אנדר וויגן וגביע האש 2785
נער צעיר בעל יכולות מיוחדות נלקח מבית משפחתו על מנת לחדד את כישוריו. במהלך חניכותו יתברר הנער כמושיע המיוחל בזכות אופיו וטוהר ליבו. חומרי סיפור עתיקים, ובכל זאת אנו נהנים לשמוע את הסיפור מחדש. ''דיוויד קופרפילד'' הוא סיפור כזה. ''הארי פוטר'' הוא סיפור כזה ו''משחקו של אנדר'' הוא סיפור כזה. הפופולריות והקירבה הסוגתית בין סדרת הארי פוטר ובין סדרת ''אנדר'' הופכות את ההשוואה בין שתי הסדרות למעניינת במיוחד.
כריכת הספר "המשחק של אנדר" (איור: דורון פישלר)
(המאמר מכיל "ספויילרים" רבים לשתי סדרות הספרים).

אנדר וויגן נלקח מביתו בגיל שש כדי ללמוד טקטיקה ואסטרטגיה של לוחמה בין כוכבית. הוא צריך להציל את העולם מפלישה חייזרית צפויה. יחד עם ילדים מבריקים נוספים, הוא עובר אימונים מפרכים בהם הוא מתגלה כמוצלח שבמוצלחים, מתגבר על קשיים, ובגיל אחת־עשרה, במחיר איום לנפשו, מציל (לפחות לכאורה) את העולם. ספרים נוספים בסדרה הם בעלי "טעם" שונה לגמרי ומתארים דילמות שונות שאנדר הבוגר עובר, כשהקונפליקט המרכזי בא על פיתרונו רק בזכות דאוס אקס מכינה חצי טכנולוגי וחצי מיסטי.

הארי פוטר נלקח מבית קרוביו ומגלה כי הוא בעצם נצר למשפחת מכשפים. במקביל לעולמנו מסתתר עולם סודי של האליטה, בו המכשפים הצעירים לומדים בבית ספר מיוחד, הרחק מהמוגלגים חסרי יכולת הכישוף. סדרת הארי פוטר מבוססת על הסלמה, בכל ספר יש תעלומה עיקרית שפתרונה חושף עוד טפח מהעבר של הארי פוטר ומקרב אותנו לקונפליקט בלתי־נמנע בין הארי לבין כוחות האופל.

השונה

מבחינה כרונולוגית, סדרת "אנדר" נכתבה בסוף שנות השמונים ואילו ספרי הארי פוטר נכתבו כעשור מאוחר יותר. כמובן שסידרת ה"פ איננה גרסה מחודשת של משחקו של אנדר. בעוד שנסיעתו של הארי להוגוורטס נתפסת כחוויה חיובית וקסומה (pun intended), קדרות ודיכאון שולטים בשהייתו של אנדר ב"בית הספר לקרב". הארי מוקף בחבריו הקרובים, ואילו אנדר מבודד בכוונה, וברגע שנראה שהוא רוכש חבר או שניים, הוא מייד מקודם הלאה (בפרודיה אכזרית על שיטת הרוטציה הנהוגה בבתי ספר בארה"ב).

הבדל חשוב אחר הוא היחס למבוגרים. בהארי פוטר המבוגרים קיימים ברקע, אך רוב הזמן יש תחושה של "עזובה חיובית". מוריו של הארי לא ממש יודעים על התעלולים והמזימות הנרקמות מתחת לאפם עד לרגע הפיצוץ. ואצל אנדר בדיוק להיפך, למרות התחושה שהוא לבדו בעת צרה, המעקב אחריו הוא צמוד ומיקרוסקופי ממש. כל אנחה שלו מנוטרת. למעשה, סיפורו של אנדר הוא סיפור על חוסר אמון מוחלט בעולם המבוגרים, ששיאו בתרמית הגדולה שהמבוגרים מבצעים על חשבונו.

הדומה

סידרת הארי פוטר איננה גרסה מחודשת של משחקו של אנדר, אבל קשה להתעלם מהמאפיינים המשותפים הרבים. חייו הקשים של הארי בבית דודיו מזכירים מעט את הטרור שפיטר משליט בביתו של אנדר, אם כי ייאמר לזכות קארד שדמותו של פיטר איננה פלקאטית כדמויותיהן של משפחת דארסלי. גם אנדר וגם הארי "סומנו" מילדות. לידתו של אנדר היתה באישור מיוחד של השלטונות ולצרכיהם, ממש כסיפור המקראי על שמואל, ואפילו כינויו ("המסיים") מעיד על יחודו. הארי, "הילד שנשאר בחיים", נושא צלקת ממפגש הרה־גורל בהיותו בן שנה.


כריכת הספר הראשון בסדרת "הארי פוטר"



אפשר גם לעשות השוואות בין משחק הקווידיץ' בהארי פוטר לבין ה"משחק" (שלא ניתן לו שם) ב"משחקו של": שניהם מבוססים במידה מסוימת על רוגבי ועל יכולת "תעופה" ומתרחשים בשלושה מימדים. אבל השוואות כאלו עשויות להיראות מעט מאולצות. משחק הקווידיץ' אינו קריטי כל כך כמו "המשחק". אם כבר השוואה, אז הדמיון בין סידרת הארי פוטר ו"משחקו של אנדר", ממש עד כדי חשד לציטוט מכוון מצד רולינג, בולט במיוחד בסצינה בה אנדר מגלה שכדי לפתח מיומנויות קרב הוא חייב להתאמן באופן "חוץ ממסדי". הוא מגייס מספר תלמידים נוספים, ובזמנו הפנוי מייסד "סדנת אימון" . בסדנה הנערים מתאמנים ב"משחק" – כאמור, מעין תערובת של פיינטבול ורוגבי הנערך בתנאים של חוסר משיכה. בספר החמישי של סדרת הארי פוטר יש אירוע דומה: הארי פוטר מייסד סדנה לאימון ב"התגוננות מפני כוחות האופל", וקבוצה נאה של תלמידי הוגוורטס מצטרפים לאימונים. באחד מתיאורי האימונים מנסים חברי הסדנה לשתק זה את זה בעזרת שרביטיהם, ממש הד ל"הקפאת" היריב בעזרת לייזר באימוניו של אנדר.

בשתי הסדרות המחברים לא בוחלים באלימות קטלנית. אנדר הילד הצעיר הורג במו ידיו בריונים שמתנכלים לו (נושא שנטחן לא מעט אצל המבקרים). בכל אחד מהספרים של סדרת הארי פוטר נהרגת דמות משנית בנסיבות אלימות. בעוד שבשלושת הספרים הראשונים מתו דמויות ש"הגיע להם" למות, בשלושת הספרים הבאים הנרצחים מוצגים כ"טובים". בספר השישי בסידרת הארי פוטר מתברר שוולדמורט, האויב של הארי, "פיצל" את נשמתו בין ארטיפקטים שונים. בספר הרביעי של סדרת אנדר, מתגלה ש"נשמתו" של אנדר פוצלה בין שלושה אנשים.

מועדון מעריצי הרמיוני גריינג'ר

אין כל עדות לא־נסיבתית לכך שרולינג הושפעה מספרי אנדר, או אפילו קראה אותם. יכול להיות שמדובר בצירופי מקרים, או התפתחות של ספרות דומה על בסיס של מצע תרבותי משותף. בכלל, חיפוש מקבילות עלילתיות יכול להיות משחק מסוכן. יש מי שהחליט שדמותו של אנדר מבוססת על, ואף מצדיקה את, היטלר (!). מי שנובר מספיק באיטרנט גם עשוי למצוא "הוכחות" לקיום קונספירציה – "משחקו של אנדר" נכתב על ידי אירגון סודי. אם כך, ניתן להוסיף עוד מקבילה בין שתי הסדרות: גם סדרת הארי פוטר וגם סדרת "אנדר" יצרו תת סוגה תקשורתית של חיפוש אחר המניע האמיתי לכתיבתן. כידוע, נשמעו טענות מכיוון חוגים דתיים (נוצריים) שמטרתה האמיתית של סדרת הארי פוטר היא לגרום להתעניינות בפולחנים שטניים.


כריכת הספר "הצל של ההגמון" (הספר השני בסדרת "הצל של אנדר")



לא התייחסתי במאמר הזה לסדרה המקבילה (סדרת "הצל") של "משחקו של אנדר", לא מעט מפאת הבורות שלי בנושא, אבל משעשע לחשוב על האפשרות לפתח מעין סדרת "צילו של הארי" , בה מתברר שלמעשה הרמיוני היא הגיבורה האמיתית של כל העלילות הקודמות (דבר שאינו כה רחוק מהמציאות: במידה רבה הרמיוני היא דמות מעניינת בהרבה מהארי עצמו, וראויה לנתח משמעותי יותר בטקסט).
קישורים
הארי פוטר - ויקיפדיה
אנדר וויגן - המשחק של אנדר, ויקיפדיה
אמא, תקני לי מטאטא חדש! מאמר מאת טל כהן, האייל הקורא
אמא, אל תקני לו מטאטא! מאמר מאת שלומי בן־יצחק, האייל הקורא
המלך הארי הרביעי מאמר מאת טל כהן, האייל הקורא
היטלר מאמרו של ג'ון קסל על היטלר ואנדר
"הוכחות" לקיום קונספירציה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

432999
תודה על המאמר ההשוואתי המעניין.
מהי שיטת הרוטציה הנהוגה בבתיה"ס בארה"ב?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433025
(אשתי נגד. אני בעד. אבל ממילא לא שואלים אותנו.)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433224
אז איך הילדים אמורים לרכוש חברים בדיוק?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433249
כמו שהם רכשו אותם בפעם הראשונה, לא?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433263
את מחליפה את כל החברים כל שנה?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433265
רגע, לא אמרתי שאני בעד השיטה הזו. השאלה הייתה איך הילדים אמורים לרכוש חברים. למה אם הצלחת לרכוש חברים בכתה א' המיומנות הזו לא תעמוד לך גם בכתה ב'?

ולשאלתך, לא, אני לא מחליפה חברים כל שנה, אבל בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש אני רוכשת חברים מחדש. במחשבה שנייה, אני מניחה שהלימודים באוניברסיטה דומים לשיטה הזו במידה רבה - האנשים שנהיו החברים שלי הם האנשים שלמדתי איתם. כמעט עם אף אחד מהם לא למדתי בשנה השנייה (ועוד פחות בשלישית). כתוצאה מכך, נשארתי בקשר עם האנשים שהיו חשובים לי במיוחד (וקשר של "שלום שלום" עם כל השאר) ויצרתי קשרים חדשים.
עם רוב החברים שלי מהצבא אני בקושי יודעת מה קורה (ומדובר באנשים שבמשך קרוב לשנתיים היו דמויות מאד משמעותיות בחיי) למעט אלו שלשני הצדדים היה חשוב מספיק לשמור על קשר. מהשנת שירות אני בקשר עם מישהי אחת מהקומונה שלי. היינו חמישה. מהתיכון? לא דיברתי עם מי שהיו החברים הכי טובים שלי (שנים ארוכות) כבר כמה חודשים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433267
כולנו היינו בצבא ובאוניברסיטה ועברנו (או העברנו את עצמנו) שינויים בהבט החברתי. השאלה היא אם את עושה את השינויים האלה בכל שנה מחדש, ובכפייה.

ומה קורה עם החברים שרכשת בכיתה א'? מתי יהיה לך זמן לראות אותם אם כבר באו 35 ילדים מכיתה ב', שגם איתם צריך לשמור על קשר (כי אחרת מבודדים חברתית)? ואם זה כך כל שנה, האם הילד לא ילמד שחבל לו להשקיע בחברויות עמוקות, כי ממילא ייגמרו בסוף הסמסטר? האם אין כאן פספוס של האפשרות לבנות ולהעמיק מערכות יחסים חבריות לאורך זמן?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433269
את מציגה את זה באופן מאד מוגזם. אם יש בבית ספר 10 כיתות באותה שכבה, ובכל כיתה יש 25 תלמידים, אז יש בשכבה 250 תלמידים. גם אם כל שנה משנים את הרכב הכיתות באופן אקראי לחלוטין, עדיין רוב הסיכויים הם שתהיה עם כמה תלמידים מהשנה הקודמת (ועוד כמה מהשנה שלפניה, ועוד כמה מהשנה שתבוא) ובסופו של דבר מדובר על ילדים מאותה שכבה שאת נפגשת איתם כל יום בהפסקות, בשכונה, בכנסיה ובשיעורים משותפים...
חרמפפפ 433271
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433285
השאלה איזה תלמידים. אם 7 מתוך 25 בני הכיתה מרביצים לג'ו הקטן, ודווקא הם אלה שעולים בגורל להישאר איתו כיתה, מצבו בסדר מבחינה סטטיסטית, אבל לא משהו מבחינת הפרצוף החבול.

מה זה "בסופו של דבר מדובר על ילדים באותה שכבה"? מדובר על 250 איש, למען השם - חתיכת קבוצת התייחסות. זה כמו לעבוד באופן ספייס שבו מחליפים את השכנים באולם שלך בכל פעם באופן רנדומלי. בשביל מה זה טוב? זה פשוט נראה לי גורם סטרס טיפשי ומיותר.
זכה בלוטו בדיוק ביום שנפל לו סקאד על הבית 433288
אם את כבר מדברת על מצב שדוקא השבעה הם השבעה שמרביצים - אין שום מניעה מיוחדת שכל הכיתה לא תהיה כיתה של 23 ילדים קשים + שני ילדים רגישים, פגיעים ודחויים - "כיתה בעייתית", מה שנקרא. למעשה, זוהי תופעה מוכרת וזה מה שקורה בפועל הרבה פעמים, וזאת נקודה מסויימת לזכות הערבוב, עם כל הבעיות האחרות שהוא מעורר.
זכה בלוטו בדיוק ביום שנפל לו סקאד על הבית 433292
לא הבנתי.
ממילא, כיתות בעייתיות בהגדרתן בד''כ לא מתערבבות עם ה''רגילות''.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433289
ומה קורא בישראל אם 7 תלמידים מרביצים ליוני הקטן? הוא ימשיך איתם עד כיתה ח'? כמו בישראל (ויש שיאמרו יותר מישראל) גם באמריקה לא מדובר ברובוטים. וגם שם משתדלים שלא לרכז 7 בריונים יחד עם החנון של השכבה.

מדובר על 250 ילדים, אבל הם לא משחקים כל הזמן אחד עם כולם. כל אחד משחק עם החברים שלו, הפסקה היא באותן שעות, והכיתות נמצאות זו ליד זו. בשביל ילדים ביסודי, שנה זה הרבה מאד זמן, ולא נראה לי סביר שזה שפעם בשנה מחליפים להם חלק מהכיתה יגרום לסטרס.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433293
טיעון ההרבצה היה כדי להראות שלג'וני אין כל שליטה על מה שקורה פה. ולגבי "הוא ימשיך איתם עד כיתה ח"' - הייתי מעדיפה לטפל בסיטואציה, מאשר לזרוק את ג'וני בכל פעם למכונת הגרלה של מפעל הפיס, ולראות אם הפעם יש איתו בריונים או לא.

"כל אחד משחק עם החברים שלו" - אבל מי החברים שלו? אלה שיושבים איתו בכיתה 8 שעות ביום? או אלה שישבו איתו בכיתה לפני שנה? או אלה שישבו איתו בכיתה לפני שנתיים? קשה מאוד לשמור על קשרים חברתיים הגיוניים בתנאים כאלה, שלא לדבר על קשרים מעמיקים ומתמשכים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433294
בשני המקרים זורקים אותו ל''מכונת הגרלה של מפעל הפיס''. ההבדל הוא שבישראל זורקים אותו פעם אחת, בכתה א. באמריקה זורקים אותו כל שנה מחדש. (מתמטיקאים אומרים שכשמהמרים עם תוחלת שלילית, כמו בקזינו, עדיף לשים את כל הביצים בסל אחד, וכשהתוחלת חיובית, כמו בבורסה, עדיף לפזר את ההשקעה)

החברים שלו הם אלה שהוא משחק איתם בהפסקות, חלקם יושבים איתו בכתה השנה, חלקם ישבו בשנה שעברה, חלקם הולכים איתו לחוג שח מט, וחלקם הלכו איתו לחוג שחיה בקיץ. נכון שקשה לשמור על קשר מתמשך אם אתה לא נפגש אם החבר שלך כל יום, אבל לא זה המצב...
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433298
זהו, שכאן זה לא מתימטיקה (הפסקה השנייה שלך בכלל לא הגיונית ולכן קשה לי להתייחס).

תראה, אני אומרת ש"זה לא מצב רצוי", בעוד שאתה והאלמוני השני אומרים ש"זה לא כזה נורא". ייתכן שזה באמת לא כזה נורא, ייתכן שיש ילדים שיעמדו בזה ואולי יש אף ילדים שימצאו בזה צדדים חיוביים. אבל לא זו השאלה. השאלה היא בשביל מה הערבוב הרנדומלי הזה טוב, איזה ערך חינוכי עומד מאחורי ערעור והחלפה של המערכת החברתית בתכיפות כזו (בעוד שככל הידוע לי, ילדים זקוקים ליציבות מסוימת כדי לפרוח בתוכה). וגם, כמה ילדים בני גילו ילד בן 6 או 8 מסוגל/צריך/רוצה לזהות כ"חברים" או כקבוצת התייחסות? אני לא מכירה אף פסיכולוג שהתשובה שלו לזה היא "250".
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433303
את מזכירה לי מאמר שקראתי פעם על רגישות תרבותית בענייני עסקים. כתבה אותו בחורה אמריקאית שהייתה יועצת לחברות גדולות לגבי קשרים עסקיים עם יפן. היא אמרה שהיפנים צריכים לבנות אמון בבן אדם לפני שהם עובדים אתו ברצינות, והשיטה האמריקאית שבה כל שנה-שנתיים יש לחברה נציג אחר מאוד לא מתאימה להם. הם גם זקוקים להכיר אותו באמת, לארח אותו בביתם וכיו''ב.
ובאמת כשחושבים על זה, אצל הרבה אמריקאים יש תחלופה גבוהה בסביבה החברתית. ודאי אלה שנמצאים בעולם האקדמי, נניח.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433304
גם כאן זה מתמטיקה (מה לא הגיוני בפסקה השניה שלי).

אני לא אומר "זה לא כזה נורא", אני אומר "זה עדיף". טוב, לא עדיף לכל הילדים, אבל לרוב המוחלט. יכול להיות שיש כמה ילדים שהצליחו לקבל באותה רולטה בכתה א' 25 חברים טובים שיספיקו להם למשך שש שנים. רוב מי שאני מכיר לא הצליח כל כך (לפני חצי שנה הייתי במפגש משפחתי של בוגרי היסודי שלי, פתאום הסתכלתי על אישתי והילדים שלי והתביישתי להזכר שפעם רציתי שאלה יהיו החברים שלי). ואז, נוצר מצד בו אתה מבלה את כל היום במשך שש שנים אם אותם ילדים שרובם רחוקים מלהיות חברים שלך. במצב בו יש שכבה גדולה (וזאת נקודה חשובה) של 10 כיתות מקבילות, שלומדות באותו בית ספר, יש לך 250 ילדים, ולא, לא כולם חברים שלך, אבל הסיכוי שלך למצוא שם את אותם 25 שיהיו חברים טובים הוא הרבה יותר גדול. ובעזרת הערבוב הזה מוסיפים לך את האפשרות להכיר חברים פוטנציאלים אחרים. חברות שהיו לילדה שלי לפני שנתיים כבר לא כל כך חברות שלה עכשיו (למרות שהן עדיין לומדות ביחד) ילדים מתבגרים ומשתנים, והאפשרות לגוון את המלייה החברתי שלהם יכול רק להועיל, ואם עושים את זה בלי לפרק את המסגרת החברתית (שהיא ההפסקה ומה שמתרחש אחרי שעות הלימודים) אז מה טוב.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433318
אתה רואה את המצב כהזדמנות סטטיסטית להכיר ילדים נוספים. אבל מבחינה איכותית (ולא כמותית), ההיכרויות הללו דינן בד"כ להיות קצרות וחסרות תוחלת.

ואגב, מי לידך יתקע שהחברים שלך מהשנה שעברה, אלה שכן מצאו חן בעיניך מתוך המבחר הרנדומלי, לא מצאו לעצמם חברים טובים יותר בשנה החדשה הזו, איתם הם מעדיפים להתרועע בהפסקה? בסך הכל בהפסקה עוסקים פחות או יותר במכנה המשותף של בני הכיתה הלומדים יחד: מכינים יחד (או מעתיקים) את השיעורים לשיעור הבא, צריכים לאסוף את הילקוט ולהביא אותו לחדר כיתה אחר, צריכים להחליף בגדים לבגדי התעמלות וכדומה.

ומעבר לזה, שוב - מה שאתה מתאר כתהליך של התבגרות והשתנות עובד רק וולנטרית. אלמנט הכפייה מעקר מכאן את הצמיחה ומביא בעיקר קושי.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433321
"היכרות קצרה וחסרת תוחלת"? ממש לא. ההבדל בין זמן ההיכרות של ג'וני עם ג'רמי שלומדים בכיתות שכנות להיכרות של יוני עם ירמי שלומדים באותה כיתה הוא הזמן נטו בו הם (ארבעתם) מקשיבים למורה לחשבון. בכל שאר הזמן אין שום הבדל, והזמן הזה הוא לא "זמן איכות", אלא זמן שמנוצל למטרות אחרות (=הקשבה למורה לחשבון).

אף אחד לא תוקע כלום. הסיכוי שהם ימצאו חברים אחרים זהה לסיכוי שאני אמצע חברים אחרים. "בהפסקה עוסקים פחות או יותר במכנה המשותף של בני הכיתה הלומדים יחד" לא יודע איזה ביתי ספר את מכירה, אבל באלה שמדתי, ובאלה שילדי לומדים בהפסקה עוסקים בהפסקה: באוכל, במשחקים, בשיחות ובכל דבר שלא קשור ללימודים. (לא מדובר על הפסקה של חמש דקות בין שיעור לשיעור).

את רואה כפיה במקום בו היא לא נמצאת, אף אחד לא מנתק את היחסים של הילדים בכח, יותר מזה, משתדלים להתחשב ביחסים החברתיים בין הילדים. אם כבר, המצב בו ילד הולך לאותה כיתה עם אותם תלמידים שהדבר המשותף היחיד להם הוא שנת לידה ואיזור מגורים דומה היא הכפיה האמיתית והיא זאת שנראית לי בעייתית.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433323
אה, בשיעור מקשיבים למורה לחשבון? לא יודעת איזה בתי ספר *אתה* מכיר... בשיעור מקפלים מטוסי נייר, מציצים לתשובה של הילד בשולחן ממול, כותבים מכתבי אהבה, מחברים שירי לעג, ממציאים כינויים למורה, חולמים על הסנדוויץ' בהפסקה, וגם קצת מנסים להקשיב.

אני לא מבינה מדוע אתה מנסח "משתדלים להתחשב ביחסים החברתיים בין הילדים". "משתדלים להתחשב" זה ניסוח שמשתמשים בו כאשר ישנו גורם שנראה חשוב יותר מיחסים אלה, ולפיו פועלים תוך ניסיון לגרום כמה שפחות נזק. אבל מהו אותו גורם? אמור נא לי (אני שואלת שוב), מהו הערך העומד מאחורי שיטה זו?
אמור נא לי (גם את זה אני שואלת שוב), אם הערך הוא הגדלת מספר החברים או הסיכוי להגדיל אותו, כמה חברים לדעתך דרושים/רצויים לילד בגיל ביה"ס היסודי?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433328
כן, אולי עושים קצת מכל הדברים האלה (לא הילדים שלי, כמובן, אבל שמעתי שיש ילדים אחרים שעושים את זה). אבל אלה לא פעילויות חברתיות.

לא ''הגדלת מספר החברים'', אלא יותר הגדלת המגוון ממנו נוצרים חברויות. נראה לי שמספר החברים יהיה פחות או יותר זהה בכל שיטה, ותלוי בילד ולא בשום דבר אחר. חוץ מזה, יש גם ערכים אקדמיים, למשל, להפריד בין ילדים שהצירוף שלהם ביחד רע לשניהם (במובן הלימודי).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433426
אבל שוב, אתה לא נותן שום זכות בחירה לילדים... נניח ש-‏70% מתוך תלמידי כיתה ה' 2 היו באים אליך ואומרים "די, בערבוב האחרון מצאנו את החברים שלנו ואנחנו רוצים להישאר איתם בכיתה בלי להתערבב שוב בשנה הבאה". האם היית מתיר להם?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433429
גם את (כנציגת השיטה הישראלית) לא נותנת לילדים זכות בחירה.

תלוי בחוות הדעת של המורה וההורים. אם להשאיר אותם באותה כיתה אומר להפריע להם ו/או לשאר התלמידים ללמוד, לא הייתי משאיר אותם. אם המורה היה ממליץ להשאיר אותם ביחד, וההורים לא היו מביעים התנגדות, אז הייתי משאיר אותם (ה-‏70%) ביחד.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433433
אני כן אעביר כיתה את מי שסובל בכיתה שלו (ולא רק על סמך חוות הדעת של המורים וההורים).

ואני מסתמכת על מידע מחקרי שמראה שילדים זקוקים ליציבות מסוימת, מה שלא ראיתי בדבריך. עדיין לא הבנתי את מה שעומד מאחורי שיטתך. למה פעם בשנה? למה לא פעם בשנתיים, או בחודשיים? ולמה בעצם לא ליישם אותה גם למבוגרים? למשל לעשות רוטציה תקופתית כוללת ומחייבת במקומות עבודה (נאמר, בין סניפים שונים של אותו תאגיד).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433436
בשביל היציבות ה*מסויימת* הזאת אני מעביר אותם רק פעם בשנה ולא כל חודשיים. שנה זה הרבה מאד זמן בשביל ילדים. הרי גם את מחליפה לילד את המורים והחומר הנלמד כל שנה. תביאי לי מחקר אחד שאומר ששינוי הרכב הכיתה פעם בשנה גורם לחוסר יציבות.

למה לא ליישם אותה גם למבוגרים? אם אני מסכם את מספר הפעמים שעברתי עבודה או תפקיד או מקום ישיבה בעשור האחרון אני מגיע לבערך... 14 פעמים. הדבר הזה נכון לרוב מי שאני מכיר (ומי שלא, אז מי שמסביבו התחלף, שזה הרי אותו הדבר). השיטה הזאת מיושמת כבר עכשיו למבוגרים באופן טבעי. כמה אנשים מבוגרים את מכירה שעובדים באותה עבודה ובאותו תפקיד ואם אותו צוות יותר משלוש שנים? האם את חושבת שהם מאושרים מזה?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433441
הרי גם אני מחליפה את המורים והחומר הנלמד - בדיוק בגלל זה אני מנסה להשאיר לפחות גורם אחד קבוע.

החלפת 14 מקומות עבודה? או-הו... שוב הנימוק הזה. אתה עברת מקומות עבודה *מיוזמתך* (או שפיטרו אותך כי לא הצטיינת בעבודה). ואתה כבר אדם בוגר, שיכול להחליט לעצמו.

השיטה הזו לא מיושמת למבוגרים כלל וכלל, גם לא בשוק העבודה הדינמי ביותר. אני מדברת על החלפה-ערבוב של *כל* העובדים של סניף כלשהו של הום-סנטר או בנק לאומי, פעם בשנה.

אני מכירה המון מבוגרים שעובדים באותה עבודה ובאותם תנאים, הרבה-הרבה יותר משלוש שנים. חלקם לא בחרו בזה ולא מרוצים מזה, חלקם שמחים בזה מאוד. מתוכם, אחת מהן היתה מאושרת לתרום 40 שנה מחייה לבנק מסוים, מתוכן לפחות 15 שנה באותו תפקיד ובאותו סניף (שעבר מקום גיאוגרפי פעם אחת, על כל עובדיו). אבל בוא לא נערב הורים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433445
גורם קבוע אחד? בית ספר. הורים. בית, חברים. שכונה. שרת. חלק מהתלמידים. חלק מהמורים. לא לוקחים ילד מניו המפשיר ושולחים אותו ללמוד באלאבמה.

לא החלפתי 14 מקומות עבודה. החלפתי מקום עבודה/ תפקיד/ מקום ישיבה 14 פעמים בעשור (סה"כ 5 מקומות עבודה, אם זה באמת מעניין אותך).

אמא שלך גם עבדה באותו תפקיד אם אותם אנשים במשך 40 שנה? אולי סוג העבודה היחיד שאולי יכול להחזיק אנשים מרוצים בצורה כזאת הוא מקום שעובד עם קהל משתנה (כמו בנק, בית ספר או מוסך). אבל האמת היא שאני ממש לא מקנא במי שעובד ככה, ונראה לי שזה מתאים לסוג מסויים של אנשים (אולי כאלה שלמדו כל היסודי עם אותם ילדים?).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433480
נו באמת, החלפת מקום ישיבה באותו מקום עבודה לא נחשבת.

אמא שלי, כן, חלק מהלקוחות בבנק ליוו אותה עשרות שנים (שמות העסקים שלהם הם חלק מזכרונות הילדות שלי). אני לא הייתי שמחה בסידור כזה, אבל שאלת אם אני מכירה מבוגרים שמרוצים מסידור כזה, ואני מכירה בהחלט, ולא רק אותה, אלא רבים כמוה (לא כולם אגב מהדור שלה, יש גם צעירים יותר).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433487
למה לא?

טוב, מתברר שיש גם כאלה...
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433570
"השיטה הזו לא מיושמת למבוגרים כלל וכלל... החלפה-ערבוב של *כל* העובדים של סניף כלשהו של ... בנק לאומי, פעם בשנה."

סתם בשביל הקוריוז: עובדים של סניף כלשהו של בנק לאומי כן מעורבבים מדי 5 שנים בערך. ליתר דיוק, מאז אתי אלון, אסור לעובד לעבוד באותו סניף בנק (כל בנק, לא רק לאומי) יותר מחמש שנים ברציפות, אאל"ט.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433625
באמת? לא ידעתי.
אם כי מן הסתם לא מחליפים את כולם יחד בבת אחת - לכל אחד יש זמן הגעה שונה לסניף (ומן הסתם יעבירו אותו לפני הזמן אם התפנתה משרה מתאימה בסניף אחר וכולי).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433627
עכשיו כשאני חושב על זה: איני בטוח אם זוהי הנחיה של בנק ישראל (כלומר: כל הבנקים) או של בנק גדול אחד ספציפי, שמעובדיו שמעתי על הכלל הזה.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433442
ככל הידוע והזכור לי ממערכת החינוך, בד"ך לא מחליפים מחנך/ת כל שנה, אלא כל שנתיים. ב-‏12 שנותי במערכת החינוך, פעמיים היתה לי מחנכת למשך 3 שנים.
גם מורים אחרים מלמדים במשך מספר שנים. לא מחליפים כל שנה מורה בכל מקצוע.

בדיוק בשביל יציבות.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433448
זה מאד תלוי במערכת, אבל הסיבה העיקרית היא ממש לא היציבות, אלא יותר תנאי העבודה מול סגל המורים.

אליבא דברקת, בשביל היציבות הקדושה, אסור להפריד את הילד מחבריו מהפגיה ועד המוות. לערבב כיתות פעם בשנה בתוך אותו בית ספר לא פוגע בשום ילד, ומאפשר לרובם רק לגוון את החוג החברתי שלהם.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433449
כמה קשקושים במשפט אחד...
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433451
איזה מהם?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433454
''היציבות הקדושה'', ''מהפגיה ועד המוות'', ''לא פוגע בשום ילד''.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433455
זה שני משפטים שונים (יש נקודה אחרי ה"מוות"). מה הם ה"קשקושים" במשפטים האלה?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433460
היציבות לא קדושה, ברקת לא דיברה על הפגיה ועד המוות, יש ילדים שזה כן פוגע בהם.

(אתה מוזמן לשנות ל''שני משפטים'')
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433466
ברקת מוזמנת לתקן ולהסביר מה (אם יש) חשוב מהיצבות, וכל כמה זמן, אם בכלל, היא היתה משנה משהו בחייו של הילד.

יש ילדים שזה פוגע בהם? יש לך שמות? מחקרים? הסבר? או שזאת סתם קביעה של "הגיון בריא" מול קשקושים?

(שיניתי ל"שלוש דברים שאני לא מסכים איתם בשני משפטים" נשמע לי יותר טוב)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433489
לא צריך מחקר. לי הספיק הערבוב מחדש שהתבצע במעבר מהחטיבה לתיכון כדי ''לפגוע'' בי (כלומר, הייתי מעדיף שלא היה ערבוב מחדש). נראה לי שאתה זה שצריך לבסס את העמדה שלו אם אתה מנסה לקבוע משהו גורף לגבי ההשפעה של ערבוב כזה על כלל אוכלוסיית הילדים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433491
(ערבוב חד פעמי לא מוכיח כלום לגבי ערבוב מסודר כל שנה)

באותה מידה ברקת מנסה לקבוע משהו גורף (ערבוב הוא רע, מנוגד להגיון הבריא ולטובת התלמיד). חובת ההוכחה עליה.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433504
(הוא אומר משהו לגבי ההשפעה של הערבוב *הראשון*)

בוא נסכים שחובת ההוכחה היא על *כל* אחד שמנסה להכליל על כולם.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433505
(לא ממש, הרי מדובר בערבוב בין בתי ספר שונים, עם ילדים שבכלל לא הכרת לפני זה, וזה עוד אחרי שהיית כמה שנים עם אותם ילדים)

בסדר. אין לי בעיה שהדיון כאן ישאר ללא הוכחות. כל אחד יצטרך להחליט בין ההגיון הבריא של ברקת בצירוף אוסף אנקדוטות ישראליות, מול ההגיון הבריא שלי בצירוף אוסף אנקדוטות אמריקאיות. בינתיים, אני לא השתכנעתי מהטיעונים של ברקת והיא כנראה לא תשתכנע מהטיעונים שלי.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433508
(אצלנו החטיבה והתיכון היו אותו בית ספר, כך שאתה נשאר רק עם ה''היית כמה שנים עם אותם ילדים'' שנראה לי שפועל לרעתך - הרי אם נוצרו במהלך השנים הללו קשרים שהיה ראוי לשמר ונפגעו בגלל הרוטציה, הרי שקיום רוטציה כל שנה מונעת מקשרים שכאלו להיווצר מלכתחילה)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433512
אולי. אני לא מכיר את המקרה שלך, ולא יודע מה היה לך קשה שם. בכל מקרה, עד כמה שאני מבין, מהנסיון שלך, היה ערבוב אחד מוצלח בכניסה מהיסודי לחטיבה, וערבוב אחד לא מוצלח בכניסה מהחטיבה לתיכון. ז"א, 50% מהעירבובים היו טובים ו-‏50% היו רעים. אם תוסיף לזה את הערבוב מהגן ליסודי, הערבוב מהתיכון לצבא והעירבוב מהצבא לאוניברסיטה יש לך חמישה "ערבובים". כמה מהם היו טובים (במובן החברתי)? כמה מהם היו רעים? הסתברותית, מתוך 1,000 עירבובים, כמה אתה מעריך טובים לילדים וכמה רעים. אם התשובה שלך היא שמספר הטובים גדול מהרעים, אז עדיף "לפזר את ההשקעה" ולערבב כל שנה מחדש. אם אתה מעריך שמספר הערבובים הרעים גדול מהטובים, אז עדיף "לשים את כל הביצים בסל אחד" ולצמצם את מספר הערבובים. במילים אחרות, הרולטה דפקה אותך בכניסה לתיכון *ובגלל שאנחנו לא מערבבים* היא לא תיקנה את עצמה במשך שלוש שנים, בזמן שאילו היינו מערבבים, לא היית סובל יותר (במקרה הרע, היו יוצאים לך שלוש ערבובים רעים, וזה בדיוק מה שקיבלת בערבוב אחד חסר תקוה).

אני לא חושב שהטיעון של "היית כמה שנים עם אותם ילדים" פועל לרעתי. אלמלא היית כל השנים האלה עם אותם ילדים, היית מכיר טוב יותר את כל הילדים בשכבה, והיית מוכן טוב יותר לערבוב כזה, מה שהיה יכול להועיל לך.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433513
אוי לא. לא אמרו לא לערב מתמטיקה בעניין?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433515
כשמישהו מסביר לי על ''הגיון בריא'' ומתעקש שלא לדבר על מתמטיקה, אני מפקפק.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433518
יש לאסימוב סיפור קצר נפלא בשם ''היגיון'' (שמופיע ב''אני, רובוט''). אני ממליץ בחום.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433626
גם לי אין בעיה לא לשכנע אותך. את עמדתי הבהרתי.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433553
כל ההכללות הן שגויות.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433649
נחמד
את זאת לא הכרתי
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433482
שטויות במיץ. אני האחרונה שאגן על קבוצת השווים, שיש בה אלמנטים הרסניים לטעמי (חפש הודעות ישנות שלי באייל בנושא זה). אבל אם כבר תוקעים את הילד עם עוד 40 בני גילו לכל היום במשך שנים, שיעשו את זה בצורה כמה שפחות פוגעת.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433488
אני מסכים, שיעשו את זה בצורה כמה שפחות פוגעת. לדעתי, לערבב כל שנה פוגע הרבה פחות.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433446
ולגבי "תביאי לי מחקר" - תפעיל קצת היגיון בריא. שינוי של הרכב כל הכיתה פעם בשנה, בצורה אקראית, הוא גורם אי-ודאות חזק שאינו בשליטת התלמידים.
אי-ודאות + חוסר שליטה = לחץ משמעותי.

מלבד זאת, ממליצה לך לקרוא קצת כאן (זהירות, מסמך וורד):
ובצורה מקוצרת גם כאן:
על המושג "אקלים כיתה" והחשיבות שיש ללכידות חברתית של בני הכיתה בכל הנוגע להשפעה על ההישגים בלימודים, מידת התוקפנות ועוד גורמים חשובים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433450
אני מפעיל הגיון שאני חושב שהוא בריא. ילד שיודע שהכתה שלו תשתנה בשנה הבאה, לא מרגיש "אי-ודאות" מיוחדת, ובטח שלא "חוסר שליטה" (כאילו אם לא היו מערבבים את הכיתה היתה לו שליטה). אני לא רואה איך דבר כזה יכול לגרום ללחץ משמעותי. יותר מזה, אם זה היה גורם ללחץ משמעותי, הייתי מצפה מהאמריקאים (שאולי ההגיון שלהם, כמו שלי, חולה) לראות את זה בעייניים, ולנהוג בהתאם. הם לא עושים את זה. כמי שראה כיתה ישראלית ואמריקאית, אני חושב שדווקא לנו יש הרבה מה ללמוד מהם גם במה שנוגע לאווירה אקדמית, וגם במה שנוגע לאושר של הילדים בכתות.

איפה כתוב שם שעירבוב הכיתות פעם בשנה משפיע לכאן או לכאן על "אקלים הכיתה"? ההגיון החולה שלי דווקא חושב שאם ערבוב כזה ישפיע, הוא ישפיע לטובה, ושדווקא האילוץ להשאיר את הילד כל שנה באותה כיתה ישפיע לרעה.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433484
הלו? הקישור הזה מדבר על לכידות חברתית. תסביר לי בבקשה איך החלפת חברי הכיתה כל שנה תורמת ללכידות חברתית בכיתה.

החלפה רנדומלית ללא התחשבות ברצון הילד - בהחלט גורם של אי-ודאות ("מי יעלה בגורל איתי בשנה הבאה?") וחוסר שליטה ("רק עם הסכמת המורים וההורים יאשרו לי לא להיפרד מחבריי בשנה הבאה"). לגבי הטיעון "האמריקנים גדלו ככה ויצאו בסדר" - כבר מזמן צריך להיות זמזם אדום של טיעונים שלחיצה עליו תפסול את הטיעון הזה. ולהזכירך, יש לנו הרבה מה ללמוד מהאמריקנים בעוד המון תחומים, למשל הגעה לבי"ס בזמן וירי בתלמידים אחרים ללא הודעה מוקדמת.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433490
החלפת חברי הכיתה כל שנה לא ממש משפיעה על הלכידות החברתית. לא אם מדובר בתלמידים שכבר נמצאים באותה מערכת שנים, שמכירים זה את זה ומשחקים ביחד בהפסקות.

השאלה "מי יעלה בגורל איתי בשנה הבאה?" לא כל כך משנה, בגלל שלא מדובר על נתק מוחלט (או אפילו חלקי) ממי שלא יעלה איתך, פשוט לא תקשיבו ביחד למורה לחשבון (או שלא תציירו במחברת אחד ליד השני).

חוסר השליטה הזה ("רק עם הסכמת המורים וההורים יאשרו לי לא להיפרד מחבריי בשנה הבאה") קיים, ובצדק, עבור ילדים ביסודי בכל מערכות החינוך שאני מכיר, כולל הישראלית והאמריקאית. אבל רוב הילדים כאן ושם לא ממש מודעים לזה.

אם העובדות וההגיון הבריא שלך לא מסכימים, אני צריך להעדיף את השני?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433628
"משחקים יחד בהפסקות" לא קשור לחברי הכיתה, נכון?

בתמונה שאתה מצייר, לא כ"כ משנה מי נמצא עם התלמיד בכיתה, כי ממילא יש לו את אותם חברים מההפסקה - אותם פגש... איפה? נכון, בכיתה הקודמת. אז אולי בכל זאת משנה מי איתו בכיתה?

לגבי חוסר השליטה - אכן זה גורם חזק מאוד בחייהם של ילדים. אני בעד לצמצם אותו היכן שאפשר, במגבלות המינימליות של המערכת.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433633
"משחקים יחד בהפסקות" לא קשור *רק* לחברי הכיתה.

חלק הוא פגש השנה בכיתה, חלק בשנה שעברה בכתה, חלק לפני שנתיים בכיתה, חלק בשכונה, חלק בכנסיה, חלק בחוג אסטרונומיה, וחלק הוא פגש שהוא שיחק עם חבר משותף.

איך זה שאת משאירה את התלמיד עם אותם 30 ילדים 10 שנים מצמצם את חוסר השליטה (או מגביר את השליטה) של התלמיד?

הדיון הזה התחיל מזה שניסיתי להסביר מה ההגיון שעומד מאחורי מהלך כזה. הסברתי. עכשיו אני מוצא את עצמי חוזר על אותו הסבר שוב. ואני חייב לשאול אותך:
הבנת את ההסבר שלי?
את באמת חושבת שהוא נטול הגיון?
את באמת חושבת שיכול להיות שהשיטה הזאת נטולה הגיון?
את באמת חושבת שמי שמוביל את מערכת החינוך האמריקאית לא חושב בהגיון?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433635
טוב, נו... די להסתובב במעגלים.

הבנתי את ההסבר שלך, וההגיון העומד מאחוריו לא מקובל עלי בגלל פער בהנחות יסוד ואמונות.

כן, אני באמת חושבת ששיטה כלשהי יכולה להיטמע ולהיות מקובלת בארה''ב ואפילו בעולם, ולהיות נטולת הגיון.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433640
אז פשוט תגידי את זה. איזה הנחות יסוד ואמונות שלי לא מקובלות עלייך. (עלי, למשל, לא מקובלת האמונה שיכול להיות שההגיון של כל כך הרבה אנשים בלתי תלויים לא בריא)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433644
עלי לא מקובלת האמונה שכל מה שבא ממערכת החינוך היסודי בארה''ב אין להרהר אחריו.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433645
אההה. אם ככה יש לנו אמונה משותפת.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433494
''וירי בתלמידים אחרים ללא הודעה מוקדמת''.
אל דאגה, זה יגיע.
סליחה רגע 440316
מניסיוני בבתי-ספר אמריקאיים (חטיבת ביניים ותיכון) אין בכלל 'כיתות', אלא שלומדים כל שיעור עם קבוצה אחרת (כמו באוניברסיטה). ה'כיתה' (homeroom) משמשת רק לחמש דקות ראשונות כל יום ולאירועים מיוחדים.
הרבה טוב חברתי לא יצא לי מהשיטה הזו, אבל זה בכל מקררה לא אותו דבר כמו שיטה ישראלית + ערבוב פעם בשנה.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433330
אם רק ''כותבים'' מכתבי אהבה, ולא ''מחליפים'' אותם, זה לא ממש חיברות. החיברות נעשה בכל זאת בהפסקות. (או לא נעשה כלל, כפי שקרה אתי, למשל).
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433510
"When you're in your thirties it's very hard to make a new friend. Whatever the group is that you've got now that's who you're going with. you're not interviewing, you're not looking at any new people, you're not interested in seeing any applications. They don't know the places. They don't know the food. They don't know the activities, If I meet a guy in a club on the gym or someplace I'm sure you're a very nice person you seem to have a lot of potential, but we're just not hiring right now. Of course when you're a kid, you can be friends with anybody. Remember when you were a little kid what were the qualifications? If someone's in front of my house NOW, That's my friend, they're my friend. That's it. Are you a grown up.? No. Great! Come on in. Jump up and down on my bed. And if you have anything in common at all, You like Cherry Soda? I like Cherry Soda! We'll be best friends!"
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433324
מוזר, על איזו פלנטה מצאתם, שניכם, את הילדים המוזרים האלה. אצל ברקת ילדים ש"מחליפים לבגדי התעמלות" בהפסקה, במקום לבוא איתם מוכנים מהבית ולהישאר בהם כל היום עם הזיעה והכל, או במקום להחליף בתחילת השיעור לקול הפזמון המוכר של המורה להתעמלות - "אלף פעם אמרתי לכם להתלבש קודם ולהגיע לשיעור מוכנים!", ואצלך ילדים ש"מקשיבים למורה לחשבון" - לכל היותר ניתן למצוא ילדים שלא עושים רעש בזמן השיעור - אבל להאשים ילדים ישראלים (או אמריקאים?) ממוצעים ונורמטיביים - שהם *מקשיבים*? - ועוד למורה ל*חשבון*?? :-)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433325
מה לעשות, אצלנו היו מחליפים. זו אגב אחת הסיבות שעד היום אני לא הולכת למכון כושר, לשיעורי יוגה או לכל פעילות גופנית ממוסדת (חוץ מזה שאני בטטת כורסא) - שונאת להחליף בגדים לפני השיעור. טוב, בעצם זה תירוץ ולא סיבה.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433270
זה לא נשמע סביר שמערבבים את *כל* הילדים כל שנה (בארה"ב), ובטח יוצא שיש לכל ילד בכיתה גם כמה חברים משנים קודמות.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433299
ואם אתה ילד שאין לו הרבה חברים? יש לך 2 חברים בכיתה. חברים טובים. ועקב הרוטציה אתה מוצא את עצמך בלי חברים כלל בכיתה?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433300
לא יודעת איך זה בארה''ב, אבל כשבבית ספר שלי היה צריך לפצל את הכיתות (משתיים לשלוש) אז כל ילד יכל לבחור שני חברים שהוא רוצה שיהיו איתו בכיתה.
ואם בכל זאת נפלת בכיתה בלי אף חבר (או שרבת איתם בחופש) יכלת לבקש לעבור כיתה. למען האמת, גם בתיכון שלי כך היה (ואז היינו שמונה כיתות)
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433305
מה עדיף? ילד בלי חברים בכתה בלי רוטציה או ילד בלי חברים בכתה עם רוטציה?
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433273
ממש לא חשבתי שאני מיוחדת בהיבט הזה. האם אני עושה את השינויים האלו כל שנה מחדש? בחמש-שש שנים האחרונות כן. האם זה בכפייה? לא לגמרי, אבל שנת השירות שלי והשירות הצבאי היו בתקופה מוגדרת שלא הייתה נתונה לשליטתי. האם האוניברסיטה כופה עלי לשנות את הרכב החברים איתם אני לומדת? אני מניחה שאני יכולה להחליט שאני לוקחת רק קורסים עם החברים שלי (ולא את הקורסים שרלוונטים לגבי). הבעיה היא שגם החברים שלי לא לומדים את אותם הקורסים אחד עם השני ואז מה אעשה?

אני מסכימה שיש הבדל גדול בין השאלה אם התהליכים האלו מתרחשים כשאתה אדם בוגר לעומת ילד קטן. ואני באמת לא מתלהבת במיוחד מהשיטה הזו. מצד שני, אם את הילדה הדחויה בכיתה ג', תמיד תוכלי לקוות שבכיתה ד' העניינים ישתנו.

מעבר לכך, וכבר ציינו כאן קודם, אתה רואה את החברים שלך בעוד מקומות - בתנועה, בחוגים, במתנ"ס, בשיעורים לפי הקבצות/מגמות (לא יודעת אם זה רלוונטי לבית ספר יסודי) או בהפסקות.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433286
התשובה שלי מתמצה בתחילת הפסקה השנייה שלך.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433335
ברקת כועסת

אני למדתי פחות או יותר עם אותם ילדים מ-א' עד ח'. והיו לי די הרבה חברים בכיתה. את הילדים מהכיתות המקבילות בקושי הכרתי. היום, במבט לאחור, אני חושב שפספסתי. העולם שלי בגיל שבע יכל להיות הרבה יותר עשיר אם הייתי נחשף לילדים ומורים נוספים.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433338
אולי אתה יכול לציין את המונח לזה באנגלית? ידעתי שהתופעה קיימת אבל לא הצלחתי למצוא באינטרנט תאור טוב. חיפשתי תחת reshuffle אבל מצאתי בעיקר חומר על שינויי שרים בממשלה הבריטית.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433506
מוזר.
שאלתי את כמה מקומיים, והם לא מוצאים לזה שם. הם בכלל לא חשבו שיש דרך אחרת. מישהו סיפר לי שאצלם לא ערבבו עד תיכון, אבל בגלל שהוא גדל בעיירה קטנה במיין והיו רק שתי כיתות בכל שכבה. מישהי אחרת סיפרה לי על אחינית שלה שלמדה במקום דומה, וכמה שקשה לה עכשיו לקבל שינויים מכל סוג.

מקווה לעדכן.
כל שנה מערבבים את הכיתות מחדש 433427
כועסת? מה פתאום? אני סתם מרירה ומתוסכלת.
אם ככה, אז הכל בסדר 433507
(להפסיק לעשן ולשתות הרבה מים)
אם ככה, אז הכל בסדר 433629
לא עוזר.
אם ככה, אז הכל בסדר 433630
(להתחיל לעשן ולשתות הרבה אלכוהול?)
אם ככה, אז הכל בסדר 433634
(אנחה)
הלוואי. עד שנגמלתי מעישון, השתגעתי לחזור להרגל המגונה הזה?

לעומת זאת, אלכוהול יסייע לי לשכוח את חרפת המרירות.
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 433000
תודה על הסקירה!

אני מתנצל מראש על התגובה המבולבלת כי אני לא זוכר את כל הפרטים. אני מאמין שמישהו ידע להשלים אותם.

רפרפתי פעם באחד מספרי הארכאולוגיה הפופולרית ושם הוזכר הנושא של הגיבור המשיחי במוטיב מרכזי במיתולוגיות של העולם העתיק וכמובן גם במיתולוגיה היהודית.

בעיקרון מדובר בגיבור שמתחיל כנער ממעמד נחות או יוצא דופן שמתגלה לבסוף כרם יחוס או בעל כוחות ויוצא להושיע את העולם.

דוגמאות - נדמה לי שגלגמש הוא כזה, אברהם ומשה במידה מסוימת, שמשון, שאול, דוד וישו כמובן. בעקבות ישו אחוזים נכבדים מהגיבורים בעולם הספרות המערבית (והפנטסיה בעיקר) הם כאלו - למשל טרן סגן חזירן, קונאן הברברי, בילבו באגינס, לוק סקייווקר וגם שני החברליצים מלמעלה. (ועוד ועוד).

אשמח לקבל תיקונים ותוספות.
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 433189
אולי אתה מתכוון לספר הזה:
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 433209
לא, אבל תודה על הטיפ.

הספר שעליו אני מדבר הוא של ארכיאולוג ישראלי העוסק בתקופת התנ''ך (לא פינקלשטיין) שהשתמש באלמנט הזה כאמצעי להבנת מיקומם של דמויות תנ''כיות בסיפור ההיסטורי כפי שהוא הבין אותו.

אני לא מצליח להיזכר בשם שלו.
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 433211
אדם זרטל?
מצאתי מצאתי 435563
"דוד" מסדרת התנ"ך החילוני של משה יהלום.

מישהו יודע אם הסדרה הזו שווה משהו? (מבחינת אמינות ורצינות המחקר).
ובאותו עניין, אותה שאלה גם על "לחפור את התנך" של יצחק מייטליס. יש כאן מישהו שמבין בארכיאולוגיה וקרא את הספרים ויכול לתת חוות דעת?
תודה, א"א
מצאתי מצאתי 452136
סדרת הספרים התנ''ך החילוני הינה מעניינת ומסקרנת במיוחד, אולם איננה אמינה ומחקרית.
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 435829
גלדמש נולד נסיך
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 435908
קוראים לזה סיפור חניכה. במיתוסים זה מקבל משמעות רוחנית-דתית, באגדות (שבעה במכה אחת וכולי) - בעיקר משמעות אישית-פסיכולוגית.
מאברהם עד לוק, לא קם כמשה 435922
אאז''נ, משה יהלום לומד בכיוון ההפוך מהסיפור על הדמות, כלומר - אם דמות מתוארת ע''י סיפור כזה במקרא - הרי בעל המקרא התכוון להציג אותה כמשיח, ואם אין לה סיפור כזה אז לא. מכאן הוא מסיק על דמותה במיתוסים המקוריים ואולי על תפקידה ההיסטורי.

סיפור החניכה מבחינתו אינו רק אלמנט סיפרותי אלא גם סמל סטטוס עבור הדמות.
סליחה, אבל זה קשקוש 433005
אני באמת לא רוצה לפגוע בכותב, אך זה נראה כאילו המשפט הכנה:
"לא התייחסתי במאמר הזה לסדרה המקבילה (סדרת "הצל") של "משחקו של אנדר", לא מעט מפאת הבורות שלי בנושא", מראה יותר על הידע של הכותב בנוגע לשתי הסדרות המקוריות בכתבה.

לפני שאתחיל לשפוך את קיטונות הביקורת שלי, אפתח בנימה מעט כללית. נהוג לכתוב בגודל גופן 42: "- ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים -". לא כפי שנעשה כאן.
יותר מכך, נכתבו דברים בכתבה הזו, שאלמלא, הייתי קורא את הספרים, היו לחלוטין פוגעים בחווית הקריאה שלי. חלקים אלה אינם מוסיפים לכתבה פרט כלשהו, מלבד הערך ההרסני שלהם.

כעת לביקורת.
- ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים -
- ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים -

הדומה: יש המון דברים שדומים בין הסדרות, כמעט אף לא אחת מהטענות של הכותב, נמנות על אלה.

- המשחק: אצל הארי וגם אצל אנדר זהו כלי חברתי שנועד בתחילה לשמש כמפלט מצרותיהם בבית ספר. אולם, שם נגמר הדמיון, והכותב מודע לכך: "אבל השוואות כאלו עשויות להיראות מעט מאולצות."
המשחק במקרה של אנדר הוא הרבה, הרבה יותר משמעותי לסיפור (התבוננו בכותרת הספר...). אך הכותב ממשיך ומנסה למצוא קורולציות מצחיקות: "באחד מתיאורי האימונים מנסים חברי הסדנה לשתק זה את זה בעזרת שרביטיהם, ממש הד ל"הקפאת" היריב בעזרת לייזר באימוניו של אנדר".
מה מפתיע בדמיון בין שני אלה?
ילדים משחקים משחקי מלחמה. אין רצון (של הסופר) להראות פגיעות ממשיות ילד בילד, אין רצון (של הדמויות) לפגוע ממש אלה באלה משום שהם חברים. מה נשאר? איך תפרק מישהו מנשקו מבלי לפגוע בו?
רולינג, ממשיכה זאת בעזרת כישוף חילוץ המטה מיד האויב. אך אין מקבילה לכך, אצל קארד.

האלימות: "אנדר הילד הצעיר הורג במו ידיו..." "...בכל אחד מהספרים של סדרת הארי פוטר נהרגת דמות משנית בנסיבות אלימות".
איפה הדמיון פה? הארי לא הורג אף אחד. אנדר, מתייסר כל ימיו בגלל מעשיו, הארי גדל תוך כדי וודאות אינסופית, לתוך עולם של טוב ורע חד-משמעיים, כאשר הוא בצד הטובים כמובן, וכל מעשיו קודש הם.

אין יותר דוגמאות לדמיון בין הספרים אצל הכותב, אולם, הוא ביסס על זה מאמר שלם.

אפסיק את הביקורת פה. אסיים רק בכך: אין לדעתי לעשות השוואה בין הספרים, כי מלבד העובדה שגיבוריהם ילדים (כמו אינספור ספרים אחרים), אין להם במשותף הרבה מלבד דברים מקריים, ואלמנטים ספרותיים מובנים מאליהם.
סליחה, אבל זה קשקוש 433010
לצערי, אני מסכים. אגב, מישהו יכול להזכיר לי מי נהרג בספרים השני והשלישי של הארי פוטר? היומן של רידל והבאסיליסק לא נחשבים.
סליחה, אבל זה קשקוש 433012
טוב, אני חייב לחלוק עליך( מן הסתם), לדעתי הדמיון (מקרי או לא) בעניין סדנת הלחימה ממש זועק. גם אם לדעתך בכל ספר המתאר "משחקי מלחמה" של ילדים יהיו סצנות כאילו (יש לך דוגמאות אחרות?), אין זה גורע מהדמיון בין המצבים. אולי ברור לך שבכל משחק מלחמה חייבים "לשתק" את היריב. לי זה לא ברור. עצם העניין שבשני הספרים התפתח באופן טבעי הצורך בהתארגנות "חוץ קוריקולרית" כזאת אומרת דרשני.

מוזר גם שאתה מבקר אותי על כך שאני מצביע על דמיון בין "המשחק" לבין קווידיץ (האם גם משחקי קבוצה הכוללים תעופה מקובלים בכל ספר ילדים?) ואז גם תוקף אותי על שאני אומר שהדמיון מעט מאולץ. הקרולציות ה"מצחיקות" אינן בין קווידיץ לבין "המשחק" אלא לבין הסדנה למלחמה בכוחות האופל, לבין סדנת המשחק של אנדר.

אני גם לא מבין בדיוק איך אתה יכול לטעון "יש המון דברים שדומים בין הסדרות" ואז "אין להם במשותף הרבה מלבד דברים מקריים". גם דברים מובנים מאליהם צריכים לפעמים להאמר, ולפעמים דברים שהם מובנים מאליהם הם כאלה רק *אחרי* שהם נאמרים.

בעניין ה"מנהג" לגבי הספויילרים, תצטרך לשאול את המערכת, אני לא מכיר אותו. לדעתי זה "מובן מאליו" שמאמר שעוסק בספר גם יחשוף פרטים על הספר ( אגב, אילו פרטים חשובים "הפוגעים לחלוטין בחווית הקריאה" נחשפו?).

בכל אופן, אם המאמר הזה הצליח להרגיז אותך מספיק כדי שתגיב בפעם הראשונה באייל, גם זה משהו.
סליחה, אבל זה קשקוש 433015
למה אתה אומר שאצל אנדר המשחק הוא "חוץ קוריקורלי"? הרי האימונים הם חלק בלתי נפרד משגרת החיים של הילדים שם.
סליחה, אבל זה קשקוש 433060
הוא מדבר על האימונים ה"פרטיים"/"עצמאיים" שאנדר וחברים ארגנו.
סליחה, אבל זה קשקוש 433062
אלו לא היו אימונים ''פרטיים'' במובן של ''אוסרים עלינו להתאמן אז נעשה את זה בכל זאת'' אלא במובן של ''מפציצים אותנו בקרבות קשים, אז בואו נעבוד שעות נוספות עם החבר'ה הכי מוכשרים''. אני לא מוצא דמיון.
סליחה, אבל זה קשקוש 433191
זה לא בדיוק ככה, נכון? המפקד של אנדר לא נתן לו להתאמן עם שאר הקבוצה, והוא הבין שהכישורים הללו יחסרו לו בהמשך. הוא החל באימוניו הפרטיים (אגב, שים לב להבדל בין חוץ קוריקולרי לבין "חוץ קוריקולרי") על אפו וחמתו של מפקדו הישיר.
נדמה לי שלמרות ההתנגדות של המורה ההיא ( ששמה ברח ממני כרגע) האימונים של הארי זכו לברכתו השקטה של דמבלדור.
סליחה, אבל זה קשקוש 433255
אמברידג'.

האימונים של הארי (ככל הנראה) לא היו ידועים לדמבלדור, אבל כשהוא גילה על קיומם הוא הגן עליהם בצורה, אה, פעלתנית מאוד.

כשאתה אומר "אימוניו הפרטיים" של אנדר, על מה אתה מדבר? אני חשבתי שהכוונה לאימונים שהוא ניהל עם בין והחבר'ה. זה מה שקורה כשאת הספר קראתי מזמן, ואת הסיפור הקצר (שבו לא מסופר על אנדר לפני שקיבל צבא) לא מזמן.
סליחה, אבל זה קשקוש 433031
תראה, הרעיון של התארגנות חוץ קוריקולרית נובע מכך ששתי הסדרות משתמשות בשתי 'עלילות מכוננות' קלאסיות: הראשונה היא עלילת 'המשיח הילד' או 'המשיח התמים' שעובר אימונים להציל את העולם; כבר כתבו לך שזוהי עלילה קלאסית עוד מימי ישו ולפני כן, ומהווה בסיס לעוד שתי סדרות קלאסיות, "מלחמת העולמות" ו"מטריקס". הז'אנר השני הוא ספרי הפנימיה/בית יתומים, ז'אנר בריטי בעיקרו, המנצל את אי-קיומם של הורים כדי ליצור עולם של ילדים, בו 'הטובים' נאבקים נגד 'הרעים' בעוד המבוגרים נוטים להיות אפאתיים במקרה הטוב וסתם מרושעים כלפי הגיבור במקרה הרע. כשמשלבים את הנחות היסוד של שני הז'אנרים האלו מקבלים מיידית את המסקנה שעל ה'משיח-ילד' שלנו למצוא דרך לעבור את האימונים הנדרשים לו שלא דרך הממסד האפאתי/עוין.
סליחה, אבל זה קשקוש 433040
"מלחמת העולמות"? הכוונה ל"מלחמת הכוכבים"?
star wars כמובן. 433056
star wars כמובן. 434005
וגם ''חולית'', לצורך העניין.
סליחה, אבל זה קשקוש 433195
כן, שני הסיפורים ( לצורך העניין אתייחס לכל סדרת הרי פוטר כעלילה אחת ואסתכל בעיקר על הספר הראשון בסדרת אנדר) הם גם סיפורי חניכה, ואנו גם מצפים לראות מרידות כנגד הסמכות. רציתי להראות שההתארגנויות הללו היו מאוד דומות עלילתית(בעיני, גדי, בעיני).

אגב, מבחינה מסויימת הסיפור של אנדר הוא אנטי-חניכה. השבירה הנפשית <ספויילר ספויילר ספויילר> של אנדר בסוף הספר היא כזאת שנראה שלעולם לא יוכל להתאושש ממנה. לדעתי הספרים הנוספים בסדרה אינם כלל על אותו "אנדר" אלא על דמות אחרת באותו שם‏1.

מה שקוסם לקורא בספר הראשון, ההתמודדות של נער עם ממסד אטום וסביבה אטומה, כבר לא קיים בספרים הבאים. מה שאנדר הנער עושה בעזרת תושיתו בספר הראשון אנדר המבוגר עושה דרך נאומים משמימים וניסים טכנולוגיים לא מתקבלים על הדעת בסיפרי ההמשך. אין כמעט שמץ של אנדר הצעיר בסיפרי ההמשך. אינני בקיא במכלול היצירה של קארד, אבל בסדרת אנדר הוא במיטבו רק כשהוא מתאר נערים ונערות צעירים.

1 ג'יימס ג'ונס כותב בהקדמה ל "הקו האדום הדק" (אאל"ט) שלמרות שהוא נאלץ <ספויילר ספויילר ספויילר> להרוג את פרואיט בספר הקודם, הוא רואה את הגיבור בספר כאותה הדמות.
סליחה, אבל זה קשקוש 433199
1 שורת ה"ספויילר ספויילר ספויילר" שדורון בלוך דיבר עליה, אמורה להיכלל כנראה בפורמט מוכן מראש (למאמרים וכ"ו) או להופיע בעזרת הוראה כלשהי, ועפי"ר בפונט שונה מן הפונט של המשתמש (לא רק בגודל). כאן, במלבני התגובה האייליים, מספיק "ספויילר" אחד כמו שכולם רגילים, ואין צורך ב<ספויילר ספויילר ספויילר> המוקלדים בשקדנות ע"י המגיב עצמו, ולמען האמת זה אפילו קצת מצחיק (למעשה, כרגע עלה בדעתי שאולי עשית את זה קצת כגילוי של הומור?).
סליחה, אבל זה קשקוש 433256
מן הסתם זה בעינייך, אבל ''בעיניי'' הוא לא כרטיס ביטוח. אם אני אגיד שבעיניי המתמטיקה מוכיחה שכדור הארץ שטוח, הסיבה שבגללה יתעלמו ממני היא שממילא מייחסים למה שאני אומר חשיבות, בניגוד אלייך.

(בקיצור - הערת הסוגריים שלך מיותרת לגמרי).
סליחה, אבל זה קשקוש 433257
כאן כדאי שוב להזכיר שקארד טוען שהסיבה שבגללה כתב את ''המשחק של אנדר'' מלכתחילה הייתה כדי ליצור רקע עמוק יותר לדמות שהוא רצה להשתמש בה ב''קול למתים'' (ותוארה בינתיים בסיפור קצר).
סליחה, אבל זה קשקוש 433111
אני חושב שיש דברים שמותר ואסור לכתוב בביקורת, למען יקראו אותה אנשים שטרם קראו הספרים ויקבלו עניין לעשות כן.
בעניין הדברים שהורסים: אם אחזור על דברייך, אפשע כמוך :-).
מספיק שאומר שאלו דברים שכתבת לגבי הספר השישי.

אינני מסוגל לתת לך דוגמאות מספרים אחרים, לא עולות בראשי כרגע.
אולם אם נתבונן בכל סוגי המדיות, שבהן יש יותר תכנים אלימים שמיועדים לילדים (משחקי מלחמה), שים לב שברבים מהם יש תעופה, פשוט מפני שזה דבר שמצית את הדמיון (מה אם יכולתי), וברבים עוד יותר - אין מוות. כלומר, הדמויות פוצעות אחת את השניה, ובמקרה הכי גרוע, משתקות, אך לא עד כדי מוות.
דוגמאות: רובוטריקים, אקס-מן, פאואר-ריינגרס ועוד.

מבלי להכנס יותר מדי לתכני הספרים, אני חושב שבסדרת הארי פוטר, הכל עניין של סדר גודל ופרספקטיבה:

- ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים -
- ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים -

בספר הראשון יש המון אלמנטים ספרותיים ש"נשאלו" מספרים אחרים, והחשוב שבהם: קבוצת ילדים צעירים מאוד (בני 10), מצילה את היום. אולם, אם תתבונן, הם מקבלים מעט מאוד עזרה מגורמים "מבוגרים", וצריכים לפתור את בעיותיהם בעצמם. כלומר כל הפעילות היא "חוץ קוריקולרית".
כעת שים לב לדוגמא שהבאת לגבי הספר החמישי, שם אתה טוען הייתה התארגנות "חוץ קוריקולרית" מיוחדת. לדעתי, רק סדר הגודל השתנה, במקום שיהיו רק שלושתם, כעת הם רבים (גם מספר האויבים הפוטנציאלי גדל). מנקודת מבט של ילד: מאיימים עלי, אני מפוחד, לא ניתן לפנות למבוגרים, מסקנה מתבקשת, אם אין אני לי...
כך שזה לא מייחד את שני הספרים הללו, אלא התנהגות אנושית, שהיית מצפה לה.

"יש המון דברים שדומים בין הסדרות":
ברמת הרעיונות הספרותיים: דמות ראשית זכרית, דמות משנה נשית חזקה, ילדים כגיבורים...

"אין להם במשותף הרבה מלבד דברים מקריים":
התכוונתי, כמובן, לתכנים של הספרים, שאפשר לנסות לקשר ביניהם, כמו: תעופה, הפנימיה, וכד'.

כן. המאמר מאוד הרגיז אותי. לא יודע למה. אנסה לקחת את זה יותר בקלות. קראתי את שתי הסדרות כל-כך הרבה פעמים, והתעמקתי לגבי תוכנם ומקורותיהם, שאני מרגיש, ששליטתי בנושא רבה מברוב הנושאים שמדוברים באיל.
אני מתנצל על אריכות הדברים.
סליחה, אבל זה קשקוש 433204
מבחינתי היה עדיף שתתנצל על הכותרת, אבל ניחא.
נהוג לכתוב - איפה? 433019
מישהו סיפר פעם (באייל?) שקארד עצמו, בכנס אייקון בארץ, התייחס בלגלוג לעניין הספוילרים לגבי אנדר (כל שומעיו בהרצאה קראו את הספר לפחות פעם אחת, ורובם פעמיים או יותר).

אישית אני חושבת שאם יש מאמר שעוסק ביצירה *קלאסית* בז'אנר כלשהו ואתה יודע שלא קראת אותה, אם תקרא בו ספוילרים זו בעיה שלך ולא של כותב המאמר. ומורתי מכיתה ה' היתה אומרת: לא כולם צריכים לסבול בגלל מי שלא עשה שיעורי בית.
נהוג לכתוב - איפה? 433023
ב"עין הדג" סיפר על זה מישהו בשם "מרלין". אני אביא דברים בשם אומרם - זהירות, ספוילרים לסדרת אנדר ול"שר הטבעות":

"שאלו אותו על ההמשך של אנדר, והוא אמר שמישהו יתחתן עם מישהי, אין לי מושג מה הלך שם, אבל חצי קהל שחרר מעין "מה?!" של עצבים. אז הוא אמר: אוי, אבל זה באמצע הספר. זה לא ספויילר אם זה באמצע הספר. זה כמו שאני אגיד לכם שפרודו מאבד אצבע". כל הקהל "מה?!". ואז הוא שתק."

נהוג לכתוב - איפה? 433030
אין לי זמן להיכנס ללינק, אבל לא לזה התכוונתי. אני שמעתי שעלו טענות על ספוילר, והוא ביקש מהקהל להצביע - מי קרא את אנדר פעם אחת, מי קרא פעמיים וכולי, והרוב קראו יותר מפעמיים. ואז הוא אמר איזה משפט מחץ שאני עייפה מכדי לזכור (מה פתאום אני ערה עכשיו? מהר לישון), והתייחס לזה שמדובר בטקסט מכונן, ולכן המונח ספוילר לא רלוונטי לגביו.
אני רק שאלה 433007
את מי בדיוק דויד קופרפילד הושיע? (חוץ מאת חשבון הבנק של צ'ארלס דיקנס, כמובן).
פנימיה 433008
הספר על הארי פוטר ממשיך (ומתיחס ל-)מסורת מפוארת של ספרי התבגרות אנגלים שמתרחשים בפנימיות. זאת היתה דרך החינוך של המעמדות העליונים באנגליה במשך שנים, ועד היום ילדי בני אצולה רבים נשלחים לפנימיה. ככה הם בנו אימפריה!

קארד, לעומת זאת, הוא אמריקאי, ולכן היחס שלו למערכת החינוך הפנימייתי היא הרבה יותר קיצונית.
פספוס 433016
כשרק התחלתי לקרוא, חשבתי לרגע ''יו, סוף סוף מישהו כותב ניתוח על הסדרה המרתקת והמדהימה של אנדר'', אבל אז ראיתי שזה ניסיון מאולץ מאוד, לדעתי, להשוות מול הארי פוטר.
הארי פוטר הוא סיפור בו צדדים ודמויות חד מימדיות לחלוטין, ברמה שמתאימה לנוער בעיקר, בעוד שסדרת אנדר, ובעיקר הספר הראשון הוא מלאכת מופת של ניתוח התנהגות אנושית וסיטואציות אנושיות, שראוי למאמר בפני עצמו, ואולי לסדרת תגובות של ניתוחים תחת מאמר זה.
פספוס 433024
לדעתי אתה פוסל את הארי פוטר הרבה יותר מדי בקלות על הסף.
פספוס 433047
טוב, נו, מול אליעזר והגזר הארי פוטר לוקח. אבל לחשוב לשים את הסיפור הפשטני הזה מול הספר/סדרת ספרים של אנדר, לא נראה במקום משום בחינה.
פספוס 433050
לדעתי אתה פוסל את הארי פוטר על הסף בקלות רבה מדי.
פססססססט 433065
לדעתי הוא פוסל על הסף בקלות מדי את אליעזר והגזר (למרות שהקלסיקה האמיתית והבלתי-מוערכת-דיה היא דווקא "זרע של צנונית")

_________
העלמה עפרונית ומחשב חדש, מהמם.
פססססססט 433074
טאגליין!
פספוס 433048
נטפוק - "פוסל על הסף" הוא צירוף כבול, לא? אולי עדיף לומר "פוסל אותו על הסף הרבה יותר מדי בקלות" (ובכלל עדיף לומר "פוסל אותו על הסף בקלות רבה מדי").
פספוס 433049
את מפריעה למכונת טיורינג במילוי תפקידה! אף אחד לא אמר שהסינטקס שלי מושלם.
פספוס 433054
סליחה, לא ידעתי שעושים פה ניסוי.
פספוס 433174
הפוסל על הסף,
במומו פוסל
כרות שופכה מטורף
את מומו פִּסֵּל.
פספוס 433177
אאוץ'!

צור קשר בהקדם - נראה לי שאגיע איתך להסדר דומה לזה שיש לי עם (עולמו המנטלי של) דורפל.
פספוס 433179
אפשר לינק להסדר עם עולמו המנטלי?
פספוס 433182
הממונה על הארכיון ימצא לך (ניסיתי ואין לי זמן להמשיך. למה אני פה? הפסקת קפה מחשבתית).
אם כבר הזכרת 433184
באמת יש לי הרגשה שכבר מזמן לא ראיתי את הניקים שלו ושל העוזר האיטי שלו, אולי התקנים קוצצו?
אנחנו כאן! 433187
אנחנו כאן! 433266
נו, אז זרוק לנו איזה פירור, איזו סנסציה אישית פיקנטית בנוגע למישהו (רצוי מישהו מחברי המערכת אבל נסתפק גם באחרים, לאור המצב המייבש), שלא נחיה בהרגשה שאנחנו משלמים את מס החבר לחינם.
אנחנו כאן! 433272
אני כאן, אבל כמעט לבד. מאז תגובה 408677 כמות ואיכות התגובות באייל רק התדרדרה. אין יותר מה לארכב. אם לא היו מפטרים אותי הייתי מתפטר.
אנחנו כאן! 433276
מה, אתה לא זוכר שיעור ראשון במבוא לעיתונאות יוצרת? אם אין - תמציא!
אנחנו כאן! 433277
שיעור ראשון בארכיבאות יוצרת: אם אין - שלח קו"ח.
אנחנו כאן! 433311
(וגם אם יש. שיעור שני: מה שמומצא תמיד יהיה יותר מעניין ממה שיש)
המשחק של אנדר נכתב בשנות השבעים 433027
זה אולי נראה לא הגיוני בגלל הטכנולוגיה שמופיעה בו, שנראית עכשווית לגמרי (מחשבי לוח, דואר אלקטרוני ו-instant messaging...) אבל זה אחד הדברים המדהימים בספר.

ההמשכים נכתבו כבר בתקופת האינטרנט.

הדמיונות הם אכן מעניינים, למרות שהאופי של שתי הסדרות שונה לגמרי. אני הייתי מהמר שהגברת רולינג לא הכירה את אנדר לפני שהתחילה בפרוייקט הארי פוטר (אבל לא הייתי שם ממש הרבה כסף).
433033
בעניין ההשוואה/דמיון: קשה לי להאמין שרולינג לא קראה את אנדר. לא פעם עברה בראשי ההשוואה הזאת (אם כי לא חיברתי את בין להרמיוני... נקודה מעניינת). והרי לא רק אנדר - כחוט השני עוברים בספרי הארי פוטר שפע של מיתולוגיות, סיפורי עם וקווים מוכרים מעולם הפסיכולוגיה.

יש לי בעיה אחת עם סדרת הספרים (הכפולה) "המשחק של אנדר" ו"הצל של אנדר". מאז שקראתי אותם - זה אחרי זה, בשקיקה - אני מתקשה למצוא את עצמי בקריאה של ספרים אחרים. התמכרות.
הרמיוני 433197
הצבתי את הרמיוני כ"צל" כי אני מסמפט אותה הרבה יותר מאשר את הארי, שמצטייר הרבה פעמים כמונע על ידי כל מיני תסביכים, אבל אם הייתי צריך לכתוב את הספר השביעי של הרי פוטר, ולסדר הפתעה ענקית לקוראים, הייתי שם את נוויל על תקן בין. הוא היה בהרבה מאוד מקומות בזמן הלא נכון, על פי ה<ספויילר> הוא היה מועמד ל<ספויילר> לא פחות מהארי ורק במקרה הוא לא <ספויילר>. מי יודע אם לא הוא בוחש שם מאחורי הקלעים כאשר כולם חושבים שהוא מאובן או מנוזל.
הרמיוני 433198
אני רואה שהטרור של פלנגות הספוילרים הצליח להפיל עליך חתתו. אולי מישהו יסביר לי: למה אדם שעדיין לא קרא את הארי פוטר, ושמעוניין שלא יגלו לו את פרטי העלילה, ימשיך לקרוא בפתיל הזה? ואם הוא ממשיך, האם זו לא בעיה שלו שהוא נתקל בספוילרים?
הרמיוני 433200
פשוט מאוד כי כש<ספויילר> אז רואים ש<ספויילר>.
הרמיוני 433201
זו תטל"א :-P
תשובה רצינית 433202
את צודקת, במקרה הזה כי מדובר על מאמר השוואתי בין שני סיפורים, וקשה להשוות אם לא נותנים פרטים, אבל אני מבין את הצורך, בעיקר בביקורות ספרים, להזהר לא לספק יותר מידי פרטים.
תשובה רצינית 433203
גם אני מבינה את הצורך הזה, בביקורות ספרים וסרטים (שמתפרסמות סמוך למועד היציאה שלהם לשוק).
אני לא מבינה אותו במאמרים שמנתחים יצירות רבות מכר שנכנסו לקאנון, מספר שנים אחרי שהתפרסמו.
תשובה רצינית 433214
מיותר לחלוטין. גם במאמר עצמו, אין צורך בכתיבת אזהרת-ספוילר "בגודל גופן 42", כפי שנכתב כאן, ובדיון שאחרי מאמר כזה אין שום צורך במלה "ספוילר" כלל, לא בקטן ולא בגדול. מי שלא קרא את הספרים האמורים, מקומו לא ימצאהו בדיון. האזהרות המיותרות-לחלוטין הללו לא תורמות דבר, והן מפריעות לקצב הדיון. אין צורך לסייג דברים, אין צורך להזהר שלא לחשוף סודות; על הדיון להתנהל מתוך הנחה שמשתתפיו קראו את נשואי הדיון.

(ספוילר: קין הרג את הבל!)
תשובה רצינית 433215
זהו, הרסת. אני מתנצר.
תשובה רצינית 433220
רגע, אבל למה אם קראתי את חמשת ספרי הארי פוטר, אבל עוד לא הגעתי לשישי (שיצא ממש לא מזמן) זה כל כך מופרך להזהיר אותי? ברור שאם יש ביקורת ספרות נקודת המוצא היא ש(הפלא ופלא!) ידברו על הספר (או הסרט, או השיר או תוצאות המלחמה ההיא), אבל אם מדובר בסדרת ספרים? אם מישהי מזכירה את באפי ומתייחסת לפרק שעוד לא שודר בארץ?

אני לא מחובבי כנופיית-האנטי-ספויילרים ולא צריך להזדעק מכל אזכור לציוץ שצוייץ ביצירה המדוברת, אבל יש הבדל, לטעמי, בין לגלות את הסוף של החוש-השישי במסגרת ביקורת על הסרט לבין גילוי הסוף בניתוח על הסרט, לבין גילוי הסוף במסגרת מאמר שעוסק בסרט אחר. ואין דינו של החוש השישי כדינו של "חלף עם הרוח" או "טיטאניק", ואין דינה של סדרת ספריים כדין הספר הראשון בה.

_______
העלמה עפרונית, לא מצליחה להתרכז בלימודים
הרמיוני 433248
בשביל מי שקיבל קישור ישיר לתגובה 433198
אני חושב שיש הבדלי קונספט 433041
הארי פוטר התחיל בתור ספר שברור שיהפוך לסידרה אשר תתאר מהלך "סגור" אחד- 7 שנים בפנימיה.

אנדר התחיל כספר. ספר מדהים, אבל ספר. תחושתי היא שלאור ההצלחה קארד המשיך לייצר ספרים נוספים. אבל אין כאן תקופה מוגדרת או משהו.

עם זאת, הרעיון להשוואה מעניין. בין השאר (בהמשך לאחת ההערות) על ידי זה שאל שניהם נושא העולם עיניו בתקווה.
אני חושב שיש הבדלי קונספט 433042
קארד כתב בהתחלה את ''המשחק של אנדר'' בתור סיפור קצר ולא התכוון להרחיב אותו. כשהוא כתב את ''קול למתים'' הוא רצה להשתמש בדמות של אנדר, אבל ראה שזה לא מצליח לו בלי להרחיב את הסיפור הקצר המקורי, אז הוא עשה גם את זה. אם תשים לב, הסוף של ''המשחק של אנדר'' נראה קצת ''תלוש'' משאר הספר - זה כבר המבוא של קארד ל''קול למתים''.
אני חושב שיש הבדלי קונספט 433101
בנוסף למה שגדי כתב...
רולינג לא חשבה מימיה שהספר הררשון יצליח כל-כך, למעשה היא לא חשבה בכלל שיהיה ראשון (אלא יחיד).
ולכן לא היה ''ברור'' בכלל שהוא יהפוך לסדרה.

אף אחד לא נושא את עיניו אל הארי פוטר להציל את העולם, חוץ מהקורא ומחבריו של הארי, כי פעילותו נעשית בדר''כ בהשגחה של דמבלדור בלבד, אם בכלל.
אני חושב שיש הבדלי קונספט 433102
רולינג *טוענת* שהיא תכננה את הספר השביעי כבר כשכתבה את הראשון, ודי בבירור הספר הראשון רחוק מלהיות ממצה.

אני, אגב, נוטה להאמין לה; אין שום מניעה שסופרים יחשבו מראש על כתיבת סדרה גם אם לא ברור להם אפילו אם הספר הראשון יימכר.

בקשר ל"הצלת העולם" של הארי - בספרים הראשונים דווקא כן מתייחסים אליו כגיבור וכתקווה גדולה (למרות שהוא בעצם לא עשה שום דבר). אחר כך מתחיל מסע ההשמצות שלו וכולם חושבים שהוא מטורף וכבר לא מצפים ממנו לכלום.
אני חולק עליך, פעמיים 433106
א- כשאתה כותב ספר על ילד הנכנס לפנימיה של 7 שנים ומתמקד בשנתו הראשונה יש לפחות ברקע מחשבות על ההמשך. אולי הדבר לא היה מודע, אבל אפשרי.
ב- אתה לא זוכר, אבל כבר בספר הראשון אנשים מתרגשים למראהו של הארי, ומודים לו (כשהוא לא יודע על מה)

בנוסף, הערתו של גדי על הסיום המאולץ של המשחק. יש בזה משהו, אולם אני ראיתי את זה הפוך- קשה היה לגמור את הספר בהשמדת גזע, צריך היה להשאיר איזשהו פתח לתקוה.
אני חולק עליך, פעמיים 433109
בקשר לאנדר - ייתכן, אולם זכור שהסיפור הקצר המקורי נגמר פחות או יותר בדיוק בזה (ושקארד לא תכנן להרחיב או לשנות אותו, כלומר הוא היה מרוצה מהסיום כמות שהוא).
אני חולק עליך, פעם אחת 433112
א - יודע מה? יכול להיות שאתה צודק.
ב - הם לא מסתכלים על העתיד ומצפים ממנו שיציל אותם מכל מה שיבוא בהמשך, כי מבחינתם וולדרמורט מת.
הם רואים אותו כמושיע שלהם מפעם, ומוקירים אותו על כך.
אני חולק עליך, פעם אחת 433114
"הם רואים אותו כמושיע שלהם מפעם, ומוקירים אותו על כך."
כמו למשל ב"באפי", פרק שלישי מהסוף בעונה השלישית*, שבו הגיבורה זוכה להכרה והוקרה מצד חבריה לספסל הלימודים, שעד לאותו רגע באמת תמהנו קצת איך הם לא שמים לב לכל הערפדים/זומבים/מפלצות נחש קדומות וכו' שתוקפים את בית הספר חדשות לבקרים, ובעיקר איך ובידי מי הם ניצלים (צ' פתוחה) בכל פעם מחדש.

*ולא, למקרה שתהיתם, אין גבול לגיקיות.
אני חולק עליך, פעם אחת 433135
"We're proud to say that the class of '99 has the lowest mortality rate of any graduating class in Sunnydale history."
אנלוגיות ומשמעותן 433375
ראשית, ניתן לדעתי למצוא נקודות דמיון ושוני כל שהן בין כל שני ספרים שהם, במיוחד כאלו הנמנים עם זאנרים קרובים בדומה למקרה דנן. אם רק מחפשים.השאלה היא מה הטעם בכך והאם זה באמת תורם להבנה שונה שלהם, או של איזושהיא סוגיה עקרונית העולה מהם.

שנית - המאמר מציג את סדרת "המשחק של אנדר" כסדרה אולם למעשה מתייחס לספר הראשון בלבד. שאר הספרים בסדרה המשובחת הזו‏12 אינם מעמידים במרכזם את עולמם של הילדים המבודדים, וכמעט כל ההקבלות המתוארות במאמר אינן חלות עליהם. המשכים אלו מעמידים דווקא את היחסים, ויותר מזה את האפשרות לדו קיום, בין הגזע האנושי לגזעים תבוניים אחרים. היא מעלה מחשבות נוגות על מקורם של סכסוכים פוליטיים כתוצאה של בעיות בתקשורת ופערים תרבותיים עמוקים, ולא כמכניזם ראציונאלי.

הערת אגב: כדאי לקרוא חלק מהמשכים אלו - יש שם כמה רעיונות לא שגרתיים ןאף מפתיעים לגבי הצורות אותן גזעים תבוניים אחרים יכולים לתפוס.

1 כמובן - הכוונה היא רק למעטי המעט מאיתנו שאוהבים מד"ב.
2 כמובן (2) - האיכות של רמת ההמשכים משתנה - יש בינהם מוצלחים פחות.
אנלוגיות ומשמעותן 433379
"מעטי המעט מאיתנו"? באתר הזה אני משער שגם אם זה מיעוט, הוא לא זעום. עוד דבר מסקרן הוא כמה מאלו שאינם אוהבים מדע בדיוני באמת ניסו פעם לקרוא אותו, וכמה שופטים את הז'אנר כולו על בסיס סרטי "מלחמת הכוכבים" ודומיהם.
הסקרנות הרגה את החתול* 433381
אני מניחה שאני נכנסת לקטיגוריה של "לא אוהבת מד"ב"‏1 ובחיי בחיי בספר התורה שניסיתי. את מלחמת הכוכבים לא ראיתי אף לא פעם אחת, אבל אחרי מסע בין כוכבים עקבתי כילדה באופן חצי סדיר‏2. את ההוביט, שר"ה, ואפילו ספר אחד מהסדרה של הסופר ההוא (עם עולם המראות, נדמה לי? עם עטיפה צבעונית במיוחד) קראתי בנסיון למצוא את הקסם - כלום לא עזר.
דווקא מדע דמיוני ריאליסטי אני יותר מחבבת - כל מיני ספרי מדע עתידניים שלא קשורים בחלליות וחייזרים.
זהו, עכשיו נשאר לך למצוא עוד מאה ומשהו אנשים שיהוו מדגם מייצג וענית לעצמך על השאלה הזו.

[*]תגובה שמוקדשת לגדי. (:
1וגם לקטיגוריה של סטודנטיות שלא מסוגלות ללמוד יותר למבחנים למרות שהן צריכות.
2כמה שנים אפילו רציתי להיות אסטרונאוטית. במקום זה אני סתם מעופפת.
הסקרנות הרגה את החתול* 433382
1 ללמוד, ומיד! בשביל מה חסכנו מפינו כל השנים???
הסקרנות הרגה את החתול* 433400
אבל "חלליות וחייזרים" זו הגדרה גרועה לספרי מד"ב. כמה מספרי המד"ב הטובים ביותר שנכתבו לא כוללים לא חלליות ולא חייזרים. כמה דוגמאות מקריות מהמדף שלי‏1: אשתו של הנוסע בזמן (אפילו מכונת זמן אין שם), המנון ללייבוביץ', עריסת החתול, לעמוד על זנזיבר, פרחים לאלגרנון, קריפטונומיקון, זרע אנדרומדה... ויש עוד רבים. לא כולם באותה איכות, לא כולם באותו סגנון, ומי שאהב חלק מהספרים ברשימה הנ"ל יכול מאוד להיות שלא יאהב אחרים. אגב, גם בז'אנר המד"ב שכן כולל חלליות וחייזרים נדמה שלא קראת את הספרים הנכונים, אם בסיס ההשוואה שלך הוא "מסע בין/מלחמת כוכבים".

המלצת פתיחה למי שרוצה לטעום מד"ב "אחר": "אשתו של הנוסע בזמן" ו"פרחים לאלגרנון". שתי יצירות מופת.

1 הכותרות בעברית הם תרגום שלי, אלא אם אני במקרה זוכר את שם התרגום ה"רשמי". בכל מקרה תמיד עדיף לקרוא במקור.
הסקרנות הרגה את החתול* 433428
"עריסת חתול" ולא כפי שכתבת :-)

וגם: סולאריס (למרות שיש שם חלליות ומעין-חיזרים), וסורק אפילה.
הסקרנות הרגה את החתול* 433431
נמנעתי בעור-שיני מדברים שיש בהם אפילו קצת חלליות וחייזרים. אפילו כרקע או כמשהו שולי. אחרת אפשר להוסיף די הרבה.

סולאריס, אגב, הוא בפירוש ספר על חייזר (אחד ומיוחד); הספר הוא מבחינות רבות מחאה על הדרך המטופשת בה מוצגים חייזרים בהרבה יצירות אחרות ככמעט-אנושיים (או לכל היותר יפאניים).
הסקרנות הרגה את החתול* 439569
סורק אפילה היה ממש ספר מרדים
מוערך הרבה יותר מידי.
הסקרנות הרגה את החתול* 439572
לילה טוב.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433566
אבל אפילו כתבתי! "דווקא מדע דמיוני ריאליסטי אני יותר מחבבת - כל מיני ספרי מדע עתידניים שלא קשורים בחלליות וחייזרים". את זרע אנדרומדה חיבבתי (ובכלל את מייקל קריצ'טון), אבל אני דווקא חשבתי על הספר "מכונת האמת", שנראה לי כבר הזכרתי פעם באייל באיזה הקשר.

נראה לי שקראתי ספרות מכל ז'אנר אפשרי, כולל מד"בים למיניהם. הזכרתי את מסע בין/מלחמת כי עליהם גדי דיבר בהודעה שפתחה את הפתיל הזה.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433568
לא הזכרתי את ''מסע בין'' (שהוא, כאמור, גבולי - הוא כן מד''ב, אבל מאוד שטחי ומפושט עבור הצופים בבית) אלא רק את ''מלחמת'', שהוא לדעתי בכלל לא מד''ב, אפילו שהוא מלא חלליות וחייזרים.
תהרוג אותי וזהו. 433572
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433631
אכן. הוא סיפור חניכה, ואני חייבת להודות:

1. לא צפיתי בו בזמן אמת, וגם שנים לאחר שיצא מעולם לא צפיתי בו, או בסרטים אחרים מהסדרה, מעבר לקטעים רנדומליים בתוכניות/הרצאות על קולנוע וכדומה (קשור לזיכרון ילדות כאוב).

2. לא מזמן הוא הוקרן בטלוויזיה, צפיתי כ-‏20 דקות אולי - והוא מיושן להחריד. הקצב איטי, הבימוי עצל (שחקן א' אומר את השורה שלו, שחקן שני ממתין שנייה ורק אז מתחיל את השורה שלו), הבדיחות קלושות... והוא כמובן אנאכרוניסטי להדהים‏1. ממש לא משהו. הדבר היחיד הבולט הוא הצד הוויזואלי המוקפד, שנראה נהדר בפוסטרים, במיוחד בתקופת יציאתו לאור.

1 לא זוכרת פרטים מדויקים - משהו כמו, בעולם העתידני ההוא, האמא מגישה לילד צ'יפס מול הטלוויזיה.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433636
אנחנו מדברים על מלחמת הכוכבים? לא הבנתי את עניין הצ'יפס.

לדעתי הסרט דווקא נשאר די מוצלח גם בזמננו, אבל זה כנראה עניין של טעם.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433637
כן. לא חושבת שזה היה בדיוק צ'יפס אבל היה משהו ממש אנאכרוניסטי, שמקביל למשפחה חייזרית שמנגבת חומוס. זה מחזק את האמירה שלך שלא מדובר בסיפור מד''בי בטבעו (מלבד התפאורה) אלא בסיפור חניכה מיתי (שיכול בעצם להתרחש בכל מקום וזמן).
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433639
אני מסכים בכל הקשור לסיפור החניכה המיתי וכל זה, אבל לא ברור לי למה דווקא הצ'יפס או מה שזה לא היה מראה את זה.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433641
(אולי קראתי יותר מדי מד"ב קשה, אבל) בעולם עתידני של שנת YYYY, צ'יפס הוא מזון מלפני XXXX שנה שרק הזקנים שמעו עליו במעורפל, מסבא שלהם.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433643
זה נשמע די מוזר. איפה קראת דברים כאלו?

אגב, "מלחמת הכוכבים" אפילו לא מתרחש בעתיד; הוא מתרחש ב-

"A Long Time Ago in a Galaxy Far, Far Away…"
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433648
עוד יותר גרוע :-) (סתם, סתם).
the llama provided with fins for swimming 434010
what? you cant be talkind about the same movie.
does it start with tow androids crashing on a sandy planet?
does harrison ford playing a space-pirate (his best roll ever)?
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438349
איזה כייף, מיברג משתלח בלוקאס ומפרק אותו לעצמות:

"מאז לוקאס מבלים כוכבי קולנוע אמריקנים חלק ניכר מזמנם כשהם משחקים מול הריק על רקע של מסך כחול. לוקאס הוא משכללו הזדוני של המסך הכחול. אותו קנבס נטול נוכחות המשאיר לקוסמי האפקטים שלו )ושל אחרים( מקום למלא בו את החסר באנימציה ממוחשבת, בדינוזאורים, בגורילות ענק, במפלצות חלל, במל טוסי קרב יפניים, במזג אוויר קטלני ובגרמי שמים שיצאו מכלל שליטה. לשחקנים האומללים הללו אין עם מי ומה להתכתב, חוץ מדמיונם הפורה ושורות התסריט...

"...אם לוקאס לא הרג את הקולנוע האמריקני עם "מלחמת הכוכבים‭,"‬ אין ספק שהוא הטיל בו נכות קשה. בשל ההצלחה הפנומנלית של המיזם כולו, התקשו קולנוענים אמריקנים ב-‏30 השנה שחלפו להשיק סרטים שלא הגיעו ארוז זים ב"היי קונספט‭,"‬ כתובים בנוסחתיות קלישאית, מגה להיטים ידועים מראש ומוכנים לשיווק רב תחומי עם בובות פעולה, משחקי מחשב וקמפיין מתואם עם בורגר קינג. מאז לוקאס מכווננים סרטים אמריקניים ישירות אל עבר קהל מטרה מוגדר, נתפרים על פי מידות ידועות מראש, נבחנים על קהל מטרה נייח, הכנסותיהם העתידיות נאמדות בזהירות והקמפיין השיווקי שלהם מתוקצב על פי הכנסות סוף השבוע הראשון להקרנתם".

לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438404
את הבדיחה על הסטודנט לפילוסופיה שסיכם את החומר למבחן את מכירה?
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438437
ספר, ספר...
The story is a sad one told many times 438439
תגובה 245300
The story is a sad one told many times 438444
תודה. אני מניחה שהבדיחה הפעם על חשבון המגילות של מיברג? למרות שהוא מללן בלתי נלאה, בד"כ אני נהנית מכל מילה :-)
The story is a sad one told many times 438452
ומצד שני, את מתלוננת על המגילות של קוני ויליס...
The story is a sad one told many times 438642
לו היתה חריפה ושנונה כמו מיברג לא הייתי מתלוננת.
The story is a sad one told many times 438645
זהירות, בפעם שעברה שמישהו קרא למיברג ''שנון'' כמעט נחנקתי מהאוכל.
The story is a sad one told many times 438527
הבעיה היא לא המגילות, הבעיה היא שאת התוכן אפשר לסכם במילה אחת מסוימת.
The story is a sad one told many times 438640
דווקא לא. הוא צודק לחלוטין - גם אם לא חייבים להסכים איתו שלוקאס קולנוען גרוע. הוא מתאר היטב את המיקום שלו בתוך הקולנוע האמריקני, את העמדה שתפס כמייצג של זרם ה"ספקטקל" (לעומת זרם הקולנוע האישי וה"ריאליסטי" יותר)‏1 בהוליווד ואת יחסי הכוחות שנוצרו שם בתקופה שבה דרך כוכבו.

1 ושני הזרמים האלה (אמר ר' נחמן אינגבר בשיעור המבוא שלו) מאפיינים את הקולנוע עוד מראשיתו, ומודגמים בסרטים הראשונים שנעשו - האחים לומייר מול ז'ורז' מלייה.
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438456
לי הייתה בדיחה כזאת מהחיים. חישהי ביקשה ממני לעבור על סיכומים שלה מהרצאות בפילוסופיה לאיזה עניין. את אחת ההרצאות על אפלטון היא סיכמה ב''אפלטון מדבר על היחיד והסוסים''...
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438463
יצא לי לראות שוב את מלחמת הכוכבים לפני מספר שבועות.

אם יש משהו שמטריף אותי הוא העובדה, שהושקעו מליוני דולארים בכוכבים ובאפקטים מיוחדים, אבל לא יכלו להשקיע חמש דקות בעבודת מצלמה רצינית. קצת תקריב, קצת זוויות מעניינות, משהו!

זה מה שהכי מעצבן אותי ברוב הסרטים ההוליוודיים, המצלמה עצלנית עד זרא.
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438466
אתה מדבר על הסרט המקורי? עד כמה שזכור לי, תקציב ההפקה שלו היה נמוך יחסית.
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438671
זוכרת את הקטע עם המטוס במזימות בין לאומיות של היצ'קוק?
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438672
אז כבר ראית את הסרט באמת?
לוקאס הצליח להשמיד את היקום 438697
אני גם לא אראה אותו. הוא קשור אצלי בטראומת ילדות ישנה שלא אחשוף באתר.
החתול שמיל הוא משהו לא רגיל 433607
קרייטון.
הסקרנות הרגה את החתול* 433722
"אשתו של הנוסע בזמן" ו"קריפטונומיקון" - מי כתב?
הסקרנות הרגה את החתול* 433723
גוגל, בנאדם...

הסקרנות הרגה את החתול* 435701
עכשיו הוא גם כותב ספרים ?!?
או שעכשיו הוא בנאדם..?
הצתה מאוחרת 434952
פראצ'ט!
הספר ההוא עם העטיפה הצבעונית היה של פראצ'ט! (האסימון נפל בעקבות תגובה 434940 )
הצתה מאוחרת 434953
"עולם המראות"? הספר היה "מכשפות בחוץ לארץ" ("Witches Abroad")?
434954
אתה באמת חושב שאני זוכרת? (נדמה לי אבל שאתה צודק. היו שם מכשפות)
434957
נו מילא. את שרק 2 אהבת?
לא כמו את הראשון, אבל כן. 434966
(לא קשה לקנות אותי בסרטים מצויירים)
לא כמו את הראשון, אבל כן. 434968
הוא מאוד הזכיר לי לפעמים את Witches Abroad.
471967
אוקי, קראתי את אשתו של הנוסע בזמן. היה נחמד, לא הרבה מעבר.

__________
העלמה עפרונית הולכת לעמוד בפינה.
471970
"מי שאהב חלק מהספרים ברשימה הנ"ל יכול מאוד להיות שלא יאהב אחרים" (עצמי, בתגובה שענית לה). לדעתי מדובר ביצירה המודרנית הקרובה ביותר שקראתי מימי לטרגדיה יוונית קלאסית, עם איכויות של טרגדיה יוונית קלאסית. הסוף ידוע מראש לדמויות, ואין בכוחן לשנותו; הצורך להשלים עם הגורל; אהבת אמת (קלישאתית אך אמינה); ועוד.
הסקרנות הרגה את החתול* 433402
המממ. את מודעת לכך שלא אמרת שם של אף יצירת מד"ב רצינית בהודעה שלך, נכון? מסע בין כוכבים הוא גבולי למדי, וההוביט ושר"ה הם ספרי פנטזיה (זה לא אותו הדבר כמו מד"ב).

גם אני ממליץ כמו טל על "פרחים לאלגרנון" המקסים, אבל זה סיפור קצר. אפשר לנסות גם את "גר בארץ נוכרייה" של היינלין, שיש בו אפס חלליות וחייזר אחד שהוא בן אדם.

ואם כבר אורסון סקוט קארד וסיפורים קצרים, נסי את "סונטה ללא ליווי". אפס חייזרים וחלליות, הטכנולוגיות הלא-כל-כך-מתקדמות הן רק רקע, וקארד עצמו מחשיב אותו לסיפור הטוב ביותר שלו.
הסקרנות הרגה את החתול* 433404
אני הייתי ממליץ על היינלין רק למי שהייתי רוצה להרחיק ממדע בדיוני (או מקריאת ספרים) להרבה מאד זמן...
הסקרנות הרגה את החתול* 433408
מסתבר שלא כולם בעלי אותו טעם כמוך. אתה מוזמן לתת את ההמלצות שלך.
הסקרנות הרגה את החתול* 433409
לא כולם בעלי אותו טעם כמוני? לא יכול להיות!
הסקרנות הרגה את החתול* 435070
אני מתנדב להמליץ:

1. לאחרונה קראתי - "תצפית עבר - גאולותו של כריסטופר קולומבוס" של א.ס. קארד. רחוק מאוד מהמד"ב של של מלחמות בין אימפריות גלקטיות. כיאה לקארד במיטבו, מפתיע ומציג נקודת מבט חדשה ורעננה על נושאים האקטואלים לעתיד הגזע האנושי.

2. סידרת היפריון ‏1של דן סימונס. סימונס הרחיב את גבולות הזאנר בצורה גאונית לדעתי, תוך שהוא משלב בין אלמנטים של מד"ב "קשה" "חברתי" ו- ופנטזיה.

3. סדרת מאדים האדום, ירוק וכחול של קים סטנלי רוברטסון. טוב אם כי מייגע מאוד בחלק מהקטעים. ראו:
3. באשר לספרות ותיקה יותר (אבל לא פחות טובה) - חולית של פרנק הרברט (כרגיל הספר טוב בהרבה מהסרט), חלליה והמשכו של פרנק הרברט ועולם טבעת של לארי ניבן.

1 מומלץ לקחת למילואים, כי בלתי אפשרי לעזוב אותם לאחר ה- 20 העמודים הראשונים.
הסקרנות הרגה את החתול* 435089
גם אני ממליץ מאוד על 1, 2 ו-‏4. את 3 לא קראתי. אגב, אני לא חושב שיש ממש פנטזיה אצל סימונס, אבל קראתי רק את שני הספרים הראשונים.
4? 435091
4? 435097
3 השני, אם תתעקש.
Oldies but Goldies 435973
הקלאסיקות שלי:

נורסטריליה - ק. סמית'
מגונן; עולם של פטאאבים; עולם טבעת - ל. ניבן
עיר - ק. סימאק
קץ הילדות - א.ס. קלארק
חולית - פ. הרברט
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - ד. אדאמס זצ"ל

מהחדשים יותר התלהבתי מ Snowcrash של ניל סטיפנסון שאני מתפלא על שלא תורגםhttp://project.cyberpunk.ru/idb/snowcrash.html
והמשכוכית של קוני וויליס.

אבל עיקר חוזקו של הז'אנר תמיד היה בסיפורים הקצרים והבינוניים (נובלות). אולי משום שקשה היה לסופרים החנונים להוציא דמויות בעלות עומק מתחת עטם. אפשר היה, ובטח נכתב, מאמר נוקב על הצגת דמות האישה במד"ב, מז'ול ורן ועד היינלין.

לא מעט סיפורים קצרים יפהפיים הפכו לספרים טרחניים, ולכן קראתי את המשחק לראשונה בחשש, כי הסיפור הקצר הוא בעצם הספוילר האולטימטיבי, אבל חששותי נתבדו.
המשחק של אנדר הוא אחד היוצאים מהכלל. סיפור קצר חזק שקיבל את כל העומק והרוחב הנחוצים כשהפך לספר ואח"כ גם לסידרה.

לא ברור לי הנסיון להשוות בין סידרת אנדר (ופיטר!) לסידרת הארי הארי. האחת מד"ב והשניה פנטזיה, האחת למבוגרים והשניה לנוער, האחת חובקת עולמות והשניה מסתגרת בין כתלי בית הספר. האחת עוסקת בפוליטיקה, מלחמה ושלום, חברת ילדים ומה לא, והשניה מתמקדת כולה בכמה המבוגרים לא מבינים את הצעירים.

ראולינג לקחה כמעט כל מוטיב פנטסיה ומיתולוגיה אפשרי (חסרים רק גמד ואלף) לעסה אותו והפכה אותו לקלישאה. מכולן הכי הפריעו לי הפיכת "זה שלא אומרים את שמו" שהיה כה אותנטי בשר הטבעות לקלישאה, והזנית החד קרן (כאילו דה, ברור שהרמיוני בתולה).
ההמצאות היחידות בספריה הם כמה גדג'טים (ינשופי דואר, סוכריות בכל הטעמים). ואכן, הדמות של נוויל לונגבוטום.

לטעמי ההשוואה המתבקשת היא בין סדרת מלחמת הכוכבים לסדרת הארי פוטר, וגם השוואה זו אינה עושה חסד עם ראולינג. להלן התקציר- הילד היתום המסומן אשר גר בפינה נידחת ויוצא ממנה למסע מופלא, שהטוב והרע נלחמים על נפשו, לויטציה, אבירי הג'די שאינם נפרדים מחרב האור שלהם מול הקוסמים והמטות שלהם (המוחזקים בסרטים בדיוק באותה זוית של זקפה), יודה מול ההוא עם הזקן הלבן, צ'ובקה מול הגריד, קוידיץ' מול מרוץ החלליות, אובי ואן מול האסיר מאזקבאן כתחליף האב. C3PO ו R2D2 מול הרמיוני והג'ינג'י.
אפילו סידרת מלחמת הכוכבים מספרת סיפור יותר שלם - אנאקין כהבטחה שהתקלקלה, אובי ואן שמכפר בבגרותו השקולה על נמהרותו כצעיר, הטוב והרע כשני הצדדים של הכוח.

לא הייתי מהמר שראולינג שאלה ישירות מהמשחק, או בכלל קראה את הספר. מוטיב הילד המסומן (אצלה הוא ממש מסומן כמו בקר!) הוא ותיק ועמוק בפנטזיה. לפי גילה היא בטח קראה את אלריק. הייתי מהמר גם על השפעות מסטאר טרק המקורי. הדמנטורים הזכירו לי יותר מכל את מפלצת המלח מסטאר טרק.
Oldies but Goldies 435980
נראה לי קצת מוזר שאתה פוסל מראש את ההתעסקויות (שקיימות) ב"פוליטיקה, מלחמה ושלום" גם בהארי פוטר. ה"הסתגרות בין כותלי בית הספר" רחוקה מלומר שכל מה שקורה שם רלוונטי רק לבתי ספר.

וחדי קרן מופיעים טיפה בספר הראשון, וזהו. זו הזנייה?
Oldies but Goldies 436028
העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר (נוער). לא חושב שיש מקום להשוות לסדרת אנדר (וההגמון) או חולית או ניסוי דוסאדי. אפשר להשוות לסדרת מלחמת הכוכבים המכוונת אף היא לבני תשחורת. וכמו שכתבתי, לטעמי אפילו היא עדיפה על הארי פוטר.
לענין ההסתגרות בין כתלי בית הספר - אם כבר חניכות ומסעו של הגיבור (הפיזי מקביל לרגשי) מילדות לבגרות, אז שיסתובב קצת. החלקים היותר מענינים עבורי בכל תקופות לימודיו של פוטר היו הגיחות ליער.
הזניית החד קרן (מסורתית- יצור מיתולוגי פלאי המתגלה למתי מעט בעתים חריגות בחייהם) היא שהוא מופיע בספר בלי המשמעות המסורתית שלו. הנה ילדים- תראו חד קרן. הנה ילדים - תראו דרקון.
Oldies but Goldies 436032
מה "המשמעות המסורתית" שאתה מעוניין בה, ולמה לדבוק בה לא יוצר קלישאה?

וטוב לראות שנסוגת מ"השניה מתמקדת כולה בכמה המבוגרים לא מבינים את הצעירים" אל "העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר". עוד שלוש-ארבע הודעות ותסכים שהארי פוטר הוא הדבר הגאוני ביותר אי פעם.
Oldies but Goldies 436037
כדי לא לפגוע בטעם הטוב (שלי) ניתן להשתמש בסמלים חזקים כמו החד קרן או באופים המסורתי שהתגבש לאורך מאות שנים של מיתולוגיה ועוד כמה עשרות שנים של פנטסיה, או עם איזשהו מגע אישי המוסיף לדמות המסורתית איזה טויסט ולא גורע ממנה.
הגן חיות שראולינג מייצרת לא מכבד את הדמויות שלהן (דרקון - אז שיהיה חכם, או לפחות שיעשה משהו. חד קרן - אז שיהיה טהור באופן שתורם לעלילה וגיבוריה). גיבורי הסיפור והקורא נחשפים לכל כך הרבה יצורים קסומים, אבל לא מתוודעים להם באמת. הסופרת לא הקדישה להם מקום רגשי, הם רק מוצגים בתערוכה.
זה לא שהגריד יגיד - היום אנחנו בשיעור הרביעי שלנו על הגריפון ונלמד על חיי המשפחה שלו. הגריד תמיד אומר - "תראו מה הבאתי לכם הפעם" כאילו לכל יצור מוקדש שיעור בודד.
וזה לא שהיא כותבת בחסכנות, הרי את הרבה מאות העמודים של כל ספר לא ממלאת עלילה פתלתלה אלא בעיקר תאורים. תאורי טבע ונוף, תאורי מלבוש והבעות פנים, ובעיקר תיעוד מדוקדק של מעשיהם של הגיבור וחבורתו. אז זהו.

ולסיפא של דבריך:
אני מסכים שהארי פוטר הוא *מוצר* גאוני. סיפור ? בינוני מינוס. כשהייתי בגיל המטרה של הסידרה קראתי ז'ול ורן. הגיבורים שלו היו משימתיים להחריד ולא היו להם חיים בגלל זה, אבל הוא ידע לבנות סיפור. אולי אני משוחד בכל סיפורי הפנטסיה שכתבו אחרים טוב ממנה, ואם הארי היה ספר הפנטסיה הראשון שלי הייתי חושב אחרת, אבל אני לא יכול לפרוק מעלי את המטען התרבותי שלי כדי לסמלץ את עצמי הצעיר. אני חושב שהיא כותבת בינונית. חרב השאול שולתתתת!!!!1
Oldies but Goldies 436047
הסיפא של דברי היה כמובן בהומור; ניסיתי לרמוז שביצעת נסיגה גדולה למדי מהעמדה הנחרצת הראשונית שלך, ודי לי בכך.
Oldies but Goldies 435985
משכוכית זה לא מד''ב אלא אם אתה חושב שהתאור של החברה בה עובדת הגיבורה הוא דמיוני.
Oldies but Goldies 436030
המשכוכית מד"ב סוציולוגי. כמו ש 1984 הוא מד"ב.
הרעיון המרכזי בספר הוא רעיון מד"בי בכך שאם היה נכון ניתן היה לערוך בו ניסויים (כן, אני יודע, סוציולוגיה, גם כן מדע).
לטעמי דווקא המסע בזמן לאנגליה של מגפת הדבר לא היה מד"ב. דרמה תקופתית עם נוסעים בזמן.
Oldies but Goldies 436031
מה מד"בי ברעיון שבספר? החברה שבו היא בדיוק החברה שלנו, רק עם כמה שגעונות חולפים "מודבקים".
Oldies but Goldies 436034
הרעיון של המשכוכית של האופנות.
Oldies but Goldies 436035
מה מד"בי כאן? זה מד"בי כמו הרעיון של טולסטוי על מהות ההיסטוריה ב"מלחמה ושלום" (שדי דומה, אם חושבים על זה).
Oldies but Goldies 436039
טוב, אז לא.
Oldies but Goldies 436052
המשכוכית לגמרי מד"בי! ספר קצרצר ותמציתי של קוני ויליס - אין יותר מד"ב ופנטזיה מזה :-)
Oldies but Goldies 436061
אה... לא. אני מסכים שזה ספר נחמד מאוד, אבל לא מד''בי. לא כל מה שויליס כותבת הוא מד''ב. אפילו על ''מעבר'' קשה לי לומר שהוא מד''ב.
Oldies but Goldies 436062
פספסת לגמרי את התגובה שלי...
Oldies but Goldies 436072
אופס.

אבל לזכותי ייאמר ש''מלבד הכלב'' נראה לי קצרצר מדי ותמציתי מדי. מצדי שהיה נמשך עוד חמש מאות עמודים.
Oldies but Goldies 436074
עוד 500 עמודים של "היה נדמה לי שהיא רוצה להגיד לי משהו, אבל בדיוק המשוט נפל למים ונכנסנו לאכול ארוחת ארבע?" ...אוחחח.
אני חושבת שהיא אחת הסופרות הפטפטניות ביותר עלי אדמות.
Oldies but Goldies 436093
נכון! היא נהדרת.
Oldies but Goldies 538025
אני מחפש לקנות את "משכוכית" בעברית, מסתבר שאין להשיגו. אם מישהו בא לו למכור, הוא\היא יודעים איך להתקשר איתי (בתודה וכולי).
Oldies but Goldies 538070
אם הוא שווה לך 110 ש"ח תוכל לנסות כאן: http://www.booksefer.com/catalog.php?id=22841 (אני כותב "לנסות" כי מנסיוני לא כל הספרים שהם מפרסמים באמת ניתנים לקניה)
Oldies but Goldies 538071
אחלה, תודה!
Oldies but Goldies 538073
באמת? עד לפני שנים מספר הייתי רואה אותו ב-‏30 שקל בספריות משומשים. כדאי אולי לנסות קודם בחנויות הגדולות של יד שנייה שמחזיקות מבחר מד"ב (קדמת עדן, תגא ודומותיהן).
Oldies but Goldies 538075
בתגא ניסיתי. האתר שלהם אין כלום. מצאתי מוכר ב150. מה לא עושים בשביל מתנה.
Oldies but Goldies 538110
אם עדיין לא נכנסת לטרנסאקציה, תתקשר קודם לקובי מקדמת עדן ותשאל..
Oldies but Goldies 538137
תודה על הטיפ, אבל מאוחר מידי:(.
אזכור זאת להבא.
Oldies but Goldies 436011
סוף סוף מישהו זוכר את מפלצת המלח האגדית מסטאר טרק! קלאסיקה של פרק מפחיד ומשובח (טוב, נו, מפחיד בגיל בו צפיתי בו לראשונה...).
Oldies but Goldies 436033
ללא ספק הפרק המפחיד ביותר בסדרה. יותר טוב להצטמרר בזכרונות הפחד הראשוני ההוא מאשר לראות שוב את הפרק היום ולהתגלגל מצחוק.

ואם כבר - זוכר את Moon Base Alfa ? גם שם היו הרבה מפלצות מפחידות.
הסקרנות הרגה את החתול* 433430
"פרחים" הוא גם ספר באורך מלא (המהדורה הזו היא 224 עמ': http://www.amazon.com/Flowers-Algernon-Bantam-Classi... )
הסקרנות הרגה את החתול* 433434
לא ידעתי. אנסה לקרוא בהזדמנות הראשונה.

(היי, משהו שהתחיל כסיפור קצר והפך לספר? נשמע מוכר! אפשר לכתוב מאמר על הדמיון בין שני הספרים! ‏1)

--------
1 נימה הומוריסטית.
הסקרנות הרגה את החתול* 433435
גם ''מוזיקת דם'' המצוין התחיל כסיפור קצר והפך לספר.
הסקרנות הרגה את החתול* 433560
''שקיעה'' ו''ילד קטן ומכוער'' של אסימוב שניהם התחילו כסיפורים קצרים מצויינים והפכו לספרים בינוניים מינוס.

(מצטרפת להמלצה על הספר ''פרחים לארגרנון''
הסקרנות הרגה את החתול* 433577
ובשני המקרים (וגם ב''שקיעה'' של אסימוב) מוטב היה לו היו נשארים כסיפורים קצרים בלבד.
דרוש סקר 433396
האם אתה אוהב מדע בדיוני?

1. כן, מאד,
2. כן, קצת.
3. פעם אהבתי, ומאז התבגרתי.
4. לא, בכלל לא.
5. מה זה "מדע בדיוני"?
דרוש סקר 433407
בדרך כלל שמים את התשובה ההומוריסטית בסוף, לא באמצע.

בכלל, התשובה ההומוריסטית כאן יכולה להיות "אין כמו מלחמת הכוכבים!!!!1" או משהו בסגנון.
דרוש סקר 433475
"אין כמו מלחמת הכוכבים!!!!!". שכחת להוסיף "שולתתתתת!"
דרוש סקר 433581
3 בכלל לא הומוריסטית. נראה לי שהיא הבחירה שלי.
דרוש סקר 433583
צר לי לשמוע שהתבגרת.
אני שולת!!!111 434982
דיון 2817.
הסקר הבא: האם אתה אדם רוחני?
1. כן, מאד.
2. לא, בכלל לא.
3. אין לי שמץ של מושג מה זה רוחני.
4. אנ מתקשר ישות מהגלקסיה השמינית מהסוף.
אני שולת (הכנס 3 סימני קריאה רצופים כאן)111 435056
5. אני שי טובלי.

(שמעתם שהוא עומד לתקשר את "הברית החדשה 2"? קול, נכון?).
על השוואות והקשרים חסרי תוכן כבר נאמר: 433390
''תפוח אדמה מצטלב עם תפוח-עץ, כי שניהם תפוחים, שניהם שייכים לממלכת הצומח, שניהם מעוגלים. מתפוח לנחש בכוח ההקשר התנ''כי. מנחש לעוגה בגלל הדימוי הצורני (הנחש משתופף בעיגול, והעוגה היא עגולה), מהעוגה לגלגל-הצלה, וממנו לבגד-ים, מהים למפה ימית, מהמפה הרשומה על נייר אל נייר הטואלט, מנייר הטואלט לחור התחת, מהחור לאדמה, מהאדמה לתפוח האדמה. מושלם.''
על השוואות והקשרים 433403
למה מוכרחים בלעגנות ובחורי תחת? הרי את אותו המסר אפשר להעביר גם בהרבה צורות אחרות.

במדעי הרוח יש תחום הקרוי "ספרות השוואתית", וזאת משום שיש ז'אנרים ויצירות שיש בסיס להשוואה ביניהם. יש הלועגים למדעי הרוח בכלל, ובתוך כך גם לספרות ההשוואתית, ורואים בהם תחומים מיותרים ואולי את/ה אחד/ת מאלה, ואם כך אין טעם לנסות לשכנע אותך בדבר. מכל מקום, אלה שכן מתעניינים בנושאים אלה, מאמינים כי בטווח זמן יותר ארוך שאין לאמוד אותו כרגע, יסייעו הנושאים הנ"ל להבנה טובה יותר של המציאות האנושית - של הסוציולוגיה, למשל, של ההתפתחות ההיסטורית, של השקפות פוליטיות ודתיות, של עימותים בין עמים, לאומים וכו'.

בין הספר "סלטים עולמיים" של רות סירקיס לבין "דון ז'ואן" של הלורד ביירון באמת אין כל בסיס להשוואה, והשוואה כזו עלולה לצאת מגוחכת למדי. לעומת זאת בין סדרת אנדר וסדרת הארי פוטר דווקא יש בסיס כזה, והלועג - במומו הוא לועג.
להירגע, להירגע 433438
קודם כל, אני מצטער אם פגעתי במישהו. בסך הכל ציטטתי סופר אהוב.

אין שום בעיה עם ''ספרות השוואתית''. אבל ההשוואה צריכה להיות בעלת תוכן, היא צריכה להצביע על דמיון שאינו טריוויאלי (או שוני שאינו טריוויאלי), והכי חשוב - היא צריכה ללמד אותנו משהו על היצירות.
יחי ההבדל 433493
קראתי את ההשוואה בין המשחק של אנדר ובין הארי פוטר.
אני חייב להודות שבעיני תגובתו של מר גיסיס היא דווקא מאוד מרוסנת ועניינית.
אני הייתי מתבטא בקיצוניות רבה יותר.

בכל תחום השוואתי, ולא רק בספרות, השלב הראשון ליצירת השוואה מוצלחת הוא בחירת קריטריונים בעלי כובד משקל, אשר נמצאים כעמודי תווך. שהרי, כפי שאדון גיסיס טוען בצדק, ניתן למצוא דמיון בין כל שני חפצים, מאורעות, טיעונים, שיחים, טקסטים או עולמות.

לו הכותב היה מעמיק לקרוא עוד כמה מספרי סדרת המשחק של אנדר, הוא היה מבין שהדמיון שהוא מציע (שהוא בפני עצמו מאוד שולי) כמעט ונעלם.

האם כל ספר בעל מאפיינים של פנטזיה, אשר הגיבור בו הוא ילד שעובר קשיים (ואלימות... או... אלימות!) יכול להיות מקור להשוואה? אז בעצם אולי המשחק של אנדר הוא גרסא עתידנית של תום סויר או דיוויד קופרפילד?

אני מודה שאני כותב זו מתוך חיבה עזה למשחק של אנדר ובוז מסוים להארי פוטר, אך משוכנע אני כי כל מי שיקרא את ספריו האחרים של אורסון סקוט קארד (בסדרת אנדר ובכלל) יסכים עימי.
יחי ההבדל 433496
אז הטענה שלך למעשה היא שמכיוון שמדובר בשני סיפורים בהם ילדים בעלי כשרונות מיוחדים עוברים חוויות קשות, באים מבתים בהם התאכזרו אליהם, מתאמנים בטכניקות מיוחדות ונחשפים לבעיות בסדר גודל עולמי, אז זה יהיה טיפשי להשוות ביניהם?
יחי ההבדל 433632
דווקא יהיה מרתק לקרוא השוואה בין אנדר לדיוויד קופרפילד.
על השוואות והקשרים חסרי תוכן כבר נאמר: 433558
צר לי על בורותי, אך מנין הציטוט? (אם זהו ציטוט)
אומברטו אקו - המטוטלת של פוקו 433576
אווווווו(: 463435
השוואה מעניינת. אבל אני לא חושבת שרולינג העתיקה מאנדר. לא הגיוני, בשומאופן. כשחושבים על זה לעומק זה דומה, אם מסתכלים על הפרטים הקטנים. אבל- חח, זה לא רציני. העלילה שונה לגמרי, ואולי הארי גנב מאנדר פרטים, והרמיוני מבין (O_O) אבל רק אולי- אומנם דומה, אבל אפילו הדומה שונה [;
אם כבר, אז כבר 463494
שומופן!
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690413
לא מזמן קראתי את "הארי פוטר ושיטת הרציונליות", פאנפיק עב כרס של הארי פוטר. הוא מתפצל מהיקום המקורי כאשר פטוניה מתחתנת עם פרופסור לפיזיקה ולא עם ורנון, וזה מנחיל להארי את שיטות החקר המדעי. כשהארי מגיע להוגוורטס, הוא משתמש בשיטות הללו כדי לחקור את הקסם עצמו, ומגיע לתגליות שגדולי הקוסמים של זמנו לא חשבו שהן אפשריות כלל.
הספר עמוס בארמזים, בעיקר ליצירות "גיקיות" אבל לא רק; ולענייננו, ההקבלה שם בין הארי לאנדר (וקצת לבין) בולטת מאוד, יותר מאשר במקור: הוא מנתח סיטואציות בקור רוח, יש קווי עלילה דומים, הקרבות הקבוצתיים דומים, ובנקודות מסוימות האזכור אפילו מפורש, אם כי לא אספיילר.
אני תוהה אם גם כותב הפאנפיק, אליעזר יודקובסקי, שם לב למקבילות שראובן זיהה באנדר והארי פוטר המקורי.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690419
אכן. נתקלתי בזה השבוע והגעתי לפרק 5, נחמד מאוד.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690424
זה מתחיל נהדר אבל בערך בשליש האחרון כבר איבדתי את הכיוון.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690430
איבדת את הכיוון?
שער האויב הוא למטה.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690484
אני נהניתי עד הסוף, אם כי קצת התאכזבתי כשהתחיל לתת יותר נפח לדיוני מוסר במקום להרחיב את חקירת הקסם.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690487
גם אני נהניתי עד הסוף, וגם אני קצת התאכזבתי כאשר כיוון החקירה המדעית של הקסם נזנח לאיטו. אבל הסוף היה מצויין למרות זאת, ובאופן כללי גם פיתוח הדמויות וגם העלילה הכללית היו בעיני טובים בהרבה מאשר במקור.

(זהירות - ספויילר קל על דרך השלילה:) לאור הרקע של המחבר והאופן בו הסיפור התפתח, הייתי משוכנע שבסוף הארי יגלה שהוא (וכולם) חיים בסימולציה, והוא איכשהו ישבור אותה (וכך גם יוסבר עניין הקסם, וגם תתגשם הנבואה). בסוף נשארו לא מעט שאלות פתוחות, אבל גם זה בסדר.

אנצל את ההזמנות להמליץ (באופן קצת מסוייג) על unsong. זה לא "פאנפיק" אלא סיפור מקורי, והוא בעצם בכלל לא דומה בתוכן ובטון ל-HPMOR - אבל הוא נכתב על ידי סקוט (סיסקינד) אלכסנדר, מהקליקה של אליעזר יודקובסקי - אז האזכור שלו לא לגמרי תלוש. הוא עדיין בשלבי כתיבה (לקראת סיום), וקצת קשה לתאר מה בדיוק קורה בו - אבל אני נהנה מקריאתו. אולי גם אתם תהנו.
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690498
אהבתי גם אני את הדמויות (בעיקר את הארי, קווירל ודראקו) ואת העלילה. אני חושב שסגנון הכתיבה היה קצת בוסרי, אבל גם רולינג לא תמיד מוצלחת בהיבט הזה.
נראה לי שלא הייתי מרוצה אילו הסוף היה מתממש כפי שחשדת, אף על פי שבניגוד אליך הייתי מופתע.
תודה על ההמלצה!
אנדר ויגין ושיטת הרציונליות 690521
קראתי את זה ב ''זמן אמיתי''. אולי הוא קצת ערך את זה מאז.
אנדר חזק, הארי חלששש 690442
בזכות ההערה של ידידיה נתקלתי בפעם הראשונה בדיון זה‏1.

לדעתי אנדר והארי הם גיבורים שונים לגמרי. אנדר הוא גיבור בעל כישורים יוצאי דופן. הארי פוטר הוא ילד, ואחר כך נער, ממוצע (קוסם ממוצע).
אנדר נבחר לבית הספר לקרב בזכות כישוריו וכדי למצות אותם. כשהסיפור מתקדם, כל הארועים בית הספר לקרב מתמקדים בהכשרת באנדר ובעוזריו. הארי הולך לבית הספר לקוסמים, כמו כל ילד אחר.

אנדר הוא טיפוס מנהיגותי קר רוח וכוחני, הארי אמיץ, אבל בישן רגשן וילדותי.

אנדר אקטיבי, הארי פסיבי. אנדר מנצח בזכות כישוריו, הארי ניצל שוב ושוב בעור שיניו בזכות נסיבות או מעשים של אנשים אחרים.

כפי שפרודו הוא נושא הטבעת, הארי הוא אולי נושא הצלקת. שניהם סובלים קשה מהאינטימיות שלהם עם הרוע. שניהם משמשים נושאי הרוע, ולא לגמרי מבחירה חופשית. לדעתי הדימיון בין הארי ופרודו, דמבלדור וגנדלף, גדול יותר מהדימיון שבין הארי ואנדר.

___
1 Harry Potter and the Methods of Rationality בגירסת אודיו נמצא כרגע בדרכו ל-mp3 שלי.
אנדר חזק, הארי חלששש 690447
אכן, נשמע משכנע. כדאי לומר שבניגוד לפרודו, שבכל זאת בחר מרצונו להיות נושא הטבעת (ולקראת סוף הספר הראשון הוא פעמיים מאשרר את הבחירה מחדש), הארי פוטר ''סומן מראש'' כשורד ומושיע, טוויסט די נפוץ בימינו על המיתוס העתיק של ''האחד'' שנבחר מראש, לעיתים בפירוש נגד רצונו, ממשה ועד ניאו.
בזאת הארי שונה מפרודו, וקצת דומה יותר לאנדר כמדומני, למרות שפחות זכור לי על סמך מה אנדר סומן מראש.

מיותר כמעט לומר שהארי ופרודו חולקים את אותה סוגה ואנדר לא.
אנדר חזק, הארי חלששש 690449
אנדר סומן בעקבות אחיו, שהיה ''כמעט''.
אנדר חזק, הארי חלששש 690458
אח, הכאב האינסופי בלהיות השני בדראפט לתפקיד משיח.
אנדר חזק, הארי חלששש 690460
לא הסברתי, ולא ברור לי שהפרטים זכורים לכולם. כתבתי שהארי פוטר הוא ''נושא הצלקת'' מפני שהצלקת אינה תוצאה של הקללה הממיתה, אלא הורקרוקס של וולדמורט. מעמדם והשפעתם של ההורקרוקסים בסיפורו של הארי פוטר, דומה למעמדה של הטבעת בסיפור ''שר הטבעות''.

בקשר לבחירתו החופשית של פרודו, אומר רק שכן, פרודו קצת התנדב וקצת נודב ע''י גנדלף.
אנדר חזק, הארי חלששש 690485
הצלקת אינה הורקרוקס, היא נותרה במצחו של הארי גם אחרי שוולדמורט המית את ההורקרוקס ששכן בגופו.
אנדר חזק, הארי חלששש 690466
גם לאנדר היתה צלקת בראשו- בעורף לא במצח. הוא סומן כך בצעירותו ודווקא הורדת הסימון גרמה לעויינות מצד אחרים.
אנדר חזק, הארי חלששש 690450
מסכים שהארי ופרודו חולקים יותר נקודות דמיון מאשר הארי ואנדר.

להארי ולפרודו יש חברים קרובים שמסייעים להם - אנדר הוא מנהיג צבאי ואין לו חברים במובן המקובל.
הארי ופרודו נלחמים ברשע המוחלט - אנדר נלחם במשהו לא ידוע ולא מובן.
אצל הארי ופרודו אין מקום לחמלה והבנה של הצד השני - אצל אנדר זהו ציר מרכזי.
אנדר חזק, הארי חלששש 690461
אני בכלל לא בטוח שחמלה היא הציר המרכזי באישיותו של אנדר. יש בו חמלה, שלא כמו באחיו פיטר, אבל אנדר הוא בהחלט קילר. אתה יודע שהוא התקבל לבית הספר לקרב, אחרי שהצליח במבחן האחרון שלו. המבחן היה שאנדר (בגיל שש נדמה לי) נתן מכות רצח לילד אחר בגילו, ועשה זאת מתוך שיקול דעת קר.

נראה לי של כל קטע הסיום של הספר, לאחר הניצחון, פשוט לא שייך לספר.
אנדר חזק, הארי חלששש 690463
שייך גם שייך, אם כי אני חושב שהוא לא היה בסיפור הקצר המקורי. ככל שאני זוכר הסיפור הקצר הסתיים עם ההבנה של אנדר מה הוא עשה ובכלל לא כלל את התקשורת עם האויב. בספר זהו אלמנט מהותי שמוביל לכל סדרת הדובר, שבה החמלה והחרטה מניעים את אנדר. הספר נותן גם את הרקע המשפחתי (שמוביל לסדרת הצל) שלא כל כך קיים בסיפור הקצר.
אנדר חזק, הארי חלששש 690465
הנסיעה ביחד עם אחותו לאימפריה של החייזרים, הקשר שלו לגולם של המלכה וכתיבת הספר באמת מרגשים, והם סיום של קתרזיס לסיפור. כאילו קינה על המתים בקרב. הם כאילו הגשם המטהר שיורד על שדה הקרב בשירו של עמיחי.

ההשמדה של כוכב הבית של החייזרים, לא קרתה בטעות או במקרה. נכון, אנדר חשב שמדובר בתרגיל, אבל המניפולציה נועדה להגן עליו מפני רגשות אשמה או היסוסים, בעת שהוא חושב שצריך להקריב קורבנות מתוך הצי האנושי. אנדר החליט על תכסיס ההתקרבות לכוכב החייזרים כדי להפעיל את נשק ההשמדה ההמוני, והוא עשה זאת קודם לכן, בקרבות קודמים על כוכבים חשובים פחות שהיו חלק מאימפרית החייזרים. מדוע שיחוש חמלה פתאום? הסיום לא מתחבר לאישיותו של אנדר בספר, הוא תחילה של סיפור אחר.

אנדר נהג לשחק במשחק פסיכולוגי, והאמת היא שאני אני לא זוכר פרטים. יתכן ששם יש רמזים לחמלה.
___
מתוך הסידרה קראתי רק את "צילו של אנדר".
אנדר חזק, הארי חלששש 690479
חשבתי על התגובה שכתבתי על סמך הזיכרון, ואני לא בטוח שאני שלם איתה. השגתי עותק של הספר וחיפשתי בו שני קטעים שהיו זכור לי, שתי ההריגות של אנדר.

תחילה הריגת סטילסון בגיל 6:

So Ender walked to Stilson's supine body and kicked him again, viciously, in the ribs. Stilson groaned and rolled away from him. Ender walked around him and kicked him again, in the crotch. Stilson could not make a sound; he only doubled up and tears streamed out of his eyes.

Then Ender looked at the others coldly. "You might be having some idea of ganging up on me. You could probably beat me up pretty bad. But just remember what I do to people who try to hurt me. From then on you'd be wondering when I'd get you, and how bad it would be." He kicked Stilson in the face. Blood from his nose spattered the ground nearby. "It wouldn't be this bad," Ender said. "It would be worse."

He turned and walked away. Nobody followed him, He turned a corner into the corridor leading to the bus stop. He could hear the boys behind him saying, "Geez. Look at him. He's wasted." Ender leaned his head against the wall of the corridor and cried until the bus came. I am just like Peter. Take my monitor away, and I am just like Peter.

מאוחר יותר קולונל גרף מגיע לבית המשפחה:
Ender shook his head. He had expected someone from the school to come about Stilson, not an officer of the fleet. This was more serious than he had thought. And yet he couldn't think what else he could have done.

"Do you have any explanation for your behavior, young man?" asked the officer. Ender shook his head again. He didn't know what to say, and he was afraid to reveal himself to be any more monstrous than his actions had made him out to be. I'll take it, whatever the punishment is, he thought. Let's get it over with.

"We're willing to consider extenuating circumstances," the officer said. "But I must tell you it doesn't look good. Kicking him in the groin, kicking him repeatedly in the face and body when he was down-- sounds like you really enjoyed it."
"I didn't," Ender whispered.
"Then why did you do it?"
"He had his gang there," Ender said.
"So? This excuses anything?"
"No."
"Tell me why you kept on kicking him. You had already won."
"Knocking him down won the first fight. I wanted to win all the next ones, too, right then, so they'd leave me alone."

Ender couldn't help it, he was too afraid, too ashamed of his own acts: though he tried not to, he cried again. ...

ולאחר הריגתו של בונזו בגיל 11:

There was no doubt now in Ender's mind. There was no help for him. Whatever he faced, now and forever, no one would save him from it. Peter might be scum, but Peter had been right, always right; the power to cause pain is the only power that matters, the power to kill and destroy, because if you can't kill then you are always subject to those who can, and nothing and no one will ever save you.

Dink led him to his room, made him lie on the bed. "Are you hurt anywhere?" he asked,
Ender shook his head.
"You took him apart. I thought you were dead meat, the way he grabbed you. But you took him apart. If he'd stood up longer, you would've killed him."
"He meant to kill me."
...
All Ender could see, though, was the way Bonzo looked as Ender kicked upward into his groin. The empty, dead look in his eyes. He was already finished then. Already unconscious. His eyes were open, but he wasn't thinking or moving anymore, just that dead, stupid look on his lace, that terrible look, the way Stilson looked when I finished with him.
...
Then, to Dink's surprise, Ender began to cry. Lying on his back, still soaking wet with sweat and water, he gasped his sobs, tears seeping out of his closed eyelids and disappearing in the water on his face.
"Are you all right?"
"I didn't want to hurt him!" Ender cried. "Why didn't he just leave me alone!"
...

He heard his door open softly, then close. He knew at once that it was his battle instructions, He opened his eyes, expecting to find the darkness of early morning, before 0600. Instead, the lights were on, He was naked and when he moved the bed was soaking wet, His eyes were puffy and painful from crying. He looked at the clock on his desk. 1820, it said. It's the same day. I already had a battle today, I had two battles today – the bastards know what I've been through, and they're doing this to me.

אז מה חוות הדעת שלנו על הבחור?

האם יש לאנדר מצפון, ופגיעה באחרים גורמת לו כאב נפשי, או שאולי הוא בוכה מפני שהוא נתון בלחץ? אנדר יודע שעשה מעשה רע, אבל הוא רציונלי והוא יודע שעשה את המעשה הנכון מבחינתו. האם הוא חש חרטה? אני חושב שלא.

אני רוצה לחזור בי מהקביעה הפסקנית כאילו אנדר של סיום הספר הוא אנדר שונה באישיותו. לאנדר יש בהחלט מצפון, ופגיעה באחרים גורמת לו כאב נפשי, אבל הוא מאשים את קורבנותיו. הם לא השאירו לו ברירה אחרת.

האמת היא שאני לא מבין את אישיותו, ואולי אין מה להבין מפני שאנדר לא אדם אמיתי.
אנדר חזק, הארי חלששש 690481
אני חושב שהסופר מנסה להעביר את הקונפליקט בין הרציונל הקר והחותך של אנדר, זה ששולט בפעולותיו והופך אותו לגיבור צבאי, לבין המצפון, החמלה ושאר התכונות האנושיות שלו. כילד הוא מבולבל מהקונפליקט הזה ולכן הוא בוכה. כילד הוא מאפשר לרציונל הקר לשלוט, אבל אנדר חושש להפוך לבן דמותו של אחיו, וככל שהוא מתבגר הוא מתרחק מהצד הזה ומאפשר יותר למצפון ולחמלה להנהיג אותו (בעיקר בהמשך סדרת הדובר- שם הוא מחפש כפרה על הקסנוסייד).

בסוף הספר אנדר אינו שותף לתחושת ההתעלות שבניצחון על החייזרים. נראה לי שהוא מרגיש מנוצל. אחת מנקודות העצמה של הסיפור מבחינתי, אולי המטען הרגשי המרכזי שהוא נושא, היא שלא ניתן לדעת איך אנדר היה נוהג אילו היה יודע את האמת אודות הקרבות.
אנדר חזק, הארי חלששש 690483
Speaker for the Dead מומלץ?
אנדר חזק, הארי חלששש 690491
אני אהבתי את כל הסדרה אבל הספר המקורי הוא החזק ביותר. ההמשכים עשירים מאוד בהמצאות אבל אינם מהודקים כמו ''המשחק''.
אנדר חזק, הארי חלששש 690552
ב'אנדר בגלות' איבדו אותי לגמרי.

___________________
יש בחורה. קוראים אותה אפריימה. Afraima. היא קראה ככה לעצמה בעצמה. כי היא יהודיה רצינית והיא רוצה לפרות ולרבות‏1. אפריימה חיה בהתנחלות במקום שהיה פעם כוכב-באגים. כשארגנו את המשלחת, לא כל כך חשבו על הקטע הזה של גברים ונשים ושכדאי שיהיו 50-50 אם רוצים גם לפרות ולרבות בקולוניה, אז היחס הוא כמו ביחידות צבא בד"ך. וזה אף על פי שיש שם הרבה מאוד מדענים. קיצורו, הפתרון שהמוחות הגדולים - מנתחים, גיאולוגים, קסנוביולוגים וטייסים קרביים הצליחו למצוא למצב הזה הוא הגרלה. יש הרבה גברים? מעט נשים? נקבע בהגרלה מי יקבל מי. והיתר יעשו ביד.
בתור גבר, אשה שלא רצית טובה יותר מאפס אשה.
בתור אשה, זה אומר שסיכוי מאוד קלוש שתהיי עם גבר שרצית. כלומר, סיכוי אפס שתהיי מרוצה.

וככה, אפריימה סובלת ממתח-מיני מוגבר עם הבוס שלה, כי הוא יהודי. והיא רוצה להרות מיהודי. כי ככה מייצרים יהודים, ע"י כניסה להריון מיהודי. וזה ממש ממש מפריע לה, שהיא צריכה להכנס להריון מגוי. אממה מה, הוא לא רוצה להכניס אותה להריון, כי היא אשת-איש.
ולמה בכלל עשו את זה, את כל עניין ההגרלה, במקום להיות יצירתיים יותר כמו היינליין, נניח - נישואי-קלאן ונישואי-טור ופוליאנדריה‏2? "כי צריך לשמר את המונוגמיה".

1 וקארד לא דיבר עם ישראלים דוברי עברית. אחרת הם היו אומרים לו שזה צירוף הברות חסר משמעות, ואם הוא רוצה שם שקשור לפוריות, שיקרא לה 'פוריה'.
2 פתרון שאיכרים עניים בטיבט חשבו עליו, אבל לא מנתחים, גיאולוגים וקסנוביולוגים.
אנדר חזק, הארי חלששש 690555
2 זה בגלל שקארד סופר הרבה יותר שמרן ומרובע מהיינלין. צר לי לומר שניסיתי לקרוא את המשחק של אנדר בתור מבוגר והוא השאיר עלי רושם הרבה יותר שטחי וקלוש ממה שזכרתי.
אולי התרגום אשם, אבל לא בטוח.
אנדר חזק, הארי חלששש 690559
על אנדר בגלות למדתי מויקיפדיה. עבר לי מתחת לרדאר. עכשיו כשאת מספרת- טוב שכך.
קארד הוא מורמוני, אולי זה מסביר.

ההצלחה הופכת סופרים רבים לפלצנים. והבעיה עם פלצנים היא שכשהם מזדקנים הם הופכים לפלצנים זקנים.
אנדר חזק, הארי חלששש 690581
המורמונים דוגלים בפוליגמיה. אז המונוגמיה לא באמת קדושה, מתברר. אבל ריבוי גברים - אבוי!

____
קארד הומופוב. מעניין שהוא לא חשב על ההשלכות של מיעוט נשים ושימור המונוגמיה בחברה שיש בה הרבה יותר גברים מנשים. ומפליא שאנשים לא מתים שם על ימין ועל שמאל.
אנדר חזק, הארי חלששש 690589
לא לגמרי חסר הגיון: ריבוי הגברים הוא עניין זמני שאמור להיעלם תוך דור בערך. רצוי שהמסורות שנוצרות שם יתאימו גם לתנאים החדשים.

אחרת הם היו יכולים להעדיף מספר גדול ככל האפשר של צאצאים: קצב הריונות גבוה ככל האפשר ותעסוקה עם סיכונים נמוכים לנשים.
אנדר חזק, הארי חלששש 690598
למה תוך דור? בהנחה שהיילודים מתחלקים שווה בשווה בין המינים, עד שדור המבול לא ימות (שזה שלושה דורות בערך) עדיין יישמר הריבוי הגברי.
אנדר חזק, הארי חלששש 690486
זו בדיוק הנקודה שלי. כמעט בכל הפרמטרים שציינת, הארי של יודקובסקי דומה לאנדר יותר מאשר הארי של רולינג.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים