 |
|
 |
||
|
||||
 |
אצל אפלטון אנו מוצאים הצעה למשטר אוטופי שבו מקבלי-ההחלטות הם רק הפילוסופים, אנשים שהוכשרו לכך ויודעים לעשות את זה - ולא כל אזרח שחושב שהוא מבין בכלכלה ובפוליטיקה. אבל אפלטון מתאר עולם מושלם, והוא יודע את זה. בעולמנו הבלתי-מושלם בעליל, אי-אפשר לדעתי לסמוך על שום מיעוט שידע עבור הרוב מה הוא רוצה וצריך. בהסתכלות רחבה יותר, הכל עניין של נקודת ראייה. אפלטון היה פילוסוף, ולכן נתן את השלטון הפוליטי בידי הפילוסופים. כל מי שבונה מבחנים ודרכים לבדוק מי מתאים להצביע וכו', מניח אוטומטית שה ו א (איך מדגישים פה?) יהיה בין האזרחים המאושרים. הדרך היחידה לבנות משטר פוליטי שיתאים לכולם, היא לתת לכ ו ל ם זכות הצבעה. וכדי שזה לא יהיה פארסה, יש לתת יותר הזדמנויות להצביע - לא רק בבחירות אחת לארבע שנים, אלא גם במשאלי-עם תכופים, וכיוצא באלו. זה מתחיל להשמע כמו דרך למצוא את "רצון הכל" של רוסו בדרך מדוייקת יותר, ואני כבר שומע את הספקנים אומרים "אבל אי-אפשר ליישם את זה!" - ובכן,אם אפשר ליישם את הקלפי, אפשר ליישם גם משאלי-עם רבים על נושאים חשובים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: האחת, אפלטון אכן הציע משטר בן שלושה מעמדות: פילוסופים, שומרים ואיכרים - אך, מדבריך משתמע כאילו אפלטון היה פרוטקציונר צר-מוחין, שביקש לשלול מכל אלה שאינם משתייכים לדיסציפלינה שלו את זכות ההכרעה - ולא כך הוא. אפלטון, באומרו פילוסופים התכוון לאנשים התבוניים (פילו=אוהב; סופיה=חוכמה). על כל פנים, מה שעשה אפלטון יפה לתקופתי, ואינו שולל ממני את הזכות להציג הגות תיאורטית מבלי לצרף "חוברת הפעלה". השניה, אסור לשכוח שאותו רוסו היה זה שהבחין בין "רצון כולם" ובין "הרצון הכללי" - כאשר הראשון הוא סכום הרצונות האינטרסנטיים של האזרחים והשני הוא הפעולה הנכונה מבחינת האינטרס הקולקטיביסטי. קשה לבסס משטר אולטרא-דמוקרטי על הגותו של רוסו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |