אתם מבינים מהם געגועים לניו-אורלינס? 2686
ב-‏29 באוגוסט 2005 החריבה סופת ההוריקן קתרינה את מרבית "עיר הסהר", הלוא היא ניו־אורלינס. האם יצליחו הממשל והעם האמריקאים להירתם למשימה האדירה ולשקם את העיר? רשמים מאד סובייקטיביים מביקור בעיר במלאות שנה לאסון.
מנזקי הוריקן קתרינה (כל הצילומים: רון בן-יעקב)
מנזקי הוריקן קתרינה (כל הצילומים: רון בן־יעקב)
מסע הרכבת מאטלנטה לניו־אורלינס ארך כשתים־עשרה שעות, ורק בשעת דמדומים מאוחרת עלתה הרכבת על הגשר החוצה את אגם פונצ'טריין, בואכה העיר המכונה בחיבה "The Big Easy". כשנכנסה לתחומי העיר שררה כבר חשיכה. במשך כעשרים דקות השתרכה הרכבת באיטיות באפילה, שהופרה מדי פעם רק על־ידי הבהוב פנס כחול של ניידת משטרה, ניצנוץ פנס רחוב בודד, או אור צהבהב שבקע מחלון בית מגורים. האופטימיסט שבי קיווה שכמקובל בערים גדולות, המסילה עוברת באיזורי תעשיה ומחסנים, שמטבעם אינם פעילים בלילה, כך שאולי אין באפלה כדי להעיד על מצבה הגרוע של העיר. לעומתו הפסימיסט, הקורא עיתונים וצופה בטלוויזיה, דמיין מה אולי באמת מסתתר מחוץ לחלונות החשוכים.

העיר הריקה

מבקרת הכרטיסים בתחנת הרכבת אמרה שמאז קתרינה התחבורה הציבורית צומצמה מאד מחוסר נוסעים, והדרך היחידה להגיע למלון היא במונית. "הנהגים מנצלים את המצב והעלו את מחירי הנסיעה", הוסיפה במרירות. גם הנסיעה למלון עברה ברחובות שוממים למדי, ורק כשנכנסתי לרובע הצרפתי נתקלתי באנשים ובמכוניות בכמויות "נורמליות". גם פקידת הקבלה במלון התנצלה על כך שעקב מחסור בעובדים – כמה מאות אלפי פליטים לא שבו, וכנראה גם לא ישובו – המלון נאלץ לבטל את שירות החדרים. היא גם אישרה את שקראתי בעיתונים: בשל המחסור בתיירים, יש בתי מלון שלא נפתחו מחדש לאחר הסופה; בתי המלון הפתוחים מתמודדים עם מחסור בעובדים, ואם כבר נמצאים כאלה, יש למצוא להם מגורים. אחד המלונות בעיר הסב אחד מאגפיו לטובת מגורי הצוות, כדי למשוך עובדים מיומנים חזרה לעיר, אך כמובן שהבעייה היא חמורה בהרבה ממציאת מקום מגורים בלבד, משום שהמשפחות זקוקות לתשתית החברתית־כלכלית של עיר מתפקדת – חנויות, תחנות דלק, בתי ספר, מרפאות, בנקים, וכיוצא באלה.

רחוב בורבון המפורסם עדיין פעיל, רועש וספוג אלכוהול כתמיד, אם כי גם הוא נראה ריק יותר מהזכור לי מביקורים קודמים. יתכן שהסיבה לכך היא הקיץ החם, אבל סביר להניח שזהו ביטוי למיעוט התיירים הכללי. מעניין שעסקים שונים נפגעו בצורות מעט שונות: במסעדה החביבה עלי – מקור הצדפות בנוסח רוקפלר – סיפר המלצר שאין ירידה בקליינטורה, כנראה בגלל שהמקום משרת קהל מאד מסויים. אולם בסיור במרתף היינות, שהכיל בעבר כשלושים־אלף בקבוקי יין, היו מרבית המדפים ריקים; היות שהאיזור נותק מאספקת החשמל למשך כשלושה שבועות, עלה החשש שחלק מהיין התקלקל, ולכן המלאי נמכר לסוחר אוסטרלי. יעברו כמה שנים עד שהמרתף יתמלא מחדש.

רחוב בורבון

רחוב בורבון



מצפון תיפתח הרעה

במצגת של העיתון "טיימס פיקאיון" ניתן לראות, שלב אחר שלב, כיצד הציפה קתרינה את ניו־אורלינס. העיר מוקפת משלושת עבריה במים: מדרום זורם נהר המיסיסיפי, בקשת החובקת את האיזורים הישנים של העיר, במזרח שוכן אגם בורגן, ובצפון אגם פונצ'טריין. הטופוגרפיה שונה מהמקובל בכך שהאיזורים הגבוהים, המתנשאים בין 5 ל-‏10 מטרים מעל פני הים, נמצאים בגדת המיסיסיפי. באיזורים אלה נבנתה העיר ההיסטורית, לרבות הרובע הצרפתי המפורסם, וכן שכונות מגורים ומחסני הנמל הענקיים לאורך הנהר. השטח שמצפון, המגיע עד אגם פונצ'טריין, הוא של ביצות ומים רדודים בגובה שבין מטר אחד מעל פני הים ועד שלושה מטרים מתחתיו. כך, למעט גדות המיסיסיפי ומעט אזורים אחרים, כל האיזור שבין הנהר לאגם מועד להצפות, ואפילו הקברים נמצאים מעל לאדמה. המים אכן גואים שנה אחר שנה באביב, עקב הפשרת השלגים בצפון היבשת, ניו־אורלינס, כמו כל הערים האחרות על גדות המיסיסיפי, מוכנה בדרך כלל לעלייה במפלס המים, וקירות ההגנה לאורך הנהר עומדים במשימתם. גם כשקתרינה היכתה בלואיזיאנה, קירות ההגנה שעל גדות המיסיסיפי הצליחו להגן על העיר מפני ההצפות מדרום.

הרעה נפתחה מצפון. כשקתרינה פנתה לאגם פונצ'טריין, כל זעמה הגיח מכיוון האגם הישר לאיזורים הנמוכים של העיר. מכיוון שהאגם הוא רדוד למדי, הרוח הרימה את מימיו ודחפה אותם לכיוון קירות ההגנה, שנפרצו בשלושה מקומות. הסיבה העיקרית לפריצות היתה שבניגוד למה שחשבו המהנדסים, קירות ההגנה לא נחפרו לעומק מספיק, כך שבמשך השנים המים חתרו תחתיהם ועירערו את יציבותם. בנוסף, העיר התפשטה מאז שחלק מהקירות הוקמו, וחלק מרבעי המגורים כלל לא זכו להגנת הקירות (את בעיה זו אמורים היו לתקן קירות חדשים, שחלקם לא נבנה בזמן לקראת עונת ההוריקנים של 2006, למרות ההבטחות).

קרוונים המשמשים למגורים זמניים

קרוונים המשמשים למגורים זמניים



בנוסף לנזקי הרוח, שנעה במהירות העולה על 200 קמ"ש, ולנזקים הכמעט בלתי־הפיכים שגרמה ההצפה בגובה של שלושה מטרים, התושבים סבלו גם מנזקים ישירים מעשי ידי אדם. ערב הסופה פונו עובדים מכמה תחנות שאיבה (בניו אורלינס למעלה מעשרים תחנות כאלה), אך כשהתברר שצריך להחזיר אותם בדחיפות כדי לתפעל את המשאבות, התגלה שהדרכים חסומות בעצים שנעקרו על־ידי הרוחות החזקות. שכונה אחת גובלת בחוות מיכלי נפט. כשמתקבלות התראות על סופה, חברת הנפט חייבת למלא את המיכלים במים עד שפתם, כדי שיוכלו לעמוד בסערה. אבל הפעם המיכלים לא מולאו, ועקב כך המיכלים התבקעו ותושבי האיזור סבלו בנוסף לנזקי הרוח והמים גם מהצפת נפט. חברת הנפט הסכימה לפצות חלק מהנפגעים בסכומים פעוטים.

לרוע מזלם של התושבים, כחודש לאחר חורבן קתרינה, ובעוד הם מתחילים להתאושש מההלם הראשוני של הסופה, הם ספגו מכה נוספת מהוריקן ריטה. האסון הכפול פגע בכל שכבות הציבור. רבים מהם היו תושבי שכונות מעוטי יכולת, אבל נפגעו גם שכונות ואיזורים של בעלי הכנסה בינונית ושכונות של בתי יוקרה (בשכונה אחת איבדו בתים של מליון דולר מחצית מערכם, אם יימצאו להם בכלל קונים). כמובן שלתושבים מעוטי יכולת לא היה ביטוח נגד הצפות, אבל גם בקרב האחרים היו מבוטחים שמצאו עצמם במצב של ביטוח־חסר, ולכן יקבלו סכומי ביטוח נמוכים מהצפוי. גרוע מזה הוא סעיף בביטוחי ההצפה המבדיל בין "הצפה" לבין "מים גואים", כך שחברות הביטוח לא חייבות לשלם עבור ההצפות בעקבות פריצת קירות ההגנה. הסופה ביקעה את צנרת הגז בעיר, כך שבמקומות רבים פרצו שריפות שהוסיפו נזק וסיכנו את כוחות ההצלה.

סיור מאורגן בחורבות העיר

אחת מחברות התיירות המקומיות, גיליתי, מציעה סיורים לאיזורים החרבים של ניו־אורלינס וסביבתה. למרות שבהתחלה חששתי כי החברה מנצלת את האסון לגריפת רווחים, גילה לי המדריך החביב שלנו שבנוסף לרווח מהתיירים המעטים הפוקדים את העיר, זהו מקור ההכנסה הכמעט בלעדי שלו ושל חבריו בימים הללו (הוא ומשפחתו בונים עכשיו מחדש את ביתם, שסבל נזקי מים חמורים).

לאחר מעבר קצר ברחובות ההיסטוריים של הרובע הצרפתי, המפורסם דווקא בזכות סגנון הבניה הספרדי שלו, עברנו במשך כשלוש שעות בשכונה הרוסה אחר שכונה חרבה, איזור נטוש אחר איזור מרקיב, ולא כיסינו את כל האיזורים הפגועים. המראות בטלוויזיה לא מצליחים להעביר את גודל ההרס שהרוח, המים, אזלת היד והרשלנות הותירו אחריהם. עזובה וצמחיית בר מתחילות לכסות את הבתים ההרוסים והמרקיבים ואת הכבישים והמדרכות. פה ושם רואים משפחה שחיה בקרוון (אותו תצטרך להחזיר לשלטונות בקרוב). מעט משפחות ניקו, שיפצו ובנו מחדש את בתיהן, אך השאלות שמנקרות מן הסתם בראשן הן האם הן תישארנה היחידות בשכונה, ומי ידאג לתשתיות ההרוסות. בכמה מקומות הוקמו חוות קראוונים עבור משפחות שרצו לגור יחד ולא לחזור לבתיהם המלאים בזוהמה, בוץ ועובש. מתחת למחלפים הגדולים עדיין רואים את מה שנותר מ-‏325,000 מכוניות הרוסות, לשם הן נלקחו לפני שחברות מיחזור טקסניות יאספו אותן.

הסימנים הגדולים שציירו כוחות החילוץ והצלה על הבתים מציינים כמה ניצולים נמצאו, מתים או חיים, איזו יחידה בדקה את הבית, וכיוצא בזה. על רוב הבתים מתנוססות מדבקות המזהירות שהם לא כשירים למגורים ונועדו להריסה. הרבה שלטי "למכירה", או "אנחנו קונים בתים תמורת כסף מזומן", וגם שלט אחד המתריס "בית למכירה, זקוק ל'מעט' שיפוץ". על הרבה בתים יש מספרי טלפון ושמות, שנועדו לחיפוש קרובים, וגם לסוכני הביטוח וגופי הסיוע השונים, כדי שיוכלו להתקשר עם בעלי הבית הפליטים. במקומות שסבלו מהצפות קו המים ניראה בבירור על הקירות – לפעמים בגובה הדלת, לפעמים מעל לדלת, ובמקרה של חנות וול־מארט ענקית, המדריך סיפר שהמים הגיעו עד לשלט שנמצא על הגג.

"קונים בתים" – שלט ליד בית נטוש

"קונים בתים" – שלט ליד בית נטוש



האתגר הגדול – לשקם

לא ניתן לשקם את ניו־אורלינס וסביבתה על בסיס יוזמות אישיות, בהן כל תושב הוא תוכנית אב לשיקום, וגם לא רק דרך יוזמות של חברות וארגונים שונים. היקף העבודה והמשאבים הנדרשים הוא בסדר גודל של מאמץ פדרלי, עם ניהול מרכזי ברמות הגבוהות ביותר. אך האם ניתן להתגבר על המחלוקות והעוינות הבין־מפלגתית שפשתה בפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות? ובכלל, כמה דגלים יכול ממשל אמריקאי להניף בעת ובעונה אחת? משימת השיקום של איזור ניו־אורלינס מתחרה על משאבים פוליטיים עם המשבר במזרח התיכון, עם משבר האנרגיה הממשמש ובא, ואפילו עם החוב הלאומי העצום שמעיק על עתידה הכלכלי והחברתי של ארצות־הברית. כל הבעיות הללו דורשות תשומת לב מירבית ומשאבי ענק.

איזור ניו־אורלינס עומד בפני בעיה גדולה ועמוקה יותר מנזקי קתרינה. היבשה עליה בנויה העיר היא תוצר של הסחף שנהר המיסיסיפי מביא למפרץ מקסיקו; אך בגלל שהמיסיסיפי מנותב כיום לתעלות, כדי לאפשר מעבר מסודר של אניות, הנהר הפסיק לפזר סחף באיזור, כך שכל חצי שעה אובד שטח אדמה בגודל של מגרש כדורגל. מהמפה המראה את כמות היבשה שאבדה לים במאה השנים האחרונות אפשר לצפות שלניו־אורלינס נותרו רק כמאה עד מאה וחמישים שנה עד שתאבד מתחת לים. ישנן תכניות להתמודד עם הבעיה, וחלקן הקטן מיושם כיום. על־פי תכנית אחת, יש לשאוב מים וסחף בנקודות מסוימות במיסיסיפי, ולהזרימו מעבר לקירות ההגנה והסכרים לאיזורים הרדודים. על־פי תוכנית אחרת, יש לאסוף את עצי האשוח שמוטבעים במפרצים לאחר חג המולד לעצירת הסחף.

כתובת של כוחות ההצלה על אחד הבתים

כתובת של כוחות ההצלה על אחד הבתים



השאלה היא עד כמה מחוייבים 280 מיליון אזרחי ארצות־הברית שאינם חיים באיזור "סימטת ההוריקנים" לתמוך בבני ארצם שבחרו לגור באיזורי סכנה. מערכת הנמלים של לואיזיאנה ומיסיסיפי היא החשובה ביותר בארצות־הברית, ונהר המיסיסיפי מהווה עורק תחבורה מרכזי לשינוע סחורות, בעיקר לתבואה המיוצאת לכל רחבי העולם. אובדן הנמל יהווה מכה אנושה למגזר החקלאי בארצות־הברית, ויהיו לו השלכות גורליות עבור רעבי העולם התלויים בדגנים המיובאים מארצות־הברית. כמובן שזה מגוחך לדרוש תמיכה ציבורית לכל אדם המתעקש לבנות בית קיץ על חוף הנתון לאיומי הוריקנים, אבל לעיר בסדר הגודל הפיזי, התרבותי וההיסטורי של ניו־אורלינס יש להתייחס בקריטריונים אחרים. זוהי שאלה עקרונית האם תפקידה של המדינה הוא רק להיות קבלן אקטוארי של חישובי עלות–תועלת, או האם מהותה של המדינה כוללת גם מחוייבות לשמר, לטפח ולשקם את אורחות החיים של אזרחיה, המהווים את תמצית קיומה.


אפילוג



שנה לאחר האסון בדקה רשת הרדיו הציבורי את מה השתנה בחייה של את'ל וויליאמס בת ה-‏74, שביתה ההרוס נבחר אחרי קתרינה לביקור מתוקשר של הנשיא בוש. "יש לנו אסטרטגיה לעזור לאנשים הטובים כאן," הכריז הנשיא תוך שהוא מחבק בחיוך את הגברת וויליאמס, וביקש, לא בלי שמץ התנשאות, שתבשל עבורו את מרק הגאמבו הניו־אורלינסי. הנשיא, שסיסמת מערכת הבחירות שלו בשנת 2000 הייתה "שמרנות רחומה", שלח לה תמונה חתומה, אך לא הרבה יותר מזה.


קישורים
Do you know what it means to miss New Orleans - מילות השיר
מצגת של העיתון "טיימס פיקאיון"
כל תושב הוא תוכנית אב לשיקום - כתבה ב"ניו יורק טיימס"
רשת הרדיו הציבורי
מידע נוסף אודות קתרינה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

קשה לבנות עיר מחדש 407055
הבעיה של ניו אורליאנס הרבה יותר מסובכת ממה שהובא כאן ולכן הכל מתעכב כי פשוט ממש לא יודעים מה לעשות. זאת בהחלט עבודת שיקום ברמה פדראלית ולא ברמה אישית או איזורית, הייתי מציע אפילו רמה עולמית. אבל הבעיה היא שאם רוצים לשקם את המקום אז בעצם צריך לחרוש את כל המקום, לשטח אותו מחדש, לזרוק את הפסולת ולהתחיל מבראשית, כלומר לבנות את הכל מחדש כולל תשתיות. אין כאן שום עניין של אפלייה בשלב זה, פשוט כדאיות פשוטה. יש לזכור שכל בתי המגורים ועוד בתים אחרים שהיו מתחת למים בחלקם או לגמרי, אינם יאים למגורים. צריך להרוס אותם וכאן מדובר בכמות ממש דימיונית. בעצם עדיף היה לו היתה פורצת שם שריפה כך שהכל היה נעלם. כאן גם מתחילה הבעיה לאן להעביר את הפסולת ומה לעשות אתה. לא תמיד אפשר למחזר. הבתים רובם ישנים וכוללים אסבסטוס ועופרת ועוד כל מיני דברים לא נוחים שמקשים על מחזור ואפילו אי אפשר לשרוף את החומרים. אפשר רק לקבור את הפסולת רחוק מהעיר או להשאיר אותה זה במקום פתוח רחוק מהעיר. הבעיה קשה כי יש ישובים אחרים בסביבה והמקום הכי הגיוני לזה הוא המדבר. בנוסף קיים זיהום סביבתי גדול מאד שממש קשה לנקות ודורש סכומים גדולים.

כלומר צריך לבנות את העיר מחדש ועם זה גם באה השאלה למה לבנות דווקא במקום הישן? הרי ברור שהוא מסוכן, מתחת לפני הים וגם מאבד שטח לים. אפילו אם בעוד מאה שנים יהיה עוד הוריקאן כזה אז בשביל מה לקחת סיכון לבנות דווקא שם? שאלה אחרת היא מי יגור שם? מה יחזיר את התושבים המקוריים לשם? כרגע לתושבים האילו אין שום קשר פיסי למקום, אולי חוץ מאשר פיסת האדמה שעליה היה ביתם, ואולי יש להם קשר ריגשי או זכרונות אם הצליחו להתגבר על מוראות ההוריקאן. רוב התושבים המקוריים עברו צפונה או למדינות הסמוכות ומצאו עבודה אחרת וגם מגורים. לרובם ככולם לא היה ביטוח על הבית או המיטלטלים כך שלא יקבלו כסף לבנות אלא אם כן הממשל יחליט לבנות את המקום מחדש על חשבונו. אז הממשל ישאל מה יש שם בכלל? האם בגלל הרובע הצרפתי צריך לבנות את העיר? . אז גם אין תכנית, חוץ מאשר מס שפתיים, להחזיר את האנשים למקום כי מה יחזיר אותם לאיזור אם יש להם מקומות אחרים?

בקשר לנמלים בסביבות שפך המיסיסיפי את זה אפשר לשקם אבל בשביל זה לא צריך להקים את עיר. נראה לי שעוד זמן רבה העיר תהיה עיר רפאים.
נמלים 407067
מהמספרים ששמעתי, במערכת הנמלים והרציפים של ניו אורלינס עובדים כ 170,000 אישה ואיש. מחישוב פשוט של גודל משפחה ממוצע, והתשתית העירונית שדרושה כדי לקיים חיים בסדר גודל כזה עולה שבעצם אתה כן מדבר על עיר.
נמלים 407243
אל תשכח שכרגע העובדים גרים במקום אחר ולמה שיעברו? יש להם בית וחברים במקום אחר. 170,000 עובדים, אם המספר נכון, נראה לי קצת מוגזם עבור פעילות נמל או בתי זיקוק, זה לא עיר בסדר גודל של ניו אורליאנס עם כל הפרברים שלה. אבל אני לא מוציא מכלל אפשרות שאפשר להקים עיר כפי שאתה מציע, אולי לא בדיוק במקום הישן בהתחשב בתנאי ההסביבה ומזג האויר וגם בהתחשב בכל הזוהמה שנשארה לאחר ההוריקאן שצריך לנקות. זאת בעצם הבעיה וכאן לא יודעים מה בדיוק לעשות במיוחד שאין בעיה חריפה כרגע.
נמלים 407317
לא ברור לי על סמך מה אתה קובע שהעובדים גרים במקום אחר, והיכן הוא. מההסברי המדריכים השונים בעיר למדתי שמערכת הרציפים והמחסנים היא הגדולה ביותר בעולם (אאז"נ משהו כמו 8 ק"מ) וכמות הסחורה והאוניות היא עצומה. אני חושב שכבר הבאתי פעם את הלינק למאמר של ג'ורג' פרידמן שמנתח את החשיבות של מערכת הנמלים בדרום לואיזיאנה וניו אורלינס, ואת ההיסטוריה שלה. "בזמן המלחמה הקרה [נהגו לחשוב] שהסובייטים יהרסו בפצצה אטומית [את] וושינגטון או ניו יורק. [עבורי] התשובה היתה פשוטה: ניו אורלינס. אם נהר המיסיסיפי יחסם לתעבורה, המסד הכלכלי יתערר. מינרלים תעשייתיים לא יגיעו לבתי החרושת, העושר החקלאי לא יזרום החוצה...גם הגרמנים ידעו זאת: בזמן מלחה"ע-‏2 ערכו צוללות גרמניות התקפה במוצא המיסיסיפי."
נמלים 407339
אין לי מידע כמה בדיוק עובדים שם עכשיו אבל ברור שהאנשים העובדים שם גרים באיזה שהוא מקום ולא בחורבות ניו אורליאנס. גם אף אחד לא אמר שכולם באו מניו אורליאנס. חוץ מזה אם צריך או לא צריך לבנות את העיר במקומה הישן הבעיה הגדולה היא שיש שם היא הזוהמה שצריך לנקות אם יחליטו לבנות מחדש את העיר. גם המאמר בקישור שהבאת אומר בחלקו את אותו דבר שאמרתי קודם:

It appears to us that New Orleans and its environs have passed the point of recoverability. The area can recover, to be sure, but only with the commitment of massive resources from outside – and those resources would always be at risk to another Katrina.

זה בערך הבעיה לא שאי אפשר לעשות את זה אבל זה עולה הרבה וצריך לשאול אם צריך או כדאי לעשות את זה. אפילו לפי הקישור שהבאת הרי הבעיה שעולה מהכתבה היא האם צריך להקים את העיר מחדש כדי שיוכלו להפעיל את הנמל או בתי הזיקוק. אם תיקח בחשבון את כל הוצאות בנית העיר מחדש, אפילו במקום אחר, פתאום יתברר לך שכל עניין ההובלה הזולה על המיסיסיפי, כפי שהובא בכתבה, הופך להיות יקר מאד. לא ראיתי שהכותב בקישור נגע בעניין הזה. במקרה כזה עדיף אולי לשנע לנמל אחר. אפשרות אחרת היא פשוט להביא רק את העובדים ולשכן אותם בבתים מיוחדים ליד הנמל או בית הזיקוק, גם זה לא דבר חדש.

אפשרות אחרת היא למכן את פעולת הנמל. זאת הזדמנות מצוינת במיוחד ליצוא הסחורה החקלאית. ברוב המקרים עובדי הנמל והאיגוד המקצועי שלהם התנגדו לזה מחשש לאבוד מקומות עבודה. ואם לא התנגדו אולי לא היה כדאי למכן בהתחשב בשכר העובדים. אבל עכשיו לאחר ההרס ולאחר שרוב העובדים עזבו אפשר לעשות את זה. זה יהיה הרבה יותר זול מאשר לבנות עיר בסדר גודל של ניו אורליאנס.

אני מניח שתהינה עוד הרבה אפשריות.
נמלים 407608
אם כך אין מה לדאוג, כוחות השוק ידאגו שלפחות 170K ומשפחותיהם יתקיימו בצורה סבירה בסיסת ניו-אורלינס.
אחת הבעיות 407216
הקשות של ניו אורלינס, כפי שהיא משתקפת מראיונות (רבים עד מאד) עם הפליטים בכלי התקשורת, היא שכמעט אין מקום גרוע יותר לחיות בו בארה"ב אם אינך נמנה על בני המעמד השולט/משפחות הפשע המאורגן. מרואיינים שמצאו את עצמם במקומות כמו יוטה, טקסס, וויסקונסין ואריזונה אומרים כולם "עכשיו אנחנו גרים כאן, לא ברור אם ומתי נחזור".
407267
"מהמפה המראה את כמות היבשה שאבדה לים במאה השנים האחרונות"

יש לינק?
מפה 407305
ראיתי אותה בתצוגה של מוזיאון ניו-אורלינס ההיסטורית, אך לא מצאתי מפה מקוונת.
הכותרת 407299
מישהו יכול להסביר לי את הכותרת? לא הבנתי. (זה משיר?)
הכותרת 407323
הבט בקישור הראשון המוזכר במאמר, בצד שמאל למעלה.
The bad (?) guy 407630
It is not nice to be the “bad” guy, but I have been in New Orleans for a convention in 2001.
I heard a lot of stories on the great night life and culture of that city.

However, I found a very poor and mostly ugly city. In the famous France quarter, people hang out drunken 24 hours a day, holding huge plastic beer cup, and, consequently, they urinate at every corner- and the smell was as you can imagine…

I did not like it at all.

From my point of view, and apparently as someone wrote- most of the people who are not extremely reach, this city better disappear…

You don't say!? 407690
I was very saddened to read of you negative experience from your single visit to New Orleans. I concur with your description of alcohol and loud music, as reflected in my story, but beg to differ since the French Quarter (sic!) encompasses more than Bourbon Street, and New Orleans is much more than the French Quarter, its larger vicinity not withstanding.

As for your conclusion, it seems that you should formulate a letter to the people of NOLA (and any other qualified peoples), saying something like:

Dear Madam, Dear Sir,

Based on our aesthetics criteria, our assessments have deemed you to be bellow par, hence unsuited for public and civic participation. Therefore, we are to notify you that under the 2006 CURE Act (Criteria for Ugliness and Revolting Exhibition), you are to remove yourself from appearing in public within 48 hours. If you are unable to perform the required self-immolation due to ugliness incapacitation, please contact our office immediately to acquire expert assistance.

You don't say!? 407829
Well Ron, as someone who loves dark humor, I like your replay.

But to me more serious, let us look at the issue this way:

New Orleans city start as a port city- and it is and probably will remain an economically important port. For that (and other people pointed that already) you do not need such a huge city.

The city is far below sea level. With the increase number of Hurricanes and the rise in sea level who accompanied the global worming, the chances of another Katrina are quite good.

Most of the poor resident (and most of the resident were poor...) who had to leave the city for the first time in their life, do not want to go back- it was their once in a life time chance to improve their life.

The cost of renovating the city is enormous.

So- why to bother?

Again, being serious, no one would think about destroying New Orleans 2 years ago, but it happened by “force major”

The Q is- should we stick to the old faulty-developed city, or take this chance and admit, with all the sorrow, that it was a mistake.

You don't say!? 407856
Well now, you have changed your argument. No longer do you refer to the ugliness of the inhabitants and their environ, and its affect on their deservedness for preserving what is theirs. Of that I was very serious, no humor dark or otherwise was intended.
סתם הערה טכנית 407957
אלי גלעד מעיד על עצמו שהוא בחו"ל, ומן הסתם אין לו את היכולת, או שפחות נוח לו, להגיב בעברית. מצד שני, בעצם תגובתו באתר הוא מוכיח שהוא קורא (ומבין) עברית.
למה לענות לו באנגלית?
סתם הערה מכנית 408003
בשביל אנגלית כזו זה שווה.
סתם הערה טכנית 408599
מקבל את ההערה בעלת הניחוח המרקסיסטי, ניחוח שבא מההתעלמות מהפן (במובן הכפול בעברית ואנגלית) הספיריטואלי :)
טוליין 408000
רון, המון תודה. אינפורמטיבי ומעציב.
האם יצא לך לראות, במהלך הביקור, את אוניברסיטת טוליין (http://www2.tulane.edu)? מה המצב שם?
טוליין 408236
לא, לא ביקרתי שם. למדת בטוליין?
טוליין 408633
לא, אבל יש לי כמה עמיתים שעבדו שם; חלקם נקלטו (זמנית) במוסדות אחרים. מאתר האינטרנט נראה שהרבה ציוד ניזוק אבל שהסטודנטים ברובם רוצים להמשיך ללמוד שם, כך שהייתי סקרנית לדעת איך זה נראה.
408013
מאמר מעניין שהנופך האישי מוסיף לו איכות.
WWOZ 408367
המעט שאפשר לעשות, וגם להנות בדרך, הוא להאזין לתחנה המעולה הזו .
אפשר גם לתרום.
אני מאזין לה כבר שנים כמעט כל יום. קצת מניו אורלינס כשרחוקים משם.
אפשר גם לקנות הקלטות חיות מjazz and heritage festival -התמורה ברובה הולכת לאמנים.
wwoz.org

התחנה מוזכרת דרך אגב בחיבה רבה בספר של בוב דילן. גם ב"נרדפי החוק" של ג'רמוש.
ערכה של ניו אורלינס 408372
הייתי בניו אורלינס ביוני 2005, כחודשיים לפני פגיעת קתרינה. זו ללא כל ספק עיר מיוחדת במינה, שהכיעור, העוני והעזובה של חלקים ממנה מהווים חלק מהקסם שלה. ניו אורלינס, בהשוואה לכל עיר אחרת בארה"ב, היא לא ממש עיר אמריקנית, אך היא גם לא צרפתית או היספנית (כמו מיאמי). במידה רבה, היא קטגוריה בפני עצמה.
יש בניו אורלינס שכיות חמדה היסטוריות, אדריכליות ועירוניות יוצאות דופן, שבשבילן שווה לשמר את העיר, גם אם הן טובעות בים של זוהמה ועזובה. אבל יותר מכך, כל אזור מפרץ מכסיקו, שרובו ככולו נפגע מהוריקנים רבים, הוא אזור יפהפה וקסום, שניו אורלינס מהווה רק חלק ממנו. לצערי אני לא אופטימי ביחס לשיקום של האזור, מכיוון שבתפיסה האמריקנית השיקום הוא בראש ובראשונה עניינו של בעל הנכס, ויכול להיות מצב שבו חלקים ניכרים של האזור יישארו הרוסים למשך שנים רבות.
ערכה של ניו אורלינס 408392
אני בטוח שבורסת ניו אורלינס רוטחת
ערכה של ניו אורלינס 408450
כן, זה מאוד אופייני לקפוטליזם האמריקאי, הפיתוח הכלכלי העצלני וההזנחה.
לא היה מזיק להם ללמוד מאיתנו. אצלנו שיקום נכסים הוא אף פעם לא עניינו של בעל הנכס לבדו אלא להיפך, לוקחים כסף בכוח מאנשים אחרים כדי לשקם את הנכס.
המחאה 410954
תודה על המאמר המעניין, רון.

אותי מעניינת המחאה שגוועה. זמן קצר לאחר הסופה נדמה היה כי הגיע הקץ לשלטונו של בוש, עם כל המחדלים והפינוי הלקוי והעניים שנשארו מאחור וכוחות ההצלה שאיחרו בגלל שהיו בעיראק. האם האמריקנים שכחו הכל? האם אתה צופה שבמערכת הבחירות הבאה ייעשה שימוש בניו אורלינז, או שזה כבר יהיה לא רלוונטי?
המחאה 412531
אני לא בטוח עד כמה המחאה אכן גוועה. נכון שרמת הקולניות שכחה, וזה טבעי, אבל הוויכוח עדיין נמשך. אני מניח שהבחירות שיבואו בעוד חודשיים יהוו אינדיקציה קריטית למשקל שיש לטרגדיה הניו אורלינסית (ובל נישכח, שאר האזורים הפגועים שבמפרץ מקסיקו), באם הדמוקרטים יצליחו להקטין או לסגור את הפער הקטן שיש לרפובליקנים בקונגרס. בקשר לזה יש היום בני"ט מצגת יפה מאד (לפחות מבחינה טכנית וויזואלית, אם כי אותי היא קצת בילבלה מבחינת התוכן):
כמו כן, הזמנתי את הספר החדש של פרנק ריץ' המבקר החריף של ממשל בוש בו הוא כותב על המערכה התקשורתית של הרפובליקנים בנסיון "למכור" את המלחמה בעירק ואת חוסר המעש בעקבות קתרינה. לספרים כאלה, של עיתונאים מהשורה הראשונה, יש סיכוי לגרום להד תקשורתי ברמות הגבוהות שאולי תחלחל גם למטה.
אמריקה הנשכחת 476643
הסנטור ג'ון מקיין, המועמד הרפובליקני [המשוער] לנשיאות, מבקר בניו אורלינס במסגרת "סיור במקומות הנשכחים של אמריקה." כמעט 3 שנים אחרי האסון, מקיין ענה שהוא רואה באסון כשלון המגיע עד לראש המנהיגות. הטיפול באסון היה "נוראי ומביש, בראשות אנשים לא מתאימים, שלחלוטין לא הבינו את מימדי האסון."

(לא, לא זכרתי את התגובה הזו, אבל נתקלתי בה כשרציתי לתת לינק לכתבה על מקיין וראיתי ששאלת על ניו אורלינס והבחירות).
בחזרה לניו אורלינס, בעדינות 422292
מאז קתרינה, שזרעה הרס בלואיזיאנה ומיסיסיפי, פחות ממחצית 485,000 תושבי ניו אורלינס שבו כדי לשקם את הריסות חייהם. אפילו ברובע הצרפתי ששרד את החורבן נראים הרבה שלטי "למכירה." ובכל זאת, כיצד יכול התייר החסכן להנות כשבכל פינה אורבים לו בנינים וחיים חרבים? האם אין התייר מנצל את הכלכלה הנכה של העיר? וכיצד התיירות יכולה לעזור לעתידה של ניו אורלינס?

בתמונת הפתיחה ניראה מועדון הג'אז "החתול המנומר" ברחוב פרנצ'מן. התיאור "מועדון ג'אז" הוא הגזמה פרועה לחנות החשוכה עם כמה כורסאות מהוהות, בר מצומצם ביותר ונגנים שפשוט באים, מתיישבים ומנגנים. אני, לפחות, בליתי שם כמה שעות של הנאה.

עיר של טלאים 455396
מאמר נוסף בסידרת מאמרים הסוקרים את השיקום המקוטע של העיר ותושביה. שנתיים לאחר ההצפות, ואחרי השקעה של מליארד דולר, העיר עדיין חשופה ופגיעה. יש סרטון וידאו בן כ-‏6 דקות המספר על עבודות השיקום של חיל ההנדסה וגם על מאבק ביורוקרטי בנושא הפקעת אדמות לצרכי בנית הסכרים. בוידאו יש גם מצגת של חיל ההנדסה שמראה אחוזי סיכון להצפה של הרובעים השונים של העיר.

עיר של טלאים 455425
מפחיד, במיוחד בהתחשב בכך שעוד הוריקן אדיר ממדים בדרכו למפרץ מקסיקו. אמנם כרגע התחזית היא שיפגע בטקסס, אבל יש בהחלט סיכוי שהוא ישנה כיוון.
עיר שבורה. עץ. ערב. 465038
"תוך רגע הכל יעלם ושוב נהיה לבד, בתוך הריקנות". מחכים לגודו בשכונה הרוסה של ניו אורלינס.
למעלה משנתיים לאחר האסון, העיר סובלת ממחסור חמור בבתים ודמי השכירות הוכפלו. מספר חסרי בית גדול ממספרם לפני קתרינה ואליהם יצטרפו אלפים שעומדים להיות מפונים מהטריילרים הזמניים של fema. חלק ממחוסרי הבית גרים באוהלים בפארק שמול העיריה.

שופט: ההצפה תוצאה של מחדל חיל ההנדסה 530191
שופט פדרלי קיבל תביעם של שישה תושבים ועסק אחד שטענו ל"מחדל כביר" של חיל ההנדסה האחראי על תחזוקת התעלות והמעברים בנהר המיסיסיפי והמפרץ. התובעים יקבלו 720000$ והפסיקה מעמידה את הממשלה בסכנה של תביעות ענק מצד 100000 תושבים, עסקים וגופים ממשלתיים שונים.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים