מנעמי החיים ויצא לחפש את האמת, כמו הבודהה. או אפילו מפי כל אדם שחי חיים צנועים, מתרחק מתרבות הצריכה המודרנית, ומחפש את השלווה הפנימית.

לשרי אריסון אפשר רק לומר את מה שאמר ישו לאותו עשיר: קחי את כל הונך וחלקי לעניים. ואז תדברי.
או לפחות, נהלי אימפרית עסקים המבוססת על מצפון חברתי, אפילו במחיר רווחים קטנים יותר, או הפסדים פה ושם. ואז תדברי.

אחרת, סעי ופתחי אשראם למליונרי מיאמי, ואותנו עזבי בשקט.
''השלום מתחיל בתוכי'' - אם אתה יוגי הודי 172864
"A land which devours its inhabitants" Indeed.
''השלום מתחיל בתוכי'' - אם אתה יוגי הודי 172870
כלומר?
ביותר ממובן אחד 173187
"השלום מתחיל בתוכי" נשמע לי כמו העמדת פירמידת הצרכים של מסלוב על ראשה (ניתן לבחור בסגנון היוגי ההודי או בסגנון אחר הקרוב למקום מגוריך). נראה כאילו מסע הפרסום של שרי אריסון לא מודע לכל נדבכי הפירמידה שיש לעבור עד להגשמה העצמית, והיא חושבת שאפשר להתעלם מהם במטה קסם של פיה טובה. יש לי הרושם שאם היתה מתחילה ביוזמתה המופלאה לפני עשרים שנה, עוד היינו רואים אותה רצה לשלטון מטעם מפלגת "חוק הטבע". הנה הנה רק עוד עשרת-אלפים יוגים מעופפים ובא שלום על העולם. ואם הם (עם כוונותיהם הטובות, ללא ספק) זכו לגיחוך, למה גברת אריסון צריכה להיות חסינה?
לא מאשים 172829
שרי אריסון גדלה עם כפית זהב בפה, קיבלה את מרבית השכלתה וחינוכה בארצות נכר ואין ספק שדבקה בה תרבותם.

על כן הטעות עליה מדבר עידו היא מתבקשת. והרי מי שלא ספגה אדים של ישראליות מינקות שומה עליה לשאת אותה בקיטונות?

הכיצד אפשר להאשים אדם שהוריו טלטלוהו בין מדינות העולם ואשר האנגלית שוטפת מפיו יותר מעברית שאינו ציוני מספיק?

לא ברורה לי חובתה של הגברת לאיש מאיתנו, פרט לאותם חובות שאני ואתה חייבים לחברה (והרי היא משלמת מס הכנסה ובנה משרת בצה"ל).

אדם שהורגל לחיות בתנאים טובים ובכוחו לאפשר לעצמו את המשכיותם, לטיפש ייחשב אם יעשה לפגוע בהם. שרי אריסון ניסתה ונפגעה. האיום בתביעת דיבה כנגד ערןץ 2 על שידור מערכון ב"כיכובם" מראה עד כמה הם נפגעו.

וכאחת שיכולה להרשות לעצמה...
רני רהב היה מרוצה ממך 172895
אכלת את הספין שלו בלי מלח.

ישראל אינה "ארץ אוכלת יושביה" יותר ממדינות אחרות בעולם – זו קלישאה שאין לה באמת על מה לסמוך. אם בכלל, יחסה של ישראל (היינו, העיתונות הישראלית) לעשיריה מאופיין יותר בחנופה והתרפסות יותר מאשר טיפול בלי הרדמה בכרסמת מתכת, כמקובל בארצות הים.

הנושא העומד מאחרי הגירתה של אריסון מישראל אינו יחסם של אזרחי המדינה לעשיריה, אלא יחסה של אריסון למדינת ישראל. כמו נובורישים אחרים מבין הישראלים-לשעבר (1, 2) גם אריסון תפשה את שהותה ומפעלותיה בישראל כסוג של עשיית טובה לישראל.
בניגוד למהגרים חוזרים במדינות אחרות, הבאים למדינת האם שלהם ללא ציפיות כלשהן ליחס מיוחד מצד המדינה הקולטת, מפתחים מהגרים לישראל יחס של "יתנו, נשאר. לא יתנו, לא נשאר." כלומר, אותם מהגרים תופשים את עצם שהותם בישראל, שלא לדבר על השקעה או ביצוע רכישות בה, כסוג של מתנה יקרת-ערך שהם מעניקים לילידים. כתמורה למתנה הזו מצפים המהגרים מצד הילידים להכרת תודה מתמשכת ("יתנו") שתיתן להם חיזוקים חוזרים ונשנים לכך שהם אהובים ורצויים על הילידים ושהילידים "יודעים להעריך" את התשורה שבעצם שהותם במחיצתם.
אין דבר הממחיש את נכונות הדבר יותר מהאופן בו עזבה אריסון את ישראל. כמו בפעם הראשונה בה היגרה מישראל (אז, בגלל שלא קיבלה ג'וב מרתק מספיק בצבא), גם הפעם נטשה אריסון את ישראל משום שלא קיבלה את מה שמגיע לה לדעתה: חנופה, יחס אוהד ומעריץ והכרת תודה מתמשכת על הכספים שהיא מעניקה ועל עצם נכונותה לשהות בישראל. משך זמן לא מבוטל היא קיבלה יחס כזה, אך משהסתובבה שבשבת הרוחות – בעיקר באשמת ניהול מטומטם של ענייניה – היא אספה את הפקלאות והלכה. "יתנו, נשאר. לא יתנו, לא נשאר."

(1) נובורישים: עיקר עושרו של טד אריסון, אבי המשפחה, נצבר עת הייתה שרי נערה.
(2) ישראלים לשעבר: אביה של אריסון חי בישראל עד שהיגר לארצות הברית. אריסון גדלה כנערה
172979
אין ספק לגברת יש כסף רב, וגם בעל חדש שהשפעתו עליה חזקה מאד,אין צורך לחכות הרבה עד שהגבירה תתפכך,בעלה ימצוץ את כל שיוכל יעבור לאחרת יותר אטרקטיבית וצעירה
דרך חיים TNG 173154
יום אחד האשימו את בעלי בהטרדה מינית, ואותי בפיטורי עובדים. האשמתי את עצמי, את בעלי... רק את המדינה לא האשמתי.

היום, אחרי סדנת דרך חיים החדשה שהמצאתי, אני יודעת שהאשמה היא בעצם במדינה. אני יודעת שאם אני אנסה באמת - אני יכולה לשנות (את המדינה שבה אני חיה).

הצטרפו גם אתם לסדנאות החדשות של דרך חיים, ופיטרו עצמכם מרגשות אשם מעיקים.

שרי (?)
מילים בסלע 173166
סלעים במילה 173168
מסתובב ברשת 173311
" משל המסעדה "

היו היו עשרה חברים טובים שאהבו לסעוד יחדיו.
לרוע המזל, אמצעיהם הכספיים היו שונים בתכלית. כיוון, שבכל זאת רצו לבלות באותן מסעדות נמנו וגמרו שישלמו את חשבון המסעדה באותו יחס כפי שהם משלמים את מסיהם.

חשבון הסעודה הממוצע היה כ-‏1,000 ש"ח, וכך ארבעת המשתכרים פחות מכולם לא שלמו מאומה, החמישי שילם 10 ש"ח השישי 30 ש"ח השביעי 70 ש"ח השמיני 120 ש"ח התשיעי 180 ש"ח והעשירי העשיר מכולם שילם 590 ש"ח (לפני הרפורמה).

וכך סעדו הרעים וחיו להם באושר רב.

והנה, יום אחד הופיע בעל המסעדה נתנייהו , והודיע במבטא אנגלו--סקסי קל: "מכיוון שאתם לקוחות קבועים וטובים בכוונתי להקטין את מחיר הארוחה ב-‏20% ולהעמידו על 800 ש"ח בלבד".

דמעות של אושר זלגו על לחיי החברים והם החליטו לחלק את ההנחה ביניהם באותו יחס כמימים ימימה.

ארבעת הדלים לא שילמו כזכור מאומה. אי לכך, החליטו השאר לחלק את 200 הש"ח בין ששת הנותרים.

תחילה, חשבו לתת החזר של 33 ש"ח לכל אחד. אך אז הסתבר להם שהסועד החמישי והשישי בעצם יקבלו כסף בשביל לסעוד.

לכן, החליטו לתת הנחה יחסית לכל אחד. הסועד החמישי לא שילם מאומה, השישי שילם 20 ש"ח, השביעי 50 ש"ח, השמיני 90 ש"ח, התשיעי 120 ש"ח והעשיר מכולם שילם חמש מאות ועשרים ש"ח טבין ותקילין.

מצב כל השישיה היה טוב מקודם וארבעת הדלפונים המשיכו לסעוד בחינם בחברה נעימה.

ברם, כשיצאה החבורה מן המסעדה התחשרו סביבם ענני הסערה. "מדוע חסכתי רק 10 ש"ח זעק החמישי ומספר שבע חסך 20 ש"ח - פי שניים ממני - אין צדק".

"אני קיבלתי חזרה 20 שקלים, זעק השביעי ושפמו סומר והעשירי קיבל 70 ש"ח חזרה - העשירים זוללים הכל -הלאה העשירי , הלאה "שרי".

"רגע אחד, זעקו ארבעת פרשי הדלפונות במקהלה. אנחנו לא קיבלנו כלום - שוב דופקים העשירים את השחורים". בפרץ של זעם התאגדו תשעה מהחברים והיכו את העשירי -"שרי"} מכות נמרצות.

בערבו של יום המחרת התאספו החברים לארוחת ערב והתיישבו לסעודה. העשירי "שרי" לא הגיע משום שנסע לצמיתות ,להתרפא מחבורותיו באחת ארצות הים-מיאמי ביץ פלורידה .

כשהסתיימה הארוחה, הסתבר לתשעת החברים שזללו ושבעו כי חסרים להם 520 שקלים לתשלום. וכך נאלצו לשטוף כלים כל אותו הלילה. ואם לא נכמרו רחמיו של אורח טוב לב, הרי הם שוטפים כלים עד עצם היום הזה.
מסתובב ברשת 173313
סיפור יפה ומתאים.
173314
תגובה 145616
מטרות על קירות האסם 173335
משל מצויין. עכשיו תמציא אחד שמתאים למצב שלנו: מחיר הסעודה עלה ב- 200 שקל, ולא ירד.
מטרות על קירות האסם 173338
למה עלה? האם לא דובר על קיצוץ במס?
מטרות על קירות האסם 173341
מחיר הסעודה (ההפרש בין הוצאות המדינה להכנסותיה) עלה ל- 1200 ש"ח. הצעד הראשון של בני החבורה: להקטין את חלקו של העשיר מ- 590 ל- 550 (הקיצוץ במס).
מטרות על קירות האסם 173345
לא קשור באופן מיידי. המשל היה לנטל המס הנוכחי. מחיר הסעודה עדיין נותר קבוע לשנה זו, ולכן הינו תקף.
הגדלת הגרעון עשויה בהחלט להגדיל את מחיר הסעודה ב*שנה הבאה* (עקב הצורך לפרוע את החובות), אולם התוכנית בונה כנראה על תחילת צמיחה, גידול בתעסוקה, הפרטה וקיצוץ נוסף בהוצאות הציבוריות כדי למנוע זאת, כלומר להימנע מהצורך להעלות את "מחיר הארוחה" ואולי אף להקטינו.
מסתובב ברשת 173372
ומה רע בלשטוף כלים אחרי הארוחה?
מסתובב ברשת 173373
זה בדיוק מה ששרי אריסון שואלת.
מסתובב ברשת 173403
ברשותך, אנסה להביא את הסיפור מחדש מנקודת מבטו של אדם אשר איננו מקבל את סדר הדברים הקיים כטבעי ומוצדק, בשלוש גרסאות. הן מוקצנות בכוונה כך שכל אדם יוכל להסכים איתן, אולם אני אסביר מדוע לדעתי יש להן רלוונטיות גם למקרה הכללי.

במקרה הראשון, הסועד העשירי הוא לא סתם עשיר. הוא במקרה גם מנכ"ל מפעל הפיס. הוא מצליח בעזרת יכולות הניהול המופלאות שלו לייצר רווחים אדירים למפעל הפיס, ולכן מקבל כדת וכדין ובאופן חוקי משכורת המייצגת את תרומתו לחברה יחסית, נאמר, למורה בבית ספר או המאבטח בכניסה למסעדה.

במקרה השני, הסועד הוא דווקא שגיא, עד לא מזמן מנהל בחברת "לומניס". חברה פרטית, בניגוד למפעל הפיס. שגיא גם הוא הרוויח לא רע בכלל בחברת "לומניס", אף כי החברה עצמה נקלעה לקשיים מסויימים. "לא רע" עד כדי כך שבשנים הספורות בהן עבד ב"לומניס" (והוא עוד אדם צעיר בתחילת דרכו!) הרוויח כחמישה מליון שקל. שם משפחתו של שגיא הוא גנגר, ולאבא שלו קוראים אריה.

המקרה השלישי הוא בכלל מזמנים אחרים. הסועדת הינה גברת עשירה אשר חיה אולי במאה ה-‏19, והיא הגיעה למסעדה עם חברתה הטובה ועם עשרה משרתים-עבדים שחורים. המשרתים נשלחו לאכול את ארוחתם במרתף יחד עם שאר העבדים, והעבדים של בעל המסעדה הכינו את הארוחה עבור הגברות. לאחר סיום הסעודה, בדיוק לפני שכבר עמדו ללכת, גילה לפתע בעל המסעדה טעות בחשבון, והחזיר לסועדים מאה שקלים. הגברת לקחה את הכסף לעצמה, בעוד העבדים מביטים בעיניים כלות כיצד הם אינם מקבלים אף לא פרוטה אחת ממאה השקלים אשר גבירתם "הרוויחה" (הם לא בהכרח יודעים שהיא בסך הכל קיבלה החזר).

אדם אשר חי בימינו אנו ורואה את הסדר החברתי הקיים כמצב טבעי וצודק כלל לא רואה קשר בין משל המסעדה המקורי לשלושת הדוגמאות אשר הבאתי.בעיני מי שבוחן את סוגית ה"מיסים" (או כלכלה בכלל) במנותק מיחסי העוצמה השלטונית והכוח בחברה הסועדים מביאים את הכסף מהבית, ההיסטוריה מתחילה במסעדה. החברה ויחסי הכוחות בה נמחקים ומתפוגגים, ומסכת היחסים החברתיים מתנקזת כולה אל הארוחה במסעדה, חלוקת התשלום ו"החזר המס".

הגישה הנאו-קלאסית בכלכלה איננה מכירה ביחסי הכוח בחברה כמשפיעים על אופן חלוקת ההכנסות. התאור הקלאסי (במובן הכלכלי) של הדוגמא השלישית הוא פשוט. הגברת שילמה את מחיר הארוחה מלכתחילה. הכסף היה שלה, ולא של עבדיה השחורים. העבדות היתה דבר מקובל, "סדר טבעי". העבד הוא רכוש הגברת, ובוודאי שאין הגיון בחלוקת רכוש אחד לרכוש אחר.
המקרה הראשון והשני מסובכים מעט יותר. משום שאין משמעות ליחסי כוחות בחברה, הגישה הנאו-קלאסית מסבירה את המשכורת הגבוהה של מנכ"ל מפעל הפיס או של שגיא גנגר בתרומתם היחסית לפריון העבודה. מנכ"ל מפעל הפיס מרוויח פי חמישים ויותר מהמאבטח בכניסה למשרדיו משום שתרומתו גדולה פי חמישים ויותר. לו היה המאבטח מוכשר ומוצלח ותורם כמו המנכ"ל, היה גם הוא מקבל משכורת כזו ומוציא אותה במסעדות יקרות. כמובן, יקפוץ פלוני וזעק - קיים הבדל ברור בין המקרה הראשון והשני. המקרה הראשון יכול להיות מתואר כשחיתות פשוטה. "פרוטקציוניזם", כהגדרת מספר כותבים באייל. מפעל הפיס הוא מעין מכונה להדפסת כסף אשר מופעלת ע"י המדינה, וגם אם היינו מעמידים בראשותו את שוקי מ"רק בישראל" רווחיו לא היו נפגעים במאומה. למוסד ציבורי אין זכות לבזבז את כספי הציבור על משכורות עתק, בניגוד לחברות פרטיות אשר יכולות לעשות ככל העולה על רוחן.
אולי שגיא גנגר איננו הדוגמא האידיאלית ליוזמה החופשית בחברה פרטית. אני מודה שהבאתי אותו בתור דוגמא קיצונית במיוחד - אריה גנגר קיבל הלוואות עתק מהבנקים אותם הוא "איננו מסוגל" להחזיר (יותר נכון "לומניס" איננה יכולה), ושגיא גנגר כנראה שקיבל את משכורות העתק (פלוס ערבות להלוואה לטובת רכישת דירה בניו-יורק בעלות שני מליון דולר) והבונוסים שלו לא בזכות תרומתו האדירה, אלא יותר משום שם משפחתו האדיר. "לומניס" הפסידה ואולי גם הבנקים הפסידו, אבל משפחת גנגר הרוויחה.

מה למושחתים כמו משפחת גנגר ולסועד העשירי מהסיפור שלנו? הרי אינני בא לטעון כי כל העשירים מושחתים.
יעקב פרי, למשל. מנכ"ל סלקום לשעבר, יו"ר בנק המזרחי (במשרה חלקית - עליה הוא מתוגמל בכ 90 אלף שקל לחודש), יו"ר חברת ליפמן, ודירקטור בעוד מספר חברות. הוא מרוויח יפה מאוד, פי עשרות מונים ממוקדנית צעירה בסלקום או כספרית בבנק, ואינני יודע על שחיתויות מיוחדות שלו (אולי הן קיימות - אינני יודע ולא חיפשתי). על שום מה ולמה מרוויח פרי סכומים שכאלו? התאוריה הנאו-קלאסית מספרת לנו שעל שום תרומתו היחסית לסלקום או ל"מזרחי". פרי תרם לפריון של סלקום פי אלף ויותר מאשר מוקדנית. ואכן, חבר טוב שלי אשר עבד בסלקום היה מלא שבחים לפרי. הוא אדם משכמו ומעלה מסתבר, ומילה אחת שלו מסוגלת לסגור עסקאות אשר מנהלים זוטרים ממנו היו עמלים עליהן ימים כלילות במשא-ומתן. אין עוררין על כך שפרי נשא תשואה מכובדת עבור "סלקום".
כיצד מתבצע הפלא הזה? האם פרי הוגה את המילה האחת הזו בקול בריטון מופלא ומרגש, המשפיע על אנשי העסקים שמולו לרכך את עמדתם? האם הוא מתמחה ביצירת מצגות ממוחשבות יפהפיות אשר משכנעות את הנהלות הבנקים להעמיד לסלקום אשראי, מצגות אשר אף בוגר טרי של הפקולטה למנהל עסקים איננו מסוגל לייצר?
אני אינני נאו-קלאסיקן, ולכן אינני כבול להשקפה המתעלמת מיחסי הכוחות בחברה. לדידי, התשובה היא פשוטה. כוחו של יעקב פרי לשאת תשואה גבוהה כל-כך לסלקום, העובדה שהוא מסוגל להשיג אשראי אשר אף מנהל זוטר או מוקדנית חסרת חשיבות לא היו משיגים, לסגור עסקאות ולהשיג תנאים אשר אני ורוב קוראי האייל לא היינו מעיזים אף לחלום עליהם גם אם אנו מוכשרים למדי, כל אלה נעוצים בעוצמתו החברתית של פרי. פרי הוא חבר של כבוד באוליגרכיה הישראלית. כוחו הרב מקורו בעובדה שכוחו הוא רב.
מדוע העניק בנק לאומי למשפחת דנקנר הלוואה של 350 מליון שקל עבור ערבויות של 25 מליון שקל? משום שעל הדנקנרים אפשר -לסמוך-. הכשרון המיוחד של הדנקנרים הוא עוצמתם החברתית. התאוריה הנאו-קלאסית איננה מכירה במעגליות כזו. לדידה, הרווחיות של הדנקנרים נובעת מכישרון, העזה, תחכום או מזל. היא איננה מקבלת את העובדה שהגברת הלבנה שווה יותר מהעבד השחור משום שגברת לבנה שווה יותר מעבד שחור.
מה שקובע במידה רבה אילו משרות בחברה יתגמלו את בעליהן באיזו משכורת, מה שקובע את ה"חשיבות" של תרומה לחברה, אלו יחסי הכוחות. כפי שאצילים הפאודליים קבעו כי האציל הפאודלי חשוב הרבה יותר מהאיכר המייצר את המזון, כך מתקבעת בתודעת החברה העובדה כי תרומת מנכ"ל סלקום (ולא משנה כרגע מי הוא) חשובה לעין ערוך לחברה ממוקדנית סלקום. מנהל שיווק או סמנכ"ל כספים או ראש אגף התקציבים באוצר זהו תפקיד חשוב וראוי לתגמול יותר ממורה בבית הספר או שוטר במחלק הנוער.
באורח פלא, מסתבר שבקרב נושאי המשרות הראויות לתגמול יש יתרון בולט לבוגרי רייכמן והמסלול המקוצר למנהל עסקים על שם רקנאטי. מסתבר כי "סומכים" יותר על בוגר הרווארד מאשר על בוגר מכללת אורט. ואכן, מעטים מסוגלים לבצע את התפקיד שמבצעים בוגרי הרווארד. או משום שבוגרי הרווארד הם כשרוניים באופן יוצא דופן, או בגלל -שמעטים הם בוגרי הרווארד- (באופן יחסי לכלל החברה).
ייתכן כי באורח פלא האוליגרכיה הישראלית היא אכן מוכשרת וראויה יותר, כפי שייתכן כי גברות לבנות הן מטבען מוכשרות וראויות יותר לתגמול מעבדים שחורים. או שייתכן הסבר פשוט בהרבה - האוליגרכיה נוטה לשמר את עצמה, המשרות בהן עוסקים האוליגרכים הופכות למתגמלות במיוחד ולפתוחות רק לבעלי כישרון מיוחד במינו - השתייכות לאוליגרכיה. כל אחד יכול להיות מורה בבית ספר (אם כי מורים טובים מספרים לנו שאין הרבה...), מעטים ביותר יכולים לסגור עסקאות בין תאגידי ענק ולקבל חמישה אחוזי עמלה כמו עו"ד רם כספי או משה שחל. עניין של כישורים.

יש לציין שהכל יחסי כמובן. עובדי היי-טק למשל, הם לרוב אינם ממשפחות האצולה, וזהו תחום שבו דווקא ישנה יכולת ניידות גבוהה יותר (אם כי עדיין מוגבלת). אין דין שגיא גנגר כדין מהנדס מוכשר במוטורולה. הראשון הוא מהעלית שבאצולת הממון, האחר סתם זכה מן הסתם להוולד להורים בעלי אמצעים. האחד מרוויח את כספו בזכות שם משפחתו, השני עובד עבודה קשה אשר אינני מזלזל בה כלל (אני מהנדס מחשבים במקצועי, ואני יודע מה משמעותו של יום עבודה בן 12 שעות מול מחשב). אולם גם עבודתו של סבל בנמל איננה קלה יותר, או של אחות המטפלת בחולה אלצהיימר. תרומת מהנדס המחשבים לחברה גדולה פי עשרות מונים מזו של האחות או של המורה בבית ספר לא רק (או אפילו בעיקר, לדעתי) משום ההשקעה שהשקיע בלימודיו, אלא גם ובעיקר בשל יחסי הכוחות בחברה בה שניהם חיים.

ועכשיו, סבל בנמל, מורה בבית ספר, אחות, מהנדס מחשבים ושגיא גנגר הולכים למסעדה. מכאן מתחילים.
מסתובב ברשת 173409
אני רק שאלה. מה ההבדל בין ההשקפה הנאו-קלאסית לנאו-ליברלית?
מסתובב ברשת 173420
ממש "בגדול" (כלומר הסבר מהיר ולא מדויק):

הדוקטרינה הנאו-קלאסית היא בפשטות מה שקרוי כיום "מדע הכלכלה", או סתם "כלכלה".

נאו-ליברליזם זה איננו מושג אשר תשמע יותר מדי בארה"ב, והוא משמש בעיקר בביקורת הגלובליזציה, לעיתים כמילה נרדפת לגלובליזציה עצמה. זהו משטר שהתפתח בעיקר בעשרים וחמש השנים האחרונות, ועיקרו הורדת מחסומים בפני סחר ומעבר הון בין האומות, קיצוץ תקציבי רווחה, נתינת יד חופשית לשוק מבלי להתחשב בתוצאות חברתיות, הפרטה מסיבית, דה-רגולציה, ונסיגה מ"טובת הכלל" ומאחריות המדינה לעבר "אחריות אישית" של האזרח על חייו. כמו שאמרה זאת טוב מכולם תאצ'ר - אין דבר כזה "חברה". יש אוסף של יחידים. המשטר הזה מופץ ומשוכפל על פני הגלובוס הרבה בזכות מוסדות פיננסיים בינלאומיים כמו קרן המטבע, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי, והסכמי סחר אזוריים וגלובליים בגלגולם המודרני כגון NAFTA ו GATS .

הנה לינק (משל נציגים ברורים של הצד השמאלי של הדיון) עם קצת יותר מידע:

מסתובב ברשת 173472
למשל הקודם היתה פואנטה. אני לא בטוח שהצלחתי להבין את זו של תגובתך.
מסתובב ברשת 173480
''הגישה הנאו-קלאסית בכלכלה איננה מכירה ביחסי הכוח בחברה כמשפיעים על אופן חלוקת ההכנסות'' ויתקן אותי גיל אם אני טועה.
מסתובב ברשת 173483
גם. הפואנטה העיקרית של דברי היא כי לבחון את השאלה של הורדת המיסים וספציפית הרפורמה במס (שהרי על כך נסוב המשל בסופו של דבר) מתוך נקודת מבט של ''הממשלה פשוט עושקת קצת פחות את העשירים'' זה שטחי, ומתעלם לחלוטין מההקשר החברתי הכולל של הדברים. ההיסטוריה של חברת בני האדם לא מתחילה במסעדה או בתלוש המשכורת.
משפחות אצולה 173878
איני מכיר את הביוגרפיה של יעקב פרי (אך גם הוא מתעלם מזו שלי, כך שזה בסדר). אני תוהה עד כמה הוא, החל מגיל 18, הגיע לאן שהגיע ב10 אצבעותיו, או שמא הוא כבר נולד לאליטה כוחנית? כנ"ל לגבי אריה גנגר ורוב משפחות ההון, אופס, סליחה, הכח, הישראליות.

אני גם לא מבין, האם אתה טוען כי תרומתו של פרי לסלקום אינה גבוהה מאות מונים מזו של מוקדנית? או שאתה טוען שהמוני אנשים היו מסוגלים לעשות את שהוא עושה?
משפחות אצולה 173917
לגבי פרי ממש אין לי מושג מה היא ההיסטוריה שלו. אריה גנגר התחיל את דרכו כעוזרו של משולם ריקליס, מי שהיה עריק במלחמת 1948, תרם (לטענתו, 'חדשות' 29.5.85) כשלושה מליון דולר לכל המפלגות בישראל עד אמצע שנות השמונים, סייע לאריאל שרון לקנות את חוות השקמים ב 40,000 דולר, והיה מהמממנים העיקריים של מפלגתו 'שלומציון'. שרון ניסה בתמורה (כשר ביטחון בממשלת בגין) למנות את גנגר לאחראי על כל עסקאות הנשק של משרד הביטחון, אולם נכשל בשל התערבותה של קואלציה מלוכדת של סוחרי נשק שכללה קבוצות-נשק בינלאומיות ('הארץ', 17.1.86). אריה גנגר גם 'הושאל' ע"י ריקליס לשרון על מנת לפעול למען שרון ומשפט הדיבה שלו כנגד 'טיים', אשר מומן בעיקר ע"י ריקליס וסוחרי נשק כמו יעקוב נמרודי ומרקוס כץ - אותו מולטי-מליונר אשר במטוסו הפרטי ערך שרון את ביקורו הרשמי בהונדורס כשר-ביטחון('חדשות', 14.2.84). כשחזר שרון לישראל הסדיר הטבות מס מופלגות ל'קרן הון סיכון' ציונית ביותר (במטרותיה המוצהרות), שמאחוריה עמדו שוב ריקליס-גנגר. ההטבות אשר הסתכמו בכארבעה מליון דולר ניתנו בצורה כה בוטה עד שמבקר המדינה בדו"ח משנת 1986 לא הסתפק בתאור מעלליו, אלא אף פנה אל וועדת הביקורת של הכנסת. המשטרה נמנעה מפתיחת חקירה בפרשה.
מאוחר יותר קנה גנגר את "חיפה כימיכלים" במחיר נמוך באופן "תמוה", כאשר 30 מליון דולר "נמצאו" לפתע מוחבאים במאזן החברה. מעלליו של גנגר נמשכים, ושמו מועלה כיום כמי שעומד מאחורי איש הקש סיריל קרן, כנראה כמקור הכספים אשר הועברו לשרון ובניו.
עוד עובדות מעניינות אפשר לדלות מכאן למשל:

בגדול, אצולת הממון בישראל יציבה למדי, אולם איננה סגורה הרמטית. קבוצות גדולות כמו רקנאטי ודנקנר מקורן עוד מלפני קום המדינה, בעוד שקבוצות אחרות עלו בשנות השמונים והתשעים. אריה גנגר עצמו אם תקרא את הלינק המצורף דווקא התחיל בצניעות יחסית - והתמזל מזלו להתחבר לריקליס. זה כמובן איננו משנה, משום שלא זהות האצילים היא אשר מקבעת את האריסטוקרטיה. גם רוזנים וברונים עלו ונפלו לפרקים, ובתקופות מסוימות באורח חד ומהיר הרבה יותר מתחלופת אצולת הממון בישראל.
סיכום מאלף ומפורט של אצולת ההון בישראל אפשר למצוא בספר "המיוחסים" של ביכלר ופרנקל מ 1984, ונתונים חדשים יותר מהזמן האחרון אצל ביכלר וניצן משנת 2000.

פרי אכן הביא תשואה עצומה לסלקום, כפי ששרון הביא תשואה נאה לעסקיו של גנגר. היכולת המופלאה הזו איננה נובעת מכך שכישוריו של פרי עולים פי מאות מונים מאלו של מוקדנית, אלא מכך שמעמדו החברתי של פרי עולה פי מאות מונים על זה של מוקדנית. כל אדם אחר במעמדו של פרי (בעל כישורים סבירים וממוצעים) היה מסוגל לסגור את אותן עסקאות שסגר פרי, ולהביא תשואה דומה. אם להשתמש באוצר המילים החביב על כמה מהכותבים ב'אייל', זהו "פרוטקציוניזם" אשר מקבל חותמת פורמלית, או לטעמי, מעמד חברתי אשר מקבל תרוץ פורמלי.
משפחות אצולה 173922
תודה על התגובה המפורטת. העובדות תואמות את דעתי, קרי שלא מדובר באוליגרכיה סגורה, השיקולים הם כלכליים כמעט לחלוטין, פרי וגנגר "שווים יותר" לא בגלל שהם נולדו לתוך עמדות כח (כנראה) אלא ממה שהם השיגו בעמל+מזל בחייהם ועוד. מצב רגיל במדינה מתוקנת. חלק מן העובדות האחרות שהבאת אכן דורשות תיקון וכנראה גם בירור משפטי וחבל שכך לא נעשה גם במקרים אלו (או שכן?) אך כאלו תמצא בכל חברה אנושית.
משפחות אצולה 173927
הטענה שכן התעלמת ממנה היא כמובן שהאיוש הספציפי של עמדות הכוח הוא כלל איננו רלוונטי. בכל משטר אוליגרכי מאז ומעולם היתה תחלופה מסוימת של אנשים בעמדות הכוח, שושלות לא שרדו לעד. תמיד יש את הגנרל האמיץ שתפס את הרגע והגיע לשלטון, את יועץ הסתרים שהגיע ברגע הנכון, ראש השבט שכלכל את מעשיו בתבונה. האנשים בעמדות הכוח עלו ונפלו (שוב אני מדגיש - בתקופות מסוימות בדברי ימי האנושות אף בקצב מהיר בהרבה מאשר באצולת הממון הישראלית), אולם אופי המשטר לא נפגע כלל. הרוב המכריע של האוכלוסיה הרחבה בהחלט נפגע משלטון אוליגרכי, גם אם מדי פעם עולה לגדולה בן-אשפתות שהתמזל מזלו.
אין לי שום רעיון מוצלח איך לשנות את אופי המשטר הזה, אבל נראה לי שחשוב לאזרח אינטלגנטי להכיר ולהבין את צורת השלטון הזו, מי מרוויח ומי מפסיד.
משפחות אצולה 173932
מכיוון שגם אני איני רואה כיצד ניתן לקיים חברה אנושית תקינה בה אין הדבר כך, איני רואה גם צורך לשנות את הדבר, מעבר לטיפול בעברות על החוק שציינת, שאכן מטופלות מעת לעת, גם אם לא מספיק וכן ע''י העלאת המודעות הציבורית למרכיבים שאולי כן ניתן לשנות ב''שיטה'' - כפי שעושה אתה באייל.
משפחות אצולה 173923
נשמע שפרי הוא דווקא דוגמא ממש רעה עבור הטיעון שלך. בסופו של דבר, הכוח והמעמד שלו נובעים מתפקידו כראש השב''כ בעבר, תפקיד אליו הגיע (עד כמה שידוע לי) ללא פרוטקציות או הליכים בלתי תקינים מסוג זה. הכישורים שהיו לו במשחק בפוליטיקה הארגונית של השב''כ הם שהביאו אותו לעמדת כוח בחברה הישראלית. נשמע לי מקרה קלאסי של הצלחה בזכות כישורים.

מאוד מפריע לי שמשפט כמו ''כל אדם אחר במעמדו של פרי (בעל כישורים סבירים וממוצעים) היה מסוגל לסגור את אותן עסקאות שסגר פרי, ולהביא תשואה דומה.'' מובא כמעין אקסיומה. למעשה הוא נשמע לי פשוט מוטעה.
משפחות אצולה 173930
ראה תגובתי לאפו. יש שעלו לגדולה בזכות החור שממנו יצאו או אליו נכנסו (אם תסלח לי על הניסוח הבוטה קמעא), יש שבזכות מזלם הטוב, ויש שבזכות עורמתם ותבונתם. יש שנפלו בשל טיפשות, בשל נסיבות אשר מעבר לשליטתם, בשל יריבים חזקים מהם, או סתם בשל מוות פתאומי מתאונה ממנו אין חסינות לאיש. טענתי היא באשר לאופי המשטר, לא לזהות מי מחברי האריסטוקרטיה.
אופי המשטר 173941
כבר רציתי לפרוש מן הדיון ובכ"ז: מדבריך ניתן להסיק משהו שונה מן האמת הפשוטה, ש"קורבנות השיטה" חיים היום בחברה החופשית ביותר, האינדיבידואליסטית (לא ספרתי אותיות, אני מקווה שיצא בסדר) ביותר, התומכת ביותר בחלשים, השיוויונית והמגנה על החלשים ביותר וכד' - שידע המין האנושי, האין כך? אני מניח שאתה יודע מה היה לפני מאה שנה ולפני אלף שנה. לא שאין מה לשפר, יש המון ולידע, התובנות והכוונות של אנשים כדוגמתך יש בכך תפקיד חשוב, אבל קצת פרופורציות!
משפחות אצולה 173947
לא מדובר על פרוטקציה או שחיתות - השב"כ הוא אחד הארגונים רבי הכוח שיוצרים את האליטה הבטחונית, ומי שהיה ראש השב"כ הוא כמובן חלק מהמשחק הזה. אין הכוונה לטעון שפרי הוא חסר כישורים שהגיע לאן שהגיע בזכות מילה טובה של מישהו, אלא שהיה לו קל להיכנס לשוק התאגידי דרך האליטה הבטחונית.

אגב, העובדה שהאליטה הבטחונית והצבאית היא אחד מקרשי הקפיצה לקריירה תאגידית בישראל היא גם הסיבה למיעוט היחסי של הנשים בעמדות מפתח בתאגידים (כן, יש שם כמה נשים, אבל אפשר לספור אותן על יד אחת).

ועוד משהו, הפעם לא כדי לחזק את דבריו של גיל - לצד האליטות המשפחתיות והבטחוניות צמחה בשנים האחרונות שכבה משפיעה נוספת, שכבת המנהלים הבכירים בחברות טכנולוגיה וקרנות השקעה בתחום. גיל שווייד מצ'קפוינט, ניר ברקת מ-BRM, דוידי גילה מ-DSP ואחרים - הם לא הגיעו לאן שהגיעו בגלל עברם הצבאי או ייחוסם המשפחתי. השכבה החדשה הזו, שיושבת על הון רב, משנה מעט את המאזן האוליגרכי.
משפחות אצולה 333966
יעקב פרי היה ראש השב''כ הראשון שגם התפרסם. אחריו היה עמי איילון שהגיע לשב''כ כבר עם רקורד מכובד ובינתיים מנצל את מעמדו לפעילות פוליטית שלא מביאה לו רווח מיידי.

גדעון עזרא כמעט הגיע למעמדו של יעקב פרי בשב''כ. דוגמה לכך שהפוליטיקה הארגונית בשב''כ לא בהכרח מטפחת מצויינות.
משפחות אצולה 175180
מדוע לשיטתך הון חברתי אינו יכול להשקל כחלק מכישוריו של אדם?

אביא דוגמא.
אני עובד במשרד וחולק משרה אחת עם אדם נוסף, נקרא לו דני (כי ככה קוראים לו). שנינו, כעקרון, ממלאים את אותו התפקיד, פחות או יותר.
הגיע יום, ונדרשנו למצוא קבלן שיעשה שיפוצים במשרד שלנו. אני לא מכיר אף אחד, לא עסקתי מעולם בשיפוצים, ואין לי מושג כמה אמור כל דבר לעלות. המיטב שיכולתי לעשות הוא להרים כמה טלפונים, להזמין אנשים לתת לנו הערכת מחיר, ולנסות לשפוט כמיטב יכולתי את אמינותם של הקבלנים האמורים.
דני, לעומת זאת, מכיר הרבה אנשים, ואפילו היה אחראי על השיפוצים בבית הוריו לא מזמן. הוא ידע להרים טלפון למישהו שהוא מכיר, וסידר לנו שיפוצים באיכות סבירה ביותר במחיר נמוך יותר מכל מה שהצלחתי להשיג.

הון חברתי, כפי שאתה רואה, חסך למשרד שלי כסף. תרומתו של דני למשרד גבוהה מתרומתי שלי.

או, במילים אחרות, כמה אנשים יש בישראל שנמצאים במעמדו החברתי של פרי? לעומת זאת, כמה אנשים יש בישראל שיכולים לתפקד כטלפנים בסלקום? אם היחס בין שני המספרים הללו אינו דומה ליחס בין שכרו של פרי לבין שכר הטלפנית, אני מוכן לתרום לך מספר טלפון של שיפוצניק מצויין.
משפחות אצולה 175215
בוודאי ש"הון חברתי" שווה כסף (הטענה שלי היא שבפרשנות יצירתית של המציאות השניים אפילו זהים). מעולם לא טענתי שתרומתו של פרי לסלקום היתה פיקטיבית או מזויפת. הבעיה היא שאוליגרכיה, מטבעה, נוטה להיות מצומצמת. אפילו אמפירית, אם תרצה, ללא הסברים מסובכים מתחומי החברה והפסיכולוגיה. הרבה אנשים יכולים להכיר שיפוצניקים, מעט אנשים (יחסית) נכנסים לחוג החברתי של משרד האוצר \ בנק ישראל \ כנסת ישראל \ חברות בדירקטוריון באחת מהחברות בבעלות קבוצות ההון הדומיננטיות \ שופטים \ דיפלומטים \ בנקאים \ פקידות בכירה \ קצונה בכירה, וכדומה. רובה המכריע של השכבה החברתית הזו נולד להורים עשירים, מאותה שכבה חברתית בדיוק. השכבה הזו הולכת ומתלכדת בקשרי נישואים וקשרי דם, קשרים פוליטיים ועסקיים משותפים. נדמה לי שבאחת ההודעות הקודמות שלי ציטטתי כמה מספרים רלוונטיים נכון לשנת 1984, מהספר "המיוחסים". בוודאי שהשתייכות לאוליגרכיה איננה נמצאת ביחס ישר לכישורים (מעט מאוד נערי אשפתות מוכשרים מגיעים רחוק), אולם אף אם היה זה כך עדיין הייתי רואה חשיבות עליונה בהגבלת כוחה. בדר"כ אליטה שלטת מורכבת מאנשים מוכשרים למדי (למרות שספציפית כנסת ישראל הולכת ומאבדת מיוקרתה, לדעתי משום שהיא הולכת ומאבדת מכוחה הריאלי), אבל זה לא משנה את מהותה, או את זכותה המוסרית לנכס לעצמה את הכוח והתוצר החברתי של כלל האוכלוסיה.
שאלת תם- 175234
האם יעקב פרי נולד להורים עשירים או לשכבה החברתית המדוברת, או שכניסתו לשכבה הזו הגיעה במקביל (בעקבות?) לעבודתו בשב"כ?
שאלת תם- 175247
כבר שאלו אותי לגבי יעקב פרי, ועניתי שאני לא מכיר את הביוגרפיה שלו ספציפית. חיפשתי ב''גוגל'', אבל מלבד התוצאה הצפויה - אותם שמות מוכרים עולים שוב ושוב בהקשר לשמו של פרי - לא מצאתי פרטים על ילדותו.
פרי, יעקב: 175311
נולד בשנת התצל"ח ביישוב זיכרון יעקב, להורים המאושרים אולסי ומנחם.
האב המאושר מימן לילד קולג' מגיל שנה בפנימיה היוקרתית ע"ש כרמי גילון, שם היה סגל מרצים נדיר בטיבו, שכלל את משה אריקסון, שאלתיאל נוקיה ואמנון סמסונג.

ילדות קשה:
כבר בהיותו בן חודשיים, עבר ניתוח מורכב להוצאת כפית הכסף שנולד עימה. בעיה נוספת אותרה כשנישלח הביתה מהגנון בשל היות כרטיס הביקור שלו מעוטר ביהלומים 18 קרט בלבד.בית הספר היסודי עבר ללא אירועים מיוחדים, למעט ארוע מתוקשר בו נאם בטקס פורים על הצורך בחלוקת דיבידנדים לאביונים
גם בשנים בהן התשואה למניה נמוכה.

בחטיבת הביניים חל המהפך, עם ההצטרפות לכיתה לשיוויון חברתי ע"ש ג' לדרמן. שם למד יעקב שהדרך להשגת מעמד וכוח בישראל אינה עוברת דרך כישורים אישיים, אלא בהשתייכות לאליטה. מכאן זנח את תוכניותיו להתברג לחברה מהתחתית, ורץ ישר לשב"כ.

עד כאן להפעם, ילדים.
פרילי יע-קיווי 175314
לרוץ לשב"כ זה קיצור?
קיצור זה להתחתן עם ג'ודי ניר-מוזס.
שאלת תם- 175430
גם אני לא. חיפוש בארכיון גלובס העלה את הקטע הזה:

"פרי התמנה ב-‏1988, כשהיה בן 44, לראש שירות הביטחון הכללי, והיה הראש הצעיר ביותר שהיה לשב"כ. כשהתפרסם שהוא עומד לפרוש מהשירות, קיבל חמש הצעות לניהול חברות. "כשהודעתי על הפרישה מהשירות, קיבלתי אזהרות מכל החברים שלי: תהיה מתוסכל, תעבור משברים, תסתכל על הטלפון הדומם ותחשוב שהקו מנותק. בפועל, בניגוד לכל התחזיות, קרה ההיפך".

"בארוחת ערב אצל איש העסקים אבי טיומקין פגש את דב תדמור, שעמד בראש דיסקונט השקעות. יומיים לאחר מכן הציע לו תדמור את תפקיד מנכ"ל סלקום. סלקום הושקה בדצמבר 1994, ופרי נכנס לתפקידו במרץ 1995".

זהו, ממש זהו. אבל חוץ מזה, מקטעים אחרים למדתי שהוא חבר טוב של רוברט דה-נירו.
משפחות אצולה 175870
"רובה המכריע של השכבה החברתית הזו נולד להורים עשירים, מאותה שכבה חברתית בדיוק" – אתה מתייחס פה לקבוצה לא קטנה בכלל: "משרד האוצר בנק ישראל כנסת ישראל חברות בדירקטוריון באחת מהחברות בבעלות קבוצות ההון הדומיננטיות שופטים דיפלומטים בנקאים פקידות בכירה קצונה בכירה, וכדומה". שני דברים שצריך לשים לב אליהם - ראשית, בניגוד לקבוצה "1000 האנשים העשירים בישראל", להערכתי מרבית חברי הקבוצה הזו הם *לא* בנים של חברי אותה קבוצה. שנית, לא כל הילדים של בני אותה שכבה חברתית עשירה מגיעים לקבוצה שאתה מתאר. כן, רוב בניהם עשירים, אבל אני מאמין שרוב בניהם *לא* הופכים להיות אנשי "משרד האוצר בנק ישראל כנסת ישראל חברות בדירקטוריון באחת מהחברות בבעלות קבוצות ההון הדומיננטיות שופטים דיפלומטים בנקאים פקידות בכירה קצונה בכירה, וכדומה".
צריך לראות את חצי הכוס המלאה 207033
ההתיחסות לשרי אריסון היא חד צדדית חבל שלא מתיחסים גם להרבה דברים יפים שעשתה בארץ ותרמה בה. שרי אריסון תרמה רבות לבתי חולים לנוער ואני בטוחה שלעוד מקומות שאני לא יודעת עליהם וגם אחרים לא יודעים. החיים הפרטיים שלה ושל אנשים מפורסמים אחרים הם עניינם הבלעדי. אין לנו זכות לשפוט אדם על החיים הפרטיים שלו.
למה עזבה אריסון את הארץ? 209622
לפי טענתה, לא בגלל שהעליבו אותה, אלא בגלל כסף http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/680/521.html
מר עידו ואדון הרטוגזון, חלק ב' 248331
לעידו הרטוגזון יש טור קבוע בנושא "יהדות ואמונה מודרנית" באתר הנוצר במימונה של שרי אריסון, "מהות החיים":
"עניינו של הטור הוא בחיפוש אחר הדתיות והאפשרות לחיות חיים של דתיות מתחדשת בעולם המודרני. היהדות אינה כאן כלי עזר אלא דרך חיים, אבל נסתייע גם בדרכים רוחניות אחרות כאלו של הזן, הבודהיזם הקלאסי, ההינדואיזם והסופיזם כאשר יהיו קשורות לעניינו."
נשלח למאסר 333584
עפר גלזר, בעלה של שרי אריסון, שהורשע במעשים מגונים בשתי נשים, נידון לחצי שנת מאסר בפועל. Ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3148875,00.h...
אהממ 333589
נראה לי שאהיה עסוק למדי בחצי השנה הקרובה, כך שכאן המקום לאחל לכולכם שנה טובה. אם הכל יעלה יפה, מפגש האיילים הבא יהיה בהוואי ויימשך שבועיים-שלושה.
אין לי אח 333590
ואני נורא מתעצבנת כשאשמאים זקנים רודפים אחרי איילות קטינות יפות וחכמות שכולה יש להן 15,000 ש"ח בארנק! זה עושה לי אולקוס!!

להתראות בהוואי!!! MUAAAHHHHHH!!!!!!!
אהממ 333594
לעומת זאת, נשמח לארח אותך במפגש האיילים האלמונים המתרחש אצלינו כל חודש.
אהממ 333596
אם עופר גלזר היה מבלה את זמנו באייל כמוך, מן הסתם לא היה לו פנאי להטריד אחיות שלא באופן וירטואלי.
אהממ 333628
אם אתה אומר את זה, נראה לי שאין לך אחות.
אהממ 333638
או לחילופין אני לא עופר גלזר.
אהממ 333643
האפשרות הזאת דורשת יותר דמיון משיש לפשוטת עם כמוני.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים