לילה ראשון בלי פרנקל 125
מחר, אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, יוחלף הנגיד יעקב פרנקל. אם כן יהיו הפתעות, מדינת ישראל תיוותר ללא נגיד עד שימצא מחליף. מה מפחיד את שרי הממשלה ומה מנחה את ראש הממשלה במינוי מחליפו של פרנקל?

מחר, כנראה, ימונה דוד קליין, המשנה לנגיד בנק ישראל, במקום הנגיד היוצא, יעקב פרנקל. מינויו זוכה זה מספר ימים לגינוי על־ידי קואליציה רחבה של שרים הן מש"ס והן ממרצ. גם שר האוצר עצמו מסתייג מהמינוי. הסיבה לרתיעת השרים מקליין היא הדמיון המוחלט בין דעותיהם של הנגיד היוצא והמועמד להחליפו.

הנגיד פרנקל, שעוזב את תפקידו לאחר כמעט עשור של פעילות, הביא למיגור האינפלציה והתאמתה לסטנדרטים מערביים מקובלים. אבל פועלו העיקרי לא היה רק בהקטנת האינפלציה עצמה, אלא בשינוי הציפיות של הציבור בישראל. אחרי אינפלציה של מאות אחוזים בשנות השמונים, הישראלים התייחסו לאינפלציה דו־ספרתית כאל דבר חיובי שאין צורך לטפל בו או לשנותו. הנגיד פרנקל טרח והזכיר לכולם שגם עשרים אחוזי אינפלציה שנתיים הם המון, וגם עשר. הוא לא שקט עד שהאינפלציה ירדה לאחוזים בודדים, ואז ניהל קרב מתמשך להשאיר את מדיניותו על כנה כדי לאפשר לאינפלציה הנוכחית לקבע את עצמה.

כאשר כלל הציבור הזדעק על הריבית הגבוהה, פרנקל ידע לאטום את אזניו ולסמוך על הבנתו המקצועית. הציבור עדיין אוהב לשנוא את פרנקל, ושוכח לזקוף לזכותו את המחירים היציבים.

לציבור, כמובן, יש סיבה לא רעה להתעלם מזכויותיו של פרנקל. הריבית הגבוהה שלו אפשרה את המשך המגמה של התעשרות העשירים והתרוששות העניים. סדר־היום הכלכלי שהוא כפה על ממשלות ישראל בכח זרועו סייעו לדרדור המשק הישראלי אל תוך המיתון והאבטלה בו הוא נמצא כיום. לכל אלה נוספת ההרגשה המרה כאילו בשעתו הקשה ביותר של המשק, הנגיד עוזב. מכר התלונן בפני לא מזמן שהנגיד היוצא בעצם דואג למוניטין שלו - אם המשק יתעורר חזרה לחיים וישגשג, יוכל פרנקל לזקוף את ההצלחה לזכותו. אם המשק ימשיך להתדרדר, יוכל פרנקל לטעון כי האשמה היא המדיניות הממשלתית, וכי ידו לא הייתה במעל.

עכשיו מאיים ברק למנות לנגיד אדם שדעותיו, במקרה הטוב, זהות לאלו של פרנקל, ובמקרה הרע - לקיצוניות משלו. שוחט, שקיווה שיוכל למנות נגיד נוח וידידותי למשתמש, מישהו שיפעל על־פי הצרכים של הממשלה, ולא רק על־פי שיקוליו שלו. התפטרותו של פרנקל עשתה לו רק נחת. אבל ברק, מסיבותיו הוא, מתעקש להמשיך במסורת של נגידים נוקשים המציבים לעצמם מטרות, ואינם נוטשים אותן עד שהושגו. אפילו את הצעות ועדת לוין, להקמת מועצת נגידים ולחובת דיווח והסבר לממשלה על כל שינוי ברמת הריבית - אפילו אותן מציע ברק כסוכריות להמתקת הגלולה המרה, ולא כחלק אינטגרלי מהמינוי.

ברק, כהרגלו, מנסה לפעול בשיטת "הפרד ומשול" - מאז תחילת תפקודו הוא יוצר יריבויות בתוך ההנהגה, מתוך תקווה שבואקום שיווצר במרכז יוכל הוא עצמו לעבור כמנצח. כך, במאבק בין הנגיד הנוקשה כלפי העם ושר האוצר שינסה להיטיב הטבות פופוליסטיות כהרגלו משכבר הימים, מקווה ברק שיוכל להנהיג מדיניות כלכלית שקולה מבלי לפגוע יתר על המידה בציבור - או לפחות מבלי שהציבור יחוש בפגיעה ככזו שנובעת ממדיניות הממשלה.

אם אכן כך הוא המצב, וברק מקווה להלך על חבל דק בין שני האישים הללו, יתכן מאוד שהוא מסכן כעת את עתידה הכלכלי של המדינה - והפעם לא יהיה משאל עם שבו יוכל להטיל הציבור וטו על החלטותיו באם יהיו שגויות.

ברק, האיש שרץ לראשות הממשלה על הטיקט של מושיע הנדכאים, אך על כספם של התעשיינים, מנסה גם כיום לרקוד על שתי החתונות. הוא עשוי לגלות את אמת אחת מצערת: פשרה היא החלטה שממנה יוצאים כל הצדדים בלתי־מרוצים.

טיפת מזל

היהודים הצטיינו מאז ומתמיד בתלונותיהם: בקיץ, אנחנו מתגעגעים לקור, ובחורף אנחנו מתגעגעים לחום; כשאין גשם, אנחנו מתלוננים על היובש, וכשיש גשם, אנחנו מתלוננים על הרטיבות. מה שאנחנו לא טובים בו ראיית הנולד - בקיץ, אנחנו שוכחים שיום אחד יהיה חורף, ולא מתקנים תנורים. ובחורף, אנחנו שוכחים שיום אחד יהיה קיץ, ולא מתקנים מזגנים; כשיש גשם, אנחנו שוכחים שיום אחד הוא יגמר, ומבזבזים מים לחינם. כשאין גשם, אנחנו שוכחים שיום אחד הוא יתחיל, ולא מתקנים את תעלות הניקוז.

כך קורה שמידי קיץ, עם החמסין הראשון, יש התנפלות על מוכרי המזגנים, וכך קרה שבדרום תל־אביב הוצפו מספר בתים לאחר יום הגשם הראשון בשבוע הגשום שהיה לנו.

כרגיל, קיבלנו מספר התנצלויות וקומץ הבטחות לעתיד. את התושבים המסכנים שפונו מבתיהם, אני מהמר, נפגוש על מסך הטלוויזיה שלנו שוב במבול הבא - ואם לא אותם, אז את התושבים שהוזנחו כאשר בבתים שהוצפו הושקע כל המרץ לאיטום וניקוז. בתלונות אנחנו טובים, גם בהתנצלויות, ואפילו בהבטחות. רק במעשים עוד יש מקום רב לשיפור.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הפוך על הפוך 1741
העיתונים מלאים בפרשנויות דומות לזו שלך, ואוקיי, כולנו משוכנעים שקליין הרבה יותר גרוע מפרנקל ביחסו הלא הומני, ובקדשו את היציבות.

אבל לנתח את המינוי כך יהיה לזלזל משהו באינטליגנציה של ברק. הוא לא יודע שקליין כזה? הוא לא שמע את המתנגדים? הוא עולה חדש שלא מכיר את משרד האוצר ובנק ישראל? הוא מכיר ויודע, ובטח גם ראיין את המועמדים.

לא ניראה לי שהטריק של ברק הובן. כשהייתי מ"כ של טירונים במחזור מאי, "הטריק" היה לקחת את החייל הפרובלמטי ביותר ולעשות אותו "אחראי" על משהו. כשבגין, להבדיל אלפי הבדלות, רצה להחזיר את סיני למצרים, הוא שם את שרון כאחראי על הפינוי, וקיבל ממנו אישור.

כשהליכוד אומר "רק הליכוד יכול", גם הוא מתכוון בדיוק לזה. וכשברק לוקח את קליין לתפקיד הנגיד, וממנה אותו לאחראי על הצמיחה (שזו המדיניות המוצהרת של ברק עוד מלפני הבחירות), הוא עושה את זה כדי לנטרל את ההתנגדות של קליין. הוא ממנה את החייל הבעייתי שלו כמפקד, ואומר לו - עכשיו תביא לי צמיחה. אם הנגיד צריך להביא צמיחה, ואין לו את המתנגד הקולני ביותר (קליין בעצמו, תחת פרנקל) - מי יתנגד במקומו לצמיחה ויקדש את הריבית הגבוהה בשם היציבות?

אף אחד. גם ברק היה מ"כ, וגם הוא מכיר את הטריק הכי בנאלי בפיקוד וניהול. וככה קליין הולך להיות ההפוך על הפוך של ברק כדי לקדם את הצמיחה. וזה לא יכול לא להצליח. אז תירגעו, רע לא ייצא מזה שניטרלו את גדול המתנגדים לגמישות מחשבתית בבנק ישראל, והפכו אותו לזה שאחראי על הצמיחה.
הפוך על הפוך 1742
מה גורם לך לחשוב שהנגיד יראה עצמו מופקד על הצמיחה? בשנים האחרונות תפקידו של הנגיד, לפחות בעיני בציבור, נהיה מוגבל לשליטה על האינפלציה ותו לא. אין שום סיבה שהנגיד החדש יראה בתפקידו מעין תת-שר-אוצר שאמור לטפל גם בענייני צמיחה.
לנגיד גם אין כלים לטפל בצמיחה, שכן הוא אינו יכול לנייד תקציבים וליצור סדר עדיפויות כלכלי. הוא יכול להשפיע, והוא יכול לשלוט בריבית ובעוד כמה נתונים. אבל ברק לעולם לא יוכל להפוך אותו לחנת"ר או ע. שר אוצר לענייני צמיחה.
הפוך על הפוך 1744
נגיד הבנק המרכזי הוא האדם היחיד במדינה המערבית שיש למעשים שלו השפעה על הצמיחה. חלפו הימים שהמדינה היתה הגורם המשקיע את הכספים במשק. מי שמשקיע היום הם בעלי ההון, או כמו שהם נקראים בארץ ''חמשת המשפחות''.

בקבעו את המדיניות לגבי הריבית, קובע הנגיד איפה הם ישימו את הכסף. בריבית גבוהה הם ישימו אותו בבנק כדי להפיק רווחים בטוחים. בריבית נמוכה, ההשקעה בבנק כבר לא אטרקטיבית, כי במאמץ קטן של השקעה ''אמיתית'' בחברות תעשייה או מסחר אפשר להרוויח יותר.

שר האוצר יכול לכל היותר להתחנן, ללחוץ, לדרוש - אבל כמו שראית בחמש השנים האחרונות, זה לא כל כך עוזר, ומי שקבע את המדיניות בשנים האחרונות היה הנגיד, ולא שרי האוצר המתחלפים. ולכן, הנגיד הוא היחידי במשק שממונה ישירות על מידת הצמיחה של המשק, והן ברק והן קליין יודעים את זה.

וכל היתר זו רכילות.
הפוך על הפוך 1751
אני לא כלכלן, אבל מהמעט שאני כן יודע, קשה לי לקבל כלכלה של גורם אחד כמו שאתה מתאר את זה. ברור שיש לנגיד השפעה, אבל הוא לא בודד במערכה, ואין שום סיכוי שכלכלה נורמלית תהיה תלויה עד כדי כך בגורם אחד בודד.
הנה - הריבית הגבוהה מביאה כסף מחו''ל, שמחפש את הרווח הקל. הכסף הזה יעלם ברגע שהריבית תרד. אז נכון שזה לא כסף יציב - אבל כסף הוא כסף.
הפוך על הפוך 1759
גם אני לא כלכלן, ומהמעט שאני יודע אין לי ספק שאתה צודק, ואם הובנתי אחרת אני מבהיר - תפקיד הנגיד (והריבית) הוא מרכזי, אבל לא יחיד, ואולי גם לא מכריע (אולי - בגלל שאני לא יודע מספיק ולא מתיימר להצביע על הגורם המכריע בצמיחה כלכלית).

האמירה כאילו ריבית גבוהה מבריחה משקיעים לשים את הכסף בבנק, והפחתת הריבית גורמת להם לצאת מהחורים ולהשקיע בפיתוח התעשייה היא "שטוחה" מדי. זה נכון, אבל צריך עוד גורמים. צריך שהממשלה תשקיע בתשתית (כבישים, רכבות), וכל הממשלות לא עושות מספיק בתחום הזה.

אגב, וכאן אני סוטה מהנושא, שמעתי על תיאוריה חדשה בתחום. יש מי שמציע להקטין את ההשקעה בכבישים, כדי לגרום לפקקי תנועה מכוונים, לסתימת הכבישים, מה שיביא אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית, יקטין את מספר המכוניות על הכבישים, יקטין את זיהום האוויר, את מספר הנפגעים בתאונות, את צריכת הדלק, יקטין את הלחץ על מרכזי הערים הפקוקות, ויביא רק טוב בסיכום הכללי (גם אם במחיר של נוחות, ומי שנוסע באוטו יודע על מה אני מדבר).

את הכסף שיתפנה (כן, בטח), אפשר להפנות לרווחה ולחינוך, ובכך נרוויח פעמיים.

נשמע לי מעניין. יחד עם זאת, אין לאף פוליטיקאי האומץ לעמוד מול המצביעים ולהגיד להם - אני אגרום לכם לסבול בפקקים כדי לאלץ אתכם לעבור לתחבורה ציבורית, כי זה יביא לפיתוח הרכבות וישפר את המוביליות של אנשים וסחורות במדינה.

אבל זה לא קשור לנושא, ולא ניראה לי שדווקא כאן אפשר לדון בו. אתה יודע איפה אפשר. תבוא ונדבר. ;-)
הפוך על הפוך על הפוך 1771
יתרון נוסף להקטנת ההשקעה בכבישים הוא שצעד זה יגרום בהכרח לצמצום האוכלוסין, כתוצאה מהגידול הצפוי במספר תאונות הדרכים שמקורן בתשתיות הלקויות. אין ספק שהקטנת מספר האזרחים הוא אינטרס ראשון במעלה של המדינה הזאת, שכבר היום יש בה הרבה יותר מדי אנשים באופן כללי, ועורכי-דין חכמולוגים באופן ספציפי.

תעשה חיים. :-)
אסף
הפוך על הפוך על הפוך על הפוך 1775
הרשה לי לענות ברצינות על הסרקאזם שלך, רק כדי למנוע מאנשים להתבלבל:

לא צריך להפסיק לגמרי את ההשקעה בכבישים: מספיק לצורך העניין לא לסלול חדשים, ולהשקיע כמה שצריך להשקיע (ויהיה יותר) בתחזוקה ואף שיפור של הכבישים הקיימים.
הפוך על הפוך 1772
תגיד, לא שאני רוצה להתנגש בדעתם של גדולים ממני, אבל לא יהיה יותר הגיוני לדאוג למערך מוצלח יותר של תחבורה ציבורית (רכבות נורמליות שמגיעות לכל מקום, רכבת תת-קרקעית באזור גוש דן, חיפה והקריות וירושלים, אוטובוסים במחירים תחרותיים וברמת שירות סבירה יותר) - לפני שהולכים לעקם לאזרחים את היד מאחרי הגב כדי ליעברו לתחבורה ציבורית? לעשות מעין "טרנספר מרצון" של האזרחים שבין כה וכה תקועים בפקק מתחבורה פרטית לציבורית, ולא "טרנספר בכוח" כמו בהצעה שפירטת?
בשבועות הבודדים שביליתי בלונדון ובברלין, התנהלתי היטב בלי להזדקק אף לא פעם אחת למונית או אף לאוטובוס - אלא רק לרכבת התחתית, וזאת במחירים לא רעים - יחסית למרחקים, למהירות, לנוחות וליוקר המחיה במדינה.
אני, לעומת זאת, אמור לנסוע בקרוב מביתי שבהרצליה לירושלים באוטובוסים. אני אשלם על התענוג לא פחות מ-‏60 ש"ח הלוך ושוב. ברכב, להזכירך, זה היה עולה לי חצי.

נו, אז מה הדרך הנכונה לגרום לאנשים לעבור לתחבורה ציבורית? הייתי כותב על זה מאמר אם זה לא היה נושא כל-כך בנאלי ולעוס.

(חוץ מזה, נראה לך שאני אפקיר את אתרי-מולדתי ואעבור לשלך? זה שלך אין רגש פטריוטי לא אומר שלי אין. ובוא לא נתחיל את מלחמת הרשתות של אולטי וסינט כאן שוב, כי פה זה יהיה הרבה הרבה יותר פתטי. :) )

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים