 |
אריסון מתנהגת כמו כל איש עסקים עשיר אחר- פותחת עסקים וסוגרת, קונה ומוכרת, שוכרת ומפטרת, לפי תכתיבי האינטרסים העסקיים שלה, כפי שיועציה מבינים אותם.
כלומר היא לא רעה מאנשי עסקים עשירים אחרים. עסקים, מה לעשות, לא הולכים טוב עם מצפון חברתי מפותח מדי. אני לא אומרת שאי אפשר בשום אופן להיות איש עסקים מצליח ומצפוני. אבל זה מאוד לא קל.
וכאשר איש עסקים מהסוג הנפוץ, הלא-מצפוני מדי, מתחיל להטיף להמוני בית ישראל שהשלום מתחיל מבפנים, זה מעצבן אותי. לא כי המסר הזה מוטעה. הוא נכון, אבל כשהוא בא מפי אישיות כמו אריסון, התגובה הטבעית היא: נו בטח, לך קל לדבר.
האושר הוא אכן מצב פנימי, אבל לאדם ממוצע יהיה קשה להתמקד על "עבודה פנימית" אם הוא רעב, או חולה. אנשים צריכים תנאי קיום בסיסיים, כפי שאלה מוגדרים בסביבתם הטבעית, כדי להתחיל לומר לעצמם: אוקיי, יש לי אוכל, יש לי גג מעל הראש, ויש לי אפילו כמה אקסטרות מעבר לזה. עכשיו מה אני רוצה? ואז, אם יש לו נטיות רוחניות, הוא יתחיל לחפש את האושר הפנימי. רק מעטים, נדירים, יכולים ליישם חיפושים כאלה כשאין להם תנאי קיום פיזיים מינימליים. כמו שאמרו כבר חזלינו: אם אין קמח, אין תורה.
אז כשמליונרית שלא ידעה מחסור מימיה מתחילה לפזם לי "השלום מתחיל בתוכי", אני אתייחס לזה אחרת מאשר אילו זה בא מפי רבי זושא בעל היסורים (שצוטט ע"י מישהו במקום אחר באייל, בהקשר דומה). או אילו זה בא מפי אדם שנטש את כל מנעמי החיים ויצא לחפש את האמת, כמו הבודהה. או אפילו מפי כל אדם שחי חיים צנועים, מתרחק מתרבות הצריכה המודרנית, ומחפש את השלווה הפנימית.
לשרי אריסון אפשר רק לומר את מה שאמר ישו לאותו עשיר: קחי את כל הונך וחלקי לעניים. ואז תדברי.
או לפחות, נהלי אימפרית עסקים המבוססת על מצפון חברתי, אפילו במחיר רווחים קטנים יותר, או הפסדים פה ושם. ואז תדברי.
אחרת, סעי ופתחי אשראם למליונרי מיאמי, ואותנו עזבי בשקט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש