דמוקרטיה אליטרית ואליטיזם דמוקרטי 156
שרון אדמוני לוקח את הפרות הקדושות של החברה הישראלית ועושה מהן שווארמה. והפעם: הדמוקרטיה.


בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, נפוצה בקרב הוגים בעולם המערבי בכלל, ובארצות־הברית בפרט, גישה חדשה לדמוקרטיה ושמה - דמוקרטיה אליטרית. מייצגה המובהק של הגישה היה החוקר ג'וזף שומפטר.

שומפטר ועמיתיו הצביעו על ניסיון העבר המר בעליית משטרים פאשיסטיים־טוטליטריים על חורבות משטרים דמוקרטיים, תוך ניצול ציני של נקודות התורפה שלהם, כגון חופש הביטוי ונגזרותיו (קרי: חופש ההפגנה, חופש הפרסום והתעמולה וכיוצא באלה), חופש התנועה, חופש ההתאגדות ויותר מכל, מעורבות ההמון בחיים המדיניים - ותבעו רביזיה של הרעיון הדמוקרטי.

בחושפם את הפרדוכס של המשטר הדמוקרטי, בו כמה מאושיותיו משמשות חרב פיפיות כנגדו, וממיטה על אזרחיו את ממשלם של גדולי הדיקטטורים, הגיעו החוקרים למסקנה שאין מנוס מלוותר על חלק ממרכיבי הדמוקרטיה על־מנת לשמר את עיקריה ולבססה כמשטר יציב, תוך כדי הגנה מפני ניצול ציני של עיקריה כנגדה. כך הציעו הוגי הדמוקרטיה האליטרית להגביל את חירותו הדמוקרטית של האזרח מן השורה לכדי אקט הצבעה אחת לכמה שנים (ארבע או חמש שנים, לרב), כשעל קולו מתמודדות אליטות בתחומים שונים: צבא, כלכלה, אקדמיה וכיוצא באלה.

משסקרנו בקצרה את גישת הדמוקרטיה האליטרית, נתפנה לרגע לבוחנה מילולית: דמוקרטיה (A) אליטרית (B), פירושה דמוקרטיה (A) השולטת בכוח האליטות (B) או בשמן. די בהצצה חטופה בכתבי שומפטר כדי לגלות שלא לכך כיוונו אבות הגישה. כוונתם היתה למשטר אליטרי (A), כלומר, כזה המגביל את זכויותיהם הדמוקרטיות של האזרחים ולמעשה מצמצמן לכדי אקט ההצבעה אחת לכמה שנים - השולט בשם הצבעה דמוקרטית (B) או בכוחה. אם כך, לא בדמוקרטיה אליטרית עסקינן כי אם באליטיזם דמוקרטי. ועל כן, מעתה ואילך תצוין גישתו של שומפטר בפינו במונח אליטיזם דמוקרטי.

השיטה המוצעת על־גבי דפים אלה, שעיקרה משטר דמוקרטי הנבחר על־ידי קבוצות עלית של מצביעים, ראויה בהחלט לשאת את השם דמוקרטיה אליטרית - שכן משמעותה היא, ממשל דמוקרטי (A) השולט בכוח האליטות (B) ובשמן.

על כל פנים, הדמוקרטיה האליטרית (המוצעת על־גבי דפים אלה) נתמכת על־ידי האליטיזם הדמוקרטי (של שומפטר) ויונקת ממנו הן בהיבט הטרמינולוגי, וחשוב מכך, בהיבט האידיאי, היינו בעיקרון הפשרה בדמוקרטיה, דווקא כחומת מגן בצורה כנגד אויביה.

ברם, עדיין מדובר בגישות קוטביות. מדוע? בעוד שהאליטיזם הדמוקרטי מחפש בחירויות האדם ובאורח החיים הדמוקרטי את הפשרה (ובכך מכונן למעשה משטר סמכותי וכוחני תוך שלילת זכויות אזרחיות ושלילת עקרון שוויון הזכויות האזרחי־פוליטי), אך דואג לקיים את עקרון הבחירות בדמוקרטיה ככתבו וכלשונו, הרי שהדמוקרטיה האליטרית מחפשת את הפשרה ביום הבחירות ומקפידה לשמור על מילוי זכויות האזרח ועקרון שוויון הזכויות האזרחי־פוליטי בשאר ימות השנה.

לשון אחר, בעוד דפוס "האליטיזם הדמוקרטי" מבטיח יום אחד שכולו דמוקרטיה - יום בו עקרון שוויון הזכויות הפוליטיות בא לידי ביטויו המלא - אחת לכמה שנים, הרי שהדמוקרטיה האליטרית מבטיחה ארבע־חמש שנים של שלטון דמוקרטי טהור, להוציא יום אחד בו מתקיימות הבחירות ובו לא מתקיים השוויון הפוליטי־אזרחי.

לעומת האליטיזם הדמוקרטי, מעדיפה הדמוקרטיה האליטרית שההמון יכלה את השפעתו השלילית על הפוליטיקה בהפגנות, בעצרות ובפטיציות - מאשר שיעשה זאת בקלפי - בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

הדמוקרטיה האליטרית מאמצת לחיקה את כל חירויות האדם הנגזרות הן מהדמוקרטיה הקלאסית והן מהדמוקרטיה המודרנית. הדמוקרטיה האליטרית אינה כופרת בזכויות האדם לחיים, לחירות ולקניין, ומקפידה שלא להפנות עורף לשאיפתו הטבעית של האדם להשפיע במידה המרבית על עתידו, לפי מיטב המסורת הדמוקרטית. ובכל־זאת, הדמוקרטיה האליטרית נבדלת מאחיותיה, הדמוקרטיה הקלאסית והדמוקרטיה המודרנית, בכך שהיא שוללת מחלק מהאזרחים את זכות הבחירה. את הבסיס הלוגי לשלילה זו מספק דווקא הליברל ג'ון סטיוארט מיל.

ג'ון סטיוארט מיל הבחין בין פעולות המתייחסות לעצמי (self regarding actions) ובין פעולות המתייחסות לזולת (other regarding actions).רוצה לאמור: כנגזרת מחירותו - האדם רשאי לעשות ככל העולה על רוחו ובלבד שלא יפגע בזולתו. משחצתה פעולתו את הגבול שסומן בין הפגיעה ברשות היחיד לפגיעה ברשות הרבים, חייב המשטר הדמוקרטי להתערב ולרסנו. כך, למשל, יכול אדם לשתות לשוכרה, אלא אם כן נגזרת מפעולתו זו הכאת עוברי אורח. היקש לוגי מתבקש הוא, שאדם המצביע כשאינו כשיר לכך, עשוי לסכן לא רק את עצמו כי אם גם את זולתו - במיסוי לא צודק, במלחמות מיותרות, בשלילת משפט צדק וכדומה - וכי תיתכן פגיעה גדולה יותר בזולת? אם כך - המשטר הדמוקרטי, שומה עליו להתערב במקרה כזה ולמנוע את אותן פגיעות בזולת.

הדמוקרטיה הקלאסית והדמוקרטיה המודרנית מודעות לקושי זה ולכן שללה הראשונה את זכות ההצבעה מנשים, מעבדים ומגברים שלא שירתו בצבא, והשנייה מקטינים ומחולי נפש (בחלק מהדמוקרטיות). לעומתן, הדמוקרטיה האליטרית סבורה כי לא הגיל, לא המצב הנפשי, לא המין ובוודאי שלא העבר הצבאי הם מדד אמין לבחינת הכשירות להכרעה פוליטית. את מידת הכשירות להכרעה פוליטית יקבע מבחן ידע. כשם שלא נאפשר לילד בן שש להצביע, כך לא נאפשר גם לאדם בוגר, בעל ידע פוליטי הזהה לזה של ילד בן שש, להצביע. הדמוקרטיה האליטרית נבדלת מאחיותיה - הדמוקרטיה הקלאסית והדמוקרטיה המודרנית - בכך שבעוד אלה מניחות מראש כי יצר האדם הוא טוב מנעוריו, וכן שהוא ניחן בתבונה מדינית המכשירה אותו להכריע בשאלות מדיניות־פוליטיות, הדמוקרטיה האליטרית גורסת כי הנחות אלה טעונות הוכחה ויש להעמידן למבחן טרם מתן זכות ההכרעה הפוליטית.

כשם שלא נרצה להפקיר את שינינו בידיים לא מוסמכות ובלתי כשירות, וחלקנו אף לא בידי סטאז'רים - גם אם צברו ידע לא מבוטל בתחום - כך ניטיב לעשות אם לא נפקיר את עתידנו ואת עתיד ילדינו בשאלות של איכות החיים, ובוודאי בשאלות של חיים ומוות, בידיים לא מוסמכות. נשכיל עוד יותר אם ננקוט משנה זהירות ולא נשאיר את ההכרעה בידי "סטאז'רים פוליטיים" שטרם סיימו התמחותם בתחום.

כל משטר פוליטי בעת המודרנית הונהג או לפחות טוען שהונהג למען הנשלטים ולא למען השליטים. כל משטר פוליטי בעת המודרנית הונהג בשם שתי מטרות, והן שהצדיקו את קיומו: האחת היא החיים (או: בטחון החיים) והשניה היא איכות החיים (או: "החיים הטובים").
הוגי הדעות העומדים מאחורי כל צורת משטר אינם חלוקים בשאלת המטרות. אלה מוסכמות על הכל: חיים ואיכות חיים. היטלר הדיקטטור ולינקולן הדמוקרט חותרים, לפחות במוצהר, לקראת אותן מטרות. ההבדל ביניהם טמון באמצעים - שלטון יחיד טוטאלי או שלטון העם פלורליסטי.
כל צורת משטר בעת המודרנית מתיימרת לדעת מיהו בר הסמכא; מי ניחן ביכולת השיפוט; מי ניחן ביכולת להבחין בין טוב ורע ובין שקר לאמת; מיהו התבוני ומיהו טוב הלב; ויותר מכל: מי ניחן ביכולת השיפוט הפוליטית־מדינית הטובה ביותר.

כך, למשל, גורסת התיאוריה הטוטליטרית, כי רק מתי־מעט ניחנים בתכונות אלה ולכן יש להפקיד את ההכרעה המדינית בידי הדיקטטור, אותו יחיד סגולה שניחן בתכונות אלה. הדמוקרטיה, להבדיל, מניחה כי תכונות אלה הן נחלת הכלל ועל־כן יש להפקיד את ההכרעה בידי כל האזרחים - להוציא עבדים, נשים, קטינים או חולי נפש.

הדמוקרטיה האליטרית גורסת שאין מונופול על התבונה בכלל ועל התבונה המדינית בפרט, ולכן לא נותר לנו אלא להעמיד את הנושא, לגבי כל אזרח, למבחן.

הדמוקרטיה האליטרית מכירה בבעיית הפרדוכס של המשטר הדמוקרטי ובסכנות הנשקפות לדמוקרטיה בעת המודרנית ועל כן רואה חובה בעדכון הדמוקרטיה ובזיונה בכלי הנשק המתאימים לקרבות העתידיים כנגד אויביה. את פתרון הפרדוכס של המשטר הדמוקרטי רואה הדמוקרטיה האליטרית בנטרול כוח ההשפעה של ההמונים ביום הבחירות.

יאמרו מתנגדי הגישה: גישת הדמוקרטיה האליטרית תיצור מעמדות חדשים על אלה הקיימים ותפצל את קבוצת האזרחים למכריעים פוליטית ולנעדרי השפעה, ובכך תעצים שסעים חברתיים קיימים (שכן יש להניח שהקבוצות המבוססות יותר כלכלית תהיינה דומיננטיות יותר גם פוליטית) ותעמיד את הדמוקרטיה בפני סכנת מהפכה עממית אלימה.

לאלה אענה, כי לבד מאפשרות "הניידות המעמדית" (שכן העובדה שהצבעתו של פלוני אינה נחשבת בבחירות בשנה נתונה, אין בה כדי לקבוע אם הצבעתו תיחשב בבחירות הבאות - אם, כמובן יטריח עצמו, יתעניין וידע יותר) ושימור עקרון שוויון ההזדמנויות בזכויות הפוליטיות (בדומה להשקפה הליברלית לשוויון חברתי וכלכלי), הרי שאם ייגזר עליי להכריע בין פיצול מעמדי נוסף ובין חיי דלות ועוני, השתתפות במלחמות מיותרות וחיים בצל משטר דיקטטורי - אבחר תמיד באפשרות הראשונה.

לסיכום, גישת הדמוקרטיה האליטרית מציעה פרספקטיבה אלטרנטיבית לדמוקרטיה. פרספקטיבה דטרמיניסטית פחות, שקולה יותר ואחראית יותר. גישת הדמוקרטיה האליטרית מציעה להתייחס לפוליטיקה בכובד הראש ובכבוד להם היא ראויה. בעידן של טכנולוגיה מתקדמת - העשויה להיות הרסנית, לא רואה הדמוקרטיה האליטרית ברירה אלא לקדש את הפוליטיקה ולהגן עליה מפני טומאת החלטותיו השגויות של ההמון.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

האם השכלה היא המדד? 2610
ביסוד רעיון ה"דמוקרטיה האליטרית" מונחת ההנחה שהשכלה היא המפתח לקבלת החלטות נכונות. האם הנחה זו באמת מוצדקת? האם לא יכולים להיות אינטלקטואלים מן השורה הראשונה שיחליטו החלטות שגויות ואפילו טפשיות (כפי שהיה קורה בוודאי אילו ברטרנד ראסל, לדוגמה, היה מתמנה למנהיג מדינה), ומנגד בורים גמורים שהחלטותיהם יתבררו כנכונות?

טוב, אני יכול להוסיף כאן עוד לפחות 10 דוגמאות שעולות לי בראש, אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה.
האם השכלה היא המדד? 2614
קשה לומר.
אולם כאשר אנו דנים במדינות בד''כ הפרקטיקה עולה על העקרון ( לדוגמה הדמוקרטיה המתגוננת או הגבלות על חופש הדיבור במדינות מסוימות) לפיכך הפרקטיקה אומרת שהסבירות שראש ממשלה משכיל יהיה ראש ממשלה יעיל גבוהה מהמצב ההפוך.
האם השכלה היא המדד? ממש לא 2626
ההשכלה אינה המדד. המדד היחידי הוא מבחן הידע הפוליטיץ לצורך העניין, על-מנת שהצבעתך תיחשב - חשוב יותר שתצטייד בידע על סעיפים מהסכם אוסלו מאשר שתדע לנתח ציורי קיר מתקופת הרנסאנס.
מי שומר על השומרים? 2616
ומי יקבע את מהות הבחינה, תנאי הבחינה, רף המעבר בבחינה? האם השאלה "מי היה הנשיא הראשון?" מזכה ביותר נקודות מאשר "מיהו שר האוצר הנכחי?"... ומי יתן לך שהמוני הבורים, עמי הארצות, השרלטנים, הנוכלים, האזרחים הפשוטים, לא יקומו על דמוקרטיה זו לכלותה עם תום סבב הבחינות הראשון?
נו, באמת.
מי שומר על השומרים? 2618
באותה מידה ניתן לשאול מי הרשה למדינה להגביל את בני ה-‏17 וה-‏16 (ואף פחות מכך) מלהצביע. רבים מבני ה-‏16 שיצא לי להכיר במהלך חיי היו בעלי דעות פוליטיות מגובשות ומבוססות יותר מאשר הרבה מאוד בני 50 שאני מכיר...

המטרה צריכה להיות בסיס הצבעה רחב ככל האפשר - הבחינה אינה צריכה להיות "סלקציה" שמטרתה למנוע מאנשים להצביע, אלא רק הוכחה שאנשים לא סתם יצביעו (כמו בסלאח שבתי) "כי אמרו להם" או כי שיחדו אותם באיזושהי דרך. אתה יודע מה. השאלות לא צריכות לעסוק בשמות ותאריכים, אלא במהות - הכרת חוק היסוד הבחירות, חוק יסוד הכנסת, חוק יסוד ראש הממשלה, פעילות הכנסת, הסטוריה של מדינת ישראל (דבר שבד"כ לא נוגעים בו כלל בבתי הספר, כי מרוב עליות, לא עוברים את 48'...).
מי שומר על השומרים? 2630
במצב שבו יש כמה סוגי אזרחים, המדינה מוצאת את עצמה בפני כמה בעיות יחודיות. ראשית, היא מאבדת את היכולת לכפות משהו על האזרחים חסרי זכות ההצבעה. כוח הכפיה של המדינה נובע מכך שאזרחי המדינה הצביעו בעד הטלת מיסים\היטלים\גיוס צבאי. ועכשיו לך תשכנע מישהו שאין לו זכות הצבעה למות בלבנון. אפילו לוחמי גולני לא טיפשים עד כדי כך שהם ימותו עבור מדינה ששוללת מהם את זכות ההצבעה בגלל טפשותם...

שנית, יווצר ניכור גובר והולך בין מעמדות האזרחים. ברגע שאתה מנציח בחוק הבדלי מעמדות, יווצרו סטיגמות ובעיות חברתיות. ובמקרה זה, כשלקבוצה אחת אין כל אפשרות, על פי חוק, להביע את מחאתה, אין שום מניעה מוסרית או ציבורית מפניה לאלימות.
מי שומר על השומרים? 2632
ראשית, אני חושב שאתה קצת ממעיט בערכו של הטמטום הגולנצ'יקי המפורסם. אני לעומתך לא בטוח שהם יצליחו לקשור בין השתיים.
שנית, לנושא בעיית המעמדות התייחסתי במאמרי, והצעתי היא שתקרא שוב את הדברים, ובעיקר את הקטע המתייחס לנושא זה.
2617
אינני מבין בדיוק מה אתה מציע. אם ההצעה היא לאסור על האנשים להביע את דעתם שלא בזמן בחירות, הרי שאתה מבטל את אחת החרויות החשובות ביותר, ולטעמי - חשובה יותר מהדמוקרטיה עצמה.
אם אתה מציע להגביל את חופש ההצבעה לאזרחים כשירים ומשכילים - דרך זו נוסתה בצורות שונות, וכפי שציינת במאמרך, שלילת זכות ההצבעה מעבדים, נשים ואחרים התקיימה במקומות שונים. לא ידוע לי על יתרון שנבע מגישה זו.
מעניין לציין בהקשר זה הצעה שהעלה, שלא ברצינות יתרה, דן בן אמוץ המנוח, להגביל את זכות ההצבעה רק לאנשים שיעמדו במבחן פשוט, שבו יידרשו להוכיח שהם מבינים במה מדובר (שאלות ידע על דעתם של המועמדים בנושאים שונים).
לגופו של עניין, דעתי אינה נוחה אפילו מהגבלות שהוטלו על אסירים, שנמנעה מהם זכות הבחירה (דומני שהגבלה זו בוטלה בארץ, אך אינני בטוח).
2627
1. איני מציע לאסור על אנשים להביע את דעתם שלא בזמן הבחירות. ההפך הוא הנכון. אם הבנת כך מהכתוב, הצעתי היא שתקרא שוב את הדברים.
2. לא נבע יתרון מהגבלת הצבעה לנשיםת עבדים וכולי - כי הקריטריונים שנבחרו להגבלת ההצבעה היה שגוי: מין, שירות צבאי, גיל וכיוצא באלה הם משתנים שהמתאם שלהם עם ידע פוליטי אינו גבוה.
3. לא ידוע לי על הצעה דומה של דן בן אמוץ. ראה באזכור זה קרדיט לפועלו של המנוח.
זוהיא איננה דמוקרטיה 2622
אם הבנתי נכונה את הצעתך הרי שבבסיסה עומדת הטענה כי החלטתו של הרוב אינה מתבססת בעיקר על קריאת מצע המפלגות ושקילת הנתונים העומדים לפניו באופן לוגי והגיוני, והגעה למסקנות על סמך כל אלו, כי אם שאיפה למה שניתן אולי לכנות בהשאלה "המכנה המשותף הנמוך ביותר".

אם כך הוא הדבר, הרי שלא הבאת בחשבון את העובדה כי קביעה זו היא אחד מיסודות הבסיס של הדמוקרטיה, ושיטתך אינה דמוקרטיה כי אם משטר טוטליטרי שמכבד את זכויות האדם...

הבה נעשה הבחנה ברורה - דמוקרטיה היא אומנם יצור אמורפי וישנן וריאציות שונות לקיומה, אך בבסיסה עומדים מספר תנאים בסיסיים החייבים להתקיים - והזכות לבחור ולהבחר הינה אחד מהם; בלעדי זכות זו, גם אם שאר זכויות האדם והאזרח מכובדות במלואן, אין משטר דמוקרטי.

במה שונה שליטת האליטה ההשכלתית משליטת האליטה הכלכלית (והרי הם אלו שיוכלו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנושאי הכלכלה, לשיטתך), הפיזית, הגזעית, הדתית וכו'?
בכולן מתבטא אותו העיקרון של שלילת זכותו הבסיסית של אדם לקחת חלק פעיל בעיצוב גורלו ובקביעת הדרך של מדינתו, על סמך פרמטר כלשהוא בחייו.
אומנם בשיטת ה"דמוקרטיה האליטרית" ישנה האופציה לקבל את זכות ההצבעה באמצעים של רכישת ידע והשכלה, ובכך היא שונה מרוב שאר סוגי המשטרים הטוטאליטריים, אך זוהיא אופציה תאורטית בלבד - האם לאדם שלא עבר את מבחן ההשכלה הבסיסי ע"מ להשפיע על מהלך חייו תהיה האפשרות להקדיש זמן ומאמצים לרכוש השכלה זו? האין זה סביר שהאליטה המצביעה תשאוף להקל את מצבה החומרי, זאת ע"מ שתוכל להשאר אליטה מבודדת ומנותקת שכזו (לשמר את זכויותיה הבלבדיות תוך הסתתרות תחת איצטלת הדמוקרטיה), בעוד שאר "אזרחי" המדינה נאלצים להוציא את לחמם בדוחק ולרכוש השכלה באותו הזמן?

אני מסכים שישנו פרדוקס בשיטה הדמוקרטית בכך שהיא מאפשרת פתח פה לאלו הקוראים לפגוע בה ולהחליפה במשטר אחר, אך זוהיא פגיעה שניתן (וצריך) לסבול, משום שדיכויה בעצם יממש למעשה את מה שהוא מנסה למנוע - פגיעה בדמוקרטיה.

אשמח להערות ולהארות, גלעד
זוהי איננה דמוקרטיה 2623
ומה מונע מהאליטות הקיימות היום לעשות זאת גם ככה? שום דבר - זו הסיבה שהפוליטיקאים היקרים (תרתי משמע) שלנו ממשיכים להעלות לעצמם את המשכורת כל שני וחמישי. מה שיוכל למנוע התרחשות כמו זו שאתה מתאר היא חוקה שתקבע כי את הבחינה יכול לנסות לעבור כל אחד בחינם, וגם כי החינוך שידרש כדי לעבור אותה ינתן גם הוא בחינם (למעשה, הוא יהיה חלק מהחינוך הסטנדרטי). אני לא רואה שום סיבה שלא לדרוש מאנשים הקניית כלים בסיסיים של מעורבות אזרחית לפני שנותנים להם (לנו) לקבוע גורלות. כמו שאנשים צריכים רשיון כדי לנהוג או כדי ללמד - צריך שיהיה "רשיון" להצבעה.

הבעיה היא הפרקטיקה, כפי שכבר צויין כאן - אי ליצור מבחן כזה...
תשובתו של היינלין 2624
הרעיון שאתה מציע כבר הופיע בעבר, בגרסה טיפה שונה, בספרו של רוברט אנסון היינלין "לוחמי החלל". ("starship troopers" באנגלית, עובד גם לקולנוע)
הרעיון של היינלין הייה פשוט: כדי לזכות בזכות ההצבעה על האדם להוכיח כי הוא מסוגל לשים את טובת הכלל - דהינו, המדינה - מעל טובתו האישית. כלומר, להיתנדב לצבא. השרות בצבא הוא זכות (לא חובה!) הניתנת לכל אדם, וסיום השרות מקנה לו את זכות ההצבעה.
הרעיון מפתיע בפשטותו וישירותו: לא באים לבחון את מנת-משכלו של המצביע (דבר שהוא לא פרקטי וגם לא אמין) אלה את טוהר כוונותיו, מתוך הנחה כי מי ששם את טובת הכלל מעל בטחונו האישי הוא זה הראוי להצביע בשם ה"כלל". כדי למנוע שלטון של גנרלים, היינלין גם מציין שהחיילים עצמם לא מצביעים ("הם הרי יצביעו נגד השרות!") אלה רק אלה המשוחררים, שהפכו לאזרחים מן השורה.
רעיון מטריד משהו, כשמסתכלים על המצב במדינת ישראל...
תיקון טעות 2625
שווארמה עושים מכבש, לא מפרות...לא?
תיקון טעות 2629
ראשית עליי לציין כי הערתך היתה המשמעותית והעניינית מכולן. אפשר להשיג גם שווארמה מבשר בקר - למשל, ב''שווארמה ישראל'' ברח' זב'טינסקי בר''ג. מאוד מומלץ.
תיקון טעות 2637
תודה רבה, אבל אני צמחוני...

ולמרות שהתגובה הנ''ל שלי, נשמעת פילוסופית מאין כמותה, ונראה כי היא טומנת בחובה פתרון גרנדיוזי, אאלץ את עצמי להמשיך במגמת ההערה הקודמת, אני באמת צמחוני, פשוט למדי..
תיקון טעות 2693
האם זהו מקרה שאדון אדמוני מזכיר את רח' זבוטינסקי הכפיפה אחת עם הרעיון הפשיסטי שלו?
הפיתוי ועונשו 2631
בכל פעם שאני נתקל ברעיון של דמוקרטיה אליטרית אני מוצא את עצמי מתפתה לשניה אחת לחלום הורוד הזה - כן, כן, זה יהיה מושלם; רק האנשים החכמים יבחרו מי ינהל אותם; כתוצאה מזה, רק האנשים האולטרה-חכמים ינהלו את המדינה; אחחח, יהיה כל-כך יפה.

ואז אני נזכר:
- אנשים הם מושחתים מטבעם, ולכן הקבוצה שתיבחר לנהל תצמצם עוד ועוד את קהל הבוחרים, כך שהיא תמשיך להיבחר לעד.
- מה שיווצר לא יהיה פער מעמדות, זה יהיה קרע מעמדי. יהיו אנשים שווים יותר ופחות באופן חוקי ורשמי - אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה, השיוויון של כל אזרחי המדינה, יתמוטט בענן עשן ותמרות אש (מילולית).
- זאת הצעה יומרנית וגאוותנית. מי אמר שידע פוליטי גורם לאדם לקבל החלטות טובות יותר? מי יקבע את קנה המידה? מר אדמוני מוזמן לברר - אני בספק אם יותר מאחוזים בודדים מאוד של המגיבים על המאמר שלו מכירים אפילו סעיף אחד בהסכם אוסלו. ולקרוא את מקיוואלי זה לא חשוב? ומרקס? ואדם סמית? מי קובע?
- אין לאיש מאיתנו זמן, או לפחות כמה אנחנו חושבים, להבין מספיק בניהול המדינה בשביל לקבל החלטות נבונות באמת. בשביל זה אנחנו נותנים לאנשים אחרים לנהל לנו את החיים. מה ישתנה פה?
- המרחק בין "רצון העם" לבין "ניהול המדינה" מתרחק בעוד שלב אחד מהדמוקרטיה המודרנית, שגם בה הוא כבר רחוק למדי.
- ההצעה הזאת פשוט לא ישימה - אף מדינה בעולם לא יכולה לקבל אותה מבלי להיות מוחרמת מיידית על ידי שאר העולם. זה אולי נימוק מכוער ולא-פילוסופי, אבל הוא נכון מאוד.
- ועוד כהנה
- וכהנה
- וכהנה

הדמוקרטיה האליטרית היא אשליה. אשליה מלומדת, אשליה מעונבת, אבל אשליה. לפי דעתי, היא אפילו לא אשליה יפה במיוחד - נודף ממנה ריח חזק של אהבה-עצמית וזילזול-באחרים. הרי ברור שמי שירוויח מההצעה הם מציעיה (אנשי השמאל, למשל) ומי שלא יוכל להצביע יותר הם מתנגיד מציעיה (אנשי הימין למשל) - דרך מצוינת לזכות בבחירות: לשלול מהמתנגדים את זכות הבחירה.
הפיתוי ועונשו 2633
אני אולי שמאלני, אבל לפחות הוגן. אם תקרא את רשימותיי הקודמות העוסקות בהתנהלותו של אהוד ברק - תראה שהאשמתך היא האשמת שווא.
BRAVE NEW WORLD 2654
מר אדמוני הנכבד,

מאמרך המכובד העשוי מלאכת מחשבת לוקה לצערי בכשל לוגי אשר נעלם מעיניך ומעיניהם של המגיבים השונים.
לא קיימת כל אפשרות טכנית ורעיונית לקיים 'מבחן ידע' זה או אחר - וזאת היות ואין בנמצא ידע ערכי אובייקטיבי, הזהה באופן אימננטי להבנת המציאות הסובייקטיבית.

ה'ידע' עליו כבודו מדבר הינו הידע אותו סיפקה ומספקת הכת השלטת, בין והמדובר בכת דתית חשוכה, ובין בכת אליטרית המאמינה בצידקת ערכיה הליברלים עסקינן.

מובן מאליו שקבלת החלטה לגבי כישוריו של פלוני להצביע ביום הבחירות לפי שיטתך תהיה קשורה בקשר בל יינתק עם סולם הערכים הערכי של מנסחי השאלון במיבחן, אשר מן הסתם מוצאם והשקפת עולמם נגזרים מערכיה של אותה כת שלטת, שכן לולא כן לא היו כלל יכולים לשבת בביטחה ובאמונה בצידקת רעיונם ולנסח שאלון 'ידע' שכזה.
על ערכים שונים שכאלו לא ניתן לקיים כל קונצנזוס, לא כל שכן מבחני 'ידע', אלא רק להלחם.
אין ולא תהיה כל צורה ערכית 'נכונה' לחיים כלשהם, היות וכל אדם מבין ומפרש את המציאות הסובבת אותו לפי השקפת עולמו וערכיו הסובייקטיבים, וזאת בהתאם לרצונו החופשי.
אי לכך כל יכולת אבחנה בין טוב ורע ערכיים הינה מוטעית ביסודה: מה שטוב עבור פלוני, הינו רע עבור אלמוני, למרות היותם בעיני עצמם אנשים ערכיים האינם מזיקים לסביבתם.

רק הקריטריון מהסוג האמפירי של 'נכון' או 'לא נכון' יכול לספק תשובה אמפירית אובייקטיבית. שניים פלוס שניים הינם תמיד ארבע. זוהי מציאות הניכפת עלינו, ללא כל קשר לדעותינו על מציאות זו, ולכן הינה חסרת כל ערך, היות ואינה קשורה לדעותיהם הערכיות של בני האדם על מציאות כלשהי.
מובן מאליו שקריטריון מהסוג האמור של 'נכון' או 'לא נכון' אינו רלבנטי כלל לחיים הפוליטיים.

כובד הראש וההתייחסות המכובדת אותם הינך מנסה להעניק לשיטתך האליטרית-דמוקרטית הינם חסרי כל בסיס ערכי אובייקטיבי כלשהו, ויכולים על כן להכפות רק בכוח הזרוע ו/או בסילוק ובהכחדת מתנגדיך הפוליטיים-ערכיים, אשר לא יסכימו להפסל על ידך ושכמותך מלהביע את קולם ולהצביע בקלפי ללא כל תעודת 'הכשר' מצידך ומעד הנוהים אחרי רעיונותיך.
על ידי כך הינך פוגע באופן אנוש בדבר היחידי אותו מבטיחה לנו הדמוקרטיה וזאת מעבר לריסונו של הרוב - והוא האופציה לחילופי שילטון ללא שפיכות דמים, תוך כדי קביעת חוקי משחק המתאימים לכך.
אין זה אומר כלל ששליטים חדשים יהיו טובים מקודמיהם, אך גם אותם ניתן להחליף באותה הדרך, ובעזרת אותם חוקי המשחק המקובלים על הקבוצות הערכיות השונות - והחשוב בהם - זכותם של כל איש ואישה בעלי אזרחות בטריטוריה אמורה להצביע ללא כל קשר ל'ידיעתם' והתמצאותם במציאותה המועדפת של הכת השלטת.

זוהי בעצם הסיבה הברורה ביותר שלפיה על כל בר דעת בעל הבנה דמוקרטית ראשונית לדחות באופן נחרץ את התייחסותיך, אשר איני רוצה להביע את דעתי האישית עליהן במקום זה.

בברכה

א. מאן
BRAVE NEW WORLD 2656
הבעיה עם דבריך כאן (בפסקאות הראשונות, לפחות), היא שהם שוללים לא רק את הרעיון של מר אדמוני, אלא גם את הרעיון של חוקה - אם אין ערכים משותפים שמותר למדינה להכתיב לאזרחיה, הרי שאין מקום לחוקה משותפת. אפשר להגיד, על פי קביעתך, שעצם קיום חוקת ארצות הברית, לדוגמא, נוגד את חוקת ארצות הברית...
BRAVE NEW WORLD 2663
קביעתך הגורסת ש'עצם קיום חוקת ארה''ב נוגד את חוקת ארה''ב' אינה כה מוטעית כפי שעשוי להווצר הרושם אצל הקוראים השונים, אך אל לך לשכוח שבחוקה האמריקאית הוכנסו למעלה מעשרים תיקונים, שהמפורסמים שבהם הינם עשרת התיקונים הראשונים לחוקה זו, המבטיחים את חופש האזרח, חופש הדת, הדיבור וההתכנסות וכ' - אך המתח בהחלט קיים בין המעוניינים בצימצום השפעתה של החוקה בארה''ב לבין אלו הדוגלים ברעיון הפדראטיבי העליון, ומכאן בחיזוקה של חוקה פורמאלית המחייבת עבור כולם.
אבות האומה האמריקאית היו מודעים היטב לבעייה זו, ואף חילוקי הדיעות המרים בין ג'פרסון והאמילטון נגעו בשאלות אלו, כפי שגם נגעו ברעיון 'שלטון המשכילים' (האמילטון) לעומת 'שלטון ההמונים' (ג'פרסון) ובשלבים מאוחרים יותר הוו מעין קאזוס בלי עבור מדינות הצפון במלחמתם במדינות בדרום ובמדיניות העבדות אשר היתה נהוגה במדינות דרומיות אלו.
בכל המקרים האמריקאים שצוינו לעיל ניתן לראות בעליל מאבק מר בין חלקים שונים באוכלוסיה האמריקאית אשר אחזו ובחלקם עדיין אוחזים בערכים שונים ואף מנוגדים.
מאחר במלחמה זאת היתה ידיהם של הצפוניים על העליונה - לא קיימים במדינה זו רעיונות אידאולוגים של מדינות הדרום באופן רשמי.

ככלל קיומה של חוקה אינו מבטיח קיומו של הליך דמוקראטי-בחירתי, ולדוגמא הבט נא במספר לא מבוטל של דיקטטורות בעולם בהווה ובעבר, כולל מדינות הגוש המזרחי לשעבר - אשר לכולם ישנה והיתה חוקה פורמאלית הכתובה להפליא.
מאידך גיסא מדינה כאנגליה אינה אוחזת בחוקה נוקשה ופורמלית, כי אם בחוקה 'גמישה' אשר מתהווה ומשתנית בהליכי חקיקה רגילים.

במידה ונחזור לרגע להיבטים הישראלים של דיון זה - אם אינני טועה גרם גם בהקשר זה מאמרה המכובד של המשפטנית רות גביזון מעלי דפי מוסף 'הארץ' לוויכוח מעניין בין מצדדיו השונים של תפיסת עולמו השיפוטית של אהרון ברק ('הכל שפיט'), לבין אלו הגורסים שחוקה פורמאלית עבור מדינת ישראל אינו דבר דמוקראטי במהותו, ובראשם הגברת גביזון המלומדת.

בברכה

א. מאן

נ.ב. לצערי אינני אוחז עדיין בידע הטכני הדרוש לעשיית קישורים, וזוהי הסיבה לכך שלא הבאתי את מאמרה המאלף של גב' גביזון, ועימכם הסליחה.
BRAVE NEW WORLD 2677
מר מאן.
רק עזרה בנושא הקישורים על מנת שנוכל לקרוא את המאמר.

על מנת להביא קישור אתה יכול לעשות שני דברים הראשון פשוט לרשום בדיוק מה רשום בכתובת של אותו המקום שבו נמצא המאמר.

שנית אתה יכול לסמן את המאמר בעזרת העכבר ואז ללחוץ על הלחצן הימני של העכבר.
יפתח לך חלון שבוא קיימת אפשרות העתקה.

לחץ על אפשרות זו ואז חזור לחלון התגובה פה באייל לחץ שנית על הסמן הימני ותוכל לשחרר את המאמר פה.

את אותה העתקה אתה יכול לבצע גם לכתובת האתר.
רשמתי את ההוראות פה ולא שלחתי באי מייל למקרה ואדם נוסף אינו יודע איך להסתדר.

רועי
חוקתי החוקה 2676
הביקורת שלך נכונה אם אתה רואה את החוקה כדבר קבוע, אובייקטיבי, השונה *מהותית* מחוק רגיל. בעיני חוקה אינה אלא חוק "רגיל" המקובע כך שיהיה דרוש רוב מיוחד כדי לשנות אותו (ואכן, בחוקה האמריקאית, לדוגמה, ישנו הליך מוגדר לשינוי
בחוקה). כמובן, עושים זאת במקרה שסבורים שמדובר באושיה מאושיות המדינה, שאסור שתהיה נתונה לחסדי רוב "מקרי". אבל בוודאי שחוקה
אינה "אובייקטיבית" יותר מחוק רגיל, כלומר אינה אלא ערך, שהתומכים בו (הרוב, יש לקוות) כופים על המתנגדים לו.

אם הבנתי נכון את שכתב א. מאן, הרי שטענתו נגד הצעתו של אדמוני היא, ש"מבחן ידע" יהיה תלוי ומשקף ערכים מסויימים, ולכן יחסום גישה
להשפעה על השלטון מאנשים המחזיקים בערכים שונים - חסימה מהותית, ולא רק "כמותית" כמו במקרה של חוקה.
Who decides on the questions? 2680
The idea of a test is problematic from yet
another point of view. Even before we talk
about conflicting values, who determines
what are the essential issues that the
country faces? Is it security? (questions
on Lebanon, The Golan, etc.)
Is it economics? (questions on
unemployment, budget deficit, taxes?)
Is it religion? (fill it in yourselves...)

And what is the fate of a person that
knows definitely about unemployment,
because he has no job and wants one, but
doesn't know where the Golan is? Does this
mean his vote is unimportant? So will he
need to know a minimum on all the
subjects? Or to know one subject very
deeply?
For example, isn't it so that the fact
that so many people voted for Shas tells
us something about how bad our education
system deals with the poor? Did we know
before this voting that the problem with
the existing system is THAT big?
Popular voting is a strong tool to
identify problems before they explode. If
you can come with a better one - that's
interesting.

So, perhaps one of the central merits of
democracy is its ability to take all these
tiny bits of knowledge and opinions,
spread in the heads of millions of people,
and make out of it some meaningful list
of the important issues for the future
of the country.
כבר אפלטון 2834
אצל אפלטון אנו מוצאים הצעה למשטר אוטופי שבו מקבלי-ההחלטות הם רק הפילוסופים, אנשים שהוכשרו לכך ויודעים לעשות את זה - ולא כל אזרח שחושב שהוא מבין בכלכלה ובפוליטיקה. אבל אפלטון מתאר עולם מושלם, והוא יודע את זה. בעולמנו הבלתי-מושלם בעליל, אי-אפשר לדעתי לסמוך על שום מיעוט שידע עבור הרוב מה הוא רוצה וצריך.
בהסתכלות רחבה יותר, הכל עניין של נקודת ראייה. אפלטון היה פילוסוף, ולכן נתן את השלטון הפוליטי בידי הפילוסופים. כל מי שבונה מבחנים ודרכים לבדוק מי מתאים להצביע וכו', מניח אוטומטית שה ו א (איך מדגישים פה?) יהיה בין האזרחים המאושרים. הדרך היחידה לבנות משטר פוליטי שיתאים לכולם, היא לתת לכ ו ל ם זכות הצבעה. וכדי שזה לא יהיה פארסה, יש לתת יותר הזדמנויות להצביע - לא רק בבחירות אחת לארבע שנים, אלא גם במשאלי-עם תכופים, וכיוצא באלו. זה מתחיל להשמע כמו דרך למצוא את "רצון הכל" של רוסו בדרך מדוייקת יותר, ואני כבר שומע את הספקנים אומרים "אבל אי-אפשר ליישם את זה!" - ובכן,אם אפשר ליישם את הקלפי, אפשר ליישם גם משאלי-עם רבים על נושאים חשובים.
בין אפלטון לרוסו 2865
שתי הערות:
האחת, אפלטון אכן הציע משטר בן שלושה מעמדות: פילוסופים, שומרים ואיכרים - אך, מדבריך משתמע כאילו אפלטון היה פרוטקציונר צר-מוחין, שביקש לשלול מכל אלה שאינם משתייכים לדיסציפלינה שלו את זכות ההכרעה - ולא כך הוא. אפלטון, באומרו פילוסופים התכוון לאנשים התבוניים (פילו=אוהב; סופיה=חוכמה). על כל פנים, מה שעשה אפלטון יפה לתקופתי, ואינו שולל ממני את הזכות להציג הגות תיאורטית מבלי לצרף "חוברת הפעלה".
השניה, אסור לשכוח שאותו רוסו היה זה שהבחין בין "רצון כולם" ובין "הרצון הכללי" - כאשר הראשון הוא סכום הרצונות האינטרסנטיים של האזרחים והשני הוא הפעולה הנכונה מבחינת האינטרס הקולקטיביסטי. קשה לבסס משטר אולטרא-דמוקרטי על הגותו של רוסו.
529273
עלי לציין שאיני רואה עין בעין את הגישה האליטרית כמוך. הגישה האליטרית אכן עברה גלגול מסוים. הגישה אינה מאופינת במשקל רציני של דמוקרטיה, כי אם בשלטון של אליטות. מה זה אומר? זה אומר שההמון נתפס על פי תפיסה זו כלא תבונתי, וכחסר יכולת גם להשיג את הידע וגם לאחר מכן להבין אותו, ולכן דעותיו וההחלטות שלו אינן חשובות. בגישה ז, אכן יהיה חשוב לעומדים בשלטון לספק את האזרח כדי להיבחר שוב. אך בכל נושא שאינו נתון לביקורת של האזרח, או בבחירת סדרי עדיפיות רצון האליטות לדאוג לעם הוא רק על בסיס רצון טוב ואם לא ירצו לא יפעלו בכיוון זה ויפעלו בהתאם לאינטרסים אישיים/מפלגתיים. אני חושב שהפוליטיקה בישראל היא בכסות של דמוקרטיה קלאסית אך עקב תהליכים היסטוריים שהתפתחו הגענו גם אנחנו למקום בו הדמוקרטיה היא של האליטות(לא בצורה הקלאסית, יש בה גם מאפיינים אחרים). קשה מאוד לאדם מן השורה לשיג מידע מהימן ואוביקטיבי. קשה אף יותר יהיה להשתלב במערכת הפוליטית. ובסופו של דבר האליטות בוחרות את דרך ההנהגה ואנו בוחרים בין מספר אליטות. שמת לב שאף מפלגה בישראל כולל העבודה לא מציעה שיטה כלכלית שונה מלבד קפיטלזם?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים