נהנית? ספר לחבריך! וגם שלם ליוצרים... 106
העתקת יצירות ללא תשלום: תעשיית המוזיקה בפאניקה. חברות התוכנה מנידות ראש, למודות סבל. עולם הספרות בדרך. האמנם אין ברירה? ירדן ניר מציע כיוון מחשבה אחר.

תעשיית המוזיקה כמרקחה בעקבות התפתחות טכנולוגית ה-MP3 וצריבת דיסקים ביתית. ייתכן שתימצא חסימה טכנולוגית ליכולת להעתיק מוזיקה בקלות, וייתכן שיתפתח "מירוץ חימוש" טכנולוגי בין התעשייה למעתיקים.

נראה שזה עניין חדש, אבל אותה בעיה קיימת כבר שני עשורים בתחום תוכנות המחשב, שהתמודד ומתמודד עם בעיית ההעתקות, מאבק עם עליות ומורדות אך ללא סימן לנצחון מתקרב - בוודאי לא של התעשייה.

קל לנחש שהבא בתור במאבק הוא שוק הספרות. כאשר יופיעו הספרים בפורמט דיגיטלי, תימצא אולי הדרך להעתיק אותם בקלות ובמהירות, וסיפור ה-MP3 יחזור על עצמו.

רק תחום אמנויות הבמה נראה פטור מהעונש - אך האמנם לנצח? מה עם התפתחויות עתידניות בתחום ה-Virtual Reality?

בכל התחומים הבעיה משותפת: המודל העסקי של התעשייה והיוצרים התבסס על קשר הדוק בין המוצר הרוחני: המוזיקה, הטקסט, התוכנה; לבין חפץ גשמי: תקליט, ספר, דיסקט. מי שרוצה להשיג את המוצר הרוחני חייב להשיג את החפץ, ולשם כך עליו לסור לחנות ולשלם כסף. כאשר הטכנולוגיה משחררת את ה"תוכנה" מה"חומרה" (או יותר בכלליות - את הרוחני מהגשמי) נוצרת בעיה. במיוחד מוחרפת הדילמה עם התפתחות האינטרנט, המאפשר להפיץ את ה"תוכנה" בקלות ולקהל רחב (שזה כלשעצמו אינטרס של התעשייה והיוצרים), ומצד שני מקל על ה"גניבה" (הקורא רשאי להסיר את המרכאות): השגת המוצר הרוחני ללא תשלום.

האם אין ברירה, ונגזר עלינו לחזות במלחמה טכנולוגית ומשפטית בלתי פוסקת?

אני מבקש להעלות כאן שתי הצעות, שני מודלים עסקיים אלטנרטיביים ל"תעשיית הרוחנית", שיכולים אולי להתיר את הקשר הגורדי.

אפשרות אחת, בעצם ותיקה בשטח, אבל בתחום אחר - עיתונים, רדיו וטלוויזיה. כוונתי כמובן לפרסומות. רוב העיתונים מרוויחים בדרך זו את רוב הכנסותיהם, ויש אף כאלו המפיצים עצמם בחינם - בדומה לטלוויזיה והרדיו. ברגע שיש פרסומות בתמונה, ההעתקה כמובן אינה מהווה פגיעה קשה באינטרס הכספי של יוצרי המידע ומפיציו. ההיפך, אולי, הוא הנכון - התפוצה הרבה יותר מעלה את ערך הפרסום. באינטרנט, שגם בתחום זה הקצין את הדילמה הטמונה בנגישות הגבוהה, העניין בולט אף יותר. גם המגזין שאתם קוראים עכשיו, הגם שעדיין אינו אימפריה כלכלית, מקשט עצמו בפרסומות.

ייתכן מאוד שהעניין יתפתח מעצמו, ונוכל תוך שנים ספורות לקרוא את "החטא ועונשו" בחינם, תוך שזיפת עינינו בפרסומת לחנות כלי עבודה ("הום דיפו - אצלנו הגרזנים חדים יותר!").

עניין אחר הוא - האם זה מצב רצוי? יש להניח שאנשים רבים יתחלחלו למחשבה. נראה כי כבר כיום יש תחושה שאנו חשופים יותר מדי לפרסומות, וראו רשימתו של גיא וינר.

פרט לכך, נראה כי העניין מתאים בעיקר למדיה טקסטואלית - עיתון וספר. ניתן גם לחשוב (בצמרמורת, אולי) על גליון אלקטרוני המריץ בשוליו פרסומות בזמן העבודה, ואפילו (בצמרמורת גוברת) על סרטים ומשחקי מחשב עלילתיים העושים אותו דבר (כבר היום משלמות חברות שונות כסף גדול כדי שברוס וויליס, אחרי ריצה ארוכה ברחובות ניו־יורק, יעצור להתרענן דווקא עם משקה קוקה־קולה, או שעל מדף במטבחו של סיינפלד ינוחו דווקא קופסאות קורנפלקס של קלוגס). קשה יותר לדמיין איך ניתן לשלב פרסומות במוזיקה. אפשר, כמובן, לפני ואחרי היצירות, אבל אז האפקטיביות נמוכה בהרבה: קל יהיה לדלג על הפרסומות. אם יבקשו למנוע התחמקות כזו באופן טכנולוגי, שוב יתפתח מאבק... דווקא אפשר לשלב פרסומת אודיאלית ברקע המוזיקה, אבל כאן הצמרמורת כבר הופכת לעוויתות כאב. דמיינו פוגה של באך, וברקע ג'ינגל: "הום דיפו - גם אתה יכול להשתעשע בסולמות!"

ונעבור למודל האופטימי. לא סתם אופטימי - אוטופי! מדובר בשינוי גישה והרגלי מחשבה מובנים מאליהם לרובנו. אין לי רעיון מוצלח במיוחד איך אפשר להתחיל לבסס את זה כסטנדרט. בכל זאת, אני מגיש לכם אותו לפחות כחומר למחשבה.

הרעיון הוא להתבסס על המושגים הנשכחים: רצון טוב והגינות. פשוט, שלמו אם אתם רוצים. לחילופין, אנו מצפים מכם לשלם, אבל טכנית, איננו מכריחים אתכם. ייתכנו כאן שתי וריאציות. באחת נתקלתי בלונדון, במעבר על רשימת הופעות בעיתון. על הרבה הצגות של תאטרוני שוליים נכתב, בקטגוריית המחיר: Pay as you can. לא ביקרתי באף הצגה כזו, ואני יכול רק לנחש, טוב כמוכם, איך זה נראה בפועל (אם יש קוראים שכן מכירים זאת - אנא!). מכל מקום, הרעיון שבה את לבי.

מעניין שמדובר דווקא באמנות במה, שכאמור יכולה עדיין, מבחינה טכנית, לאכוף תשלום. אני מניח שמדובר בגופים המעוניינים לפנות גם לאוכלוסיה חסרת אמצעים, ושממילא לא מצפים לבום כלכלי מאמנותם.

עקרון דומה פועל במוזיאונים ציבוריים רבים בעולם, שאינם גובים דמי כניסה אבל מבקשים תרומות מהמבקרים. עוד שתי תופעות דומות הקיימות כבר, ובעצם היו יותר דומיננטיות בימים עברו: נגני ומופעי רחוב, מצד אחד, ומצד שני - "אמני חצר" או אפילו אמנים חופשיים הנתמכים ע"י פטרון עשיר. שתי צורות אלו אופייניות, אולי, לימים שלפני התקליט והספר המודפס־תעשייתית - ובכל זאת קיימות פה ושם גם כיום. כך, במדרחוב נחלת בנימין מתקיימים מופעי רחוב באופן קבוע, ומבקשים מהצופים לתרום כאוות נפשם לאמנים. באנגליה, במקומות שורצי תיירים כמו באת', מופעים כאלו הם עניין יום־יומי ונפוץ.

בווריאציה השניה מוצמד ליצירה תג מחיר, למרות שתשלומו, כאמור, אינו כפוי. בעצם ייתכן ששתי הווריאציות מתנקזות לאחת. שהרי, אם מי שמצהיר על מחיר ממילא אינו מכריח לשלם אותו - עדיף לו לקבל פחות כסף מאשר לא לקבל בכלל, ויש להניח שלא יתנגד לקבל יותר. מהצד השני, גם כשמדובר ב"שלם כפי יכולתך" סביר שנוצר סטנדרט כלשהו, רשמי או לא. אולי יש כאן הבדל ניואנס במישור ההצהרתי. מכל מקום, אחד הדברים הקוסמים ב"שלם כפי יכולתך" הוא שהסטנדרט יכול להיות תלוי ברמת ההכנסה של הצרכן: אם אתה עשיר יותר, אתה מצופה (שוב, רק מתוקף הגינות ורצון טוב) לשלם יותר. אם אתה באמת עני - תפאדל, עדיף שתצפה/תאזין/תקרא בלי לשלם, מאשר שהגישה לתרבות תישלל ממך לחלוטין.

לשיטה כזו יכולות להיות אי־אלו השלכות מעניינות. אחת המענגות שבהן, לדעתי, היא בכך שמתבקש נוהג לפיו התשלום מתבצע אחרי ה"שימוש", והצרכן (במיוחד בווריאציה השניה) משלם יותר ככל שנהנה יותר - אולם אינו משלם כלל אם לדעתו האמן לא הצדיק זאת. אפילו יותר יפה היא האפשרות לשלם הרבה אחרי - נאמר, אדם שהתבסס כלכלית, יכול להכיר טובה לאמן/יצירה שהשפיעו עליו טובה בעת שהיה צעיר תפרן, ולשלם יותר בדיעבד.

השלכה אפילו יותר מענגת בעיני, תהיה לתדמית הציבורית של היוצר. כאשר הוא פונה לרצון הטוב של קהלו, הוא במעמד לא כל כך נוח אם הוא הרבה יותר עשיר מאותו קהל. במיוחד נכון הדבר ליוצרים הפונים לילדים ונערים, כמו הספייס גירלז, שיצטרכו לשכנע את ההורים של הקהל שלהם לממן להם עוד ג'קוזי. גם חיי הוללות של כוכבי רוק אולי לא יהיו כדאיים במיוחד. בכלל, נראה כי בשיטה זו היצירה תאפשר אולי פרנסה סבירה (אופטימי ואוטופי, אמרנו?), אבל לא כסף גדול - ונחזור לאידיאל של אמן היוצר מתוך צורך פנימי. אם בתוכנה מדובר - לא עוד ביל גייטס! מילא העושר שלו - מי ישלם מרצונו על כל כך הרבה באגים?

השלכה שהיא אולי בעייתית תהיה הקושי ביצירה הדורשת ארגון מסביב ליוצר. אנשים ישמחו, אולי, לשלם למוזיקאי שהם מכירים בגדולתו, אבל מימון של אולפן הקלטות, על צוותו, עלול להיות בעיה. אולי זה לא נורא: כבר היום אמני פופ ורוק רבים מקליטים בציוד ביתי, ושיפור הטכנולוגיה אולי יאפשר בעתיד לעשות זאת גם בתחום המוזיקה הקלאסית.
ובכן, אוטופיה. אבל אולי לא לחלוטין. נשים לב שתעשיית התוכנה בעולם, וממש לאחרונה גם תעשיית המוזיקה בארץ, פונות כבר להגינות של הצרכנים במקביל למלחמה הטכנולוגית והמשפטית. ניתן לומר אפילו שהמודל המוצע אינו אלא המשך של מגמה זו, אם וכאשר החברות יתייאשו מהמאבק וייפנו רק להגינות. די ברור לי שהפנייה להגינות, כשלעצמה, תעורר יותר הד ואמון אם לא תהיה מלווה במאבק, אם כי בחשבון כולל ייתכן שזה יהיה פחות אפקטיבי. אבל ממילא אין סיכוי שזה יקרה מצד חברות תקליטים והוצאה לאור של ספרים: במודל המוצע די ברור שאין בכלל מקום לחברות כאלו, והאמנים יוכלו (וגם יאלצו) לפנות ישירות לקהל.

ייתכן גם קיום של צינור כזה במקביל לשתי השיטות האחרות (שילוב פרסומות ביצירה, והשיטה הקיימת של כפיית תשלום), ותוך תחרות איתם.

בעצם, בתחום התוכנה היה נסיון כזה - תוכנות שותפה (Shareware), בנוסח המבקש יפה ממשתמשים מרוצים לשלוח כסף. ככל הידוע לי לא היתה זו הצלחה מסחררת. אבל אולי זה יכול יותר להצליח אם הגישה הזו תהיה דומיננטית בשוק, ויהיה ברור לכולם (כלומר מובן מאליו, דרכו של עולם) שזו הפרנסה של היוצרים ואם לא נשלם אולי לא תהיה יצירה.

עוד גורם שיעזור לזה להצליח, הוא קיום מנגנון שיאפשר לשלם תשלומים קטנים ללא טורח מיותר למשלם. בעצם דרושה, אם נעבור לפסים מעשיים, תוכנה לחיוב באינטרנט, עם כל מנגנוני האבטחה, שתהיה פשוטה וזמינה לכל בונה אתרים (מתבקש שתוכנה זו עצמה תחולק כ-Pay as you can...).

ביום שתהיה תוכנה כזו, מובטח לה מייד שימוש, לפחות במקרים מסויימים. מדובר ביוצרים שלא השיגו הכרה וחוזה מצד מו"ל או חברת תקליטים. כיום יוצרים כאלו צריכים לבחור בין גניזת יצירתם במגירה לבין הפצתם (באינטרנט, למשל) בחינם, כדי לנסות ולהשיג קהל כלשהו. סביר שיוצרים אלו ישמחו אם לקהל זה תהיה לפחות אפשרות לשלם - אם לא יועיל, לא יזיק. בהמשך, אמנים מוכרים יותר ינסו אולי לבחון את העניין, נאמר ביצירה אחת - אולי אנשים ישלמו פחות, אבל מצד שני כל הכסף יגיע לאמן, במקום שזה יצטרך להתחלק בו עם המו"ל או חברת התקליטים. אם זה יהיה כשלון מוחלט ואף אחד לא ישלם - הפסדנו רק על יצירה אחת.

אז כשיום אחד תצפו בחינם בסרט, ותוך כדי הסרט, בשולי המסך וברקע הפסקול תרוץ לה פרסומת ("התפוז המכני צריך גריז? הום דיפו!") - זיכרו שיש, אולי, אפשרות אחרת.

פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

פנטזיות 1560
אתה מפנטז
רעיונות טובים כאלו ואחרים 1561
הנה רעיון אחד שנזכרתי בו בעת כתיבת הכתבה: http://www.schneier.com/street_performer.html

בנוסף, לדעתי התעשיה לעולם לא תסכים לדבר כזה. יש להשקיע ברעיונות שניתנים ליישום, כדי לשפר את המצב העגום בו אנו נמצאים עכשיו.

לדעתי צריך לאפשר קניית מוזיקה, שירים יחידים ולא דיסקים שלמים, מהאינטרנט, ותשלום רק לאומן וחברת התקליטים, בלי מנגנון ההפצה. כמו כן, מחירן של יצירות (שיר או דיסק/תקליט) צריך לרדת עם הזמן - לא הגיוני שדיסק של קווין משנות השבעים יעלה כמו דיסק חדש, או דיסק משנה שעברה! לא שאני מעריך את המוזיקה פחות, אבל יש עניין ברור של ההשקעה של חברת התקליטים - היא כבר _קיבלה_ את מלוא השקעתה בשעות האולפן בחזרה, ואמנם מגיע לה המשך רווח (לכן הם השקיעו, לא?), אבל לא באותה כמות, בעיקר כשמדובר במוכרי-על כמו Queen, שרק לאחרונה נבחרו לאמן מס' 2 במילניום ע"י VH1.
מחשבות 1562
בתחילת שנות התשעים (קרי: כשהמחשב שלי היה עדיין XT), כתבתי והפצתי תוכנת shareware (נדמה לי שהשם העברי הוא "שותפה", על משקל "תוכנה" ו"חומרה"). התוכנה נקראה FastVGA (וזה המקום לתת הרבה קרדיט לעידו רזון, שלקח חלק לא קטן בפיתוח). "מערך ההפצה" היה FidoNet, איטי ומסורבל הרבה יותר מהרשת המודרנית (מנוע חיפוש? מה זה?). מחיר התוכנה היה 20$ (כלומר 50 ש"ח, ע"פ שער החליפין דאז).

לא ציפיתי שיצא מזה משהו.

הפתעה: מעל 150 איש נרשמו, ושלחו לי את הכסף (במזומן, אגב, כי ביקשתי שלא לשלוח המחאות) מכל העולם. בעיקר מאירופה, אבל גם קצת מארה"ב.

נכון, לתיכוניסט (ועוד יותר מזאת לחייל בצה"ל) מדובר בסכום לא רע בכלל (אבל הוא נפרס על-פני 4 שנים בערך). האם אפשר להתפרנס מזה? אני בספק רב, במערכת המוסר הנוכחית. בעיקר מפריע לי המצב לו הורגלנו לאחרונה, בו תוכנה מופצת חינם, ואתה משלם באחת מכמה דרכים:

א. אתה מוסיף לנתונים הסטטיסטיים של החברה, שמתקיימת בזכות מספר הלקוחות הענק שלה, בלי שיש לה מושג איך ניתן לעשות מזה כסף (ICQ מהווה את ספינת הדגל בקטגוריה זו).

ב. אתה צופה בפרסומות, אם תרצה או לא.

ג. התוכנה מחולקת חינם כי המתחרים שברו את השוק (שוק הדפדפנים, בעיקר).

ד. התוכנה מופצת חינם, ואנשים מקווים לעשות כסף מתמיכה טכנית.

סעיפים ב' ו-ד' מדאיגים אותי במיוחד: ב' כי אני שונא פרסומות, ו-ד' כי אם הם רוצים להתפרנס מתמיכה, אין להם מוטיבציה ליצור תוכנה ש*אינה דורשת* תמיכה.

מהם המקבילים בעולם האמנות? את המקביל לשותפה הראה ירדן: נהנית, שלם לאמן. אמנים יוכלו (אולי) לכסות את עלות הגיטרה. פרסומות: האפשרות מצמררת (עיין "הום דיפוט").

מה נשאר? תמיכה טכנית. או במילים אחרות, *הופעות*. למה שמוזיקה, כאוסף ביטים, לא תופץ חינם, ואמנים יתפרנסו מ:

1. מכירת כרטיסים להופעות
2. השמעות ברדיו, טלוויזיה וכו' (כל השמעה ציבורית - כולל למשל DJs במסיבות)
3. מוזיקה הנכתבת ע"פ הזמנה (פסקולים למשל)
4. הופעות מכורות מראש (יום העצמאות, למשל)

פחות רווחי? אולי. לא בטוח בכלל: אם אני מוציא X שקלים בחודש על בידור, וקניית דיסקים ירדה מהפרק, הרי שאוציא חלק גדול יותר מאותם X שקלים על הופעות. אני לא חושב שאנשים יוציאו פחות על בידור אם חלק מהבידור יהיה זמין חינם (אולי אפילו להיפך). נכון, אנשים יהנו מהמון מוזיקה שבשיטה הנוכחית הם לא יכלו להרשות לעצמם, אבל אם (בשורה התחתונה) הסכום שיוציאו על בידור לא ירד, הרי שהאמנים לא יפסידו.

כן יפסידו אותם אמנים שלא מופיעים, אולם אלו, אני מניח, בגדר מיעוט. מלבד זאת, תמיד ניתן *לנסות* לבקש כסף על מוזיקה, אם הקהל נהנה ממנה. אנא שילחו את ההמחאות אל...
פיתרון למחשבות 1577
חשוב רגע: דמיין תוכנה שמסדירה ומאפשרת תשלום בכל גובה סכום, בצורה מיידית, בטוחה ובלי טירחה. אתה פשוט מקליד סכום והוא מועבר מיידית לחשבון הבנק המיועד. משהו כמו ארנק אלקטרוני שמנסה להיכנס עכשיו. אני יכול להבטיח שאם היתה מותקנת תוכנה כזו במחשב שלי, הייתי משלם בין דולאר אחד לחמישה דולאר על כל תוכנה שהוכיחה את עצמה במחשבי. כמה אנשים מחוברים היום לאינטרנט? 200 מיליון? כמה יהיו מחוברים עוד חמש שנים?
פיתרון למחשבות 1578
אתה צודק, כמובן! ברגע שאופן התשלום יהיה קל יותר (פחות טרחה), יותר אנשים ישלמו.

הדבר נכון גם לגבי מוזיקה: אם תוכנת WinAMP תכלול כפתור "$", כך שכל לחיצה על כפתור זה, בזמן שהשיר מנוגן, תשלח דולר אחד לאמן, אני בטוח שמוזיקה תהפוך לעסק הרבה יותר רווחי ממה שהוא כיום. (השליחה תתבצע ללא כל התערבות נוספת מצדך: קובץ השיר יכלול את כל פרטי חשבון הבנק הנדרשים).

מנגנוני ההפצה, לעומת זאת, יעלמו מן העולם. וטוב שכך.
אתה לא חושב מספיק קרימינלית... 1592
אתה מודע, כמובן, לעובדה שברגע שיהיה כפתור כזה ואפשרות כזו בתוך קובץ ה-MP3, מיד יצוצו הנשמות הטובות שיכינו העתקים של קבצי MP3 פופולריים בשינוי קטן אחד: שדה חשבון הבנק...
*אני* לא חושב מספיק קרימינלית? 1594
כן, חשבתי על האפשרות. (קרימינל כמוני לא יפספס פוטנציאל שכזה...).

התוכנה תיגש לבנק המסומן, תשאל "מי בעל חשבון מס' זה-וזה?", תציג את המידע למשתמש, שיוכל לאשר/לוותר.

ניתן לפתוח חשבון רק עם שם אמיתי + ת.זהות; רק בנקים "מכובדים" יוכרו ע"י התוכנה; רק חשבונות בנק שבעליהם יאשרו שאילתות שכאלה יענו לשאלה "מי בעל החשבון". עדיין ניתן לרמות, רק אם תזייף לא רק את קובץ ה-MP3, אלא גם את תוכנת ההשמעה, המכילה רשימת בנקים(*). אולם באופן דומה, ניתן לזייף את תוכנת הדפדפן שלך, כך שכל פעם שאתה קונה ב-AMAZON, פרטי כרטיס האשראי נשלחים גם לדוד מבנימינה.

(*) טוב נו, התוכנה לא תכיל רשימה, אלא כתובת של שרת שיוכל לאשר בנקים "מוכרים". כמו שהדפדפן מכיל מידע על ה-certificate של Verisign, למשל.
עוד דילמה מוסרית לאוסף 1564
מר י. ניר ממשיך להטריד את מנוחתי בדילמות מוסריות בהן דווקא נהנתי להעלים עין מעצמי. אבל בלי קשר ובלי לחרוץ דעה לכאן או לכאן, שלוש נקודות למחשבה:

1. כשהייתי באנגליה, נתקלתי בשתי תופעות מעניינות. הראשונה הייתה מוזיאונים קטנים שאומרים "אם היית מרוצה, שלם" - ולהפעתי הגדולה, זה ממש עובד. לא סתם שילמתי, נהנתי לשלם. השנייה היא שמקומות רבים שנותנים כניסה בחינם אך מבקשים תרומות (כנסיות ומוזיאונים בעיקר) כותבים "תרומה מומלצת - 10 דולר" או משהו בסגנון, וסתם מסתכלים עליך בעין לא יפה אם לא שילמת.

2. התיאוריה של מר ניר מתבססת הרבה על תרומות יפות יותר של אנשים עשירים יותר. צר לי, אך להוציא פילנתרופים עשירים שתורמים הרבה באמת, אנשים עמידים הם לרוב הרבה יותר קמצנים מאנשים בעלי הכנסה ממוצעת או פחות. אין לי מושג למה, אבל זה פשוט ככה - הם תורמים הרבה פחות

3. הפתרון התרומתי אולי יכול לעבוד בשוק העולמי, אבל קשה לי לראות אותו עובד בשוק הישראלי - השוק שלנו פשוט קטן מדי. מספיק שחצי מהקונים יחליטו לא לתרום בשביל שההשקעה לא תכוסה. אבל יכול להיות שאני סתם פסימי, ואם כולם יוכלו לקחת את האלבום הביתה בחינם ולשלם רק אם הם נהנו, הרבה יותר אנשים יחשפו לאלבום ולכן אחוז ניכר מהם ישלם - ובסופו של דבר יותר אנשים יקנו את האלבום.
מוסיקה לעשירים 1567
מר ניר מציג, כהרגלו, רעיונות מעניינים. עם זאת יש לי השגות לגבי נקודה אחת, עליה מדלג ניר בקלילות רבה.
ההקלטה.
לבעיה שני חלקים:
1. ציוד. למרות ההתקדמות הרבה בתחום ציוד ההקלטה הביתי, הרי שעדיין אין באפשרות המוסיקאי הממוצע לממן ציוד מעין זה. מדובר לא רק במכונות ההקלטה (או, במקרה של האולפן הביתי - מחשבים), אלא גם (ובעיקר) בציוד היקפי - מחוללי אפקטים, מיקרופונים, כבלים, מגברים, רמקולים (מוניטורים), ושאר ירקות. על מנת להקליט תופים כראוי, למשל, יש צורך בכשבעה (7) מיקרופונים שונים, ובתנאים אקוסטיים מסויימים ביותר, המושגים בדרך כלל ע"י חדרי בעלי קירות עץ. שירה מוקלטת, ברוב המקרים, בעזרת מיקרופונים ששווים עשרות אלפי דולרים.
2. טכנאי ההקלטה. מוסיקאי אינו בהכרח, ואינו בדרך כלל, בעל יכולות וידע של טכנאי הקלטה. מקצוע טכנאות הסאונד הינו מורכב למדי ודורש כישורים מיוחדים. גם אם נניח כי נתן להתגבר על האמור בסעיף 1, הרי שאין בציוד המשוכלל ביותר כל תועלת ללא יד מכוונת שתגרום ליצירה/שיר להשמע באופן הטוב ביותר. באופן טבעי ומובן, אם כך, עולה שעת עבודה של טכנאי אולפן טוב כמות נעימה של כסף.
ומה באתי לאמר? כל רעיון שהוא לשינוי מצב הדברים כפי שהוא היום חייב להביא בחשבון את האמור בסעיפים שלמעלה. הרעיון המוצע יגרום, לדעתי, לאיבוד עניין מצד חברות התקליטים בכל נושא ההקלטה - אולי אפילו להתפרקות כל אותה מסגרת הקרויה בשם "חברת תקליטים." עם כל ההשגות שיש לי לגבי חברות התקליטים בימינו, עדיין עלינו לזכור כי מדובר בחברות המשקיעות כסף בהפקת אלבומים. למוסיקאים עצמם קשה לגייס כספים בסדר גודל שכזה (אלבום פשוט, בסיסי וזול יעלה כ- 10000$, לא כולל יצור הדיסקים עצמם, עיצוב ויצור העטיפה, והוצאות יחסי ציבור) - וכך נזכה למבול של הקלטות ביתיות. תאמינו לי - אתם *לא* רוצים את זה... ;-)
כמה הערות 1570
שלום,

כמה הערות, חלקן קשורות יותר, חלקן קשורות פחות:
1. ככל שזכור לי, גם היום, הכסף הגדול של האמנים מצוי בהופעות החיות, ולא בדיסקים. על המנגנון אני לא מרחם. אם המהפכה תהרוס את המנגנון, אבל היוצרים עדיין יוכלו להמשיך להרוויח את לחמם בכבוד, שילך המנגנון לעזאזל.
2. התוכנות השיתופיות, ניצחו בגדול. אם זה WINZIP, GETRIGHT, או אלפי תוכנות אחרות מהסוג הזה שאנו עושים בהן שימוש יום-יומי. אגב, GETRIGHT לדוגמה, מיישמת שניים מהעקרונות הללו - לא שילמת - תראה פרסומות. שילמת - לא תראה פרסומות.
3. לפי כמות התוכנות השיתופיות בכל תחום ונושא - אני מסיק שבעליהן כן עושים מהן כסף. מדובר בתוכנות המוגבלות במספר ימים, לדוגמה. העובדה שיוצאות עוד ועוד ועוד גרסאות משופרות, מוכיחות שיש מי שקונה.
4. למרות האמור לעיל, התחרות הקשה בין המוצרים והרצון להגיע לקהל יעד נרחב ככל הניתן, הופכת דווקא את ה-FREEWARE ללהיט החם ודי אם נזכיר את נטסקייפ, אקספלורר, OUTLOOK EXPRESS, WINAMP ועוד.
5. איך בכל זאת עושים מזה כסף, חוץ מלחכות שיבוא מישהו ויקנה אותך, והצגת פרסומות - קטונתי. בטוח מישהו ימצא איזה פטנט.
6. אנשים רוצים מוסיקה. מוסיקאים רוצים לעשות אותה. כבר ימצאו איזה הסדר.

תודה ושלום,
אורי
''חלום ליל קיץ'' 1575
ירדן, למרות הכתיבה המשעשעת של המאמר, אני בטוח שגם אתה מכיר בעובדה כי הוא אינו יותר מפנטזיה משעשעת, המתבססת על ההנחה השגויה ש"נפש האדם טובה מנעוריו". שמעת פעם על המניפסט הקומוניסטי? קראת אולי את "מדינת היהודים"? אותה נאיביות, אותן תוצאות.

כפי שציינו כאן כבר אחרים, לא קיימת האפשרות שהאוטופיה הקטנה שלך תשרוד, וזאת מסיבות רבות שכבר פורטו כאן. אפשרות אחרת שתאפשר לתעשיית המוסיקה לשרוד, היא במכירת הזכויות על שירים ואלבומים לפורמטים מסוימים. לדוגמה, "ריל פלייר" ישלמו לסטינג כדי שהדיסק שלו יופיע בפורמט של "ריל אאודיו", והם, בתמורה, יעסקו בפרסום באתר שלהם. ממש כמו עולם הטלוויזיה. כך לא נצטרך לשמוע זמרורים בשבח "הום דיפו" כל פעם שנשמע את הנדריקס.
1576
"זמריר", בוודאי התכוונת: זה החידוש של האקדמיה ל"ג'ינגל".
Good Will is the Answer 1627
תודה על הכתבה ומחשבותיך!

ישנו עיתון בשם באופן טבעי beofen-tv.co.il
העיתון כולו דן בנושא הפיכת חיינו
לטובים יותר, נעימים יותר וטבעיים יותר.
ישנו אתר ושמו אדמה adama.net
העוסק בעסקות חליפין, ועזרה הדדית.

חברי ממעבדת המחקר של יבמ בחיפה, (בה עבדתי עד לפני שנה) מדבר על יצירת אתר פנימי בו יעזרו העובדים האחד לשני.
דבר זה אינו חדש. ראו את אגודות העזרה של היהודים החרדים (יד שרה, חסד של אמת וכדו')

גם לנו מפתחי התוכנה דבר זה אינו חדש: ראו experts-exchange.com
וכן קבוצות הדיון למפתחים בכל נושא, בהם אנו משתפים את המידע היקר לנו מכל, עם חברינו.

לפני כשנה פתחתי חברה הנקראת "פשוט" pashute.com המאפשרת למפתחים ולמנהלים להתפתח בתחומי מחשבים ולעזור לעצמם ולאחרים להגשים את מה שהם מעוניינים לעשות ולדעת.
ההיענות העצומה מוכיחה שיש צורך גדול לשירות מסוג זה.
את החברה פתחתי לאחר שיחד עם חברים, יזמנו והקמנו בית ספר יסודי בעל רעיונות דומים.
הילדים זוכים בהזדמנות להתפתח כאנשים טובים ולנו ההורים יש את הזכות להתבונן ולהשתתף בחוויה מדהימה זו של התפתחות.

בהצלחה,
ובהנאה מסיפורי הילדים, המוסיקה,
כתבות חקר-המוח, ושאר המצאות שאני שמח לחלק איתכם.

משה

There is a newspaper called Beofen-tv
(see http://www.beofen-tv.co.il)
The whole newspaper is about what we can do to make life nicer and better (and "natural").
There is a site in Israel called Adama (http://www.adama.net) with a barter site.

A friend of mine from IBM Haifa Research Lab (where I worked till recently) is talking about making an internal site where people (workers) help each other out.
This is not new: see the Jewish Religious "helper funds" eg. Yad Sarah, Hessed shel Emet etc.

And for us software developers there is http://www.experts-exchange.com and all the newsgroups, where we share our most privilidged knowledge.

I have recently opened a company (pashute.com) where people pay for the environment so that they can help themselves and others do what they want and neeed (in software development, but it could be in any field).

I started this venture after opening an elementary school where kids get this oportunity, and it is great fun for them (and a grand experience for us - their parents).

Good luck, and have fun with my music, kids stories and brain research publications.

Moshe

טעות בידך 1659
תעשיית ה"מוזיקה" לא מייצרת מוזיקה. היא מייצרת גיבורי תרבות (אלא אם כן אתה מתכוון למוזיקה קלאסית או ג'אז, אבל לפי מיטב הבנתי אתה מדבר על מוזיקה פופולארית).
אם גיבורי התרבות האלה יבקשו ממעריציהם לא לקנות מזוייפים בשתיקה, הם יראו פתטים, ומעריציהם או שירגישו פריירים, ויקנו את הדיסקים, או שידפקו את המערכת ויקנו מזוייפים ויורידו אמפיטריס מהרשת.
אם זה ימשיך ככה, לא תהיה יותר מוזיקה פופולארית, כי אף מפיק לא ישקיע כסף בקידום גיבורי התרבות שלו, והרוקר כגיבור תרבות יעלם מהעולם.
רק לשם הדיון תזכירו לי מתי הורדתם שיר של מישהו לא מוכר מהרשת?
טעות בידך 1730
לפני כחודש. שמעת פעם על
?Humble Beginnings

מה שקורה בפועל 3563
לדעתי, כבר עכשיו ניתן לראות שההצעה השנייה שהוצעה בכתבה מיושמת בפועל. בת'כלס, מה שקורה זה שמי שאיכפת לו ממוסיקה, קונה דיסקים מקוריים (ו"יוצא פראייר" כמובן :) ) וכל זורקי הזין למיניהם פשוט צורבים, כשבעלי היוזמה מביניהם אף משווקים את הדיסקים הצרובים שלהם, ברוב חוצפתם.

מה שבאמת לא קיים כרגע, זה הקטע של 'כפי יכולתך'. זאת אומרת, או שאני משלם 90 ש"ח על דיסק, או שאני צורב אותו. אני לא יכול לשלם עליו 40 שקלים, לדוגמא.

פתרונות אחרים שאני רואה בהם מענה לבעיה:

1) מודעות ציבורית. להכניס לאנשים את המשוואה ש'להעתיק=לגנוב'.

2) מה שלירון הציע - מכירת MP3ים בבודדים.
או בכלל, מכירת דיסקים דרך האינטרנט במחיר הרבה יותר נמוך, שמתבקש עקב השימוש במרחב וירטואלי והחיסכון במרחב ממשי.

3) הורדת מחירים דראסטית. זה מיושם חלקית ברוב חנויות הדיסקים, וטוב שכך. אני יודע שלי, בתור צרכן מוסיקה, קשה לעמוד בפיתוי של דיסק זול (ולפעמים זה מגיע לרמה בה אני רוכש דיסקים כמעט רק בגלל מחירם, בתור קונה בחנויות יד שנייה).

4) פתרון לצרכנים על מחיר גבוה - חנויות יד שנייה. אל אף שזה לא חוקי, אני ממש לא רואה בזה בעייה 'מוסרית'. כלומר, אם מישהו קנה דיסק ולא אהב אותו, נראה לי בסדר גמור שהוא ימכור אותו לחנות כזו, כאחד שלא קיבל את התמורה לכספו, ובחוסר הסדר חוקי אחר.
מה עם "חוק הדיסקים הריקים"? 180478
אז מותר או אסור לצרוב תקליטורים לשימוש אישי? האם באקו"ם נתנו תשובה שיכולה להתפרש לשתי פנים?

שלם ליוצרים! 181927
חברת NMC העלתה לאוויר את אתר http://songs.co.il , שבו יכולים הגולשים לרכוש שירים (4 שקלים ליחידה) או אלבומים שלמים (35 שקלים לאלבום או 60 שקלים לאלבום כפול). השירים באתר הם רק כאלו של-NMC יש את הזכויות עליהם, ורק בכרטיס אשראי.
"הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it...

הכתבה ב"הארץ" מציינת שהשירים הם בפורמט mp3. טרם רכשתי שיר, כך שאיני יכול לוודא זאת, אבל השמיעה החופשית של קטע מהשיר (30 שניות) היא דווקא בפורמט wma.
שלם ליוצרים! 181939
מה ההבדל בין הפורמטים? (פחות הסבר טכני אם אפשר ויותר מה עדיף למאזין).
שלם ליוצרים! 181948
אני חושב שwma הוא פורמט קנייני של מייקרוסופט ואינו נגיש על מערכות שאינן Windows, אבל אנ'לו בטוח. לא יודע גם שום דבר על הבדלים באיכות.
פורמטים של קבצי קול 183173
WMA=Windows Media Audio
MP3=Moving Picture expert group layer 3

שני הפורמטים מאפשרים דחיסת אודיו. בשניהם האלגוריתם לדחיסה מתבסס על כך שניתן לוותר על חלק מהצלילים מבלי שהאוזן האנושית תבחין בכך. התוצאה היא שחלק מהמידע אובד בדחיסה, ואנשים בעלי אוזן מוסיקלית מתלוננים לעתים קרובות שהתוצאה היא צליל "שטוח", כלומר: הנחת העבודה של אלגוריתם הדחיסה מתאים לאוזן "ממוצעת". יש לציין שלא בכל אלגוריתם דחיסה יש איבוד נתונים. בדחיסת תוכנות, למשל, אסור להשתמש באלגוריתם של אבדן נתונים. בקבצי אודיו זה מקובל, ולכן החיסכון רב במיוחד.

ב-MP3 ניתן לקבוע את עוצמת הדחיסה, ולכן אפשר בזמן הכנת הקובץ לקבוע את הפשרה המתאימה בין גודל ואיכות. ב-WMA לא ניתן לעשות זאת, ומידת הדחיסה מובנית בתוך האלגוריתם. יש לפחות מחקר אחד הטוען ש-WMA הוא איכותי יותר מ-MP3 כאשר גדלי הקבצים זהים.

WMA הוא פורמט פופולרי ל-streaming, כלומר - אודיו "זורם" בזמן גלישה, שלכאורה אמור להיות לא ניתן לשמירה על המחשב (מובן שניתן לעקוף זאת). קבצי MP3 הם בדרך כלל קבצים להורדה ולא לשמיעה תוך כדי גלישה.
פורמטים של קבצי קול 183212
תודה. אתה יודע להסביר.
סנונית ראשונה? 460510
''רדיוהד'' אמצו את ההצעה שלי.
סנונית ראשונה? 460563
... והרוויחו לא מעט: http://blog.wired.com/music/2007/10/estimates-radio....
עידוד יצירה 478802
חוק זכויות היוצרים נועד ע"מ לעודד יצירה. המדינה מסכימה לתת ליוצר שליטה זמנית על הפצת יצירתו כדי שתהיה לו יכולת כלכלית ליצור.

עם הופעת האינטרנט דרכי ההפצה האפשריות השתנו לחלוטין. הדפסת ספרים ותקליים היא עניין יקר. הפצת תוכנה וקובצי שירים היא עניין זול למדי.

יש כל מיני גופים שחשוב להם לעודד יצירת תוכנה חופשית. אחד הדברים שהם עושים הוא אספקת תשתית נוחה ליצירת תוכנה: אם יש לך רעיון, שלא יהיו לך בעיות תשתית. לדוגמה: http://sourceforge.net .

מהם הדברים המקבילים בתחום המוזיקה? איך כמה אפשר להמנע מכל ההוצאות (למעט זמנו של האומן)?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים