דברי אלי! 221
ניר הזועם בדרכים מכה שנית
(צילום אילוסטרציה: באדיבות דניאל טי. יארה)
הגשר על רוקח בואך גני התערוכה מעולם לא נראה שלו יותר. היה זה בוקר נאה. השמש זרחה בעליצות, ברדיו זעקה איזו מתלהמת "הגולן שלנו ירוק! הגולן שלנו מפתה!!!" פרחים ועצים הסתירו, בטוב טעם, שלטי חוצות מטעם העיריה. פסטורליה מושלמת.

(חריקת צמיגים)
בום!
(חריקת צמיגים II)
טראח!

"בוקר טוב!" אמרתי לקשיש המנומס שהתנגש במכוניתי מאחורה. "מה שלומך?" אמרתי לאשה המעונבת שבמכוניתה התנגשתי אני מאחורה. "יום יפה, לא?"
הקשיש נתן מבט בוחן בי ובמכוניתו. "התנגשתי בך?" שאל. "כנראה," אמרתי, "אבל אל תתפוס אותי במלה - הייתי עסוק בלהתנגש בה." האשה נעצה בי מבט חשדני ואמרה "גבי?"
"ניר," אמרתי, "נעים מאד."
"חכה רגע, גבי..." אמרה האשה.
"ניר."
"אני שומעת אותך, גבי, אתה לא צריך לצעוק!"
"ניר. תראי..."
"אתה לא נותן לי לדבר, גבי!"
"ני... אה."
לא סובל את הטלפונים הסלולריים הגמדיים האלה.

צפירות זעם מקוטעות בישרו לנו כי קהל הנהגים החולק איתנו את הגשר יעריך מאד אם נוכל - בבקשה, ואם זה לא מפריע - להחנות את מכוניותינו במקום אחר. חנינו. "יש לך עט?" שאלתי את הקשיש.
"למה?"
"לרשום פרטים. אל תדאג, אני אחזיר לך אותו."
לקחתי את העט שלו ופניתי לגברת. "אם תוכלי, בבקשה, להביא את רשיון הרכב והביטוח..."
"מה?"
"אני רוצה לרשום פרטים."
"אני לא שומעת אותך, ג..."
"את מוכנה בבקשה לעזוב רגע את הפלאפון?"
ההיא נתנה בי מבט - תערובת של זעם ופליאה. מן הסתם אמרה לעצמה כי לפניה אדם שאינו מודע כלל וכלל לכללי ההתנהגות בחברה תרבותית. "אתה לא רואה שאני מדברת?!"

"תרשום את מספר הרכב, פוליסת הביטוח, הטלפון..."
"גבי, יש קימוט גדול בפח מאחורה!"
"...חברת הביטוח, כתובת..."
"לא, לאוטו שלו לא קרה כלום. גבי - למה אתה צועק?"

בסופו של דבר רשמנו כולנו את פרטי הרכבים, מספרי הטלפון, הביטוח והתאריך. כל אותו זמן לא הפנתה האשה ולו מלה אחת לעברי או לעבר הקשיש הנחמד, שסיפק כלי כתיבה, ניירת, ומעט יותר פרטים ממה שהדעת סובלת. רק משסיימנו פנתה אלי לפתע האשה ואמרה, בקול צלול ומתוך כוונה רבה: "(שניה, גבי, אני מיד אומרת לו...) אתה מוכן בבקשה לרשום כאן על הדף שאתה אשם בתאונה?"
"מה?!"
"(גבי, הוא אמר מה...) תראה," פאוזה, "אתה הרי התנגשת בי מאחורה," פאוזה, "ולכן אתה אשם בתאונה. אם רק תרשום את זה כאן על הפתק..."
"גבירתי," אמרתי, "באם תחפצו את או מקורביך להביא את העניין בפני בית המשפט, אשמח לספק פרטים בעל־פה ובכתב. אם תואילי לפנות למשרד עורכי הדין שבראשותי, אשמח לעזור לך. הנה כרטיס ביקור." שלפתי מכיסי כרטיס והושטתי לה.
"לא, לא," אמרה האשה ונסוגה. "אני... גבי?! הוא אמר..."
החזרתי את הכרטיס לכיס. ממילא הכתוב עליו - "מרום כלי נגינה בע"מ" - לא היה מועיל לה במאומה.
הקשיש החביב חייך אלינו באהדה ונכנס למכוניתו.
"אתה לא יכול לעשות לי את זה!" אמרה האשה.
"ודאי שלא," אמרתי, נכנסתי למכונית ונסעתי.

מרחוק עוד שמעתי אותה צועקת - "גביייי..."

העט של הקשיש הנחמד נשאר אצלי עד היום.



אולי יש כאן מוסר השכל כלשהוא, אך הוא חומק ממני בעליצות ואין לי כח לרדוף אחריו.

קישורים
ניר הזועם בדרכים
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

100 בקבוקי בירה 4967
למי שיפתח את ההמצאה שתאפשר להשתיק טלפונים ניידים שמעיזים לעבוד במקומות הלא- נכונים (למשל- בקונצרט)
מי מצטרף ?
איחרת 4968
כבר יש המצאה כזו
אם אני לא טועה, היא כבר בשימוש בבתי חולים וכל מיני.
איחרת 4978
אכן, יש כבר המצאה כזו; אולם היא לא בשימוש בבתי חולים, משום שזה יפריע לרופאים להשתמש בסלולריים שלהם.

תזכורת: למרות האיסור על שימוש בטלפונים סלולריים, האזהרות על קרינה וכו', על גג בית החולים רמב"ם שוכנות אנטנות של *שלושת* החברות הסלולריות. אם זה עושה טוב לתקציב בית החולים, מה רע? ("משפר את הקליטה עבור הרופאים, שהטלפונים חיוניים עבורם בזמני חירום", זה התירוץ הרשמי, פחות-או-יותר).
תזעם כמה שאתה רוצה, עלי... 4972
נהנתי, גיחכתי, אפילו צחקקתי. זו החברה שבה אנחנו חיים, אין מה לעשות. לא נורא. אבל לפחות הצלחתי להבין את מוסר ההשכל - אסור לסמוך על אנשים שמבטיחים שהם יחזירו את העט.
רק בישראל 4976
לפני כארבעה שבועות עצרה משטרת ישראל נהג באזור זכרון-יעקב כשהוא אוחז בשתי ידיו שני טלפונים סלולריים, מדבר בשניהם במקביל, ונוהג באמצעות המרפקים.
רק בישראל 4995
כל הכבוד לו
יש דברים שאתה חייב להעריך, ואחד מהם זה כושר האמצאה של אנשים. אני חושב שאדם שמסוגל לדבר בשני פלאפונים באותו הזמן וגם לנהוג ראוי לפרס על יכולת האילתור שלו ולא לגנאי מפי החברה.
וכמובן שאני ציני
רק בישראל 5010
האם מדובר בשני סלולריים של אותה חברה?
אם תהיה פעם תביעת ענק נגד הסלולריים על הקרינה שהם מזכים אותנו בה, הבחור יכול לצאת עשיר (ופגוע) כפליים.
יש מישהו שמופתע ? 5069
ידידי הזועם
קודם כל אל תרביץ לאף אחד...

כאילו שיש מישהו במדינה הזו שעוד לא שמע על מכת המדינה הזו.זוהי ללא ספק דרך מיוחדת ושנונה להביע מחאה אולם נדמה לי שכל מחאה נוספת תהיה מיותרת.הפלאפונים הם חלק בלתי נפרד מחייו של הישראלי המצוי והרגלים כאלו,כידוע,קשה לשנות.הייתי מצפה אולי להתייחסות קצת שונה לנושא כואב זה על מנת שנוכל באמת לדון עליו והמאמר יהיה יותר אפקטיבי.טורים אישיים כאלו הם אולי פריבילגיה של בעלי האתר והכותבים בו אולם קשה למצוא את האפקטיביות שבהם או את העניין שבהם. מה אנחנו אמורים לעשות עם הבעת הדעה הזו או אם הבעות דעה קודמות (דוגמת משחק המחשב של דובי...)?לא עדיף להתמקד בדיונים עליהם אין מחלוקת ויש מה לדבר ולהעשיר אחד את השני?
יש מישהו שמופתע ? 5072
ההגדרה של האייל הקורא היא כתב עת, לכן גם מאמרים שנונים, משעשעים ומעניינים מסוג זה מתאימים. כן ירבו.
יש מישהו שמופתע ? 5073
האם אין אף אחד השותף להרגשתי שנגמרו הנושאים לכתיבה ב"אייל" וכעת כותבים סתם?...מדוע לא מתפרסמות כתבות או מאמרים עם קצת יותר "בשר" העוסקות באקטואליה יומית ועכשווית. המאמרים על השואה כבר נמאסו (ספרתי 4 כאלו בחודש האחרון). האם באמת נגמרו להם הנושאים???
יש מישהו שמופתע ? 5083
שלום. אני "הם". נעים להכיר. לא, לא נגמרו לנו ה"נושאים". אני, לתומי, חשבתי שגם שאלת קיומו של התנ"ך, הכחשת שואה, האירוויזיון, ועדת בן-בסט והצגתה בתקשורת, והדיסק החדש של חמי רודנר ושליחי הגאולה - כל אלו הם נושאים. נכון, לא הייתה לנו מילה אחת על הרב עובדיה. אויה. האם בשל כך אין לנושאים הללו "בשר"? יש תקופות בהן ה"אקטואליה" סוערת במיוחד, ואז ה"תרבות" באייל קצת נדחקת. עכשיו, התרבות זוכה לבכורה. שבוע הבא יהיה שבוע הבא, ועוד שבועיים יהיה in a fortnight, ואז נראה מה יהיה.
אם חסרים לך מאמרים בתחומי הפוליטיקה - אתה מוזמן לכתוב אחד בעצמך ולשלוח אותו אלינו, סליחה, אליהם.
סתם קראתי את את ההודעה עכשיו ורציתי לומר: 249422
כן, כנראה שנגמרו הנושאים. שמע, שבעה חודשים זה מספיק, לא? כנראה שהאתר הולך להיסגר בקרוב מחוסר-עניין לציבור וממיעוט משתתפים....
סתם קראתי את את ההודעה עכשיו ורציתי לומר: 249430
אני נכנס לארכיון הרבה פעמים. זה כל כך כיף להיות האיש מהעתיד...

(חוץ מזה, זה מאפשר לראות השתלשלויות אירועים אקטואליים ואייליים בצורה מדויקת יותר.)
יש מישהו שמופתע ? 5075
המחאה אינה כל-כך על קיומם של הפלאפונים, כמו על חוסר הנימוס המשווע שאנשים המשתמשים בהם מביעים. בראיון שהתקיים עם שחקנים לא מזמן, הם ביכו על ההפרעות החוזרות ונשנות להצגות שהן הם מופיעים. אחד מהם סיפר כי כשצלצל הסלולארי של אדם שישב באחת השורות הראשונות, הוא לא כיבה אותו, אלא ענה, ואמר בקול רם וצלול "אני לא יכול לדבר כרגע, אני בהצגה". לא מרתיח את הדם? ואני לא מדבר בכלל על בתי קולנוע, שם ההפרעה היא "רק" לצופים...
אגב, אין דבר כזה "פריבילגיה של בעלי האתר והכותבים בו". ראשית - ניר אינו מבעלי האתר. שנית, אין הגדרה של "הכותבים" - כולם יכולים לכתוב מאמרים ולפרסמם באייל. היית רוצה לדון בנושא הכאוב במאמר נרחב ומנומק? אין בעיה! כתוב אותו, שלח אל כתובת העורך (chiefed@haayal.co.il), ועד מהרה נפרסם את המאמר (או שנשוב אליך עם תיקונים, אם יהיה צורך).
ככתב עת לתרבות, הבעת דעה היא חלק אינטגרלי מהאתר. האם הבעת דעה היא "פריבילגיה של הקוראים"? לא כל מאמר חייב לגרוף עשרות תגובות. לפעמים מספיק שאנשים קראו, נהנו, השכילו והפנימו את המסר. גם זה הישג.
יש מישהו שמופתע ? 5157
תיזהר דובי
אני עלול לתפוס אותך במילה ואז תהיה חייב לפרסם את מה שאני אכתוב...
אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה שיקרה ?
איומים ברשת? 5165
או שיחזרו אליך עם תיקונים..
יש מישהו שמופתע ? 5088
חנן היקר,

עם כל חיבתי לנושא המחלוקות - והרי מחלוקאי ידוע אנכי - הרי שמפעם לפעם אוחז בי החשק והרצון להביע דברים שיהיו, ירחם אללה על נשמתי, מקובלים על קהל הקוראים. אתה מעוניין במאמרים "אפקטיביים", אולם לטעמי הגדרה זו שלך צרה מעט. מאמר "אפקטיבי" בעיניך הוא זה המעורר מחלוקת. מאמר "אפקטיבי" בעיני הוא זה הנעים לקריאה, המבדר, המעניין, המשעשע, האינפורמטיבי, המעורר מחשבה - לאו דוקא כולם ביחד, אם כי רצוי. את השיפוט על מאמרי בתחומים אלה אשאיר, כמובן, לקהל הקוראים.

והמחלוקת? זו - כפי שהוכחת יפה מאד כאן למעלה - תצוץ מעצמה... :-)

אם כבר נדונה האמירה שמאחורי הדברים, ברצוני לציין נקודה שנשכחה בשטף מלמולי הפלאפון. לא חוסר הנימוס או הטיפשות, אלא התלות המוחלטת של אותה אשה בבעלה, ותפקיד הטלפון הנייד בפיתוח תלות זו. הרי לכם חומר למחשבה.
תלות - ושאר ירקות 5095
לפחות ככה הוא מאפשר לה לצאת מהבית:-)
למצפונך - לטיפול 5101
והרי לכם מידע שימושי:
בכל תאונת דרכים, בה מתנגשות שתי מכונית, האשמה בתאונה (אליבא דספר החוקים) מוטלת על כתפי המכונית המתנגשת מאחור, שכן זו - על פי ההגיון הפשוט - לא שמרה מרחק מספיק.
הייטבת לעשות שלא חתמת על דבר, אבל ככה רק בינינו ניר - אתה אשם. :)
למצפונך - לטיפול 5102
אך, במסורת המוסד שאני ואתה נמנים עליו (ואני לא עתודאי!), אשאל:
"ואם שמרתי מרחק ומישהו נכנס בי מאחור במהירות מופרזת כל כך, שפגעתי בך. גם אז אני אשם?"
לא שיש לך משהו נגד עתודאים... 5107
ראשית כל: התשובה החוקית לשאלתך היא כן, וודאי. בשיקולי שמירת המרחק שלך היית צריך לקחת בחשבון (כמה שזה נשמע ביזארי) גם התנגשות שכזו.
ושנית, אני תוהה מה ניסית לומר בהעירך על כך שאינך עתודאי. האם בהיותך עתודאי אתה נפסל מלהיות ממשיכה של מסורת המוסד, גם אם אתה נמנה על הבאים בשעריו של מוסד הטכניון?
סרק... סרק... 5108
אוף, צחקתי קצת, למה אתה כזה רציני. תן למיתוס העתודאים השואלים שאלות מיותרות לחיות. ודרך אגב, כמה מחברי הטובים...
הו, מצפוני הדואב 5179
ובכן, "אשמה" הנה מושג גמיש משהו, וממילא החוק אינו טוען חד-משמעית כי הצד הפוגע מאחור אשם. על הצד הפוגע מאחור להוכיח כי לא בו האשם - והרי זו הגדרה אחרת לגמרי. נתן למצוא מגוון נעים של סיבות שיטילו את האשמה - או לפחות חלקה - על כתפי נהג המכונית הקדמית: סטייה מנתיב, אורות בלימה לא תקינים, ואפילו - וגם זה קרה לי פעם - נסיעה ברוורס...
הו, מצפוני הדואב 5181
בנסיעה לאחור (כולל זינוק בעליה), הנהג אחראי לכל תוצאה שלילית אפשרית. במעבר נתיבים פתאומי, אם הפגיעה היא מהצד האשמה היא של הנהג הסוטה ואם היא מאחור, האשמה היא של הנהג הפוגע. בכל מקרה אחר האחריות מוטלת על כתפי הנהג הפוגע מאחור (גם במקרה של אורות בלמים מקולקלים ואפילו סנוור עם אורות ערפל) העקרונות הללו כל כך קשיחים שאין כמעט שום סיכוי למי שמערער על קביעת חברת הביטוח או בית המשפט לזכות. אם אתה מכיר דוגמא למישהו הצליח להוריד מעצמו את האחריות לפגיעה מאחור אשמח לשמוע על כך.
זה שהפלפונים עברו כל גבול- 5116
זה ברור. בכל מקרה, אני עדיין נמנת עם הזן הנכחד של אנשים שאין להם פלפון. אלף, כי גם ככה אמא שלי משיגה אותי בכל מקום ואני לא רוצה לשלול ממנה את מעט האתגרים שיש לה בחיים, ובית, זה יקר, מסרטן ובדרך כלל גם גס רוח. כבר שירתו אותי מלצריות שעסקו תוך כדי בשיחה לבבית עם אפרת כלשהי, ונסעתי עם נהגי מוניות שרבו בקולי קולות עם האשה. עם זאת, לפני כשבוע היתה כזכור שביתה של בזק והקווים בעירי הקטנטונת נותקו. אז השתמשתי בסלולרים של כולם. שימושי הדבר הזה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים